חומר רקע
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון והוראת שעה), התשס"ו – 2006: נייר עמדה
איגוד לשכות המסחר מברך על יוזמת משרד המשפטים לביצוע שינויים והתאמות במערכת ההוצאה לפועל. מדובר באחד המוסדות החשובים במערכת וכל ניסיון לייעול ושיפור הוא ראוי ורצוי.
יחד עם זאת, איגוד לשכות המסחר סבור, כי קיימות בעיות כבדות משקל בתוכן השינויים המוצעים, ויש לשקול אותם בכובד ראש על מנת שלא ייצא שכרנו (השבחת המערכת) בהפסדנו (פגיעה קשה בכלכלה ובחיי המסחר). יעילות והפחתת עומסים הנם פרמטרים חשובים, אולם אינם חזות הכל.
לטעמנו, הנוסח המוצע של האיזון החדש בין זכויות החייבים לזכויות הזוכים לוקה מאוד בחסר ונוטה בצורה מוגזמת לטובת החייבים באופן שיש בו משום השפעה שלילית על חיי המסחר והכלכלה בישראל. בעיקר הדברים אמורים באשר להצעה לבטל את עונש המאסר עד לגובה של חצי מליון ₪ וגם לאחר חציית רף זה קיימות מגבלות רציניות בשימוש בו.
מול החייב, שאנו כה מתחשבים בו, קיים בעל חוב, שנתן לזולתו את רכושו מתוך האמון שזה שקיבל את רכושו יחזיר לו אותו. אי החזרת החוב במרבית המקרים איננה פרי של אי יכולת אלא של היעדר אמינות.
המציאות הישראלית מלמדת, שעל פי רוב אין תחליף למאסר על מנת לגרום לחייב לשלם את חובו. ישראל מלאה ב-"חייבים מקצועיים" שבאופן מודע ושיטתי יוצרים חובות, פוגעים בזכויותיו הקנייניות של האחר ומבכרים פשוט לא לשלם.
אותם חייבים מקצועיים, שלצערנו הרב אינם מיעוט בטל בשישים, מצליחים פעם אחר פעם להערים על המערכת בתחבולות שונות ומשונות, כאשר רק שוט המאסר הוא זה שמצליח להשיג את המטרה של תשלום החוב.
אנו מודעים לעובדה שמאסר הוא צעד קיצוני, אולם לעיתים מול מצבים קיצוניים אין מנוס משימוש באמצעים קיצוניים. אנו מביעים חשש כבד, שהאמצעים החלופיים בהצעת החוק, שפגיעתם בחייב פחותה יותר לא יצליחו להשיג באותה אפקטיביות את המטרה שמשיג אמצעי המאסר וכלי אכיפתי והרתעתי ראשון במעלה ייגדע.
המשמעות ברורה: יותר חייבים, יותר חובות ויותר עסקים שמצבם הכלכלי מורע. כבר היום עסקים רבים בינוניים וקטנים נאבקים על מנת לשרוד. הצבת מכשול נוסף בדמות פגיעה ביכולת גביית החובות תוביל במידה רבה של וודאות לקריסתם של עסקים אלו וזאת בניגוד בולט למגמת הממשלה המוצהרת של חיזוק וביצור עסקים קטנים ובינוניים.
יתר על כן, אותם עסקים שלא יצליחו לגבות את חובם, יתמחרו סיכון זה בדמות ייקור מוצריהם ושירותיהם לכלל צרכניהם, כך ובעלי מוסר התשלומים הגבוה ייאלצו לסבסד את בעלי מוסר התשלומים הגרוע. זוהי תוצאה חברתית לא מוצדקת וחמור מכך הוא שבמסווה של ייעול נוצר כשל שוק.
כמו כן תמוה בעינינו מדוע הצעת החוק מפלה בין חייבים ויוצרת חייבים "חסינים" מאיום המאסר כל עוד "דאגו" לפזר חיובים עד לגובה של חצי מליון שקלים. אמנם תמיד בשלב כלשהו מוכרחים להכריע, אבל החיתוך המוצע בהצעת החוק איננו סביר ואיננו מידתי.
אפליה נוספת פסולה בהצעת החוק היא יצירת זוכה מיוחס, היא המדינה, שלה כלים מצוינים לגביית חובותיה באמצעות פקודת המסים (גבייה) לבין כל חייב אחר, שנוכח כי שכבות הגנה משמעותיות מקולפות ממנו.
באשר להצעה לפיה לא ניתן יהיה לגבות שיק עד 500 ₪ שחזר, עמדתנו היא שלצד הרצון להפחית את העומס מהמערכת קיימות גם השפעות כלכליות-חברתיות לא רצויות כדלקמן:
חוסר רצונה של המערכת לטפל בעניין לא ישאירו ללא טיפול. החשש הוא שאל החלל ייכנסו גורמים מפוקפקים שעסקיהם בתחום זה יפרחו בניגוד גמור לסדר חברתי בריא והולם.
בנוסף, אם ההצעה תעבור, עסקים יקשיחו את מדיניות קבלת ההמחאות שלהם וכתוצאה מכך השימוש בהמחאות יהפוך נדיר יותר ויסיט עוד יותר את אמצעי התשלום של הפעילות הכלכלית לטובת מוסד כרטיסי האשראי. להסטה זו יש עלויות ומחיר חברתי שצריך לקחת היטב בחשבון.
בנוסף, מערכת המשפט מנסה כל הזמן להנגיש את עצמה לאזרח גם כשעסקינן בסכומים פעוטים (בית משפט לתביעות קטנות, סדר דין מהיר, מוסד התובענות הייצוגיות). מה הרציונל העומד ביסוד הכוונה לסגור את הדלת ולהקשות על הנגישות דווקא במערכת ההוצאה לפועל?
מהלך שמחליש את יכולת גביית החובות יכול מצד אחד לעודד אנשים לקבל הלוואות שלא התכוונו להחזירן ומצד שני לגרום לכך שאלה היכולים לתת הלוואות לא ירצו לתיתן. ברגע שיוצרים במערכת מצב שבו אומרים למי שמגיע לו כסף: דע לך שלא תהיה לך יכולת לגבות את החוב, משנים את כללי ההתנהגות.