חומר רקע
אל: ה' בשבט, התשס"ז
פרופ' מנחם בן ששון 24 בינואר, 2007
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
הנדון: הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד -2004; נתונים לענין תביעות רשלנות רפואית
נבקש לפנות אליך ובאמצעותך אף לחברי ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, כדלקמן:
1. מצ"ב תרשימים המפרטים נתונים באשר לתקופה שבין מועד קרות אירוע רשלני (רשלנות רפואית), שיצר עילת תביעה, ובין מועד הגשת התובענה בשל האירוע.
2. הנתונים נאספו לצורך עבודת מחקר שנערכה ע"י משרד המשפטים (בראשות עו"ד תמר קלהורה), וזאת במהלך עבודת הוועדה הבינ-משרדית "לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה הציבורית בגין תביעות רשלנות רפואית"1. במסגרת עבודת המחקר נאספו נתונים מכ- 3,0000 תיקים שהתנהלו בבתי משפט השלום והמחוזי ברחבי הארץ (תיקים שהיו "במערכת" בין השנים 1993- 2002). חלק מהנתונים שנאספו ביקשו ללמד על חלוף הזמן שבין המועד שבו אירע המעשה העוולתי ובין במועד שבו הוגשה התובענה בשל אותו אירוע, ואנו מבקשים להציג את חלקם כעת.
3. התרשימים מציגים באופן סכמתי את הנתונים שנאספו, וזאת בארבע קטגוריות ראשיות:
- תביעות של בגירים בבימ"ש השלום,
- תביעות של בגירים בבימ"ש המחוזי (כערכאה ראשונה, לא כערכאת ערעור),
- תביעות של קטינים בבימ"ש השלום,
- תביעות של קטינים בבימ"ש המחוזי (שוב, ביושבו כערכאה ראשונה).
בכל קטגוריה מופיעים שני סוגי תרשימים: בסוג התרשים הראשון, סיכום בעמודות של כמות התיקים כפונקציה של הזמן (בשנים) שחלף ממועד האירוע העוולתי ועד להגשת התובענה.
בסוג השני, סיכום סכמתי ("עוגה") של נתונים אלה, כאשר החלוקה ל"פלחי העוגה" נעשתה בהתאם לנתונים שנמצאו על ידנו כרלבנטיים לצורך הערכת התיקונים המוצעים בהצעת חוק.
4. נבקש להוסיף ולפרט לגבי התרשימים מהסוג השני ("עוגה"): באשר לתביעות בגירים, החלוקה ל"פלחים" נעשתה באופן הבא: תקופה שבין אפס- לארבע שנים, תקופה שבין חמש לשבע שנים, תוקפה שבין שמונה שנים ל- 25 שנים, ותקופה שמעל 25 שנים. חלוקה זו נועדה להבהיר, בין היתר, מהו שיעור התביעות שמוגש על פי משטר ההתיישנות הקיים בתקופה של עד ארבע שנים, היא התקופה הבסיסית המוצעת (ור' הסתייגויות בסעיף 5 להלן)2.
באשר לתביעת קטינים, החלוקה ל"פלחים" נעשתה על פי: תקופה שבין אפס לעשר שנים, תקופה שבין עשר שנים ל- 25 שנים ותקופה שמעל 25 שנים. גם כאן החלוקה נעשתה,בין היתר, לצורך הבהרת השיעור של תביעות הקטינים המוגשות כיום בתקופה של עד עשר שנים מיום האירוע, שהיא התקופה הבסיסית המוצעת (ור' הסתייגויות בסעיף 5 להלן).
4. הנתונים מוגשים כאן כחומר גלם ללא גזרת מסקנות, שלגביהן נוכל להרחיב בדיוני הוועדה ככל שיתאפשר וככל שיידרש.
5. בשלב זה נבקש לציין כי את הנתונים יש לקרוא בזהירות, תוך התייחסות להסתייגויות שלהלן:
א. ראשית, הנתונים משקפים את התנהגותם של תובעים על פי משטר ההתיישנות הקיים. מובן, כי התרשימים אינם ולא יכולים להציג נתונים באשר להתנהגות התובעים על פי משטר ההתיישנות המוצע. לשם הדגמה, תקופת ההתיישנות הבסיסית של תביעת בגירים עומדת כיום על שבע שנים. לכאורה, יכול אי מי להסיק מהנתונים, כי כל מי שמגיש כיום את תביעתו בין השנה החמישית לשנה השביעית מיום האירוע, ואין באמתחתו עילת השעיה, לא יוכל להגיש את התובענה על פי משטר ההתיישנות המוצע. מסקנה זו אינה נכונה בהכרח. זאת שכן יתכן, ואף סביר שיקרה, כי אדם שידע כי עליו להגיש תובענה בתוך ארבע שנים, ובהנחה שהעובדות החיוניות להגשת התובענה כבר נגלו לו, יזדרז לעשות כן ולא ימתין לתקופת הזמן שבין חמש לשבע שנים, כפי שהוא יכול לעשות כיום.
ב. לא נבדקו קיומן של עילות השעיה או הארכה שלפיהן ניתן, כידוע, להאריך את התקופה הבסיסית. הדעת נותנת, כי תובענות המוגשות כיום לאחר חלוף התקופה הבסיסית3, וככל שלא נדחו ע"י ביהמ"ש בטענת התיישנות, הושתתו על טיעון שלפיו ניתן להאריך את התקופה הבסיסית. בהקשר זה יצוין, כי לא ניתן לדעת מתוך הנתונים, האם לקבוצת התובעים אשר הגישו את התובענה בתקופה שבין חמש לשבע שנים יש עילת השעיה, שכן גם אם הייתה כזו אין תובעים אלה נדרשים לה במשטר ההתיישנות הקיים. ועוד בהקשר זה, לא ניתן לדעת מהו אחוז התובעים שיוכלו להינות מעילות ההשעיה החדשות המוצעות, ואשר אינן קיימות במשטר ההתיישנות הקיים.
ג. הנתונים מציגים את חלוף הזמן שבין מועד האירוע ובין המועד שבו הוגשה התובענה. יש להדגיש כי מועד לידת התביעה בתביעות רשלנות רפואית (כמו ברוב התביעות הנזיקיות האחרות) הוא מועד קרות הנזק. מועד קרות הנזק יכול שיהיה מאוחר ממועד האירוע, שכן יש והנזקים קורים תקופת זמן לאחר המעשה העוולתי.
ד. עוד יצוין, כי בהקשר של תביעות קטינים, מוצג פלח העוגה שבין אפס לעשר שנים, שכן על פי משטר ההתיישנות המוצע, תקופת ההתיישנות הבסיסית הרלבנטית היא עשר שנים. זאת, שכן תביעות רשלנות רפואית של קטינים הן ברובן המכריע (אם לא המוחלט) תביעות בשל עוולות שקרו בלידה. משכך, ועל פי ההצעה, יחול החריג הקובע, כי בתביעת קטינים לא תסתיים התקופה הבסיסית לפני הגיעו של הקטין לגיל עשר4.
ה. יש להדגיש כי לא נבדקו נתונים באשר לכמות התביעות שנדחו בטענת התיישנות, נתון אשר לשם השגתו נדרשות פעולות מחקר נוספות.
ו. לסיום יש להדגיש, כי הנתונים נוגעים לתביעות רשלנות רפואית בלבד! מנתונים אלה ניתן אמנם ללמוד על תביעות נזיקיות אחרות, אך לימוד זה ראוי שייעשה בזהירות הנדרשת.
_________________ עו"ד ארז קמיניץ
יעוץ וחקיקה (אזרחי)
העתק: עו"ד תמר קלהורה, יעוץ וחקיקה (אזרחי)