חומר רקע

נוסח לדיון בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת ביום 16.1.2007 סימוכין: 00113707 הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז–2007‏ הגדרות 1. בחוק זה – "הסכם קיבוצי" – כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957‏1; "הפסקה בעבודה" – הפסקה שהעובד זכאי לה מכוח דין, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג במקום העבודה; "מושב לעבודה" – מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום; "מקום עבודה" – מקום שנעשית בו עבודה לצורכי עסק, משלח יד או שירות ציבורי, למעט מקום שהוראות סימן ד' בפרק ד' לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל–1970‏2, חלות לגביו; "השר" – שר התעשיה המסחר והתעסוקה. עבודה בישיבה 2. מעביד יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, ככל שביצועה הרגיל של העבודה מאפשר ישיבה. חזקות 3. לענין סעיף 2, חזקה כי ביצועה הרגיל של העבודה מאפשר ישיבה בהתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת: (1) מרבית הפעולות הנדרשות מן העובד ברוב שעות העבודה מאפשרות לעובד הזדמנות סבירה לשבת בלי שתופרע העבודה; (2) העבודה ניתנת לביצוע בעמדת עבודה קבועה; בפסקה זו, "עמדת עבודה קבועה" – מקום שיוחד לעובד על ידי המעביד לביצוע עיקר עבודתו; (3) מרבית הפעילות הנדרשת מהעובד ברוב שעות העבודה אינה מחייבת תנועה מתמדת, לרבות תנועה מתמדת ממקום למקום. ישיבה בעת הפסקה בעבודה 4. בלי לגרוע מהוראות סעיף 2, מעביד יעמיד לרשות העובדים במקום העבודה כיסאות או ספסלים מתאימים, בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין, לישיבה בעת הפסקה בעבודה. סמכות שיפוט ותרופות 5. (א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיפים 2 ו-4, והוא רשאי: (1) לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה לתיקון ההפרה. (ב) מצא בית הדין לעבודה כי נתבע הפר את הוראות סעיפים 2 ו-4, רשאי הוא לחייב את המפר, אף אם לא נגרם נזק, בתשלום פיצויי עונשין שלא יעלו על 20,000 שקלים חדשים; ואולם, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי עונשין שלא יעלו על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת העבירה או בנסיבותיה; פיצויים לפי סעיף קטן זה ייפסקו רק בתביעה אישית של עובד. (ג) הסכומים הנקובים בסעיף זה יעודכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין זה – "המדד החדש" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;; "המדד הבסיסי" – המדד שפורסם בחודש שלפני תחילתו של חוק זה; "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זכות תביעה 6. תובענה בשל הפרת הוראות סעיפים 2 ו-4 יכול שתוגש בידי – (1) העובד; (2) ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור – ארגון העובדים שהעובד חבר בו; (3) ארגון העוסק בזכויות בעבודה, ובלבד שהעובד הסכים לכך. שמירת זכויות 7. חל על העובד הסכם קיבוצי המסדיר את זכותו לעבודה בישיבה, יחול ההסכם האמור, ככל שיש בהוראותיו כדי להוסיף על זכויותיו של העובד לפי חוק זה. תחולה על מעסיק בפועל 8. הוראות חוק זה יחולו, לענין מעביד ועובד, על מעסיק בפועל ועל עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל מעסיק בפועל; בסעיף זה, "מעסיק בפועל" ו"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו–1996‏; דין המדינה 9. לענין חוק זה, דין המדינה כדין כל מעביד אחר. ביצוע ותקנות 10. השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, לאחר התייעצות עם ארגוני עובדים וארגוני מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו. תיקון חוק תובענות ייצוגיות 11. בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-20063, בתוספת השניה, בפרט 10, בפסקה 2, אחרי "סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987" יבוא "תביעה של עובד בעילה לפי סעיפים 2 ו-4 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007." תחילה 12. תחילתו של חוק זה 60 ימים מיום פרסומו.