חומר רקע

22 בינואר 2007 לכבוד ש/17178 ח"כ פרופ' מנחם בן ששון יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת שלום רב, הנדון: בקשה לדיון דחוף בועדת חוקה: אוזלת יד רשויות החוק והעדר אכיפת חוק בחברון ארגוני זכויות אדם רבים, וביניהם גם האגודה לזכויות האזרח, מוטרדים זה זמן רב מהפגיעות החמורות והמתמשכות בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית החיה בשטח העיר חברון, שבשליטת ישראל, שבשלן נידונו חייה של אוכלוסייה זו לחיי השפלה ולכליה חברתית וכלכלית. בימים האחרונים נחשפה בתקשורת הקלטה של מתנחלת המשפילה במכוון תושבת פלסטינית, שמנגד ניצב חייל ולא עושה דבר. אף כי המקרה המוצג בקלטת מקומם ומרעיש כל אמת מידת מוסר עדיין אין בו כדי לשקף אף את קצה של הפרת הזכויות המתמשכת של התושבים הפלסטינים בחברון הן מצד המתנחלים והן מצד כוחות הביטחון. פניות חוזרות ונשנות של האגודה לזכויות האזרח , כמו גם של ארגונים נוספים, לרשויות (לרבות לצבא, למשרד הבטחון, למשטרה, למשרד לבטחון פנים, ולמשרד המשפטים) לא זכו לתגובה ולא הועילו להפסקת הפגיעות האנושות בזכויות האדם. לאור זאת אנו פונים אליך כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, האמון על אכיפת החוק ועל השמירה על זכויות אדם בבקשה כי תקיים דיון דחוף בועדת חוקה בעניין חברון. נבקש כי במרכז הדיון יעמדו שני הנושאים המהווים את לב הפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית בחברון: א. אוזלת ידה של המערכת נוכח אלימות שיטתית ומתמשכת מצד מתנחלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית בעיר; ב. סגירתו הכמעט מוחלטת של מרכז העיר חברון בפני האוכלוסייה הפלסטינית, תוך הפיכתו לאזור המיוחד ליהודים בלבד וגרימת נטישה מסיבית של תושבים פלסטיניים את האזור. בשל חשיבות הנושא ומורכבותו נבקש כי הדיון יתקיים במתכונת מורחבת באופן שיאפשר הצגה מקיפה של הדברים, לרבות הצגת נתונים בכתב ובאמצעים ויזואלים במצגות ובחומרי וידאו, על מנת לקיים דיון אפקטיבי ככל הניתן. עוד היינו ממליצים, כדי לעמוד מקרוב על הבעיות, להזמין את הועדה לערוך סיור מקדים בעיר חברון. אנו ניקח על עצמנו את הכרוך בארגון הסיור לחברי הועדה ואורחיה. אני עומדת לרשותך לכל הבהרה או שאלה לרבות באמצעות פגישה, בה אשמח להציג את הדברים גם בעל פה. רצ"ב מספר פניות שנשלחו לגורמים הבכירים ביותר על-ידי האגודה לזכויות האזרח, בהן מפורטות הבעיות וההפרות נשוא מכתבנו זה. בכבוד רב ובברכה, דבי גילד-חיו, עו"ד מקדמת מדיניות וחקיקה העתק: יושבי ראש השדולה לזכויות האזרח בכנסת – ח"כ חנין, ח"כ גלאון, ח"כ אביטל 14 בינואר, 2007 ש/17169 לכבוד תא"ל אביחי מנדלבליט הפרקליט הצבאי הראשי בפקס: 5694370-03 שלום רב, הנדון: בקשה לפתיחה בחקירה - מתן הוראות בחריגה מסמכות – רחוב השוהדא 1. הננו פונים אליך בבקשה להורות על פתיחתה של חקירה נגד האחראים לנתינתן של הוראות בלתי-חוקיות, על-פיהן נאסרה כליל, במהלך 6 השנים האחרונות (!) תנועתם הרגלית של פלסטינים ברחוב השוהדא בחברון. ענייננו בהוראות, אשר הביאו באופן ישיר לפגיעות אנושות בזכויות האדם של אלפים רבים של בני אדם. 2. על פי המידע שבידנו, מזה כ-6 שנים שכוחות הביטחון, המוצבים בעיר חברון, מונעים מפלסטינים לנוע באופן רגלי בחלקים ניכרים מרחוב השוהדא. מניעות תנועה ואיסורי תנועה אלה, שהוטלו על כלל האוכלוסייה הפלסטינית, נאכפו על-ידי חיילי צה"ל אשר שירתו בעיר במהלך כל התקופות. 3. מכלול העובדות, ובכללן עדויות חיילים ששירתו בעיר חברון, מצביע על כך - שאלו הן ההוראות, אשר ניתנו על-ידי מפקדי חטיבת חברון ו/או מפקדת החטיבה: ראשית העובדה, שמדובר בהוראות, שניתנו ועל-פיהן פעלו כל היחידות, שהוצבו בחברון במהלך 6 השנים האחרונות. משמעות הדבר היא, שכל יחידה חדשה שהגיעה לעיר קיבלה מחדש את ההוראה בדבר איסור תנועתם של פלסטינים ברחוב. שנית עדויותיהם של חיילים, אשר שירתו בעיר חברון בתקופות שונות, מהן עולה, כי אלו הן ההוראות שניתנו להם (ברשותנו מספר עדויות חיילים, לרבות חומרי ודיאו). 4. כאמור, מניעת תנועתם של פלסטינים ברחוב השוהדא, שהינו רחוב מרכזי בעיר חברון, הביאה לפגיעות אנושות באוכלוסייה הפלסטינית המקומית. על קצה המזלג נציין, כי בעקבות איסורי תנועה אלה שובשו באופן קשה יכולת התנועה וחופש התנועה של תושבי העיר. תחת הליכה של דקות ספורות נדרשו תושבים לבצע הקפות עצומות של כל מרכז העיר. זאת ועוד, תושבים, המתגוררים לאורך הרחוב, נאלצו (ועדיין נאלצים) להיכנס לבתיהם דרך בתי שכנים, ולעיתים תוך טיפוס על גגות, סולמות ומרפסות. כך, למשל, גב' זהירה רגב נאגי קפישה, המתגוררת מזה 13 שנים ברחוב השוהדא, נאלצת להיכנס לביתה דרך הגגות והמרפסות של שכניה עקב חסימת הכניסה הראשית לביתה, הנמצאת ברחוב השוהדא, על ידי צה"ל. גב' קפישה היא אשה חולה מאד, הזקוקה לטיפולים רפואיים באופן כמעט יומיומי. דרכה למרכז הרפואי, שבעבר הייתה לוקחת כרבע שעה, התארכה לשעה וחצי בשל איסור התנועה. 5. נוכח הדברים הללו פנינו ביום 19.11.2006 ללשכת היועץ המשפטי לאיו"ש, בדרישה להורות על ביטולן של ההוראות. העתק מפנייתנו ללשכת יועמ"ש איו"ש מצורף ומסומן א'. 6. בתשובה התקבל מכתבו של סרן הראל וינברג מלשכת היועץ המשפטי, מיום 25.12.2006. במכתב נמסר כי: "מבדיקה שנערכה על ידי חטמ"ר יהודה נמצא כי אכן, בשגגה, לא התאפשרה תנועתם הרגלית של פלסטינים על ציר השוהדא, מערבית מכיכר גרוס. בימים אלו, ניתנה הנחייה חדשה על ידי גורמי החטיבה, המאפשרות תנועה כאמור, בכפוף, כמובן, לבידוק ביטחוני". סעיף 4 למכתב. העתק מתשובת לשכת יועמ"ש איו"ש מצורף ומסומן ב'. הנה כי כן, מתשובת גורמי הצבא עולה, כי אכן הוראות בלתי-חוקיות כאמור ניתנו גם ניתנו, וכי רק בימים אלה, 6 שנים לאחר נתינתן, הן אמורות להיות מבוטלות. לא למותר להדגיש, שמתן הוראות ברורות, שוב ושוב, לכל יחידות הצבא המגיעות לשרת בחברון איננו, ולא יכול להיכלל, בגדר "שגגה". שאם לא כן, לא נדע ידיעה וכוונה מהן. 7. למרבה הצער, אין זו הפעם הראשונה, בה אנו נתקלים באירועים חמורים מסוג זה, בהם גורמי צבא מטילים איסורי תנועה על פלסטינים בחריגה מסמכות תוך גרימת פגיעות אנושות לאוכלוסייה המקומית. מקרה זה ממחיש יותר מכל את הצורך בבירור מעמיק לאיתורם של הגורמים והליקויים, שאיפשרו את נתינתן ואכיפתן משך תקופה כה ממושכת של הוראות בלתי-חוקיות, ואת הצורך בטיפול מערכתי לאיתורם של מקרים נוספים, בהם מוטלים איסורי תנועה בחריגה מסמכות, ולמניעת הישנותם של מקרים דומים בעתיד. 8. לסיכום, הננו פונים לקיומה של חקירה מקיפה של הנושא: א. לשם איתור האחראים למתן ההוראות הבלתי-חוקיות, ונקיטת הצעדים המתבקשים נגדם; ב. לשם בירור הליקויים המערכתיים, שהביאו ואיפשרו מתן הוראות בלתי-חוקיות כאמור, ואת אכיפתן במשך תקופה של 6 שנים, וזאת על מנת לנקוט בצעדים הנדרשים על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים בעתיד. בכבוד רב, לימור יהודה, עו"ד העתק: האלוף יאיר נוה, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש - בפקס: 5305741-02 אל"מ יאיר לוטשטיין, היועץ המשפטי לאיו"ש - בפקס: 9977326-02 אל"מ יהודה פוקס, מפקד חטיבת חברון - בפקס: 9967395-02 10 בינואר, 2007 לכבוד ש/17165 אל"מ יהודה פוקס מפקד חטיבת חברון בפקס: 9967395-02 שלום רב, הנדון: מניעת תנועה בחברון – רחוב השוהדא – המשך פעולה בחריגה מסמכות סימוכין: פניותינו מיום 19.11.2006, ומיום 19.12.2006 תשובת לשכת יועמ"ש איו"ש מיום 25.12.2006 1. הנני פונה אליך בהמשך לפניותינו הקודמות בעניין שבנדון, וזאת בעקבות כך, שבמהלך השבוע האחרון, מאז יום ג' 2.1.2007 ועד היום מונעים חיילי צה"ל המוצבים במקום את מעברם של פלסטינים ברחוב השוהדא באופן בלתי-חוקי. לשם הנוחות מצ"ב בשנית העתק מפניותינו, ומתשובת יועמ"ש איו"ש מסומנים א' ו-ב'. 2. בתשובתו של סרן הראל וינברג מלשכת יועמ"ש איו"ש מיום 25.12.2006 נכתב, כי בדיקה שנערכה על-ידי חטיבתך העלתה, כי אכן לא היה בסיס למניעת תנועתם הרגלית של פלסטינים ברחוב השוהדא, וכי תינתן הנחיה חדשה שתאפשר תנועה כאמור. 3. דא עקא, שבניגוד לתשובה זו חיילי צה"ל מונעים את מעברם של פלסטינים ברחוב. במהלך ימים בודדים (יום 29.12.2006, 31.12.2006 ו-1.1.2007) לאחר קבלת המכתב איפשרו חיילי צה"ל מעברם של פלסטינים בודדים ברחוב, גם זאת, לאחר עיכובים ממושכים עד מאוד בכל פעם. ואולם מאז יום ג' לפני שבוע מונעים החיילים המוצבים במקום תנועת פלסטינים באופן מוחלט. לדברי החיילים, שנמסרו למספר אנשים במהלך יום ג' ה-2.1.2007 ובימים שלאחריו, אלו הן ההוראות שניתנו להם ממפקדיהם. 4. יודגש, כי דיווחים לגבי מניעת תנועתם של פלסטינים התקבלו ממקורות שונים, ובזמנים שונים במהלך השבוע האחרון. בכללם של דיווחים אלה, אף האירוע שתועד על ידי צוות הערוץ הראשון ביום 8.1.2007 בשעות הבוקר. 5. לא זו אף זו, במהלך ביקור של הח"מ בחברון היום, 10.1.2007, הייתי עדה בעצמי לכך, שחייל, שהיה מוצב בעמדה שליד בית הדסה, מנע את מעברו של תושב פלסטיני קשיש ברחוב, תוך שהוא מודיע לו באופן חד-משמעי, כי המעבר ברחוב הינו אסור עליו באופן מוחלט. 6. לשם השלמת התמונה אציין, כי עוד ביום ג' 2.1.2007 פניתי לסרן הראל וינברג והתרעתי, כי בניגוד לתשובה שניתנה על-ידו מונעים כוחות הביטחון בשטח את מעברם של פלסטינים ברחוב. בתשובה נמסר, כי העניין ייבדק. כך הושב לי אף ביום ה' 4.1.2007. כך גם נמסר בתגובה לכתבה, שפורסמה ביום 8.1.2007 בחדשות הערוץ הראשון. נוכח האמור לעיל, הננו שבים ופונים אליך על מנת שתורה לכוחות הצבא בשטח, הנתונים לפיקודך, לאפשר מעברם של פלסטינים ברחוב, וכי תדאג ליישומן של ההוראות הלכה למעשה. בכבוד רב ובברכה, לימור יהודה, עו"ד העתקים: האלוף יאיר נוה, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית – בפקס: 5305741-02 תא"ל אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי – בפקס: 5694526-03 אל"מ יאיר לוטשטיין, היועץ המשפטי לאיו"ש – בפקס: 9977326-02 סרן הראל וינברג, ק' ייעוץ מדור ביטחון ופלילי, לשכת היועץ המשפטי לאיו"ש – בפקס: 9977326-02 13 בדצמבר, ‏2006 ש/17125 לכבוד לכבוד לכבוד האלוף יאיר נווה אל"מ יאיר לוטשטיין ניצב ישראל יצחק מפקד כוחות צה"ל באיו"ש היועץ המשפטי לאיו"ש מפקד משטרת מחוז ש"י בפקס: 5305741-02 בפקס: 9977326-02 בפקס: 6279239-02 שלום רב, הנדון: חסימת דרך הכניסה לבתי פלסטינים והמחדל המתמשך למניעת התקפות מתנחלים על תושבי שכונת תל רומיידה בחברון סימוכין: פנייתנו מיום 18.9.2006 תשובת המשטרה מיום 17.10.2006 1. ביום 18.9.2006 פנינו אליכם, בהמשך לתכתובת עניפה קודמת (לרבות פניות ליועץ המשפטי לממשלה) בנוגע לפגיעות החמורות והמתמשכות בזכויות האדם של התושבים הפלסטינים המתגוררים בתל-רומיידה בסמוך להתנחלות היהודית. עניינן של פניותינו החוזרות בשתי סוגיות: האחת, חסימת דרך הכניסה הראשית המובילה לבתיהן של חמש המשפחות הפלסטיניות אשר בסמוך אליהן הוקמה התנחלות תל-רומיידה, ובמניעת מעברם של בני המשפחות בה על-ידי כוחות הצבא המוצבים במקום; השניה, אוזלת היד נוכח אלימות שיטתית מצד מתנחלים אשר הביאה להפקרת ביטחונם של התושבים הפלסטינים ורכושם. 2. למרות חלוף למעלה מחודשיים מאז פנייתנו, לא קיבלנו תשובה מטעמו של מפקד כוחות צה"ל באיו"ש. זאת, למעט הודעה לא רשמית, שנמסרה טלפונית לח"מ על ידי רס"ן אייל טולדנו מלשכת יועמ"ש איו"ש, כי חסימת דרך הכניסה האמורה הוסרה, וכי כעת התושבים הפלסטינים יכולים לנוע באופן חופשי לבתיהם. כאמור, עד כה, לא התקבלה תשובה לפנייתנו, למרות בקשה מפורשת בעניין. כך גם לא ניתנה כל התייחסות לטענותינו הנוגעות לצו סגירת שטח – תל-רומיידה (סעיפים 12-13 למכתבנו), ולכל הנוגע לסוגיה העקרונית השנייה – הצורך בהיערכות מתאימה של כוחות הביטחון להגנתם של התושבים הפלסטינים מפני התקפות המתנחלים. בתשובת משטרת ש"י מיום 17.10.2006 לפנייתנו נטען, כי הפעילות המשטרתית באזור הביאה לירידה משמעותית בכמות האירועים בגזרה בכלל ובתל-רומיידה בפרט. טענה זו מסתמכת על כמות התיקים שנפתחו בגזרה זו, בהשוואה בין שנת 2006 לשנת 2005. 3. ואולם, למרות תשובות אלה: א. דרך הגישה שבה ונחסמה בגדר תיל על ידי מתנחלים, תוך שהחיילים מאפשרים את הצבת החסימה. כמו כן, חיילים ממשיכים למנוע באופן תדיר מבני המשפחות את המעבר בדרך הגישה לבתיהם. גם כאשר מורשים הם לעבור בדרך, נאלצים הם להיזהר שלא להיפצע מגדר התיל המוצבת לרוחבה. ב. בני המשפחות ממשיכים להיות נתונים, כעניין שגרתי, להתקפות של מתנחלים, בין כשהם עוברים בדרך, בין בעת שהם שוהים בבתיהם. 4. בעקבות הודעת רס"ן טולדנו, כי הצבא פתח את דרך הגישה, ונתן הוראה לאפשר את המעבר בו, פעלו מרשינו לפתיחת השביל ולניקויו. כך עשו לאחרונה ביום 26.10.2006. דא עקא, שלא חלף יום אחד, ומתנחלים המתגוררים בסמוך ירדו למקום וחסמו את הדרך בגדר תיל שהושארה במקום. סגירת השביל בגדר תיל על-ידי המתנחלים נעשתה בנוכחות חיילי צה"ל המוצבים במקום. החיילים צפו במתרחש, עמדו מנגד ולא עשו דבר כדי למנוע מהמתנחלים לחזור ולחסום את דרך הגישה לבתי התושבים. יצויין, כי כך בדיוק קרה גם מספר שבועות קודם לכן (ברשותנו צילומי וידאו של האירוע במהלכו מתנחלים שבו וחסמו את שביל הגישה בנוכחותו של החייל במקום). 5. בימים אלה, החיילים עצמם מונעים באופן תדיר מהתושבים להשתמש בדרך הכניסה לבתיהם. זכותם של התושבים לצאת ולהיכנס לבתיהם נתונה כיום להחלטתם השרירותית של החיילים המוצבים במקום. פעמים רבות מניעת מעברם של התושבים וילדיהם באה בעקבות הגעתם של מתנחלים ודרישתם מהחיילים, שלא לאפשר את מעברם של התושבים הפלסטינים. רק בתקופה האחרונה כך אירע בימים 11.11.2006, 16.11.2006, 18.11.2006, 22.11.2006 ו-23.11.2006. במרבית המקרים, החל האירוע בהתקפת מתנחלים על בני המשפחות שביקשו לצאת או להיכנס לביתן, ודרשו מהחיילים שלא לאפשר את מעברם במקום. החיילים, תחת לפעול באופן מיידי נגד התוקפים בהתאם לחובותיהם, אסרו על מרשינו ועל ילדיהם לעבור במקום. עדותו של מר האשם אלעזה מצורפת ומסומנת א'. רשימה חלקית של אירועי תקיפה והתנכלות של מתנחלים בתל-רומיידה מצורפת ומסומנת ב'. 6. לא למותר לציין, כי במרבית ההתקפות האלימות מעורבים אותם מתנחלים (בין בגירים ובין קטינים). רבים מאירועים אלה מתרחשים לנגד עיני החיילים, על-ידי ילדים ובגירים המוכרים בשמותיהם לחיילים במקום. התושבים פנו והגישו תלונות רשמיות בעקבות חלק מאירועי האלימות, ואף זיהו חלק מהתוקפים. למרות זאת, המתנחלים התוקפים ממשיכים להתגורר במקום, לתקוף ולהטיל אימה על התושבים. כך למשל, לא ידוע לנו כי ננקטו צעדים כלשהם נגד מתנחלת בשם יפעת אלקובי, למרות מעורבותה באירועי אלימות רבים בעבר, בחלקם לנגד עיני חיילים, ולמרות תלונות שהוגשו נגדה. 7. התנהלות כוחות הביטחון ומערכת אכיפת החוק על כל זרועותיה בנוגע למתרחש בתל-רומיידה הינה דוגמא מייצגת חמורה במיוחד לאוזלת היד ולתופעה של היעדר אכיפת החוק על מתנחלים בשטחי הגדה המערבית. עד כה, ולמרות פניותינו החוזרות ונשנות, לא נקטתם באמצעים העומדים לרשותכם (אשר על חלקם עמדנו בסעיף 17 למכתבנו מיום 18.9.2006) על מנת להביא להפסקתם של אירועים חמורים אלה. בגין כך הינכם אחראים להמשכן של פגיעות חמורות ונמשכות בשלומם וביטחונם של התושבים הפלסטינים ובזכויות האדם היסודיות שלהם. 8. נוכח האמור, הנכם שבים ומתבקשים לפעול בהתאם לאמור בסעיף 17 למכתבי הקודם. 9. כן הנכם מתבקשים: א. להנחות את החיילים בשטח בצורה חד-משמעית להבטיח ולהגן על הגישה החופשית והבטוחה של התושבים לבתיהם. ב. לחקור את החיילים והמפקדים האחראים לאי-מניעת ההתקפות ולמניעת מעברם של בני המשפחות במקרים הנ"ל ולנקוט כנגדם באמצעים משמעתיים. ג. למסור פרטים באשר לצעדים שננקטו נגד המתנחלים המעורבים באירועי התקיפה השונים. נודה להתייחסותכם המהירה ביותר על מנת לחסוך פניה לערכאות משפטיות. בכבוד רב, לימור יהודה, עו"ד העתקים: עו"ד אסנת מנדל, מנהלת מחלקת בג"צים, פרקליטות המדינה- בפקס: 6467011-02 עו"ד סנ"צ יונתן להב, יועמ"ש משטרת מחוז ש"י - בפקס: 6279293-02 אל"מ יהודה פוקס, מפקד חטיבת חברון - בפקס: 9967395-02 סא"ל אלכס רוזצוויג, ראש מת"ק חברון – בפקס: 9962254-02 10 בדצמבר, 2006 ש/17107 לכבוד סרן הראל וינברג ק' ייעוץ – מדור ביטחון ופלילי לשכת היועץ המשפטי לאיו"ש בפקס: 9977326-02 שלום רב, הנדון: סילוק בלתי-חוקי מבית בעיר העתיקה בחברון – גב' זאהדה וגב' טאלב – אי-מתן תשובה סימוכין: פניותינו מימים 27.10.2005, 25.4.2006, 3.9.2006 שלך מיום 18.10.2006 1. הנני שבה ופונה אליך בנושא שבנדון. 2. פניותינו בנושא שבנדון אליכם החלו עוד ביום 27.10.2005. 3. בעקבות פנייתנו האחרונה מיום 3.9.2006 נערך סיור עימנו בביתן של גב' זאהדה וגב' טאלב. הסיור נערך ביום 12.9.2006. במהלך הסיור הובטח, כי תשובה לפניותינו תימסר ללא דיחוי. 4. בחלוף חודש, ומשלא התקבלה תשובה, פניתי אליך טלפונית. בתגובה התקבל מכתבך מיום 18.10.2006 בו נמסר, כי תשובה לפניותינו תינתן במהלך השבועות הקרובים. למרות זאת, כל תשובה נוספת לא התקבלה עד כה. 5. הנה כי כן, למרות חלוף שנה וחודשיים מאז פנינו אליכם בנושא שבנדון, טרם התקבל מענה לפניותינו לגופן. 6. אשר על כן, בהיעדר תשובה לפנייתנו גופא בהקדם, נאלץ לפנות לערכאות משפטיות. בכבוד רב, לימור יהודה, עו"ד העתקים: עו"ד אסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים, פרקליטות המדינה – בפקס: 6467011-02 האלוף יאיר נוה, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית – בפקס: 5305741-03 אל"מ יאיר לוטשטיין, יועמ"ש איו"ש – בפקס: 9977326-02 אל"מ יהודה פוקס, מפקד חטיבת חברון - בפקס: 9967395-02 סא"ל אלכס רוזצוויג, ראש מת"ק חברון – בפקס: 9962254-02 29 בנובמבר, 2004 לכבוד ש/15272 עו"ד מני מזוז היועץ המשפטי לממשלה משרד המשפטים שלום רב, הנדון: הפרת זכויות אדם בחברון על ידי כוחות הביטחון ובחסותם – פעולות העולות כדי הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי פתיח 1. מצבם הקשה של הפלסטינים תושבי העיר העתיקה בחברון בשנים האחרונות, והפגיעות החמורות בזכויותיהם המוגנות, הינם מן המפורסמות. למרות שנושא זה הועלה פעמים אין ספור, לרבות בעתירות שונות שהוגשו לבג"צ, ולמרות שאי פה אי שם ניתן מענה מקומי מסויים לבעיות שהועלו, המצב ההומניטרי הקשה, בו נתונה אוכלוסייה זו, נמשך. 2. ביום 1.3.2004 פנינו אליך בעניין מצבם הקשה של תושבי שכונת תל-רומיידא (העתק מפנייתנו זו מצ"ב כנספח א'). למרות תזכורת שנשלחה ביום 24.6.2004, לא התקבלה, עד כה, התייחסות לפנייתנו. 3. חומרת המצב בעיר העתיקה בחברון נובעת משורה של פעולות פוגעניות, ישירות ועקיפות, בהן נוקטים כוחות הביטחון. יש מקום לציין, כי בשנה האחרונה חל שיפור משמעותי אחד מבחינת האוכלוסייה הפלסטינית, וזאת בעקבות הפסקת השימוש הקבוע בעוצר, לאחר שבמשך מספר שנים הוטל עוצר ממושך על האוכלוסייה הפלסטינית (בעקבות השימוש שעשה המפקד הצבאי במכשיר זה, עתרה האגודה לזכויות האזרח עתירה בינואר 2003 לבג"צ - בג"ץ 854/03 ד"ר סופיאן עבד אלרחמאן נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש). 4. עם זאת, כוחות הביטחון ממשיכים לנקוט בשורה של פעולות פוגעניות נגד האוכלוסייה הפלסטינית בחברון, ובהן: מגבלות על תנועת פלסטינים ברחובות מרכזיים בעיר העתיקה, סגירת חנויות בהוראת הצבא, אלימות ופגיעות בלתי מוצדקות בתושבים על ידי כוחות הביטחון, וכשל מערכתי במניעת תקיפות והתנכלויות הנעשות על ידי מתנחלים נגד התושבים הפלסטינים ורכושם (תיאור מפורט של הפעולות הפוגעניות האמורות, ושל השלכותיהן הקשות על חיי התושבים, מובא להלן). 5. בחינת הדברים מלמדת, כי מדובר בבעיה מערכתית, המורכבת מליקויים שונים של מספר מערכות שלטוניות. בחלקם נובעים הליקויים מאופן תפקודם של גורמי הצבא השונים, בחלקם נובעים הם מתפקוד המשטרה ומהיערכותה, בחלקם מחלוקת התפקידים בין גורמים אלה, בחלקם מהנהלים, המנחים את פעולתם, ומשלל גורמים נוספים. נוכח העובדה, שמדובר בתשלובת של ליקויים, המשפיעים זה על זה, ומושפעים זה מזה, נראה כי יש הכרח בטיפול מערכתי ובו בזמני, שיתייחס לבעיה על כל רכיביה. 6. אנו סבורים, כי חומרת המצב ההומניטרי מחד גיסא, והעובדה כי מדובר בתוצאה של כשל משולב של מספר מערכות שלטוניות מאידך גיסא, מחייבים את מעורבותו האישית של היועץ המשפטי לממשלה במציאת הפתרונות הנדרשים, ובהנחיית כלל הגורמים המעורבים לצורך יישומם. פגיעה בזכויות אדם בחברון – פירוט א. מגבלות על תנועת פלסטינים בעיר חברון 7. מאז תחילת העימות הנוכחי מטילים כוחות הביטחון על תושבי העיר הפלסטינים מגבלות תנועה קשות ביותר. על פי הכללים המונהגים בשטח במשך 4 השנים האחרונות (!!!), נאסרה תנועתם של פלסטינים באזורים נרחבים של העיר העתיקה בחברון, ששמשו כאזורים המסחריים המרכזיים של העיר. 8. תנועת פלסטינים נאסרה כליל במספר רחובות מרכזיים, ועיקרם – הרחובות המקשרים בין קרית ארבע למערת המכפלה, ולמרכזי ההתנחלות היהודית בעיר חברון. דרכים אלה כוללות את רחובות תל-רומיידא, רחוב א-שוהאדא, ואדי אל נסארה, ורחוב הסהלה. סימון הרחובות האסורים לתנועת פלסטינים מופיע במפה המצורפת של מרכז העיר חברון (העתק המפה מצ"ב כנספח ב'). 9. ברחובות השלאלה הגדולה והקטנה, נאסרה התנועה לכלי רכב פלסטיניים. לרחובות אחרים, ובהם רחובות שכונת ג'אבר, לא מתאפשרת הגעת כלי רכב, עקב חסימת כל הכבישים המובילים אליה. 10. על מנת לאכוף את איסורי התנועה ומגבלות התנועה, הוצבו ברחבי "האזורים האסורים" מחסומים מאוישים, וחסימות קבועות (בטונדות). כן הוצבו שערי ברזל החוסמים את המעבר ברחובות רבים המובילים לרחובות האסורים בתנועה. 11. על פי הכללים הנאכפים על ידי כוחות הביטחון, התנועה ברחובות האמורים מותרת ליהודים בלבד. ואכן, כל תכליתם של איסורי תנועה אלה היא לאפשר ליהודים המתגוררים בעיר חברון, או ליהודים המעונינים לבקר בה, לנוע ולטייל ברחובות אלה בחופשיות ובביטחה, ולהבטיח להם שגרת חיים תקינה. 12. ואולם, על מנת להבטיח את שגרת החיים התקינה של האוכלוסייה היהודית, משבש המפקד הצבאי לחלוטין את שגרת חייה של האוכלוסייה הפלסטינית. כתוצאה מסגירתם של רחובות מרכזיים בפני פלסטינים, שובשה התנועה עבור האוכלוסייה הפלסטינית באופן קשה. כך למשל, פלסטיני המבקש להגיע לצדו השני של רחוב א-שוהאדא נאלץ לשם כך להקיף את כל מרכז העיר, לעבור מחסומים ולטפס בעליות. וכך תואר המצב בעדות של חייל ששרת בחברון: "יש עיר, באמצע חוצה אותה כביש שמישהו יום אחד החליט: "הכביש הזה הוא נכס אסטרטגי". במילים אחרות, אנחנו צריכים אותו... אז אסור יותר לפלשתינאים לעבור שם. אז מה עושים? מקיפים... זאת אומרת, בן אדם שרוצה לבקר את הבן דוד שלו בצד השני של הכביש – וזה כאלו עליות – יקיף את כל מרכז העיר כדי שהוא יוכל לעבור. כמובן, שבדרך הוא ייתקל באין ספור מחסומים. זה לא אורח חיים תקין. אי אפשר לחיות ככה, אי אפשר לנהל את היום יום הפשוט ביותר..." (עמ' 8, לתמליל עדויות חיילים שפורסמו במסגרת "שוברים שתיקה – לוחמים מספרים על חברון". העתק מתמליל עדויות החיילים שפורסמו מצ"ב כנספח ג'). 13. ואולם, מעבר לפגיעה בחופש התנועה של האוכלוסייה הפלסטינית בחברון, גורמות פעולות אלה לשלל פגיעות חמורות נוספות, ובהן: 14. חסימת הגישה לבתי התושבים - כל הכניסות לבתיהם של התושבים המתגוררים לאורך רחוב א-שוהאדא נחסמו, והכניסה דרכם נאסרה. כתוצאה מכך, נאלצים תושבים אלה למצוא להם "דרכים חלופיות" להיכנס לביתם, שכוללות על פי רוב, מעבר דרך גגות שכניהם, וטיפוס קשה. גזירה זו מוטלת על מאות אנשים, ובהם זקנים, חולים וילדים, משך כל ימות השנה במהלך ארבע השנים האחרונות. במצב דומה נמצאות אף מספר משפחות פלסטיניות המתגוררות מתחת להתנחלות היהודית בתל-רומיידא. הכניסה לבתיהן של משפחות אלה נחסמה, בשל קרבתה לבתיהם של המתנחלים. כתוצאה מכך, נאלצים התושבים לטפס על גדרות וסולמות על מנת להגיע לבתיהם. למרות פניות חוזרות מטעמנו, ולמרות מספר ביקורים שנערכו במקום מטעם המת"ק, עד כה לא הוסרו החסימות, ולא רופאה הפגיעה. 15. שיתוק המסחר באזור וסגירת חנויות – כל החנויות המצויות לאורך רחובות א-שוהאדא ותל-רומיידא סגורות ומסוגרות. חלקן על פי צו של המפקד הצבאי, וחלקן אף ללא צו. בין כך ובין אחרת, איסור התנועה ברחובות משמעו – סגירתן הכפויה של כל החנויות המצויות לאורכו. איסור התנועה ברחוב א-שוהאדא גורם לשיבוש יכולת התנועה בכל האזור כולו. כחלק מאכיפת איסור התנועה ברחוב זה, כל הרחובות המובילים אליו, שהיו עד לפרוץ העימות הנוכחי רחובות שוק הומים, נחסמו כולם בשערי ברזל. מצב דברים מצטבר זה – של איסור התנועה ברחוב א-שוהאדא, וסגירתם של כל הרחובות המובילים אליו בשערי ברזל - מטיל מכת מוות על המסחר ברחובות אלה, שכן נפש חיה אינה מגיעה אליהם עוד. 16. מובלעת תל-רומיידא - לאזור תל-רומיידא כולו רשאים להיכנס אך אלה המתגוררים באזור זה, והמופיעים ברשימות הצבא. גם לאנשים אלה, הכניסה מותרת רגלית בלבד, ואין הם מורשים להשתמש ברכביהם, אותם הם נאלצים להחנות באזורים אחרים של העיר. מזה 4 שנים, שאין איש יכול לבקרם בבתיהם, ללא אישור מראש של הצבא, המתקבל דרך מפקדת התיאום והקישור. כך יוצא, שעל מנת לקבל שירות כלשהו, מבעל מקצוע, או מאיש שירותים, נדרשים תיאומים ואישורים מראש, שאינם מתקבלים בקלות. ב. איסור על פתיחת חנויות בסמוך להתנחלויות היהודיות 17. נוסף על החנויות האמורות לאורך הרחובות האסורים בתנועת פלסטינים כליל, אוסר המפקד הצבאי על פתיחתן של חנויות נוספות ברחבי העיר חברון, המצויות בסביבת ההתנחלויות היהודיות. 18. בין החנויות שהצבא אוסר על פתיחתן נמנות חנויות בשוק אלקזזין, בבאב אל חאן, בחוזק אל פאר, והחנויות מתחת ל"בית רומנו" ול"בית הדסה". 19. המדובר בחנויות שפתיחתן נאסרת על ידי המפקד הצבאי מזה שנים ארוכות. יש לציין, כי המפקד הצבאי ביטל איסור שהוטל על פתיחת מרבית החנויות ברחובות השאלאלה הקטנה והגדולה, בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח (בג"ץ 7007/03 קוואסמי נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש). ואולם, כאמור, חנויות רבות נוספות, שהנסיבות והשיקולים לגביהן אינם שונים מאלה בגינם שינה המפקד הצבאי טעמו, והורה על ביטול האיסור בנוגע לחנויות בדרך השאלאלה, עדיין נותרות סגורות בהוראת המפקד הצבאי. ג. אלימות ופגיעות בלתי מוצדקות בזכויות אדם על ידי כוחות הביטחון "... הקלות שבה אתה עושה בעצם מה שאתה רוצה בלי שום פיקוח מעליך. ... בעצם נראה לי שמה שהפריע לי והכי הפחיד אותי בחברון זה הכוח שאין עליו שום ויסות ושליטה ומה שהוא גורם לאנשים לעשות..." (עמ' 5, לתמליל עדויות החיילים, שם). 20. ואכן, הנוכחות המוגברת של כוחות צה"ל בחברון גוררת עמה מקרי אלימות ותופעות רבות של שימוש מוגזם ובלתי מוצדק בכוח ובסמכויות שהופקדו בידיהם. אלימות, חיפושים בבתי תושבים, פלישות לבתים, הטרדות, עיכובים של עוברי אורח ויחס משפיל, הפכו זה מכבר לחלק מהמציאות היומיומית של התושבים הפלסטינים בחברון. 21. תושבים פלסטינים רבים מתלוננים על כניסות תכופות של חיילים לבתיהם בתואנה של צורך בביצוע חיפוש. הסובלים העיקריים הם התושבים הפלסטינים המתגוררים בסמוך להתנחלויות (ראו עדויות תושבים הנכללות בדו"ח בצלם "אזור H-2, חברון – עזיבה של פלסטינים כתוצאה מנוכחות המתנחלים בעיר", אוגוסט 2003). 22. עדויות החיילים מאשרות את השימוש השרירותי שעושים הכוחות בסמכות פוגענית וקשה זו של עריכת חיפושים בבתי תושבים: "צוות של שישה אנשים יום יום ככה עוברים על הגגות ונכנסים לבית. מתחילים לחפש את הכניסות, את היציאות, שמים את כל המשפחה בחדר אחד...בין אם זה ביום או אם זה בלילה, בכל שעה שרק מתחשק לי, בוחרים בית על פי המפה, עפ"י מצב גיאוגרפי שלנו, של החוליה כרגע. נראה לנו, בא לנו, תפאדל נכנסים..." (עמ' 9-10 לתמליל עדויות החיילים, שם). 23. בחודשים האחרונים נוספו על "חיפושי הבית" גם פלישות ממושכות יותר של חיילים לבתים. חיילים נכנסים לבתים, מרכזים את המשפחה בחדר אחד, ושוהים בבית שעות ארוכות (לעיתים עד 8 שעות), בלא שלפעולה יש תכלית או סיבה מוצדקת כלשהי. בחלק מהמקרים החיילים נצפו כשהם ישנים בבית, בלא שערכו חיפוש, ולו למראית עין. אין זה עוד סוד, שכל מטרתן של פעולות אלה, ופעולות הטרדה נוספות, היא "להראות נוכחות", קרי, להטיל אימה ופחד בלב התושבים. ויהיו גם אלה שיאמרו, שתכלית נוספת של פעולות אלה היא, הפיכת חייהם של התושבים לסיוט. 24. למעלה מ-30 גגות של בתים פרטיים בעיר חברון, רובם המוחלט באזור H-2, נתפסו על ידי הצבא, על מנת שישמשו כמוצבים צבאיים (גגות רבים נוספים משמשים את החיילים לצורכי מעבר, ונאסר על התושבים להשתמש בהם). על המשפחות שגג ביתן נתפס נאסר להשתמש גם בקומה שמתחת לגג. כתוצאה מכך, משפחות גדולות, שבמקרים רבים אף לפני כן חיו בתנאי מחייה דלים, נאלצות להתפנות מאזורים בביתם, ולהידחק למרחב מחייה מצומצם עוד יותר. ואולם, בכך לא תם מקור סבלם של האנשים. בנוסף, "זוכות" משפחות אלה להטרדות קבועות מצד החיילים. יש והמדרגות העולות לגג המבנה עוברות דרך בית המשפחה. או אז, סובלים בני הבית מחדירה לביתם כל אימת שהחיילים עולים לעמדה או יורדים ממנה. במקרים אחרים, סובלים בני הבית אך מחיפושים תכופים (פעם-פעמיים בשבוע כעניין שבשגרה), ומנזקי לוואי אחרים, כגון נזקים לרכוש, מוזיקה רועשת, אשפה ואף שתן של החיילים. 25. תופעה חמורה נוספת, הגורמת לשיבוש חייהם של התושבים הפלסטינים, היא תופעת ה"עיכובים לצורך בדיקת תעודות זהות". כל עובר אורח, בכל שעה משעות היום, נתון, בהתאם לשרירות ליבו של החייל, לאפשרות כי יעוכב. משך העיכוב אינו קבוע, ויכול לנוע בין 5 דקות לשעתיים. "... המ"פ שלי קבע מכסה של עשרים תעודות זהות שצריך לבדוק במהלך שמירה... והוא עוד גם כן קבע, וזה הקטע של הניסיון להיות נאורים: בן אדם שמחכה עשרים דקות, חצי שעה אז אפשר לשחרר אותו. אחרי הכל לפי הבנתי, האנשים שכן מחליטים להזמין לתחנת משטרה הם לא מחבלים או משהו כזה אלא כנראה משת"פים. אם הם היו מחבלים כנראה שלא היו נותנים להם ללכת מפה ועד לתחנת המשטרה. בכל מקרה, בשלב כלשהו זה התחיל להיות דבר נורא מלהיב בפלוגה לעשות תחרות ולבדוק כמה שיותר תעודות זהות בזמן שמירה...... וכל זה גם נוצר לא בגלל כורח בטחוני כלשהו, אלא בגלל שהחיילים תפשו אינרציה ודרך מעניינת להעביר את השמירה" (עמ' 6, לתמליל עדויות החיילים, שם). 26. ויש להזכיר, מדובר באנשים, גברים, נשים, זקנים וילדים, עוברי אורח, ההולכים ברחובות עירם, בדרכם לבית הספר, לחנות, לבן משפחה, לרופא, בחזרה לביתם או לכל עניין אחר. בכל רגע כזה, עשויים הם להיות מזומנים על ידי החייל ולהיות מעוכבים על ידו, עד אשר יתרצה או עד שיקבל "אישור" בקשר. על פניו ברי, כי מדובר בשימוש פסול בסמכות העיכוב. 27. לכאורה, נראה שמדובר בפגיעה זניחה יחסית בזכויות אדם. ואולם, שרירות הלב, ותכיפות התופעה הופכים גם אותה לאחת הפעולות הפוגעניות, בהן משתמשים כוחות הצבא, אשר תורמות להרחקתה של האוכלוסייה הפלסטינית מהאזור המרכזי של העיר העתיקה. 28. התופעות שנסקרו לעיל, אין בהן כמובן כדי למצות את הפגיעות מהן סובלת האוכלוסייה הפלסטינית האזרחית בחברון, מפעולות ישירות של כוחות הביטחון, על לא עוול בכפה. חומרת התופעות וחומרת ההתעמרות וההתאכזרות לאוכלוסייה משתנה מזמן לזמן בתלות באופייה ובמנהגיה של היחידה המוצבת בעיר. 29. בידי המפקד הצבאי מצויות אפשרויות רבות על מנת להתמודד עם שלל ההפרות שמבצעים שלוחיו. לצערנו, למרות שמדובר בהפרות שיטתיות המבוצעות על ידי חיילים בעידודם ובהנחייתם של מפקדיהם הישירים, לא ראינו, כי דרגים בכירים יותר בצבא פועלים לשנות את דפוסי ההתנהגות שהשתרשו. כך למשל, פנייתנו לפתיחה בחקירת מצ"ח עקב פלישה חסרת סיבה לבית משפחה, או גרימת נזק בזדון לרכבו של תושב פלסטיני נדחתה, בלא טעם מניח את הדעת (פנייתנו, תשובת פרקליט פיקוד מרכז, וערר שהגשנו על החלטתו, מצ"ב למכתב זה, כנספח ד'). עם זאת, לא נמסר לנו על כל פעולה אחרת שננקטה לצורך התמודדות עם תופעות פסולות אלה. 30. בין הצעדים שמן הראוי לנקוט בנסיבות אלה: 30.1 הוראות בדבר סמכויות החיילים כלפי האוכלוסייה האזרחית, יהודית ופלסטינית כאחת - העברת הוראות ברורות לחיילים בדבר סמכויותיהם וחובותיהם, תוך מתן דגש על חובותיהם לשמור ולכבד את זכויותיה של האוכלוסייה האזרחית, על חובתם להגן עליה, יהא שיוכה הלאומי או הדתי אשר יהא, ועל האופן שבו רשאים הם לעשות שימוש בסמכויות הרגישות שניתנו בידיהם. כך למשל, מחובתו של המפקד הצבאי להבטיח כי לא ייעשה שימוש בסמכויות הפוגעניות של חיפוש בבתי אנשים, תפיסת בתים וכד' בלא שמתקיימות נסיבות המצדיקות באופן ברור שימוש בסמכויות אלה. 30.2 בחינה דחופה של תפיסת הבתים והגגות השייכים לתושבים פלסטינים על ידי כוחות הצבא – הפגיעה החמורה בזכויות אדם הנגרמת כתוצאה מתפיסות אלה, והיקף התפיסות בעיר, מחייבות בחינה רצינית הן של נחיצותן האמיתית, והן באשר לחוקיותן של תפיסות אלה. 30.3 קביעת דרכי אישור ודיווח על כל שימוש בסמכות להיכנס לבתים לצורך ביצוע חיפוש, ובסמכויות אחרות הכוללות פגיעה בזכויות מוגנות. 30.4 חובת חיילים להזדהות – חיובם של חיילים להזדהות (בדרך זו או אחרת), עת הם מפעילים סמכויות כלפי האוכלוסייה האזרחית, כחלק מתפקידה של המערכת לבסס ולהפנים את מושג האחריות האישית למעשים. 30.5 נציב לקבלת תלונות מתושבים נגד חיילים – הצבתו של ממונה בלתי תלוי לקבלת תלונות מתושבים בגין מעשי אלימות ופגיעות אחרות שנגרמו להם על ידי חיילים. על מנת שיוכל למלא את התפקיד כנדרש, יש לעמוד על כך, שהממונה יהיה נפרד פיזית ומנהלית, מיחידות החיילים המשרתות במקום. 30.6 פתיחה בחקירות והעמדה לדין – עריכת חקירות, והעמדה לדין משמעתי או פלילי, בגין אירועי אלימות, התנכלויות, גניבות, השחתה, וכל שימוש פסול אחר בסמכויות על ידי חיילים. 30.7 בחירת אנשים המתאימים להימנות על כוחות הביטחון בעיר - הקפדה בבחירת האנשים המתאימים למלא את המשימה של שמירת הסדר והביטחון בעיר, ושקילת האפשרות להציב במקום חיילים מבוגרים יותר, אשר קיים סיכוי שידעו להתנהג באופן מכובד וראוי עם האוכלוסייה האזרחית. 30.8 מניעת שיבוצם של חיילים ו/או שוטרים הבאים מקרית ארבע או מחברון, לשירות במסגרת כוחות הביטחון בחברון. ד. כשל מערכתי במניעת תקיפות מתנחלים נגד התושבים הפלסטינים ורכושם 31. תושבי העיר חברון, המתגוררים בסמוך להתנחלויות היהודיות, מדווחים על תקיפות והתנכלויות חוזרות ונשנות של מתנחלים, אשר הפכו זה מכבר לחלק משגרת חייהם. תיאור כללי של המצב ניתן למצוא בדבריו של מר יאן כריסטנסן, מי ששימש כראש כוח המשקיפים בחברון: "המתנחלים יוצאים כמעט מדי לילה ופוגעים במי שגר לידם, שוברים חלונות וגורמים לנזקים..." (ארנון רגולר, "ראש כוח המשקיפים בחברון: בעיר מתבצע טיהור", הארץ 16.2.2004, העתק הכתבה מצ"ב, כנספח ה'). 32. ההתנכלויות הקבועות כוללות תקיפות וזריקת אבנים לעבר עוברי אורח, זריקת חפצים שונים (ובהם אבנים, אשפה, חול, מים, כלור, וחפצים חדים), השחתת רכוש מכוונת של נכסים המצויים בסביבתם (השחתת חנויות, דלתות, ניפוץ חלונות, כריתת עצים) ועוד. תושבים בתל-רומיידא, למשל, סובלים מהתקפות קבועות, הכוללות יידוי אבנים, זריקת חפצים ואשפה, ותקיפות פיזיות, הן בזמן שהם נמצאים בביתם והן כשהם עוברים ברחובות הסמוכים לבתיהם. 33. במהלך חודש הרמדאן, שחל לאחרונה, נהגו מתנחלים ליידות אבנים באופן קבוע לעבר בתי התושבים, דווקא בזמן הסעודה לשבירת הצום. ביום 5.11.2004 ערכו מתנחלים מתקפה מסיבית יותר נגד תושבים בתל-רומיידא. בעקבות אירוע זה, הורגשה נוכחות גדולה יותר של חיילים שהביאה להפסקת התקיפות. עם זאת, לא ידוע על חקירות פליליות שנפתחו בעקבות האירועים, וזאת למרות שלנפגעים אין כל קושי לזהות את זורקי האבנים. 34. כתוצאה ממעשי איבה ואלימות אלה, סוחרים רבים שחנויותיהם מצויות בסמיכות להתנחלויות היהודיות אינם מעיזים לפתוח את חנויותיהם, קונים חוששים להגיע לאזור פן יפגעו, ותושבים שיכלו להרשות לעצמם עזבו את בתיהם. כל היתר, שמרביתם הנם תושבים שידם אינה משגת לשם החלפת מקום מגוריהם, ממשיכים לספוג ולסבול מהתנכלויות ואלימות שיטתית המופנית כלפיהם וכלפי רכושם. 35. למרות שתופעת האלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים הנה תופעה ידועה, המתמשכת מזה שנים רבות, לא מצאנו כי הכוחות האמונים על השלטת החוק והסדר בשטחים מצאו לנכון לנקוט בפעילות רצינית לבלימת התופעה. נראה, כי בדיקה פשוטה של כל תיקי החקירה שנפתחו, כתבי האישום שהוגשו, ותוצאותיהם, יכולה לספק תמונה טובה, של תופעת תת האכיפה. מיעוט מקרי החקירה וההעמדה לדין בולט במיוחד נוכח היקף האלימות, התמשכותה על פני שנים ארוכות, וחומרת תוצאותיה. 36. בראש הגורמים לתת אכיפה זו, עומדת, ככל הנראה תפיסת כוחות הביטחון את האוכלוסייה הפלסטינית כולה כ"אויב". לגישה זו מצטרף גם חוסר הרצון הבולט של כוחות הביטחון להתעמת עם "היישוב היהודי". ואולם, לגורמים בסיסיים אלה, מצטרפים גם מספר גורמים נוספים, התורמים לחוסר יכולתה של האוכלוסייה הפלסטינית לפנות לעזרתם של כוחות הביטחון: 37. האחד, בעיית נגישות של האוכלוסייה הפלסטינית למשטרה לצורך הגשת תלונות. תחנת המשטרה בחברון מצויה בסמוך למערת המכפלה, אזור האסור כיום לתנועת פלסטינים. התחנה אליה מופנים התושבים היא תחנת המשטרה בגבעת האבות. מעבר לכך שמדובר בתחנת משטרה המרוחקת ממקום מגורי התושבים, ומעבר לתנאים הפיזיים הלא נעימים המצפים לתושבים הפלסטינים (המתנה מחוץ לתחנה, שעשויה להימשך שעות, עד שיורשו להיכנס דרך הכניסה האחורית) תושבים מלינים על כך, שגם כאשר החליטו להגיש תלונה במשטרה נתקלו בגישה עוינת, בעיכובים של שעות ארוכות ביותר, ובהשפלות. לא פעם, טריקת טלפון הייתה המענה היחיד שקיבלו תושבים, כאשר במספר מקרי חירום ניסו לפנות לעזרת המשטרה. 38. השני, היעדר אמון בתועלת שעשויה לצמוח מהגשת תלונות. תלונה רווחת הנשמעת מפי תושבים רבים היא, כי אין הם מוצאים עוד טעם בהגשת תלונות במשטרה, שכן לא ידוע להם ולו על מקרה אחד, שבו בעקבות תלונה שהגישו, ננקטו פעולות רציניות על ידי מערכת אכיפת החוק שהגיעו לידי הרשעה והענשת הפוגעים. 39. אל תת האכיפה במישור הפלילי, מתווספת הבעיה של אי תפקוד כוחות הביטחון. קיימות עדויות רבות, ולרבות עדויות חיילים ששרתו בחברון לכך (ראו למשל תמליל העדויות), שחיילים שהיו עדים לאירועי תקיפה או התנכלות מצד מתנחלים כלפי תושבים פלסטינים, עמדו בחוסר אונים מוחלט למולם: לא פעלו כמתבקש לשם הפסקת התקיפה, ולא נקטו בפעולות הנדרשות לצורך קידום המשך הליכי החקירה (עיכוב חשודים, מסירת עדויות, תיעוד הזירה וכו'). חידלון זה איננו נוגע אך לכוחות הצבא. מעדויותיהם של החיילים עצמם עולה, כי כוחות המשטרה מסרבים להיכנס לתוך תחום ההתנחלויות, מחשש להיתקלות ולעימות עם המתנחלים המתגוררים במקום (ראו למשל, עמ' 15-16 לתמליל עדויות החיילים). 40. תלונה נפוצה הנשמעת מפי התושבים היא, כי המתנחלים יוצאים וזורקים לעברם ולעבר בתיהם חפצים מתוך העמדות הצבאיות ממש. כך למשל, תושבים מדווחים כי מתנחלים משתמשים בגשרים המשמשים את נקודות התצפית הצבאיות שהוצבו ליד בית הדסה, וליד שכונת אברהם אבינו, על מנת לזרוק מהן חפצים שונים ואבנים לעבר הרחובות הסמוכים ולעבר בתי התושבים. נסיבות אלה, בהן התושבים נוכחים, שכוחות הביטחון יודעים ורואים את תקיפות המתנחלים, אך לא עושים דבר, מוסיפות לתחושת חוסר התועלת שבהגשת תלונות למשטרה. ואכן, קשה להשתחרר מהתחושה, כי לו אכן היה בדעת כוחות הביטחון לפעול להפסקת התקיפות, הרי שיש בידיהם כל המידע והכלים על מנת לעשות זאת. 41. אל מול תמונת החידלון של כוחות הצבא והמשטרה במקרים אלה, אין לנו אלא להביא דוגמא מאופן פעולתם של אותם כוחות, עת מדובר בפעילות אלימה שמקורה באוכלוסייה הפלסטינית. לפי מידע שנמסר לנו, בעקבות אירוע של זריקת אבנים לעבר מתנחלים, שאירע לפני כחודשיים ימים, הטילו כוחות הצבא, עוד באותו היום, עוצר על כל התושבים המתגוררים במורדות שכונת אבו סנינא, שבסביבתה נזרקו האבנים. כוחות הצבא הורו לכל תושבי השכונה לצאת מבתיהם ולהתרכז במחסום באב אל-חאן, לשם בדיקות, ככל הנראה עד אשר יתגלו האשמים. 42. הפעולות האפשריות לריפוי הפגמים הרבים בהם לוקה מערך האכיפה כוללות: 42.1 איחוד המנגנונים האמונים על אכיפת החוק והסדר הן כלפי האוכלוסייה הפלסטינית והן כלפי האוכלוסייה היהודית המתגוררות בעיר חברון, והשוואת הכללים והנהלים החלים על פעולות המניעה, החקירה וההעמדה לדין של שתי האוכלוסיות. 42.2 הנגשת המשטרה לאוכלוסייה הפלסטינית – בכלל זאת, הצבת תחנת משטרה במיקום ובתנאים המתאימים לצורך מתן שירות נאות לאוכלוסייה הפלסטינית. 42.3 חידוד מחויבות המשטרה והשוטרים למתן שירות נאות ומקצועי לכל הנזקק לעזרתם, תהא לאומיותו ודתו אשר תהא. בכלל זאת, מתן הנחייה כי שוטרים יגיעו לזירת האירוע במקרי חירום, ובכל אותם מקרים בהם נהוג שכוחות משטרה מגיעים למקום (לצורך איסוף ראיות ובדיקת הזירה, עיכוב חשודים וכד'). 42.4 מתן הנחיות ברורות לחיילים המשרתים בחברון - בדבר חובותיהם לפעול להפסקתן המיידית של פעולות אלימות, בלא אבחנה הנעוצה בזהותו של האדם המבצע את העבירה או החשוד בביצועה. כן יש צורך במתן הנחיות ברורות לחיילים באשר לסמכויותיהם לעיכוב עבריינים וריסונם, גם כאשר מדובר בחשודים יהודים. 42.5 קביעת חובת דיווח - חיוב כוחות הצבא הפרושים בעיר לדווח על כל אירוע של אלימות המופנה כלפי הגוף או הרכוש. כן יש לקבוע נוהל ברור של העברת דיווחי החיילים לידיעת הרשות האמונה על ביצוע חקירות, ומתן הוראה לפתיחה בחקירות בעקבות דיווחים אלה. 42.6 מעקב ותיעוד פעולות אלימות באמצעות מצלמות - שימוש במצלמות קיימות המוצבות בכל המתחמים האמורים, והצבת מצלמות נוספות כנדרש, לצורך מעקב ותיעוד, בין היתר, גם של תקיפות והתנכלויות המבוצעות על ידי מתנחלים כלפי התושבים הפלסטינים. כך למשל, יש מקום להצבת מצלמות לאורך רחובות תל-רומיידא, המועדים כאמור לביצוען של התקפות על עוברי אורח. 42.7 צמצום האפשרויות לזריקת חפצים מההתנחלויות היהודיות לעבר הרחובות והבתים הסמוכים – בין היתר, באמצעות חסימת גישתם של תושבי ההתנחלויות לכיוון הרחובות הסמוכים. כך למשל, ניתן לחסום את הפתחים והמעברים המאפשרים לתושבי בית הדסה, ושכונת אברהם אבינו, לזרוק חפצים לעבר הרחובות והבתים הסמוכים. 42.8 איסור נשיאת נשק – אכיפת הכללים המסדירים חלוקתו של נשק צה"לי על ידי אזרחים, ובמיוחד איסופם של הנשקים ממי שהיו מעורבים בפעילות אלימה. סיכום 43. כל אחת מהפגיעות הנגרמות לאוכלוסייה הפלסטינית בחברון עליהן עמדנו לעיל, קשה היא. ואולם הצטברותן של הפגיעות מביאה לכך, שחייהם של התושבים הפלסטינים באזור, הנתון לשליטת הצבא, הפכו לבלתי נסבלים במידה כזו, שרבים מהם נאלצו לעזבו. אזור זה כולל חלק ניכר ביותר של העיר העתיקה בחברון, ונמנים עליו אזור תל-רומיידא, רחוב א-שוהאדא, ואדי אל נסארה, באב אל חאן, רחוב הסהלה, שכונת ג'אבר ושכונת אל קזזין. 44. כפועל יוצא מפעולותיהם של כוחות הביטחון, נהפך האזור הנתון לשליטתם לאזור רפאים. האזור, שבחלקו הגדול שימש, עד לפני תחילת האינתיפאדה הנוכחית, כאזור המסחרי המרכזי של העיר חברון, ננטש מקוניו, מסוחריו, ואף מרבים מתושביו. 45. פעולות אלה של כוחות הביטחון ותוצאתן האמורה מהוות הפרה קשה של החובות, המוטלות על המפקד הצבאי על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, על פי משפט זכויות האדם הבינלאומי, ועל פי המשפט המינהלי והחוקתי הישראלי. 46. מבחינת פעולותיו של המפקד הצבאי בעיר מתקבלת התמונה, כי למרות שמדובר בשתי אוכלוסיות אזרחיות, הנתונות לשליטתו ולהגנתו של המפקד הצבאי, ולמרות חובותיו הברורות על פי המשפט הבינלאומי, פועל הוא למתן הגנה לאוכלוסייה היהודית בלבד, תוך מתן עדיפות מוחלטת להגנה עליה ועל זכויותיה. ואכן, מצב דברים לקוי זה נובע מהגדרת המשימות הבסיסית, כפי שהיא נתפסת על ידי כוחות הביטחון. על פי תפיסה זו, התכלית המרכזית והעיקרית של נוכחותם במקום היא אחת – שמירה על היהודים, המתגוררים במספר מרכזים בלב העיר חברון, ועל יכולתם ליהנות מאורח חיים תקין, הכולל את מימוש מכלול הזכויות והאינטרסים, שאוכלוסייה זו מבקשת לקדם. בה בעת, לזכויות האדם המוגנות של תושבי העיר הפלסטינים לא ניתן משקל כלשהו. כך יוצא, שעל מנת לאפשר את אורח החיים התקין של יהודים, המעוניינים להתגורר בעיר חברון, הרס ושיבש המפקד הצבאי את חייהם התקינים של תושבי העיר הפלסטינים, והפכם לבלתי נסבלים באופן קיצוני. 47. לא זו אף זו, מהעדויות המצטברות עולה החשד, כי הפיכת חייהם של הפלסטינים באזורים הסמוכים להתנחלויות היהודיות ובאזורים הסובבים את הדרך, המקשרת בין קרית ארבע למערת המכפלה, לבלתי נסבלים, איננה מקרית, ונראה, כי העדפתו הברורה של המפקד הצבאי היא, ליצור "מרחב ביטחון" בין האוכלוסייה היהודית לפלסטינית, באמצעות פינויה של האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת והחיה במרחב זה. 48. מהאמור לעיל עולה, כי המגבלות והפגיעות המוטלות על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, הינן בלתי סבירות באופן קיצוני, ונגועות בשיקולים פסולים. ככל שידוע לנו, בכל התקופה האחרונה לא נרשמו כל פעולות אלימות (ולמצער, מספרן שואף לאפס) כלפי היהודים בחברון. למרות זאת, מגבלות התנועה הקשות, סגירת החנויות בכל האזור, והפעולות הפולשניות והאגרסיביות, שנוקטים הכוחות כלפי האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, נמשכות. 49. בנסיבות אלה, נדרשת התערבות דחופה על מנת להפסיק ולמנוע את הפרות זכויות האדם, הנגרמות מפעולותיהם וממחדליהם של כוחות הביטחון, האמונים מטעמו של המפקד הצבאי, ומטעמה של מדינת ישראל כמעצמה הכובשת, על הסדר והביטחון בעיר. 50. והערה נוספת. סבורים אנו, כי לשם התרשמות אמיתית ומלאה לגבי חומרת הדברים מחד גיסא, ולגבי הצעדים בהם יש לנקוט לשם התמודדות עמם מאידך גיסא, אין כמו מראה עיניים ומשמע אוזניים. לשם כך אנו ממליצים, כי במסגרת בחינת הנושא, ייערכו ביקורים בעיר חברון, ושיחות עם תושבים, עם חיילים, המוצבים בעיר כיום ו/או ששירתו בעבר, ועם משקיפי TIPH. על מנת שהמפגשים עם התושבים והחיילים ישקפו את הנעשה כהווייתו קיימת חשיבות לכך, שהם ייערכו בנסיבות, שיאפשרו התבטאות חופשית. האגודה לזכויות האזרח מוכנה להושיט כל סיוע לצורך קיום מפגשים כאמור עם התושבים המקומיים. 51. נוכח כל האמור לעיל, ולנוכח חומרת הדברים, אנו מבקשים, כי תנחה את כל הרשויות הרלבנטיות, ובכללן את גורמי הצבא, המשטרה והפרקליטות, לנקוט בכל הצעדים הנדרשים לשם הסרתן של הפגיעות הקשות, מהן סובלת האוכלוסייה הפלסטינית בעיר חברון, ובכללם: • ביטול המגבלות על תנועת פלסטינים בתוך העיר חברון. • הפסקת סגירתן הכפויה של חנויות, ובהן חנויות המצויות באזורים אלה: שוק אלקזזין, באב אל חאן, חוזק אל פאר, החנויות מתחת ל"בית רומנו" ובסביבתו, והחנויות מתחת ל"בית הדסה". • נקיטה בכל הצעדים הנדרשים לשם הפסקת הפגיעות הנגרמות לתושבים על ידי כוחות הביטחון (ר', למשל, האמצעים, שפורטו בסעיף 30 לעיל). • נקיטה בכל הצעדים המתבקשים לשם מניעת תקיפות מתנחלים נגד התושבים הפלסטינים ורכושם (ר', למשל, האמצעים, שפורטו בסעיף 42 לעיל). לטיפולך ולתשובתך הדחופים נודה. בכבוד רב, לימור יהודה, עו"ד העתק: האלוף משה קפלינסקי, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש תא"ל אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי אל"מ יאיר לוטשטיין, היועץ המשפטי לאיו"ש ניצב ישראל יצחק, מפקד מחוז ש"י, משטרת ישראל ד"ר שביט מתיאס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים בינלאומיים, משרד המשפטים עו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, פרקליטות המדינה עו"ד יובל רויטמן, מחלקת הבג"צים, פרקליטות המדינה 19 בנובמבר, 2006 לכבוד ש/17046 סרן הראל וינברג ק' ייעוץ מדור ביטחון ופלילי לשכת היועץ המשפטי לאיו"ש בפקס: 9977326-02 שלום רב, הנדון: מניעות תנועה בעיר חברון – הוראות בחריגה מסמכות 7. הנני פונה אליך בעניין הטלתם ואכיפתם של איסורי תנועה ומניעות תנועה על ידי כוחות הביטחון בעיר חברון בחריגה מסמכות ותוך הפרתם של הצווים הרשמיים שהוצאו על ידי האלוף יאיר נווה, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש. 8. על-פי הצווים שהוצאו על ידי מפקד כוחות צה"ל הוטלו מגבלות תנועה שונות על פלסטינים בעיר חברון, אשר ככלל, אוסרים על תנועת כלי רכב פלסטינים במרחב מרכז העיר. כידוע, דרישתנו, עליה עמדנו בפניות חוזרות ונשנות הינה להסרת כל מגבלות התנועה שהוטלו על תנועת פלסטינים בעיר חברון. עמדתנו היא, כי מגבלות התנועה שהוטלו על פלסטינים בעיר, והצווים שהוצאו על ידי המפקד הצבאי הינם בלתי-חוקיים – פוגעים באופן בלתי מוצדק בזכויות האדם של תושבי האזור תוך יצירת הפליה גסה ובוטה על רקע לאום, ומנוגדות למשפט הבינלאומי ולמשפט הישראלי. עד כה, ולמרות פניות חוזרות, הן לשר הביטחון, הן ליועץ המשפטי לממשלה (פניות מימים 5.6.2006, 27.8.2006 בהתאמה), לא נענינו בעניין זה. 9. ואולם, על-פי תלונות שהתקבלו אצלנו, ועל פי מידע שנאסף, עולה, כי כוחות הביטחון אינם מקיימים אפילו את ההוראות המפורשות שניתנו על ידי אלוף הפיקוד. מפעולותיהם של חיילים ושוטרים בשטח עולה, כי ההוראות שניתנו להם עומדות בניגוד ומהוות הפרה של הצווים הרשמיים שהוצאו על ידי מפקד כוחות צה"ל באיו"ש: 9.1. רחוב השוהדא – על פי הוראות המפקד הצבאי, והתחייבותו בפני בג"ץ, אמור רחוב השוהדא להיות פתוח לתנועה רגלית של פלסטינים לכל ארכו. בפועל נמנעת תנועה רגלית של פלסטינים בחלקים ניכרים מהרחוב. כך, למשל, מונעת עמדת צה"ל בכניסה המזרחית לרחוב השוהדא (בקצה המערבי של מתחם מערת המכפלה) מפלסטינים ללכת על הרחוב מערבה, והמחסום המוצב סמוך לבית הדסה מונע מהם ללכת לכיוון מזרח. חיילים המוצבים בכיכר גרוס מונעים מפלסטינים לחצות את רחוב השוהדא בציר הראשי המחבר את הקסבה עם שכונת אבו סנינה. זאת בנוסף לחסימות לא מאויישות (בטונאדות וקונצרטינות) המונעות כניסה לרחוב משוק התרנגולים, שוק הזהב והשלאלות (צומת הבנקים). החיילים שהוצבו בעמדות מנעו מעברם של פלסטינים במקום, תוך שהבהירו, כי ההוראות המפורשות והברורות שניתנו להם הן, כי מדובר בציר סטרילי, האסור לתנועת פלסטינים כליל. באירוע אחד, למרות שהוצגו בפני החיילים הצווים הרשמיים בהם עוגנו מגבלות התנועה סירבו החיילים לפעול לפיהם, תוך שהם מבהירים, כי ההוראות שניתנו להם הינן שונות. בשל מניעות תנועה אלה, הנעשות בחריגה מסמכות, אין באפשרות האוכלוסייה אף לעבור במקום לצורך חציית הרחוב. כתוצאה מכך, נדרש כל תושב פלסטיני המבקש אך לחצות את הרחוב, לבצע הקפה רגלית גדולה מאוד של כל מרכז העיר. 9.2. תל-רומיידא – הכוחות בשטח אוסרים על תנועת אנשים שאינם מתנחלים באזור רחב בהרבה מזה המסומן בצו שהוצא. ככלל, אוסרים החיילים מכל אדם שאיננו מתנחל, ולמעט 3 משפחות פלסטיניות שמעברן אושר, ללכת בכל הרחוב העולה להתנחלות. זאת, בניגוד לצו, על-פיו השטח הסגור מתחיל אך ורק בצמוד להתנחלות עצמה, בעוד הרחוב עצמו, עד לבתי ההתנחלות אמור להיות פתוח לתנועה רגלית. כמו כן, הם מונעים ממשפחת אבו-הייכל המתגוררת בקצה הרחוב לעבור ברחוב על מנת להגיע לביתם, וזאת בניגוד לתשובתכם המפורשת בעניין. 9.3. תל-רומיידא - מניעת תנועה רגלית לישראלים (לרבות תושבי חוץ האוחזים באשרות כניסה לישראל) שאינם מתנחלים – החיילים המוצבים במקום הבהירו בפני הח"מ, בעת סיור במקום ביום 31.10.2006, כי ההוראות המפורשות שניתנו להם על ידי חמ"ל החטיבה וההוראות שהתקבלו מהמ"פ הן – כי ל"שמאלנים" אסור לעבור ברחוב הנדון (הרחוב המוביל להתנחלות תל-רומיידא). הח"מ הבהירה לחיילים, כי הוראות אלה עומדות בניגוד להוראות המפורשות שניתנו על-ידי אלוף הפיקוד, אך החיילים עמדו בשלהם. אף לאחר בירור מיוחד שערכו החיילים בזמן אמת באמצעי הקשר שברשותם, תשובת החטיבה הייתה, פחות או יותר במילים אלה, כי "אין הם מאשרים מעברם של ישראלים-שמאלנים לכיוון תל-רומיידא". 9.4. תנועת רכבים - חסמים בשטח מונעים מעבר כלי רכב גם באזורים עליהם לא הוטל איסור כזה, על פי המפה שהוצגה בפני בית המשפט. כך, למשל, התנועה לרכבים פלסטינים אסורה ברחוב השלאלה הגדולה, וחסימות בטון מוצבות בצדו המזרחי של הרחוב (בהצטלבות עם רחוב סלאח-א-דין) ובצדו המערבי (ליד בית הספר אליעקובייה). חריגות מן הצווים האמורים ניכרת גם ברחובות הסמוכים לבית הספר אלאיברהימייה, וברחובות היוצאים מציר המתפללים ומרחוב השוהאדה. יודגש, כי אלו הן רק חלק מהחריגות בכל הנוגע למניעת תנועת כלי-רכב באזור. 10. תלונות אלה ממחישות, כי גורמי הצבא האחראים לא דאגו להעברתן ויישומן של ההוראות שניתנו על-ידי אלוף הפיקוד, לגביהן אף ניתנה התחייבות בפני בג"צ. נוכח האמור לעיל, אבקשך לדאוג להנחיית כל הגורמים האחראים לכך לחדול מהטלת מניעות ואיסורי תנועה החורגים מסמכותם על-פי הצווים שהוצאו. כל זאת כמובן, מבלי למעט מטענותינו נגד אי-החוקיות הגלומה במגבלות התנועה המגולמות בצווים, שניתנו על ידי המפקד הצבאי, על-פיהן נמנעת תנועת כלי רכב פלסטינים בכל האזור, ונמנעת פתיחת חנויות וקיום מסחר בו, ואשר בעניינן פנינו בפניות חוזרות ונשנות ליועץ המשפטי לממשלה, ולגורמים נוספים. כן אבקש לקבל העתק מהצווים החדשים (בעברית ובערבית), שהוצאו, אם הוצאו, על-פיהם ימשיכו להיות מוטלות מגבלות התנועה והמסחר בעיר חברון. בכבוד רב ובברכה, לימור יהודה, עו"ד העתקים: האלוף יאיר נווה, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית – בפקס: 5305741-02 אל"מ יאיר לוטשטיין, היועץ המשפטי לאיו"ש – בפקס: 9977326-02 אל"מ יהודה פוקס, מפקד חטיבת חברון – בפקס: 9967395-02 27 באוגוסט, 2006 ש/16895 לכבוד מר מני מזוז היועץ המשפטי לממשלה רח' צלאח א-דין 29 בדואר רשום ירושלים שלום רב, הנדון: אחריות ישראל להפרות חמורות ונרחבות של זכויות אדם בחברון עניינה של פנייה זו הוא בפגיעות החמורות והמתמשכות בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית החיה בשטח העיר חברון, שבשלן נידונו חייה של אוכלוסייה זו לחיי השפלה ודיכוי, ולכליה חברתית וכלכלית. פניה זו עוסקת באחריותה של ישראל לפגיעות אלו – בשל פעולותיהם של כוחות הביטחון להטלת מגבלות בלתי אנושיות על האוכלוסייה הפלסטינית, ובשל אוזלת ידם ביחס לאלימות שיטתית של מתנחלים נגד פלסטינים ורכושם. פניה זו באה בהמשך לפניות קודמות אליך בנדון (מכתבה של עו"ד נעה שטיין מ-1.3.2004, וכן מכתביה של הח"מ מימים 29.11.2004, 26.6.2005 ו-2.9.2005), ולאחר עשרות פניות נוספות לרשויות הנוגעות בדבר. בתשובה לפניותינו אליך, התקבלו אצלנו תשובתו של עו"ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), מיום 17.11.2005, ותשובת סרן הראל וינברג מלשכת יועמ"ש איו"ש, מיום 16.11.2005, אליה צורפה תשובת המדינה לבג"צ 11235/04 עיריית חברון נ' מדינת ישראל (שעניינו מגבלות התנועה במרכז העיר חברון), מיום 14.11.2005. כפי שיפורט להלן, התשובות שניתנו מטעמך רחוקות מלהציג תוכנית ועקרונות פעולה, שיש בהם כדי לרפא ולו מקצת מהפגיעות החמורות, המתמשכות, הנרחבות והבלתי-חוקיות בעליל באוכלוסייה הפלסטינית בעיר חברון, להן אחראית מדינת ישראל. לא זו אף זו, אף ה"הקלות", שנכללו במסגרת התוכנית, שהוצגה על ידי מערכת הביטחון בבג"צ 11235/04, טרם יושמו עד היום. התוצאה היא, כי למרות חלוף למעלה משנתיים ימים מאז פנינו אליך לראשונה בנדון, ממשיכים כוחות הביטחון לפעול להפקעתו של מרכז העיר חברון מאוכלוסיית העיר על מנת לייחדו לשימושם של מתי מעט יהודים, תוך רמיסתם הכלכלית, הפיזית והנפשית של תושבי העיר הפלסטינים ותוך שלילת זכויות האדם שלהם. המדובר הוא בדפוס פעולה ובאמצעים בלתי-חוקיים בעליל, המביאים לפגיעות חמורות בזכויות האדם, שאינם יכולים להיות מוצדקים בשום נסיבות, ובשום מצב. בנסיבות אלה, ומאחר שסברנו, כי פתרונה של הסוגייה נתון במידה רבה בידיו של הדרג המדיני, וכי מן הראוי ששר הביטחון החדש ייתן דעתו עליה, פנינו בנדון ביום 5.6.2006 לשר הביטחון, מר עמיר פרץ. עם זאת, מצאנו לנכון לשוב ולפנות אליך, נוכח העובדה, כי מדובר בהפרות חמורות של המשפט הבינלאומי, להן אחראית מדינת ישראל, ונוכח זאת, שלסוגייה היבטים חוקיים משמעותיים ביותר, אשר רבים מהם תלויים ועומדים כיום בפני בג"צ ו/או עתידים לבוא בפניו בזמן הקרוב. בפניה זו נתמקד בשני הנושאים המרכזיים, העומדים בלב הפגיעות האנושות באוכלוסייה הפלסטינית בחברון – אוזלת ידה של המערכת נוכח אלימות שיטתית ומתמשכת מצד מתנחלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, וסגירתו הכמעט מוחלטת של מרכז העיר חברון בפני האוכלוסייה הפלסטינית, תוך הפיכתו לאזור המיוחד ליהודים בלבד וגרימת נטישה מסיבית של תושבים פלסטיניים את האזור. הגם שמדובר בשני נושאים נפרדים לכאורה, שלובים הם זה בזה. במציאות השוררת בעיר, לא תיתכן השבה של מרקם החיים בעיר לתיקונו בהיעדר מענה לשתי בעיות היסוד גם יחד: פתיחת העיר לתנועת פלסטינים ומענה אמיתי לתופעת אלימות מצד מתנחלים. בהמשך מכתב זה נעמוד על עיקריה של אי-החוקיות הבוטה הגלומה בפעולותיה של ישראל בעיר חברון, ונפרט את הצעדים ההכרחיים הנדרשים לצורך ביטולן של הפרות חמורות אלה. על קצה המזלג, צעדים אלה כוללים: א. שינוי מיידי בהיערכותן של כלל מערכות השלטון להגנת התושבים הפלסטינים מפני אלימות ועבריינות מצד מתנחלים – בין היתר, בהתאם להנחיותיו ולקביעותיו של בית המשפט העליון שניתנו בפסק הדין בבג"צ 9593/04 ראשד מוראר נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (פסק-דין מיום 26.6.2006, להלן בג"צ מוראר). בהתאם, על מערכת הביטחון ומערכת אכיפת החוק לנקוט הלכה למעשה בכל האמצעים הנדרשים על מנת לשמור ולהגן על ביטחונם של התושבים הפלסטינים בחברון. ב. ביטול מגבלות התנועה, שהוטלו על האוכלוסייה הפלסטינית בעיר חברון, על פיהן נמנעת תנועתם של פלסטינים במרכז העיר, מגבלות אשר הפקיעו מאוכלוסייה זו את זכות התנועה בעירם שלהם, וליצור את התנאים אשר יאפשרו את שיקום מרקם חייהם של התושבים הפלסטיניים בחברון. לפנייה זו מצורפים שני מסמכים מרכזיים: האחד, ריכוז הצעות להתמודדות עם תופעת אלימות מתנחלים בחברון. מסומן כנספח א'. השני, חוות דעת שהוכנה על ידי מומחים ביטחוניים בכירים, המציגה תוכנית ביטחונית חלופית לאבטחת האוכלוסייה בעיר חברון. מסומנת כנספח ב'. בקצרה - הפניות הקודמות והתשובות להן 1. בפניותינו הקודמות אליך, התרענו על הפגיעות החמורות באוכלוסייה המקומית הנובעות משורה של פעולות פוגעניות, ישירות ועקיפות, בהן נוקטים כוחות הביטחון, אשר הביאו לשיתוק החיים בעיר ולנטישה מסיבית של פלסטינים את האזור. עמדנו על כך, שבראש הפעולות הללו מצויים ההוראות הבלתי-חוקיות על פיהן נאסרת ונמנעת תנועתם של פלסטינים בחלקים נרחבים של העיר והכשל המערכתי בהגנת האוכלוסייה מפני אלימות מתנחלים המופנית כלפי גופם ורכושם. בנוסף עמדנו על שורה של פעולות שנוקט הצבא נגד האוכלוסייה המקומית – הטלת עוצר, סגירת חנויות, עסקים ומשרדים, תפיסת בתים, עיכובים, חיפושים בבתים ועוד. 2. נוכח חומרתן של הפרות זכויות האדם בעיר חברון, ומכיוון שפניות קודמות לרשויות הנוגעות בדבר לא הביאו לשינוי, פנינו אליך, כאמור, כבר ביום 1.3.2004, ובפניה מקיפה יותר ביום 29.11.2004. בפניות אלה התבקשה מעורבותך האישית בעניין. 3. תשובות לפנייתנו ניתנו אך בחלוף שנה תמימה (ראה פירוט התשובות פיסקה רביעית בעמ' 1). 4. לאכזבתנו הרבה, התשובות שניתנו לפניותינו מטעמך לא רק שלא הבהירו, כי יש לערוך שינוי יסודי בדפוסי פעולת הצבא בעיר, כפי שהדין והמוסר מחייבים, אלא שאף נתנו גושפקנא "חוקית" לדפוס הפעולה הבלתי-חוקי, והנגוע עד צוואר באפליה על בסיס מוצא לאומי, המאפיין את התנהלותן של רשויות השלטון – מערכת הביטחון כמו גם מערכת אכיפת החוק – בעיר חברון. 5. ואכן, כפי שמעיד המצב הממשיך לשרור בעיר – אין בתשובות שניתנו, לנו כמו גם לבג"צ, כל בשורה מבחינתה של האוכלוסייה הפלסטינית. 6. באשר לסוגייה של אי-אכיפת חוק על מתנחלים, והגנת התושבים הפלסטינים ורכושם, לא מצאנו בתשובות אלה כל שינוי באופן היערכותם של גורמי הביטחון ואכיפת החוק. הגם שנמסר על אי אלו תיקים פליליים שנפתחו, חקירות שבוצעו, ואפילו מספר מועט של כתבי אישום שהוגשו, לא שמענו וחשוב מכך לא ראינו כל שינוי מערכתי ממשי הנחוץ לצורך הגנתם של הפלסטינים המתגוררים בחברון. כתוצאה מכך, ביטחונם של התושבים הפלסטינים המתגוררים בסמוך להתנחלויות, או העוברים בקרבתן, ממשיך להיות הפקר. 7. באשר לאיסורי התנועה – בתגובת המשיבים לבג"צ נטען, כי מגבלות התנועה המוטלות על האוכלוסייה הפלסטינית הינן חלק מהאמצעים ההכרחיים לשמירת ביטחונה של האוכלוסייה היהודית בעיר. לתגובה צורפה "תוכנית הגנת היישוב היהודי", אשר כללה "שיפורים" ביחס למצב הקיים (בין השאר, פתיחת רחובות א-שוהדא וא-סהלה לתנועה רגלית פלסטינית, ומתן אפשרות לפתיחת חנויות במספר רחובות נוספים). עם זאת, גם על פי תוכנית זו נותר בעינו האיסור הגורף על תנועת רכבים פלסטינים בכל האזור, והאיסור על פתיחתן של חנויות רבות באזור כולו. 8. בנוסף לכך, כאמור, למרות שתשובה זו נמסרה לנו ולבג"צ כבר לפני כתשעה חודשים, עד היום לא יושם האמור בה. כך, למשל, מרביתם של רחובות א-שוהדא וא-סהלה נותרו אסורים כליל לתנועת פלסטינים. כתוצאה מכך, כל הפגיעות עליהן התרענו שרירות וקיימות, ואף מחריפות עם חלוף הזמן. 9. ואולם, וזה העיקר, אין בתשובה זו, גם אם הייתה מיושמת במלואה, כדי לרפא את עיקר הפגמים והפגיעות האנושות באוכלוסייה הפלסטינית – אין בה כדי לאפשר את חידושו של מרקם החיים הפלסטיני באזור, וכדי לבסס תנאי חיים סבירים לתושבי האזור הפלסטינים, תנאים המאפשרים קיום בכבוד. מעל הכל, יש בתשובה זו כדי לקבע ו"להכשיר" דבר שרץ, שלא ניתן להכשירו – הפקעתו של מרכז העיר מאוכלוסיית העיר על מנת לייחדו לשימושם של מתי מעט יהודים, תוך רמיסתם הכלכלית, הפיזית והנפשית של תושבי העיר הפלסטינים ותוך שלילת זכויות האדם שלהם. המשך הפרת החובה להגן על ביטחון התושבים הפלסטינים ועל הסדר הציבורי 10. הפקרת ביטחונם של התושבים הפלסטינים בחברון לאלימות מידי מתנחלים הינה תופעה מוכרת מזה שנים ארוכות. גם בתקופה הנוכחית, ההתקפות האלימות שמבצעים מתנחלים נגד פלסטינים המתגוררים בקרבתם או העוברים ברחובות העיר, נמשכות בלא כל שינוי. מצב דברים זה הינו תוצאה ישירה מאוזלת ידם ומהימנעותם של כוחות הביטחון מלנקוט באמצעים הכרחיים העומדים לרשותם והנדרשים לשם הגנת ביטחונם של תושבי העיר הפלסטינים. הפקרת ביטחונם של התושבים הפלסטינים 11. הפלסטינים תושבי העיר חברון, ובמיוחד אלה המתגוררים בסמוך להתנחלויות היהודיות, ממשיכים לדווח על תקיפות והתנכלויות חוזרות ונשנות, מצד מתנחלים, אשר הפכו זה מכבר לחלק משגרת חייהם. אלימות זו כוללת תקיפות, יידוי אבנים וחפצים אחרים (ובהם אשפה, חול, מים, כלור, וכו') לעבר עוברי אורח, ולעבר אנשים בבתיהם, השחתת רכוש של נכסים בסביבתם (השחתת חנויות, דלתות, ניפוץ חלונות, כריתת עצים) ועוד. 12. אלימות זו נמשכת למרות נוכחות מסיבית של כוחות הביטחון הפרוסים בעיר, ובמיוחד בסמוך להתנחלויות. למרות הבטחות חוזרות מצד גורמי הצבא, כי לכלל הכוחות בשטח מועברות הוראות בדבר חובותיהם לפעול לאכיפת החוק והסדר אף על ישראלים, רבים מאירועי התקיפה וההשחתה מתרחשים לנגד עיניהם של חיילים ושוטרים, בלא שאלה עושים דבר למניעת ההתקפות או לתפיסתם ועיכובם של החשודים בביצועם. 13. בידי האגודה לזכויות האזרח מידע רב באשר לאוזלת היד ולתפקוד הלקוי של כל הגורמים המעורבים – צבא ומשטרה – האחראים להפקרת ביטחונה של האוכלוסייה הפלסטינית. נשמח להעמיד מידע זה ככל שיידרש1. חובותיו של המפקד הצבאי 14. כידוע, מחובתו של המפקד הצבאי לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותו לשמור על הסדר הציבורי והביטחון באזור הנתון לשליטתו (תקנה 43 לתקנות האג), להבטיח את ביטחונם של תושבי המקום ולהגן עליהם במיוחד מפני אלימות והתנכלויות (סעיף 27 לאמנת ג'נבה הרביעית). עמד על כך בית המשפט העליון בקובעו: "אין ספק שתפקידו העיקרי של הריבון בשטח מוחזק הוא לשמור על החוק והסדר" (בג"ץ 175/81 אל נתאשה נ' שר הביטחון, פ"ד לה(3) 361, 363). 15. על מושכלות יסוד אלו הנוגעות לחובותיו של המפקד הצבאי בשטח כבוש ביחס לאוכלוסייה המוגנת חזר ועמד בית המשפט העליון בבג"צ מוראר: "אין חולק, כי בשל הפרות חוק אלה (התקפות מצד מתנחלים כלפי חקלאים פלסטינים ורכושם – ל' י') נשללות מן העותרים זכויותיהם היסודיות לביטחון ולקנין. כן אין חולק, כי חובתם של המשיבים היא למנוע פגיעה זו בביטחון ובסדר הציבורי" (פיסקה 30 לפסק-הדין). 16. למרות הצהרות רבות שנמסרו לבית המשפט, בדבר הכרתן של רשויות הביטחון בחובתן להגנתם של הפלסטינים, ובדבר צעדים נמרצים שבכוונתן לנקוט בעניין, קבע בית המשפט, בפסק הדין כי "מצב העניינים רחוק מלהשביע רצון", וכי "העובדות בשטח מדברות בעד עצמן וכי לא נעשה די על מנת להגן על זכויותיהם של העותרים. מצב זה הינו בלתי נסבל, אין ניתן להשלים איתו, ועל המשיבים לפעול לתיקון המעוות באופן מיידי" (פיסקה 32 לפסק-הדין. ההדגשה שלי – ל' י'). לפיכך חוזר בית המשפט וקובע: "אין אפוא ספק, כי על המשיבים לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת להגן על ביטחונם של החקלאים הפלסטינים המגיעים לעבודה באדמותיהם וכן עליהם לפעול על מנת להגן על זכויותיהם הקנייניות של העותרים לבל תיפגענה שלא כדין. הגם שאין בידו של בית משפט זה לקבוע מה יהיה היקף הכוחות שיוקצה למשימות אלה ומה יהיו הפעולות המבצעיות שיינקטו, הרי שבידנו לומר כי ההגנה על ביטחונם וקניינם של התושבים המקומיים היא מהחובות הבסיסיות ביותר המוטלות על המפקד הצבאי בשטח." (פיסקה 33 לפסק-הדין). 17. בהמשך עומד בית-המשפט על העקרונות, שראוי כי ינחו את הצבא והמשטרה בטיפול בסוגיה, ובעיקרם: מתן הנחיות ברורות וחד-משמעיות לכוחות הפועלים בשטח, הקצאת כוחות להגנת הביטחון והקניין של התושבים הפלסטינים, ושכלולם של מנגנוני האכיפה – החקירה וההעמדה לדין. אחריות כוחות הביטחון להפקרת ביטחון הפלסטינים – אי-נקיטה בצעדים הכרחיים 18. על מנת שישראל תעמוד בחובותיה הבסיסיות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית מחובתן של מערכות הביטחון ואכיפת החוק, לערוך שינוי יסודי ומהותי בתפיסתן ובהיערכותן לטיפול בתופעה. העיקרון, אשר על פיו המערכות חייבות להנחות עצמן הוא – נקיטה באותם אמצעים חוקיים בהם נעשה שימוש לצורך הגנת הישראלים המתגוררים בחברון אף לשם הגנת ביטחונם ורכושם של הפלסטינים. 19. היערכות המערכת בהקשר זה צריכה לכלול שני נדבכים: האחד, היערכות למניעת פגיעות בתושבים הפלסטינים וברכושם, וכדי לתת מענה בזמן אמת לאיומים על ביטחונם, ובכלל זה לצורך הגנת גופם ורכושם. השני, נקיטה בפעולות אכיפת חוק נמרצות נגד המעורבים בעבירות אלימות נגד גוף ורכוש. 20. לעניות דעתנו, אין המערכת נזקקת ל"ייעוץ" בכל הנוגע לדרכים ולאמצעים, בהם יש לנקוט לשם אכיפת החוק. עם זאת, נוכח אוזלת היד המתמשכת, שמגלות מערכות הביטחון ואכיפת החוק בסוגיה הנדונה, מצאנו לנכון לצרף מסמך, המרכז הצעות להתמודדות עם תופעת אלימות מתנחלים בחברון (מצורף כנספח א'). במסמך מפורטים עקרונות מנחים ופעולות קונקרטיות, שיש להערכתנו לנקוט בהם לשם שיפור ההגנה על ביטחונם של הפלסטינים, תוך התייחסות לכל אחד מהנדבכים האמורים. 21. על חיוניותו של הנדבך הראשון – הפעלתו של מערך אבטחה – כמרכיב הכרחי במסגרת האמצעים להגנת ביטחונם של הפלסטינים, עומדים המומחים בחוות הדעת הביטחונית המצורפת (נספח ב'). המומחים עומדים על כך, שעל מערכת הביטחון להעמיד אבטחה קבועה, הן של מקומות המגורים של פלסטינים המתגוררים בסביבת ריכוזי היישוב היהודי, והנתונים להתקפות קבועות מצד מתנחלים, והן של תנועתם באזור. הגנת מקומות מגורי הפלסטינים צריכה להתבצע באמצעות העמדת אבטחה למשך 24 שעות ביממה, וכן באמצעות נקיטה באמצעי מיגון נוספים. הגנת תנועת הפלסטינים צריכה להיעשות באמצעות הצבתם של כוחות תצפית ותגובה מהירה לאורך רחוב השוהדא ותל-רומיידא. הם מציינים, כי משום שלאור הניסיון שנצבר עם השנים, חיילים מן השורה אינם בעלי הכשירות הנדרשת לצורך ביצוע המשימה של אכיפת חוק על ישראלים, יש צורך בהצבתם במקום של כוחות שיוכשרו ויתודרכו במיוחד לביצועה של משימה זו. 22. להיערכות למניעת סיכונים מראש, צריכה להתווסף מערכת אכיפת חוק אפקטיבית כלפי מעורבים בעבירות אלימות. גם בהקשר זה, ככלל, על המערכת לנקוט באותם אמצעים חוקיים בהם היא נוקטת לצורך אכיפת חוק וסדר על כלל תושבי השטחים. 23. באשר לפעולות לאכיפת החוק חייבת להינתן חשיבות עליונה למיידיות הטיפול והתגובה של המערכת בעקבות אירועי אלימות והתנכלות. בכלל זאת, חייב להינתן דגש על יישומן הלכה למעשה של הוראות שיביאו לעיכוב מיידי של חשודים בביצוע עבירות אלימות כלפי פלסטינים (הוראות שצריכות להינתן ולהתבצע לא רק על ידי כוחות המשטרה, אלא גם על ידי כוחות הצבא), ולנקיטה בצעדים מיידיים נגדם (למשל, הרחקה מהאזור, ואף שימוש במעצר עד תום ההליכים במקרים המתאימים). אי-חוקיותם של האיסורים על תנועת פלסטינים במרכז העיר חברון 24. מחובתו של המפקד הצבאי לבטל לאלתר את כל מגבלות ואיסורי התנועה שהוטלו על האוכלוסייה הפלסטינית. המשך האיסור על תנועת פלסטינים במרכז העיר 25. מאז שנת 2001 אוסרים כוחות הביטחון על פלסטינים לנוע ברחובות המרכזיים של העיר העתיקה בחברון, ועיקרם הרחובות המקשרים בין קרית ארבע למערת המכפלה, ולמרכזי ההתנחלות היהודית בעיר חברון. הרחובות האסורים לחלוטין בתנועת פלסטינים (ברכב וברגל) כוללים, את רחובות א-שוהאדא, וא-סהלה ובאב אל-חאן (בעגה הצבאית מכונים רחובות אלה "ציר דוד המלך", ו"ציר תנובה"), שמהווים את צירי התנועה המרכזיים החוצים את העיר. בנוסף, נאסרה תנועתם ברכב של פלסטינים ברחובות מרכזיים נוספים הכוללים את רחובות שכונת תל-רומיידא, ואדי אל נסארה, השלאלה הגדולה והקטנה ועוד (בעגה הצבאית מכונים רחובות אלה "ציר תרפ"ט", השלאלות, "ציר בית המרקחת", "עיקול 160", "סמטת ארז", "ציר ציון", ו"ציר המתפללים")2. בהשתלבם יחד, מהווים רחובות אלה את הרחובות המרכזיים בעיר חברון, אשר שמשו עד לפני מספר שנים כמרכז המסחרי והחברתי של העיר. על פי ההוראות הנאכפות על ידי כוחות הביטחון, התנועה החופשית ברחובות האמורים מותרת ליהודים בלבד. 26. למרות ההצהרות, שהוגשו בעניין זה לבג"צ עוד בחודש נובמבר 2005 (במסגרת בג"צ 11235/04) מצב זה נותר עד היום בלא שינוי. למעט השינוי המשפטי – עיגון איסורי התנועה בצווים רשמיים - ה"הקלות" באיסורים על תנועת פלסטינים בעיר, לא יושמו עד היום. ואולם, וזה העיקר, אף אילו ייושמו הצהרות אלה, לא צפוי שינוי ניכר במצב הדברים המפורט לעיל ובפגיעות באוכלוסייה הפלסטינית המקומית ובזכויותיה. 27. ראשית, כל רחובות מרכז העיר יוותרו סגורים וחסומים לפלסטינים. 27.1. דה-יורה - מרבית החנויות באזור יוותרו סגורות בצו, ותנועת רכבים פלסטיניים תמשיך להיאסר באופן גורף. כל תנועה ברכב, לרבות כניסתם של שירותים חיוניים, או אספקה של מצרכים חיוניים לתושבי האזור ולבעלי החנויות, תצריך היתר מיוחד, שלא ברור אם יינתן, ובאילו תנאים, ושיהיה כרוך במעמסה בירוקרטית בלתי-נסבלת. 27.2. דה-פקטו – רחובות א-שוהאדא, וא-סהלה, שהינם הרחובות המרכזיים החוצים את לב העיר חברון, והמהווים את לב האזור המסחרי, שבו השווקים המרכזיים ומאות רבות של חנויות, ימשיכו להיות חסומים כמעט כליל גם לתנועה רגלית. זאת, משום, שכל עשרות הרחובות המובילים והמקשרים בין רחובות אלה לסביבתם, ואשר יכולת התנועה בהם הינה תנאי לשיקום ולהחייאת האזור, ימשיכו להיות חסומים באופן הרמטי בגדרות גבוהות. חסימות פיזיות אלה יוצרות מתחם סגור, שגם אם באופן הצהרתי עומדת לפלסטיני רשות "חוקית" להיכנס אליו (רגלית בלבד), הרי שדה-פקטו, יכולת הגישה לאזור נמנעת. 28. שנית, "מתחמי היישוב היהודי" אליהם נאסרה לחלוטין כניסת פלסטינים כוללים בתים ונכסים של תושבים מקומיים וכן רחובות ודרכי גישה לבתים. כך למשל, בנוגע לאזור תל-רומיידא נמסר לבג"צ, כי תנועת הפלסטינים תושבי השכונה לא תיאסר (סעיף 56 לתגובת המשיבים בבג"צ 11235/04). ואולם, בצו שהוצא על ידי המפקד הצבאי הוכרז האזור, הכולל את כביש הגישה ודרך הגישה לבתי התושבים, כשטח צבאי סגור. הכרזה זו לא חלה על כל מי שרשום במרשם האוכלוסין של ישראל, ולרבות מי שזכאי לעלות לפי חוק השבות. לעומת זאת, היא כן חלה על כל פלסטיני, לרבות תושבי השכונה. משמע, תושבי השכונה, וכן כל קרוב משפחה, מכר או נותן שירותים לו הם נזקקים, חייבים לקבל היתר מיוחד מהמפקד הצבאי, שיתכן שיינתן ויתכן שלא יינתן בהתאם לשיקול דעתו, ואשר יהיה כרוך (כצפוי) במעמסה בירוקרטית בלתי-נסבלת, וזאת להבדיל מכל "ישראלי" או "זכאי שבות" להם שמורה גישה חופשית ומלאה ללא כל תנאי. 29. משמעות הדבר היא, כי אין בעמדה, שהוצגה לבג"צ, כדי לבסס תנאים שיאפשרו לתושבים ולסוחרים באזור לקיים אורח חיים סביר, ולשקם את מרקם החיים במקום. 30. כאמור, למרות עמדת המשיבים בבג"צ, ולמרות שהצווים שאמורים היו ליישמה בשטח פורסמו כבר לפני תשעה חודשים, ממשיכים כוחות הביטחון לאסור את תנועת התושבים הפלסטינים ללא כל שינוי. עד היום, ממשיכים כוחות הצבא למנוע את תנועתם של פלסטינים (גם הרגלית) ברחובות א-שוהאדא וא-סהלה. כן נותרו הכניסות לבתיהם של תושבים, ובכללם תושבים המתגוררים במקבץ בתים בשכונת תל-רומיידא חסומות. בשל כך, תושבים אלה ממשיכים להידרש לטיפוס קשה ומסוכן על מנת לצאת ולהיכנס לביתם. המדובר בקשיי תנועה הגוזרים תנאי כליאה, פשוטו כמשמעו, על קשישים, חולים או מוגבלים בתנועה, שאינם מסוגלים עוד לצאת מביתם, ואשר הביאו תושבים מהאזור לעזוב, בלית ברירה, את בתיהם3. 31. הנה כי כן, על מנת לשרת אינטרסים של מאות בודדות של ישראלים, שבהרשאתו של המפקד הצבאי הורשו לעבור להתגורר בלב ליבה של העיר חברון, החריב המפקד הצבאי את מרכז העיר והפקיע אותה מתושביה. במסגרת פעולתו לקידומה של מטרה זו – יישוב יהודים בעיר חברון - מורה המפקד הצבאי על סגירתן של מאות חנויות, המשמשות מקור פרנסה לאלפי אנשים, אוסר על תנועת אזרחים ברחובות המרכזיים של העיר, ומכפיף את חייהם של אלפים לבדיקות משפילות, ולקבלת היתרים ממנו, שיהיו דרושים להם לכל צעד ושעל בחייהם. 32. משמעות הדבר היא, כי אף אם ההצהרות שנמסרו לבג"צ, ייושמו, לא צפוי שינוי של ממש במצב השורר בעיר – עיר רפאים, שתושביה הפלסטינים סולקו ממנה, והפתוחה ליהודים בלבד. אי-חוקיות ההוראות 33. מדובר באיסורי תנועה, המוטלים באופן גורף על כלל התושבים הפלסטינים, השוללים מהם את זכותם לנוע באופן חופשי ברחובות עירם, לצאת ולהיכנס באופן חופשי מבתיהם ולהתפרנס למחייתם. מדובר בפעולות, הגורמות לפגיעות אנושות בזכויות האדם של תושבי העיר, והמבוססות על אפליה על רקע מוצא לאומי. מדיניות, המבוססת על אפליה ממין זה אסורה בתכלית ומוקעת בעולם כמדיניות גזענית (ר' האמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית, משנת 1966, סעיפים 1, 2, 3, ו-5). 34. אי-החוקיות שבהוראות אלה נגזרת אף ממספר סיבות נוספות: ראשית, מדובר בפגיעות הומניטריות חסרות תקדים, העולות כדי הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי, וכדי "יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל" (סעיף 7 לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות – ה-ICCPR) . שנית, תנאי החיים, עליהם אחראי המפקד הצבאי באזור ואשר נפגעים כתוצאה מפעולותיו וממחדליו, מביאים ל"עזיבה בכפיה", השקולה להעברה בכפיה של מוגנים, האסורה לפי סעיף 49 לאמנת ג'נבה הרביעית. שלישית, מדובר במניעות תנועה גורפות הנופלות בגדר ענישה קולקטיבית, האסורה באיסור חמור על פי דיני המלחמה בכלל, ועל פי דיני הכיבוש בפרט (ר' תקנה 50 לתקנות האג וסעיף 33 לאמנת ג'נבה הרביעית). הנה כי כן, מדובר בהפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי וכן בפגיעות חמורות בזכויות אדם, שאינן יכולות להיות מוצדקות בשום נסיבות ובשום מצב. 35. זאת ועוד, מניעת תנועת פלסטינים במרכז העיר חברון לא רק שאינה חוקית על-פניה, אלא שאף אינה נחוצה ואינם נדרשת מטעמים ביטחוניים לשם הגשמת המטרה של הגנה על ביטחונם של היהודים, המבקשים להתגורר בחברון. לרשותו של המפקד הצבאי עומדים שלל אמצעים חלופיים להשגת מטרה זו. בהקשר זה מן ההכרח להוסיף ולציין, כי עצם ההחלטה לאפשר את נוכחותם של ישראלים בעיר פלסטינית צפופה, ובמיוחד בהתייחס למצב השורר בשנים האחרונות בגדה המערבית, חייבת לקחת בחשבון קיומו של סיכון לשלומם של אנשים אלה (ר' למשל ההכרזות השונות, על פיהן נאסרה כניסתם של ישראלים למרבית השטחים המאוכלסים בגדה המערבית, המצביעות על מודעותו של המפקד הצבאי לסיכונים אלו). 36. לפי חוות דעתם של המומחים הביטחוניים (המצ"ב כנספח ב'), עומדות לרשות מערכת הביטחון דרכים חלופיות להבטחת ביטחונם של היהודים, המתגוררים בחברון או המבקשים לבקר בה, אשר לא פוגעות במידה כה קשה באוכלוסייה המקומית. 37. בחוות דעתם של המומחים מוצעות שתי חלופות להגנת הישראלים: 37.1. החלופה הראשונה כוללת פירוט של האמצעים הנדרשים לצורך הגנת מקומות המגורים של הישראלים, ואבטחת תנועתם. על פי ההצעה, הגנת מקומות המגורים תיעשה באמצעות העמדת שמירה למשך 24 שעות ביממה ותוך שימוש באמצעי מיגון שונים. להערכת המומחים, תספק אבטחה זו מענה ביטחוני הולם להגנת חייהם של הנמצאים במתחמי הישוב היהודי בחברון. אבטחת התנועה הישראלית, בין הריכוזים הישראליים ובינם למערת המכפלה ולקרית ארבע, תבוצע באמצעות מספר אמצעי ביטחון הכוללים תצפיות וכוחות תגובה מהירה לאורך ציר התנועה, ונסיעה ברכב ממוגן ירי. להערכתם, עשויה הגנה זו, ובעיקר התנועה באמצעות רכבים ממוגני ירי, לספק אף הגנה טובה יותר לנוסעים ולהולכי הרגל מאשר זו הקיימת. חשוב לציין, כי מרבית אמצעי האבטחה, למעט רכבים ממוגני ירי, מיושמים כבר כיום על ידי כוחות הביטחון. מכאן, שאיסורי התנועה המוטלים על האוכלוסייה הפלסטינית אינם נדרשים ואינם הכרחיים לצורך הגנת ביטחון היהודים בחברון ועל כן ניתן לבטלם (למעט תנועת רכבים פלסטינים ברחוב א-שוהדא, אשר תוגבל לתושבי המקום ולבעלי היתרים). 37.2. החלופה השניה אליה מתייחסים המומחים (המקבילה בחלקה לחלופה הראשונה) היא חלופה המבוססת על הפרדה בזמן. על פיה ייפתח אזור H-2 כולו לתנועת פלסטינים במהלך שעות היום (למעט הגבלת תנועת רכבים פלסטינים ברחוב א-שוהדא), ואילו במהלך שעות הערב והבוקר ייוותר האזור מיועד לתנועה של יהודים. 38. המומחים מציינים, כי החלופה הראשונה המוצעת על ידם "מעניקה ביטחון סביר ליהודי חברון, מאפשרת תנועה וחידוש של מרקם החיים הפלסטיני אך פוגעת במידה מסוימת בחופש התנועה של יהודי חברון, בעיקר עקב כך שמגבילה את יכולתם להסתובב באופן חופשי רגלית בתוך חברון. ואולם, בהתחשב בגודלה של האוכלוסייה היהודית בחברון, המונה מאות בודדות, ובניתוח מרקם חייה הכולל בעיקר מגורים ולינה במקום, לעומת צרכיה של האוכלוסייה הפלסטינית המונה עשרות אלפים והמקיימת חיי מסחר, חברה ותרבות באזור, נראה כי מדובר בפגיעה שהיא מידתית". 39. באשר לחלופה השניה המוצעת על ידם, המבוססת על הפרדה בזמן, מציינים המומחים, כי היא "מעניקה ביטחון ליהודים ולפלסטינים באזור. הצעה זו מרחיבה את החופש הניתן ליהודים בעיר על חשבון החרפת הפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית. הפגיעה במרקם החיים הפלסטיני עשויה להיות סבירה, בתנאי שזמן הפעילות שיוקצה לפלסטינים יענה על עיקרי הצרכים של אוכלוסייה זו, וייקח בחשבון לא רק את העובדה כי הינם הרוב המוחלט במקום, אלא גם את העובדה כי האזור משמש עבורם כמרכז מסחרי, חברתי ותרבותי של העיר כולה, בנוסף על היותו אזור מגורים". 40. חובתו של המפקד הצבאי היא לנקוט באפשרות הפוגעת פחות באוכלוסייה המקומית, ואשר כלפיה הוא מחוייב, מכוח המשפט ההומניטרי הבינלאומי. נוכח זאת, שהחלופה השניה פוגעת יותר באוכלוסייה הפלסטינית המוגנת, ומשקבעו המומחים, כי החלופה הראשונה מספקת ביטחון סביר ליהודים בחברון, ומאפשרת תנועה ככל הנדרש לקיום מרקם החיים, אין המפקד הצבאי רשאי לבחור בדרך פעולה הכרוכה בפגיעה חמורה יותר. 41. למרות העמדה המוצהרת של מערכת הביטחון, לא נסתיר את השערתנו, כי לא שיקולי ביטחון צרופים הם המכתיבים את אופני פעולתם של כוחות הביטחון באזור, והעומדים ביסוד מניעות התנועה הגורפות והקיצוניות, שהוטלו על האוכלוסייה הפלסטינית בעיר חברון, כי אם טעמים אחרים, זרים. 42. היותם של שיקולים זרים בין השיקולים העיקריים, המכתיבים את דרך פעולתו של המפקד הצבאי בעיר, מוכח ממספר עובדות מצטברות: 42.1. האיסורים על תנועת פלסטינים מוטלים אף על תושבים פלסטינים, שעברו בידוק קפדני ביותר (הכולל שיקוף וגלאי מתכות). 42.2. בחירתם של גורמי הביטחון שלא לעשות שימוש באמצעים אפשריים אחרים, שפוגעים פחות באוכלוסייה הפלסטינית, כדי להגן על ביטחונם של היהודים בחברון. 42.3. איסורים דה-פקטו, המוטלים על תנועתם של פלסטינים בעקבות התנגדותם של מתנחלים ש"ערבים" יעברו במקום4. 43. המסקנה היא, כי שיקול מרכזי, המכתיב את אופן פעולת כוחות הביטחון בעיר, הינו חוסר רצונם וחוסר נכונותם להתעמת עם מתנחלים, ולכפות עליהם חוק וסדר. 44. בחינה של דפוסי פעולתם של כוחות הביטחון במקומות רבים ברחבי הגדה המערבית, בהם מצויה אוכלוסיית מתנחלים (ובמיוחד כאשר מדובר בהתנחלויות, מהן יצאו התקפות אלימות נגד פלסטינים) מלמדת, כי שיקול מרכזי המכוון את פעולתם הוא – חששם וחוסר רצונם להתעמת עם מתנחלים ולאכוף עליהם חוק וסדר5. 45. כניעתם של כוחות הביטחון לגחמות המתנחלים מקוממת ופסולה במיוחד בעיר חברון. זאת, הן לנוכח הפגיעות חסרות התקדים באוכלוסייה הפלסטינית, והן לנוכח העובדה, שבבסיס דרישותיהם של המתנחלים, שרבים מהם משתייכים לתנועת "כך" (אשר זה מכבר הוצאה אל מחוץ לחוק), עומדות תפיסות גזעניות מובהקות ומוצהרות. 46. מכל הטעמים המפורטים לעיל עולה, כי מדובר באמצעים בלתי-חוקיים ובהפרות זכויות אדם שלא ניתן ושאסור להכשירן. סיכום הפגיעות האנושות והמתמשכות בפלסטינים תושבי העיר העתיקה בחברון הינן מהדוגמאות הקיצוניות והמחפירות להפרות חמורות של המשפט ההומניטארי ושל דיני זכויות אדם, להן אחראית ישראל בשטחים הכבושים. שורשיה של מדיניות זו בזלזול בוטה בזכויותיהם של התושבים הפלסטינים, בהעדפה בוטה ומפלה של האינטרסים של אזרחי מדינת ישראל, ובחששותיהן של הרשויות מלהתעמת עם מתנחלים ומלאכוף עליהם חוק וסדר. תוצאותיה – הגבלות קיצוניות על חירויות יסוד של התושבים הפלסטינים, ואוזלת יד מופגנת אל מול התנהגות קיצונית ואלימה מצד מתנחלים. משמעותה של העמדה, שהוצגה על-ידי מערכת הביטחון בפני בג"צ היא, כי אין באפשרותה לספק לאוכלוסייה היהודית בעיר חברון הגנה סבירה בדרך, שאינה כרוכה בפגיעה קשה בזכויות היסוד ובמרקם חייה של האוכלוסייה הפלסטינית. אם אכן להערכת גורמי הביטחון, לשם הגנת היהודים בעיר הכרחי להמשיך ולנקוט במגבלות הדרקוניות ובאמצעים הקיצוניים בהם נעשה שימוש כיום נגד האוכלוסייה הפלסטינית – הרי שמחובתה של ישראל להורות על פינויים המיידי של היהודים מהעיר. ודוק, האפשרות של הותרת היהודים בעיר תוך המשך הפגיעות הבלתי-חוקיות והבלתי-מוסריות באוכלוסייה המקומית איננה נופלת במסגרת האפשרויות החוקיות, העומדות לרשותה של מדינת ישראל. עשרות הפניות, שהופנו עד כה לרשויות הנוגעות בדבר, לא הובילו להפסקת הפגיעות החמורות והבלתי-חוקיות באוכלוסייה הפלסטינית בחברון. בנסיבות אלה אנו שבים ופונים אליך, על מנת שתשקול בכובד הראש הראוי את הנושא על היבטיו החוקיים והמוסריים, ותנחה את כל רשויות השלטון המעורבות כיצד מחוייבות הן לפעול, על מנת למחוק את החרפה הזו מדברי ימיה של מדינת ישראל. בכבוד רב, לימור יהודה, עו"ד העתקים: עו"ד אסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים, פרקליטות המדינה עו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) עו"ד יובל רויטמן, מחלקת הבג"צים, פרקליטות המדינה האלוף יאיר נוה, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ניצב ישראל יצחק, מפקד מחוז ש"י, משטרת ישראל תא"ל אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי אל"מ יאיר לוטשטיין, היועץ המשפטי לאיו"ש אל"מ יהודה פוקס, מפקד חטיבת חברון ‏‏‏23/03/2006 הנדון: הצעה לאבטחת היישוב היהודי בחברון כללי מטרת המסמך להציג תוכנית חלופית לאבטחת הישראלים המתגוררים או החוצים את ריכוזי הישוב היהודי בחברון בהתייחס לתביעה לקיום ולחידוש מרקם החיים הפלסטיני באזור זה ובקשר שלו לעיר חברון. עקרי מצב קיים 1. ב-H2 מתגוררים כ-500 יהודים וכ-35000 פלסטינים. 2. הבתים בהם מתגוררים יהודים בעיר חברון ממוקמים בנקודות מוגדרות לאורך רחוב השוהדא ברובע העתיק שלא ברצף. 3. רחוב השוהדא וציר המתפללים משמשים כציר התנועה העיקרי של הישראלים בין קריית ארבע לישוב היהודי בחברון ולמבקרים ישראלים הבאים להתפלל במערת המכפלה. 4. איזור זה, שהינו חלק מ-H2, סגור היום מכל עבריו באמצעות כ-100 מחסומים, חסימות ואטימות למיניהם. 5. בפועל, לא מתקיימת באזור זה תנועה פלסטינית, ברכב או ברגל, וכן לא מתאפשרת פתיחת חנויות פלסטיניות. רבים מתושבי המקום הפלסטינים העתיקו את מקום מגוריהם למקום אחר בעיר. הנחות עבודה להצעה 1. מערכת היחסים המתקיימת כיום בין הישוב היהודי בחברון, המונה מאות נפשות, לישוב הערבי, המונה עשרות אלפי נפשות, הינה עוינת ואינה מבקשת חיים משותפים. לפיכך, ההחלטה לאפשר ליהודים להתגורר ולהסתובב בחברון לוקחת בחשבון קיומו של סיכון מסוים לשלומם. 2. נוכח מצב העוינות והסיכון ההדדי – נקיטה באמצעי ביטחון להגנת שתי האוכלוסיות הינה הכרחית. 3. בהיערכות הקיימת של כוחות הביטחון בחברון ניתן מענה להגנת הישראלים בלבד, אך אין בה כדי לספק הגנה לביטחונם של הפלסטינים מפניהם. תנאי אין בלתו הינו לפיכך נקיטה בצעדים הנדרשים לאכיפת החוק על הישראלים ולהגנת הפלסטינים מפניהם. 4. הגנת האוכלוסיות הנמצאות בתא השטח הנתון, אפשרית באמצעות הפרדה פיזית של מקום פעילותן של שתי האוכלוסיות או באמצעות הפרדה בזמן פעילותן של שתי האוכלוסיות באותו אזור (לדוגמא, סידורי התפילה במערת המכפלה). 5. הפרדה פיזית באמצעות פינוי הישוב היהודי בחברון אינה מענייננו במסגרת זו והינה סוגיה המונחת לפתחו של הדרג המדיני. 6. על ההצעה ליתן מענה לחידוש המגורים, המסחר והתנועה הפלסטינית מחד גיסא ולשמירת ביטחונם של הישראלים והפלסטינים הגרים והנעים באזור מאידך גיסא. 7. על הפגיעה במרקם חייהן של שתי האוכלוסיות, עקב סידורי הביטחון הנדרשים, להיות מאוזנת ומדתית ככל שניתן וזאת על פי פרמטרים שונים: גודל האוכלוסייה, אופי הפעילות, שעות הפעילות וכדומה. 8. אין בידי צה"ל ומשטרת ישראל יכולות משמעותיות לבידוק כלי רכב. 9. בידוק בטחוני ברמת שירות סבירה למספר רב של הולכי רגל פלסטינים מחייבת השקעה רבה בתשתיות ובכ"א ייעודי. תפיסת האבטחה הצה"לית המוצעת 1. תפיסת האבטחה המוצעת על ידי מערכת הביטחון מבקשת הפרדה פיזית בין שתי האוכלוסיות. 2. האופן בו מבוצעת ההפרדה כיום, וכן האופן בו אמורה ההפרדה להיות מבוצעת על פי התוכנית שהוצגה על ידי הצבא, מעניקה אומנם ביטחון לתושבים היהודים של H2 אך פוגעת במרקם חייהם של התושבים הפלסטינים במידה קיצונית שעה שאינה מאפשרת בפועל את המסחר, התנועה והחיים במקום. קרי, כל המחירים בגין קיומו של הישוב היהודי בחברון מושתים על הפלסטינים באופן הפוגע בצורה דרסטית ביותר בחייהם ובזכויותיהם. 3. אוזלת ידם של צה"ל ומ"י להבטיח את ביטחונם ורכושם של התושבים הפלסטינים באזור מפני התנכלויות התושבים היהודים מהווה גורם נוסף להרחקתם של התושבים הפלסטינים ממקום חייהם ופעילותם החברתית והמסחרית. להלן שתי חלופות ביטחוניות אפשריות להצעה של המפקד הצבאי: חלופה ראשונה - הגנת מקומות היישוב היהודי ותנועת הישראלים בחברון 1. ניתן לאבטח את הישוב היהודי בחברון והתנועה הישראלית בו באמצעים אחרים, שאינם פוגעים, ולמצער פוגעים במידה מצומצמת ביותר, באוכלוסייה המקומית. 2. שתי משימות עיקריות להגנת הישוב היהודי – הגנת מקומות המגורים והשהייה בהם נמצאים ישראלים; והגנת תנועתם של הישראלים בחברון, הכוללת תנועה בין מקומות היישוב היהודי, ממקומות היישוב לכיוון מערת המכפלה ובעיקר לכיוון קרית ארבע. 3. הגנת מקומות המגורים (ריכוזי הישוב היהודי בחברון, הכוללים את: אברהם אבינו, בית רומנו, בית הדסה ותל-רומיידא) ניתנת לביצוע ומתבצעת באמצעות העמדת אבטחה של 24 שעות ביממה ובאמצעי מיגון שונים וקיימים. אבטחה זו מספקת מענה ביטחוני הולם להגנת חייהם של הנמצאים במתחמים האמורים. 4. אבטחת התנועה הישראלית בין הריכוזים הישראליים ובינם למערת המכפלה וקריית ארבע ניתנת לביצוע באמצעות נקיטה במספר אמצעי ביטחון, הכוללים תצפיות וכוחות תגובה מהירה לאורך ציר התנועה, ונסיעה ברכב ממוגן ירי. הגנה זו, ובעיקר התנועה באמצעות רכבים ממוגני ירי, עשויה לספק למעשה אף הגנה טובה יותר לנוסעים ולהולכי הרגל מאשר זו הקיימת . 5. תצפיות לאורך הציר קיימות כבר כיום, ובמידת הצורך ניתן להוסיף עמדות וכוחות לתגובה מהירה. 6. הסדרת התנועה באמצעות נסיעה ברכבים ממוגני ירי יכולה להתבצע בכמה אופנים וביניהם: הקמת חניון כלי רכב לישוב היהודי בחברון ובקריית ארבע ממנו יצאו "שאטלים" של כלי רכב ממוגני ירי לישוב היהודי וממנו (מודל נצרים), או באמצעות העמדתם של רכבים ממוגני ירי לתושבי הישוב היהודי בחברון. 7. כניסה רגלית של פלסטינים לאזור רחוב השוהדא ולתל-רומיידא תותר באופן חופשי לאורך כל שעות היממה. תתאפשר תנועה של כלי רכב פלסטינים בחלק מציר תרפ"ט ובכיכר גרוס (הקטע המסומן אדום מקווקו במפה המצורפת). פלסטינים תושבי רחוב השוהדא ותל רומיידא ובעלי עסקים שם יקבלו היתר מיוחד קבוע להיכנס ברכביהם. כניסתם ברכב של ספקים ונותני שירותים תתאפשר אף היא בהיתר. 8. כניסתם של פלסטינים שאינם תושבי המקום בכלי רכב תתאפשר באמצעות "שאטלים" שינועו בין נקודות ביקורת ישראליות בתוואי מוגדר. 9. הגנת פלסטינים העוברים ומתגוררים באזור – על מנת לאפשר מרקם חיים תקין באזור היישוב היהודי, ונוכח מצב מתמשך של תקיפות קשות נגד גוף ורכוש שמבצעים מתנחלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית, יש הכרח בשיפור דרמטי באופן ההיערכות של כוחות הביטחון באזור הישוב היהודי, לצורך מתן מענה לביטחונם של הפלסטינים באזור. 10. הגנת הפלסטינים באזור צריכה להיעשות על פי היערכות דומה להיערכות כוחות הביטחון לשם הגנת היישוב היהודי, וצריכה לכלול אבטחה הן של מקומות המגורים של פלסטינים המתגוררים בסביבת ריכוזי היישוב היהודי, והן הגנת חופש התנועה שלהם באזור. 11. הגנת מקומות מגורי הפלסטינים צריכה להתבצע באמצעות העמדת אבטחה של 24 שעות ביממה של מקומות מגורי הפלסטינים סביב ריכוזי היישוב היהודי, ונקיטה באמצעי מיגון נוספים נדרשים. 12. הגנת תנועת הפלסטינים תיעשה באמצעות הצבת כוחות תצפית ותגובה מהירה לאורך רחוב השוהדא ובתל רומיידא. מאחר שחיילים מן השורה אינם בעלי הכשירות הנדרשת לצורך ביצוע המשימה של אכיפת חוק על ישראלים, יש צורך בהצבתם של כוחות שיוכשרו ויתודרכו במיוחד גם לביצועה של משימה זו. אמצעי ביטחון אלה נותנים מענה ביטחוני הולם להגנת חייהם של הישראלים המתגוררים או מבקרים בחברון, ובנוסף תנועה ברכבים ממוגנים מספקת מיגון טוב יותר גם לחיילים הנעים בגזרה, בה בעת שהם מאפשרים לקיים את מרקם החיים הפלסטיני באופן מלא - מגורים, מסחר, תנועה וכו'. חלופה שניה- הפרדה בזמן - עיקרי ההצעה6 כללי אפשרות נוספת להגנת מגוריהם ותנועתם של התושבים היהודים של האזור והמבקרים היהודים בו הינה באמצעות מענה ביטחוני הנשען על הפרדה מסוג אחר. חלופה זו מגבילה ופוגעת יותר במרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית המקומית, מאשר החלופה הקודמת (אך עדיין פוגעת הרבה פחות בהם מאשר ההצעה שהוצגה על ידי צה"ל), אך מאפשרת חופש רב יותר ליהודים, ובעיקר אפשרות לתנועה רגלית חופשית במהלך חלק משעות היממה, ליהודים המתגוררים בחברון. הרעיון המסדר השתה של מערך הפרדה בזמן בין פעילותן של שתי האוכלוסיות, בשילוב אמצעי בידוק במקומות מוגדרים (להלן: אזור המשטר המיוחד). עיקרים 1. האזור בו יחול ה"משטר המיוחד" יוגדר לאורך ציר השוהדא, ממערת המכפלה ועד לתל רומיידא, כמפורט במפה המצורפת (הציר הכחול המקווקו). 2. איננו רואים כל צורך להחיל את המשטר המיוחד על כל האזור שצה"ל מבקש (ובכללו ציר ציון, ציר המתפללים, סמטת ארז, עיקול 160, ציר בית המרקחת ואזור בית העלמין היהודי) משום שהתנועה הישראלית בו דלילה יחסית ומתקיימת על פי רוב בכלי רכב. אין הצדקה או הכרח ביטחוניים באיסור תנועה פלסטינית רכובה בכבישים אלה, וזאת בדומה לכבישים אחרים, בשטחי יהודה ושומרון בהם מתקיימת תנועה ישראלית בצד תנועה פלסטינית. 3. באזור הנדון מתגוררת אוכלוסייה פלסטינית רבה שהפגיעה במרקם חייה אינו נדרש למעט מה שיוצע בהצעה זו. הצעדים בם נוקט צה"ל לבקרה בין שטחיH2 ו-H1 יותאמו באופן שיאפשר את קיום ההצעה. 4. ב"ציר המתפללים" מקריית ארבע למערת המכפלה ייקבעו הסדרי תנועה ומגבלות כניסה לכלי רכב פלסטינים בשישי שבת ובחגי ישראל בלבד (הציר המסומן בצבע צהוב מקווקו). זאת בשל העובדה כי תנועה ישראלית רגלית משמעותית מתקיימת במועדים אלו בלבד. בשאר ימי השבוע יאובטח הציר על ידי סיורים ותצפיות, מבלי לפגוע בחופש התנועה. 5. מקומות מגורי היהודים באזור יאובטחו באופן מלא 24 שעות ביממה. קרי, מיגון והצבה של עמדות שמירה מאוישות בכל שעות היממה בצמוד לבתי היהודים. יש לבטל את ההשתלטות הנוכחית על בתי הפלסטינים המתגוררים בסמוך לבתי היהודים ולבסס את ההפרדה במקום על אמצעי מיגון מוכרים. 6. באזור המיוחד (קרי רחוב השוהדא) לא תותר תנועת כלי רכב למעט המפורטים בהמשך. 7. צה"ל, בהתאם לצרכי התושבים, יקבע את שעות הפעילות הפלסטינית הבלתי מופרעת ואת שעות הפעילות הישראלית. חלוקת הזמן תהיה רציפה ככל שניתן (לדוגמא ניתן להגביל את שעות הפעילות הפלסטינית ל-0800-1800, 0100-0400). 8. בשעות הפעילות הפלסטינית: ◦ צה"ל יפתח את צירי התנועה להולכי רגל פלסטינים שיאפשרו את זרימת תנועתם באופן סביר מצפון לדרום וממזרח למערב ולהיפך. כל החסימות במקום יוסרו ויוצבו במקומן שערים שניתן לנעלם בשעות הפעילות הישראלית או במצב ביטחוני מיוחד (מדובר במספר לא גדול של חסימות). ◦ תותר פתיחת חנויות ותנועת הולכי רגל פלסטינים בכל האזור ללא הגבלה וללא בידוק ביטחוני. ◦ לא תותר תנועה ישראלית בקטע האמור למעט כוחות הביטחון. תנועה של ישראלים תושבי האזור תתאפשר בהתאם לסידורי הביטחון שייקבעו על ידי המפקד הצבאי (רכב ממוגן, ליווי וכדומה). ◦ תתאפשר תנועה של כלי רכב פלסטינים בחלק מציר תרפ"ט ובכיכר גרוס (הקטע המסומן אדום מקווקו במפה). ◦ כניסתם של פלסטינים שאינם תושבי המקום בכלי רכב תתאפשר באמצעות "שאטלים" שינועו בין נקודות ביקורת ישראליות בתוואי מוגדר. ◦ כוחות הביטחון יוודאו כי ביטחונם של הפלסטינים מפני התנכלויות של המתנחלים נשמר. 9. בשעות הפעילות של האוכלוסייה היהודית: ◦ תותר התנועה הישראלית לסוגיה. ◦ יסגרו כל החנויות הפלסטיניות באזור, למעט בעלי היתר מיוחד. ◦ תנועתם של תושבי האזור הפלסטינים, אשר יצטיידו בהיתר קבוע, תתאפשר לאחר בידוק ביטחוני. 10. כניסת ספקים תתאפשר בשעות מוגדרות (עלות השחר או מאוחר בערב). 11. כניסת נותני שירותים לאזור מחוץ לשעות הפעילות תעשה בהיתר מיוחד ולאחר בידוק. 12. פלסטינים תושבי רחוב השוהדא ותל רומיידא ובעלי עסקים שם יקבלו היתר מיוחד קבוע להיכנס ברכביהם בשעות בהן מותרת התנועה לפלסטינים. סיכום בהשוואה בין החלופות ניתן לומר כי: 1. החלופה הצה"לית המבקשת הפרדה פיזית מעניקה ביטחון סביר ליהודי חברון ולמבקריה אך פוגעת באופן אנוש ובלתי מידתי בחיי התושבים הפלסטינים במקום. 2. החלופה הראשונה המוצעת על ידינו המבוססת על הגנת מקומות המגורים של הישוב היהודי והתנועה מעניקה ביטחון סביר ליהודי חברון, מאפשרת תנועה וחידוש של מרקם החיים הפלסטיני אך פוגעת במידה מסוימת בחופש התנועה של יהודי חברון, בעיקר עקב כך שמגבילה את יכולתם להסתובב באופן חופשי רגלית בתוך חברון. ואולם, בהתחשב בגודלה של האוכלוסייה היהודית בחברון, המונה מאות בודדות, ובניתוח מרקם חייה הכולל בעיקר מגורים ולינה במקום, לעומת צרכיה של האוכלוסייה הפלסטינית המונה עשרות אלפים והמקיימת חיי מסחר, חברה ותרבות באזור, נראה כי מדובר בפגיעה שהיא מידתית. 3. החלופה השניה המוצעת על ידינו, מבוססת על הפרדה בזמן, מעניקה ביטחון ליהודים ולפלסטינים באזור. הצעה זו מרחיבה את החופש הניתן ליהודים בעיר על חשבון החרפת הפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית. הפגיעה במרקם החיים הפלסטיני עשויה להיות סבירה, בתנאי שזמן הפעילות שיוקצה לפלסטינים יענה על עיקרי הצרכים של אוכלוסייה זו, וייקח בחשבון לא רק את העובדה כי הינם הרוב המוחלט במקום, אלא גם את העובדה כי האזור משמש עבורם כמרכז מסחרי, חברתי ותרבותי של העיר כולה, בנוסף על היותו אזור מגורים. חופש תנועה של ישראלים ברחוב השוהדא חידוש פעילות המסחר באזור רחוב השוהדא קיום מרקם חיים של התושבים הפלסטיניים קיום מרקם החיים של התושבים הישראלים ביטחון התושבים הפלסטינים ביטחון התושבים היהודים החלופה מאפשרת חופש מלא לתנועה של ישראלים ברחוב. אינה מאפשרת חידוש פעילות המסחר ברחוב השוהדא – המשך המגבלות על כניסת פלסטינים לאזור אינה מאפשרת קיום מרקם חיים באזורים שבהם קיימות מגבלות תנועה והתנכלות לתושבים הפלסטיניים מאפשרת חופש מלא לתושבים הישראליים על ידי הטלת מגבלות קשות על כניסת פלסטינים לאזור הגנה גבוהה שמושגת על ידי הפרדה הגנה גבוהה שמושגת על ידי הפרדה הצעת המפקד הצבאי חופש תנועה לישראלים ברכבים ממוגנים המופעלים על ידי צה"ל על פי הוראות הביטחון מאפשרת חידוש פעילות המסחר ברחוב השוהדא מאפשרת מרקם חיים לתושבים הפלסטינים המתגוררים באזור מקשה על קיום מרקם חיים שוטף לישראלים. פעילות על פי אילוצים ביטחוניים הגנה גבוהה המושגת על ידי הפרדה פיזית בין ישראלים לבין פלסטינים. הגנה גבוהה שמושגת על ידי מיגון מקסימלי של התושבים לאורך כל השטח המאוים חלופה 1 – הגנת הישוב היהודי ודרכי הגישה אליו חופש תנועה לישראלים בשעות העיקריות בהן מתקיימת תנועת ישראלים ברחוב. מאפשרת חידוש פעילות המסחר ברחוב השוהדא מטיל מגבלות מסויימות על מרקם החיים וחופש התנועה של הפלסטינים מטילה מגבלות מסוימות על מרקם החיים וחופש התנועה של הישראלים הגנה גבוהה שמושגת על ידי הפרדה בין האוכלוסיות במרבית שעות היממה הגנה גבוהה שמושגת על ידי הפרדה בין האוכלוסיות במרבית שעות היממה חלופה 2 – הפרדה בזמן (פונקציונלית) החתומים על חוות הדעת: תא"ל (מיל') יהודה גולן-אשנפלד, ת"ז 00201857 אל"מ (מיל') עודד בונה, ת"ז 007422587 אל"מ (מיל') שאול אריאלי, ת"ז 56108533 אל"מ (מיל') יובל דביר, ת"ז 009212168 סא"ל (מיל') זאבן בלוך, ת"ז 69402588 27 באוקטובר, 2005 ש/16155 לכבוד לכבוד אלוף יאיר נווה אל"מ יאיר לוטשטיין מפקד כוחות צה"ל בגדה היועץ המשפטי לאיו"ש בפקס: 5305741-03 בפקס: 9977326-02 שלום רב, הנדון: סילוק בלתי-חוקי מבית בעיר העתיקה בחברון – גב' נזיהה זאהדה וגב' פחריה טאלב 7. הננו פונים אליך בשם נזיהה זאהדה סעוד טלאל ובשם פחריה טאלב מוסא אלתורך בדרישה לאפשר את חזרתן שלהן ושל משפחתה של גב' זאהדה לביתם שבעיר העתיקה בחברון, בבאב אל חאן, בסביבת שכונת אברהם אבינו. ייפוי כוח מאת נזיהה זאהדה ופחריה טאלב, מצ"ב, מסומנים א' וב' בהתאמה. 8. גב' זאהדה, בעלה וילדיהם התגוררו בבית זה, שבבעלותה של גב' פחריה טאלב מאז שנת 1990 מכוח חוזה שכירות. תצהיר של בעלת הבית, הגב' פחריה טאלב, מצ"ב, מסומן ג'. 9. במשך שנים, ובעיקר מאז שנת 1996 החלו מתנחלים מהתנחלות אברהם אבינו, וחיילים המוצבים בעמדה על גג הבית להטריד באופן קשה ביותר את בני הבית. בני המשפחה הגישו תלונות רבות ביותר בגין מעשים אלה, ואולם, ככל הידוע להם, עד כה, לא נעשה דבר בעקבות הגשתן. במהלך תקיפות הצבא בשנת 2001 נפטר בעלה של גב' זאהדה, מר נאיף מוחמד אבו דאהוד. לאחר פטירתו, לא עמדו עוד גב' נזיהה וילדיה בהתקפות המתנחלים והצבא ויצאו מהבית. אישורים על תלונות שהוגשו על ידי בני המשפחה, מצ"ב למכתב זה, מסומנים ד'1-ד'9. 10. מאז שנת 2001, מונע הצבא מגב' מגב' זאהדה ומילדיה ומגב' פחריה טאלב להיכנס לביתם, בטענה כי מדובר בשטח צבאי סגור. עד כה, לא הוצג בפני מי מהם צו המכריז על האזור ככזה. יש לציין, כי הצבא מונע את כניסתן לבית כליל, וחיילים המוצבים בסמוך לכניסה לבית אוכפים איסור זה. כך גם אירע עת ניסתה גב' זאהדה יחד עם הח"מ ואנשים נוספים להגיע לביתה ביום 12.9.2005. 11. יש לציין, כי הבית נשוא פנייתנו צמוד לביתו של מוחמד נג'יב שהרבתי, לגביו נתנה המדינה התחייבות, במסגרת בג"ץ 4547/03, כי תתאפשר חזרתו לביתו. 12. גם בימים אלה, ולמרות שעל גג הבית מצויה עמדה צבאית, ממשיכים מתנחלים מהתנחלות אברהם אבינו להיכנס באין מפריע לבית, ולגרום נזקים לרכוש, השייך למשפחתה של גב' נזיהה זאהדה ולגב' פחריה טאלב, שנותר בבית לאחר סילוקה של המשפחה. 13. בפעולתו למניעת מגוריהם של גב' זהאדה וילדיה בביתם, ובמחדלו מלהגן עליהם מפני אלימות מתנחלים, אחראי המפקד הצבאי לפגיעה קשה, בלתי מוצדקת ובלתי חוקית, בזכויות אדם מוגנות העומדות להם ולבעלי הבית ולהפרה של חובותיו הבסיסיות. 14. נוכח האמור לעיל, הנכם מתבקשים לעשות את כל הנדרש על מנת לאפשר את חזרתם של גב' פחריה טאלב, וגב' זהאדה וילדיה לביתם שבעיר העתיקה בחברון, בהקדם האפשרי. בכלל זאת, הנכם מתבקשים להורות לכוחות הצבא, שלא למנוע מגב' פחריה טאלב, ומגב' זהאדה ומשפחתה לשוב ולהתגורר בבית, ולהנחות את כוחות המשטרה והצבא לנקוט בכל הצעדים והפעולות הנדרשים על מנת להבטיח את הפסקת התקפות המתנחלים נגדם ונגד רכושם. בכבוד רב, לימור יהודה, עו"ד היערכות להגנת פלסטינים מפני אלימות מתנחלים - ריכוז הצעות להתמודדות עם תופעת אלימות מתנחלים בחברון (יולי 2006) עניינו של מסמך זה בריכוז הצעות להתמודדות עם התופעה הקשה, של אלימות מתנחלים המופנית כלפי פלסטינים בעיר חברון, תופעה שהטיפול בה עד כה אופיין באוזלת יד מתמשכת של כלל המערכות. התופעה של אלימות מתנחלים המופנית נגד פלסטינים איננה ייחודית לעיר חברון אלא ידועה אף במוקדים נוספים ברחבי הגדה המערבית. ככלל ניתן לאתר שני סוגי תופעות: האחת, תופעת האלימות במרחב עירוני מיושב, הייחודית לעיר חברון. השניה, תופעת האלימות המתרחשת באדמות חקלאיות, והמופנית נגד חקלאים הבאים לעבד אדמותיהם. במסמך זה נעמוד על עקרונות היסוד שלטעמנו צריכים להנחות את הטיפול בתופעה, ועל צעדים קונקרטיים שמחובת המערכת לנקוט בהם. חלק מהצעדים הינם כלליים, ורלבנטיים להתמודדות עם התופעה על שני סוגיה. אחרים ספציפיים ומתייחסים לאפיונים המיוחדים של העיר חברון - בה אוכלוסייה יהודית קטנה חיה בתוך תוככי האוכלוסייה הפלסטינית, במרחב עירוני צפוף, תוך גרימתן של פגיעות חמורות ויומיומיות בביטחונם וברכושם של התושבים הפלסטינים, שאין להן אח ורע בשום מקום אחר בשטחים7. כללי כוחות הצבא והמשטרה ברחבי הגדה המערבית מתמודדים מזה שנים עם תופעה נרחבת של הפרות סדר, ופגיעות בביטחון התושבים - הן הפלסטינים והן הישראלים - וברכושם. ככל שהדבר נוגע להגנת ביטחונם של ישראלים המתגוררים בשטחים, פיתחה ואימצה מערכת הביטחון דרכים רבות ואמצעי אכיפה מגוונים לצורך מתן מענה לאיומים המשתנים. פתרונות אלה כוללים הפעלה נרחבת ומתמשכת של כוחות לצורך השלטת סדר ולצורך פעולות אכיפה, אמצעי מיגון ואבטחה, תיקוני חקיקה המקנים סמכויות אכיפה נוספות לכוחות הביטחון, וכן הוראות והדרכות לכוחות בשטח. לעומת זאת, בכל הנוגע להגנת ביטחונם של פלסטינים הנתונים להתקפות מצד ישראלים, המערכת נמנעת באופן עיקבי מלנקוט ברבים מן האמצעים והכלים העומדים לרשותה, ואשר בהם היא עושה שימוש לצורך הגנתם של הישראלים. לא זו אף זו, במקרים רבים ה"מענה" היחיד, שניתן לאיום שמציבים מתנחלים לביטחונם ולקניינם של פלסטינים, הוא צעדים מגבילים ופוגעניים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית עצמה - הקורבן של מעשי האלימות, וזאת במקום נקיטת פעולה כלשהי נגד האחראים למעשי האלימות. ככלל, לאורך שנים מעדיפים כוחות הביטחון את ה"דרך הקלה", של הטלת מגבלות קשות ומתמשכות דווקא על התושבים הפלסטינים, על פני החלופה הנאותה והראויה - אך גם הקשה יותר לביצוע - של אכיפת החוק על המעורבים בפגיעה בפלסטינים, וזאת, בשל חששם להתעמת עם מתנחלים. בפסק הדין שניתן בבג"ץ 9593/04 ראשד מוראר ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל ואח' (פסק-דין מיום 26.6.2006, טרם פורסם, להלן עניין מוראר), קבע בית המשפט העליון, כי דרך פעולה זו הינה בלתי-חוקית, ומהווה הפרה של חובותיו של המפקד הצבאי. בפסק-דין זה נקבעו קווים מנחים חשובים באשר לחובותיו של המפקד הצבאי בנוגע להגנתם של פלסטינים מפני אלימות מתנחלים, ובאשר לעקרונות שצריכים להנחותו בטיפול בסוגייה זו. בין היתר, קבע בית המשפט העליון, כי "ההגנה על ביטחונם וקניינם של התושבים המקומיים היא מהחובות הבסיסיות ביותר המוטלות על המפקד הצבאי בשטח" (סעיף 33 לפסק הדין). בית המשפט עמד אף על הצעדים שיש לנקוט לצורך השגת מטרה זו: ההגנה על הפלסטינים צריכה להינתן על דרך של הקצאת אבטחה הולמת, מתן הנחיות ברורות לכוחות הצבא והמשטרה כיצד לנהוג, והטלת מגבלות שתהיינה אפקטיביות כלפי אותם אנשים המתנכלים לפלסטינים תוך הפרת החוק. (סעיף 28 לפסק הדין) עקרון יסוד במשפט הוא עקרון השוויון בפני החוק. מדיניות אכיפת החוק וההגנה על ביטחון התושבים ורכושם הנקוטה בידי רשויות הביטחון בשטחים נגועה בהפליה על בסיס מוצא לאומי, ומפרה באופן בוטה את עקרון השוויון. על רשויות הביטחון בשטחים לנקוט בצעדים נמרצים על מנת להילחם בתופעה מבישה זו, אשר השתרשה ביחסן הכולל ובאופן טיפולן בשתי קבוצות האוכלוסייה – הפלסטינים והישראלים. לפיכך העיקרון, אשר על פיו צריכה המערכת להנחות עצמה, הוא – שימוש באותם הוראות, אמצעים, כלים, מנגנונים ופרוצדורות, המשמשים את כוחות הביטחון לצורך הבטחת ביטחונם של ישראלים בשטחים, לשם הבטחת ביטחונה של האוכלוסייה הפלסטינית מפני אלימות שמקורה במתנחלים. ויודגש, הדרישה היא לשימוש רק בהוראות, אמצעים, כלים ומנגנונים חוקיים, העולים בקנה אחד עם כיבוד ושמירה של זכויות האדם והמשפט הבינלאומי. רבים מהאמצעים הננקטים כיום על ידי מערכת הביטחון נגד האוכלוסייה הפלסטינית בטענה, כי הם נדרשים לצורך הגנה על ביטחון הישראלים בשטחים, או אף בטענה כי הם נדרשים לצורך הגנה על האוכלוסייה הפלסטינית עצמה, אינם עולים בקנה אחד עם כיבוד זכויות אדם. מחובתה של המערכת לבחון את חוקיותם של האמצעים הנהוגים על ידה כיום והמופעלים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, ולהימנע משימוש באמצעים אשר אינם עולים בקנה אחד עם עקרון החוקיות, כלפי כל אדם, תהה שייכותו הלאומית אשר תהה. מכל מקום, מחובתה של המערכת להימנע מיישום והפעלה של אמצעים שונים כלפי קבוצות אוכלוסייה שונות. מספר סיבות מרכזיות מביאות כיום לתת-ההגנה לה זוכים פלסטינים, ולתת-האכיפה על מתנחלים: האחת, עד היום, תפסו ותופסים כוחות הביטחון בשטחים את תפקידם העיקרי כמכוון להגנת ביטחונם של הישראלים בשטחים. הגנה על ביטחונם של התושבים הפלסטינים מעולם לא הוגדרה כאחת מן המשימות המרכזיות המוטלות על כוחות הביטחון בשטחים. השניה, שבחלקה הינה פועל יוצא של הראשונה, נעוצה בהיעדרן של הנחיות ברורות וחד-משמעיות לכל הכוחות הפועלים והמצויים בשטח, בדבר חובתם להגן על ביטחונם של התושבים הפלסטינים, ובדבר חובותיהם וסמכויותיהם לאכיפת החוק אף על מתנחלים. בהקשר זה יש חשיבות עליונה ל"רוח המפקד" היוצאת מהדרגים הבכירים ביותר, אשר אמורה ויכולה להביא לשינוי תפיסתי בכל הדרגים הפועלים בשטח, לרבות אצל החיילים והשוטרים. השלישית נעוצה בהיעדרם של משאבים, ובעיקר משאבי כוח אדם מתאימים ומיומנים, המוקצים למשימה זו. על מנת שניתן יהיה להוציא מהכוח אל הפועל את ההצהרות בדבר החובה להגן על ביטחונם של הפלסטינים, ובדבר הכוונה לעשות זאת מבלי שזכויותיהם ייפגעו באופן בלתי מידתי (הצהרות אשר ניתנו, למשל, מפי כוחות הביטחון בעניין מוראר), יש לתגבר את המערך האמון על משימה זו, ובכלל זאת, את כוחות האבטחה, השיטור, החקירות והתביעה. הרביעית, נעוצה בהיעדרו של טיפול מיידי, הנדרש בכל הרמות, ובכל השלבים הנוגעים לתגובת המערכת להפרות חוק ולפגיעות בפלסטינים. בכלל זאת, על המערכת להיערך מראש ובאופן שוטף למתן אבטחה, להעמדת כוחות שיגיעו למקום האירועים בזמן אמת, לביצוע חקירות במהירות, לנקיטה בצעדים מיידים ככל שנדרש נגד החשודים במעשים, ולתגובה מהירה של מערכת התביעה. להלן נפרט את הצעדים המינימליים אשר על מערכות הביטחון ואכיפת החוק לנקוט, לדידנו, כדי לממש הלכה למעשה את חובתו של המפקד הצבאי להגן על גופם ורכושם של התושבים הפלסטינים מפני פגיעה בידי ישראלים. א. מערך הגנה ואבטחה – למניעת פגיעות ולמתן מענה בזמן אמת בעיר חברון 1. העמדת כוחות אבטחה מספיקים 24 שעות ביממה, המיועדים ומתודרכים למשימה של הגנת ביטחון התושבים הפלסטינים מפני מעשי אלימות המבוצעים על ידי ישראלים, בסביבת כל המקומות והאזורים המועדים להתקפות קבועות שכאלו - הכוללים את כל מקומות היישוב היהודי בחברון – תל רומיידא, בית הדסה, בית רומנו, שכונת אברהם אבינו, גבעת האבות, והרחובות הסמוכים אליהם, וכן את השכונות הצמודות לקרית ארבע. 2. מיגון מקומות המגורים והמסחר של התושבים הפלסטינים באמצעים הנדרשים לצורך קיומה של הגנה מספקת ויעילה עליהם; 3. הצבת כוחות תצפית ותגובה מיידית לאורך רחובות א-שוהאדא, תל-רומיידא, ורחובות נוספים בהם נתונים פלסטינים להתקפות מצד מתנחלים; 4. העמדת כוחות כוננות, שיגיבו מיידית לקריאות מתושבים מקומיים, או בעקבות איתור אירוע במערך המצלמות הפרוסות בעיר; 5. שיפור הקשר עם האוכלוסייה – העמדת דרכים זמינות לפניה לגורמי הצבא הרלבנטיים על ידי האוכלוסייה הפלסטינית, לצורך מענה לקריאות בזמן התרחשות אירועים; 6. הקצאת כוח אדם ייעודי מתאים - המתאים בהכשרתו ובנכונותו לביצוע המשימה של הגנת ביטחונם של פלסטינים מפני התקפות המבוצעות על ידי מתנחלים. הניסיון מראה, כי חיילי צה"ל אינם מצליחים לבצע משימה זו. קיימות, לפיכך, שתי אפשרויות – בחינה מחדש של מנגנון ההכשרה של החיילים המופקדים על משימה זו (ראו להלן) או הטלת המשימה על כוחות שיטור. ב. אכיפת חוק וסדר על מתנחלים המעורבים באירועי אלימות נגד גוף ורכוש 7. מתן הנחיות ברורות וחד-משמעיות לכל כוחות הביטחון – באשר לחובותיהם להגנת פלסטינים ורכושם, ובאשר לסמכויותיהם בנוגע לאכיפת חוק אף על מתנחלים. במיוחד, הבהרת ההוראות המחייבות חיילים, כי בהיעדר שוטרים בשטח, מחובתם לתפקד כשוטרים לכל דבר ועניין. 8. עיכוב חשודים – מתן הנחיות ופיקוח על ביצוען (הן על ידי שוטרים והן על ידי חיילים), לעיכובם של אנשים המעורבים בעבירות אלימות. העיכוב נדרש לצורך זיהוי מאוחר יותר של המעורבים באירועים. כיום, חלק ניכר מהתיקים הפליליים נסגר עקב אי איתורם של חשודים, למרות שבמקרים רבים ביותר נכחו במקום התקיפה (במהלכה, או בסמוך לאחריה ובזמן שהתוקפים נמצאו במקום) כוחות צבא ו/או משטרה. 9. איסוף חומר ראייתי – 9.1. מצלמות - עשרות מצלמות מוצבות ברחבי חברון, בעיקר בסביבת ההתנחלויות. יש לעשות שימוש בחומר המצולם באמצעותן לצורך איסוף מידע וחומר ראייתי במקרים של תקיפות. לפי עדות חייל ששירת בחברון במהלך סוף שנת 2005 עולה, כי לפי הוראת המח"ט נאסרה כניסתם של שוטרים לחדר הבקרה. כן נמסר, כי מאחר שהחשמל למצלמות מתקבל מההתנחלויות, פעמים רבות המתנחלים מנתקים מראש את החשמל, ובכך משתקים את המצלמות, לפני שהם יוצאים לבצע תקיפה. יש לוודא לפיכך, כי נעשה שימוש מלא ויעיל במצלמות ובחומר המצולם, הן בזמן אמת והן לאחר מכן לצורך שימוש בהליכים פליליים. 9.2. עדויות חיילים – חיוב חיילים בדיווח מיידי במקרים שהיו עדים לביצוע עבירה, וגביית עדויות מהם על ידי גורמי החקירה. 9.3. גביית עדויות מתושבים – הגשת תלונה או עדות במשטרה כרוכה בקושי עצום, ולעיתים בחששות, מבחינתם של התושבים הפלסטינים. יש להורות על שיפור והקלה בדרכי הגשת התלונות וגביית העדויות (למשל, איסוף וגביית עדויות בשטח, בסמוך לאחר האירוע, הגדלת צוות החוקרים על מנת למנוע המתנה של שעות ארוכות מחוץ לתחנת המשטרה וכו'). 10. הנחיות לטיפול אחיד של מערכת התביעה בעבירות ובמקרים דומים (השוואת הטיפול בין חשודים פלסטינים לחשודים ישראלים בעבירות דומות): 10.1. קביעת התנאים בהם יעשה שימוש בסמכות לעצור חשודים; 10.2. קביעת התנאים בהם תידרש הפקדת ערבויות כספיות; 10.3. קביעת רף ענישה אחיד בעבירות ובמעשים דומים (למשל בעבירות של יידוי אבנים, תקיפות, השתתפות בהתפרעות, נשיאת נשק שלא כדין וכו'). 11. מתן דגש על מיידיות הטיפול של כלל זרועות המערכת – תגובה מיידית בעקבות ביצוע עבירה היא נקודה קריטית על מנת להביא לשינוי ולשיפור בהתמודדות עם תופעת האלימות. מיידיות התגובה תלויה בכל הגורמים הבאים: עיכוב חשודים, חקירתם, שקילה מיידית של הצורך בהטלת מגבלות זמניות (צו להרחקה מהאזור, ערבויות כספיות, התייצבות, השעיית סמכויות לגבי אנשים האוחזים בסמכויות ביטחוניות, ובמקרים מתאימים אף מעצר), הגשה מהירה של כתבי אישום וכו'. 12. טיפול ממצה בקטינים המעורבים בביצוע עבירות – חלק גדול מהתקיפות ומההתנכלויות בחברון מבוצעות על ידי קטינים, חלקם ילדים מתחת לסף האחריות הפלילית. עד היום המערכת הקנטה חסינות מוחלטת לילדים אלה ולהוריהם, ולא נקטה בשום אמצעים למניעתן של תופעות אלה. על המערכת לעשות שימוש בכלים קיימים, ובכללם: 12.1. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 – קביעת השגחה של פקידי סעד שיוסמכו לתת כל הוראה הדרושה לצורך פיקוח על הקטין ומניעת המשך ביצוע עבירות על-ידו. בכלל זאת, ניתן לשקול הוראות להרחקת הקטין מחברון, בהתחשב בכך, שמדובר בעבירות התלויות במקום; 12.2. צו בדבר השגחה על התנהגות קטינים (הטלת ערובה) (הוראת שעה) – חיוב הוריהם של קטינים שלא ניתן להביאם בפלילים מחמת גילם, בהפקדת ערובה, על מנת להבטיח כי ההורה ימנע מהקטין לעשות מעשה עבירה נוסף; 12.3. מתן הוראות לכל שלוחי מערכת הביטחון (חיילים, שוטרים) לתפוס ולהביא לתחנת משטרה כל אדם, לרבות קטין לגביו הם סבורים שהינו מתחת לגיל האחריות הפלילית, אשר מבצע בפניהם עבירה. במקרה שלאחר בירור זהותו של אותו אדם יתברר, כי הינו קטין שאינו בר-אחריות פלילית יימשך הטיפול בהתאם להוראות מיוחדות שייקבעו (מעורבות של פקיד סעד, זימון הורי הקטין וכו'). יש הכרח, כי המצב הנוכחי, בו חיילים אינם מורשים לגעת בילדים הפוגעים בפלסטינים לנגד עיני החיילים, ייפסק מיידית. 13. עילות לסגירת תיקים על ידי המשטרה – נדרשת הנחיה, כי אכיפת חוק בשטחים מוגדרת כנושא בעל חשיבות ראשונה במעלה לשמירה על ביטחון הציבור, וכי ככלל אין לסגור תיקים שעניינם עבירות אלימות בשטחים מטעמים של "חוסר עניין לציבור". 14. הודעה על סגירת תיקים – כיום, לא נמסרות הודעות למתלונן על סגירת תיק, כאשר המתלונן הוא פלסטיני תושב השטחים. על המשטרה לדאוג למסור הודעות אלה, ולאפשר צילום התיקים, על מנת לאפשר למתלונן לערור על ההחלטה. 15. בקרה ופיקוח על כלי נשק המצויים בידי מתנחלים: 15.1. איסוף נשק צה"לי מכל מי, שהיה מעורב בעבירת אלימות; 15.2. שקילת הצורך בשלילתו של רשיון נשיאת נשק אזרחי שניתן; 15.3. פיקוח קפדני על שימוש בנשק – הקפדה על חובת דיווח על כל ירי שמבוצע, ועל הנסיבות בהן נישא הנשק. ג. דרכים ליישום ההוראות 16. העברת הוראות מחייבות לחיילים ולכוחות האבטחה המופקדים על המשימה – העברת הוראות מחייבות ודרכי התגובה לסיטואציות שכיחות – באמצעות תדריכים, תרחישים שיוצגו במסגרת האימונים שעוברים חיילים ושוטרים, באמצעות העלאת ההוראות על כתב וחלוקתן לחיילים ולשוטרים, ובאמצעות ביצוע תחקירים לאחר אירועים. 17. חקירת אירועים ונקיטה בהליכים משמעתיים או פליליים נגד מי מכוחות הביטחון שאינם מבצעים תפקידם באכיפת החוק – למשל, כלפי מי שאינם פועלים לעיכובם של חשודים בביצוע עבירות. בין היתר, יש מקום לשקול זימונו של המפקד האחראי על הגזרה לתחקיר ולמתן הסברים אצל דרג בכיר ממנו, וכן עריכת חקירות ותחקירים, על ידי הדרגים הבכירים במערכת.