חומר רקע
5 בדצמבר 2006
לכבוד ש/17095
ח"כ מיכאל נודלמן
יו"ר ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
הכנסת בפקס 02-6753173 ובמייל
א.נ.,
הנדון: ציון שבוע זכויות האזרח – דיון בנושא עובדים עולים
אנו מברכים על החלטתכם לדון בוועדה בהפרת זכויותיהם של עובדים עולים, לציון שבוע זכויות האזרח בישראל, שחל בשבוע הבא.
כפי שצוין במכתבנו הקודם בעניין זה, בשנים האחרונות עבר שוק העבודה בישראל תמורות מרחיקות לכת. אלה הובילו להיווצרות דפוסי העסקה חדשים, אשר הפחיתו באופן משמעותי את ההגנה על זכויות העובדים.
דו"ח האגודה בנושא זה, שעתיד להתפרסם בשבוע הבא, בוחן את הבעיות ואת הקשיים הניצבים בפני העובדים בישראל למול המציאות המשתנה, ומנתח את הגורמים הפוליטיים, הכלכליים והמשפטיים, התורמים למגמה ההולכת וגוברת של ניצול עובדים בישראל, השפלתם והפיכתם ל"סחורה". הדו"ח סוקר את המסגרות, הדרכים והשיטות המשמשות לפגיעה בעובדים, ומתאר את הכשלים באכיפת חוקי העבודה ובהגנה על זכויות העובדים. הניתוח מלווה בדוגמאות רבות של פניות שהגיעו לאגודה לזכויות האזרח ולקו לעובד, ושל מקרים שנדונו בבתי הדין לעבודה.
בין השאר מצביע הדו"ח של האגודה על פגיעה באוכלוסיית העובדים העולים:
עולים חדשים יוצאי חבר המדינות
רבים מהעולים החדשים שהגיעו מחבר המדינות מתחילת שנות ה-90 עובדים בחברות כוח-אדם, אצל קבלני משנה, בעבודות חלקיות, עונתיות וזמניות. קשיי שפה הם בין הגורמים המאלצים אותם לפנות לעבודות מסטאטוס נמוך, גם אם הם בעלי השכלה ומקצוע, ורובם נקלטו במקצועות שאינם הולמים את השכלתם ואת משלח ידם בארץ המוצא. שכרם נמוך ב-30% בממוצע משכר הישראלים הוותיקים. קשיי השפה של העולים החדשים, והעובדה שאינם מכירים את חוקי המגן בישראל פותחים פתח לניצולם בידי מעסיקים. חרף תנאי ההעסקה הירודים והפערים בשכר, שיעור ההשתתפות של העולים החדשים בכוח העבודה גבוה מזה של הישראלים הוותיקים (בשנת 2000 - 93% מהגברים ו-89% מהנשים, לעומת כ-75% בקרב נשים וגברים ותיקים).
הנחיתות בשוק העבודה של העולים החדשים, יוצאי חבר המדינות, היא לרוב זמנית. במשך השנים הם משתלבים בישראל, מצמצמים את פערי השפה והתרבות, ניצולם הולך ופוחת בהדרגה, ועולים משכילים מצליחים לחדור למקצועות בעלי סטאטוס תעסוקתי גבוה יותר. עם זאת, בשלב הקבלה לעבודה קיימת אפליה גם כלפי עולים ותיקים, ומעסיקים מעדיפים לפנות למועמדים לעבודה שנולדו בישראל, גם כאשר נתוניהם של העולים הוותיקים זהים.
עולים יוצאי אתיופיה
תהליך הקליטה של בני העדה האתיופית בשוק העבודה הישראלי הוא איטי וממושך. הם מועסקים לרוב בעבודות מסטאטוס נמוך, רבים מהם באמצעות קבלני משנה וחברות כוח-אדם, ולרוב שכרם נמוך משכר המינימום. שיעור המועסקים בקרב עולי אתיופיה נמוך משיעור המועסקים בכלל האוכלוסייה בכמעט 10%, וכשליש מתוכם מועסקים כעובדים לא מקצועיים.
רבים מהעולים מאתיופיה הגיעו לישראל בלא השכלה פורמלית, וללא הכישורים הנדרשים בשוק העבודה הישראלי. לטענת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, מתוך סך המשאבים המוקצים לתוכניות לאוכלוסייה ממוצא אתיופי, רק 4% מוקצים לתעסוקה. ביקורת נוספת בהקשר זה היא מיעוט המסגרות להשלמת השכלה, המיועדות ליוצאי אתיופיה; והעדרן הכמעט מוחלט של הכשרות מקצועיות ייעודיות. שכבת האקדמאים מקרב עולי אתיופיה מועסקת ברובה בפרויקטים בתוך הקהילה האתיופית עצמה, פרויקטים שאינם מקדמים את העובדים האלה בשוק העבודה הכללי.
רצ"ב למכתבנו זה מסמך, הסוקר תביעה ספציפית (עב (ת"א) 9664/05 אנטולי פטרובצקי ואח' נ' חברת שא"ס ואח') שניהלה האגודה לזכויות האזרח בבית הדין לעבודה בת"א בשם חמישה עובדי אבטחה, עולים חדשים מחבר העמים. בתביעה נדרשו קבלן שירותים ומזמין השירות לשלם לתובעים בגין פגיעות קשות בזכויותיהם. התביעה מהווה דוגמא למצב הקשה של עובדי הקבלן, ובכללם, כאמור, עולים חדשים רבים, בשוק העבודה, ואת הקושי הכרוך במיצוי זכויות עובדים מוחלשים אלו, וממחישה כיצד המצב הקיים מהווה תמריץ למעבידים להפר את החוק.
אנו תקוה, כי מכתבנו זה יסייע לכם לקראת הדיון הקבוע ליום ג' הבא, 12.12.06, בשעה 09:00.
בכבוד רב ובברכה,
דבי גילד-חיו, עו"ד
מקדמת מדיניות וחקיקה
האגודה לזכויות האזרח בישראל
תביעת האגודה לזכויות האזרח בבי"ד לעבודה בתל אביב בשם חמישה עובדי אבטחה, עולים חדשים מחבר העמים, נגד קבלן שירותים ומזמין שירות, לשלם לתובעים בגין פגיעות קשות בזכויותיהם
האגודה לזכויות האזרח הגישה בנובמבר 2005 תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בשמם של חמישה עובדי אבטחה, שהועסקו בסניפי שופרסל באמצעות חברת השירותים שא"ס. התביעה, על סך של 188,721.21 ₪ (ללא פיצויים בגין הלנת שכר, פיצויים עונשיים, הצמדה, רבית, וכו'), הוגשה בגין פגיעה נרחבת בזכויותיהם של העובדים. העובדים, כולם משתכרי שכר מינימום או שכר הקרוב לו, לא קיבלו את מלוא הזכויות המגיעות להם על פי חוקי המגן, ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה, שתכליתם שמירה על רשת הביטחון הבסיסית להם זכאים העובדים. האגודה לזכויות האזרח ציינה כי העובדה, שזכויותיהם של כל חמשת העובדים נמנעו מהם באופן עקבי, מעידה על כך שהפרת החוק אינה מעידה חד פעמית של המעסיקות כי אם דפוס התנהלות שגרתי, ובנסיבות אלה ביקשה בשם התובעים להטיל על המעסיקות פיצויים מוגדלים.
התובעים, כולם עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, לא קיבלו ממעסיקותיהם את מלוא זכויותיהם על פי דין, לרבות תוספת שכר עבור עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, דמי חגים, דמי נסיעה והפרשות לקרן פנסיה. יתרה מזו, במהלך שנות עבודתם, לא קיבלו העובדים את מלוא ימי החופשה אשר מגיעים להם על פי דין, ואף דמי פדיון החופשה ששולמו להם היו חלקיים ופחותים מאלה הקבועים בחוק. כן קוזזה ממשכורותיהם של התובעים חצי שעת הפסקה מדי יום ביומו, אף שהעובדים שהו אז במקום עבודתם ועמדו לרשות המעביד במהלך זמן זה. בנוסף, נוכו ממשכורותיהם סכומים עלומים שונים, בניגוד לחוק. זאת ועוד, תלושי השכר של העובדים לא כללו פירוט מדויק של שעות העבודה הנוספות אשר עבד כל אחד מהם, גם זאת בניגוד לחוק ובאופן שהקשה עליהם לחשב את תוספת השכר המגיעה להם בגין עבודה בשעות נוספות. הפגיעות בזכויותיהם של העובדים הגיעו למימדים גדולים מאוד. כך, למשל, הגיעה תביעתם של כל אחד מהתובעים לעשרות אלפי שקלים- סכום עצום, במיוחד בהתחשב בכך, שמדובר במי ששכרו 18.5 ₪ לשעה.
כתב התביעה פירט גם פרקטיקה פסולה של חברת שא"ס, אשר לחצה על העובדים לחתום על "הסכם פשרה", שלפיו הם מוותרים על על כל זכויותיהם, לרבות על הזכויות שנצברו להם על פי ותק, וכי מעתה ואילך הם יועסקו באותו מקום עבודה עצמו באמצעות חברה חדשה, נושאת שם אחר. זאת ועוד, מאז החלה האגודה לזכויות האזרח ליצג את התובעים, פוטרו שניים מהם, לאחר שהופעלו עליהם לחצים לוותר על זכויותיהם לפי חוק.
בכתב התביעה פורט, כי בענף השמירה והאבטחה, המאופיין בעבודה מאומצת ובסיכון אישי של העובדים, נפוצה במיוחד שיטת ההעסקה באמצעות חברות קבלן, הנותנות שירותים לגורם שלישי, "המשתמש בפועל", אשר לכאורה אינו נחשב כמעסיקם של העובדים. שיטת העסקה זו מחלישה את כוחם של העובדים, מאחר שהיא מנתקת את הקשר הישיר בין העובדים למעביד בפועל, ומאפשרת למעביד להנות מיתרונות כלכליים על חשבון העובדים, הנמנים ברובם עם בני הקבוצות המוחלשות בחברה הישראלית, כגון עובדים מבוגרים ועולים חדשים. מרביתם משתכרים שכר מינימום, ורבים מהם אינם מודעים לזכויותיהם, דבר המאפשר למעסיקיהם להפר זכויות אלה בנקל. מצב זה חמור במיוחד עת מדובר בעולים חדשים, בעיקר מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה, אשר ממילא סובלים מקשיי שפה ומחוסר היכרות בסיסית עם מערכת המשפט הישראלית. בכתב התביעה צוין כי עובדים רבים חוששים חשש של ממש לגורל פרנסתם, אם יעזו לפצות פה ולהתלונן על מעבידיהם, ולפיכך נמנעים רובם מלהגיע לפתחו של בית הדין לעבודה ולדרוש את הזכויות המגיעות להם על פי חוק.
בית הדין התבקש לראות בתובעים את עובדיהן של שתי הנתבעות גם יחד, המשמשות מעבידות במשותף: חברת השירותים היא מעבידתם של התובעים, בהיותה זו ששכרה את שירותיהם, הכשירה אותם לביצוע עבודתם וסיפקה להם את הציוד הנדרש, והיא זו הממונה על תשלום שכרם מדי חודש בחודשו. יחד עם זאת, נוצרו גם יחסי עבודה ישירים בין העובדים לחברת שופרסל, אשר די בהם כדי להטיל אחריות ישירה על חברה זו, לכל הפחות כמעסיקה במשותף עם החברה הקבלנית – היא זו אשר נהנתה בפועל מעמלם, מכישוריהם וממיומנותם של העובדים. עבודתם של אלה גם בוצעה בשטחה של חברת שופרסל, אשר העסיקה אותם בפועל במשך תקופות ארוכות (כשלוש שנים בממוצע), כאשר אנשי החברה הם שנתנו לעובדים הוראות באשר לאופן ביצוע עבודתם, החליטו על קידומם ופיקחו על עבודתם באורח שוטף. התביעה ממחישה את האופן שבו מבנה ההעסקה המשולש הפך כלי המאפשר פגיעה בזכויות העובדים, ועל כן אין לתת יד להתעלמותה של המשתמשת בפועל מאחריותה להבטחתן של זכויות אלה.
מאז הוגשה התביעה, לפני למעלה משנה, הפעילה חברת הקבלן לחצים רבים על התובעים על מנת שימחקו את תביעתם. בין היתר פוטר אחד התובעים, והאגודה הגישה בשמו תביעה נוספת לתשלום פיצויי פיטורין. במהלך הלחצים שהופעלו על העובדים למשוך את תביעתם נאסר על התובעים להפגש עם באת כוחם מהאגודה לזכויות האזרח, ולהתייעץ עמה באשר להסכמי הפשרה שהוצעו להם. שני תובעים בחרו לחתום על הסכמי פשרה, ואילו השלושה האחרים בחרו להמשיך בתביעה. במהלך חודש ספטמבר 2006 התקיים דיון מוקדם בבית הדין לעבודה בתביעה זו. במהלך הדיון ביקשה שופרסל למחוק אותה מהתביעה, בטענה שאינה צד לסכסוך, ואילו השופטת דחקה בצדדים להגיע לפשרה. בימים אלה, לאחר שהקבלן הציע הצעה נדיבה, הומלץ לתובעים לקבל את הפשרה, ואכן בימים הקרובים יחתם הסכם פשרה, לפיו יקבלו העובדים יותר ממחצית הסכום אותו הם תבעו.
המקרה ממחיש את הקושי בתביעות מסוג זה. מהעובדים נשללות זכויותיהם הבסיסיות המגיעות להם על פי חוק. רק לאחר פניה לבית הדין, הם יקבלו חלק מהזכויות המגיעות להם, וזאת לאחר שיאלצו להתפשר. המעביד ייצא בלא פסק דין נגדו, וישלם את שהיה צריך לשלם מלכתחילה וללא פיצוי עונשי. פרקטיקה מסוג זה מאפשרת את המשך התנהלותם של מעבידים בפגיעה בעובדי קבלן. התמריץ הוא להפר זכויות עובדים, וכאשר האכיפה הפלילית והאזרחית היא דלה, הסבירות שמצבם של עובדי הקבלן ישתפר היא נמוכה.
עב (ת"א) 9664/05 אנטולי פטרובצקי ואח' נ' חברת שא"ס ואח'
מאת: עו"ד שרון אברהם-ויס, האגודה לזכויות האזרח