חומר רקע
נוסח 25/1/07
כנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת
גלעד ארדן
יואל חסון
דני יתום
יוסי ביילין
צחי הנגבי
יובל שטייניץ
עמיחי איילון
רונית תירוש
פ/1216/17
הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – מניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון), התשס"ז-2007
שינוי שם החוק
1.
בחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-19831 (להלן – החוק העיקרי), במקום "הגבלת" יבוא "למניעת" ואחרי "ציבוריים" יבוא "והחשיפה לעישון".
תיקון סעיף 1
2.
בסעיף 1(ב) לחוק העיקרי, במקום "סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים" יבוא "כל מוצר טבק או כלי לעישונו כשהם דלוקים; לענין חוק זה, "מוצר טבק" – כהגדרתו בחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, התשמ"ג-19832".
הוספת סעיפים 2א ו-2ב
3.
אחרי סעיף 2 לחוק העיקרי יבוא:
"אחריות המחזיק למעשה של מקום ציבורי
2א.
(א)
המחזיק למעשה של מקום ציבורי אחראי לקיום הוראות סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.
(ב)
המחזיק למעשה של מקום ציבורי לא ישא באחריות בהתאם להוראות סעיף קטן (א), אם יוכיח כי עשה כל אלה–
(1)
נקט כל האמצעים הסבירים כדי להבטיח את יישום ההוראות האמורות;
(2)
התלונן בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7 על הפרת הוראות סעיף 1(א) ו-(ב) או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפסקה (1), נמשך העישון בתחומי המקום הציבורי שבהחזקתו;
איסור הצבת מאפרה במקום ציבורי
2ב.
המחזיק למעשה של מקום ציבורי, לא יציב מאפרה במקום ציבורי שבהחזקתו, למעט בחדר נפרד לחלוטין שהוקצה לעישון, בהתאם להוראות התוספת; לענין סעיף זה, "מאפרה" – כלי המשמש להשלכת אפר ושיירי מוצרי טבק לתוכו."
ביטול סעיף 3
4.
סעיף 3 לחוק העיקרי – בטל.
תיקון סעיף 4
5.
בסעיף 4 לחוק העיקרי –
(1)
בסעיף קטן (א), במקום הסיפה החל במילה "קנס" יבוא "קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-19773 (בחוק זה – חוק העונשין);
(2)
בסעיף קטן (ב), במקום הסיפה החל במלים "סעיף 2" יבוא "סעיפים 2 ו-2א, דינו – קנס כאמור סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין."
(3)
אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג)
על אף הוראות סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-19824, רשאי שר המשפטים, בהסכמת שר הבריאות, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נמשכת או נוספת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה."
תיקון סעיף 5
6.
במקום סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא:
"אחריות נושא משרה בתאגיד
5.
(א)
נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיפים 2 ו-2א בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין; בסעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על ניהול כוח האדם בתאגיד.
(ב)
נעברה עבירה לפי סעיף 2 או 2א, בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו."
תיקון סעיף 7
7.
בסעיף 7 לחוק העיקרי -
(א)
במקום כותרת השוליים יבוא "מינוי מפקחים וסמכויותיהם";
(ב)
האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא:
"(ב)
שר הבריאות, בהתייעצות עם שר הפנים, יסמיך עובדי רשויות מקומיות כמפקחים לענין חוק זה, שעיסוקם העיקרי הוא מניעת עישון, וכן יקבע את מספר המפקחים בכל רשות מקומית, והוא רשאי לעדכנו מעת לעת.
(ג)
הרשות המקומית תעסיק מפקחים שהוסמכו לפי סעיף קטן (ב)."
תיקון סעיף 8
8.
בסעיף 8(ב) לחוק העיקרי, במקום "המפורט בפסקאות 1,2,4 ו-5 של התוספת" יבוא "המפורט בתוספת".
תיקון סעיף 8א
9.
בסעיף 8א(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (3) יבוא:
"(4)
עובד של קופת חולים, כמשמעותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-19945."
הוספת סעיף 9א
10.
אחרי סעיף 9 לחוק העיקרי יבוא:
"פיצוי בלא הוכחת נזק למי שנחשף לעישון במקום ציבורי
9א.
(א)
בית המשפט יפסוק למי שנחשף לעישון במקום ציבורי, בשל עוולה לפי סעיף 2א, פיצוי בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 3,000 שקלים חדשים.
(ב)
בקביעת גובה הפיצוי, יתחשב בית המשפט, בין השאר, באלה:
(1)
עישון המתבצע דרך קבע באותו מקום ציבורי;
(2)
האמצעים והמאמצים שנקט המחזיק למעשה של מקום ציבורי, אם נקט, למניעת החשיפה לעישון כתוצאה מהפרת ההוראות האמורות;
(3)
שיעור הרווח שהפיק המחזיק למעשה במקום הציבורי מהפרת ההוראות האמורות;
(4)
נסיבותיו האישיות של התובע.
(ג)
פסק בית המשפט פיצוי בסכום הנמוך מ-1,000 שקלים חדשים, יציין את הטעמים לכך."
תיקון סעיף 11
11.
בסעיף 11 לחוק העיקרי, במקום "סעיף 2(א)" יבוא "סעיפים 2(א) ו-2א" ובסופו, יבוא "ואולם לענין האחריות הפלילית, יראו –
(1)
לענין תאגיד – את האחראי לפי הוראות סעיף 5;
(2)
לענין גוף ציבורי שאינו תאגיד, את העובד האחראי לענין סעיף זה, "עובד אחראי" - מנהל פעיל ברשות הציבורית, אדם האחראי מטעם הרשות הציבורית על התחום שבו נעברה העבירה, הממונים עליו לרבות הממונים על הממונים עליו.
תיקון התוספת
12.
בתוספת לחוק העיקרי, בפרט 11, אחרי המלים "כל בית אוכל" יבוא "או משקה".
דברי הסבר
חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983 (להלן- חוק הגבלת העישון), החוק הקיים למניעת עישון במתכונתו הנוכחית, אינו מחייב את בעל העסק לוודא כי בתחומו לא יעשנו, אלא רק מחייב הצבת שלט האוסר על כך. לכן, לבעל העסק אין תמריץ אמיתי לפעול בתקיפות נגד המעשנים בתחומו. בנוסף, אין כמעט אכיפה של הוראות החוק מטעם הרשויות.
במקומות ציבוריים רבים, בהם מבקר ומבלה ציבור רחב שבתוכו גם נשים בהריון, ילדים ופעוטות, נאלצים המבקרים להיות בסביבת עישון בניגוד לרצונם ועקב כך נפגעת בריאותם ונפגמת איכות הבילוי.
מטרתה של הצעת החוק היא למנוע עישון במקומות ציבוריים ולמגר את תופעת העישון הכפוי תוך הטלת האחריות לעבירה גם על המחזיק במקום שבו היא בוצעה, בנוסף על העבריין הישיר. כל זאת, תוך שיפור מנגנון הפיקוח על ידי מתן סמכות לשר הבריאות ושר הפנים לקבוע את מספר הפקחים מטעם הרשויות המקומיות שימונו כדי לאכוף את החוק. החוק אמור להכניס כספים לקופת הרשויות, הן עקב הגדלת הקנסות והן עקב ייעולו המשמעותי של מנגנון הפיקוח. מינוי המפקחים ועבודתם לא יהיו כרוכים בנטל על קופת הציבור, וזאת משום שלפי הוראות סעיף 6 לחוק הגבלת העישוןהקנסות המוטלים עקב עבודת המפקחים ואכיפתם - מועברים לקופת הרשות המקומית וקנסות אלו יוכלו לממן את העסקת הפקחים.
החוק להגבלת העישון נחקק בשנת 1983. מאז, התפרסם חומר רב בדבר הנזקים הקשים של החשיפה לעשן ממוצרי טבק, תופעה הקרויה "עישון כפוי" או "עישון פסיבי".
בשנת 2003 חתמה מדינת ישראל על "אמנת הפיקוח על מוצרי טבק" ובאוגוסט 2005 אשררה את האמנה. סעיף 8 של האמנה קובע, כהצהרת המדינות המתקשרות באמנה, כי הן מכירות בכך ש"חשיפה לעשן טבק גורמת תמותה, נכות, ומחלות קשות". בסעיף זה, התחייבה למעשה ישראל "לנקוט באמצעים חקיקתיים, משפטיים ומנהליים כדי להגן על תושביהן מפני חשיפה לעשן של מוצרי טבק".
החוק הקיים לא סיפק עד כה הגנה כזו במידה הראויה ואינו מטיל כל אחריות למניעת העישון במקום הציבורי על המחזיק בו, אלא רק אחריות בדבר קביעה של שלטים. כתוצאה מכך, רבים מבין המחזיקים במקומות הציבוריים בוחרים להתעלם מן החוק.
לכן מוצע להטיל אחריות בנוגע לעישון במקום ציבורי בו אסור העישון, גם על המחזיק במקום הציבורי.
במקביל, מוצע להעלות באופן משמעותי את גובה הקנס. וכן לקבוע כי הפרת החוק
למניעת עישון במקומות ציבוריים תזכה את מי שנחשף לעישון כפוי כתוצאה מן ההפרה בפיצויים אזרחיים מן המחזיק למעשה של המקום הציבורי בו מופרת הוראת החוק עד לסכום של 3,000 שקלים וזאת גם ללא הוכחת נזק, לאור הקושי שבהוכחת הנזק המצטבר לאורך שנים כתוצאה מהעישון הכפוי (כפי שצויין גם בפסיקת בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה בענין רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה (טרם פורסם בכתובים)), וכן בדומה להוצאת לשון הרע.
חשוב להדגיש כי חשיפת המחזיק למעשה לתביעת נזיקין אזרחית, תהווה גורם הרתעה משמעותי ביותר ותסייע לקידום מטרת החוק. העישון גורם למותם של אנשים ולפגיעה משמעותית בבריאותם והמצב אליו יביא החוק המוצע קיים כבר כיום במדינות כמו ארה"ב, אנגליה ואירלנד בהן הבינו את נזקי העישון לציבור הרחב ופעלו בהתאם.
הצעת החוק עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בעניןשמש נ' פוקצ'טה שאוזכר לעיל, כדברי השופט רובינשטיין "אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית" ".
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"א בתמוז התשס"ו - 17.7.06