חומר רקע
נייר עמדה לקראת הדיון בועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ביום שלישי ה- 23/1/07
מאת: ד"ר דוד סילורה – יו"ר עמותת מגשרי ישראל.
מבוא:
עמותת מגשרי ישראל נרשמה אצל רשם העמותות ביום 4 לחודש נובמבר, שנת 1999, (כה' חשוון, התש"ס).
עמותת מגשרי ישראל הוקמה ברוב פאר והדר, בנוכחות נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים, שנשאו דברים אודות חשיבות הליך הגישור לישראל.
טכס הייסוד, נתקיים בהרצליה, ב- 4 בפברואר 2000 ,בנוכחות מרשימה:
שר המשפטים (דאז) מר יוסי ביילין, נשיא בית המשפט העליון (דאז) הפרופ' אהרון ברק, יו"ר ועד מחוז ת"א של לשכת עו"ד - עו"ד אורנה לין, יו"ר המרכז הארצי לגישור וישוב סכסוכים - ד"ר פרץ סגל והשופט (בדימוס) יצחק רביבי.
הגזבר דאז, יגאל תבורי כותב:
"בכנס זה השתתפו כ-400 מגשרים שנרשמו לעמותה. בהמשך פעילותה היו חברים בעמותה כ-2,500 מגשרים".
הייתה תחושה של חג, של חידוש רעיוני המסוגל לשנות ערכים ונורמות – ולתרום לשיפור איכות חיים בחברה הישראלית – כדברי פרופ' אהרון ברק: " להעדיף דו-שיח על פני לעומתיות".
גם נשיאת בית המשפט העליון, כב' השופטת דורית בייניש ציינה, במכתב מיום 25/9/07, בתשובה לברכות עמותת מגשרי ישראל עם כניסתה לתפקידה כתבה הגב' בייניש:
"אין לי ספק, כי הגישור יתפוס מקום נכבד בעתיד הנראה לעין, הן כפילוסופיית חיים והן כפתרון אלטרנטיבי ליישוב סכסוכים".
מטרת העמותה, כפי שכתוב בתקנון, הוא "לקדם את הגישור בישראל".
מטרה זו מתורגמת להשגת יעדים ומטרות, קידום הגישור ומקצועיות המגשרים, לפי הצורך.
בין הישגי העמותה, יש למנות את אישור כללי האתיקה, המחייבים כיום את חברי העמותה וכן, תוכניות להתמקצעות מגשרים, בדמות תוכנית התמחות ותוכנית הסמכה, שטרם מומשו.
בהקשר לדיון בנושא "תקנות בתי המשפט (רשימת מגשרים), התשס"ו – 2006 יצוין, כי נציגי הנהלת העמותה השתתפו בדיון בועדת חוקה, ביום 11/9/2002 , ( הדיון התייחס לתקנות בתי המשפט (רשימת מגשרים) התשס"ב -2002) ובעקבות אותה ישיבה, הגיש נשיאה הראשון של העמותה, הפרופ' עו"ד מוטי מירוני, נייר עמדה לח"כ מיכאל איתן, ששימש אז כיו"ר הועדה.
לאחרונה, כתוצאה מהתכתבות בין יו"ר העמותה לבין יו"ר לשכת עורכי הדין, מוטרדת העמותה מדברים שכתב יו"ר הלשכה, עו"ד ד"ר שלמה כהן, הנוגדים את תקנות הגישור – כדלקמן:
"לשכת עורכי הדין רואה חשיבות רבה בקידומו והטמעתו של הגישור, ועמדתה, כפי שהתבטאה בהחלטת הוועד המרכזי מיום 7/3/00, היא שעל המגשרים להיות עורכי דין או שופטים בדימוס".
( מכתב לד"ר דוד סילורה מיום 31/12/06).
בעמותה, חברים גם עורכי דין רבים, שאינם מקבלים את דעת הלשכה. ביניהם אציין את עו"ד שי פורת, יו"ר משותף של הועדה ליישוב סכסוכים שליד הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין.
במכתבו מיום 6/1/07 ליו"ר העמותה כתב, בין הייתר: " דעתי האישית הינה כי עמדתה הרשמית של הלשכה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במכתבו של ראש הלשכה- שגוייה ויש לשנותה, בין השאר, על פי המציאות ועל פי הדין (תקנות הגישור) המוכיחים וקובעים אחרת".
לגופו של עניין:
ההנהלה הנוכחית של העמותה, מאמינה בהמשכיות ושינוי ומבקשת להיות גוף סטאטוטורי – מקצועי, האחראי על מקצועיות המגשר תוך פיקוח על כללי האתיקה של המגשרים.
מסלולי השלמה והסמכה ובעיקר יישומם המקצועי כמגשרים.
בפגישה שהתקיימה בין הנהלת העמותה, לבין כב' השופט עזרא קמא ,יו"ר הועדה המייעצת לעניין גישור, שליד הנהלת בתי המשפט,(ובהשתתפות גב' ניקול פרץ, מנהלת עוזמ"ת), הועלה הרעיון כי תיקבע אגרת רישום למגשרים, שתסייע תקציבית לעמותה, לממש את אחריות הרישום, כפי שהדבר נעשה ב"לשכת ההנדסאים".
גם עו"ד פרופ' מוטי מירוני, בתזכירו ליו"ר ועדת חוקה, כתב בין היתר:
"הנושא של רישוי מקצועות, בכלל, ושל מגשרים, בפרט, הוא בעייתי. אין לגביו פתרונות קלים ולכן רצוי שהדיון יהיה רחב יותר. היום עומדות על סדר היום שתי שאלות נפרדות המקיימות ביניהן תלות הדדית. הראשונה, האם להפוך את הגישור למקצוע אשר העיסוק בו ידרוש לעמוד בהליכי רישוי; השנייה - איך להסדיר רשימה של מגשרים ראויים, אשר תעזור לבתי המשפט להפנות תיקים לגישור".
* נייר העמדה יתרכז בשאלה השנייה והמיידית של הרכבת רשימות מגשרים לבתי המשפט. מאחר ובפועל הרוב המכריע של תיקי הגישור מגיע מבתי המשפט, מדובר למעשה בתוכנית רישוי. כתוצאה מכך, אם לא נשכיל להבין את משמעותה ונתפשר בלית ברירה על תכנית בלתי ראויה, עלול להיות הדבר בבחינת בכייה לדורות".
*"המדינה הפקידה את הסמכות של ההסדרה בידי הגוף המאגד את בעלי המקצוע – לשכת עורכי הדין. המעניין הוא שלשכת עורכי הדין מפקחת בעיקר בכניסה למקצוע. אין בה בחינות תקופתיות, וגם הוצאת עורכי הדין מהלשכה היא רק במקרים חריגים או קיצוניים של התנהגות לא נאותה; לאו דווקא בגלל מקרים של חוסר מקצועיות או רשלנות מקצועית".
.
* התקנות מבטאות מודל קיצוני של פיקוח באמצעות רשויות השלטון. הפיקוח הוא הן בכניסה לרשימת המגשרים, הן בקידום בהירארכיית המגשרים (הענקת המיטיבים), הן בבדיקות תקופתיות, והן בהוצאה מן הרשימה של המגשרים.
* אני כשלעצמי חושש מהתערבות המדינה ברמה העקרונית. אני מוטרד גם ברמה הפרקטית.זאת על סמך הניסיון שהצטבר בעולם במקרים בהם ניסו להנהיג פיקוח אמיתי, להבדיל מפיקוח מדומה על איכות המגשרים.
הסיבה קשורה בקושי אובייקטיבי למצוא בוחנים מתאימים ומבחנים זולים ואמינים (המסוגלים להבחין בין מגשר טוב לרע) כדי לדעת את מי להכניס לרשימה ואת מי להוציא ממנה.
• מכל מקום, ברור לי שאסור שהמרכז הארצי יהפוך לגוף מפקח, אפילו אם יהיו לו תקציבים לשם כך.
• אינני רואה כל סיכוי שהמרכז הארצי יוכל להרים משימה כזאת. מן הראוי שהמרכז ימשיך לבנות על הצלחותיו עד כה בהפצת תורת הגישור, ולא יהפוך למשרד הרישוי של המגשרים.
2.
• אני חושש שכניסה לתחום הרישוי והפיקוח תסבך את מרכז הגישור בהליכים משפטיים של עררים על קביעותיו. כתוצאה מן ההתעסקות ברישוי עלולה להיפתח גם חזית בלתי בריאה של יריבות בין המרכז לבין קהילת המגשרים, אשר תפגע ביכולתו להישאר גוף ציבורי האמון על היחידים והארגונים המעורבים בקידום ובפיתוח רעיון הגישור"
. להלן הצעתי: ( של פרופ' מירוני).
• להשאיר רשימה של מגשרים, ארוכה ככל שתהיה, ואף להרחיבה על-ידי הוספת דיינים לשעבר או טוענים רבניים, ובלבד שעברו הכשרה בגישור.
• התוספת של ההנהלה הנוכחית של העמותה הוא:
• : ההכשרה צריכה להיות מקצועית וראויה, ע ל פי קריטריונים מקצועיים שייקבעו במשותף ע"י כל הגופים האחראים והמעוניינים לקדם את הגישור המקצועי בישראל. (ואנו כוללים בהם את לשכת עורכי הדין, המרכז הארצי לגישור במשרד המשפטים, הועדה המייעצת לעניין גישור שליד הנהלת בתי המשפט ועמותת מגשרי ישראל) .
• קיימים בעולם מודלים להכשרת ורישום מגשרים מקצועיים – מהם אפשר ללמוד ולהתאים את הראוי ביותר לישראל.
התייחסות לתקנות.
טוען גזבר העמותה, חיים אליעזר וינברגר:
הבעיה המהותית היא בעצם ההגדרה של "מגשר". לכולי עלמא, מי שלמד 60 שעות אין בכך כדי להפוך אדם למגשר מנוסה. ומה עוד שבתי המשפט מעדיפים למסור תיקי גישור למרכזים, לשופטים בדימוס, לעוזרי השופטים ולמקורבים ופחות לכל מי שנמנה עד היום על הגדרת "מגשר".
יש לשנות את החקיקה מעיקרה ולקבוע שגישור הוא מקצוע לכל דבר כמו שמאי, כמו מתווך, ואפילו כמו שיפוצניק. זהו מקצוע הדורש מסלול הסמכה בסיסי, מסלולי התמחות וגורמי פיקוח ובקרה.
הצעת החוק הקיימת איננה נותנת מענה להפיכת הגישור למקצוע ועל כך יש לתת את הדעת.
מרכזי הגישור יוכלו להמשיך ולפעול כבי"ס להכשרה מקצועית הנתונים לפיקוח ובקרה של "המפקח על הגישור"
עו"ד עידית שחם , חברת העמותה, טוענת:
" אני מרצה לעובדים סוציאליים על גישור ומאפייני הגיל השלישי – ומסבירה שם שוב ושוב, שלמשל בסכסוכים בין דוריים – בחוק / עוה"ד/ מוגבלים מאד במתן פתרונות הולמים – ודווקא בקונפליקטים מסוג זה – קצרה ידו של ביהמ"ש מלתת מענה נכון.
ונימוק מכיוון אחר לגמרי – העולם הולך היום יותר ויותר לכיוונים אינטרדיסציפלינריים. התחומים מתערבבים זה בזה – ומטשטשים בחלוקה ביניהם.דווקא העמותה- ולא הלשכה-יכולה, ברב תחומיות שלה, לתת מענה לשינוי שחל בעולם"
3.
* התייחסותנו לתקנות נובעת מהראייה הכללית, כפי שהובעה לעיל.
* בסעיף הגדרות, כתוב כי "מרכזי גישור" הם אגד של מגשרים. המציאות –מגוונת: לעיתים המרכז מוקם ע"י מגשר יזם – המאגד במרכז שהקים אגד של מגשרים, שאינם שותפים –אלא עובדים במרכז.
לדעתנו, יש להבהיר המבנה הארגוני הרצוי למרכז מסוג זה: עמותה, מלכ"ר, חברה בע"מ, שותפות וכו' –ואולי –כולם. וכן,מהם דרישות המינימום לקיומו של מרכז או מכון כנ"ל.
* אם תתקבל דעתנו, הרי סעיף 2 )א) יעביר את אחריות הרישום וביצוע הסעיפים המוזכרים לעמותת מגשרי ישראל.
* באשר לסעיף 3 (א) –יש להוסיף לחברי הוועדה המייעצת גם נציג עמותת מגשרי ישראל.
* באשר לסעיף 4 (א) (2) –אנו סבורים כי 60 שעות הכשרה בגישור אינן מספיקות כדי להכשיר מגשרים לעבודה בגישור כמקצוע. יש צורך להקים ועדה משותפת , גם עם האקדמיה, כדי לקבוע את הקריטריונים לקבלה ואת תוכנית הלימודים הראוייה והמקצועית – כולל בחינות כנדרש.
*
בהתאם – ההתייחסות לסעיף 4 (ב) (2).
סיכום.
לא נכנסו לפרטי סעיפי התקנות המוצעות –ונעשה כן ללקראת הדיון בסעיפי התקנות. ברם, דעתנו ונקודת ראותנו , כפי שמובאים לעיל , מצביעים על רצוננו להיות בעלי מעמד המעורבים בכל עשייה בתחומי הגישור.
כאמור, לעמותה רצון לקחת אחריות ולמלא תפקיד ברישום מגשרים והתמקצעותם ע"י מסלולי התמחות והסמכה, שמירה על רמה מקצועית בגישור באמצעות כיבוד קפדני של כללי האתיקה, וכל מטלה אחרת אשר ינבע מכך.
אפנה תשומת לב הועדה להמלצות וועדת רובינשטיין, הנותנת מעמד הן ללשכת עורכי הדין והן לעמותת מגשרי ישראל.
ד"ר דוד סילורה – יו"ר עם העתקים לחברי הנהלת העמותה.