חומר רקע

הצעה לסדר-היום הפגיעה בזכויות החרדים במתנ"סים בשכונות שמואל הנביא, רמות וגבעת-שאול בירושלים היו"ר קולט אביטל: ההצעה הבאה לסדר-היום, של חבר שלמה הכנסת בניזרי: הפגיעה בזכויות החרדים במתנ"סים בשכונות שמואל הנביא, רמות וגבעת-שאול בירושלים; הצעה לסדר-היום שמספרה 1109. שלמה בניזרי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, למען הגילוי הנאות, זו הפעם השלישית שאני מביא לדיון את נושא המתנ"סים, המינהלים הקהילתיים בירושלים, בתוך שנה וחצי. ביולי 2005, נדמה לי, בדצמבר 2005, ושוב עכשיו. אני מדגיש את זה כדי להראות את אוזלת ידה וחוצפתה של עיריית ירושלים. יגידו לי - מה, ראש עירייה חרדי. זה לא מעניין אותי. אותי מעניין עכשיו הפתרון לתושבים. הסיפור הוא כזה, בקצרה, גברתי השרה. בירושלים יש המון מתנ"סים שמנוהלים במסגרת המינהלים הקהילתיים. למעשה, בעבר ירושלים לא היתה עיר חרדית, היא היתה יותר חילונית, ועם הזמן הרבה שכונות בירושלים התחרדו בעצם, כמו שכונת רמות, כמו שמואל הנביא, גבעת-שאול וכדומה. אבל מי שמנהלים את המתנ"סים בדרך כלל הם אנשים חילונים. הם כשרים לחלוטין, כמובן, אבל מה? כאשר הם מנהלים את אותם מתנ"סים על-פי רוחם והשקפתם עבור ציבור שהוא בכלל עם השקפה אחרת, פה מתחילה ההתנגשות. לכן באנו וטענו: רבותי, לי אין שום דבר - מנהל חילוני או דתי, מאי נפקא מינה, אבל אני רוצה מישהו שלפחות ייתן אופי וצביון, למי? - לאוכלוסייה שנמצאת שם. לא ייתכן שיעשו פעילויות שחורגות מרוחנו, ולא תמיד מנהל חילוני יכול להבין את הדבר הזה. מביאים אינטרנט ומלמדים להיכנס לכל מיני אתרים שאינם מתאימים לרוחם של הילדים שלנו. קחי לדוגמה, למשל, את מתנ"ס שמואל הנביא – שכונה שהיא כמעט 100% חרדית היום, ושם, כדי להצדיק את הפעילות של ההנהלה החילונית שנמצאת שם ואת הפעילות שהם עושים, הם מייבאים משכונות ירושלים ילדים בעלי אופי חילוני, כדי להמשיך לשלוט על המתנ"ס. שמואל הנביא זו שכונה לא קלה. זו שכונה, בלי עין הרע, ברוכת ילדים. לילדים שם כמעט אין מקומות ללכת אליהם. יש איזה גן אחד בודד, או משהו. בלי עין הרע, בן פורת יוסף – בכל בית בממוצע שמונה-עשרה ילדים. האמא רוצה קצת להשתחרר מהלחץ: ילדים, צאו החוצה לפעילות. איפה הפעילות שלהם? - זה בכבישים, ובשבת, אם גם משעמם אולי יזרקו גם כמה אבנים ואחר כך תגידו: הדוסים זורקים אבנים. מה מצפים עכשיו מהילדים הללו – שלא יצאו לתרבות רעה ויתנהגו בדרך המוסר היהודית, כאשר אין להם איפה להיות. ילדים מחפשים את ה"אקשן", מחפשים איפה להוציא אנרגיה. אני, כשהייתי ילד קטן, אז הייתי, נכון - חבר תנועת "הצופים", מה לעשות, ובזמני הפנוי גם הייתי הולך למתנ"סים שלנו, וכמו כל ילד, היה לי איפה להיות. העברתי את הזמן, הקלתי על ההורים שלי. אבל הילדים הללו היום מחפשים היכן להיות. גם ההורים רוצים קצת להשתחרר מהלחץ, והם לא יכולים לשלוח אותם לאותם מתנ"סים. בשכונת רמות, למשל - יש שם בריכה של המתנ"ס. הילדים שלנו לא יכולים לבוא לשם כי כל הזמן – בעירוב. כלומר, עירוב של גברים ונשים. אנחנו לא יכולים לשחות. מקצים להם איזו שעה פה, שעה שם, כשהם כמעט הרוב בשכונה. אז בעבר אמרו להם: בואו נשנה. לא רצו כלום. את יודעת מה הפתרון הטוב ביותר? את זה העלו כולם – לעשות בחירות למינהלים הקהילתיים. את יודעת, גברתי השרה. כמעט 20 שנה, יותר מ-20 שנה, לא היו בחירות למינהלים הקהילתיים בירושלים, למעט אולי בשכונת הר-נוף, אולי עוד איזו שכונה שהחליטו לעשות. אנחנו מדברים פה על מדינה דמוקרטית. גברתי אומנם הורידה שעות באזרחות, כך שמעתי היום, וכך למדתי פה בדיונים, אבל אותי לימדו שיעור יסודי - הזכות לבחור ולהיבחר. 20 שנה - זה דמוקרטי שלא תהיינה בחירות במינהלים קהילתיים? אז היה דיון בוועדה. באמת, אני אומר לשבחו של חבר הכנסת מג'אדלה שהוא היה ענייני. הוא התחיל לטפל בעניין. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): איזה חבר כנסת, אמרת? שלמה בניזרי (ש"ס): מג'אדלה, לא? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - שלמה בניזרי (ש"ס): ראלב מג'אדלה, אני יודע אפילו להגיד "ראלב" ולא גאלב. וגם למדתי ערבית, רק שכחתי. אז באנו אליו לוועדה - באמת, היושב-ראש, אני חייב לציין לשבחו, כשאני מביא אליו נושאים הוא מייד מטפל בהם באינטנסיביות. באים לשם נציגי העירייה והמתנ"סים. מר צ'רניחובסקי, נדמה לי, בא לשם ואומר: רבותי, אני מוכן לכל בחירות במינהלים הקהילתיים. הכול תלוי בעיריית ירושלים. עולה נציג העירייה – אין שום בעיה. אני מתחייב לכם שבתוך שלושה חודשים תהיינה בחירות, רק מה? צריך למפות את ירושלים, כי יש היום 29 מינהלים. צריך למפות אותם. אז בסדר, תמפה. כמה זמן לוקח? דיברתי עם ראש העיר עוד לפני שנה וחצי והוא אמר לי שכבר חצי שנה פועלת ועדה שממפה. אמרתי: ריבון העולמים, אתה יודע מה? אפשר למפות את כל כדור הארץ, לא את ירושלים. מה זה למפות, אתם מבינים? זה להגיד ששמואל הנביא תהיה, למשל, עם שכונת הבוכרים, עם ארמון-הנציב או - אני יודע - עם הגבעה-הצרפתית זה לא מתאים, כי זה לא אותו אופי. בסדר, אמרתי: בוא, אני אשב אתך, נתחיל למפות. כמה זמן אתה רוצה למפות? אני עוד לא מצליח להבין. אולי ניתן להם פה איזה ייעוץ או משהו, מישהו שאחראי על GPS. באמת, מגיע לעיריית ירושלים, בעלת המחדלים הנוראיים, שבכלל לא מתפקדת כעירייה, לעניות דעתי. אפילו שיש בה חרדים - זה לא מעניין אותי הנימוק הזה. כל פעם אומרים לי: אל תדבר על החרדים. מה זאת אומרת? מה, אני צריך לייפות את פני העירייה וראשיה על חשבון האזרחים שלנו, של ירושלים? למה הם צריכים לסבול, כי אצלנו לא מדברים על ההנהגה שלנו? אני כן אדבר וכן אחשוף את ערוותם, ואני מבקש ממך, אדוני יושב-ראש הוועדה, שאם תחליט פה השרה להעביר את הדיון לוועדה - כי אני אמור פה, לפי התקנון והפרוטוקול, להציע הצעה לסדר-היום במליאת הכנסת - אנא ממך, אדוני יושב-ראש הוועדה: תזמין את ראש העיר – מצדי עם צו, או כל מה שאתה רוצה, שיבוא וייתן תשובה למה המחדל הזה מתמשך. למה הילדים צריכים אחר כך לרוץ בכבישים, כשיש תאונות דרכים, וילדים, בני-נוער, מידרדרים אחר כך? למה צריכים להיות סכסוכים בתוך השכונות שלנו - דתיים וחילונים? למה הדברים? אלה עוולות שזועקות עד לב השמים. מה מצפים מאתנו שנעשה? לכן, גברתי השרה, אני לא רוצה לבזבז את כל עשר הדקות שיש לי, אנא ממך, אני מבקש את התערבותך, וכמובן את תשובתך לפני כן, שבטח תעשה פה סדר בתוך הדברים, אבל אנא ממך, את שרת החינוך שאחראית על ילדי ישראל בכללותם - סייעי בידי וביד אותם אזרחים לקבל את המענה הזה שנקרא מתנ"סים. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. גברתי השרה, ודאי תרצי לענות גם בתור ראש העיר ירושלים. שרת החינוך יולי תמיר: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ראשית, שני דברים מעודדים עלו מהדיון הזה: א. שהיית ב"צופים" – עכשיו אנחנו יודעים מהיכן המעלות הטובות; ב. שקיבלתי את אותן תשובות מעיריית ירושלים. אז לפחות הם עקביים. גם לי הם הסבירו שהם צריכים לעשות מיפוי, שהמיפוי דורש דיון, שהדיון לוקח זמן, ועד שלא יהיה מיפוי אי-אפשר לעשות בחירות. אם אי-אפשר לעשות בחירות אי-אפשר לבחור ועדים וכו' וכו'. יש שכונות חרדיות שבהן יש הנהלות ציבוריות חרדיות למתנ"סים – ברמת-שלמה, בהר-נוף, בשכונת הבוכרים, בבית-ישראל וברוממה. אלה היו דברי עיריית ירושלים כשפניתי אליהם ושאלתי את פיהם. אשמח אם יתקיים דיון בוועדת הפנים ויבוא ראש העיר ירושלים. היו"ר קולט אביטל: הוא אף פעם לא מגיע. שרת החינוך יולי תמיר: כידוע לך, זה לא בתחום משרדי – לא למפות, לא לקבוע בחירות וגם לא לקבוע הנהלות. אבל אשמח לסייע ולקדם את הדיון הזה כדי שהנושא באמת יבוא על פתרונו על הצד הטוב ביותר. שלמה בניזרי (ש"ס): את יכולה להרים טלפון, בתחום אחריותך, לראש העיר. שרת החינוך יולי תמיר: אם אני אלך מהר, אולי אתפוס אותו באירוע הבא שאני הולכת אליו, ואשאל אותו. שלמה בניזרי (ש"ס): אני אומר בכאב. זה לא עניין אישי שלי. צריך לגמור את הסיפור הזה. שרת החינוך יולי תמיר: אני חושבת שאתה צודק. טענתך צודקת, ואני חושבת שבוועדת הפנים חבר הכנסת מג'אדלה באמת ייתן לכך ביטוי ונבין למה זה נסחב כל כך הרבה זמן. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. מסכים בוועדת הפנים? ובכן, נעבור להצבעה. גם כשנצביע, אזכיר שהמשורר יהודה עמיחי כתב: "עצוב להיות ראש העיר ירושלים". שרת החינוך יולי תמיר: קשה. היו"ר קולט אביטל: גם קשה וגם עצוב. שלמה בניזרי (ש"ס): גם לתושב ירושלים קשה. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר לטיפול ועדת הפנים והגנת הסביבה.