חומר רקע
רב לשוניות
אחד ההיבטים הבולטים והחשובים של רב תרבותיות הוא רב לשוניות, אם כי לעתים יש רב תרבותיות ללא רב לשוניות. ההסדרים לגבי ריבוי השפות נלמדים מן הרקע הכללי של החברה.
בטורקיה יש מאבק רציני נגד הכרה במיעוט הכורדי כבמיעוט לאומי או תרבותי ויש סירוב להעניק לו אוטונומיה. כך, עד 1994 נאסר בחוק על חברי המיעוט הכורדי להשתמש בשפתם בציבור. רק ב-2002 הממשלה הטורקית העבירה חקיקה שאפשרה למוסדות פרטיים ללמד בשפת הכורדים, וזאת במסגרת המאמץ לעמוד בתנאים להצטרפות לאיחוד האירופי; קנדה לעומת זאת מוגדרת כדו-לשונית אולם יש בה יחסי רוב ומיעוט ברורים. ברוב קנדה השפה העיקרית היא אנגלית ואילו קבק נחושה להגן על הצרפתיות שלה באמצעות דרישה שתישמר בה ההגמוניה של הצרפתית;
בהודו התפתחה תוכנית בחינוך לפיה כל אחד לומד בעיקר בשפה הרשמית של המדינה ובשתי השפות הלאומיות הנוספות כשפה שנייה ושלישית; במאלאווי שבאפריקה נקבע כי אנגלית היא השפה הבלעדית בפרלמנט וכל חבר פרלמנט צריך לדעת לדבר ולקרוא אנגלית באופן מספק כדי לקחת חלק בהליכי הפרלמנט. כל הפרסומים הרשמיים של המדינה הם באנגלית בלבד, וזאת למרות שיש מיעוט משמעותי שדובר רק בשפת הצ'צ'ווה. השימוש הבלעדי באנגלית יוצר מחסום בין האליטות הפוליטיות וההמון ובמיוחד ביחס לנשים.
דרום אפריקה ניסתה להתמודד עם תופעת הרב-לשוניות באמצעות הגדרה חוקתית של 11 שפות כשפות רשמיות- 9 שפות של מיעוטים ילידים, אנגלית ואפריקנית. הדיונים בבית המשפט צריכים באנגלית, והאנגלית מתורגמת, בדרך כלל, לשפות הילידים עבור נאשמים וצדדים למשפט;
בניו-זילנד האוכלוסייה הילידית המאורית מהווה 14 אחוז מכלל האוכלוסייה. ב-1987 הוכרזה המאורית כשפה רשמית, וניתנה לכל אדם הזכות לדבר במאורית בכל הליך משפטי ללא קשר ליכולותיו באנגלית. זוהי בעיקר הכרזה ברמה הפורמאלית כי רוב הילידים דוברי אנגלית כשפת אם;
במקדוניה האלבנים ויתרו על תביעות לאוטונומיה טריטוריאלית בתמורה למתן מעמד של שפה רשמית לשפתם שיוכר בכל רחבי המדינה; בלטביה הסובייטית הרוסית הייתה השפה הדומיננטית ובלטבית לא השתמשו בעניינים רשמיים. מאז העצמאות ב-1991 הלטבית הפכה לשפה הרשמית במדינה ושפת ענייניה הרשמיים. התושבים הרוסיים זכו לשיעורים בשפה הלטבית כדי שיוכלו לתקשר עם הלטבים בשפתם. הרוסים יכולים להמשיך ללמד ברוסית בבתי ספר ציבוריים. היום יש מגבלות על השימוש ברוסית בפוסטרים של בחירות ציבוריות ובשלטים, ויש מגבלת זמן על דיבור ברוסית בטלוויזיה וברדיו.
נדגים את קשת הפתרונות החוקתיים של סוגיות של רב לאומיות ורב תרבותיות באמצעות סקירה קצרה של כמה חוקות במדינות שבעיות אלה קיימות בהן באופן בולט. הסקירה אינה ממצה והיא מובאת כאן לצורך הדגמה בלבד. ניתן לראות מן הסקירות איך יסודות חוקתיים מבניים יכולים להקל על הטיפול בבעיות של רב לאומיות או רב תרבותיות, סקירה זו גם בוחנת את ההסדרים החוקתיים לסמלים במדינה וביניהם ההתייחסות לשפות הרשמיות במדינה:
קנדה1
לאור העובדה כי קנדה השפיעה רבות על חקיקת חוקי היסוד בישראל, חשוב לבחון היטב את הלקחים שניתן להפיק ממנה. קבק היא הפרובינציה השנייה המאוכלסת ביותר בקנדה, וממשלתה ומוסדותיה מתפקדים במובנים רבים כמדינה עצמאית לחלוטין. היא נושאת סמכויות בלעדיות או משותפות בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, המשאבים הטבעיים, רשויות מקומיות, דיור, תרבות, אנרגיה, הגירה, תיעוש ושפה. יש לה מערכות-בירוקרטיה ממשלתית מודרניות, מערכת חינוך מקיפה עד לרמת האוניברסיטה, בתי חולים ציבוריים, ארגוני רווחה, מוסדות פיננסיים, תאגידים ציבוריים, ורשת של רשויות מקומיות שמוסדרות על-ידי הממשלה הפרובינציאלית.
המהלך החוקתי הקנדי הבשיל בראשית שנות השמונים וקרוי the Constitution Act, 19822 המהלך החוקתי מחדיר מרכיבים חדשים לחוקה הקנדית ובמיוחד את צ'רטר הזכויות והחירויות, ומנגנונים חדשים ועצמאיים לתיקון החוקה הקנדית. מדובר בשינוי משטרי – מעבר של קנדה ל"דמוקרטיה חוקתית". התיקון החוקתי מהווה בסיס להכרעות שיפוטיות מרכזיות של בית המשפט העליון הקנדי, והוא מוליד תגובות-נגד משפטיות (ופוליטיות) של קבק.
תכלית התיקון החוקתי אינה רק הגברת ההגנה על זכויות הפרט. לתיקון החוקתי, ובמיוחד לצ'רטר שבו, יועד תפקיד של "בינוי אומה". הצ'רטר הקנדי רואה בקנדה דו-לשונית ורב-תרבותית, להבדיל מדו-לאומית. זכויות השפה והתרבות בקנדה מבוססות על העיקרון הפרסונאלי, להבדיל מהטריטוריאלי – פרט המשתייך לקהילת שפה רשמית זכאי לשוויון הזדמנויות, לתחושת שייכות, וליכולת לשמר את לשונו ותרבותו, יהא אשר יהא מקום מושבו בקנדה.
צ'רטר הזכויות והחירויות מעגן חוקתית רשימה ארוכה של זכויות אזרחיות ופוליטיות, חלקן גם בעלות אופי קיבוצי, והוא מבסס ביקורת שיפוטית מקיפה הן על חקיקה פדראלית והן על פרובינציאלית. היבט אחרון זה מעצים מאד את כוחה של הרשות השופטת בקנדה במערך יחסיה עם המוסדות השלטוניים הרובניים (עם זאת ישנו סעיף 33, סעיף ה-override המאפשר לקבוצת הרוב בפרלמנט או למחוקק של כל אחת מהפרובינציות לעקוף חלק מהוראותיו של הצ'רטר).
השפות הרשמיות של קנדה
ה-Constitution Act, 1982 מכניס שינויים חשובים בתחום הזכויות הלשוניות בקנדה. לעיתים השינוי מכיל חידוש בתחום הזכויות, אך לעיתים יש בו 'רק' שינוי בהיקף ההגנה הניתנת לזכויות הקיימות כבר – הענקת הגנה חוקתית לזכויות שהוענקו עד עתה ברובד חוקי בלבד.
הצ'רטר קובע הוראות מפורטות ורחבות ביחס לשפות הרשמיות של קנדה.
• ס' 16(1) לצ'רטר קובע את ההוראה הכללית הבאה:
"English and French are the official languages of Canada and have equality of status and equal rights and privileges as to their use in all institutions of the parliament and government of Canada"
סעיף 16 לצ'רטר הופך את האנגלית והצרפתית ל"שפות הרשמיות" "שוות המעמד" של קנדה. הסעיף מעניק, על-פי רוב הגישות, את הזכות לעובדי-ציבור להשתמש בכל אחת משתי השפות כשפת העבודה. סעיף קטן 16(3) מבהיר גם כי הזכויות הלשוניות הניתנות בו הן "מינימום ולא מקסימום", וכי המחוקק הפדראלי או הפרובינציאלי מוסמך ליצור זכויות לשוניות מעבר לאלו המוענקות בחוקה.
להוראה כללית זו נוספו הוראות מפורטות:
• סעיף 17 לצ'רטר קובע במפורש שלכל אחד זכות להשתמש באנגלית או בצרפתית בכל דיון או הליך המתקיים בפרלמנט הפדראלי.
• סעיף 18 קובע במפורש כי החוקים, דברי הפרלמנט והרשומות יודפסו ויפורסמו הן באנגלית והן בצרפתית, וכי הגרסות הלשוניות הן "שוות מעמד".
• סעיף 19 קובע במפורש שכל אדם יכול להשתמש הן באנגלית והן בצרפתית בכל הליך משפטי בבתי המשפט שהוקמו על-ידי הפרלמנט.
• סעיף 20 קובע במפורש שכל חבר בקהילייה הקנדית רשאי לפנות ולקבל שירות באנגלית או בצרפתית בכל משרד בשירות הציבורי הפדראלי. סעיף 20 לצ'רטר מרחיב את המערך הדו-לשוני על-ידי הטלת חובה חוקתית על קנדה לספק גם שירותים ציבוריים דו-לשוניים.
• שפת החוקה: ה-Constitution Act, 1982 חוקק בשתי הלשונות, וסעיף 57 שלו קובע שהנוסחים באנגלית ובצרפתית הם equally authoritative.3.
הזכות לחינוך בשפת המיעוט
• סעיף 23 מקים זכות להורים, שהם בניו של מיעוט-שפה-רשמית, לכך שילדיהם יזכו לחינוך יסודי ותיכוני באותה שפה, ובמימון ציבורי. הסייג לזכות המוגנת, הוא כאשר "מספר הילדים מורה כך" [s.23(3)(a)]. הפרשנות לסעיף 23 התגבשה בעיקר על-ידי הפסיקה.4
זכויות להשתתפות בהכרעות הכלל-חברתיות ובשלטון המרכזי
התיקון החוקתי של 1982 גרע מכוחה של קבק להשתתף בהכרעות הכלל-חברתיות בשני אופנים: הוא התקבל, כאמור, על אף התנגדותה הנחרצת – משמע, לא הוכר כוח וטו שלה ביחס לתיקונים חוקתיים הגורעים מכוחה; ושנית, התיקון החוקתי קבע מנגנונים חדשים לתיקון עתידי של החוקה הקנדית, וגם אלה לא העניקו לקבק אלא תחומי וטו צרים – החוקה ברובה יכולה להמשיך ולהשתנות ללא הסכמתה. דרישותיה של קבק לאפשר לה להשתתף בבחירת המהגרים לתוכה, תוך הבטחת מכסות הגירה ההולמות את חלקה היחסי באוכלוסיה הקנדית, לעגן בחוקה את זכותה ל-3 שופטים נציגים בבית המשפט העליון ודרישתה ביחס להרכב הסנאט הממונה על-ידי הממשלה הפדראלית נדחו כתיקונים לחוקה. במקום התקבלו ההבנות הבאות, באמצעות נטילה חד-צדדית של התחייבויות על-ידי אוטווה לבדה כלפי קבק:
(א) החלטת שני בתי הפרלמנט בדצמבר 1995 המכירה בקבק "as a distinct society within Canada". החלטה זו מדגישה, בין היתר, את ייחודה של קבק בהקשרם של תרבותה, מסורת 'המשפט האזרחי' שלה והיותה בעלת רוב דובר-צרפתית; והיא מכילה גם התחייבות של הפרלמנט "להדריך את עצמו על-פי מציאות זו".
(ב) ב-1996 מוקנה מעין כוח וטו (גם) לקבק על שינויים חוקתיים, זאת באמצעות קבלתו של Bill C-110 (the regional vetoes law)5. חוק זה מקנה 'וטו אזורי' – הוא דורש את הסכמת קבק, אונטריו, קולומביה הבריטית ואת הסכמת ה-Prairies והאזור האטלנטי, כתנאי להגשת תיקון חוקתי על-ידי ממשלת קנדה לאימוצו של הפרלמנט הפדראלי.
(ג) ב-1996 מתחייבת הממשלה הפדראלית לא לעשות שימוש ב-spending power שלה בתחומים שהם בסמכותם הייחודית של הפרובינציות ללא הסכמת רוב הפרובינציות, ותוכנית מעין זו אם תתקבל תופעל – בכל תחום שהוא – תוך הענקת האופציה של 'היחלצות' opting-out לכל פרובינציה שתעדיף זאת.
ספרד
הדינאמיקה הרב-תרבותית בספרד מאופיינת ביחסים מורכבים עם חלק מן העמים הכלולים בה, ובכך ייחודה, ולפחות במקרה של ארץ הבסקים חלק מן ההתנגדות לשלטון הספרדי מלווה באלימות ובטרור. בהקדמה לחוקה שנתקבלה ב-1978 מתחייבת ספרד להגן על כל הספרדים וכל העמים היושבים בשטחה, לשמור על זכויות האדם שלהם, על תרבותם ומסורותיהם, על שפותיהם ומוסדותיהם. בס' 2 החוקה מכריזה על האחדות של האומה הספרדית ומבטיחה את הזכות לאוטונומיה ללאומים ולמחוזות השונים המרכיבים את ספרד ומתחייבת לדאוג לסולידאריות בין כל עמיה. החוקה הספרדית מכריזה על הניב הקסטליאני כשפה הספרדית הרשמית של ספרד. לכל הספרדים יש חובה לדעת את השפה ואת זכות להשתמש בה (ס' 3 לחוקה), השפות האחרות של ספרד יהיו רשמיות בקהילות האוטונומיות הרלוונטיות על-פי חוקיהן המקומיים. כמו כן מציינת החוקה כי העושר הלשוני של ספרד הוא נכס תרבותי שיזכה לכבוד מיוחד והגנה מיוחדת.
ס' 14 לחוקה מטפל בשוויון וקובע כי לא יופלה אדם בשל דתו או כל מצב או נסיבה חברתית או אישית אחרת. ס' 16 מצהיר כי לאף דת לא יהיה מעמד רשמי במדינה, יחד עם זאת תפעל המדינה בשיתוף פעולה עם הכנסייה הקתולית ואחרות. ס' 46 קובע שהרשויות יבטיחו את שימור, קידום והעשרת המורשת ההיסטורית, תרבותית ואומנותית של עמי ספרד.
שטח ספרד מחולק לאזורים מוניציפאליים, פרובינציות וקהילות אוטונומיות. כל הישויות האלה נהנות מאוטונומיה כדי לנהל את ענייניהן הפנימיים. על המדינה להבטיח את הסולידאריות בין הישויות השונות ועליה להבטיח איזון כלכלי צודק בין חלקי ספרד השונים תוך תשומת לב מיוחדת למצב באיים. ההבדלים בין חוקי הקהילות האוטונומיות השונות לא ירמזו על זכויות יתר בתחום הכלכלי או החברתי.
הבחירות לפרלמנט:
• מחוזי הבחירה הם הפרובינציות.
• חלוקת מושבי הפרלמנט תעשה בחוק, תוך הבטחת ייצוג מינימאלי התחלתי לכל מחוז ותוך חלוקת שאר המושבים באופן פרופורציונאלי לאוכלוסייה.
• הבחירות בכל מחוז יתבצעו תוך הבטחת הייצוג היחסי.
הסנאט:
• הסנאט מטרתו לייצג ייצוג על בסיס טריטוריאלי. בכל פרובינציה הסנאטורים יבחרו בבחירות דמוקרטיות.
• בפרובינציות שבאיים, כל אי או קבוצת איים שלהם מועצה אחת יהוו מחוז הצבעה עבור הבחירות לסנאט. 3 סנאטורים יבחרו מ-3 האיים הגדולים ואחד משאר האיים.
• לערים סאוטה ומלילה יהיו 2 סנטורים לכל אחת.
• הקהילות האוטונומיות ייעדו חבר סנאט נוסף עבור כל מיליון תושבים המצויים בשטחיים.
מקדוניה
דוגמה מעניינת אחרת היא מקדוניה: כ-20% מתושבי מקדוניה הם אלבנים. קוסובו השכנה מאוכלסת ברובה על-ידי אלבנים (עם מיעוט סרבי). בהקדמה לחוקה המקדונית מצוין כי מקדוניה (FYROM) נוסדה כמדינה לאומית עבור העם המקדוני תוך הבטחת שוויון מלא לאזרחים ודו-קיום למיעוט האלבני, התורכי, ה-Vlachs, הרומני ולאומים אחרים.
השפה הרשמית במקדוניה על-פי ס' 7 היא השפה המקדונית הנכתבת באמצעות אלף-בית cyrllic. באזורים בהם יש שלטון עצמי מקומי והרוב מאוכלס על-ידי תושבים השייכים ללאום אחד- בנוסף לשפה המקדונית, גם שפתם והאלף-בית שלהם הם, בשימוש רשמי, כפי שיקבע על-ידי החוק. כך גם באזורים המצויים בשלטון עצמי מקומי, בהם אין רוב ללאום מסוים אך יש מיעוט ניכר ממנו.
ס' 9 המבטיח שוויון לתושבי מקדוניה ואוסר אפליה גם על בסיס לאום. ס' 19 מאפשר לכנסיה האורתודוקסית וקהילות דתיות אחרות וקבוצות אחרות את האפשרות לייסד בתי ספר ומוסדות צדקה כפי שיקבע על-ידי החוק. האפשרות לייסד בתי ספר פרטיים מובטחת גם על-ידי ס' 45 בתנאים שיקבעו בחוק. זאת למעט חינוך יסודי.
לחברי הלאומים השונים זכות לבטא לאמץ ולפתח את זהותם ומסורותיהם הלאומיות. הרפובליקה תבטיח את ההגנה על הזהות האתנית, תרבותית, לשונית ודתית של כל הלאומים. לחברי הלאומים יש את הזכות לייסד מוסדות לתרבות ואומנות ושאר מוסדות שמטרתם לבטא, לאמץ ולפתח את זהותם. לחברי לאומים הזכות לחינוך בשפתם בחינוך היסודי והעל יסודי, כפי שייקבע על-ידי החוק. במקומות שבהם החינוך יתבצע על-ידי שפת הלאום, תלמד גם השפה המקדונית.
פרק 5 מטפל בשלטון עצמי מקומי בס' 114: לתושבים זכות לשלטון עצמי מקומי. היחידות המוניציפאליות ינוהלו באמצעות שלטון עצמי. הן ממומנות ממקורות עצמאיים על-פי החוק, וכמו כן יקבלו כספים מהרפובליקה. השלטון ינוטר על-ידי החוק שאומץ על-ידי שני שלישים מהרוב מסך כל הנציגים בפרלמנט. האזרחים באזורי השלטון העצמי ישתתפו בקבלת ההחלטות בעניינים שלהם חשיבות מקומית.
המיעוט האלבני במקדוניה גדל בקצב רב ומהיר יותר מזה של המקדונים. לאור התפתחותו החלה מתעוררת אי שביעות רצון מצד האלבנים מן ההגמוניה של המקדונים. פרצו מהומות דמים שהובאו לסיום כאשר אירופה התערבה ולחצה על הממשלה המקדונית לשנות את החוקה ולשלב את האלבנים בצורה הולמת יותר במוסדות המדינה.
בלגיה:
בלגיה מורכבת ממספר עמים- בעיקר ה-walloons וה-flemings. ב-1921 החלו מתפתחים אמצעי העצמה לעמים כמו ייצוג יחסי בפרלמנט ושוויון בתחום הלשוני. החל מ-1970 החוקה מכירה ב-4 מחוזות לשוניים לקהילות מקבילות שהועצמו וניתנה להם אוטונומיה בין השנים 1908-1988. אוטונומיה זו כוללת גם אחריות לחינוך.
ס' 24 קובע כי החינוך בבלגיה הוא חינוך חינם, על הקהילה לאפשר בחירה חופשית להורים. על הקהילה לארגן גם חינוך ניטרלי. ניטרלי פירושו כיבוד התפיסות הפילוסופיות, אידיאולוגיות ודתיות של ההורים והתלמידים; בתי הספר שאורגנו על-ידי הרשויות הציבוריות במסגרת חינוך החובה יציעו את הבחירה של לימוד אחת הדתות המוכרות במדינה או חינוך שהוא non-denominational. לכל התלמידים זכות לחינוך דתי או מוסרי על חשבון הקהילה. ס' 30 קובע כי אדם רשאי להשתמש על-פי בחירתו בכל אחת מן השפות הרשמיות של בלגיה . רק חוק יכול לשנות כלל זה.
ס' 10 מבטיח שוויון לכל אזרחי בלגיה.
המבנה הארגוני הוא של מדינה פדראלית הכוללת בית נבחרים, סנאט ומלך ואת הרמה הקהילתית המורכבת ממועצות לקהילה הגרמנית, הפלמית והצרפתית. כמו כן קיימת הרמה המחוזית המורכבת מהמחוזות: Walloon region וה-flemish region ומבריסל הבירה, ולבסוף מהרמה האזורית לשונית- ההולנדית, צרפתית, גרמנית ואזורים רב לשוניים; ס' 1 לחוקה הבלגית מגדיר את בלגיה כמדינה פדרלית המורכבת מקהילות ומחוזות; ס' 2 מגדיר את 3 הקהילות מהן מורכבת בלגיה: הקהילה הפלמית, הקהילה דוברת הגרמנית והקהילה הצרפתית; ס' 3 מגדיר את מחוזותיה של בלגיה: Walloon, Flemish, Brussels region. ס' 4 מגדיר מחוזות לשוניים: לבלגיה 4 מחוזות לשוניים: דובר הצרפתית, דובר ההולנדית, הרב לשוני ודובר הגרמנית. כל קהילה של בלגיה היא חלק מאותם מחוזות לשוניים. כל אחד מהמחוזות מחולק לפרובינציות.
ס' 35 מגדיר את כוחן של הקהילות והמחוזות לאוטונומיה בענייניהן על-פי תנאים שיקבעו בחוק. ס' 48 מגדיר את האוטונומיה המקומית לקהילות. ס' 39 מגדיר את האוטונומיה של המחוזות. במקרים שיוגדרו על-ידי החוק הנבחרים בכל בית מחוקקים יחולקו לקבוצת דוברי הצרפתית וקבוצת דוברי ההולנדית כאופן שיקבע בחוק. ס' 54 מאפשר לקבוצה להטיל וטו ומאפשר את תרגיל ה"alarm bell": למעט החריג של תקציב וחוקים הדורשים רוב מיוחד יכולים חברי הפרלמנט להציג עצומה שתהא מנומקת ותיחתם על-ידי שלושה רבעים מהחברים באחת הקהילות הלשוניות ובה יקבע כי חקיקה מסוימת פוגעת קשות במרקם היחסים הבין קהילתי. במקרים אלו ההליך הפרלמנטארי מושהה ועובר למועצת שרים שתחבר המלצותיה.
הפרלמנט:
ס' 62 קובע כי הבחירות יבוצע על-פי שיטת הייצוג הפרופורציונאלי באופן שיקבע בחוק. שיטת הייצוג הפרופורציונאלי מוסברת בס' 63.
הסנאט:
• הסנאט הוא בית נבחרים על בסיס טריטוריאלי.
• מתוך 71 המושבים 25 מוקדשים לבוחר ההולנדי, 15 מושבים מוקדשים לבוחר הצרפתי. 10 יבחרו על-ידי המועצה של הקהילה הפלמית.
• 10 סנאטורים יבחרו על-ידי המועצה של הקהילה הצרפתית
• אחד ימונה על-ידי המועצה של קהילת דוברי הגרמנית,
• עוד 10 ימונו על-ידי אלו שכבר מונו מתוך הרשימה שצוינה לעיל.
• ס' 68 לחוקה מטפל באיזונים בין קבוצתיים. ס' 127 מגדיר את האחריות של הקהילה המקומית. למועצה של הקהילה ההולנדית והצרפתית נתונות הסמכויות הבאות: לטפל בנושאים תרבותיים, להחליט בענייני חינוך, שיתופי פעולה תוך קהילתיים, פנסיה ועוד.
שוויץ:
בשוויץ 26 קנטונים. החוקה היא חוקה מחודשת שנכנסה לתוקף בשנת 2000; הקנטונים ריבוניים בכל עניין שלא נקבע באופן רשמי כנמצא תחת הפיקוח של השלטון הפדראלי הראשי.
ס' 45 מבטיח את השתתפותם של הקנטונים בקבלת ההחלטות הפדראלית ובעיקר בחקיקה הפדראלית. על הממשלה הפדראלית להתייעץ עם הקנטונים באם האינטרסים שלהם מעורבים בהחלטה.
לקנטונים על-פי ס' 47 יש אוטונומיה. לכל קנטון יש חוקה דמוקרטית. ס' 62 קובע כי נושאי החינוך הם עניינים ברמה הקנאוניאלית. החינוך היסודי יובטח ויהא פתוח לכל הילדים. זהו חינוך חובה הוא חינם בבתי ספר ציבוריים.
השפות הרשמיות הן צרפתית גרמנית ואיטלקית. ה-romansh היא שפה רשמית למטרות תקשורת עם דובר שפת ה-romansh. הקנטונים יעצבו את שפתם הרשמית. כדי לשמור על הרמוניה בין הקהילות הלשוניות, עליהם לכבד את התפוצה הטריטוריאלית המסורתית של השפות ויש להתחשב במיעוטים הלשוניים הילידים. חופש הלשון מובטח בס' 18 לחוקה; הפדרציה תומכת בצעדים שנלקחים על-ידי חלק מהקנטונים כדי לקדם את האיטלקית וה-romansh, וכן תומכת בקנטונים הרב-לשוניים.
בחירות לבית הנבחרים:
על-פי ס' 149 הנציגים לבית הנבחרים יבחרו בבחירות על-פי שיטה של ייצוג יחסי.
כל קנטון יהווה מחוז בחירה.
המושבים בבית הנבחרים יחולקו בין הקנטונים על-פי חלקם היחסי באוכלוסיה.
לכל קנטון יהיה לפחות מושב אחד.
הסנאט:
6 מהקנטונים יבחרו בנציג אחד והשאר יבחרו 2 נציגים.
סמלים, שפה, דגל, המנון – משפט משווה
בחלק זה סקירה קצרה (ולא ממצה) של חוקות שונות בעולם, המטפלות, במסגרת החוקתית בסמלי המדינה:
חוקת צרפת:
• ס' 2 בחוקת צרפת מתייחס לסמלי מהמדינה
• סעיף קטן 2(2) מציין כי שפתה הרשמית של צרפת היא הצרפתית
• סעיף קטן 2(3) מכריז על הדגל משולש הצבעים- בצבעי ככחול, לבן ואדום כדגל המדינה.
• סעיף קטן 2(4) מציין כי המנון המדינה הוא ה"marseillaise"
• סעיף קטן 2(5) מכריז על "המוטו" הצרפתי: חירות, שוויון, אחווה.
חוקת שוויץ:
• ס' 4 בחוקת שוויץ מתייחס לשפות הרשמיות של שוויץ: השפות הרשמיות של שוויץ הם הגרמנית הצרפתית, האיטלקית וה-romansh.
חוקת בלגיה:
• ס' 4 בחוקת בלגיה מכריז על 4 אזורים לשוניים: אזור דובר צרפתית, אזור דובר הולנדית, אזור רב לשוני ואזור דובר גרמנית.
• ס' 194 מכריז על בריסל כבירת בלגיה
• ס' 193 מכריז על "הצבעים של בלגיה": אדום, צהוב ושחור. על מדי הצבא יתנוסס האריה הבלגי וכן תכתב הסיסמא union makes strength""
חוקת רפובליקת מקדוניה:
• סעיף קטן 5(1) בחוקת מקדוניה מסביר: מדי הצבא, הדגל וההמנון הלאומי הם סמלי המדינה.
• סעיף קטן 5(2) בחוקה מסביר כי אופים של מדי הצבא, הדגל וההמנון הלאומי יאומצו על ידי חוק שיתקבל ברוב של שני שלישים מכלל חברי הפרלמנט.
• ס' 6 מכריז על בירת מקדוניה: skopje.
• ס' 7 מכריז על השפה הרשמית היא השפה המקדונית, הכתובה ב-cryllic alphabet.
• באזורים בהם יש שלטון עצמי מקומי והרוב מאוכלס על ידי תושבים השייכים ללאום אחד- בנוסף לשפה המקדונית, גם שפתם והאלף-בית שלהם הם , בשימוש רשמי, כפי שיקבע על ידי החוק. כך גם באזורים המצויים בשלטון עצמי מקומי, בהם אין רוב ללאום מסוים אך יש מיעוט ניכר ממנו.
חוקת ספרד:
• ס' 3 לחוקה הספרדית מכריז על הניב הקסטליאני כשפה הספרדית הרשמית של ספרד. לכל הספרדים יש את החובה לדעת את השפה ואת זכות להשתמש בה השפות האחרות של ספרד יהיו רשמיות בקהילות האוטונומיות הרלוונטיות על פי חוקיהם המקומיים. כמו כן מציינת החוקה כי העושר הלשוני של ספרד הוא נכס תרבותי שיזכה לכבוד מיוחד והגנה מיוחדת.
• ס' 4 מכריז על הדגל הספרדי הוא מורכב מ-3 פסים אופקיים, אדום, צהוב ואדום. הפס הצהוב יהא כפול בגודלו לעומת הפסים האדומים. דגלי הקהילות האוטונומיות של ספרד יטופלו על ידי החוק, דגלים אלו ישמשו מלבד הדגל הספרדי לתליה בבניינים ציבוריים.
• ס' 5 מכריז על מדריד כבירת ספרד.
• ס' 56 מכריז על המלך כראש המדינה, והוא סמל לאחדותה ו"תמידיותה" (permanence).
חוקת אוסטרליה:
• אינה מתייחסת כלל לסמלי המדינה או לשפתה הרשמית
חוקת ארצות הברית:
• אינה מתייחסת כלל לסמלי המדינה או לשפתה הרשמית
חוקת קנדה:
• ס' 16(1) לצ'רטר קובע כי האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות שוות מעמד בקנדה. סעיף 17 לצ'רטר קובע במפורש שלכל אחד זכות להשתמש באנגלית או בצרפתית בכל דיון או הליך המתקיים בפרלמנט הפדראלי. סעיף 18 קובע במפורש כי החוקים, דברי הפרלמנט והרשומות יודפסו ויפורסמו הן באנגלית והן בצרפתית, וכי הגרסות הלשוניות הן "שוות מעמד". סעיף 19 קובע במפורש שכל אדם יכול להשתמש הן באנגלית והן בצרפתית בכל הליך משפטי בבתי המשפט שהוקמו על ידי הפרלמנט. סעיף 20 קובע במפורש שכל חבר בקהילייה הקנדית רשאי לפנות ולקבל שירות באנגלית או בצרפתית בכל משרד בשירות הציבורי הפדראלי. סעיף 20 לצ'רטר מרחיב את המערך הדו-לשוני על ידי הטלת חובה חוקתית על קנדה לספק גם שירותים ציבוריים דו-לשוניים.
חוקת טורקיה:
• ס' 3 מתייחס לשלמות המדינה, לשפתה הרשמית, לדגלה, המנונה ועיר הבירה שלה:
• השפה הרשמית היא התורכית. דגלה כפי שתואר בחוק המתאים מורכב מחצי סהר לבן וכוכב על רקע אדום.
• ההמנון הלאומי הוא מרש העצמאות (the "Independence March")
• בירתה היא אנקרה.
• על פי ס' 4 איסורי ס' 3 לא יתוקנו ולא ישונו.
חוקת דרום אפריקה:
• ס' 4 מתייחס להמנון הלאומי: נשיא המדינה יחליט מהו ההמנון הלאומי ויכריז עליו
• ס' 5 מתייחס לדגל הלאום: דגל הרפובליקה יהיה בצבעי שחור, זהב, ירוק, לבן, אדום וכחול כפי שמתואר ומשורטט בנספח לחוקה.
• ס' 6 מטפל בשפות הרשמיות של דרום אפריקה: הוא מכריז על 11 שפות כשפות רשמיות. לאור עברה של המדינה, על המדינה לנקוט בצעדים פרקטיים וחיוביים כדי להעלות את הסטאטוס של השפות של המיעוטים הילידים המדינה. במוסדות הרשמיים ניתן להשתמש בכל אחת מהשפות תוך התחשבות בצרכים הספציפיים. כמו כן מפרטת החוקה הנחיות נוספות ביחס לשפות. בין היתר על המדינה להתייחס באופן הולם לשפות המשמשות לתפילה במדינה.