חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
ב' כסלו תשס"ז
23 נובמבר 2006
לכבוד
ח"כ מנחם בן-ששון
ועדת חוקה חוק ומשפט
תגובת הסניגוריה הציבורית לתקנות האזנת סתר (בקשה להיתר האזנה), התשס"ו - 2006
הסניגוריה הציבורית מברכת על הפירוט הנוסף בתקנות המוצעות. עם זאת הסניגוריה סבורה כי אין די בפירוט המוצע כדי להבטיח ביקורת שיפוטית וביקורת בדיעבד על ההליכים שהובילו להוצאת ההיתר.
כללי
ביסודו של חוק האזנת סתר עומד האיזון בין הזכות לפרטיות, שהינה זכות יסוד המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לבין זכותה של החברה להגן על עצמה מפני גורמים עוינים ופליליים.
האזנת סתר היא אמצעי חריג ופולשני, הפוגע בסוד שיחו של אדם ובצנעת חייו. על כן, השימוש באמצעי זה צריך שייעשה בזהירות, תוך הקפדה על האיזון בין הזכות לפרטיות ובין זכות הציבור להגן על עצמו, ותוך שמירה על העקרונות החוקתיים.
חרף מגמתו של חוק האזנת סתר לערוך איזון ראוי בין הזכות לפרטיות לבין זכותה של החברה להגן על עצמה, נראה כי אופן יישומו של החוק הינו בעייתי ובלתי מידתי. הדבר מתבטא, בין היתר, בהיקפן הגבוה של האזנות הסתר בישראל, בבקשות כוללניות יתר על המידה שמגישה המשטרה ובממצאים המלמדים כי פעמים רבות נפגעת הזכות לפרטיות מבלי שכלל צומחת מהאזנת הסתר התועלת שלשמה ניתן ההיתר.
היקף האזנות הסתר בישראל גבוה מאוד בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות. כך למשל, בשנת 2003 ניתנו בישראל 1025 היתרי ההאזנה.1 לשם השוואה, באותה שנה ניתנו בבריטניה, שאוכלוסייתה גדולה כמעט פי עשרה מזו של ישראל, 1983 היתרים.2 ואילו בארה"ב, שאוכלוסייתה מונה כ-300 מיליון תושבים, ניתנו 1442 היתרים בלבד בשנת 2003.3
על הבעייתיות הטמונה בהאזנות הסתר ניתן ללמוד ממצאיו החמורים של דו"ח מבקר המדינה לשנת 20034 (להלן - הדו"ח) אשר בדק את האזנות הסתר שעושה המשטרה באמצעות מדגם סטטיסטי מייצג. מהדו"ח עולה, כי רק מיעוטן של האזנות הסתר הניבו מידע מודיעיני או חקירתי, שיש לו זיקה לאדם ולעבירה שבעניינם ניתן ההיתר, או לעבירה שקשורה לעבירה שבעניינה ניתן ההיתר.
חלק מהאמצעים לצמצם את השימוש בהאזנות סתר אך ורק למקרים הראויים יכול שיעשה באמצעות הבטחת תקינות ההליך, מתן מידע מלא לפני בית המשפט, ותיעוד מלא של ההליך. על הבעייתיות המובנית בהליך הקיים עמד צוות הבדיקה בנושא האזנות סתר בשנת 2005, אשר מונה על ידי מר אליקים רובינשטיין בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה (להלן הדוח). התקנות המוצעות מאמצות את המלצות הדוח רק בחלקן. הסניגוריה סבורה כי ראוי לאמץ את ההמלצות באופן מלא יותר.
תגובת הסניגוריה הציבורית לתקנות:
סעיף 1 – סעיף ההגדרות
הגדרת "קו" – ההגדרה כורכת יחד קווי בזק מסורתיים תקשורת מחשבים באופן הפותח פתח לחריגה מתכולת החוק על שיחה בלבד. נדמה כי לפי ההגדרה נפתח פתח למעקב מלא אחר כל שימוש במחשב.
סעיף 3(ג) – דרך הדיון
על מנת להבהיר כי פרוטוקול הדיון אותו יש לערוך צריך להיות פרוטוקול מלא ומפורט נציע להפנות לסעיף 134 לחסד"פ הקובע "במשפט פלילי ינוהל פרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בו הנוגע למשפט"
סעיף 4 – הצהרת המבקש
הסניגוריה סבורה כי סעיף זה צריך להיות מפורט יותר. לצד הצהרת המבקש יש לקבוע:
4(ב) "החומר הנוגע לבקשה ומידע עליו מתבססת הבקשה יוצג לשופט, החומר יסומן בצורה מפורטת אשר תאפשר לזהותו ויסומן. בתום הדיון יוחזר החומר למבקש
4(ג) לבקשה יצורפו העתקי בקשות קודמות הנוגעות לאותו עניין ו/או לאותו נחקר ו/או לעניינים קודמים שיש להם נגיעה לעניין זה, הפרוטוקולים של דיוני בית המשפט בבקשות אלו, החלטות בית המשפט, לרבות החומר שהוגש לבית המשפט.
4(ד) בבקשה לחידוש היתר או לאישור למפרע יועמד לעיון בית המשפט דין וחשבון על האזנות שנערכו ועל המידע שהופק מהן.
4(ה) השופט יחקור את המבקש על בקשתו
סעיף 5 – ציון מסמכים
על מנת להבטיח ביקורת בדיעבד על הבסיס העובדתי ששימש להוצאת ההיתר ראוי לקבוע כי הבקשה, פרוטוקול הדיון וכל המסמכים שהוצגו יהוו חומר חקירה כאמור בסעיף 74 לחסד"פ.
נציין כי מימלא אין בכך כדי למנוע מהמשטרה להוציא, במקרים המתאימים, תעודת חיסיון.
הערות על מבנה הטפסים:
1. בעמ' 8 לדוח מפורטים השיקולים שנדרש קצין מוסמך לשקול טרם ההחלטה על הגשת בקשה. לפי הדוח השיקולים הם חומרת העבירה, העניין הציבורי, הסיכוי לאיסוף מידע רלוונטי באמצעות האזנה, עוצמת החשד והתשתית הראייתית, מידת הקשר בין המואזן לבין העבירה, מידת הפגיעה הצפויה במי שאינו חשוד, משך האזנה.
הסניגוריה סבורה כי טופס הבקשה צריך לכלול סעיפים מתאימים לפירוט כל אחד מהשיקולים הללו.
2. ביחס לבקשות למפרע נדרש פירוט הנימוקים אשר עמדו בבסיס הוצאת ההיתר שלא על פי צו, כמו גם פירוט המידע הרלוונטי שהתקבל מהאזנה.
3. מעבר לכתובת של מתקן הבזק נדרש פירוט של סוג המקום (בית פרטי, עסק, רכב וכו') וכן את פרטי המחזיק והמשתמש במקום והקשר בינו/בינם לבין המואזן.
4. מקום בו האזנה היא למתקן או לאתר נדרש נימוק מדוע לא די להסתפק בהאזנה לאדם מסוים (ר' המלצות עמ' 9 לדוח)
5. מקום בו נדרשת האזנת סתר מיקרופונית או כאשר התקנת אמצעי האזנה מחייבת כניסה למקום יפורטו דרכי הכניסה המתוכננות.
6. הבקשה צריכה לפרט רשימת מגבלות אפשריות להאזנה או לתמלול אשר תבטיח פגיעה מידתית בפרטיות, או לחלופין, נימוקים מדוע לא ניתן להציע מגבלות כאמור.
7. יש להרחיב את סעיף 4 כך שיאפשר מקום רב יותר לפירוט הפרוטוקול ורשימה מפורטת ומסודרת של המסמכים שהוצגו לפני השופט – וסימונם.
8. סעיף 6 בהיתר השופט צריך לכלול פירוט של מגבלות על האזנה ו/או התמלול והנמקה להיקף הצו.
9. לגבי האזנות לשיחות חסויות הטופס מאפשר מעין "האזנה נגררת" גם לעובדים, בני הבית או אחרים הקשורים למואזן. הסניגוריה סבורה שהפרקטיקה הזאת היא פסולה וכי נדרש להוציא צו האזנה נפרד לכל אדם ואדם.
_______________________
ד"ר חגית לרנאו, עו"ד
סגנית הסניגורית הציבורית הארצית