חומר רקע
24 בדצמבר 1006
לכבוד
פרופ' מנחם בן ששון
יו"ר ועדת חוקה
הנדון: הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004
עמדת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית
1. מבוא
מטרתו של מסמך זה להתריע על כך, שלא בא זכרן של נפגעות תקיפה מינית (בגירות) בהצעת החוק של הממשלה, בנושא ההתיישנות במשפט האזרחי.
עמדתנו היא, שלעניין דיני ההתיישנות, הנפגעות מתקיפה מינית הן מיוחדות וייחודיות, בין כלל הבגירים בעלי הזכות לתבוע פיצויי נזיקין, ועל המחוקק לקבוע להן דין מיוחד.
כדי שנפגעות התקיפה המינית תוכלנה לעשות שימוש בזכות המשפטית, לקבל פיצוי על עוולה חמורה שנגרמה להן, יש לקבוע עבורן הסדר משפטי הלוקח בחשבון את הנתונים, המחקרים והספרות המקצועית הרלבנטיים, המתייחסים למצבן הפסיכוסוציאלי של הנפגעות. אלה מצביעים על כך, שמחד גיסא, נפגעות תקיפה מינית רבות אינן מטילות אשם בפוגע ואינן תובעות את זכויותיהן, אלא זמן רב לאחר הפגיעה (אם בכלל), וכי מאידך גיסא, נפגעות תקיפה מינית תלויות מאוד בהליך האזרחי לצורך שיקומן.
לפיכך, כדי שנפגעות תקיפה מינית תעמודנה בשורה אחת עם כלל התובעים פיצויים על נזק, יש לקבוע עבורן דין מיוחד, שלוקח בחשבון את הטראומה הנלווית לפגיעה המינית, ובכך להעמיד לרשותן אפשרות ריאלית וממשית למיצוי הזכויות המשפטיות שלהן.
אם המחוקק לא ישכיל לקבוע לנפגעות תקיפה מינית דין מיוחד המתאים להן –
הוא יימצא שולל מנפגעות תקיפה מינית את הזכות לפיצויים, גם אם זו איננה כוונת המחוקק.
2. ייחודן של הנפגעות מתקיפה מינית - לעניין תקופת ההתיישנות
נתונים, מחקרים וספרות מקצועית
הנתונים מלמדים, כי רוב רובן של נפגעות התקיפה המינית נמנעות שנים רבות מכל חשיפה של הפגיעה ממנה סבלו. הן כובשות את הפגיעה, בשל תחושות של אשמה, בושה וחשש מהאשמה חברתית.
ככל שהפגיעה חמורה יותר, כך ממעיטות הקורבנות לדווח. (יש תימוכין לכך גם בעבודת המחקר שנעשתה במרכז המחקר והמידע של הכנסת ב- 7.11.06). בכך נבדלות נפגעות תקיפה מינית משאר התובעים לפי דיני הנזיקין, שככלל, יזדרזו להגיש תביעה על נזקיהם ככל שהנזק גדול יותר. הנפגעות מתקיפה מינית – שאני.
המחקרים והספרות המקצועית נותנים הסבר לנתונים האמורים לעיל, ואנחנו נביא אותו במסמך זה בתמצות רב.
ככלל, נפגעות תקיפה מינית סובלות מטראומה שגורמת להדחקה. ההדחקה נובעת מהאירוע עצמו, שגרם לנפגעת פחד וכאב, מהאיום של התוקף לחזור על המעשה, ולעיתים, גם מהתלות של הנפגעת בתוקף. הקורבנות חווים תחושה של אובדן שליטה וחוסר אונים, כתוצאה מכך שלא הצליחו למנוע את התקיפה או להפסיק אותה, וכן אימה, בלבול ואשמה. הנפגעת איננה מסוגלת להבין או להתמודד עם האירוע, והיא בורחת מהתמודדות עמו. לצורך כך, הנפגעת מדכאת כל זיכרון של התקיפה עצמה. מחקרים הוכיחו, שהמוח משתמש בהדחקה כדי להתגונן, והוא דוחף לתת-מודע את המחשבות הקשות לעיכול.
תוקפים רבים "מבלבלים" את הנפגעת: הם מגדירים את התקיפה "הסוד שלנו", הם מאיימים עליה שאף אחד לא יאמין לה, הם מאשימים את הקורבן על שפיתתה אותם, או מצביעים על התקיפה כעונש שהנפגעת ראויה לו בגין מעשה רע שעשתה.
כדי לחיות חיים נורמאליים, הנפגעת - הסובלת כאב בלתי נסבל, אימה, אשמה ובלבול - משתמשת במכניזם הגנתי של הדחקה ומעמידה פנים שדבר לא קרה.
יש בין הנפגעות שידחיקו את הטראומה כל חייהן, ויש אחרות שהזיכרון של האירוע יצוף אצלן לאחר שנים רבות, בעקבות גורם מאיץ כל שהוא או בעקבות טיפול נפשי.
על פי הספרות המקצועית, רוב הפסיכולוגים והפסיכיאטרים משוכנעים בכך, שחוויות טראומטיות של תקיפה מינית יכולות להיות מאוחסנות במוח, במקום שהוא מחוץ לנגישות ההכרה המודעת, וכי מידע זה עשוי לראשונה להפוך נגיש זמן רב לאחר שנגרמה הטראומה
3. ייחודן של הנפגעות מתקיפה מינית - לעניין תקופת ההתיישנות
הצורך החיוני של הנפגעות בשיקום
עבירות המין גורמות לנפגעות פגיעה קשה, הצריכה תיקון. הדרך להשיג תיקון זה כוללת, בין השאר תמיכה חברתית וטיפול נפשי.
אחת הדרכים היעילות שבהן עשויה הנפגעת לקבל תמיכה חברתית היא בהגשת תביעה לבית המשפט, במתן עדות בבית המשפט ובקבלת פסק דין, שנותן אישור רשמי לעוול הקשה שגרם לה הפוגע.
בהקשר זה ראוי לציין, שההליך הפלילי אינו נותן מענה לצורך של נפגעת תקיפה מינית בהכרה חברתית:
לצורך שיקומה, הנפגעת מתקיפה מינית זקוקה לתחושה שהיא שולטת על חייה,
ואילו בהליך הפלילי השליטה על התפתחות של ההליך איננו בידי הנפגעת. כידוע לכל, המתלוננת איננה מוסמכת לקבל החלטות בהליך הפלילי, על כן, ההליך הפלילי משחזר את תחושת חוסר האונים של הנפגעת, כשהוא מתייחס אליה כאל עדה בלבד, שאחרים עושים בסיפור חייה כרצונם.
גם רמת ההוכחה הדרושה בהליך הפלילי – מעבר לכל ספק סביר – גבוהה מרמת ההוכחה הדרושה בהליך האזרחי. על כן, יש נסיבות שבהן ההליך פלילי מסתיים מבחינת הנפגעת במפח נפש, בעוד פסק הדין בהליך האזרחי ייתן לה הכרה בנזק שנגרם לה וייתן לה גם את הפיצוי החיוני לשיקומה.
לצורך שיקומה הנפשי זקוקה הנפגעת לכסף רב, כדי לממן את הטיפול הנפשי הדרוש לה, ופעמים רבות, היא זקוקה לפיצויים גם לצורך שיקום כלכלי. הנפגעת לא תקבל את הפיצויים הראויים החיוניים לה במסגרת ההליך הפלילי.
פיצויים ראויים הנפגעת עשויה לקבל בתביעה על פי דיני הנזיקין. לא זו אף זו, התפתחות שחלה בשנים האחרונות בדיני הנזיקין, גם בה יש כדי לסייע לשיקומה של הנפגעת מתקיפה מינית. כוונתנו, למגמה המתרחבת בהכרה של בתי המשפט בנזקים בלתי ממוניים שסבל התובע, כגון כאב וסבל. פסיקת פיצויים בגין נזקים כגון אלה יאפשרו לנפגעת הן תיקון כספי - מימון הוצאותיה המיוחדות לשיקום, והן תיקון סמלי ורגשי – הכרה בכאבה ובסבלה מצד רשויות המדינה והחברה.
רשויות המדינה לא נערכו עד היום לתת לנפגעות התקיפה המינית את הטיפול הנפשי שהן זקוקות לו כדי להשתקם. אף כי מספר הדיווחים על נפגעות תקיפה מינית נמצא בעליה מתמדת, ומדובר בתופעה רחבת ממדים, כל ההסדרים שעלו לדיון עד היום, לרבות הצעות חוק שנידונו בשנים האחרונות, טרם הבשילו לכלל מעשה.
מכאן, שהדרך היחידה הפתוחה בפני נפגעות עבירות המין, לקבל פיצוי כספי, בדרך לשיקומן, הוא בהגשת תביעה לפיצויי נזיקין.
כאן ראוי להביא את המודל הסוציולוגי המוכר בספרות לתיאור סכסוך משפטי, המציג את שלושת השלבים (NBC) אשר מובילים להתגבשות מחלוקת משפטית ותביעה:
• Naming – מתן שם לפגיעה
• Blaming – הטלת אשם בפוגע
• Claiming – דרישה של הנפגעת להיפרע מן הפוגע.
לאור האמור לעיל, באשר למצבה הפסיכוסוציאלי של נפגעת תקיפה מינית, הסיכויים שנפגעת תגיע למצב נפשי ורגשי שבו היא תצליח לעבור את שלושת השלבים, תוך התקופה הקבועה בהצעת החוק, ותגיש את תביעת הנזיקין, הם סיכויים אפסיים.
אם המחוקק לא יתאים את דיני ההתיישנות שיחולו על נפגעות תקיפה מינית למצבן הרגשי והנפשי המיוחד – רובן לא תקבלנה את הסיכוי לזכות בשיקום, הן ומשפחותיהן תסבולנה סבל רב, וחלק מהן אף תיפולנה לנטל על הציבור.
4. ייחודן של הנפגעות מתקיפה מינית - לעניין תקופת ההתיישנות
עמדת המחוקק בחקיקה שבתוקף
בשנים האחרונות, המחוקק הישראלי מגלה הבנה ומודעות ראויים לציון למיוחדות ולייחודיות במצבן של נפגעות עבירות המין, הן בדיני ההתיישנות במשפט הפלילי והן בדין הכללי. נציין מספר דוגמאות:
(א) חוק העונשין
בתיקון 74 לחוק העונשין הוארכה תקופת ההתיישנות על עבירות מין שביצע בן משפחה בקטין, והיא מעתה 10 שנים, לאחר שהקטין הגיע לגיל 28. בעקבות תיקון זה בא תיקון 84 לחוק העונשין, המתייחס לתקיפה מינית של קטין מחוץ למשפחה, וקובע כי תקופת ההתיישנות על עבירות מין שנעברו בקטין זה תהיה 5 או 10 שנים, לפי סוג העבירה, והתקופה תימנה מיום שהגיע הקטין לגיל 18.
(ב) חוק למניעת הטרדה מינית
בחוק זה נקבעה זכות מיוחדת של נפגעת הטרדה מינית לקבל פיצויים על נזקיה, בסך של 50,000 שקל, בלי שעליה להביא בפני בית המשפט הוכחות בדבר הנזקים שנגרמו לה, וזאת מעבר לזכותה של הנפגעת לתבוע על פי דיני הנזיקין הרגילים.
(ג) חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים)
בחוק זה נקבע חריג לכלל המשפטי – לפיו עדות של מתלונן ניתנת בפניו של הנאשם – ונקבע, שנפגעת עבירת מין זכאית להעיד מחוץ לבית המשפט, או להעיד בכל דרך אחרת שתמנע מן הנפגעת לראות את הנאשם.
(ד) חוק העונשין
בחוק זה נקבע איסור מיוחד, שמטרתו להגן על נפגעות תקיפה מינית – אסור לפרסם ברבים שמו של אדם שנפגע מעבירת מין, או כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כזה.
(ה) חוק זכויות נפגעי עבירה
בחוק זה, שעניינו הזכויות של כל הקורבנות ממעשי עבירה, יוחדו לנפגעות תקיפה מינית (וכן לנפגעי אלימות) זכויות יתר מיוחדות כגון: הזכות לניהול הליכים בתוך זמן סביר כדי למנוע עינוי דין, הזכות לליווי של מלווה בחקירה, הזכות להביע עמדה לעניין עיכוב הליכים, לעניין הסדר טיעון, לעניין שחרור בוועדת שחרורים ולעניין חנינה.
(ו) חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים)
בחוק זה נקבעה הוראה מיוחדת, שמטרתה להגן על נפגעות תקיפה מינית – בית המשפט הוסמך לאסור חקירה של נפגעת כאמור, בדבר עברה המיני.
(ז) חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב)
על פי חוק זה, בעת שבית המשפט עומד לגזור את העונש על פוגע שהורשע בתקיפה מינית, הוא מוסמך להורות לעובד ציבור להגיש לו תסקיר על מצבה של הנפגעת ועל הנזק שנגרם לה כתוצאה מן העבירה.
(ח) חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב)
החוק קובע, כי ערר של נפגעת תקיפה מינית - על החלטה שלא לחקור או על החלטה שלא להגיש כתב אישום - יקבל קדימות, ועל פרקליטות המדינה לתת לנפגעת תקיפה מינית את תוצאות הדיון בערר, תוך 6 חודשים מיום שהגישה אותו..
(ט) חוק בתי המשפט (נוסח משולב)
בחוק זה נקבעו מספר אינטרסים כלליים המצדיקים סגירת דלתות של בית המשפט. שניים מבין האינטרסים הם כאלה שתכליתם היא להגן על שלומם של יחידים הזקוקים להגנה: קטינים ונפגעות תקיפה מינית.
5. סיכום
לא ייתכן שתוקף אשר הצליח ליצור אצל קורבנו טראומה כל כך גדולה, עד כדי כך שלנפגעת אין ברירה, וכדי לשרוד היא חייבת להדחיק את האירוע – יזכה להגנת החוק בדיני ההתיישנות.
לא ייתכן שנפגעת תקיפה מינית שאינה זוכה עד היום לקבל מאת רשויות המדינה תמיכה, שיקום וטיפול נפשי, גם לא תזכה לאוזן קשבת אצל המחוקק, כשכל בקשתה היא, להגן על זכותה, להיפרע מן התוקף בבית המשפט.
אנו מבקשות, כי בשל מצבן הפסיכוסוציאלי המיוחד, נפגעות תקיפה מינית תוכרנה כאוכלוסיה מיוחדת, בקרב כלל התובעים במשפט האזרחי, וייקבע להן דין התיישנות שיותאם למצבן המיוחד, אשר יאפשר להן שימוש בזכותן המשפטית, להגיש תביעות נזיקין נגד הפוגעים בהם.
בכבוד רב,
רחל הלמן, עו"ד
היועצת המשפטית
רצ"ב: תמצית של מאמרים שעניינם מצבן הנפשי של נפגעות תקיפה מינית.
הערה: לקראת הדיונים הבאים נעביר אליכם ספרות מקצועית נוספת, באשר למצבן הפסיכוציאלי של נפגעות תקיפה מינית, וכן את עמדת איגוד מרכזי הסיוע לעניין נפגעות תקיפה מינית – קטינות.
העתקים: עו"ד מרב ישראלי, לשכת יועמ"ש הכנסת
עו"ד ארז קמיניץ, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
טל קרמר, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע