חומר רקע

1. מבוא מסמך זה נכתב לבקשת חה"כ נאדיה חילו, ובו סקירה כללית ונתונים לעניין פרסום תועבה של קטינים, בהתייחס בעיקר לסעיף 214 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). מממצאי המסמך עולה כי במרבית המקרים, פרסומי תועבה של קטינים מתפרסמים באינטרנט. עוד עולה מנתוני המשטרה המוצגים במסמך, כי בשנים האחרונות חלה עליה במספר התיקים שנפתחו במשטרה בגין עבירות לפי סעיף 214 לחוק העונשין. המספר הרב ביותר של תיקים שנפתחו בשנים אלה בגין סעיף זה, עניינם פרסום תועבה של קטינים. נתוני משטרה נוספים המוצגים במסמך מגלים כי כל התיקים שנפתחו בשנים 2000 ו-2001 נסגרו במשטרה. כך, בשנים 2002 ו-2004, למעלה ממחצית התיקים שנפתחו נסגרו במשטרה, ופחות ממחצית התיקים הועברו לטיפול משפטי בפרקליטות או בתביעה המשטרתית ("התביעות"). 2. המסגרת החוקית סעיף 214 לחוק העונשין אוסר על פרסום והצגת תועבה וקובע בצדו עונשי מאסר של שנה עד עשר שנים. סעיף קטן 214(א) הינו סעיף כללי, האוסר על פרסום תועבה, הכנתו לצורכי פרסום, הצגת פרסום תועבה וארגון או הפקת הצגת תועבה במקום ציבורי ובמקום שאינו ציבורי. סעיף קטן זה אינו מיוחד דווקא לקטינים, וקובע ענישה של שלוש שנות מאסר. סעיף קטן 214(ב) קובע ענישה חמורה יותר - חמש שנות מאסר - כאשר מדובר בפרסום תועבה ובו דמותו של קטין. פרסום זה כולל גם הדמיית קטין או ציור של קטין. ענישה חמורה עוד יותר - של שבע שנות מאסר - קבועה בצדו של סעיף קטן 214(ב1), למי שמשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה או למי שמשתמש בקטין בהצגת תועבה. סעיף קטן 214(ב2) קובע בצדו ענישה של עשר שנות מאסר כאשר מדובר במקרים בהם מי שעבר עבירה לפי סעיפים קטנים 214(ב) ו-(ב1) הוא האחראי על הקטין או שהעבירה נעברה בהסכמתו של האחראי. סעיף קטן 214(ב3) קובע שנת מאסר אחת למי שמחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, למעט מקרים בהם הוחזק פרסום שכזה באקראי ובתום לב. סעיף קטן 214(ג) קובע כי "בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף זה שנעברה בידי בעל עסק במהלך עסקיו רשאי להפעיל גם את הסמכויות לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968...". הסמכויות הניתנות לבית-המשפט לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק רישוי עסקים הן בעיקר הסמכות לצוות על הפסקת עיסוק בעסק (בין היתר, על-ידי צו לסגירת חצרים) והסמכות לצוות על הנשפט להימנע באותו עסק מכל פעולה שיפרש בצו. סעיף קטן 214(ד) קובע כי לא יוגש כתב אישום בעבירות לפי סעיף 214 אם חלפו שנתיים מיום ביצוע העבירה, וכי זה יוגש בידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב. ממשטרת ישראל נמסר כי המפלג לעבירות מחשב ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) יזם תיקון לסעיף קטן 214(ד) לחוק העונשין.1 יוזמה זו זכתה לתמיכה של מחלקת הנוער באגף לחקירות ולמודיעין במשטרת ישראל וכן לתמיכת המשרד לביטחון פנים.2 בעקבות יוזמה זו, ניסח משרד המשפטים הצעת חוק - הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול מגבלת זמן להגשת אישום בעבירות של פרסומי תועבה שבהם דמות של קטין), התשס"ו-2006, וזו עברה ביום 25 ביוני 2006 את אישורה של ועדת שרים לענייני חקיקה.3 לפי המפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים,4 על-פי הצעת החוק מוצע להסיר את מגבלת הזמן של שנתיים, הקבועה בסעיף 214(ד), להגשת כתבי אישום בעבירות בהן פרסום התועבה הוא של קטינים, או בהן יש שימוש בגופו של קטין, או בהן יש החזקת פרסומי תועבה של קטינים (עבירות לפי סעיפים קטנים 214(ב)-(ב3)). כך, מוצע כי מגבלת הזמן של שנתיים תחול רק לעניין פרסום תועבה של בגירים לפי סעיף קטן 214(א). בדברי ההסבר להצעת החוק, כפי שפורטו בתזכיר החוק שפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים, נכתב כי מטרת הצעת החוק היא ליצור איזון ראוי יותר בין ההגנה על חופש הביטוי לבין אינטרסים חשובים אחרים כמו המאבק בפגיעות מיניות בקטינים והגנה על קטינים מפני פדופילים: "נראה שהתפישה שעמדה מאחורי חקיקת מגבלת הזמן היתה שתגובה פלילית לעבירות אלה רלבנטית ומוצדקת רק אם היא מהירה, ואין עוד הצדקה לכך אם חלפו שנתיים מיום ביצוע העבירה, גם באיזון עם הפגיעה בחופש הביטוי הכרוכה בעבירה. אולם כיום, במקרים רבים מבוצעות העבירות של שימוש בקטינים לפרסומי תועבה באמצעות רשת האינטרנט, מה שמצריך חקירת משטרה מסובכת ולכן ארוכה יותר לחשיפת החשודים. בנוסף, כיום ידוע שאכיפה יעילה ומלאה של החוק האוסר שימוש בקטינים לפרסום או להצגות תועבה היא מרכיב חשוב ביותר במאבק בפגיעות מיניות בקטינים ובהגנה על קטינים מפני פדופילים. לכן ראוי להסיר את מגבלת הזמן הקיימת כיום של שנתיים להגשת כתבי אישום בעבירות אלה. הסרת המגבלה האמורה מבטאת איזון ראוי יותר בין ההגנה על חופש הביטוי לבין האינטרסים המוגנים שצוינו לעיל..." [ההדגשות אינן במקור] עוד נטען בתזכיר החוק, כי הסרת מגבלת הזמן תאפשר מיצוי של מספר רב יותר של חקירות והגברת ההגנה על ילדים מפני שימוש בגופם לעשיית פרסומי תועבה ולהגברת ההגנה עליהם מפני פגיעות מיניות. 3. נתונים 3.1. נתוני משטרת ישראל לדברי רפ"ק עו"ד מאיר-דב ברקוביץ', קצין ייעוץ וחקיקה במטה הארצי, במרבית המקרים, פרסומי תועבה של קטינים מתפרסמים באינטרנט, ועל-כן מטופלים על-ידי היחידה לעבירות מחשב. להלן מספר תיקי פ"א (פרטי אירוע), שנפתחו בין השנים 2000 עד 2006,5 בגין חשד לעבירות לפי סעיף 214 לחוק העונשין ומספר תיקי אי התביעה6 שנחקרו לעניין סעיף זה:7 שנה סוג העבירה שנת 2000 שנת 2001 שנת 2002 שנת 2004 שנת 2005 שנת 2006 מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום - סעיף 214(א)(1) לחוק 1 2 13 3 6 5 מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה במקום ציבורי - סעיף 214(א)(2)(א) לחוק - - - 5 3 1 מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה במקום שאינו ציבורי - סעיף 214(א)(2)(ב) לחוק - - - 1 1 0 המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין - סעיף 214(ב) לחוק 1 2 13 15 12 10 המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה או המשתמש בקטין בהצגת תועבה - סעיף 214(ב1) לחוק - - - 4 12 1 עבירות לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בידי האחראי על הקטין או בהסכמתו של האחראי - סעיף 214(ב2) לחוק - - - 0 1 0 המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין - סעיף 214(ב3) לחוק - - - 18 12 8 הודעה כוזבת - - - 3 1 0 סה"כ תיקים בשנה 2 4 26 46 47 25  עד לתאריך 18 במאי 2006.  משמעותו של "-" היא כי אין נתונים. מן הנתונים שבטבלה עולה כי במהלך השנים האחרונות חלה עליה במספר התיקים שנפתחו בגין עבירות לפי סעיף 214 - החל משנת 2000, בה נפתחו בסה"כ שני תיקים ועד לשנת 2005, בה נפתחו בסה"כ 47 תיקים. כמו-כן, מסתמנת עליה נוספת לעניין שנת 2006, אשר לפי הנתונים שנמסרו, בחמשת החודשים הראשונים של השנה כבר נפתחו 25 תיקים. עוד ניתן ללמוד מן הנתונים כי המספר הרב ביותר של תיקים שנפתחו בשנים האחרונות מבין כל סעיפיו הקטנים של סעיף 214 הוא בגין סעיף קטן 214(ב), שעניינו, כאמור, הוא פרסום תועבה של קטין. המספר הכולל של התיקים שנפתחו בשש השנים האחרונות בגין סעיף קטן זה הוא 53 תיקים. עוד עולה מן הנתונים כי בשנים האחרונות נפתח רק תיק אחד בגין פרסום תועבה של קטינים ושימוש בגופם של קטינים לעשיית פרסום, כאשר החשוד הוא האחראי על הקטין או שהעבירה נעשתה בהסכמת האחראי. להלן פירוט מצב הטיפול בתיקי הפ"א שנפתחו במשטרת ישראל בין השנים 2000 ל-2006:8 מצב הטיפול שנה סה"כ תיקים תיקים פתוחים תיקים שהועברו לטיפול הפרקליטות תיקים שהועברו לטיפול התביעות תיקים שנידונו תיקים שנסגרו שנת 2000 1 - - - - 1 שנת 2001 2 - - - - 2 שנת 2002 13 2 1 1 1 8 שנת 2004 40 8 6 1 2 23 שנת 2005 35 11 8 2 0 14 שנת 2006 23 20 0 0 0 3  אי ההתאמה בין מספר התיקים הכולל בכל שנה בטבלה זו לעומת הטבלה הקודמת נובעת מכך שבטבלה הקודמת כלולים במספר התיקים גם תיקי פ"א וגם תיקי אי תביעה ואילו בטבלה זו כלולים רק תיקי פ"א. עד לתאריך 18 במאי 2006. מן הנתונים שבטבלה זו עולה כי אחוז קטן מן התיקים שנפתחו בשנת 2002 עדיין נותרו פתוחים וטרם הועברו לטיפול הפרקליטות או התביעה המשטרתית. 20% מן התיקים שנפתחו בשנת 2004 נותרו עדיין פתוחים ואילו כ-31% מהתיקים שנפתחו בשנת 2005 נותרו פתוחים. נקודה נוספת שניתן ללמוד מן הנתונים היא כי כל התיקים שנפתחו בשנים 2000 ו-2001 נסגרו. בדומה, למעלה ממחצית התיקים שנפתחו בשנים 2002 ו-2004 נסגרו אף הם במשטרה, ורק פחות ממחציתם הועברו לטיפול משפטי בפרקליטות או בתביעות. 3.2. נתוני הנהלת בתי המשפט להלן מספר התיקים שהוגש בעניינם כתב-אישום בגין עבירות לפי סעיף 214 לחוק העונשין ונפתחו בבתי-המשפט בשש השנים האחרונות:9 שנה 2000 2001 2002 2003 2004 2005 מס' תיקים 1 0 1 2 2 2 נתונים שמסר מר אריק שיאון, מנהל תחום מחקר, הנהלת בתי-המשפט, 29 ביוני 2006. 3.3. נתוני המועצה הלאומית לשלום הילד10 בידי המועצה הלאומית לשלום הילד לא מצויים נתונים על היקף התופעה. עם זאת, לדברי יפה ציונית, מנהלת תחום מידע במועצה, עיקר התלונות בנושא פרסומי תועבה המגיעות למועצה הן בדבר פרסומים הנעשים באינטרנט. לדבריה, המועצה מטפלת, הן ביוזמתה והן בעקבות פניות המגיעות אליה מן הציבור הרחב, במקרים של "פרסומים הקשורים בקטינים ושאינם ראויים". בחלק מן המקרים מדובר בפרסומים שאינם נופלים בגדר פרסומי תועבה לפי סעיף 214 לחוק העונשין. אם מדובר בפרסום המהווה עבירה פלילית, המועצה פונה למשטרה. במקרים אחרים, המועצה פונה לגורם המפרסם, כמו עורכי עיתונים, גופים משדרים וכיו"ב. 4. הסדרת פרסומות בטלויזיה על הפרסום בטלויזיה חלים, לעניין מקרים אלה,11 בעיקר חוק העונשין, כאמור, וחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990. חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו מסמיך את מועצת הרשות השניה לטלויזיה ורדיו לקבוע כללים לאתיקה בפרסומות בטלויזיה.12 ואכן, בתוקף סמכותה, קבעה הרשות, בשנת 1994, את כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומות בטלויזיה), התשנ"ד-1994. בכללים אלה קבעה הרשות מספר עקרונות כלליים, כמו איסור לשדר שידורים שיש בהם, לדוגמא, פגיעה בטעם הטוב, אפליה פסולה, פגיעה בפרטיות, אלימות ופניה לרגש הפחד ועוד. בכללים אלה נקבעו גם הגבלות על פרסומות ונאסרה הטעיה בפרסומות. פרק נפרד בכללים אלה ייוחד לפרסומות וקטינים. כלל 40 בפרק זה מטיל הגבלות על פרסומות המכוונות לקטינים, וכלל 41 מטיל הגבלות על השתתפות קטינים בפרסומות: "... לא ישדר בעל זכיון תשדיר פרסומת שבו מופיעים קטינים בהופעה שאיננה ראויה לקטינים או תשדיר כאמור שיש בו משום פגיעה בכבודם של קטינים או ניצולם לרעה בכל דרך שהיא, אף אם אין בו כדי להטעות את הצופים בתשדיר". בשנת 2005 נערך על-ידי ועדה ציבורית, שהקימה הרשות השניה, מדריך המציג את קווי המתאר לפרשנות של כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומות בטלויזיה), התשנ"ד-1994.13 על-פי פרשנות המדריך לכלל 41 לכללים אלו, קטינים לא ימליצו, בין היתר, בתשדיר פרסומת על מוצר או שירות שאינו, ככלל, מעניינם של קטינים בגילם, כמו, לדוגמא, ילד לא יפרסם קונדומים. במדריך מצוין כי העסקת ילדים בתשדיר פרסומת תהיה בהתאם לתקנות עבודת הנוער (העבדת ילד בהופעה או בפרסומת), התשנ"ט-1999. לפי המדריך, תקנה 5 לתקנות אלו קובעת כי לא ישתתף ילד (מי שטרם מלאו לו 15 שנים) בתשדיר פרסומת אלא בהתקיים מספר תנאים. אחד מן התנאים שהתקיימותו נדרשת לעבודת ילד בפרסומות הוא כי בתשדיר הפרסומת לא נעשה שימוש בעירום או ברמזים מיניים.14 בפועל, עולה מדוח הרשות השניה לשנת 200415 וכן מדוחות משנים קודמות כי מרבית הפרסומות המשודרות מאושרות על-ידי זכייני ערוץ 2 וערוץ 10 באופן עצמאי, ללא מעורבות הרשות. עם זאת, מצוין בדוח, בהתאם למדיניות הרשות, מחויבים הזכיינים להעביר לאישורה המוקדם מראש תשדירי פרסומת בהשתתפות ילדים או תשדירים המכוונים לילדים.16 בנוסף, מצוין בדוח כי בשל ריבוי התכנים הבעייתיים בפרסומות המשודרות בערוצים המסחריים, החליטה מועצת הרשות השניה כי החל מיום 1 ביוני 2004 על זכייני הערוצים המסחריים להעביר מראש לבדיקתה של הרשות כל תסריט או תשדיר אשר קיים חשש שיש בו ביטויים, מסרים או תכנים של מין או רמיזה מינית, אלימות, אכזריות או גזענות, או שקיים חשש כי יש בו משום פגיעה בטעם הטוב, בכבודו של אדם או ברגשות הציבור. יש להניח כי פרסומות שכאלה כוללות גם תועבה של קטינים. מן הנתונים המפורסמים בדוחות הרשות עד לשנת 2004 וכן מן הנתונים שנמסרו לידינו לעניין שנת 200517 עולה כי בכל שנה הועברו לבדיקת הרשות מספר מועט מאוד של תשדירים בהשתתפות ילדים המציגים ילדים ובני נוער באופן מיני.18 לדברי עו"ד גתית לבנון, מנהלת הפיקוח על הפרסומות ברשות השניה, הסנקציות המוטלות על המפר את כללי האתיקה בפרסומות הן בעיקר נטילת דקות פרסום.19 עם זאת, יש לציין כי מאחר שתשדירים בהם משתתפים קטינים מועברים לאישור הרשות מראש, פוחת באופן משמעותי החשש לפרסום תועבה של קטינים בטלויזיה. מקורות חקיקה • תקנות עבודת הנוער (העבדת ילד בהופעה או בפרסומת), התשנ"ט-1999. • הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול מגבלת זמן להגשת אישום בעבירות של פרסומי תועבה שבהם דמות של קטין), התשס"ו-2006. • חוק העונשין, תשל"ז-1977; • חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990; • כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה), התשנ"ד-1994; מכתבים • בן-ברוך, סוזי, ניצב-משנה, ראש מחלקת נוער, האגף לחקירות ולמודיעין, המטה הארצי, "תזכיר חוק העונשין (תיקון – ביטול מגבלת זמן להגשת אישום בעבירות של פרסומי תועבה שבהם דמות של קטין), התשס"ו-2006", 25 במאי 2006. • בן-ברוך, סוזי, ניצב-משנה, ראש מחלקת נוער, האגף לחקירות ולמודיעין, המטה הארצי, "נתונים סטטיסטיים לפי סעיף 214 - פרסום דברי תועבה", 2 ביולי 2006. • נחמני-רוט, דרורה, עו"ד, מחלקת יעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים, 5 ביולי 2006. • ציונית, יפה, מנהלת תחום מידע, המועצה הלאומית לשלום הילד, 29 ביוני 2006. דואר אלקטרוני • שיאון, אריק, מנהל תחום מחקר בהנהלת בתי המשפט, 29 ביוני 2006. שיחות טלפון • ברקוביץ', מאיר-דב, עו"ד, רפ"ק, קצין ייעוץ וחקיקה, המטה הארצי, משטרת ישראל, 4 ביולי 2006. • לבנון, גתית, עו"ד, מנהלת הפיקוח על הפרסומת, הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, 3 ביולי2006. אתרי אינטרנט • אתר משרד המשפטים - http://www.justice.gov.il/MOJHeb/TazkireiHok. • אתר הרשות השניה לטלויזיה ורדיו - http://www.rashut2.org.il.