חומר רקע
איגוד הבנקים בישראל (ע"ר), רח' לבונטין 12 תל אביב 65112 טל. 03-5609019 פקס. 03-5660317
דוא"ל: [email protected] דף הבית: http://www.igudhabankim.org.il
כ"ו בכסלו תשס"ז
17 בדצמבר 2006
15.54
לכבוד
פרופ' מנחם בן-ששון, ח"כ
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
וחברי הוועדה
הכנסת
ירושלים
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ז – 2006 – פרק ט' – ההוצאה לפועל
"הצעות חוק" הממשלה 260 מ-30.10.06
במכתבנו אלייך מיום 28.11.06 (לנוחותך, מצורף לזה העתקו) התמקדנו בסעיף מתוך פרק ט' האמור לעיל, שעניינו סידור "דיור חלוף". במסמך זה אנו מבקשים להעיר לגבי שאר הסעיפים, כפי שהם בהצעת החוק. ההערות הן על פי סדר הסעיפים ולאו דווקא על פי סדר החשיבות:
1. כללי
א. ככלל, אנו מקבלים בברכה את עצם הצעת התיקון לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן – החוק), שתכליתה להביא לשיפור אמצעי הגבייה ולייעול תהליכי העבודה של ההוצאה לפועל. כפי שיפורט בהמשך, חלק מן התיקונים המוצעים יביאו לידי פגיעה לא מידתית בזכויותיהן הקנייניות של נושים, מחד גיסא, ואף עלולים להשליך לרעה על מוסר התשלומים במשק, מאידך גיסא.
ב. התיקון המוצע הינו "כבד", ולעניות דעתנו, ראוי שיכלול נושאים נוספים שלא נכללים בו. גם בשל כך, נכונה ההחלטה שלא לדון בו כחלק מ"חוק ההסדרים", אלא לקיים בו דיון נפרד, במנותק מן האילוצים שסביב הדיון בחוק זה ובחוק התקציב. בנפרד נעביר לוועדה הנכבדה נושאים שראוי שהתיקון לחוק יתייחס אף אליהם.
ג. הערותינו נכתבו בהתחשב בדברים שנאמרו בפגישה שקיימנו עם נציגי משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט והאוצר ביום 20.11.06. לגבי חלק מהערותינו נאמר לנו כי הן מקובלות, והערות אחרות לא התקבלו (בינתיים) על דעת משרד המשפטים מסיבות שונות, חלקן בשל צורה ונוסח, וחלקן בשל השקפות שונות על תפקיד מערכת ההוצל"פ.
2. סעיף 53(8)– תיקון סעיף 6(א) לחוק
הנושא: א. השהיה מינימלית לביצוע פס"ד.
ב. מסירת פרטים מזהים של החייב.
א. עקרונית, מקובל עלינו שראוי לקבוע פרק זמן מינימלי להשהיית ביצוע פסק הדין, כדי לתת סיפק לחייב להיוודע למתן פסק הדין ולהתארגן לביצועו. ואולם, אנו סבורים שפרק הזמן שנקבע (30 יום) ארוך מדי, ואפשר להסתפק בקביעת פרק זמן של 10 ימים בלבד. נימוקינו לכך:
• קיים חשש רציני, שעיכוב ביצוע פסק הדין ל-30 יום ייתן בידי החייב סיפק לבצע פעולות אשר בסופו של דבר עלולות למנוע ביצועו של פסק הדין; לדוגמא: הברחת רכוש או אף היעלמותו של החייב.
• לחייב יש ממילא תקופה נוספת להתארגנות, שהיא תקופת האזהרה בת 20 או 30 יום, אם יאוחד המועד כמו בתביעה על סכום קצוב (סעיף 81א1(ד)(1)).
• בתגובה לתשובה שקיבלנו מאנשי משרד המשפטים, כי ניתן לפתור המצב שתארנו על ידי בקשה מביהמ"ש להטלת עיקול זמני, נציין, כי עיקול זמני לפי תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א) או עיכוב יציאה מן הארץ לפי תקנה 384, ינתנו אם בימ"ש או הרשם ישתכנעו על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין ובקיום יתר תנאי התקנות. ההחמרה בדרישות מאז תיקון מס' 6 לתקסד"א אינה מאפשרת כדבר שבשגרה קבלת סעדים זמניים שייאפשרו את ביצוע פסק הדין.
א. אנו סבורים, כי אין מקום למחיקת המילים: "ככל הידוע לו" בדבר הפרטים המזהים של החייב. כל עוד לא הסתיימה חקיקתו של חוק מירשם האוכלוסין (תיקון מס' 9) (מסירת פרטי רישום לגוף הפועל על פי חיקוק), התשס"ה – 2005, המאפשר בדיקה ישירה על ידי הזוכה ב"מירשם האוכלוסין", אין ודאות שפרטי הזיהוי של החייב, כפי שרשומים במירשם האוכלוסין, נמצאים בידי הזוכה (התיקון לחוק נדון כעת בפני ועדת הפנים של הכנסת). לכן, אין לאלץ את הזוכה לברר את הפרטים המדוייקים של החייב, כדי לא לגרום לעיכוב ביצוע פסק הדין.
ככלל, מן הראוי היה שלשכת ההוצל"פ תהא מחוברת למרשם האוכלוסין ולרשמי התאגידים, כדי שתוכל לוודא את פרטי החייב באופן מובנה וישיר.
2. סעיף 53(11) – תיקון סעיף 7ב' לחוק
הנושא: הרחבת פרטי מידע אשר רשאי רשם ההוצל"פ לדרוש.
א. על מנת לשפר את הסיכוי לאיתור כתובתם של חייבים, אנו מבקשים, כי בתוספת השנייה ייווספו: חברות לאספקת גז, חברות תקשורת וכבלים, וקופות חולים או ספקי שירותי בריאות.
ב. לגבי סעיף 7ב(א1) והתוספת הראשונה:
• אנו מבקשים לקבוע מפורשות בחוק, כי בנק ימסור מידע על פי חוק זה על אף האמור בחוק הגנת הפרטיות וחרף חובת הסודיות הבנקאית, וכי בנק יהיה פטור מאחריות על מסירת מידע שגוי בתום לב.
• יש להתנות בתשלום את קבלת המידע שיידרש מגופים פרטיים (לעניננו, מחברות האשראי – על סך הוצאות החייב; ומבנקים - על זכויות החייב הנמצאות בבנק). אופן קבלת המידע וגביית התשלום יקבעו בתקנות, תוך כוונה שהשיטה תהא דומה, ככל שניתן, לזו המופעלת בביצוע צווי עיקול של ההוצל"פ על חשבונות בבנקים.
הנימוק לבקשתנו זו: איסוף המידע שיידרש לצורך מסירתו, על פי חוק זה, יהיה כרוך בהשקעת משאבים ניכרים, ואין אנו רואים צידוק להשתת עלויות הכרוכות בכך על גופים פרטיים-עסקיים, שהם צד ג' תמים לעניין זה. נזכיר, כי הדרך הקיימת היום לגבי קבלת מידע מהבנקים וצד שלישי מוכר אחר היא באמצעות הטלת צו עיקול מטעם ההוצל"פ, בתקשורת מחשבית, תמורת סך של 7 ₪ לכל עיקול.
לפיכך, יש לתקן את נוסח ההצעה בס"ק (ז). במקום: " שר המשפטים רשאי לקבוע... אגרות", יבוא "שר המשפטים יקבע..." וכן לציין, כי גם אם מבקש המידע הוא רשם ההוצאה לפועל או מנהל לשכת ההוצאה לפועל, הזוכה ישא בתשלום בגין בקשה כזו.
ב. אנו מציעים להרחיב את התוספת הראשונה לקבלת מידע גם מהגופים הבאים: רשם האגודות השיתופיות, רשם העמותות, "חברות משכנות" (גופים המנהלים רישום העברת זכויות במקרקעין כל עוד אין רישום בספרי המקרקעין שבלשכות רישום המקרקעין) ומשרדי מיסוי מקרקעין (אמנם בתוספת הראשונה נאמר "רשות המסים" אך רק "מידע שבמקורו בדוחות שהוגשו בידי החייב". ואם הדוח על מכירת זכות במקרקעין לחייב הוגש ע"י המוכר?).
ג. לגבי הוספת סעיף 7ב(א)(2) – מבוקש להוסיף לאחר המילים "ששכנעו הזוכה" את המילים "כי יש סבירות" (שלאותו גוף יש מידע על החייב).
אנו תומכים בהצעה ליתן סמכות לרשם ההוצל"פ לצוות על גורמים שאינם מופיעים בתוספת המוצעת לחוק למסור מידע על החייב שלא על יסוד כתב ויתור על סודיות, אך התנאי שהזוכה ישכנע את רשם ההוצל"פ כי לאותו גוף יש מידע, הוא קיצוני מדי, מכיוון שאם לזוכה יש מידע, אין צורך במידע מהצד השלישי.
גם לגבי הגופים הנכללים בתוספת הראשונה לחוק אין ודאות שיש להם מידע. לכן, מבוקש להוסיף את המילים כי יש סבירות שלאותו גוף יש מידע.
3. סעיף 53(12) – תיקון סעיף 8(ד) לחוק
הנושא: נקיטת הליכים רק אחרי המצאת אזהרה ולאחר שהזוכה שילם אגרה.
א. התיקון נראה להיות מיותר לפחות בחלקו, לאור סעיף 7(ד) לחוק, הקובע כי "לא יוחל בביצוע פסק הדין אלא לאחר המצאת אזהרה ..." וגו'.
ב. אם מגמת התיקון היא למנוע כל הליך (כגון עיקול לפי ס'21 לחוק) טרם המצאת האזהרה ובחלוף תקופה נוספת, יהיה בתיקון מכשול בגביית החוב, שכן יהיה בכך לסייע בידי החייב או ממשכן להבריח רכוש, באותם הליכים שתחילתם בהוצאה לפועל (כגון: תביעה על סכום קצוב, ביצוע שטר), או במקרים שההליך נפתח בביהמ"ש אך התובע לא ביקש או לא ניתן לטובתו סעד זמני לפי פרק כח' לתקסד"א.
לדוגמא: בעיקול על כלי רכב, מבוקשת ומתקבלת, כדבר שבשגרה, תפיסת הרכב, טרם משלוח האזהרה; שאם לא כן, כך הנסיון מלמד, בעל הרכב יחביא את רכבו מייד כשיוודע לו על פתיחת תיק בהוצל"פ.
הנמקה: השוואה לתקנה 363 לתקסד"א: "בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה" בתנאים המפורטים בתקנה. לא סביר כי בשלב "ההוצאה לפועל" לביצוע פסק דין או ביצוע חיוב שדינו כפסק דין (סעיף 81 לחוק), המצב יהיה נחות מהמצב המשפטי טרם פס"ד.
לדברי משרד המשפטים התיקון דרוש לצורך הבהרה, ואנו מבקשים לצורך ההבהרה לציין, כי אין בתיקון כדי למנוע מתן צו עיקול בטרם אזהרה.
4. סעיף 53(15) – הוספת פרק א'1 לחוק (סעיף 20א')
הנושא: מסלול גבייה מקוצר לחובות עד לסכום 30,000 ₪.
נזכיר, כי בתזכיר הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ייעול הגביה והוראות שונות), התשס""ב – 2002, ההצעה הייתה למסלול גבייה מקוצר עבור חובות עד לסכום של 5000 ₪, ואף לכך הוצגו התנגדויות (החומר בוודאי מצוי בידכם).
אנו מבקשים עוד להוסיף:
• הבנתנו היא, שהדרך המוצעת אינה מונעת פעילות במסלול הרגיל, אולם, יש לקבוע בחוק שלעורכי דין המייצגים נושים תינתן נגישות למידע, דומה לזו הנתונה לראש ההוצאה לפועל – וזאת בכדי למנוע יתרון לפעילות ההוצאה לפועל שמקורה בנגישות למידע.
• יש לפטור מאגרה או לקבוע אגרה מופחתת לפתיחת תיק רגיל, או לאפשר המשך ביצוע במסלול המקוצר, בחלוף שנה מסגירת התיק.
• בהנחה שסעיף 20א מתייחס גם לביצוע שטר והגשת תביעה על סכום קצוב, יש להתייחס בסעיף 20(א)(ג) המוצע גם למקרה שתוגש התנגדות לביצוע שטר או התנגדות לתביעה על סכום קצוב בהוצל"פ.
• יש לדאוג לכך, כי פעילות ביוזמת לשכת ההוצל"פ לעיקולי צד שלישי לא תפגע בזכות צד שלישי מוכר לקבלת תשלום לפי סעיף 49א לחוק, והאמור בתקנה 4א. לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), תשכ"ח – 1968.
3. סעיף 53(16) – תיקון סעיף 22 לחוק
הנושא: מתן סמכות לשר המשפטים לקבוע בצו מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול.
אנו בדיעה שיש לבטל את ההצעה להוספת ס"ק(ד). מבחן "עלות מול תועלת" אינו אובייקטיבי: בהחלט יתכן, שאומדן שווי הנכס לצד המעקל יהיה נמוך, אך לבעליו הנכס חשוב, והוא ישתדל לפדותו.
4. סעיף 53(18) – תיקון סעיף 38 לחוק
הנושא: "סידור דיור חלוף".
נוסח הסעיף המוצע הוא כי שר המשפטים, בהתייעצות עם שרים נוספים, יהיה רשאי לקבוע הוראות אשר יחולו על זוכה ויבטיחו כי החייב לא יוותר בלא קורת גג, לרבות בדרך של תשלום שכר דירה בסכום ולתקופה שיקבע.
משמעותו הסופית של סעיף זה, כפי שהוא בנוסח שלפנינו, הוא פגיעה בנושה–בזוכה, עליו יושת הנטל לשאת בסידור החלופי, ובכל מקרה מדובר בהקטנת ערך הנכס (הדירה) אותו מבקש הזוכה לממש.
הרצון לדאוג לכך שחייב לא ישאר ללא קורת גג, לפחות לפרק זמן ראשוני, מובן, אך לא בדרך שנקבעה בסעיף האמור. כאמור, דרך זו, יש בה כדי להשית על הזוכה נטל כספי נוסף, צעד שעלולות להיות לו השלכות שליליות מרחיקות לכת, ולצערנו, לא ידוע לנו שהשלכות אפשריות אלה אכן נבחנו לעומק.
אנו מתנגדים לתיקון המוצע כפי שהוא, והנימוקים המפורטים לכך מובאים במכתבו של מר פרדי וידר אל יו"ר הוועדה, המוזכר ברישא למסמך זה (ומצורף כאן שוב). ניתן למצוא דרכים אחרות להתמודד עם כוונת הצעת החוק, עליהן הצבענו במכתבנו האמור.
בנוסף, ובלא לפגוע בעמדתנו זו, קיימים פגמים ואי בהירויות בניסוח הסעיף כפי שהוא.
5. לסעיף 53(20) – הוספת סעיף 45ג
הנושא: עיקול מתחדש בתיק מזונות
לא ברור אופן יישום האמור בסעיף.
לפי הבהרה שקבלנו ממשרד המשפטים, הכוונה היא לעיקול בסכום חודשי קבוע ומצטבר לשנה מבלי להתייחס ליתרת החוב המעודכנת. הדבר יטיל על הבנק נטל תפעולי בהקמה ובהחזקה של המערכת שתדאג לעדכון השוטף של הסכום, וגם עלול ליצור עימותים עם הלקוח, שעה שהעיקול לא יהיה מתאים לחוב הנכון והמעודכן שלו.
6. סעיף 53(22) – תיקון סעיף 50 לחוק
הנושא: רשימת נכסים שאין מעקלים אותם בידי צד שלישי, כגון: כספי סידור דיור חלוף, מענק השתתפות בשכ"ד ממשרד השיכון.
יש צורך להבהיר כי מדובר בעיקול לפי ס"ק (5) (כספי סידור חלוף) - אצל כונס הנכסים, ולפי ס"ק (6) (השתתפות בשכר דירה) - אצל הבנק או המוסד המעניק את הכספים, ולא לעיקול בבנק לאחר שהכספים יופקדו בחשבון עו"ש של החייב בבנק. זאת מאחר וספק אם הבנק, המנהל את חשבון החייב, יודע מה מקור הכספים שהופקדו בחשבונו או לאיזה מטרה מיועדים.
נזכיר, שאין הדבר דומה לכספי הפיצויים שניתנו במסגרת הפיצוי שניתן בעת ביצוע ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון, שכן אלה הופקדו בחשבון מיוחד שנפתח לצורך כך.
(ראו סעיף 91(ב)(3) לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005).
יתכן, כפי שהועלה על ידי משרד המשפטים, כי הפתרון הוא הוא לקבוע כי העיקול יחול על הזכויות לקבל דיור חלוף או השתתפות בשכ"ד.
7. סעיף 53(25) – הוספת פרק ו'1 לחוק – הגבלות על חייב מזונות וחייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו (הוספת סעיפים 66א – 66ג)
נוסח סעיף 66ב המוצע מורכב, ומבוקש לפשטו: ניתן לוותר על המדרגים השונים, ולקבוע את המגבלות לאחר שתחלוף תקופה קצובה מהמצאת האזהרה, כגון: 6 חדשים, ולכל חוב בסכום קרן או יתרה העולה על 2,000 ₪.
8. סעיף 53(29) – תיקון ס' 69יג'(ג) לחוק
הנושא: הגבלת רשם ההוצאה לפועל להורות על מאסר חייב במעמד בירור או הבאה רק למקרים בהם גובה החוב עולה על 500,000 ₪.
אנו מבקשים שלא להגביל את סמכות רשם ההוצאה לפועל.
התחמקות חייב מבירור או חקירת יכולת קיימת גם בסכומי חוב הנמוכים מ- 500,000 ₪.לא ברור לנו מדוע תותר "אפליה" כלפי הנושים בסכומים הנמוכים מ- 500,000 ₪, אשר לגביהם מותר לחייב "לזלזל" ברשם ההוצאה לפועל.
9. סעיף 30 – תיקון סעיף 70 לחוק
הנושא: הגבלת צו מאסר לחוב פסוק העולה על 500,000 ₪.
אנו מבקשים שלא להגביל את צוי המאסר לסכום מינימלי, אלא להשאיר זאת לשיקול דעת רשם ההוצאה לפועל כפי שקיים היום, וזאת מהסיבות הבאות:
• המשמעות היא ביטול האפשרות למאסר חרף בזיון הליכי הוצל"פ, וזאת לאחר שהנושא כבר לובן בעקבות בג"צ פר"ח (530/92) ותיקון 19 לחוק. כידוע, ההליך של בקשת צו מאסר, ככותרתו הוא: "מאסר בשל בזיון ההוצאה לפועל", וזאת, לאחר שהתקיימו הליכים מוקדמים רבים, והחייב הפר צו תשלומים שנקבע לו לפי יכולתו.
• ברוב המקרים שנושים פונים להוצל"פ מדובר בחובות הנמוכים מ-500,000 ₪.
• הנסיון מלמד, כי לגבי מי שחייב מעל 500,000 ₪ וכאמור, באופן יחסי מקרים אלה אינם רבים בהוצל"פ, צו המאסר לא יסייע באופן משמעותי לגביית החוב. חייב כאמור, שאין לו נכסים, אמור לפנות להליכי פשיטת רגל; ואם לא נקט בדרך זו – כנראה שאין בידיו אפילו האמצעים הדרושים למימון הליכי פש"ר (דוקא הצעה שהובעה במשרד המשפטים בפגישתנו שם, כי לגבי החובות הגדולים, כאשר אין נכסים ממושכנים או מעוקלים, ההליכים המתאימים הם לפי פקודת פשיטת הרגל ולא בפרק של מאסר לפי חוק ההוצאה לפועל).
• ההגבלות שרשם ההוצאה לפועל יוסמך להטיל על החייב, אין בהן כלל כדי לאזן את הביטול של אפשרות המאסר, מנקודת ראות גביית החובות. נזכיר, שבבדיקה שערך כבוד השופט (בדימוס) דוד בר אופיר ב-14.9.06 נמצאו בכלא מעשיהו 7 אסירים בשל אי תשלום חובות. משמע, שברוב המכריע של המקרים, הוצאת צו מאסר מהווה מכשיר הרתעתי אשר גורם לתשלום חוב, ורק במקרים מעטים תהא פגיעה בחרותו של החייב (וגם אז המדובר הוא, ככל הנראה, בעיקר בחייבי מזונות).
• אנחנו מבקשים עוד להזכיר, שצו המאסר אינו הצעד הראשון שננקט, אלא האחרון; וכאשר מחפשים את הדרך לאזן בין זכויות הנושה לזכויות החייב, אין לשכוח שהנושה הוא הצד הנפגע.
• דעתנו היא, שאימוץ המוצע יהיה בו דווקא כדי לפגוע במוסר התשלומים במשק, ולפיכך, עדיף להשאיר את המצב המשפטי הקיים על כנו.
5. לסעיף 53(34) – תיקון סעיף 76 לחוק
הנושא: חלוקת כספים בין נושים – עדיפות לזוכה שנקט בהליך.
• אנו מבקשים לתקן את סעיף 76(א)(2) המוצע, ובשורה הרביעית, במקום והמילים "או על" (מחצית הסכום), לכתוב - "בתוספת" (מחצית הסכום), וימחק "לפי הגבוה מביניהם".
יש טעם בתיקון לתת עדיפות למי שנקט בהליך (דהיינו, לשנות את המצב הקיים כפי שנטען ברע"א 9391/05 ר.מ. צמיגי אחים (1995) בע"מ נ' עו"ד אברהם גולדברג, כונס נכסים ורונית גולדפרב – כב' השופט ס' ג'ובראן – 30.7.06).
יש גם טעם, להותיר כספים ב"תיק איחוד", גם לנושים אחרים, אך מה טעם ליתן לנושה היוזם רק את סכום ההוצאות? מוצע לתת לו עדיפות לגבי מחצית מהגביה לאחר תשלום ההוצאות, ושלא תעלה לאחר כיסוי ההוצאות על מחצית מיתרת החוב. אם לא כך, לא יהיה תמריץ לנושים לנקוט בהליכים.
• לתיקון המוצע בס"ק (ב) - אין להשמיט את כיסוי שאר ההוצאות והאגרות בעדיפות לפני זוכים אחרים, מאחר שיתכן שהוצאו הוצאות שלא הניבו גבייה אך בכל אופן הוצאו ע"י מי מבין הזוכים, ויש להשיבן.
• חסרה בתיקון המוצע התייחסות לעיקולים שהוטלו עפ"י פקודת המיסים (גביה) או תקנות סדר הדין האזרחי, זאת כדי לקבוע סדרי העדיפות בין הנושים לפי חוק ההוצאה לפועל לבין נושים לפי דין אחר (ראה פס"ד ביהמ"ש בת"א ע"י כב' השופט עודד מודריק בעת"מ (ת"א) 1224/05 גריסרו נגד עיריית תל-אביב-יפו – 26.9.06).
10. לסעיף 53(35) – תיקון סעיף 80 לחוק
הנושא: בר"ע או ערעור על החלטות רשם הוצל"פ ידונו בפני בימ"ש שלום ולא בימ"ש מחוזי.
מבוקש במקביל לתיקון החוק , לתקן את תקנות 119, 120 מבחינת המועדים, כדי להשוות לתקסד"א, ולקבוע 20 או 30 יום (במקום 15).
11. לסעיף 53(36) – תיקון סעיף 81א(א) לחוק
הנושא: ביצוע שטר או סדרת שטרות לגבי סכום העולה על 500 ₪ בלבד.
• מוצע להקטין את הסכום ל- 100 ₪, כפי שדובר בישיבה שהתקיימה בעבר בנושא במשרד המשפטים.
אף כי ברורה לנו מטרת התיקון המוצע (להקטין את כמות הפניות להוצאה לפועל, ובכך להקל על עבודתה), לא ברור לנו אם נלקחו בחשבון כלל המשמעויות של צעד מעין זה – בעיקר מבחינת מערכת התשלומים במשק (באיזו מידה יהיו עסקים – בעיקר קטנים – יכולים לשרוד בלא לקבל תשלום בשיקים), ומבחינת מערך הבטחונות אשר כנגדם בנקים יהיו מוכנים להלוות.
• לאור העברת האמור בסיפא לסעיף 81א(א) לס"ק (א1) (לפי ההצעה בסעיף 36), יש צורך בתיקון ס"ק(ד) או לשלבו בס"ק (א1).
6. לסעיף 56 – תחילה
מבוקש, כי לגבי אותם תיקונים בחוק המחייבים התארגנות מול צדדים שלישיים, כגון קבלת מידע או עיקולים בבנקים, יתקיימו דיונים של משרד המשפטים עם נציגינו, במטרה לקבוע לוח זמנים מתאים לצורך היערכות ליישום השינויים.
7. לסעיף 57 – תחולה
א. ס' 57(א) – מבוקש להוסיף בסופו "...או לאחר מתן צו שישנה הסכום לפי סעיף 81א(א)".
ב. ס' 57(ב) – מבקש לקבוע כי הוראות סעיף 38(ג) לחוק יחולו על הסכמי משכון או משכנתא שנכרתו לאחר יום תחילתן של הוראות שיוציא שר המשפטים כאמור באותו סעיף, וכך הדבר לגבי כל שינוי שיחול בהוראות אלה.
הנימוק: לא יתכן שתהא תחילה רטרואקטיבית לסעיפים בהם מדובר.
ממשרד המשפטים הבנו כי מועדי התחילה יקבעו בצווים ובתקנות, וכי לא תהיה רטרואקטיביות, אך לדעתנו הדבר מהותי ביותר, ומחייב הבהרה בחוק גופו.
האמור לעיל, מובא אך מחמת הזהירות, ובלא לפגוע בהערותינו לעיל, לגבי תוכן ומהות הסעיפים עצמם.
8. בהזדמנות זו של תיקון החוק מוצע לתקן את מספרי הסעיפים. לאור החקיקה שנתקבלה בשנים האחרונות הוספו סעיפים כגון: 81א1, 81ב1, ויש קושי בציטוט או איזכור עם סעיפי המשנה הרבים.
בכבוד רב,
איגוד הבנקים בישראל (ע"ר)
טל נד"ב, עו"ד
לוט: מכתבנו ליו"ר הוועדה מיום 28.11.06
העתק: גב' דוידה לחמן-מסר, עו"ד – משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים.
גב' תמי סלע, עו"ד – יועצת משפטית לוועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת.
גב' אורנה ואגו, עו"ד – בנק ישראל.
מר דוד ברוך – יו"ר הסקציה למשכנתאות באיגוד הבנקים (מנכ"ל בנק ירושלים).
מר דניאל וקס, עו"ד – בנק הפועלים (ראש הצוות המשפטי לנושא מטעם איגוד
הבנקים)
תאגידים בנקאיים.
22679