חומר רקע
נייר עמדה – הערות לועדת חוקה בנושא:
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)
(היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשס"ה – 2005
האגודה לזכויות האזרח מתנגדת להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשס"ה – 2005 (להלן: הצעת החוק), שכן בשם הניסיון להתגבר על הקושי שבהעברת עצורים מבתי מעצר לבית המשפט, הצעת החוק פוגעת בזכויותיו הבסיסיות של העצור יתר על המידה ושלא לצורך, וחסרונותיה עולים על יתרונותיה. הצעת חוק זו מפרה את זכות היסוד להליך הוגן ולנוכחות אפקטיבית של האדם בהליך מעצרו, ופוגעת בכבודו, כפי שיוסבר להלן בנייר עמדה זה.
סעיפי החוק הרלבנטיים
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) מתייחס לסוגיית נוכחותו של אדם בדיון במעצרו בסעיפים 5 ו-16 לחוק זה. וזוהי לשונם:
סעיף 5(1):
"תחילת מעצרו של אדם היא באחד מאלה:
(1) במעצר על פי צו שופט שניתן בנוכחות האדם – עם הודעת השופט בפניו על מתן הצו, אלא אם כן קבע השופט מועד אחר;"
(ההדגשות אינן במקור – ס.ש.).
סעיף 16:
על בקשה להארכת מעצרו של חשוד או נאשם, יחולו גם הוראות אלה:
(1) הודעה על מועד הדיון ומקומו תימסר, ללא דיחוי, על ידי המשטרה לחשוד, לסניגורו, אם יש לו סניגור, ובאין סניגור – לאדם הקרוב לחשוד שהוא נקב בשמו;
(2) הדיון יתקיים בפני החשוד, אלא אם כן נוכח השופט, על יסוד חוות דעת של רופא, שאין החשוד מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו; במקרה זה, יתקיים הדיון בנוכחות סניגורו ואם אינו מיוצג ימנה לו השופט סניגור, עד שיוכל להתייצב בבית המשפט; פסקה המניעה להתייצבותו וטרם נסתיימה תקופת המעצר, רשאי החשוד לדרוש דיון חוזר;
(3) הדיון יתקיים בפומבי, אולם רשאי שופט להורות שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות בהתאם להוראות סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד–1984.
מיום 12.5.1997
תיקון מס' 1
ס"ח תשנ"ז מס' 1621 מיום 10.4.1997 עמ' 116 (ה"ח 2366)
על בקשה להארכת מעצרו של חשוד או נאשם, יחולו גם הוראות אלה:
(ההדגשות אינן במקור – ס.ש.)
עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית הרלבנטיים להצעת החוק
עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית הוא כי חשודים ונאשמים זכאים להליך הוגן שיאפר להם להשמיע את דברם ולהשיב כראוי נגד הטענות המועלות נגדם. זכותו של אדם להיות נוכח בדיון בעניינו הינה זכות יסוד, שמטרתה להבטיח כי נאשם לא יישפט 'מאחורי גבו' וכי תינתן לו ההזדמנות להתמודד עם טענות התביעה ולפרוס את הגנתו. קיומו של משפט הוגן אינו עניינו של הנאשם בלבד, אלא הוא גם אינטרס ציבורי.
(לעניין זה ראה: בש"פ 4586/06 ניסים חלידו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בג"ץ 7357/95 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2)769, 776).
הצעת חוק זו עומדת בסתירה לעקרונות היסוד שהותוו הן בחקיקה והן בפסיקה בעניין נוכחותו של האדם בדיון המעצר בעניינו.
"נוכחותו" של העצור, כמוצע בהצעת החוק, הופכת ל"נוכחות פסיבית" בלבד, ואין בה כדי להרים תרומת אמת להליך. במצב המוצע בהצעת החוק פגיעה זו בדיון בפני העצור גוררת אחריה אף פגיעה בזכותו לטעון את טענותיו כנגד המעצר בפני בית המשפט ובכך להגן על עצמו בצורה הולמת, כפי שיוסבר להלן.
הדרתו של העצור מדיון המעצר – הביטוי של הפגיעה בכלל לפיו אין לדון אדם שלא בפניו
על אף שהעניין נתון להסכמתו של העצור, הרי שבנוסף לפגיעה המהותית האמורה בייצוג, הצעת החוק פוגעת קשות בתחושותיו של החשוד: בכך שלא יתאפשר לו יומו בבית המשפט; לא ייווצר קשר העין עם השופט; לא יתאפשר לו להיות בקשר עם סנגורו; השופט לא יוכל להתרשם ממנו ולראות את האדם הניצב בפניו; הוא יחוש כאילו בית המשפט רואה אותו כדמות טלוויזיונית, שטוחה, רחוקה ולא מוכרת; מבעד לעדשת המצלמה בית המשפט ייראה בעיניו רחוק ומנוכר, וההליך יחווה על ידו כקר ומנוכר. ביטויי פגיעה אלו טמונים בהדרתו של העצור מהליך המעצר ובהוצאתו מן "המשחק".
הצעת החוק תיפגע בתקשורת בין העצור לעורך דינו ובאיכות הייצוג
הליך המעצר הוא הליך בו העצור וסנגורו נמצאים בעמדת מיעוט ביחס לתביעה, המחזיקה בחומר החקירה, וביחס לבית המשפט הנחשף לחומר הסודי, שאין לגלותו לעצור ולסנגורו. כל המצוי בידם הוא בקשת המעצר בלבד, המנוסחת באופן תמציתי ולאקוני ואינה מגלה רבות אודות עילת המעצר. היכולת של הסנגור לטעון טענות כנגד קיומה או העדרה של עילת מעצר טמונה כולה במפגש שבינו לבין העצור. בהתאם למידע שנמסר לו על ידי העצור, בונה הסנגור את חקירת התובע או השוטר ואת טענותיו נגד עילת המעצר. כלומר, יכולתו של הסנגור לבנות "קו הגנה" בהליך המעצר טמון במידע שמוסר לו העצור. לא בכל המקרים מתקיימת פגישה בין הסנגור לעצור טרם הבאתו לבית המשפט, ופעמים רבות הפגישה בבית המשפט לפני דיון המעצר היא פגישתם הראשונה.
במצב זה, איכות הטיעון וההגנה תלויה ביכולתו של הסנגור לשוחח באופן אינטימי פנים מול פנים עם העצור, בדרך בה יוכלו להבהיר אחד לשני את הדברים, בצורה חסויה וללא האזנה או תלות של גורם שלישי. הצעת החוק תביא לפגיעה בתקשורת שבין העצור לסנגורו, באופן שיגרור אחריו פגיעה מהותית בייצוג. הדינאמיקה של הליך המעצר מחייבת תקשורת בלתי אמצעית בין העצור לעורך דינו.
הצעת החוק פוגעת באפשרויות לשחרור באמצעות בני משפחה
במצב כיום, על פי כלל פומביות הדיון, בני משפחתו של העצור מגיעים לפגוש אותו בדיון המעצר. לעומת זאת, במצב המוצע בהצעת החוק, בני משפחתו של העצור לא יראו טעם להגיע לדיון כאשר העצור אינו מגיע אף הוא לדיון זה.
נוכחות בני המשפחה בדיון חשובה פעמיים: פעם אחת – נוכחות זו מספקת תמיכה נפשית ורגשית לעצור בבחינת סיוע בעת משבר עבורו; ובפעם השניה – נוכחות זו נחוצה מאוד להליך השחרור ומציאת ערבויות וחלופות מעצר לצורך שחרורו. כלומר, פעמים רבות שחרורו של העצור תלוי בנוכחותם, ביכולתם להפקיד ערבויות או להתחייב להיות המפקח על מעצר הבית. המשפחה איננה תמיד מודעת מראש לתפקידה זה לסייע בתנאי השחרור, וסיבת הגעתם היא הרצון לפגוש את העצור. לפיכך, אי הגעתו של העצור לאולם בית המשפט תיפגע מאוד באפשרויות השחרור.
הסכמת עצור לדיון באמצעות היוועדות חזותית אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי
בית המשפט העליון כבר דן בסוגיה דומה לזו, בעניינו של נאשם שביקש כי בית המשפט יפטור אותו מחובת התייצבות, שכן הוא לא היה מעוניין להיות נוכח בדיון בעניינו. נראה כי ניתן ללמוד מפסיקתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, כבוד השופט אהרון ברק, בעניין ההוא גם לענין זה ולשאוב מפסיקתו את העקרונות המנחים שהותוו שם, כדלקמן:
1. נוכחותו של אדם בדיון פלילי בעניינו היא זכות יסוד. אין לנהל דיון שלא בנוכחות העצור, אלא במקרים חריגים. יחד עם זאת, קביעה זו, לפיה נוכחות האדם בדיונו היא זכות יסוד, אין פירושה כי אותו אדם רשאי על פי שיקול דעתו להחליט כי אין הוא רוצה להיות נוכח בדיון.
2. כנגד חירותו של אדם שלא להיות נוכח במשפטו עומדים שיקולים חברתיים שונים העשויים להביא לידי כך שחירות זו תוגבל. נוכחות אדם בדיונו היא ערך ציבורי שביסודו מונח הצורך לקיים את ה"צדק בהדרו" ואת "מראית פני הצדק" גם יחד.
3. טובת הציבור מחייבת כי יובטח ניהול ענייני ויעיל של המשפט; כי יובטח הן בפועל והן על פי מראית הדברים, כי נעשה משפט הוגן; כי תובטח ההגנה על אינטרסים של צדדים שלישיים; כי יובטח אמון הציבור בהליך הפלילי; וכי יימנע עיוות דין. על אינטרסים ציבוריים אלה אין רשאי האדם שדנים בעניינו לוותר. טובת הציבור – המתחשבת גם באינטרסים שלו עצמו – אינה קניינו של העצור, ואין הוא חופשי לעשות בה כרצונו.
ראה: עניין ברקי פטה המפריס בע"מ המוזכר לעיל בעמ' 782-783.
הצעת החוק פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות ובתפקידו של בית המשפט כמבקר על הליך המעצר וכמגן על זכויות עצורים
מוצע בהצעת החוק כי הרשות השופטת תדון בעניינו של אדם, אשר מצוי בתחומה של הרשות המבצעת. בכך, הצעת חוק זו אינה שומרת על עקרון הפרדת הרשויות, המונח בבסיס הדמוקרטיה הישראלית. הצעת החוק נוטעת בלב הקורא את התחושה, שהגבול החשוב בנושא המעצרים בין הרשות השופטת לרשות המבצעת מיטשטש.
כיום, בית המשפט משמש כמערכת מבקרת על המתרחש בבית המעצר, ומתוקף תפקידו זה הוא נתפס כמגן על זכויותיהם של העצורים הבאים בשעריו. החוק המוצע יפגע בזכויותיהם של עצורים, אשר יחששו כי ביקורתו של בית המשפט אינה מופעלת כראוי, כאשר הם אינם ניצבים בפניו.
הפתרון: תיקון הליקויים המביאים להפרת זכויות אדם במהלך העברת עצורים לבית המשפט
האגודה לזכויות האזרח מודעת למצב בו במהלך המעבר מבית המעצר אל בית המשפט מופרות זכויות יסוד של עצורים, הפרות הגוררות אחריהן פגיעה קשה בעצורים (האגודה מטפלת בפניות המגיעות אליה גם בעניין זה). יחד עם זאת, האגודה סבורה כי במצב זה ראוי תחילה להציע פתרונות לשיפור הפרות הזכויות שבהעברת העצורים, תחת פגיעה בזכותו של עצור לקיים את הדיון בפניו ובזכותו לייצוג. אין לתקן הפרה של זכות אחת על ידי הפרה של זכות אחרת.
מסמך זה מוגש על ידי עו"ד סיגל שהב