חומר רקע

לכבוד פרופ' מנחם בן ששון, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת, ירושלים חבר כנסת נכבד, הנדון: הצעת חוק לתיקון בחוק הוצאה לפועל (להלן: "הצעת החוק") הערות מבוא ולתיקונים בסעיפים 1-7 לחוק ההוצאה לפועל לקראת הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט בדבר הכנתה של הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית ביום 19.1.07, הרינו להגיש בשם שולחתנו, אגוד חברות הביטוח בישראל (ע"ר), הערות להצעת החוק (הערות כלליות והערות ביחס לתיקונים בסעיפים 1-7 לחוק הוצאה לפועל), כדלקמן: מבוא 1. מבטחים עושים שימוש בהליכי ההוצאה לפועל, כדי לגבות חובות של מבוטחים בגין פרמיה שלא שולמה או של לווים בגין הלוואות, שלא הוחזרו. 2. לא אחת, נתקלים מבטחים בתופעה שמבוטחים מפסיקים לשלם פרמיה (לעיתים אף לאחר תשלום הפרמיה הראשונה), זאת משום ההגנה שנפרשה בחוק על מבוטחים. אשר אינה מאפשרת להתנות את תשלום תגמולי הביטוח בתשלום פרמיות באופן שוטף. הדרך היחידה של מבטח להשתחרר מחבותו עקב אי תשלום פרמיה היא ביטול הפוליסה ולאחר שנקט במסלול שהותווה בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. מרגע שאותר פיגור בתשלום הפרמיה ועד אשר מחליטים על ביטול הפוליסה (שהינו צעד דרסטי) וננקט התוואי לפי סעיף 15 לחוק האמור - חולפים כארבעה חודשים, בהם נצבר פיגור נוסף בתשלום הפרמיה. אם הפוליסה היא ביטוח מנהלים, ההגנה מפני ביטול הפוליסה היא הרבה יותר רחבה. סעיף 19א לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 קובע תנאים מחמירים לביטול הפוליסה, שבמקרה הטוב ביותר ולפי הפרשנות המקלה ביותר, מחייבים תקופה של ארבעה עשר חודשים לערך בהם העובד מכוסה - וזאת למרות שלא שולמה פרמיה (יש הסוברים שהביטול מותנה בקבלת אישור מראש מבית הדין לעבודה - עניין שאורך זמן רב יותר). 3. כתוצאה מכך, נערמים חובות גדולים בגין פרמיה ויש מבוטחים שמנצלים את החקיקה הצרכנית לטובתם. המזור בידי המבטחים הוא לנקוט הליכי תביעה והוצאה לפועל - ואם האפקטיביות של הגבייה באמצעותם תפגע - כפי שהיא נפגעת בהצעת החוק, יוכו המבטחים פעמיים; היינו, הן בחקיקה המאפשרת אי תשלום פרמיה והמשך הכיסוי והן בנטילת העוקץ מאמצעי הגבייה באמצעות ההוצאה לפועל. אם הצעת החוק תוותר על כנה, ישלמו את המחיר בסופו של דבר המבוטחים תמי לב והישרים שישאו בנטל של המבוטחים החייבים והמשתמטים מפירעון חובותיהם. 4. חובות למבטחים נוצרים גם עקב אי פירעון הלוואות, אשר בדר"כ מובטחות במשכנתא. הכבדה באפשרות לגבות חובות של לווים, תיצור לא רק הפסד שלא לצורך, אלא תיפול ישירות על שכמם של המבוטחים החוסכים בקופת ביטוח תלוית תשואה (ההלוואות ניתנות מכספיהם של המבוטחים הללו). 5. חז"ל אמרו: "חזקה, אין אדם מעז פניו בפני בעל חובו" (מסכת בבא מציעא דף ג' ע"א) - לו חזקה זו הייתה תקפה גם בימים אלה, לא היינו צריכים לחוק ההוצאה לפועל ולא לתיקונים המוצעים. לאור הדעות שהושמעו ע"י ארגונים שונים, נדמה שהחייבים לא רק מעיזים פנים כנגד בעלי החוב, אלא עומדים להם מליצי יושר רבים, התובעים את עלבונם של החייבים, למרות שעדיין לא פרעו את חובם. הנה כי כן, התהפכו היוצרות והנושים שהחוב כלפיהם הוא חלוט, צריכים לעמול קשה, כדי לשכנע שיועמדו להם אמצעים לגביית חובות כלפיהם. 6. ארגונים שונים המלמדים סנגוריה על החייבים, נוקטים במטבע לשון הרווחת לאחרונה בעולם המשפט והוא "איזון", אך נושאים שם זה לשווא, בכך שמציגים את זכותו של החייב כשקולה לזכותו של הנושה. הזכויות של בעל החוב ושל החייב - אינן מעוינות. זכותו של בעל החוב לפירעון החוב עדיפה לאין ערוך מזכויותיו של החייב, אשר מצומצמות לכך שצלמו כאנוש ישמר. הארגונים לזכויות האדם, אף כי יתכן שעושים עבודתם נאמנה נתפסו לקיצוניות, המבקשת להפר את האיזון הנאות. האיזון במקרה הזה הוא שיש ליתן אמצעים בידי הנושה לגבות את החוב, כאשר האמצעים מחריפים ככל שהחייב לא שכנע שאין בידו לפרוע את החוב. כמובן שאין לנצל את האמצעים הללו מעבר למידה הנסבלת. 7. לצערנו, אכן יש מקרים שבהם נעשה שימוש לא נאות בחוק ההוצאה לפועל, בעיקר בידי נושים שרכשו את החוב מנושים אחרים (תופעה שנוצרה עקב היעדר היכולת לגבות את החוב) ואולי יש גם עורכי דין זריזים, שגרמו לכך שחוב פעוט נופח למימדים בלתי סבירים, אך כל אלה לא צריכים לפגוע ברוב הנושים או ברוב קהילת עורכי הדין הפועלים בנאמנות עבור לקוחותיהם. יש אולי למנוע את השימוש הלא ראוי באמצעים העומדים לרשות הנושים בחוק ההוצאה לפועל, אך זאת לא ע"י ביטולם, אלא ע"י שימת גדרים מסוימים, כפי שיפורט בהתייחסות הפרטנית. תיקון סעיף 6(א) 8. התיקון שולל מהזוכה (הנושה) את הזכות להגיש בקשה לביצוע פסק הדין לפני שחלפו 30 יום ממועד נתינתו. קביעת תקופת חסד בת 30 יום, עלולה לאפשר לחייב להבריח נכסים ולסכל את קיומו של פסק הדין. דברי ההסבר מנסים להצדיק הוראה זו, בכך שזוכים ממהרים לפתוח תיקי הוצאה לפועל לפני שניתנה הזדמנות לחייב לפרוע את החוב. יכול שלעיתים התופעה נובעת מהרצון של ב"כ הנושים לזכות בשכ"ט, אבל בדר"כ הפנייה המיידית להוצאה לפועל נועדה למנוע את הברחת הנכסים. לפיכך, הפתרון איננו צריך להיות במניעת הליכי הוצל"פ למשך 30 יום, אלא בהיעדר פסיקת שכר טרחה, אם החייב פורע את פסק הדין תוך 15 יום. 9. מחיקת המלים: "ככל הידוע לו" איננה צריכה להיכנס לתוקף, כל עוד לא הוסדרה נגישות חופשית למידע אודות פרטים מזהים של החייב. ברי שאין לחייב את הנושה בהמצאת פרטים, כאשר אין לו גישה למאגרים ציבוריים וכל עוד עניין זה לא יוסדר בחקיקה. לקראת הישיבות הבאות תוצגנה הערות שולחתנו לגבי תיקונים בסעיפים נוספים. בכבוד רב, י. הלוי, עו"ד /tmp/doc2txt-rwhhbl3w/input.doc