חומר רקע
7297/06
טיוטת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון והוראת שעה), התשס"ז - 2006
נייר עמדה
1. מבוא
1.1. הצעת משרד המשפטים עשויה לחולל זעזועים מרחיקי לכת במשק הישראלי הרבה מעבר לגבולותיה של מערכת ההוצאה לפועל. על אף שמערכת ההוצאה לפועל במתכונתה הנוכחית רחוקה מלהיות מושלמת, מכל מקום, ביצוע שינויים מהותיים במערך האיזונים הקיים בחוק ללא היוועצות עם הגורמים המקצועיים בעלי הנסיון המעשי בהפעלת המערכת, וללא הסתמכות על מחקר משווה, שיבחן את תיפקודן של מערכות מקבילות במדינות אחרות, הינו מעשה נִמהר, שעלול להסב נזקים כבדים למשק הישראלי ולפגיעה בחיי המסחר והכלכלה התקינים.
1.2. צמצום פקודת המאסר, אי היכולת לגבות שקים עד 500 ₪ ועוד כהנה הצעות, יחלישו קשות את המערכת, וכפועל יוצא מכך יפחיתו מאד את סיכויי הגביה. ההשלכות של מצב זה על המשק עלולות להיות חמורות: בהעדר אכיפה חזקה יתרבו החייבים המתחמקים מתשלום חובם, לא ניתן יהיה לשים יד על נכסיהם, גם אם תינתן נגישות למקורות מידע, שכן חייב מקצועי אינו מצהיר על מקורות הכנסתו ואינו רושם את נכסיו על שמו, ובוודאי שאינו מעדכן את כתובתו האמיתית.
1.3. כבר היום חייבים אינם נרתעים מנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדם, שכן הם מודעים היטב לחולשת המערכת. הרפורמה המוצעת תחליש את המערכת אף יותר, ותביא ליצירת מצב של גן עדן לחייבים ולנזקים כלכליים. הרפורמה המוצעת אינה "רפורמה", ולמעט מספר תיקונים מועילים, לא תביא לפיתרון בעיית הגביה באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. אך יותר גרוע מכך, חלק מההצעות לא רק שלא יסייע, אלא יחריף את הבעיה וידרדר את מערכת הגביה. יישום הרפורמה יפגע בכלכלת המדינה, בזכות הקניין של הזוכים, יפלה לרעה את האזרחים לעומת המדינה, במיוחד את השכבות החלשות, ויגרום לפריחתם של גורמי גביה מפוקפקים.
1.4. בתזכיר המוצע ישנם כלים שיכולים לסייע, אולם, נראה כי ההשפעה העיקרית של התזכיר תהיה בשיפור הסטטיסטיקה ולא הגבייה בפועל.
1.5. בנייר העמדה המפורט להלן, מלבד התייחסות לסעיפי הצעת החוק, מציעה לשכת עורכי הדין דרכים לשיפור הגביה.
מאחר שחלק מהשינויים המוצעים בהצעת החוק (כגון ס' 15 - הוצאה לפועל במסלול מקוצר) הם שינויים מבניים עיקריים, הדורשים ניתוח ובדיקות מעמיקות, מומלץ על ידי הלשכה לתקן את החוק, רק עם אותם סעיפים המייעלים את הליכי הגבייה, ללא מהפיכות, ולהכין רפורמה מקיפה של הליכי ההוצאה לפועל לאחר שיתקבלו התיקונים המוצעים ותיבחן השפעתם על הליכי הגביה.
להלן פירוט סעיפי ההצעה, בכפוף למפורט בהתייחסות לסעיפים הספציפיים:
1.5.1. תיקונים מומלצים: 6, 7, 10, 11, 14, 21, 23, 24, 25, 26, 28(1)(א), 32, 34, 35, 40, 41.
1.5.2. תיקונים אפשריים: 1, 3, 4, 5, 9(1), 9(3), 16, 17, 19, 20, 22, 27, 29(1), 31, 33, 37, 38.
1.5.3. תיקונים שלא מומלץ לעשות: 2, 8, 9(2), 12, 13, 15, 18, 28(1)(ב), 28(2), 29(2), 30, 36, 39.
1.6. בבסיס שלטון החוק במדינה עומדת הדרישה שפסקי דין יקויימו. זו מטרתו העיקרית של חוק ההוצאה לפועל.
1.7. אמנם יש לשמור על כבוד החייבים וחירותם, אולם, יש לזכור שהמטרה הראשונה והעיקרית של חוק ההוצאה לפועל היא לגבות חובות פסוקים.
על כן, ב"איזון" בין זכויות החייב לכלי הגביה, צריכה להנתן עדיפות לכלים אשר ימנעו מחייבים להסתיר רכוש ומחייבים בעלי יכולת להמנע מתשלום חובם.
ה"איזון" הלא נכון, תוך מתן דגש יתר על זכויות החייבים על חשבון זכויותיהם של הזוכים לגבות את החוב הפסוק מזכיר את מאמר חז"ל: "המרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים".
1.8. המצב הנוכחי הוא שחוק ההוצאה לפועל אינו מכיל שיניים וכלים להתמודד עם חייבים מתחמקים. חייבים רבים, בעלי יכולת החזר, חיים בנוחות, תוך זלזול במערכת ההוצאה לפועל, הסתרת רכוש והתעלמות מפסקי דין וצווים של ראשי ההוצאה לפועל.
למרבה הצער, במקום להתמודד עם תופעת ההתחמקות מקיום פסקי דין שהפכה לנגע במדינה, תזכיר חוק ההוצאה לפועל הנ"ל מחליש את יכולת הזוכים לגבות חובות, תוך "איזון" לא מתאים ולא נכון בין זכויות החייבים והזוכים.
1.9. אחת מעיקרי טיוטת החוק היא ההצעה לבטל את סמכותו של ראש ההוצאה לפועל לאסור חייב שחובו הפסוק נמוך מ- 500,000 ₪.
יש להדגיש ולחזור ולהדגיש, כי בנוסח החוק הנוכחי ניתן לנקוט הליכי מאסר אך ורק נגד חייבים בעלי יכולת החזר המתחמקים מתשלום חובם (ראה סעיף 69יג(ג) לחוק).
הגישה על פיה משרד המשפטים מבקש להקל על חייבים בעלי יכולת המתחמקים מתשלום חובם אינה ברורה ואינה סבירה.
2. פקודת המסים (גביה)
2.1. המדינה מציעה לערוך שינויים מפליגים, תוך פגיעה מהותית ביכולת הגביה, אולם, היא עצמה גובה חובות באמצעות פקדות המסים (גביה), שריד מתקופת המנדט המכילה הוראות דרקוניות.
2.2. האזרח מופלה לעומת המדינה, כיוון שיש לו דין אחר ממנה לעניין קבלת שירותי גביה. פקודת המסים (גביה) מאפשרת למדינה לנקוט מגוון רחב של אמצעים אפקטיביים לגביית חובותיה. המדינה, בעצם, לא תיפגע מהרפורמה והשלכותיה לא יתפסו לגביה, שכן חל עליה דין אחר. לעומת זאת, האזרח הפשוט נאלץ להסתפק בחוק ההוצאה לפועל, שאפקטיביות הגביה שלו נמוכה יותר, וכעת אם תבוצע הרפורמה, יהפוך החוק לגורם אכיפה חסר שיניים.
2.3. אין שום הצדקה ליתן לגובי המס יכולות וכלים רבים שאינם עומדים לרשות הציבור הרחב בבואו לגבות חובות פסוקים.
2.4. הלשכה סבורה, שיש לבטל את פקודת המסים (גביה) ולאחד אותה עם חוק ההוצאה לפועל, תוך מתן כל הכלים העומדים לרשות גובי המס לרשותם של זוכים, ולאלץ את המדינה לפעול לגביית מסים באמצעות חוק ההוצאה לפועל. רק כך יושגו איזון ושיוויון בין האזרח הפשוט שבא לגבות חוב לבין רשויות המדינה.
2.5. נראה שרק אם המדינה תיאלץ להתמודד עם קשיי הגביה שהיא מערימה בפני הזוכים, יהיה סיכוי שהיא תפעל לייעול הליכי הגביה באמת.
3. המלצות לייעול מערכת הגביה
3.1. כדי שניתן יהיה לגבות את החובות הפסוקים יש לחזק את סמכויות ראש ההוצל"פ וליתן לזוכה כלים לאכוף על החייב לבצע את פסק הדין - דבר עיקרי זה מטופל אך מעט בתזכיר, ולמרבה הצער, אף המעט "מאוזן" על ידי הליכים שיחלישו את הליכי הגביה.
3.2. בתגובת הלשכה לסעיפי ההצעה מפורטות הצעות ייעול הרלוונטיות לסעיפי ההצעה. להלן, בנוסף, המלצות נוספות לייעול מערכת הגביה.
3.3. יש היום כלים שניתן להפעיל כדי לשפר את הגבייה, אולם, משום מה, לא נעשה בהם שימוש. לדוגמה: מינוי חוקרי הוצאה לפועל (ס' 68א' של החוק).
3.4. מומלץ להרחיב את סמכויות ראש ההוצל"פ לעכב את יציאתו של החייב מהארץ (ס' 14 של החוק):
מדובר באיזון בין זכות התנועה של החייב לבין זכותו הקניינית של הזוכה. בדרך כלל לזוכה אין מספיק מידע כדי להוכיח שהחייב עומד לעזוב את הארץ. הדבר מאפשר לחייבים לברוח מהארץ ולהתחמק מתשלום חובם.
עצם יציאת החייב לחו"ל אינו סביר. אם הוא יוצא לצורך בילוי, מובן שאין לאפשר את הדבר. אם הוא יוצא לצורך עבודה, מקום העבודה או מי שמשלם על הנסיעה יצטרך להבטיח את חזרתו לארץ באמצעות ערובה.
לכן מומלץ להרחיב את סמכויות ראש ההוצל"פ בהוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ:
3.4.1. ביטול מגבלת השנה על צו עיכוב יציאה מהארץ.
3.4.2. הוצאת צו אוטומטי נגד כל מי שאינו פורע את חובו בתקופה קבועה (6 חודשים). הדבר אינו פוגע בזכות התנועה יותר מהמקובל היום מאחר ומוצאים צווי עיכוב יציאה מהארץ באופן אוטומטי נגד חייבים מוגבלים באמצעים ופושטי רגל.
3.4.3. במקום המילה "עומד" בס' 14(א) (... שהחייב עומד לצאת את הארץ ...) תבוא המילה "עלול".
3.4.4. מומלץ לבטל את הסיפא של ס' 14(א) ("ואולם אם נתן ראש ההוצל"פ צו תשלומים ...").
קיום צו תשלומים על ידי החייב אינו מבטיח שהחייב לא יברח מהארץ וישלם בעתיד. לא צריך להיות שום הבדל בין חייב המקיים צו לחייב שאינו מקיים צו מבחינה זו. הדבר נותן אמצעי להתחמק מצוי עיכוב יציאה – לדוגמה: חייב שחייב מליונים, מתייצב לחקירת יכולת, מקבל צו חיוב (אפילו נניח גבוה מאוד ביחס למקובל בלשכה - 5,000 ₪ לדוגמה), משלם במשך 6 חודשים ואז משמבוטל צו עיכוב היציאה - הוא בורח מהארץ.
צו עיכוב היציאה מהארץ צופה פני עתיד (שהחייב מתכוון בעתיד להתחמק מהארץ), ואילו המבחן הקבוע בסעיף מבוסס על העבר (אם שילם בעבר) - אין בכך שום הגיון.
3.5. מומלץ לבטל את סעיף 33 של חוק הגנת הדייר.
חוק ההוצאה לפועל, כמו פקודת פשיטת הרגל, יוצרים את האיזון הנכון בין זכותו של הזוכה לממש את נכסיו של החייב לבין זכותו של החייב לדיור חלוף.
סעיף 33 של חוק הגנת הדייר מונע באופן מעשי מימוש נכסים עליהם חל הסעיף. כך יכול להיווצר מצב שחייב יתגורר בבית ששוויו מאות אלפי דולרים, אך לא ישלם את חובותיו.
3.6. מינוי חוקרי הוצאה לפועל
3.6.1. טרם מונו חוקרי הוצאה לפועל בהתאם לסעיף 68א' של חוק ההוצאה לפועל. מינוי חוקרי הוצאה לפועל עשוי להקטין את העומס על מערכת ההוצאה לפועל וליעלה לאין שיעור. אם הדבר יהיה כרוך באגרה - לאפשר לחייבים לבחור אם להפעיל חוקר הוצל"פ או לא.
3.6.2. מומלץ להרחיב את סמכויות חוקרי ההוצאה לפועל בדומה לסמכויות נאמן בפשיטת רגל.
3.6.3. מומלץ למנות עורכי דין כחוקרי הוצאה לפועל ולקבוע את שכרם בתקנות, תוך מתן סמכויות דומות לסמכויותיו בתיקי פש"ר. שכר טרחתו יגזר מתוך הכספים שיגבו מהחייב ויוטל על החייב.
3.6.4. מינוי חוקרי הוצאה לפועל יקל את העומס על המערכת.
3.6.5. מומלץ גם לקבוע, שבטרם ביצוע פקודת מאסר, יובא החייב בפני חוקר הוצאה לפועל ורק לאחר קביעת ממצאיו, כולל עניין שיתוף הפעולה מטעם החייב, יובא החייב בפני ראש הוצאה לפועל להמשך ההליכים. כך תימנע האפשרות של מאסר חייבים, אשר נחשבים בטעות כמשתמטים ולא יהיה צורך בתיקון המוצע לסעיף 69יג.
3.7. מוצע לנהל רשימת חייבים בהוצאה לפעול (בדומה לרשימת פושטי רגל). הרשימה תהיה פומבית וכל אדם יוכל לברר על החייבים.
3.8. תיקון סעיף 28 של החוק
מוצע להחזיר את התיקון אשר הוצע בס' 17 של תזכיר החוק המקורי ואשר בוטל לאחר מכן, לתקן את סעיף 28 של החוק כך שיתנתן לראש ההוצאה לפועל סמכות לדון בסעד הצהרתי לענין הבעלות במיטלטלין.
3.8.1. חייבים רבים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט כדי להתחמק מתשלום חובם. לדוגמה:
• פס"ד מזונות: כאשר אשתו של החייב תובעת את החייב, בצורה פיקטיבית לתשלום מזונות. הנושים אינם צד להליך וראשי הוצאה לפועל מכבדים באופן אוטומטי פסקי דין כאלה (מאחר שאין להם סמכות להתעלם מהם).
• פסקי דין הצהרתיים: קרובים של החייבים מבקשים פסקי דין הצהרתיים שרכוש שייך להם ולא לחייב. מאחר שביהמ"ש מתייחסים לתביעות מסוג זה כאל תביעות רגילות ומאחר שמטבע הדברים, לנושים אין בדרך כלל מידע לסתור את הטענות הנטענות - קל מאוד לקבל פסקי דין הצהרתיים החוסמים אפשרות של מימוש הרכוש של החייב.
חייבים נוהגים להסתיר רכוש תוך רישומו ע"ש קרובי משפחה (אישה, ילדים, הורים, אחים וכו'). בנוסף, חייבים רבים "מתגרשים" באופן פיקטיבי.
• חייבים רבים מנצלים את האישיות המשפטית הנפרדת של החברות, מקימים חברה אחרי חברה, מבריחים רכוש מחברה לחברה חדשה ומתחמקים מתשלום חובות.
3.8.2. מוצע לקבוע במפורש, כי הנטל להוכיח, שהמטלטלין אינם שייכים לחייב, מוטל על הטוען לבעלות בהם, וכי כאשר מדובר בבן משפחה (כולל גרושה), חל נטל מוגבר.
ראה בעניין זה "אותות המרמה" - ע"א 8482/01 בנק איגוד נ' סנדובסקי, פד"י נ"ז(5), 776.
3.8.3. מוצע לקבוע, כי חלה חזקה, שרכוש אשר בשימוש התא המשפחתי הוא בבעלות משותפת של החייב/ת ובת/בן זוגו.
מוצע גם לקבוע חזקה של בעלות, מקום שהחייב הוא המשתמש בפועל בנכסים, הוא הנהנה העיקרי מהם, הוא "נוהג בהם מנהג בעלים", אלא אם כן הוכיח צד ג' אחרת, כאשר הנטל הוא על הטוען לבעלות ולא על הזוכה והוא נטל מוגבר.
3.8.4. מוצע לקבוע סמכות בלעדית של ראש ההוצאה לפועל לדון ב"ספק בעלות", כדי למנוע סמכות מקבילה של ביהמ"ש.
לחלופין מוצע לקבוע, שאותם כללים יחולו גם על בימ"ש אזרחי אשר ידון בדבר.
3.9. מוצע לתת לראש ההוצל"פ סמכויות רחבות, בדומה להליכי פשיטת רגל - לבטל עסקאות וכו'.
3.10. מומלץ להקל בהליכי הרמת המסך בחברות פרטיות. כולל מתן סמכויות מתאימות לראשי הוצל"פ.
מומלץ להגביל האפשרות של בעל מניות בחברה שאינה משלמת את חובותיה להקים חברה חדשה. מוצע לקבוע חזקה שבדין שחברות עם אותם בעלי מניות ואותם תחומי פעילות הן ישות כלכלית עסקית אחת שאין ביניהן מסך התאגדות. הנטל לסתור את החזקה יוטל על החברות.
3.11. מוצע להטיל סנקציות חמורות על חייבים בהוצאה לפועל היוצרים חובות חדשים.
3.12. מוצע למַסְפֵּר מחדש את כל סעיפי החוק. עקב התיקונים הרבים בחוק, יש סעיפים רבים עם מספור לא נוח (69א' עד 69יג, 81 ב1 וכו').
4. סעיף 1 – שינוי מונחים
4.1. אין התנגדות לשינוי המוצע.
5. סעיף 2 – תיקון סעיף 1
5.1. בתיקון מוצע לתקן את החוק כך שהמצאה לפי תקנה 480 של תקנות סדר הדין האזרחי לא תהווה המצאה מלאה.
תקנה 480 חלה רק כאשר החייב מוסר ללשכת ההוצאה לפועל כתובת, דהיינו, מדובר בחייב אשר ידע על הליכי ההוצל"פ ואף מסר כתובת.
5.2. הלשכה מציעה לא לערוך את התיקון המוצע בעניין תקנה 480, ולהשאיר את המצב הנוכחי על פיו מסירה בהתאם לתקנה 480 מהווה המצאה מלאה.
התיקון המוצע אינו ברור ואינו סביר. אם אדם יודע על ההליך ואף נותן כתובת, ואחר כך מחליף כתובת בלי לעדכן את לשכת ההוצל"פ, אין סיבה להקל עליו.
6. סעיף 3 וסעיף 4 – החלפת ס' 2 ו-3 לחוק ההוצל"פ
6.1. אין התנגדות לשינוי המוצע.
6.2. מומלץ לא להשתמש בשינוי המוצע לסגירת לשכות בפריפריה.
הדבר יאלץ זוכים תושבי הפריפריה להטריח עצמם ללשכות המרוחקות ממקום מגוריהם לצורך קבלת שירותי גביה.
בכל מקרה מבקשת הלשכה לקבל פירוט של הלשכות המיועדות לסגירה, אם קיימות כאלה.
6.3. מומלץ שראשי הוצאה לפועל ישמשו רק כראשי הוצל"פ ולא למנות לתפקיד רשמי בית משפט.
7. סעיף 5 – תיקון סעיף 4
7.1. אין התנגדות לסעיף המוצע.
8. סעיף 6 – תיקון ס' 4א לחוק ההוצל"פ
8.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
9. סעיף 7 – תיקון ס' 5ז לחוק ההוצל"פ
9.1. הגיוני להסמיך את וועדת האישורים להטיל הוצאות בהתאם לתוצאות ההליך.
9.2. מאחר שההצעה נותנת לוועדה סמכות להטיל הוצאות, צריך למנות ערכאה שיפוטית אשר לפניה יוכל מי שהוטלו עליו הוצאות לעתור (ראה לדוגמה ס' 106 של חוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965).
9.3. אין התנגדות לשינוי המוצע.
10. סעיף 8 – תיקון ס' 6 לחוק ההוצל"פ
10.1. ס"ק 1(א)
10.1.1. הלשכה אינה מתנגדת לתיקון המוצע בהסתייגויות המפורטות להלן.
10.1.2. הגיוני לא לאפשר לפתוח תיק הוצל"פ בטרם חלף מועד מסוים, אולם, 30 יום נראית תקופה ארוכה מדי. מומלץ לקצר את התקופה ל- 7 עד 15 ימים.
10.1.3. צריך למנוע שימוש בפרק הזמן כדי להסתיר רכוש של החייב או להעלימו. צריך לאפשר לזוכה לנקוט הליכים דחופים (כמו שהיום ניתן לנקוט בהליכים בטרם אזהרה, ס' 7(ה) לחוק) (ע"י הוספת הנוסח בסיפא של ס' 7(ה)- זולת אם ראה ראש ההוצל"פ שנסיבות הענין מצדיקות פתיחת תיק לפני כן).
10.1.4. מומלץ לקבוע במפורש שמסירת האזהרה כמוה כמסירת פסק הדין.
10.2. ס"ק 1(ב)
10.2.1. הלשכה אינה תומכת בתיקון המוצע.
10.2.2. השינוי המוצע מבקש לאלץ את הזוכה לברר את הפרטים המדויקים של החייב, אם אלה אינם ידועים לו. הנוסח הנוכחי מאזן נכונה בין זכויות הזוכה לזכויות החייב.
10.2.3. לא מומלץ לאלץ את הזוכה לברר פרטים נוספים על החייב. לא סביר למנוע מהזוכה לפתוח תיק הוצל"פ, אם הפרטים המדויקים אינם ידועים לו. הדבר יגרום לעיכובים מיותרים בפתיחת תיקים.
10.2.4. לדוגמה: התיקון המבוקש יכול לאפשר לחייב לדחות את ביצוע פסק הדין נגדו על ידי מעבר כתובת בסמוך למתן פסק הדין.
10.2.5. יש להדגיש, כי פתיחת תיק עם פרטים לא מדויקים אינה גורמת לנזק. לדוגמה: פתיחת תיק עם מס' זיהוי לא נכון אינה גורמת נזק, משום שרוב פעולות ההוצל"פ תלויים בנכונות תעודת הזיהוי (עיקולים במדיה מגנטית, מקרקעין, רכב וכו').
10.2.6. בכל מקרה, מומלץ לאפשר לכל מי שפותח תיק הוצל"פ גישה למרשם האוכלוסין, כדי לברר את הפרטים הנכונים של החייב, אם אלה אינם בידיו.
10.3. ס"ק 2
10.3.1. אין התנגדות לתיקון המוצע.
11. סעיף 9 – תיקון ס' 7 לחוק ההוצל"פ
11.1. הליך האזהרה
כיום הליכי האזהרה גוזלים זמן ומאמצים רבים מהזוכים. ההליכים עוזרים לחייבים רבים להתחמק מתשלום חובם במשך חודשים רבים.
הליכי האזהרה, במובן של ידיעת החייב על פס"ד שניתן נגדו, מהווים הליך כפול ומיותר. חייב בהוצאה לפועל קיבל מסירה של כתב התביעה ואמור לדעת שניתן נגדו פס"ד וכי עליו לשלם את חובו הפסוק.
מומלצים השינויים והתוספות הבאות (חלקם חלופיים ותלויים בקבלת או דחיית השינויים האחרים):
11.1.1. להתייחס להליך ההוצאה לפועל כהמשך של ההליך המשפטי ולהסתפק בהמצאת כתב התביעה לנתבע, שהרי לא ניתן לקבל פס"ד ללא מסירה כדין. כדי למנוע שימוש לרעה, ניתן לתת סמכות לביהמ"ש לאשר פתיחת תיק הוצל"פ עם פסה"ד (כמו אישור עיקולים זמניים, עיקולים עם מתן פס"ד וכו').
11.1.2. כמינימום מומלץ לאשר המצאת אזהרה לכתובת החייב במרשם האוכלוסין או לכתובת לה נעשתה המסירה של כתב התביעה, או כתובת שהחייב עדכן בהליכי ביהמ"ש, ושזאת תהיה המצאה מלאה.
לעניין מרשם האוכלוסין: ס' 17 של חוק מרשם האוכלוסין מחייב להודיע על כל שינוי בפרטים. אי דיווח על שינוי כתובת מהווה גם עבירה. קביעה כאמור תיאלץ את החייבים לשמור על החוק ולדווח על מקום מגוריהם וכן לקבל דואר רשום.
11.1.3. להבהיר שהמצאת אזהרה תיחשב כהמצאת פסק הדין.
11.1.4. פעולות ההוצל"פ עצמן יכולות לשמש במקום אזהרה, דהיינו, לדוגמה, לאפשר לעשות עיקולים ברישום, אולם לא לעשות מימוש אלא לאחר חלוף 20 יום מהעיקול הראשון (לעשות נוסח שונה של עיקול שישמש גם אזהרה ויהווה רק עיקול ברישום).
11.1.5. בכל מקרה מומלץ לאפשר את כל העיקולים שהם ברישום (כולל מקרקעין, מטלטלין, כספים בבנק, רכב וכו'). לאחר שבוצעה מסירה בדואר רשום לכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין, מומלץ לקבוע, שאם תוך 20 יום לאחר רישום העיקול החייב לא פנה ללשכה בבקשה לביטול העיקול או טענת פרעתי - יהיה ניתן לממש את העיקול.
11.1.6. מומלץ לאפשר לזוכה לבצע את המסירה.
בדרך כלל הזוכים יכולים לבצע את המסירה במהירות גבוהה יותר וביעילות רבה יותר מאשר לשכת ההוצל"פ. איסור על הזוכים לבצע את המסירה מעכב כיום את פתיחת הליכי ההוצל"פ, עיכוב שעלול להגיע כיום למספר חודשים. פעמים רבות לוקח מספר שבועות עד שלזוכה נודע שלשכת ההוצל"פ לא ביצעה את המסירה. אז עליו לבקש להנפיק אזהרה חוזרת ולבצע את המסירה. ההליך גורם לבקשות מיותרות לראש ההוצל"פ ובזבוז זמן רב בטרם ניתן להתחיל בהליכים.
מסירת כתבי תביעה לפי תקנות סד"א מבוצעות על ידי ב"כ הזוכה. אין שום סיבה שלא לנהוג כך גם בלשכת ההוצל"פ.
ניתן להשאיר כאלטרנטיבה לאפשר לזוכה לבצע המצאה באמצעות לשכת ההוצל"פ, לאחר שישלם את האגרות הכרוכות בכך (אם לשכת ההוצל"פ תבצע את המסירות באופן יעיל ובמחיר סביר, יעדיפו הזוכים לבצע את המסירות באמצעותה).
11.1.7. מומלץ לקבוע, כי אם לחייב יש תיק איחוד, אין צורך לבצע לו המצאה של האזהרה.
מטרת האזהרה היא לאפשר לחייב לשלם את חובו תוך 20 יום או להתייצב לחקירת יכולת תוך 21 יום. שני דברים אלה אינם רלוונטיים לחייב שיש לו תיק איחוד - בהתאם לסעיף 69ו' ו- 74יב, התיק החדש מצטרף לתיק האיחוד, הנושה החדש אינו רשאי לפעול נגד החייב מחוץ לתיק האיחוד, צו התשלומים שנקבע בתיק האיחוד מוחל אוטומטית גם על התיק החדש, והחייב אינו יכול לפרוע את החוב החדש.
לאור זאת, אין טעם להטיל על הזוכה למסור לחייב אזהרה, אשר להוראותיה אין שום רלוונטיות.
11.2. לעיתים חייבים בורחים מהארץ ומשאירים בארץ רכוש. מוצע לאפשר מימוש של נכסים של חייב שברח מהארץ (קופות גמל, רכבים, מקרקעין וכו'), אף ללא אזהרה.
ניתן לאזן בין זכויות החייב לזכויות הזוכה בכך שהמימוש יעוכב תקופה של 3 חודשים לאחר רישום העיקול על הנכס.
11.3. ס"ק 1
11.3.1. אין התנגדות לשינוי המוצע.
11.4. ס"ק 2
11.4.1. מוצע לא לעשות את השינוי המוצע.
11.4.2. כאמור, מוצע לוותר על חתימת החייב על כתב ויתור על סודיות, ולקבוע כי חייב שאינו פורע את חובו בתקופת האזהרה ייחשב כמי שויתר על סודיות. על כן מוצע לא לבצע את השינויים המפורטים בס"ק (א) ו- (ב).
11.4.3. אין שום סיבה להגביל את מתן המידע לזוכה לאחר חלוף מועד האזהרה.
11.4.4. חייב שאינו מקיים פס"ד שניתן נגדו ומאלץ את הזוכה לפתוח נגדו בהליכי הוצל"פ, צריך לצפות שהמידע לגביו יחשף.
11.4.5. יש ליתן את המידע לזוכה מוקדם ככל האפשר כדי לאפשר נקיטת הליכים דחופים למניעת הסתרת והברחת רכוש.
11.5. ס"ק 3:
הלשכה תומכת בשינוי המוצע בס"ק 3 בשינוי הבא: אין ספק שאם מגיש החייב בקשה כלשהי בתיק ההוצאה לפועל, הרי שיש לראות בכך כאילו בוצעה לו המצאה מלאה. מומלץ שמועד ההמצאה המלאה יהיה ביום הגשת הבקשה ולא יום מתן ההחלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל. עצם הגשת הבקשה מעיד על כך שהחייב מודע להליכי ההוצל"פ נגדו, ואין צורך בהחלטה של ראש ההוצל"פ לשם כך.
12. סעיף 10 – תיקון ס' 7א לחוק ההוצל"פ
12.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
12.2. מבוקש להוסיף את פרטי המידע: "כספים המגיעים לחייב מאחרים וכספים או נכסים המוחזקים אצל אחרים".
לדוגמא: ני"ע בבנק ישראל, החזר מיסים.
13. סעיף 11 – תיקון ס' 7ב לחוק ההוצל"פ
13.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע בשינויים המפורטים להלן.
13.2. כללי
כיום קשה מאוד לזוכים לאתר רכוש של החייבים. הדבר מאלץ אותם להשתמש בשירותים של חוקרים פרטיים, העולים כסף רב ולא תמיד נותנים נתונים מדויקים.
ההליכים הדרושים כדי ליעל את הגביה:
13.2.1. מתן מידע לזוכים על רכוש החייב אשר במרשמים רשמיים – רשם החברות, טאבו, מינהל מקרקעי ישראל, משרד הרישוי, שלטונות המס וכו' – לפי מספר זיהוי.
13.2.2. לקבוע בחוק אפשרות להטלת עיקול על כל הרכוש של החייב שלגביו מתקיים רישום - באמצעות מס' תעודת הזיהוי (בדומה לעיקול במדיה מגנטית).
13.2.3. אפשרות לקבלת מידע מרשויות המס על מקום העבודה של החייב ומקורות הכנסותיו.
13.2.4. יש לקבוע, כי עצם העובדה שהחייב לא שילם פסק דין שניתן נגדו, גורם לו לאבד את זכותו לפרטיות והוא נחשב כמי שוויתר על סודיות.
בכל מקרה מומלץ לחייב את החייב לחתום על טופס ויתור על סודיות לטובת הזוכה (ולא רק לטובת לשכת ההוצל"פ כפי שהדבר נעשה היום).
אם הדבר יוצר בעיות חוקתיות (הגנת הפרטיות) – לחייב את החייב לחתום על טופס המתיר לעשות זאת, במסגרת חקירת יכולת (בדומה לטופס ויתור על סודיות שנחתם היום).
13.2.5. מומלץ לחייב את החייבים להגיש דו"ח הוצאות והכנסות תקופתי (כל 6 חודשים) בו יפרטו את כל מקורות הכנסתם והוצאותיהם, בצירוף מסמכים מאשרים (תלושי שכר, חשבוניות וכו'). עותק מהדו"ח יועבר אוטומטית לזוכים.
13.2.6. מבוקש להוסיף בתוספת השניה: חברות לאספקת גז, חברות תקשורת וכבלים, קופות חולים – כמקור נוסף לאיתור כתובת החייב.
13.2.7. מבוקש להרחיב את התוספת הראשונה לקבלת מידע גם מרשם האגודות השיתופיות, רשם העמותות, ציוד מכני הנדסי, חברות משכנות ומשרדי מיסוי מקרקעין.
13.3. השינויים המוצעים בס"ק (2) טובים, אולם, יש לבטל את המגבלות שבסעיפים קטנים (1) עד (3)-
13.3.1. די בעובדה שהחייב אינו משלם בהתאם לפסק הדין כדי שכל המידע הכלכלי לגביו ייחשף, זאת על מנת לאלצו לשלם את החוב הפסוק מהר ככל האפשר.
13.3.2. לפי התיקון המוצע, לא יתאפשר לזוכה לפתוח תיק הוצל"פ נגד החייב במשך 30 יום לאחר מתן פסה"ד - כלומר, מדובר בחייב שאינו מתכוון לקיים את פסה"ד נגדו. אין שום סיבה לאפשר לו להסתיר את נכסיו מהזוכה לאחר מועד זה.
בכל מקרה, אם חייב אינו מקיים את פסה"ד לאחר חלוף מועד האזהרה, יש לקבוע שהוא ייחשב כמי שוויתר על הסודיות.
13.3.3. לא ברור מדוע יש להגביל את התיקון לחובות מעל 2,000 ₪. נהפוך הוא, לנושים בסכומים קטנים יותר קשה לנקוט הליכי הוצל"פ בשל עלותם הגבוהה ביחס לסכום החוב.
מצד שני, סביר להניח שחייב הוא בעל יכולת להחזיר חובות קטנים ומשתמט מקיום פסה"ד.
לכן, אין סיבה להגן על חייב המתחמק מתשלום סכום נמוך, ויש לחשוף את כל המידע אשר יאפשר לזוכה לגבות את החוב מהחייב.
ההגבלה המוצעת מהווה גם אפליה של זוכים אשר יבחרו לפתוח בהליך רגיל לעומת זוכים שיפתחו הליך במסלול המקוצר.
13.4. בס"ק 5 המילים "בשים לב לצורך בהגנת פרטיות החייב" מיותרות - זכותו הקניינית של הזוכה גוברת על זכותו של החייב לפרטיות, כל עוד הוא אינו משלם את החוב הפסוק.
13.5. מוצע, כי למעט מידע מיוחד שייקבע, כל מידע שימסר למערכת ההוצאה לפועל יוקלד ויועבר במדיה מגנטית ישירות אל בא כוח הזוכה.
13.6. מומלץ לשקול עיקול אוטומטי ברישום בכל מרשמי הזכויות המתנהלים על ידי המדינה (נדל"ן, רכב וכו'), בכל תיק הוצאה לפועל מעל סכום מסוים, מיד עם פתיחתו.
13.7. מומלץ למחוק בסעיף 7ב'(א) את המילים "על יסוד כתב ויתור על סודיות".
כאמור, לא ברור מדוע צריך החייב לחתום על כתב ויתור על סודיות.
יש לראות באי תשלום חוב- ויתור על סודיות.
13.8. ס"ק 7: הלשכה מתנגדת לשינוי המוצע.
המדינה מציעה, לכאורה, להקל את הנטל על החייבים ומצד שני מבקשת להטיל הוצאות נוספות אשר בסופו של דבר יוטלו על החייבים.
הדבר גם יקשה על זוכים, אשר ייאלצו לממן את ההליכים עד אשר יגבו הכספים מהחייבים, אם יגבו.
14. סעיף 12 – תיקון ס' 8 לחוק ההוצל"פ
14.1. תיקון מיותר- ראה סעיף 7(ה) לחוק.
15. סעיף 13 – תיקון ס' 10 לחוק ההוצל"פ
15.1. הלשכה מתנגדת לשינוי המוצע.
15.2. כיום התעריף המינימלי המומלץ הוא היחיד והמחייב בהוצל"פ מכוח סעיף 10(א) לחוק. התזכיר מציע לנתק את הזיקה המחייבת בין תעריף זה לחוק ההוצל"פ, באופן ששר המשפטים יקבע התעריף בתקנות במקום הלשכה.
15.3. הבעייתיות:
15.3.1. פגיעה בעצמאות המקצוע: פגיעה במעמדם העצמאי של עורכי הדין שהוקנה להם בחוק לשכת עורכי הדין. מעמד זה, נועד, בין היתר, על מנת למנוע היכולת להלך אימים על עורכי הדין.
15.3.2. הלשכה - גורם מקצועי יותר בתימחור השירות: עורכי הדין העוסקים בתחום ההוצאה לפועל הם הגורם המקצועי בעל הניסיון המעשי בהפעלת המערכת, המכירים לאשורם את תהליכי עבודתה. בנוסף, עורכי הדין מייצגים הן זוכים והן חייבים ומביאים בחשבון את האינטרסים והזכויות של שני הצדדים.
15.3.3. העדר עילה להוציא את קביעת התעריף מידי הלשכה: לא הוצגה עילה, מדוע מתבקש השינוי. לא הוכחו כשל שוק או התנהגות לא ראויה של עורכי דין. גם לא הוכח שהשינוי המבוקש יגביר את הגביה או יביא לחיסכון בעלויות של מערכת ההוצל"פ.
15.3.4. פגיעה בזוכים: שכר הטרחה שייך בראש ובראשונה לזוכה ולא לבא כוחו. הזוכה משלם לפרקליטו על פי המוסכם ביניהם. אבל שינוי מבנה שכר הטרחה יטיל עלויות על הזוכים שיצטרכו לממן מכיסם את עלויות הטיפול של עורכי הדין המסייעים להם בגביה.
זוכים קטנים, יתכן שיוותרו על שירותי המערכת בשל הגדלת העלויות. זוכים גדולים יגלגלו את עלויות שכר הטרחה על ציבור לקוחותיהם, והראשונים שייפגעו הן השכבות החלשות.
זוכים עלולים להעדיף להיעזר בשירותי גביה מפוקפקים על מנת לחסוך עלויות נוספות.
15.3.5. פגיעה במקצועיות המערכת: מי שמפעילים את מנגנון הגביה הם בעיקר עורכי הדין, המסייעים לאזרחים לגבות את חובם. פגיעה בשכר טרחתם תדיר רגליהם מלעסוק בתחום, וכפועל יוצא מכך תפגע במקצועיות המערכת וביעילותה ותצריך הקצאת כוח אדם ומשאבים נוספים כדי להתמודד עם טיפול בזוכים חסרי ניסיון. בנוסף, קיים חשש להתגברות פעילות המאכערים.
15.4. לאור האמור לעיל מתנגדת הלשכה לשינוי המוצע.
16. סעיף 14 – תיקון ס' 19 לחוק ההוצל"פ
16.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
17. סעיף 15 – הוספת פרק א1 לחוק ההוצל"פ
17.1. הלשכה מתנגדת לשינוי המוצע מהסיבות המפורטות להלן.
17.2. אחריות משפטית של לשכת ההוצל"פ
17.2.1. עבודת ההוצאה לפועל אינה פקידותית אלא מצריכה שימוש בשיקול דעת ומתן ייעוץ ראוי ללקוח, הזוכה. האחריות המקצועית מוטלת כמובן לפתחו של עורך הדין.
17.2.2. האחריות מתחילה בפתיחת תיק ההוצל"פ. כיוון שזוכה אמור לקבל שירותים מקצועיים מלשכת ההוצאה לפועל, הוא עלול להסתמך על פקידי ההוצל"פ ולפתוח תיק הוצאה לפועל בצורה לא נכונה הן לא לפתוח נגד חייבים ראויים (לדוגמה, לא לפתוח תיק נגד ערב לשטר) והן לפתוח נגד מי שאינו חייב (לדוגמה, מי שאינו חתום על שיק אך מופיע בכותרת, או נגד בעלים של חברה מבלי שהוא חתם על ערבות). אם ייגרמו נזקים עלולים הזוכים לתבוע את המדינה לשפות אותם.
17.2.3. על עורך הדין לייעץ לו מה הדרך הטובה ביותר לפעול גם במשך ניהול התיק– ביצוע עיקולים טרם המצאת אזהרה, האם לנקוט בעיכוב יציאה מן הארץ, האם לנקוט בהליכים לתפיסה ומכירה של כלי רכב, האם לנקוט בהליכי מימוש של נדל"ן, האם לתבוע הרמת מסך, הלכים נגד צדדים שלישיים בטענה שרכוש שאינו רשום ע"ש החייב הוא למעשה בבעלות, הליכים נגד צדדים שלישיים לפי סעיף 46 ו- 48 של חוק ההוצל"פ וכו'.
17.2.4. במסלול המוצע מציעה המערכת ליטול את מקומו של עורך הדין, אולם, בשל אופי המערכת לא סביר שיווצרו יחסים בין הזוכה לבין המערכת כפי שקיים בין עו"ד ללקוח. הדבר יגרום לנזקים לזוכים והמדינה עלולה להיתבע על רשלנות מקצועית בשל מעשה או מחדל של המערכת.
17.3. אי התאמת מערכת ההוצאה לפועל לנהל תיקי הוצל"פ: מערכת ההוצאה לפועל אינה מסוגלת ואינה מתאימה לניהול תיקי הוצל"פ ללא התערבות של עורכי הדין.
משרדי עוה"ד העוסקים בתחום ההוצל"פ מתמחים ומתמקצעים בתחום, מעסיקים כח אדם רב ומיומן (אלפים רבים של עובדים, לרבות עו"ד, פקידים, כח עזר וקבלנים חיצוניים), צברו נסיון של שנים רבות ומשתמשים - בין היתר - במערכות מיחשוב יקרות ומשוכללות, המאפשרות הפעלת הליכים, שליטה, מעקב ומתן דיווחים שונים ומגוונים ללקוח.
הליכי גביה נכונים כוללים פעולות רבות הדורשות שיקול דעת והתערבות של ב"כ הזוכה.
17.3.1. כיום מבצעת לשכת ההוצאה לפועל את מסירת האזהרות לחייבים. כבר בהליך זה ניתן לראות את ההבדל בין משרדי עורכי הדין לבין הלשכה.
לשכת ההוצל"פ שולחת לחייב את האזהרה בדואר רשום. אם החייב אינו מושך את דבר הדואר או אם החליף כתובת, הרי שלשכת ההוצל"פ אינה עושה מאומה כדי לאתר את החייב.
כאשר נודע לב"כ הזוכה שהמסירה נכשלה (בדרך כלל לאחר מספר שבועות), הוא מבצע את המסירה באמצעות חוקרים מיוחדים אשר מאתרים את החייב.
לעיתים, כאשר גם החוקרים אינם מצליחים לאתר את החייב, מבוצעת מסירה באמצעות "תחליף המצאה", דהיינו, על ידי פרסום בעיתונות.
17.3.2. עו"ד המנהל תיק הוצאה לפועל מנסה לגבות את החוב תוך ניהול מו"מ עם החייבים, הסדרים לפריסת חוב, הסדרים זמניים, ביטול פעולות מסוימות תמורת תשלום חלק מהחוב וכו'.
עיקר הגביה בתיקי הוצל"פ מגיע מהסדרים ולא מהליכי הוצל"פ. מערכת ההוצאה לפועל, אשר לא תהיה מוסמכת להגיע להסדרים עם החייב ואשר לא תהיה בקשר יומיומי עם הזוכה, תהיה כמעט מנוטרלת.
17.3.3. משרדי עוה"ד והפקידים בהם, יוצרים קשר עם חייבים בנסיון לשכנע אותם להגיע להסדרים לפרעון החוב. גם פעולה זו לא תוכל להתבצע ע"י לשכת ההוצאה לפועל אשר אינה מוסמכת להגיע להסדרים עם החייבים.
משרדי עורכי הדין יכולים להגיע עם החייבים להסדרים למחיקת חלק מהחוב, וגם, במקרים מסוימים, לסכם על תשלום ב"שווה כסף", לדוגמה, החזרת מכשיר סלולרי לחברה סלולרית, העברת טופס 17 לבי"ח שתבע חולה שלא סיפק טופס במועד וכו'.
17.3.4. כשב"כ הזוכה מגיע להסדר עם החייב, לעיתים לטווח ארוך של מספר שנים, יש צורך לעקוב אחרי ביצוע ההסדר ולהפעיל שיקול דעת מתי לבטל את הסדר החוב ומתי ליתן לחייב אפשרות נוספת לפעול על פי ההסדר.
17.3.5. הליכי הוצל"פ רבים כרוכים בתשלום אגרות (עיקולי מדיה מגנטית, עיקולי מטלטלין וכו'). ב"כ הזוכה מפעיל, תוך התייעצות עם הזוכה, שיקול דעת ומחליט אם, איזה ומתי לנקוט בהליכים הכרוכים בעלויות.
עורכי הדין עושים שיקול דעת היכן להטיל עיקולי מדיה ובאיזה סכום (כך לדוגמה, אין צורך לעשות עיקולים בחברות כרטיסי אשראי אם מדובר בחייב פרטי, סביר שאין טעם לעשות עיקולים בבנק ערבי ישראלי אם מדובר בחייב המתגורר בדרום וכו').
17.3.6. הטלת הליכים רבים כרוכה בתשלום ההוצאות (כגון עיקולי מדיה, עיקולי מטלטלין וכו'). כיוון שככל הנראה לשכת ההוצל"פ לא תוכל לגבות כספים אלה מהזוכים, בהעדר קשר ישיר, סביר שלא יבוצעו הליכים רבים שיכולים להיות אפקטיביים.
17.3.7. לעיתים מזמינים עורכי הדין, תוך התייעצות עם הזוכה, חקירות לאיתור החייב ו/או רכושו.
17.3.8. יש להפעיל שיקול דעת ולבדוק את תוצאות ההליכים בתיק ולהחליט על המשכם, כגון: מימוש כספים שנתפסים בעיקול, הפעלת חוקרים לאיתור כתובתם של החייבים, איתור רכוש של החייבים אשר אינו רשום על שמם וניהול הליכים נגד צדדים שלישיים (כגון עיקול רכב הרשום על שם אשת החייב), חקירות לפי ס' 46 לחוק, ניהול הליך בהתאם לסעיף 48 לחוק, הטלת עיקולי מדיה מגנטית בצורה סלקטיבית, בדיקת כדאיות מימוש נכסים (כגון- האם כדאי לממש רכב ששוויו נמוך ? האם כדאי לממש רכב משועבד ?) וכו'.
17.3.9. לעיתים יש לשקול נקיטת הליכים להרמת מסך, לביטול העברות, למימוש נכסים שאינם רשומים על שם החייב וכו'.
17.3.10. במקרים רבים צריך הזוכה לנקוט בהליכים דיונים או להגיב להליכים דיונים הננקטים על ידי החייב. לפי הצעת החוק, בהנחה שהזוכה לא יהיה מיוצג בתיק ההוצאה לפעול, לא יהיה מי שייצג אותו בהליכים כאלה (כגון: הליכים נגד צדדים שלישיים אשר אינם משיבים לעיקולים לפי סעיפים 46 ו- 48 של חוק ההוצל"פ, בקשת חייב בטענת "פרעתי", בקשות "ספק בעלות" של צדדים שלישיים, בקשות לביטול עיקולי משכורת, בקשות לביטול עיכוב יציאה מהארץ, חקירת יכולת, בקשות שונות שיוגשו על ידי החייבים וכו').
17.3.11. עוה"ד מדווחים באופן שוטף לזוכה ותוך התייעצות איתו מחליטים על המשך ההליכים נגד החייב.
17.3.12. בהתאם להוראות רשויות המס, כדי שניתן להכיר בחוב אבוד, על הזוכה להציג המלצה מתאימה של בא-כוחו.
17.3.13. גם כאשר הצעה זו הינה אופציונלית, נראה שמדובר בבזבוז כספי ציבור לשם הקמת יחידה חדשה או צוות שאמור (לא בטוח איך ואם בכלל מסוגל) לעשות את עבודת עורכי הדין המפורטת לעיל. עדיף היה להשקיע ולהשתמש בתקציב זה - אם הוא קיים - לשיפור הקיים (כגון: ייעול הליכי חקירת היכולת, מינוי רשמים מקצועיים ובעלי נסיון בתחום, מינוי חוקרי הוצל"פ, הוספת פקידים יעילים והכשרתם, שימוש יעיל ומקצועי יותר במערכות הקיימות, שיפור מערכות המיחשוב ועוד) וביצוע העבודה שעל לשכות ההוצאה לפועל לבצע (דבר שנדרש לאור מצבם העגום של לשכות ההוצאה לפועל כיום).
17.4. חוסר אפקטיביות של המסלול המוצע
17.4.1. כשמדובר בחייב מקצועי וחמקן המבריח נכסים לא יעזרו מקורות המידע של הרשויות.
17.4.2. כמפורט לעיל, גם במסלול זה קיימים מקרים רבים המצריכים את התערבות הזוכה או ב"כ כמו התנגדות של חייב לביצוע ההליכים נגדו כגון, התנגדות לביצוע שטר, טענת "פרעתי", התנגדות לביצוע עיקולים וכיו"ב. נמצא שמטרת ההליך – לפעול ללא התערבות הזוכה או ב"כ – לא מתקיימת בחלק גדול של המקרים. בנוסף, קיים חשש להתגברות פעילות המאכערים.
17.5. עומס נוסף על מערכת ההוצאה לפועל: העומס על מערכת ההוצאה לפועל הפך את לשכות ההוצאה לפועל ממערכת הפועלת לאכיפת פסקי דין למערכת המאפשרת לחייבים להתחמק מתשלום חובותיהם. מערכת הוצאה לפועל קורסת, חסרת יעילות ואינה מסוגלת להתמודד עם המטלות הקיימות.
מיותר ולא נכון להטיל על מערכת זו ניהול הליכי גביה "במסלול המהיר".
הדבר יגרום עומס נוסף והכבדה על ביצוע פסקי הדין במסלול הרגיל, אשר כבר במצב הקיים אינם מטופלים כיאות על ידי לשכות ההוצאה לפועל.
17.6. תוספת כוח אדם שתידרש ללשכות ההוצל"פ: כדי לנהל תיקי הוצל"פ באופן יעיל ומקצועי, לא יכול פקיד הוצל"פ לטפל ביותר מ- 300 עד 500 תיקים. משמעות ההצעה היא להוסיף עובדים רבים למערכת ההוצל"פ- דבר שאינו מעשי. ויש להדגיש, מאחר שחלק גדול מהתיקים הם בסכום קטן מ- 30,000 ₪, מדובר בתוספת כוח אדם של אלפי פקידים מקצועיים.
אם מערכת ההוצאה לפועל יכולה לבצע את המטלות שמתכוונים להטיל עליה בתיקון המוצע, עליה לעשות זאת בכל מקרה, גם בתיקים רגילים, כדי לייעל את הליכי הגביה.
17.7. הסדר מפלה: העדיפות שמוצע לתת לתיקים ב"מסלול המהיר" (מתן נגישות למאגרי מידע, זאת לעומת המסלול הרגיל, המצריך הגשת בקשה לרשם וכרוך בשיקול דעתו השיפוטי) מהווה קיפוח של זוכים אשר יבחרו בדרך המלך- ניהול תיק הוצאה לפועל על ידי אנשי מקצוע אשר מתמחים בכך- עורכי הדין.
17.8. חוסר הגיון בהסדר המוצע: ה"תועלת" היחידה בשינוי המוצע, לכאורה, היא "להגן" על החייב ולמנוע ממנו לשלם שכ"ט. לא ברור מדוע יש "להעניש" את הזוכה ולאלצו לפעול ללא יצוג משפטי הולם או למנוע ממנו שכ"ט. יש לחזור ולהדגיש - החייב גרם לזוכה להוציא כספים כדי לגבות חוב פסוק. אין שום סיבה להגן עליו ולחסוך לו את תשלום שכר הטרחה.
17.9. הטלת עומס אגרות נוסף על הזוכים: במסלול המוצע ייסגר התיק כעבור 10 חודשים, ולאחר מכן, אם הגביה לא הצליחה ייפתח מחדש במסלול הרגיל, ואז תיגבה מחדש גם אגרת פתיחת תיק בהוצאה לפועל. כלומר, זוכה יאלץ לבחור בין לשלם אגרה נוספת לפתיחת התיק מחדש או לוותר על החוב.
17.10. לאור האמור לעיל, סבורה הלשכה שאין לבצע את השינוי המוצע. אם למרות האמור לעיל יוחלט לבצע את השינוי, מוצעים השינויים הבאים:
17.10.1. מוצע לאפשר לזוכה להעביר את ההליך להליך הרגיל, בכל עת, ללא תשלום תוספת אגרה.
17.10.2. מוצע לתקן את סעיף 20ד' כך שתיק לא יסגר אלא יועבר למסלול הרגיל, כולל זכותו של הזוכה לקבלת שכ"ט.
אין שום סיבה לסגור את תיק ההוצאה לפועל אם הגביה בהליך המהיר לא הצליחה, מלבד נסיון לתקן את הסטטיסטיקה. היה ומערכת ההוצל"פ לא תצליח בגביית החוב, כפי שצפוי שיקרה ברוב המקרים, יש להעביר את התיק למסלול הרגיל, תוך חיוב החייב בשכ"ט.
17.11. כאמור, לשכת עורכי הדין מתנגדת להצעה המוצעת וסבורה שעלולות להיות לה השלכות הרות גורל.
18. סעיף 16 – תיקון ס' 22 לחוק ההוצל"פ
18.1. אין התנגדות לשינוי המוצע.
19. סעיף 17 – תיקון ס' 25 לחוק ההוצל"פ
19.1. אין התנגדות לשינוי המוצע.
20. סעיף 18 – תיקון ס' 38 לחוק ההוצל"פ
20.1. הלשכה מתנגדת לתיקון המוצע.
20.2. תיקון זה הינו בעל השלכות רחבות ביותר ונראה כי עורכי התיקון לא שמו ליבם לכך.
סעיף 38 הקיים מאפשר לבנקים למשכנתאות להעמיד משכנתאות באחוזי מימון גבוהים (עד 90% מימון). ממנגנון זה נהנים נוטלי המשכנתאות ורובם עומדים בתשלומים ואין סיבה לפגוע בהם.
ההצעה תיפגע באופן משמעותי בשוק האשראי ובבטוחות, והנפגעים העיקריים יהיו לווים צעירים ועולים חדשים.
20.3. ביטול הסעיף מחייב מתן דיור חלוף אשר כרוך הן בהיבט כספי - הקצאת הדיור החלוף – והן במנגנון מסורבל ואיטי יותר להליכי פינוי, כפי זה הנוהג בתיקי מימוש פסקי דין.
הדבר יחייב בהכרח פגיעה מהותית בתנאי מתן הלוואות המשכנתא במדינה, וכך יוצא שבשל מיעוט שאינו משלם, יפגע מנגנון שלם למתן הלוואות משכנתא.
יש לציין כי במערך הקיים היום ישנם מספיק מנגנוני בקרה, הן במסלול החוקי, והן מבחינה מעשית בבנקים למשכנתאות, כדי למנוע פינוי ולבצעו רק במקרים ברורים של הפרה מתמשכת של חובת החזר תשלומי ההלוואה.
20.4. התיקון המוצע יגרום לכך שבנקים לא יתנו הלוואות ללא ערבים, דבר הסותר את התיקונים השונים לחוק הערבות.
20.5. כמדיניות משפטית ראויה – מי שנטל הלוואה למטרת רכישת קורת גג ואינו פורע אותה, אינו זכאי לסעד של קורת גג (אפילו בדרך של דיור חילופי) על חשבון המלווה.
20.6. התיקון המוצע מנוגד למדיניות של פגיעה מינימלית בערבים לאור התיקונים שבוצעו בחוק הערבות, התשכ"ז – 1967, בשנים 1992 ו-1997, אשר לפיהם יש לנקוט תחילה הליכים למימוש משכנתה או משכון על זכויות בדירת מגורים כדי להפחית את הפגיעה בערב יחיד או מוגן, ומשמעות התיקון המוצע, הוא שיהיה צורך להקצות לחייב חלק מתמורת הדירה בעת מימוש המשכנתה או המשכון, ועול זה יועבר לכתפי הערב.
20.7. קבלת ההצעה עלולה לפגוע לא רק בלווים אלא גם במגזר הקבלנים ובאלה העוסקים בענף הבניה, מאחר והקטנת סכומי האשראי תיפגע בכל מערכת הכלכלה הקשורה לדירות ומקרקעין. כתוצאה מכך גם עלולה להיות השפעה על מדד המחירים לצרכן, ודרושה לכך חוו"ד כלכלית או אמדן של בנק ישראל.
21. סעיף 19 – תיקון ס' 45ב לחוק ההוצל"פ
21.1. אין התנגדות לתיקון המוצע.
22. סעיף 20 – הוספת ס' 45ג לחוק ההוצל"פ
22.1. אין התנגדות לתיקון המוצע.
23. סעיף 21 – תיקון ס' 48 לחוק ההוצל"פ
23.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
24. סעיף 22– תיקון ס' 50 לחוק ההוצל"פ
24.1. אין התנגדות לתיקון המוצע.
25. סעיף 23 – תיקון ס' 58 לחוק ההוצל"פ
25.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
26. סעיף 24 – תיקון ס' 64 לחוק ההוצל"פ
26.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
27. סעיף 25 – הוספת פרק ו1 לחוק ההוצל"פ – הגבלות על חייב מזונות וחייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו
27.1. הלשכה תומכת בתיקון המוצע בהסתייגויות המפורטות להלן.
27.2. מוצע להטיל את המגבלות אם החייב אינו פורע את החוב תוך תקופת האזהרה.
אין שום סיבה שלא יוטלו המגבלות הנ"ל על חייב אשר אינו פורע את חובו.
27.3. התקופות שבס"ק 3 של ס' 66ב אינן סבירות - מדוע לאפשר לחייב לא לפרוע את החוב במשך מספר חודשים ולהמשיך לחיות חיים רגילים.
סעיף 66ב' המוצע מורכב, ומבוקש לפשטו בלי המדרגים השונים, אלא לקבוע את המגבלות לאחר שתחלוף תקופה קצובה מהמצאת האזהרה.
27.4. יותר מכך, מאחר שיותר קל לפרוע חובות קטנים, אם קובעים תקופה מדורגת הרי שיש להפוך את הדירוג המוצע ולקבוע תקופה קצרה יותר ככל שהחוב קטן יותר.
מוצע לקבוע תקופה אחידה ללא תלות בגובה החוב. כאמור, מוצע להטיל את המגבלות על חייב אשר אינו פורע את החוב תוך תקופת האזהרה.
27.5. מוצע לקבוע כי אם מוטלת על החייב הגבלה לצאת את הארץ, הוא יהיה רשאי לצאת לצרכי עבודה בלבד, בתנאי שיפקיד ערובות כפי שיקבע ראש ההוצל"פ (ערבים או ערבות אחרות).
27.6. בנוסף למגבלות החלות על החייב, מוצע לנהל רשימת חייבים בהוצאה לפעול (בדומה לרשימת פושטי רגל). הרשימה תהיה פומבית, וכל אדם יוכל לברר על החייבים.
28. סעיף 26 – תיקון ס' 67 לחוק ההוצל"פ
28.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
29. סעיף 27 – תיקון ס' 69יא לחוק ההוצל"פ
29.1. אין התנגדות לשינוי המוצע, למעט ס"ק (4) (בהנחה שהתיקון המוצע בס' 29(3) יתקבל).
30. סעיף 28 – תיקון ס' 69יב לחוק ההוצל"פ
30.1. אין התנגדות לתיקון המוצע בס"ק 1(א).
30.2. הלשכה מתנגדת לתיקון המוצע בס"ק 1(ב) - אין סיבה להמתין 4 חודשים כדי להוציא צו הבאה. אם לאחר חלוף תקופת האזהרה ישנה עילה להוצאת צו הבאה, אין מקום להמתין עוד.
30.3. הלשכה מתנגדת לתיקון המוצע בס"ק 2 - בהתאם להוראות סעיף 69יב, צו הבאה יבוצע רק נגד חייב שלא הופיע לבירור שהוזמן אליו. מדובר בחייב שמזלזל בראש ההוצאה לפועל ואינו מופיע לבירור אליו זומן כדין.
מדוע צריך לשלוח לו שוב התראה ??
התוספת המוצעת תרוקן את זימון החייב מכל תוכן. חייב יעדיף לא להתייצב בפעם הראשונה ולעשות זאת רק לאחר שיקבל את ההתראה כמפורט בס"ק 2
31. סעיף 29 – תיקון ס' 69יג לחוק ההוצל"פ
31.1. אין התנגדות לתיקון המוצע בס"ק (1).
31.2. הלשכה מתנגדת לתיקון המוצע בס"ק (2).
שלילת האפשרות לבצע פקודות מאסר לחובות מתחת ל- 500,000 ₪ לא רק שאינו מיעל את הליכי הגביה אלא פוגע בהם אנושות ואין בינו ובין גביה יעילה והתיעלות דבר וחצי דבר.
אחוז קטן מאוד מהחייב נאסר בפועל, אולם, עצם הגשת הבקשה לפקודת מאסר (דבר שהחייב יודע על כך ואף נשלחת לו התראה ) מהווה זרז במקרים רבים לתשלום על חשבון החוב או לקיום מו"מ בין החייב לזוכה.
הליך המאסר, אף שכאמור אינו מבוצע ברוב המקרים, הוא הליך יעיל מאוד לקידום הגביה בתיק.
31.3. אין שום הגיון בביטול צוי מאסר לחובות "קטנים" ככל שהחוב קטן יותר, הסיכוי שהחייב יכול לפרוע את החוב ומתחמק, גבוה יותר. אין שום סיבה שחייב המתחמק מתשלום חובו לא ייאסר.
פקודות המאסר יעילות במיוחד בתיקים קטנים, בהם החייבים בדרך כלל ישתדלו להגיע להסדר או לשלם את הסכום שיקבע להם על חשבון החוב, כדי להימנע ממאסר. לכן, כאמור, רק אחוז קטן מפקודת המאסר מבוצעות בפועל.
31.4. יצירת הסדר מפלה לעומת המדינה בשימוש באמצעי גביה: הרפורמה מוצעת רק בחוק ההוצאה לפועל, שהינו מנגנון הגביה לאזרחים, פשוטי העם. המדינה מבקשת באמצעות הרפורמה שאזרחיה יפעלו כשידיהם קשורות, בעוד היא משתמשת במנגנון גביה דרקוני שלרוב אינו עובר ביקורת שיפוטית.
31.5. יודגש שכבר כיום, סעיף 69יג מגביל את צוי המאסר רק למקרים בהם החייב מתחמק מתשלום חובו. חייב כזה, הפוגע בשלטון החוק, צריך להיות צפוי למאסר.
כמו כן, לראשי ההוצל"פ שיקול דעת והם מוציאים צוי מאסר רק במקרים חריגים, כך שממילא ראשי ההוצאה לפועל אינם מוציאים צוי מאסר, כאשר הדבר אינו סביר או אינו יכול לתרום לגביה.
31.6. במקום לבטל את צוי המאסר, מוצע ליעל את ההליך ולבצע צוי מאסר וצוי הבאה באמצעות משמר בתי המשפט או יחידה מיוחדת שתוקם לשם כך, במקום ע"י משטרת ישראל הרואה בהליכי ההוצל"פ אמצעי לגביית כספים ולא מטרה עיקרית.
משמר בתי המשפט הוא הצלחה גדולה ביחס למצב שהיה קודם להקמתו. נראה שמשמר בתי המשפט יוכל לבצע מעצרים בצורה יעילה יותר מהמשטרה. מובן שהדבר יחייב הוספת כוח אדם למשמר בתי המשפט.
לחלופין, מוצע לקבוע שהמשטרה לא תוכל להשתמש באגרות שמשלמים הזוכים אלא למטרה עבורה הן שולמו - מעצר חייבים בהוצל"פ. כמו כן מומלץ לקבוע, שאם המשטרה לא ביצעה מאומה ביחס לצו המעצר- תוחזר מלוא האגרה לזוכה, ואם המשטרה ניסתה לעצור את החייב, אך לא עצרה אותו (לא נמצא וכו') - תוחזר מחצית האגרה.
מומלץ גם לקבוע שהמשטרה תעצור חייבים אשר מתגלים בביקורות שונות של המשטרה (כגון ביקורת מסמכים, בדיקות של משרד התחבורה בדרכים וכו').
31.7. צמצום השימוש בפקודת המאסר והקטנת יעילות הגביה באמצעות הליכי הוצל"פ עלולים לגרום לציבור להיעזר יותר בשירותי גביה מפוקפקים.
31.8. אי הפקת לקחי העבר – קריסת המערכת עקב בג"צ פרח עד לתיקון 19: בג"צ פרח העביר הנטל על הזוכה ולא ביטל המאסר ובכל זאת השלכותיו היו הרות אסון. קל וחומר, שביטול האפשרות למאסר עלול פגוע קשות במערכת הגביה.
31.9. הלשכה תומכת בתיקון המוצע בס"ק 3.
32. סעיף 30 – תיקון ס' 70 לחוק ההוצל"פ
32.1. הלשכה מתנגדת לתיקון המוצע בס"ק (1)(א) מהסיבות המפורטות לעיל.
32.2. בנוסף:
32.2.1. המשמעות היא ביטול האפשרות למאסר חרף בזיון הליכי הוצל"פ לאחר שהנושא כבר לובן בעקבות בג"צ 5302/92 בענין פר"ח , ולאחר מכן, תיקון מס' 19 לחוק.
כידוע, ההליך של בקשת מאסר, ככותרתו בחוק, הוא: "מאסר בשל בזיון ההוצאה לפועל". זאת, לאחר שהתקיימו הליכים מוקדמים רבים, והחייב הפר את צו התשלומים שנקבע לו לפי יכולתו.
32.2.2. ברור כי מי שחייב מעל 500,000 ₪ , ואלה אינם רבים באופן יחסי בהוצל"פ, צו המאסר לא יסייע לגבית חוב באופן משמעותי.
32.2.3. כאמור, צוי המאסר מהווים אמצעי גביה יעיל אע"פ שמספר הצווים המגיעים לכלל ביצוע של מאסר בפועל הם זעומים.
32.2.4. ככל שצוי המאסר נגד חייבים יהיו לסכום חוב קטן יותר, כך סיכויי הגבייה ואי ביצוע מאסר בפועל, גבוהים יותר.
33. סעיף 31 – תיקון ס' 74 לחוק ההוצל"פ
33.1. הלשכה אינה מתנגדת לתיקון המוצע.
34. סעיף 32 – תיקון ס' 74ו לחוק ההוצל"פ
34.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
35. סעיף 33 – תיקון ס' 75 לחוק ההוצל"פ
35.1. הלשכה אינה מתנגדת לתיקון המוצע.
36. סעיף 34 – תיקון ס' 76 לחוק ההוצל"פ
36.1. הלשכה תומכת בתיקון המוצע.
36.2. בתיקי איחוד מוצע לאפשר לכל זוכה להפעיל את ההליכים בתיק הפרטני ולהעביר את ההליכים לתיק האיחוד על ידי מערכת ההוצאה לפועל.
חיוב הזוכה להגיש את ההליכים בלשכה בה מתנהל תיק האיחוד מקשה מאוד על הזוכים ומאלצת אותם לפעול בלשכה, שעלולה להיות מרוחקת ממקום מושבם. הדבר סותר את התפיסה המאפשרת לזוכה לפתוח תיק הוצל"פ בכל לשכה.
36.3. אין בתיקון המוצע התייחסות לעיקולים שהוטלו עפ"י פקודת המיסים (גביה) או תקנות סדר הדין האזרחי, כדי לקבוע העדיפות בין הנושים לפי חוק ההוצאה לפועל לבין הנושים לפי דין אחר.
(דוגמא להליכים שלא בתום לב של רשות מקומית ראה עת"מ 1224/05 אידית גריסרו נגד עירית תל-אביב – כב' השופט עודד מודריק).
37. סעיף 35 – תיקון ס' 80 לחוק ההוצל"פ
37.1. הלשכה תומכת בתיקון המוצע, בשינויים שלהלן.
37.2. מוצע לקבוע, כי ערעור על כל החלטה של ראש ההוצל"פ תהיה לבימ"ש השלום בזכות.
סביר שעל החלטות של ראש ההוצל"פ יוגש ערעור לבימ"ש השלום.
37.3. מוצע לקבוע כי בהחלטות לפי סעיפים 19, 25, 28(ג), 48 ו- 58 תינתן זכות ערעור על החלטת בימ"ש השלום לביהמ"ש המחוזי (כלומר, מוצע לא לבטל את הסיפא של ס"ק ב1, אלא להוסיפה גם בס"ק ב).
מאחר שמדובר בסעיפים בהם מפעיל ראש ההוצל"פ סמכות שיפוטית, לא סביר שהערכאה האחרונה שתדון בעניין תהיה בימ"ש השלום.
37.4. מוצע במקביל לתיקון החוק, לתקן את תקנות 119, 120 מבחינת המועדים כדי להשוות לתקסד"א ולקבוע 20 או 30 יום (במקום 15).
38. סעיף 36 – תיקון ס' 81א לחוק ההוצל"פ
38.1. הלשכה מתנגדת לתיקון המוצע.
38.2. מדובר בהצעה אשר במקום לתקוף את הסיבות לכך שקיימים הרבה תיקי הוצל"פ, מנסה לפתור את הבעיה על ידי מניעת הגישה לערכאות. הדבר מהווה שיפור "סטטיסטי" תוך פגיעה בשלטון החוק, במקבלי השיקים והשכבות החלשות.
38.3. רוב השיקים בהם נעשה שימוש הם בסכומים קטנים.
כבר כיום בשל אזלת היד של המדינה ואי אכיפת חוק שיקים ללא כיסוי, סוחרים רבים אינם מכבדים שיקים.
התיקון המוצע יהווה מכת מוות לשימוש בשיקים ואמצעי נפוץ בכל העולם, ייעלם מהארץ רק בשל חקיקה לא סבירה והעדר אכיפה של חוקים. היחידים שירויחו מכך הן חברות האשראי, משום שלציבור לא תישאר ברירה אלא להשתמש בכרטיסי אשראי, או במזומן.
38.4. ההצעה נוגדת את ההגיון. לא יעלה על הדעת שבמקום לאכוף תשלום שיקים, יבוא המחוקק ויקבע, למעשה, שלא ניתן לאכוף תשלום שיקים בסכומים נמוכים.
במקום לייעל את הגביה, במקום להעמיד לרשות הסחורים הקטנים מנגנון סביר שיוכל להחזיר להם את כספם שנגזל על ידי מושכי שיקים ללא כיסוי, בא התיקון המוצע ומציע להפקיע את קניינם, לבטלו ולמנוע בעדם מלגבותו.
לא יעלה על הדעת שכדי להקטין את כמות תיקי ההוצל"פ, תימנע מאוחזי שיקים גישה לערכאות.
38.5. עבור השכבות החלשות תשלום בשיק הוא אמצעי התשלום הכמעט יחיד, שכן אין באפשרותן להשתמש בכרטיסי אשראי והפרוטה (כסף מזומן) אינה מצוייה בכיסן - רק באמצעות שיקים הן יכולות לקבל אשראי ולפרוס תשלומים. הרשתות הגדולות ובעלי העסקים בפריפריה מאפשרים ללקוחותיהם, אשר ברובם אינם מחזיקים כרטיסי אשראי, לשלם בשיקים תוך מתן אשראי.
מובן שמניעה האפשרות לגבות שיקים מתחת לסכום של 500 ₪ תגרום לכך שבעלי עסקים יסרבו לכבד שיקים. כלומר, שיקים בסכומים נמוכים מ- 500 ₪ לא יכובדו למרות שמרבית השיקים בסכומים אלה מכובדים כיום ע"י המושכים. דבר זה יפגע באזרחים רבים אשר משלמים בשיקים בסכומים נמוכים ומכבדים אותם.
הדבר גם יפגע בבעלי עסקים קטנים, אשר גם הם משתייכים, בדרך כלל, לשכבות החלשות הן בשל הגדלת היקף הכספים שלא יצליחו לגבות, או לחילופין, הקטנת היקף עסקיהם והן בשל העובדה שייאלצו לשלם עמלות גבוהות לחברות כרטיסי האשראי.
38.6. אכן, לסכום שהשיק מתווספים הוצאות בסכום שאינו פרופוציונלי לגובה שטר, אך נראה נכון וסביר להטיל על אדם אשר מושך שיקים ללא כיסוי - דבר אשר מהווה עבירה פלילית - לשאת בכל ההוצאות והעלויות שנגרמו לזוכה כדי לגבות את השיק.
38.7. אין להעלות על הדעת מצב שהמדינה מכריזה, כי אין למעשה חובה לשלם שיקים בסכומים קטנים, בכך שהיא מונעת את האפשרות לגבייתם בדרך המלך – הגשתם לביצוע בהוצל"פ. הדבר יגרום ל"חייבים מקצועיים" לפזר שיקים בסכומים קטנים.
בעניין זה ראה גם כיצד המדינה מתמודדת עם מי שאינו משלם קנסות בסכומים קטנים, בכל האמצעים הדרסטיים שמאפשרת פקודת המסים (גביה) וכן כפל קנס וכו'.
האם יעלה על הדעת שייקבע שהמדינה לא תהיה רשאית לפעול לגביית קנסות בסכום קטן מ- 500 ₪ ?
38.8. ניתן לעקוף בקלות את התיקון המוצע ע"י הגשת תביעה לבימ"ש שלום או תביעות קטנות ואז לפתוח תיק הוצל"פ- הדבר יגרום לעומס מיותר על מערכת בתי המשפט.
ההצעה לא לאפשר גביה של שכ"ט עו"ד, אשר נפסק ע"י בימ"ש באמצעות הליכי הוצל"פ היא שערוריתית- משמעות הדבר שהמדינה מכריזה שאין צורך למלא צו שיפוטי - דבר זה לא יעלה על הדעת.
בעניין זה יש לחזור ולהדגיש - אדם אשר אינו פורע שטר ומאלץ את הצד השני לפנות להליכים משפטיים כדי לגבות את החוב, נכון וצודק לחייבו לשלם לצד השני את כל ההוצאות שנגרמות לו עקב כך, ואם העלויות המשפטיות גבוהות, אין לו להלין אלא על עצמו.
39. סעיף 37 – תיקון ס' 81א1 לחוק ההוצל"פ
39.1. הלשכה אינה מתנגדת לשינוי המוצע.
40. סעיף 38 – תיקון ס' 81א2 (הוראת שעה) לחוק ההוצל"פ
40.1. הלשכה אינה מתנגדת לתיקון המוצע.
41. סעיף 39 – תיקון ס' 81ב לחוק ההוצל"פ
41.1. הלשכה מתנגדת לתיקון המוצע.
41.2. פעמים רבות מבקש זוכה להגיש תביעה לבימ"ש, במקום להגיש שטר לביצוע מנימוקים משפטיים - כגון שילוב של עילות נוספות, לא שיטריות - כגון עילות חוזיות, ידיעה שלנתבע טענות הגנה אשר בגינן יקבל ממילא רשות להתגונן וכו'.
לא הגיוני למנוע מבעל דין לפעול כפי שהוא סבור שנכון לפעול מבחינה משפטית.
41.3. עורכי התזכיר, מנסים, שוב, להקטין את העלויות הנלוות, כדי להגן על מי שאינו משלם שיקים. אין שום סיבה להגן על מי שמתחמק מתשלום שיקים על ידי קשירת ידי האוחז והגבלת הדרכים המשפטיות שיוכל נקוט כדי לגבות את השיק.
41.4. אם התיקון יתקבל, יש לקבוע כי שכר הטרחה במקרה כזה יהיה לפי הגשה לביצוע של שטר ולא פס"ד.
42. סעיף 40 – תיקון ס' 81ג לחוק ההוצל"פ
42.1. הלשכה תומכת בשינוי המוצע.
42.2. מוצע לקבוע שסיוע בהברחת רכוש של חייב בהוצאה לפועל (רישום רכוש ע"ש חבר וכו') יהווה עבירה פלילית עם עונש לצידה.
43. סעיף 41 – הוספת התוספת הראשונה והתוספת השניה לחוק ההוצל"פ
43.1. תוספת ראשונה –
43.1.1. יש להוסיף גם את מינהל מקרקעי ישראל וחברות משכנות, שם מנוהלים נכסים רבים בטרם הם נרשמים בלשכת רישום המקרקעין.
43.1.2. יש להוסיף את שלטונות מס שבח - מידע על עסקאות במקרקעין.
43.2. תוספת שניה –
יש להוסיף את רשות המסים.
44. סעיף 42 – תיקון עקיף בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים
45. סעיף 43 – תיקון עקיף לחוק שיקים ללא כיסוי
46. סעיף 44 – תחולה
אם לא יבוטל התיקון המוצע לגבי סידור דיור חלוף לפי סעיף 38 (ג), מוצע שהתיקון יחול רק על התחייבויות לרישום משכנתאות ומשכונות שנרשמו לאחר תחילת החוק המוצע. זאת כדי לא לפגוע רטרואקטיבית בנותני משכנתאות.
47. סעיף 45 – תחילה