חומר רקע
נייר עמדה לועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת
בעניין
הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004
הצעת חוק הממשלה 125 28 ביולי 2004
מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו, עוסק בייצוג משפטי של נפגעי עבירות מין ועבירות אלימות חמורות מול רשויות החוק השונות, ושם לו למטרה לקדם את זכויותיהם של נפגעי העבירה.
כמרכז המייצג את נפגעי העבירה הן בהליכים הפליליים בעניינם והן בתביעות הנזיקיות כנגד המעוול, אנו מתכבדים להביא בפני הוועדה הנכבדת את עמדת הנפגעים לחוק המוצע:
1. החוק המוצע יחבל בזכותם הבסיסית של נפגעי עבירות מין חמורות ונפגעי עבירות אלימות חמורות לתבוע פיצוי בגין נזקיהם המסתכמים במאות אלפי שקלים, כפי שהוכח במחקר מקיף ועדכני שנערך בישראל.
2. בהעדר מנגנון פיצוי סוציאלי מכספי ביטוח לאומי ו/או מקנסות הנגבים מעבריינים כמקובל במדינות העולם המערבי כיום, הדרך היחידה הפתוחה בפני הנפגע להיפרע בגין נזקיו, היא על ידי הגשת תביעה כנגד הפוגע. לא זו בלבד שמדינת ישראל אינה מפצה את קורבנות העבירה בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו להם, ואינה דואגת לצרכיהם, אלא שכיום היא מבקשת לפגוע ביכולתו של הנפגע להגיש תביעתו לבית המשפט, פגיעה בזכות יסוד בשיטתנו המשפטית.
3. יתירה מכך, לשיטתנו, התיקון המוצע לא יוביל להשגת הייעול המצופה בהקלת העומס על מערכת בתי המשפט, נהפוך הוא. צמצום דרסטי ביכולתו של הנפגע לעשות שימוש בהגשת תביעה לאחר הרשעה בפלילים, תאלץ את הנפגע לנהל הליך אזרחי במקביל לניהולו של ההליך הפלילי כנגד העבריין, ובכך ייגרם עומס רב על הקיים בבתי המשפט. כיום, עומס זה נמנע בכך שמתאפשר לנפגע העבירה להמתין עד לסיום המשפט הפלילי ובכך, פסה"ד הפלילי משמש כראיה במשפט האזרחי בהליך מקוצר בהרבה מאשר בהליך של תביעה אזרחית עצמאית המנותקת ממשפטו הפלילי של העבריין.
4. זאת ועוד, קרבנות העבירה עשויים להשתהות מסיבות שזכו זה מכבר להכרה בתחום בריאות הנפש ובתחום המשפט, הן בהגשת התלונה כנגד הפוגע (וכידוע, ההתיישנות הפלילית בעבירות של פשע היא לפחות 10 שנים מיום ביצוע העבירה), וקל וחומר ישתהו בטרם ימצו זכויותיהם בתביעתם האזרחית. בנוסף לכך, אנו עדים להימשכות ההליכים הפליליים כנגד העבריין לתקופות העולות על ארבע שנים, עניין שלכשעצמו גורם להשהיית תביעתו של הקרבן.
5. טיפול בלמעלה מ- 100 תיקים של פגיעות חמורות מעלה כי רובם המכריע של נפגעי העבירה הפונים למרכז נגה, אינם מצליחים לאסוף כוחות ולהתפנות, נפשית ופיסית להגשת תביעה אזרחית בטרם יסתיימו ההליכים הפליליים ותוך תקופת ההתיישנות הקיימת כיום. קיצור תקופת ההתיישנות ל- 4 שנים תעמיד בפניהם מחסום כמעט בלתי עביר, ותשלול מהם בפועל את זכותם הבסיסית לפיצוי בגין נזקיהם.
6. הצעת החוק הנדונה עומדת בסתירה לכוונת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001, המכיר בצרכיהם המיוחדים של נפגעי העבירה, ע"י הרחבת זכויותיהם המהותיות והדיוניות. יתירה מכך, עובר לחקיקת החוק קבע המחוקק הסדרים ייחודיים בחוק בתי המשפט במטרה להביא למימוש זכותו של הקרבן לתבוע את הפוגע בתביעה אזרחית נגררת לפלילים, היות ומדובר בדיני נפשות.
7. נהיר לכל, כי אין בכוונת המדינה להגדיל את הנטל על כתפי משלם המסים, בכך שנפגעים אשר לא יזכו לפיצוי מהמעוול, יפלו כנטל על מערכות הבריאות, הרווחה ומערכת הביטוח הלאומי.
8. הצעת החוק כלשונה, תביא לפגיעה חמורה ביותר גם בשכבות אוכלוסייה מוחלשות, אשר גם כך, במתכונת החוק הנוכחית, אינן זוכות לייצוג הולם ואינן ממצות את זכויותיהן ובייחוד כאשר המדובר במי שהפגיעה בו הנה פגיעה לא רק ממונית אלא ובעיקר פגיעה בכבודו ובגופו. משכך, ועפ"י ניסיוננו המצטבר בטיפול בנפגעי העבירה, ברור כי הצעת החוק תנציח את מצבן של אוכלוסיות אלה.
9. זאת ועוד, הצעת חוק זו עומדת בסתירה להצעות חוק המונחות על שולחן הכנסת, כדוגמת הצעתו של ח"כ ניסן סלומינסקי פ/17/1074: הצעת חוק ההתיישנות (תיקון - תקופת התיישנות בתביעה בשל מעשים המהווים עבירות מין) התשס"ו-2006, והצעת החוק של ח"כ רונית תירוש פ/17/923 הצעת חוק ההתיישנות (תיקון - עצירת מרוץ ההתיישנות בעבירות מין) התשס"ו-2006 אשר במהותן מבקשות להאריך את תקופת ההתיישנות ולאפשר לנפגע העבירה למצות את יומו בבית המשפט.
לסיכום:
מבוקש מכבוד הוועדה כי תשקול מחדש את קיצור תקופת התיישנות ככל שהדבר נוגע לתביעה אזרחית של נפגעי עבירה, היות והצעת החוק במתכונתה, תסכל סיכוייהם של נפגעי העבירה לממש את זכותם לקבלת פיצוי בגין נזקיהם.
ד"ר דנה פוגץ', עו"ד דיקלה טוטיאן, עו"ד ראש מרכז נגה מנכ"ל מרכז נגה