חומר רקע

סעיפי השפה וסמלי המדינה בחוקת מדינת ישראל הצעת המרכז לפלורליזם יהודי לקראת הדיון בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת בעניין סעיפי השפה וסמלי המדינה בחוקת מדינת ישראל, מבקש המרכז לפלורליזם יהודי, להביא לעיון חברי הוועדה את הצעתו בעניין הנדון. הצעת המרכז בעניין סעיפי השפה וסמלי המדינה הינה חלק ממהלך כולל להצגת הצעה מגובשת וכוללת לפרק עקרונות היסוד החוקתיים. מהלך זה צפוי להבשיל בשבועות הקרובים. להלן תובא הצעת המרכז ביחס לשני הסעיפים הנדונים: הצעת המרכז לסעיף השפה שפה א) עברית וערבית תשמשנה כשפות רשמיות במדינת בישראל. ב) במדינת ישראל יוכר חופש שפה מלא, הכולל את הזכות לשימוש בשפה, לטיפוחה, ללימודה ולהנחלתה לבני הדורות הבאים. דברי הסבר: מעמדה של השפה העברית והשפה הערבית כשפות רשמיות הוסדר בחקיקה מנדטורית שלא שונתה עם קום המדינה (סימן 82 לדברי המלך במועצה על ארץ ישראל). בפועל, במשך שנים ארוכות, זוכה העברית למעמד בכיר וכמעט בלעדי בפעולתם של מוסדות השלטון והתנהלותם למול אזרחי המדינה. החל משנות ה-90' התייחס בג"ץ, בשורת פסיקות, למעמדה של השפה הערבית בחיי הציבור בישראל. אמנם, על פי רוב, נמנע בג"ץ מלהסתמך על החקיקה המנדטורית המסדירה את מעמדן הרשמי של העברית והערבית, אולם פסיקותיו מדגישות את מעמדה המיוחד של השפה הערבית והיותה ביטוי מובהק להמאפיינים התרבותיים, ההיסטוריים והדתיים הייחודיים של ציבור האזרחים והתושבים דוברי הערבית. לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי יש לעגן את המצב החוקי הקיים ברמה החוקתית ולהכיר במעמדה הרשמי של השפה הערבית בצד השפה העברית. הענקת מעמד רשמי לשתי השפות תקרין את מרכזיותו של עקרון השוויון בשיטתנו החוקתית. בנוסף, הכרה זאת במעמד השפה הערבית תעודד את השתלבותם המלאה של אזרחי ישראל דוברי השפה בחיי הציבור ותסייע בחיזוק תחושת השייכות של בני ציבור זה למדינה. לנוכח העובדה כי החוקה תעניק ביטוי מוחשי לאופייה הייחודי של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, במגוון רחב של היבטים מעשיים וסמליים, מן הראוי להותיר את "זירת השפה" כזירה המקרינה את השותפות השווה של כל אזרחי המדינה בחיי הציבור. יצוין כי על פי הצעת המרכז לפלורליזם יהודי לעקרונות היסוד החוקתיים יינתן ביטוי למחויבותה של מדינת ישראל לפעול לטיפוח השפה העברית ושגשוגה בסעיף העוסק בקשריה של מדינת ישראל עם העם היהודי ומורשתו. הצעת המרכז לסעיף סמלי המדינה סמלי המדינה א) דגל המדינה צבעו לבן, סמוך לשוליו, העליון והתחתון, שני פסי תכלת ומגן דוד תכול במרכזו. ב) סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בצדיה והמילה ישראל בכיתוב עברי וערבי למרגלותיה. ג) המנון המדינה הוא ה"תקווה". המנון נוסף ופרטי השימוש בו יכול שיקבעו בחוק. ד) דגל המדינה יונף מעל מוסדות השלטון. ה) אחד מאלו יוצגו במוסדות השלטון: סמל המדינה, מגילת העצמאות, מילות ההמנון. ו) פרטי השימוש בדגל המדינה, בסמלה ובהמנונה ושמירת כבודם יקבעו בחוק. דברי הסבר: על פי הצעת המרכז יעוגנו בחוקה דגל וסמל המדינה הקיימים וכן יעוגן בחוקה מעמדה של "התקווה" כהמנון הלאומי. בצד עיגון חוקתי זה תוגדר האפשרות לקביעתו של המנון לאומי נוסף בידי המחוקק, אשר יעניק ביטוי למכנה המשותף של אזרחי המדינה על קהילותיהם, דתותיהם ומגזריהם המגוונים. אפשרות זו תיתן ביטוי לשותפותם של כלל אזרחי המדינה בחיי הציבור ולרצון להעניק לכלל האזרחים תחושת שייכות והזדהות עם המדינה ומוסדותיה, בצד הפגנת אופייה הברור של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. יצוין כי בעוד שדגל המדינה וסמל המדינה הם בעיקרם סמלים ייצוגיים בעלי מימד תוכני מצומצם, ואשר על פי רוב האזרח נדרש להפגין כלפיהם יחס פאסיבי בעיקרו, הרי שההמנון הלאומי הינו סמל הדורש מן האזרח השתתפות אקטיבית, ולדוגמא - עצם שירתו. בנוסף, לאור אופיו הטקסטואלי, המימד התוכני של ההמנון הוא רחב ומובהק וכתוצאה מכך, מידת ההזדהות הנדרשת עם תכניו משמעותית, לאין ערוך, מזו הנדרשת ביחס לסמלים האחרים. היה ויקבע המנון לאומי נוסף בצד התקווה, יסדיר המחוקק את פרטי השימוש בו לצד המנון התקווה. יצוין כי ברחבי העולם הדמוקרטי קיימות דוגמאות נוספות לשימוש של מדינות במספר שירים לאומיים, על מנת לבטא את אופיין המורכב. בנוסף לקביעת אופיים של סמלי המדינה קבועה בהצעת המרכז לפלורליזם חובת הנפתו של דגל המדינה מעל מוסדות השלטון וחובת הצגתם של סמלי המדינה במוסדות אלו. בנוסף מציינת ההצעה את הצורך בשמירת כבודם של סמלי המדינה ומסמיכה את המחוקק לקבוע את הפרטים הנדרשים בחוק.