חומר רקע
נוסח לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט בשבתה כוועדה להכנת חוקה
ביום כ"ד בטבת התשס"ז (14 בינואר 2007)
מאת הייעוץ המשפטי לוועדה1
חלופה א':
6.
סמלי המדינה
[חדש]
סעיף 6 עוסק בסמלי המדינה – דגל, סמל, המנון. במצב המשפטי הקיים, פרטי הדגל אינם קבועים ברמת חוק, בעוד ההמנון "התקווה" עוגן בחוק רק לאחרונה. אולם אף ללא עיגון חוקי או חוקתי, סמלי המדינה כולם הם יהודיים, והם עלולים ליצור ניכור במידה זו או אחרת אצל חלק מתושבי המדינה הלא יהודיים, ובעיקר חלק ניכר מן הציבור הערבי.
גרסה ב' המציעה להוסיף לכיתוב תחת הסמל את המילה "ישראל" באותיות ערביות היא ניסיון לתת מקום לתרבותו של המיעוט הערבי גם בגוף סמל המדינה, אולם אין בה כדי לתת מענה מלא לקשיים המתעוררים.
דגל המדינה הוא [צבעו] לבן, [שני] פסי תכלת סמוך לשוליו ומגן דוד תכול באמצעיתו [או: במרכזו].
(א)
סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית [או: שני ענפי עץ זית] בצדיה והמילה "ישראל" [גרסה ב': בעברית ובערבית] למרגלותיה.
(ב)
המנון המדינה הוא "התקווה".
(ג)
[גרסה ג':
דרך להקל על מצוקת אלה שאינם מזדהים עם הסמלים הקיימים של המדינה מוצעת בגרסה ג', הקובעת בחוקה כי, בנוסף לסמלים המזוהים עם מוטיבים יהודיים, המדינה רשאית לאמץ סמלים נוספים שיהיו אזרחיים יותר. המדינה יכולה כמובן לעשות זאת גם ללא הוראה בחוקה, אולם ההצעה לכלול הוראה כזו בחוקה מיועדת לשדר נכונות להכיר בממד האזרחי המשותף גם ברמה הסמלית.
גרסה ד' היא הצעת המרכז לפלורליזם יהודי.
המדינה רשאית לאמץ סמלים אזרחיים משותפים [נוספים].]
[גרסה ד':
המנון נוסף ופרטי השימוש בו יכול שייקבעו בחוק.
דגל המדינה יונף מעל מוסדות השלטון.
אחד מאלו יוצגו במוסדות השלטון: סמל המדינה, מגילת העצמאות, מילות ההמנון.
פרטי השימוש בדגל המדינה, בסמלה ובהמנונה ושמירת כבודם יקבעו בחוק.]
(ד)
(ה)
(ו)
(ז)
(ח)
לדיון – בוועדה הועלה הרעיון של מתן אפשרות למיעוט הערבי או לחלקיו הרוצים בכך לאמץ להם סמלים קהילתיים משלהם (בנוסף לסמלי המדינה). אופציה זו אינה משנה את העובדה שסמלי המדינה מזוהים עם המרכיב היהודי במדינה, אולם היא נותנת "מקום" גם לצורך של המיעוט הערבי ליצור לעצמו סמלים קהילתיים משלו, בצד סמלי המדינה. היו בוועדה כאלה שהתנגדו נחרצות לרעיונות כאלה וסברו כי "פתרון" כזה עלול רק לעודד נטיות בדלניות, וכי נזקו יהיה אז גדול מתועלתו. אחרים סברו כי גמישות כזו עשויה להקל על הציבור הערבי לקבל גם את סמלי המדינה ולהזדהות גם אתם.
במובן מסוים, ההמנון הוא הקשה מבין הסמלים שכן ניתן לחשוב שהוא מחייב לא רק קבלה פסיבית אלא גם השתתפות פעילה כאשר הוא מושר. ייתכן כי הבעיה המעשית נחלשת, שכן בזמן האחרון נראה שיש נסיגה מסוימת בעניין מרכזיותו של ההמנון. בעוד בעבר הייתה שירת ההמנון מסיימת כמעט כל כינוס חשוב, כיום נדיר למדי שהדבר נעשה. ייתכן שניתן להקל על הניכור שגורמות מילות השיר על ידי הבהרה כי גם לא יהודים חייבים לעמוד בזמן נגינת ההמנון אולם כי אין הם חייבים לשיר אותו. לחלופין, ניתן לפתח את הנוהג המקובל באולימפיאדות שבהן מסתפקים בנגינת ההמנון ואין השמעה של מילותיו לגבי טקסים ועצרות הפתוחים לכל אזרחי המדינה.
לדיון – הצעה כגון הוספת בית להמנון (שהועלתה לראשונה על ידי מרים בן פורת ובדיוני הוועדה על ידי פרופסור רדאי) אינה משנה את האופי הייחודי מאוד של הבתים הראשונים. סמלים הוא עניין שקשה לחלוקה. הועלה גם הרעיון לשנות את הביטוי "נפש יהודי" בהמנון ל"נפש ישראלי" וכך להפוך את השיר לנייטרלי. אלא שהצעה זו מתעלמת מכך שהשיר רווי כולו מוטיבים יהודיים פרטיקולריים. היתה בוועדה גם התנגדות ל"דילול" השיר המקורי (אם כי היו גם שהצביעו על כך שבהיסטוריה של התנועה הציונית כבר היו שינויים בהמנון, כך ששינוי נוסף בהמנון על מנת להפוך אותו מכיל יותר והולם יותר למדינה שיש בה גם לא יהודים ובעיקר מיעוט ערבי ילידי יכול להיות מקובל ).
חלופה ב':
חלופה ב' מנסה להתמודד עם הקושי שתואר לעיל על ידי הימנעות מהכללת סמלי המדינה או חלק מהם בחוקה. אלא שחלופה זו אינה מספקת פתרון מלא לבעיה שכן היא משאירה בעינו את המצב הקיים שבו ההמנון, למשל, שיש לו זהות "יהודית" חזקה, מקשה על המיעוט הערבי להזדהות עם סמלי המדינה.
הסעיף או חלק ממרכיביו לא ייכלל בחוקה.
כמו כן, יש הסבורים כי, למרות הקושי שצויין, ראוי שמדינה תכריז בחוקתה על סמליה. לפי עמדה זו, ישראל אכן הוקמה כמדינת לאום יהודית, והצורך של מקימיה לבטא את התחייה הלאומית בסמלים הוא מובן. כמו לגבי "יהודית ודמוקרטית" אין דומה החלטה לאמץ מלכתחילה סמלים נייטרליים להחלטה כיום לשנות את הדגל ואת הסמל וההמנון.
היתה הסכמה בין החברים שהשתתפו בדיונים שמדובר בבעיה קשה וכי יש לחשוב על דרכים יצירתיות להקל על לא יהודים את ההזדהות עם סמלי המדינה או לפחות עם חלקם. מצד שני, היו רבים שסברו כי לא ניתן במדינה יהודית לוותר על כך שסמלי המדינה ישקפו את אופייה היהודי. פשרה אפשרית יכולה להיות ציון רק חלק מסמלי המדינה בחוקה עצמה.
ההצעה להימנע בחוקה מהכללת חלק מן הסמלים נועדה לאפשר גמישות בעניין זה. לא קיבלנו הצעות בנושא זה מנציגי המיעוט הערבי.