חומר רקע
מדינת ישראל
משרד המשפטים
מחלקת יעוץ וחקיקה
תאריך: ה' טבת תשס"ז
26 דצמבר 2006
מספרנו: הח- 2825
אל: פרופ' מנחם בן-ששון-
יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, כנסת ישראל
הנדון: לקראת המשך הדיון בועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת בהצעת החוק הממשלתית:
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)(היוועדות חזותית – הוראת שעה),
התשס"ה-2005 – הקבוע לתאריך 1.1.07, בשעה 11.00 – מתן סקירה לגבי התייחסות
החוק והפסיקה לסוגיית נוכחותו של אדם בדיון של הליך פלילי המתנהל נגדו
ותחליף לנוכחותו________________________________________________
במהלך הדיון הקודם (מה-13.12.06) שהתקיים בועדת החוקה חוק ומשפט, עלתה שאלת התייחסותם של החוק והפסיקה לסוגיית נוכחותו של אדם בדיון של הליך פלילי המתנהל נגדו ותחליף לנוכחותו.
מצורפת בזאת לעיונך סקירה בנושא, שנערכה על ידי.
נודה על הפצתה בין משתתפי הדיון.
ב ב ר כ ה ,
דרורה נחמני-רוט, עו"ד
מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי)
העתקים: (1) הגב' לבנת משיח, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי)
(2) הגב' חנה קלר-אורנשטיין, עו"ד, נציבת קבילות שוטרים וסוהרים, המשרד לביטחון
פנים
(3) הגב' אפרת רוזן, עו"ד, יועצת משפטית, ועדת חוקה חוק ומשפט, כנסת ישראל
(4) הגב' קרן גלאון לכנו, עו"ד, מנהלת מדור, הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון פנים
(5) הגב' דפנה בינוול, עו"ד, מנהלת המחלקה לעיכוב הליכים, פרקליטות המדינה
נושא נוכחותו של אדם בדיון של הליך פלילי המתנהל נגדו
ותחליף לנוכחותו
סקירת זאת מובאת לצורך המשך הדיון בועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים)(היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשס"ה-2005 (להלן – הצעת החוק).
יש להדגיש, כי הצעת החוק מתייחסת לתחליף לנוכחותו הפיסית של חשוד בדיון לעניין הארכת מעצרו או לשחרורו בערובה ולא בהעדר נוכחותו בדיון והסקירה שלפנינו תתייחס הן למצבים בהם המחוקק ראה לנכון לאפשר העדר נוכחותו הפיסית של אדם נגדו מתנהל הליך פלילי והן למצבים בהם הסתפק באפשרות של תחליף כמו זה המוצע בהצעת החוק – דהיינו ניהול הדיון באמצעות היוועדות חזותית (בלעז: וידיאו קונפרנס).
התייחסות המחוקק והפסיקה לנוכחותו של אדם בדיון של הליך פלילי המתנהל נגדו אינה אחידה ומשתנה בהתאם לטיבו של ההליך הפלילי ולשלב בהליך בו מתקיים הדיון, בהתאם לחומרת העבירה המיוחסת לאדם שהועמד לדין וכן בהתאם לצורך החיוני בנוכחותו לצורך ניהולו התקין של ההליך וחשיפת האמת.
ביטוי לכך נמצא בהוראותיהם הן של חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ) הדן בנאשמים והן של חוק סדר הדין הפלילי (סמויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים), הדן בעצורים בשלבים שונים של ההליך הפלילי, שלגביו מתבקש התיקון המוצע שלפנינו.
א. באשר לנוכחות נאשם במהלך משפט הפלילי המתנהל נגדו
סעיף 126 לחסד"פ קובע, כי "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו". סעיף 128 לאותו חוק מאפשר שחרור נוכחות הנאשם ממשפטו בעבירות של חטא ועוון אף עד לסיום המשפט – זולת ממתן גז"ד הכולל מאסר - בשתי סיטואציות: האחת (הקבועה בס"ק 128(1) אם נאשם שלא התייצב לתחילת משפטו הודה בכתב בכל העובדות הנטענות בכתב האישום "ולא טען עובדות נוספות שיש בהן לכאורה כדי לשנות את תוצאות המשפט", וסיטואציה השניה היא אם "ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו, הוא מיוצג על ידי סנגור" ובית המשפט סבור כי לא יגרם לנאשם עיוות דין. לנאשם. יחד עם זאת יש לציין, כי בית המשפט "רשאי... בכל שלב של המשפט, לצוות על התייצבות הנאשם". כן מאפשר החוק שפיטת נאשם שלא התייצב בהמשך המשפט וכן שחרורו מנוכחות, מטעמי בריאות, של נאשם מיוצג.
הפסיקה שדנה בנושא נוכחות הנאשם במשפט המתנהל נגדו וזכותו לוותר על כך (ראה לדוגמא בג"צ 7357/95, ברקי פטה המפריס (ישראל) נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 769 (1996), יצאה מתוך נקודת המוצא, כי נוכחות נאשם במשפטו היא "זכותו" החוקתית, אך אינה רק ביטוי לאוטונומיה של רצון הפרטי שלו, אלא גם ערך ציבורי שביסודו מונח הצורך לקיים את "הצדק הדרו" ואת "מראית פני הצדק". יחד עם זאת נאמר ע"י כב' הנשיא ברק בפס"ד זה, כי "בהכריעו בבקשת הנאשם שלא להיות נוכח במשפטו, על השופט לאז כראוי בין הערכים המונחים ביסוד רצון הנאשם שלא להיות נוכח במשפטו, לערכים המונחים ביסוד הצורך בנוכחותו..." ובהתייחסו לכך, אומר הנשיא ברק, כי מול ויתורו של הנאשם בנוכחותו מחד, "מאידך גיסא עומד אינטרס הציבור בנוכחות הנאשם במשפטו. אינטרס זה הוא בעל היבטים שונים. חלקם של ההיבטים קשורים בניהול התקין של הדיון, וביכולתו לחשוף את האמת. הנחת המוצא היא כי במהלך הדברים הרגיל נאשם נוכח במשפט שכן נוכחות זו דרושה לשם ניהול תקין של המשפט. כי הוא הדבר, למשל, אם נוכחות הנאשם נדרשת לשם חקירתו, זיהויו או התרשמות מאישיותו ומתגובותיו. היבטים אחרים קשורים ביעילות הדיון. נאשם נוכח עשוי להסכים לוותר על היבטים דיוניים שונים ובכל לקצר את ההליך עצמו. היבט אחר קשור בצדדים שלישיים, כגון נאשמים אחרים, עדים וקרבנות המעשים הפליליים המיוחסים לנאשם. היבט חשוב הוא מראית פני הצדק ואמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי. ... אכן מטרת ההליך הפלילי הינה חשיפת האמת וקביעת חפות או אשמה (ראה ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד חלד(3) 561, 575... מותר, איפוא, לשקול – בגדר האינטרס הציבורי – לא רק שיקולים הקשורים בחשיפת האמת, אלא גם שיקולים ציבוריים נוספים, הקשורים בטיבו של ההליך הפלילי ובאמון הציבור בו. ..." (ההדגשות שלי – דנ"ר)
יש לציין, כי בפסה"ד המאוזכר לעיל, מציין כבוד הנשיא ברק, כי "לא הרי נאשם מיוצג המבקש להעדר ממשפטיו, כהרי נאשם שאינו מיוצג; לא הרי נאשם שהועמד לדין בגין אשמה חמורה כהרי נאשם העומד לדין בגין אשמה שאינה חמורה... לא הרי משפט, אשר לשם קיומו ההוגן יש צורך שעדים שונים יעידו בפני הנאשם ובנוכחותו באופן שניתן לעמוד על תגובת העדים והנאשם, כהרי משפט בו ניתן לוותר על "קונפרוטציה זו; ..." (ההדגשות שלי – דנ"ר)
עמדתנו היא, שהעיקרים שהובאו לעיל, בדבר הצורך בנוכחותו של נאשם במשפטו אינם נשללים כאשר מדובר בתחליף לנוכחותו הפיסית בביה"מ ביישום נוכחות באמצעות היוועדות חזותית, שכן לבית המשפט יש תקשורת שוטפת עם הנאשם וההיפך, לנאשם יש קשר צמוד עם ב"כ והוא יכול לבטא את עצמו כשדמותו ותגובותיו נראות באופן בולט על פני המסך שיהא בפני השופט.
יתרה מזו וקל חומר כאשר מופעל תחליף לנוכחות הפיסית באמצעות היוועדות חזותית כשאין מדובר בניהול המשפט אלא בהליך של מעצרו לימים של חשוד – שכן אין המדובר בחקירתו או בשמיעת עדים ובעימות חזותי של החשוד עם עדים - מדובר בטיעונים הנטענים ע"י ב"כ של החשוד בשלב בו לחשוד ו/או לב"כ אין זכות לעיין בחומר הראיות שנאסף שבתיק החקירה ומוצג בפני השופט בלבד. אמנם לחשוד יכולה להיות טענה זאת או אחרת בדבר אופן חקירתו, ואין בתהליך של היוועדות חזותית כדי למנוע ממנו להעלות בפני בית המשפט בצורה נאותה טענותיו אלה.
לפי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי, נאשם שלא בחר מראש לנהל את משפטו שלא בנוכחותו , ניתן לשפוט אותו בהעדרו אם נתמלאו התנאים הקבועים בסעיף האמור, במקרים הבאים:
א. הנאשם בעבירות חטא או עוון הוזמן להמשך משפטו ולא התייצב, אלא אם אי התייצבותו היתה מסיבה מוצדקת ובלבד שלא יגרם לנאשם בכך עיוות דין; וכל זאת אם הוזהר מראש על כך בהזמנה לדיון.
ב. אם מדובר בעבירת פשע שנדונה בביהמ"ש השלום, ובלבד שהנאשם מיוצג ע"י סנגור ואולם ביהמ"ש לא יגזור את דינו אלא בפניו לאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע דבריו;
יתרה מזאת, סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי קבע הליכים מיחדים בעבירות תעבורה שלא גרמו לתאונות דרכים לפיהם אי התייצבות הנאשם אינה מונעת את שפיטתו בהיעדרו.
במספר פסקי-דין, בהם ערערו נאשמים על הכרעות דין וגזרי-דין שניתנו שלא בנוכחותם, בטענה שנגרם להם עקב זאת "עיוות דין", נבחן הראציונל שעומד מאחורי ניהול ההליך שלא בנוכחות הנאשם וכן בנכונות הפעלת שיקול דעתו של ביהמ"ש בענין:
א. בית המשפט העליון קבע, כי סעיף 130(ח) לחסד"פ, המאפשר לביהמ"ש לבטל לפס"ד שניתן בעבירות חטא או עוון שלא בנוכחותו, "הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק-דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם עיוות דין למבקש עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק הדין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו (סעיף 8 לפה"ד); (ראה רע"פ 4549/04 סוראיה איטיא נ' מ"י (תקדין 2003) )
ב. בית המשפט העליון פסק לא אחת, כי לנוכח ריבויים של מקרי אי ההתייצבות, במיוחד בתיקי תעבורה, יש לקבוע כי ברגע שהנאשם הוזמן כדין, ניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפטו ולנסות להוכיח את חפותו, ומשלא התייצב, אין לו אלא להלין על עצמו, ודי בכך כדי שיהיה לו יומו בבית המשפט (ראה לדוגמא: רע"פ 17703/04 אלעוברה נ' מ"י, תקדין (2004); רע"פ 5377/03 וג'די נ' מ"י, תקדין (2003); ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מ"י, פ"ד לט(3), 279(1985);
ב. באשר לנוכחותו של חשוד לפי חוק המעצרים
חוק המעצרים (להלן: החוק העיקרי) מתייחס בעיקרו כאמור, להליכי מעצר ושחרור ותנאיהם בשלבים שונים של ההליך הפלילי וכולל הוראות לעניין זה הן לגבי השלב שלפני הגשת כתב אישום (מעצר ראשוני, הארכת מעצר או שחרור) והן לגבי השלב מהגשת כתב האישום ובמהלך ניהול המשפט (מעצר עד לתום ההליכים או שחרור, עיון חוזר במעצר כזה או בשחרור) והערעור.
לגבי חלק מהליכי המעצר והשחרור, ובמיוחד לגבי המעצר הראשוני, החוק אינו שולל אפשרות של הוצאת צו מעצר שלא בנוכחות החשוד:
1. סעיף 12 לחוק המעצרים מסמיך את בית המשפט לצוות על מעצרו של אדם או על שחרורו בערובה או ללא ערובה או בתנאים, כשהצו כאמור "יכול שיינתן בין בנוכחותו של החשוד ובין בהעדרו." (ההדגש שלי – דנ"ר)
2. בהתאם לסעיף 14 לחוק המעצרים "ראה שופט על יסוד הצהרה בכתב של שוטר, כי אדם נמלט ממשמורת חוקית, יצווה על מעצרו של האדם לשם החזרתו לאותה המשמורת שממנה נמלט"; הליך מסוג זה מטבע הדברים מתנהל שלא בנוכחות החשוד.
3. סעיף 16(2) לחוק המעצרים, הדן בהארכת מעצר של חשוד או נאשם קובע, כי "הדיון יתקיים בפני החשוד, אלא אם כן נוכח השופט, על יסוד חוות דעת של רופא, שאין החשוד מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו; במקרה זה, יתקיים הדיון בנוכחות סניגורו ואם אינו מיוצג ימנה לו השופט סניגור, עד שיוכל להתייצב בבית המשפט; פסקה המניעה להתייצבותו וטרם נסתיימה תקופת המעצר, רשאי החשוד לדרוש דיון חוזר".
4. יחד עם זאת יש לציין, כי בהתאם לסעיף 17(ג) לחוק המעצרים, "ציווה שופט על מעצרו של חשד שלא בנוכחותו, לרבות מעצר לפי סעיף 14, והחשוד לא שוחרר לפני כן לפי סעיף 20, יובא החשוד בפני שופט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות משעת מעצרו..."; (ההדגש שלי – דנ"ר)
5. בהתאם לסעיף 57 (א) לחוק המעצרים, הדן בנוכחות בעלי הדין בין היתר בהליך של עיון חוזר או ערר, נקבע, בין היתר, כי בערר התביעה על שחרורו של אדם ממעצר, "מותר לדון בבקשת תובע שלא בפני המשוחרר בערובה אם הומצאה למשוחרר בערובה הודעה על הדיון 48 שעות מראש";
כלומר, עקרונית לפי סעיף זה, ביהמ"ש רשאי לתת החלטה על מעצרו של אדם, לאחר
שכבר שוחרר ממעצרו, בהליך של עיון חוזר או ערר, גם בהעדרו, בתנאי שזומן לדיון כדין.
ג. באשר להליכים הקבועים בחוק בהם קיימת אפשרות לחלופת נוכחות פיסית של עד
כאמור, יש לציין, כי במקרים מיוחדים קבע המחוקק את הצורך בהעדפת האינטרס הציבורי של הגנתו על עד מול האינטרס של העדתו בנוכחות הנאשם - העדת מתלונן שלא בפני נאשם
(סעיף 2ב לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח-1957 (להלן חוק חקירת עדים) וכן העדת קטין שלא בפני נאשם בעבירות מסוימות (סעיף 2ג לחוק חקירת עדים) . סעיפים אלה לחוק חקירת עדים איפשרו תחליף לנוכחותו הפיסית של העד או הקטין כאמור, לפי שיקול דעת בית המשפט ואף ללא הבעת הסכמתו לכך של הנאשם . אפשרות נפוצה של תחליף כאמור היא קיום הדיון באמצעות היוועדות חזותית.
באחד מפסקי-הדין שדנו בערעורה של הסניגוריה על כך כי ביהמ"ש נעתר לבקשת התביעה להעיד מתלוננת בעבירות מין באמצעות וידיאו קונפרנס, דוחה ביהמ"ש את טענותיה כי זכויותיו של הנאשם נפגעות וקובע:
"3. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים המלומדים ובחנו את הוראות החוק והתקנות, נראית לנו עמדת התביעה הכללית על פני עמדתם של הסניגורים. המדובר במקרה זה בהוראות חוק חדשות למדי, שנכנסו לתוקף אך ב-1.1.97, ודומנו כי זהו המקרה הראשון בו מתבקש בית המשפט להחליט באשר להפעלת סמכות מיוחדת זו. אין ספק, כי בשיטת המשפט הנהוגה בארצנו, זכותו האלמנטרית של הנאשם הינה לראות את העדים במו עיניו באולם בית המשפט, להתעמת עמהם ולחקור אותם חקירה נגדית, בין במישרין ובין באמצעות סניגורו. סבורים אנו, כי זכויות אלה ישמרו להם לנאשמים, גם במגבלות החוק החדש. זאת לדעת ולהדגיש, כי המחוקק בחר להוציא מתחת ידו הוראת חוק חדשה וספציפית זו, המתייחסת להעדה של המתלוננת בעבירות מין בלבד, כאשר אין מגע ישיר בין העדה לבין הנאשמים. זאת - נוכח צרכי השעה והרצון לאפשר למתלוננות בעבירות מין להעיד בצורה חופשית ככל הניתן, ללא חשש וללא מורא...
מכאן, שברורה בעינינו מגמתו של החוק החדש אשר ניתן להפעילו גם ללא פגיעה בזכויות המשפטיות הבסיסיות של הנאשמים, תוך מתן הגנה נאותה וראויה לקורבנות עבירות-מין. "
(תפ"ח (תל-אביב-יפו) 3036/97 - מדינת ישראל נ' אברהם (אלכס) .תקדין (1997)
(ההדגשות שלי – דנ"ר)
הרציונאל העולה מפסה"ד בפרשה כאמור, מונח גם בהנחת היסוד של ההצעה שלפנינו והוא, שמדובר במציאת תחליף ראוי לנוכחותו הפיסית של חשוד, מתוך הקפדה והתבססות על כך כי זכויותיו המשפטיות הבסיסיות של העצור לא יקופחו.
במסגרת זאת שקלנו את יישומו של תחליף כזה, בדרך ניסויית, כמוצע בהצעת החוק – בתנאי ברור שהחשוד יתן הסכמתו לכך ושיהא מיוצג ע"י סנגור, עמו יוכל להיוועץ לקראת הדיון ובמהלכו.
(מסמך זה נערך ע"י דרורה נחמני-רוט)