פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב ראשון פרוטוקול מס' 19 מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה יום ראשון, ו' בתמוז התשפ"ג (25 ביוני 2023), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> ביקור במינהל המחקר החקלאי, המכון הוולקני << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: איימן עודה – היו"ר מטי צרפתי הרכבי מוזמנים: ד"ר שמואל אסולין – מ"מ ראש מינהל המחקר החקלאי, מכון וולקני פרופ' אורי ירמיהו – סגן ראש המינהל למחקר ופיתוח, מינהל המחקר החקלאי פרופ' חננית קולטאי – ממונה על נושאי אקדמיה, מינהל המחקר החקלאי יואל אבני – מפמ"ר חקלאות, משרד החינוך פרופ' דני שטיינברג – ממונה על פיתוח אסטרטגי, מינהל המחקר החקלאי יעקב מועלם מרום – מנהל קידום ויישום מו"פ בחקלאות, מינהל המחקר החקלאי ד"ר דני אשל – מנהל המכון לחקר תוצרת חקלאית ומזון ד"ר רן חובב – מדעי הצמח, מינהל המחקר החקלאי ד"ר רואי בן דוד – מדעי הצמח, חקר ירקות וגידולי שדה, מינהל המחקר החקלאי ד"ר קובי בירן – המכון לחקר בעלי חיים, מינהל המחקר החקלאי פרופ' ארי שפר – חקר ירקות וגידולי שדה, המכון למדעי הצמח, מינהל המחקר החקלאי ד"ר איריס ידידיה – מדעי הצמח, מינהל המחקר החקלאי ד"ר כרמית זיו – חקר תוצרת חקלאית ומזון, מינהל המחקר החקלאי ד"ר הדר הלר – מנהלת יחידת נוער שוחר מדע, מינהל המחקר החקלאי ד"ר ז'נט טלמון – נוער שוחר מדע, מינהל המחקר החקלאי בת עמי הלוינג – יועמ"ש מינהל המחקר החקלאי נעמה רוזנברג – דוברת מינהל המחקר החקלאי רתם דורבן – עו"ד ייעוץ משפטי, מינהל המחקר החקלאי מיכל סופר עטר – עו"ד ייעוץ משפטי, מינהל המחקר החקלאי עינת עדי-כהן – עו"ד ייעוץ משפטי, מינהל המחקר החקלאי מיכל גולדברגר בן צבי – מרכזת בכירה ניו מדיה ואינטרנט, מינהל המחקר החקלאי דנה בר – מתאמת קשרי חוץ, מינהל המחקר החקלאי ורד חסקל – מנהלת לשכה של ראש מינהל המחקר החקלאי דבי קאופמן – יועצת של פרופ' פרץ לביא, המולמו"פ עדן לומרמן – יועצת לח"כ איימן עודה ג'וואד אבו אלהיג'א – יועץ וראש מטה לשכת ח"כ איימן עודה יעקב אליאך – דובר הוועדה מנהלת הוועדה: איילת חאקימיאן אפרת מורלי – סגנית מנהלת הוועדה רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> ביקור במינהל המחקר החקלאי, המכון הוולקני << נושא >> << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> בוקר טוב, ברוכים הבאים, זה כבוד גדול לארח אתכם פה, ועדה חשובה שהתמיכה שלה תמיד תעזור לנו, אנחנו באים מהעולם הזה. התכנית היא להציג בקצרה את מכון וולקני, שתדעו איפה אתם מתארחים, אחר כך יהיה לנו חוקר שיציג, גם כן בקצרה, את המרכז שהקמנו להיערכות לשינויי אקלים, אחר כך נצא למכון לטיפול בתוצרת חקלאית אחרי הקטיף ומזון, נלך לראות חוקר שמשחק עם דגים, זה יכול להיות מעניין, ובסוף נחזור לכאן בזמן שיהיה לנו כיבוד קל יהיו שתי תצוגות של חוקרים שתוכלו להתרשם מהעשייה ונתכנס כאן לסיכום ונמשיך את דרכנו. אם אתה רוצה, בבקשה, להציג את האנשים שבאו איתך, או שאתה רוצה להגיד כמה מילים, בבקשה. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> או שכל אחד יציג את עצמו. (סבב נוכחות). << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> אני ממלא מקום ראש המינהל, זה כמעט עוד מעט שנתיים שאין לנו ראש מינהל קבוע. אנחנו מתגלגלים עם ממלא מקום. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ולמה אין? זה מכרז? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> לא מינו. יש נוהל מסוים של ועדת איתור שצריך להקים, בממשלה הקודמת לא דאגו לזה וזה נגרר בינתיים בממשלה הזאת. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אני מטי צרפתי הרכבי, אני חברת כנסת, אני חברה בוועדת המדע. בהיסטוריה שלי עשיתי תואר שלישי בפקולטה לחקלאות, בגנטיקה של צמחים, עסקתי 25 שנים במחקר והשבחה, בעיקר עגבניות, אבל גם דלועיים, ולפני שהייתי חברת כנסת הייתי במשך כמעט 12 שנים ראש מועצה אזורית יואב. זה פחות או יותר התחנות של חיי. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> יש עתיד? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> יש עתיד, כן. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> אני מקווה שיש לנו עתיד. (המשך סבב הנוכחות). << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> אז ברוכים הבאים. מכון וולקני הוא יותר ותיק מהמדינה. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> אל תצחק עליי, בבקשה, מה פירוש המילה וולקני? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> וולקני זה עברות של וולקנסקי, פרופ' וולקנסקי עלה מגרמניה בשנות ה-20, הקים את תחנת המחקר הראשונה בנושא חקלאות, אחר כך היא עברה לרחובות. מכון זיו שנהיה מכון וייצמן זה היה ההתחלה של המכון הזה ובסוף התגלגלנו לפה, אז וולקני זה העברות שהוא בחר לשם המשפחה שלו, וולקנסקי, זה על שם פרופ' וולקני שהוא היה מראשי המחקר החקלאי בארץ. אין לנו קשר לוולקני ולהרי געש ולכל הדברים האלה. אז אנחנו בני 103 כבר, יחידת סמך עצמאית של משרד החקלאות, אנחנו מוסד המחקר החקלאי הכי גדול במדינה ואחראי גם על רוב המחקר שמתבצע בנושא חקלאות במגוון הרחב שלו. החזון של המכון זה מצוינות ומחקר ופיתוח לקידום החקלאות ושמירת הסביבה. היעדים זה מצוינות ומובילות במחקר בסיסי, תשתיתי ויישומי לפתרון בעיות ההווה ולביסוס עתיד החקלאות בארץ. העתיד מלא עננים, אנחנו צריכים למצוא דרכים להיות מוכנים לכל אתגר. שאיפה ליצירתיות וחדשנות לשיפור הרווחיות והתחרותיות של חקלאות ישראל. אנחנו מדינה קטנה, אנחנו חייבים בשביל להתמודד עם היצרנים הגדולים שיש בעולם תמיד להיות עם ערך מוסף, עם איזה משהו שאין לאחרים וחלק מהתפקיד שלנו זה לספק את זה לחקלאים. וצריך גם לשמור על משאבי הטבע ואיכות הסביבה לדורות הבאים ומינוף הידע והיכולות לטובת התעשייה כמנוע צמיחה נוסף במשק הישראלי, כי היום נכנסים הרבה לפודטק, אגרוטק, כל הלוויינים התעשייתיים שמתבססים על חקלאות שיכולים להוסיף עוד נדבך לכלכלה הישראלית. לנו יש גם תרומה מדינית תדמיתית כי מגיעים לפה הרבה ביקורים. לפני הקורונה זה היה בערך 150 ביקורים בשנה, שזה שלושה בשבוע, ראשי ממשלה, נשיאי אוניברסיטאות ואנחנו מציגים פן אחר של המדינה בעיקר בעשייה בנושא חקלאות שזה מטריד הרבה מדינות עכשיו. מבחינת הפריסה הארצית, אנחנו יושבים פה בראשון לציון, יש לנו מרכז מחקר בנווה יער עד רמת ישי, יש לנו מרכז מחקר בגילת ליד אופקים. יש החלטת ממשלה לקלוט את מלח"י באילת, המרכז לחקלאות ימית. החלטת הממשלה היא מ-2008, האחרונה היא מ-2019, אבל עדיין אנחנו בתהליך קליטה של המרכז הזה שהגיוני שהוא יהיה במכון וולקני כי הוא מתבסס על כל מה שקורה בחקלאות ימית. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> ואתם תומכים ורוצים, נכון? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> אז אנחנו צריכים לנסות ללחוץ. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> במינהל המחקר החקלאי יש 180 חוקרים, כולם PHD, כל אחד הוא אחראי על המעבדה שלו, צריך לדאוג לתקציבים למחקר שהוא מנהל. אנחנו מקבלים מהמדינה תקציב להוצאות קשיחות כמו שכר, ארנונה, חשמל, וכל הפעילות המדעית מבוססת תקציבים תחרותיים שאנחנו מגייסים מתקציבי מחקר לאומיים, מדענים ראשיים, הרשות לחדשנות, כל האפשרויות שיש ברמה הלאומית ותקציבים בין-לאומיים. אנחנו רשאים להגיש ל-EU, אנחנו מגישים לקרנות בילטרליות עם גרמניה, צרפת, איטליה, הודו, יפן, סין, יש לנו הרבה אפשרויות להתמודד, אבל זה הכול תחרותי. כל הכספים שאנחנו מקבלים הם על בסיס תחרותי. החוקרים האלה חייבים גם להחזיק את המהנדסים ואת הטכנאים שלהם, זאת אומרת שכל חוקר צריך שיהיה לו בממוצע בין שלושה לארבעה פרויקטים במקביל, זאת אומרת שבכל רגע נתון במכון וולקני יש בין 600 ל-800 פרויקטים ברמות שונות של בשלות. יש לנו גם סטודנטים, אנחנו לא מספקים תארים, אנחנו לא גוף אקדמי, אבל אנחנו רשאים להדריך תזות והמחקרים של הסטודנטים שמסונפים לאוניברסיטאות השונות מגיעים ועושים את המחקרים שלהם פה. יש לנו פוסט דוקטורנטים מישראל וגם 90 פוסט דוקטורנטים מהעולם, בעיקר מהודו כי יש תמיכה ממשלתית. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> מהחוקרים, מהנדסים ועובדי מנהלה, כמה ערבים? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> מספר אין לי, אבל הייתי אומר מבחינת חוקרים אולי עשרה, 12. לא מזמן קלטנו שניים צעירים. יש לנו הרבה צעירים, 60% הם פחות מעשר שנים ותק. טכנאים ומהנדסים יש יותר, אבל אני לא זוכר, כי זה גם מתחלק לנווה יער ולגילת, בגילת יש גם מהפזורה הבדואית. המבנה הארגוני, יש לנו שישה מכונים שזה תחומי הליבה שלנו, מדעי הצמח, חקר בעלי חיים, קרקע, מים וסביבה, הנדסה חקלאית, חקר תוצרת חקלאית ומזון והגנת הצומח. זו למעשה המומחיות שאנחנו מפתחים וזה מכסה את כל התחומים של חקלאות מודרנית, אבל גם זיהינו נושאים שהם פורצי דרך לעתיד וזה בינה מלאכותית, אגרו-טכנולוגיה מיקרוביאלית, שינויי אקלים, חקלאות בת קיימא, ננו טכנולוגיה בחקלאות, רווחת חיות משק ובטיחות מזון. החוקרים מהמכונים השונים יכולים לשתף פעולה סביב נושאי רוחב כאלה וזה מגביר גם את היכולת שלנו לגייס כספים וגם מגביר את האימפקט שלנו בעולם כי אנחנו דנים בדיוק בתחומים שבעולם גם מתעניינים, בעיקר שינויי אקלים, בינה מלאכותית, חקלאות בת קיימא וכאלה דברים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> יש לכם הכנסות גם מתמלוגים, מתכניות עסקיות? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> כן. יעקב, אם אתה רוצה במילה אחת להוסיף. זה בדיוק התחום של קידום שהוא הממשק בין - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> איזה שהיא עצמאות מובנית אולי של מכון וולקני? << אורח >> יעקב מועלם מרום: << אורח >> יש פעילות די גדולה, בערך שליש או רבע מהתכניות, תלוי איך סופרים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אז יש הכנסות עצמיות. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> כן. זה בעלייה, אבל עוד פעם, יש סיטואציות, כמו כל הכנסה, תלוי ב – פה אני רוצה בכמה מילים לשים דגש על שניים מתוך המחקרים שהצגתי קודם. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> חברים, יכול להיות שזה ייראה קצת נאיבי, פשוט בגלל שאנחנו לא מהעולם הזה, אתה יכול להסביר לי על הכותרת עצמה? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> כן, זה מה שאני עושה. המחקר שהראיתי קודם, אני אציג שניים מתוך המרכזים האלה בשביל להבין מה המשמעות שלהם ומה היתרון בללכת לכיוון הזה. בחרתי למשל אגרו-טכנולוגיה מיקרוביאלית, מה זה אומר? זה לגייס את החיידקים שיעבדו לטובת - - - זה באופן כללי. מה הבעיה? הבעיה שיש הרבה תוצרים של המחקר שהם ברמת המעבדה. בשביל לשכנע תעשיות להיכנס לזה חייבים ללכת לסקלה החצי מסחרית שזה לבנות תשתיות של - - - או ריאקטורים שמאפשרים לגדל את החיידקים האלה בכמויות גדולות על מנת שיפיקו תוצרים שאפשר אחר כך ליישם בחלקה במקום דשן או כמאיץ גדילה או כתרופה למחלה. ואז אנחנו רוצים להקים מרכז שמתפקד בדיוק בחוליה החסרה הזאת שיוצרים מה שנקרא תוצאות כלואות. זאת אומרת שהמחקר יביא לאיזה שהיא תוצאה, אבל אי אפשר לשכנע את התעשיינים להיכנס לזה כי הסקלה היא נמוכה מדי, זה רק ברמת המעבדה. בשביל לשכנע גופים להיכנס לתחומים כאלה חייבים לפתח תשתית שתאפשר ניסויים ברמה חצי מסחרית, נקרא לזה ככה, וזו המטרה של המחקר הזה. היתרונות הנוספים שלו זה שמירה על הקניין הרוחני המקומי שלפעמים מאבדים אותו כשאוניברסיטה מחפשת להשקיע בחו"ל והיא חייבת לחשוף בפניו את כל התוצרים, כי אין לנו פה את האפשרות להמשיך לקדם את הנושא. מה זה יכול לתת? זה ייצור מזון בריא, זה יכול לתת פתרון לדרישות רגולטוריות, זה מיתוג תוצרת ישראל כבריאה ובת קיימא, זה נושא של רווחיות בייצור ולמצב אותנו כגוף שמוביל בנושא של אגרו-טכנולוגיה מיקרוביאלית. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> באופן עקרוני מכון וולקני מדבר על מחקר יישומי, הוא לא מחקר אקדמי. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> לא, זה מה שאמרתי בפתיח, יש לנו גם בסיסי, גם יישומי וגם תשתיתי. אנחנו לא חוסמים את החוקרים שלנו רק למחקר כזה או אחר, זה לא מכון לפיתוח, זה מכון למחקר ופיתוח. המחקר הוא זה שנותן את הפיתוח של עשר השנים הבאות, אז יש שילוב בהתאם לאופי של החוקר, לנושאים שהוא דואג להם. למשל אלה דוגמאות של פרויקטים בתחום הזה של האגרו-טכנולוגיה מיקרוביאלית. זה חיידקים מעודדי גדילה, דווקא בחרנו את העגבניות בשבילך, תוצרי חיידקים שמעודדים גדילה בצמחים שונים. זה למשל חיידקים מדכאי מחלות, למשל מחלת הפנמה, בבננות אפשר למצוא חיידק שמדכא את זה. חיידקים נגד נמטודות. זאת אומרת אפשר ללכת או להאצת הגדילה או לדיכוי מחלות, כל זה הוא לשיפור היבול. יש גם חיידקים שמטפלים במחלות בדגים. בינה מלאכותית בחקלאות. לא צריך להכביר מילים, זה לפתח אלגוריתמים ייחודיים שמאפשרים לשפר את הביצועים של החקלאות, להגדיל יבולים, להגדיל רווחיות, לצמצם צריכה של משאבים, להפחית את העומס על הסביבה ושיבוש כימיקלים וחומרים טוקסיים ולהבטיח את מעמדה של ישראל כמובילה עולמית בתחום הזה כי כל העולם הולך לזה ואנחנו רוצים להיות שם גם. היתרונות של זה הם שגשוג החקלאות, הבטחת מזון לאורך זמן, העלאת הפריון של החקלאות, ייעול השימוש בתשומות ומשאבים ומינוף תעשיות נלוות. סביב בינה מלאכותית יש הרבה תעשייה שיכולה להתפתח ולרכוב על הגל הזה שיכול לצאת מפה. זה המיזם של פרופ' יצחק בן ישראל ופרופ' אביתר מתניה שביקש או הציג את זה לממשלה. מעבר למחקר יש לנו את היחידה לנוער שוחר מדע, הדר המנהלת שלה פה. יש לנו גם את המרכז להדרכת מורים או הכשרת מורים בחקלאות שהם מנהלים אותו. יש לנו את בנק הגנים הישראלי, שאוספים בצורה שיטתית את כל הזרעים שיש בכיסוי הצמחי הטבעי במדינה ומנצלים את הזרעים האלה בשביל להפיק תכונות גנטיות שעוזרות לנו בהשבחה הגנטית של הגידולים. אפשר למצוא בסביבה הטבעית עמידות למליחות או עמידות לחום או עמידות למחלה ולקחת את זה ולהשתמש בזנים חדשים. סיכום 2022 כדוגמה לפעילות כאן בוולקני. אז מבחינת התקציב, התקציב של המדינה מחולק לשניים, אנחנו גוף מותנה הכנסה. כ-280 מיליון זה תקציב המדינה, 144 מיליון זה היה הכנסות באותה שנה, 671 מחקרים פעילים היו ב-2022, 120 הסכמי מסחור שהניבו תמלוגים, יצאו 470 מאמרים מדעיים ונחתמו 41 הסכמים עם גופים ומוסדות אקדמיים בעולם. זו התמונה של התקציב של המדינה. פה אתם רואים את הקיצוץ החד של שר החקלאות לפני לפני אחרון, אורי אריאל, שקיצץ לנו. זו הפעילות של התיקון שבא אחר כך. << אורח >> עדן לומרמן: << אורח >> התקציב מגיע ממשרד החקלאות או משרד המדע? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> התקציב ממשרד החקלאות. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> הוא היה שר החקלאות ארבע שנים, נכון? התקופה הארוכה ביותר, 2019-2015. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> ביקשנו ממשרד רוזנטל וצבן לבחון את הכדאיות של ההשקעה במחקר חקלאי במכון וולקני ואלה היחסים שקיבלנו. הם פרסמו את זה ב-2021 והם בחנו עשר שנים אחורה או משהו כזה. זה אחת לעשר, זה לא רע, בוא נגיד שלא סתם שופכים כסף פה. זה הקשר שלנו לסביבה האקדמית. אנחנו מחוברים לכל האוניברסיטאות שאתם רואים על המפה, יש לנו סטודנטים מכל מקום, חלק מהחוקרים שלנו מרצים שם, יש לנו גם הסכמים עם חלק מהאוניברסיטאות, זו עבודה של חננית, יש לנו מלגות שאנחנו נותנים לסטודנטים וכרגע יש לנו 352 סטודנטים לתואר שני ושלישי, 20 דוקטורנטים בהתקשרות ישירה וכמו שאמרתי, 80 משתלמים מהרבה מדינות, ספרד, גאנה, אתיופיה, קזחסטן, סין, ארה"ב, אקוודור, רוסיה, אבל הרוב זה מהודו. העבודה שלנו היא מאוד מחוברת לשדה, יש לנו קשר ישיר עם חקלאים, יש לנו קשר עם שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות, זה המדריכים החקלאים, יש לנו קשר עכשיו יותר עם תעשייה, יש מיזמים של משרד החקלאות שמערבים תעשייה והמחקר החקלאי ואנחנו מנהלים את הפעילות שלנו בקשר מאוד הדוק עם כל הגורמים האלה. כמו שאמרתי, שת"פ בין-לאומי, הרבה ביקורים, הרבה קשרים והיתרון שלפעמים מגיע לפה מישהו שיכול להיות באיזה שהוא שלב נשיא ארה"ב. אז חתמנו עם מושל פלורידה, רון דה-סנטיס, ועכשיו הוא רץ. אז הוא היה פה. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> זה רפובליקאי, נכון? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> כן. אנחנו לא שולטים על מי יגיש מועמדות. << דובר >> קריאה: << דובר >> גם לא על מי ייבחר, גם לא. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> מוסד שמואל נאמן דירג אותנו מקום שלישי בעולם בין מכוני המחקר החקלאי בעולם, כמו USDA - - - המקומות הגדולים האלה. אנחנו במקום שלישי במדד האימפקט הכללי ומקום שני במדד המצוינות. זאת אומרת שיש לנו מעמד בין-לאומי מבוסס. וגם אונסק"ו שאתה יודע שמבחינה פוליטית הם לא הכי חברים שלנו, עדיין הם התעלו על עצמם ונתנו לנו את הפרס הזה על התרומה שלנו לרווחת האנושות, בעיקר באזורים צחיחים וצחיחים למחצה. מכון וולקני הוא גם אחראי על מלאי החירום של הגרעינים, או לפחות על הבטיחות של מלאי הגרעינים ויש לנו שיטות שפיתחנו פה שמאפשרות מינימום הפסדים. כששומרים גרעינים בתוך סילואים, יש שם חרקים ויש שם כל מיני מחלות ויש פחת מאוד גדול ופה מגיעים לפחתים של פחות מחצי אחוז שזו תוצאה שהרבה מקנאים בנו. תרומה לחקלאות. פה זה זן הקלמנטינות מזן אורי שהן נמכרות בצורה מאוד רחבה באירופה. יש לנו חוקר שמצא אפרוחים נקבות רק. אתם יודעים שאת האפרוחים הזכרים חייבים לחסל ועכשיו בגרמניה למשל זה אסור, אז כל התעשייה של הפטמים עוברת לפולין כי בפולין מותר עדיין. יש לנו חוקר שיודע מכל ביצה להוציא, או שרק הביצים הבוקעות יבקעו אפרוחים נקבות ואז זה חוסך את החיסול הזה. ענבי מאכל. זה לא ענבי יין, זה ענבי מאכל. עכשיו יש לנו חוקר שייכנס לענבי יין, אבל יש לנו תכניות פיתוח מאוד רחבות. עגבניות המחר, יש לנו עגבניית שרי מזן חדש, 'נבולה', עם טעם מיוחד שנובע מאיזה זן בר. ויש לנו גם משהו שיכול להיות מהפכה בעולם התעשייה, זה עגבנייה שמתייבשת על השיח. תחשבו שבשביל כל הפסטה, רוטב העגבניות והקטשופ מגדלים עגבניות לתעשייה, מסיעים אותן ברכבות כשלמעשה מסיעים 95% מים, בונים מפעלים ענקיים בשביל לייבש את המים האלה ורק אז מתחילים את התהליך של הכנת הרוטב. פה ייקחו את העגבנייה כבר יבשה בשדה ואז צריך במקום רכבת משאית ובמקום מפעל שמאדה את זה כבר אפשר ישר להתחיל עם חומר הגלם. ענף האבוקדו. באופן טבעי ענף האבוקדו הוא מנובמבר לפברואר, ככה זה במקסיקו, באזורים הטבעיים שלו. יש לנו עכשיו זנים שמכסים את כל השנה, אפשר לקבל אבוקדו כל השנה, כל פעם מזן אחר. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> מה עם הבעיה שאבוקדו, כשהעולם גילה כמה הוא בריאותי, גם טעים וגם בריאותי, וזה לא כל פעם קורה שני הדברים ביחד, אז הורסים יער שלם בשביל עוד שדה של אבוקדו וזה מתחיל לפגוע בטבע. יש מחקרים איך למצוא את - - - << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> כן, יש לנו יחידה של משאבי טבע שכל המנדט שלהם זה לשמור ולנהל יותר נכון את היערות, יש לנו את המרכז בנווה יער, אחד התחומים זה החיבור בין חקלאות והטבע, איך חקלאות משפיעה על הטבע ולהיפך. אם מחליטים להוריד עצים בשביל לשתול אבוקדו זה לא בתחום שלנו, זה המפקח על היערות או יש תפקיד כזה שהוא מאשר כריתות של עצים. אנחנו לא רגולטורים, אנחנו רק מחקר, אנחנו בצד הנוח של המשוואה. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> כן, אבל גם תפקיד המחקר זה למצוא את הדרך איך לעשות את הדבר הטוב בלי לפגוע בדברים אחרים. כמו שחשבתם בעגבניות, זה אותו דבר. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> למשל גידול רימונים, אתם רואים איך השטחים של הרימונים גדלו בשתילה שלהם, זה בגלל שבמכון להנדסה חקלאית מצאו יתרון למכונה שמקלפת את הרימון. צריך לעובד שתי דקות בשביל לטפל ברימון אחד והמכונה מטפלת ב-40 רימונים בדקה ואז זה פתח ענף חדש, אז אפשר לקנות את הגרעינים לחוד, אפשר לקנות מיץ רימונים, תעשייה שלמה התפתחה מזה שנפתח המחסום הזה של הפרדת הגרעינים. פיתוח צמחי תבלין, 90% מהזנים פותחו במכון וולקני, יצוא מאוד רציני לאירופה. מלון ייחודי, יש לנו בעבודה של עריכה גנומית, גן אחד מתוך המלון מאפשר ליצור מלון אישי קטן בלי זרעים שאפשר לאכול אותו יחד עם הקליפה. זאת אומרת הנישות האלה שאנחנו רוצים לתת לחקלאות ישראל זה פרי עבודות מהסוג הזה. צמצום אובדני מזון. בעיה עולמית, שליש מהמזון בעולם נזרק, זה 1.2 מיליון טון, זו כמות אדירה של מזון שנזרק ואנחנו עובדים הרבה על איך להאריך את חיי המדף, לשפר את תהליך האחסון בשביל למנוע ולצמצם את האובדנים האלה. בדיקת איכות הפרי בלי תופעות של אל הרס ולדעת למיין את הפירות בצורה יותר חכמה לפי ההרכבים שלהם. פה זה למשל תמרים שממוינים לפי אחוז סוכר, זה גם מגדיל את הכמות של ערך הפרימיום, גם יש תמרים שהולכים ישר לסילאן כי אי אפשר למכור אותם. אותו דבר עושים לאבוקדו, למנגו, לתפוח. זה מאפשר למקסם את התוצאה של החקלאי ולהגדיל את הרווח שלו דרך מיון יותר חכם. חקלאות מדייקת. למצוא דרכים להשתמש ולנצל את החומרים בצורה יותר מדויקת על מנת לחסוך ולא לזהם את הסביבה. לפעמים זה תוצאות פשוטות כמו שואב חרקים, זה טרקטור ששואב חרקים. 95% מהחרקים אפשר לשאוב, לא צריך להרוג בריסוסים, חוסכים בריסוס, חוסכים בזיהום של הסביבה, חוסכים כסף לחקלאי וככה אפשר לתרום. שימוש של לוויינים לטובת ניהול אזורי. יש לנו הלוויין ונוס, זה ישראל וצרפת, הוא מיועד לסביבה ולחקלאות. לפי אורכי הגל שהוא משתמש הוא עובר כל יומיים מעל הארץ, הוא נותן לנו נתונים בתדירות מספיק גבוהה בשביל לקבל החלטות. יש לנו פרויקטים גדולים של ניהול יער, של השקיה מדייקת ועגבניות לתעשייה וניהול מרעה על מנת, עוד פעם, לנצל נתונים מלוויינים בחישה מרחוק בשביל ניהול יותר מושכל. אלה רק דוגמאות של מה המשמעות של המחקר הזה לגבי התועלת לחקלאות ולחקלאי. אז אם ניקח את הסיפור של גידול הבננה בעמק הירדן, בשנות ה-60 היו משקים עם 5,000 מילימטר בשנה בשביל להוציא 2.5 טון לדונם. היום משקים עם פחות מ-2,000 בשביל להוציא 7.5 טון לדונם. זאת אומרת שהיעילות הוכפלה פי תשעה, שליש חיסכון במים ופי שלושה ביבוא, זה יוצא הגדלה של עד פי עשרה ביעילות וזה איך מחקר יכול לתרום לחיים היום יומיים. תודה על הביקור, תודה על התמיכה ואם יש לכם שאלות, ואם לא, נמשיך בהצגה. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> איך אתם דואגים להדביר נגיד יבול שמגיע לכאן, מגיע לפה הרבה, אנחנו רואים בסופרים הרבה סחורה מחו"ל. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> אמרתי, אנחנו לא רגולטורים. משרד החקלאות קובע מה יבוא, מה לא יבוא, יש יחידה להגנת הצומח שהיא קובעת את החוקים של איך מייבאים, מה מותר לייבא ומאיזה מדינה. אנחנו מנסים עם מה שיש במחקר לשפר את הביצועים של החקלאות, לתת לחקלאי כמה שיותר אפשרויות גם להחליט מה לעשות וגם להרוויח כמה שיותר, תוך כדי גם שמירה על הסביבה, זאת אומרת פחות זיהום, פחות שימוש בחומרים, פתרונות ביולוגיים במקום פתרונות כימיים, כל מיני כאלה דברים. אם המדינה מחליטה שהיא רוצה לעבור ליבוא במקום לגדל או לפתוח את הגידולים ליבוא בשביל תחרות או כל מיני כאלה דברים אין לנו הרבה מה לעשות, אבל מצד שני כשהממשלה מחליטה למשל שעכשיו עופות צריך לגדל בתנאים מסוימים אז אנחנו בונים את הלול החדש בשביל להתחיל מחקר בשביל לעזור למגדלים איך לנהל את הלול החדש שייתן להם את הביצועים הכי טובים ויאפשר להם את הרווחה הכי נכונה ושגם לעוף יהיה הכי נוח, לפחות בזמן שהוא חי. << אורח >> דבי קאופמן: << אורח >> באיזה אתגרים אתם נתקלים היום גם בתקופה הנוכחית וגם מבחינת המכון בתחום המדעי הבין-לאומי היום? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> מבחינת הגישה יש לנו גישה להרבה מקומות, זאת אומרת אנחנו יכולים להגיש לעיור, אנחנו יכולים להגיש ל-NSF דרך ה-BSF, זאת אומרת יש לנו אפשרויות גישה לתקציבים, הבעיה שרוב הקרנות עכשיו מקטינות את התקורות המותרות והתקורות זה חלק מההכנסה שלנו ואז עכשיו ההכנסות שלנו יורדות בגלל שמערכות בין-לאומיות לא מאפשרות לקחת תקורה. << אורח >> דבי קאופמן: << אורח >> ומבחינת כוח אדם של המכון? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> היום יותר ויותר קשה לקלוט חוקרים בגלל התנאים של שירות המדינה, התנאים בשירות המדינה פחותים מהתנאים שיש בשוק והתחומים הופכים להיות יותר ויותר מקצועיים. AI למשל מאוד קשה לקלוט, כל הנושא של המיקרוביולוגיה מאוד קשה לקלוט, כל הנושא של הגנטיקה, יש תחרות עם החברות הפרטיות, הסטרטאפים קולטים אנשים בתנאים הרבה יותר טובים ואז צריך בשביל למצוא עובד שיהיה לו איזה שהוא מרכיב נוסף של או ציונות, או רצון להיכנס לגוף גדול. << אורח >> דבי קאופמן: << אורח >> אז עוד שאלה אחת, מבחינת החיבור שלכם לתעשייה, מבחינה רגולטורית, אתם מוצאים קושי, יש לכם בעיה עם זה, נכון? אתם לא ממש מחוברים לתעשייה מבחינת הסכמים וכו'? או שכן? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> בת עמי, או יעקב, אתם רוצים להגיד משהו? << אורח >> בת עמי הלוינג: << אורח >> כמובן שבמצב דברים רגיל חוק חובת המכרזים חל עלינו ואנחנו עובדים בדרך מאוד פורמליסטית, הכול מאוד ברור, בכל מה שקשור להתקשרות עם גופים מסחריים, גם האוצר וגם משרד המשפטים, הכיר בזה שההתנהלות שלנו היא טיפה שונה. כלומר אנחנו גוף ממשלתי, אין שאלה, אין ויכוח, יחד עם זה אנחנו גם טיפה מוסד מחקר בדומה לאוניברסיטה בהרבה מאוד מאפיינים והרגל השלישית שלנו, אנחנו גם קצת מתנהגים כמו גוף פרטי בהקשר הספציפי שאת שואלת. אז נכון שגם כאשר אנחנו מתנהגים כמו גוף פרטי אנחנו מחויבים לעבוד על פי חוק ויש לנו כל מיני סעיפי פטור שמאפשרים לנו להתקשר עם חברות מסחריות, יעקב אולי ירצה קצת להרחיב על זה עוד, כי הכספים שאנחנו מקבלים בשביל לבצע מחקר המדינה, וזה לגמרי מובן, מממנת את הקיום שלנו פה, אבל אם גם החוקרים רוצים ללכת ולחקור, את זה המדינה לא משלמת, זאת אומרת החוקרים צריכים ללכת ולרדוף, ממש לרדוף, אחרי תקציבי מחקר, ציבוריים או פרטיים. ציבוריים זה מדען ראשי, כל מיני כאלה, הפרטיים זה בדיוק החברות שעליהן את מדברת. אז או שאנחנו רודפים אחריהם או שהם מגיעים אלינו כי יודעים על קיומנו ורוצים שנבצע להם מחקר שמעניין אותם, שהם מעוניינים בו, פה הקניין הרוחני יישאר בידי המדינה, אותה חברה תקבל רישיון, כל זה תחת כמובן הסכמים מאוד ברורים ומאוד מדויקים, וכאלה שההתקשרות שלהם מקבלת כמובן אישור מוועדות ייעודיות לעניין הזה. כלומר מותר לעשות קשרים עם התעשייה הפרטית בארץ ובחו"ל, זה ממש לא רק בארץ, כשזה כמובן כפוף לכללים מסוימים על פי חוק. << אורח >> דבי קאופמן: << אורח >> בדומה לחברות היישום באוניברסיטאות? << אורח >> בת עמי הלוינג: << אורח >> כן, אחד לאחד. יעקב, שהוא מנהל יחידת קידום, קידום שלנו זה כמו יישום של העברית, כמו אלה של וייצמן, זה פועל למעשה ממש אותו דבר. דרך אגב, שאלת על אתגרים, להם החיים יותר קלים. אם שמואל דיבר על אתגרים כי מישהו כיוון יותר לאיך מגייסים כוח אדם, באמת יש לנו תחרות מול התעשייה הפרטית ששם המשכורות יותר גבוהות וכו', אז גם יחידת הקידום, ואנחנו יחד איתם, מתמודדים עם אתגרים שבאוניברסיטאות לא מתמודדים איתם, או אם הם מתמודדים איתם זה ממש בקטנה, ואז יוצא שהמתחרים שלנו, האוניברסיטאות הם גם חברים שלנו כמובן, גם מי שאנחנו משתפים איתו פעולה, אבל הם גם בתחרות איתנו. אז בתחרות הזאת ידנו על התחתונה, המוסדות שם יש להם חיים יותר קלים, יש להם הרבה תקנות שלא חלות עליהם, ואתה מוצא את עצמך הרבה פעמים במבוכה כי כשבאים גופים פרטיים ורוצים להתקשר איתנו ורוצים להתקשר עם האוניברסיטה, נגיד מדובר על מקרים שאנחנו מעוניינים ורוצים, אני לא מדברת על מקרים שאנחנו לא רוצים, אז באוניברסיטה אומרים להם: סבבה, בואו, אנחנו נשמח לקבל אתכם, ואנחנו ברור שנשמח, אבל רגע רגע, אנחנו צריכים אישור כזה, אנחנו צריכים אישור אחר. זה מאוד מקשה עלינו. אז אם אתם מדברים על אתגר, זה אתגר ממשי וקשה. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> יעקב, רצית להגיד משהו גם על כוח אדם? << אורח >> יעקב מועלם מרום: << אורח >> כן. בכוח אדם קודם כל יש קיצוצים, יש קיצוצים ומספר החוקרים יורד על פני השנים וזו בעיה, זו בעיה על פני זמן ואני חושב שזה עלה כמה פעמים. הבעיה השנייה זה משהו ששמואל אמר, היכולת לתגמל שחשובה להביא אנשים. שני הדברים, גם הקיצוץ עצמו, אנחנו חושבים שצריך להיות מינימום מסוים. לגבי עוד אתגר שיש כאן, אני חושב שיש תקציבים מסוימים שאנחנו מתקשים לתת - - - דיברנו על תקורות - - - לדוגמה מים, ארנונה, ההנהלה משלמת, חלק מהקרנות שחוקרים מגייסים לא משלמים על חוקרים ואז או חוקר נפגע או ההנהלה נפגעת, אין לזה מקור. ואנחנו - - - חסר החלק הזה, זה קשה מאוד, גוף שהוא מסודר, אין לו אפשרות להביא - - - זה אחת. על מה ששאלת על אתגרים, אבל מה שקורה עם הפעילות העסקית, יש לנו מעל 700 הסכמים פעילים עם התעשייה, אנחנו לא ממש מוגבלים, יש מלא פטורים, אבל יש מקרים שבהם יותר קשה לנו כמו נגיד בחו"ל או כמו לעשות עסקאות עם גופים שמשרד החוץ תעברו דרכנו - - - אבל עם קצת רצון טוב וקצת עזרה זה יכול להיות ממש, להביא אותנו להיות כמו גופים אחרים. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> עוד שאלות? << אורח >> אורי ירמיהו: << אורח >> אני רוצה להוסיף אתגר אחד, אנחנו גוף ש-60% מהצוותים של החוקרים והחוקרות שלנו הם צעירים, זה פחות משמונה שנים, בשלוש שנים אנחנו הולכים לקלוט עוד 40, כל בן אדם כזה שמנהל קבוצה כזאת מנהל עוד מהנדסי מחקר והוא ממש מרכז לפעילות. לנו בתקציב השוטף אין יכולת לקלוט כזאת כמות של אנשים. זה מה שקרה, למרות שביקשנו מהאוצר סעיף ייעודי רק לקליטה שלהם, כדי שהם יתחילו לעבוד במהירות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הסתגלות ודברים אחרים? איזה שהוא סל קליטה? << אורח >> אורי ירמיהו: << אורח >> נכון. סל הקליטה שלנו ביחס נגיד למכון וייצמן הוא עשירית. אנחנו מצליחים להקצות משהו בסדר גודל של 100,000 דולר עד 200,000 דולר. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> שזה מה, זה איזה שהוא תקציב כדי שהוא יוכל ל - - - << אורח >> אורי ירמיהו: << אורח >> נכון, לסדר לו את המעבדה, לתת לו איזה שהוא סיד מאני כדי שהוא או היא יתחילו לעבוד. זה עשירית ממכון וייצמן, חמישית מהאוניברסיטה העברית. עדיין אנחנו מצליחים לשמר מקצועיות מאוד גבוהה, אבל זה קרה כשהיו לנו קליטות מאוד קטנות, אז איך שהוא יכולנו לתגבר את האנשים האלה. בגלל החילוף הזה אנחנו נמצאים במצוקה מאוד גדולה עכשיו. לא יודע איך אתם יודעים לעזור לנו, אבל אם מישהו יצליח להסביר את הרצון הזה לקבל איזה שהוא כסף ייעודי - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בחקלאות זה מאוד מאוד חשוב. << אורח >> אורי ירמיהו: << אורח >> לצערנו זה קרה כשתקציב המדינה לא היה כל כך – הם בדיוק נכנסו, אבל שאלתם מה האתגרים שלנו, זה אתגר מאוד מאוד רציני שהוא לא מכניס אותנו לפעילות מיידית, הוא גורם לעיכוב. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> דיברתם עם משרד החקלאות? << אורח >> אורי ירמיהו: << אורח >> כן, יש שיח. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> מה הוא חושב, או יהיה בכיוון או מה? << אורח >> אורי ירמיהו: << אורח >> אני חושב שכן. זה אושר לאחרונה והאוצר איכשהו בלם את הבקשה הזאת כי נותנים לך גלובלית ואחר כך מישהו שאל אם מתחת למשרד – אבל אנחנו עם, לא אוטונומיה, אבל שורה נפרדת בתקציב המדינה. << אורח >> עדן לומרמן: << אורח >> כל מרכזי מחקר ופיתוח במדינה מגיעים מתקציב של משרד המדע? << אורח >> אורי ירמיהו: << אורח >> לא. אנחנו קוראים לזה אותו שם כמו מרכז, אבל זה שונה, זה אנחנו הקמנו ולזה כן קיבלנו תקציב ייעודי, לפרויקט הזה קיבלנו תקציב ייעודי להקים את מרכזי המחקר, 80 מיליון שקל שחולקו לשלוש שנים. << אורח >> עדן לומרמן: << אורח >> וזה כן הגיע ממשרד המדע? << אורח >> אורי ירמיהו: << אורח >> לא, זה הגיע בשורה נפרדת ממשרד החקלאות. כן מגיע ממשרד המדע התקציבים התחרותיים, לא באופן ישיר ממשרד המדע. כל התקציב שלנו מגיע תחת משרד החקלאות בשורה נפרדת. אנחנו יחידת סמך. << אורח >> רואי בן דוד: << אורח >> שלום, אני אציג בעשר דקות את מרכז המחקר החקלאי לשינוי אקלים שמוקם כאן בוולקני במסגרת המרכזים ששמואל דיבר עליהם, אבל מכיוון שנושא שינוי האקלים הוא נושא קריטי אז אנחנו נצטרך לשמוע איך אנחנו נערכים לדבר הזה. לפני שאני אתחיל אני אגיד לחבר הכנסת עודה שחוץ משאני מתעסק בזה אני מפתח חיטה, אצלי במעבדה יש בערך שליש מכוח אדם בני מיעוטים, כולל מנהל המעבדה, כמאל נאשף, שהוא כבר 32 שנה מרכז את המעבדה ואת פעולות הפיתוח של זנים במינהל, ויש שני סטודנטים למחקר, אחד מהם מומחה להזנת הצאן בפזורה הבדואית מחדי, ופואד ח'יר שסיים כרגע תואר שני ומשתלב בכוח העבודה של - - - אני חושב שהמעבדה הזאת היא לא דוגמה ספציפית והיא מייצגת את המצב הכללי, אז אפשר להיות אופטימיים. המרכז הזה, אני אציג אותו, זה מרכז שבשלב הזה הוא בחיתוליו, אנחנו ממש מקימים אותו כשהדגש כרגע הוא בעיקר על תשתיות. הוא בעצם מתכתב עם המחקר שקורה כבר היום בפועל בוולקני, התשתיות האלה אמורות לתת לנו קפיצת מדרגה. מה שאני אומר עכשיו הוא נכון לכל המרכזים, בהקשר הזה אנחנו נדבר על הנושא של שינויי אקלים. עוד פעם, שינויי אקלים הוא דבר שהיום יותר ויותר עוסקים, זה שאירועי קיצון נמצאים בארץ והם כמובן נושא גלובלי, אפשר להסתכל על גל החום שהיה בספרד, אפשר להסתכל על הפרסום הזה שהיה לפני חודש בדיוק עם עלייה דרמטית בטמפרטורת מי האוקיינוס שהפתיעה אפילו את הפסימיסטים ביותר. בנושא הזה של חיזוי וניבוי יש הרבה פעמים כל מיני תרחישים ברמות שונות של חומרה ופה אנחנו רואים עלייה של מי האוקיינוס שיש לה השפעה כבר על כל המערכת הגלובלית. החריגה הזאת מהקו האדום, העובדה שזה לא התייצב וחזר לרדת מדאיגה מאוד היום את מדעני האקלים. אנחנו בסופו של דבר לא מדעני אקלים, אנחנו עוסקים בחקלאות, אבל כמו כולם אנחנו צריכים להיות מאוד מוטרדים מהדבר הזה, מהאנומליות האלה שצפויות לנו וצריך לראות איך נערכים בנושא החקלאות. הבאתי לכם גרף, איור, שמציג את סך הכול האימפקט הצפוי, כשמסתכלים קדימה לכיוון 2050 על כל ענפי החקלאות גלובלית, לא בישראל בהכרח, אתם יכולים לראות רף התפלגות, אפשר לראות כאן מתחת לאפס, זה בעצם השפעה שלילית על היצרנות החקלאות, מעל האפס זה השפעה חיובית, כי לפעמים אזורים צפוניים מקבלים טמפרטורות יותר חמות אתה יכול להכניס גידולים שיביאו לחקלאי תוצרים גבוהים יותר. מה שאפשר לראות פה בצבעים האלה, בקרם ולבן זה את ההשפעה אם אנחנו מכניסים את כל המאמץ של המערכת לעשות התאמה, כולל המחקר, כולל העבודה של החקלאים, מדריכים בעולם גלובלית, אפשר לעשות את ההפחתה ולהגיע לצבעים האלה בלבן. אתם רואים שהזנב השלילי הוא כמובן מאוד מאוד דומיננטי, עיקר ההשפעות כמו שאתם ודאי מצפים הן שליליות לצערנו. אם אנחנו מורידים ולא עושים שום פעולה, מה שנקרא ישנים בעמידה, לא עושים שום פעולה של אדפטציות של המערכת אתם מקבלים את הגרף המלה, סגול. ואז אנחנו מדברים על פגיעות של 20% בחלק גדול מהמקרים, פגיעות של פחות מ-20% ופגיעות גם הרבה מעבר לכך עם שכיחות פחותה, אבל זה בהחלט מציג את האתגר הזה. כך בעצם מינהל המחקר החליט שהנושא הזה הוא לפתחו והוא צריך להיענות לאתגר. אני מראה לכם פה גרף שמראה כמה חוקרים ומאיזה דיסציפלינות פעילים במחקר. יש מעל 70 חוקרים בוולקני, שזה בערך שליש מהחוקרים פלוס מינוס, אפילו קצת יותר, שעוסקים בצורה כזו או אחרת בנושא הזה, עם נגיעה רחבה מאוד למה שקורה כבר היום בחצר. חילקנו את זה בגדול לשלושה תחומים. יש לנו את הנושא של התאמת החקלאות לשינוי אקלים, יש לנו את המידול והחיזוי, אתה חייב לדעת מה מצפה לך בשביל לדעת איך להיערך. בלי הידע האמיתי מה מצפה לך ובלי לדייק את המודלים האלה לא נדע מה לעשות. שני זה אדפטציה, התאמה, כבר הזכרתי, שלישי זה מיטיגציה. מיטיגציה זה למשל מה שהזכרת בהקשר של צמצום הריאות הירוקות של היערות. החקלאות בסופו של דבר היא גם תורמת לפליטת גזי חממה ותורמת בהיבטים האלה להתחממות הגלובלית, אז אם אנחנו עושים אדפטציה בלי לקחת בחשבון שאנחנו צריכים לצמצם את הנזקים אז אנחנו עושים חצי עבודה. המרכז שלנו מטפל בצהוב ובירוק, בנושאי המיטיגציה והמניעה יש מרכז מחקר אחר לחקלאות בת קיימא שמתמקד בהיבטים האלה ואנחנו כמובן משתפים פעולה. המרכז, כמו שאמרתי, הוא רב תחומי ויש לו הרבה מאוד זרועות וקשרים. אפשר לראות פה בפנים את מגוון הדיסציפלינות מגידולי שדה, אני בא מגידולי שדה, אבל גם חוקרים של ירקות, חוקרים של הגנת הצומח, כל נושא האפידמיולוגיה והפגעים בחקלאות שמושפע מזה, מטעים רב שנתיים וחיות, בעלי חיים. כל האנשים האלה עובדים בתחום הזה ובעצם מרכיבים את המרכז. ויש לנו את אנשי המידול והחיזוי ואנשי הפנומיקה, פנומיקה זה בעצם הדרך שלנו לדעת לקרוא, לאסוף נתונים כמה שיותר עדכניים במחקרים שלנו בשביל לעשות גם אחרי זה עיבוד נתונים נכון, אם זה לטיפוח גנטי ואם זה נושא של התאמות אגרונומיות. המרכז שלנו גם משתף פעולה, עוד פעם, עם הרבה מאוד מהמרכזים והגופים האחרים, יש פה את בנק הגנים, יש פה את רשות הגנת הצומח של משרד החקלאות, יש פה את המרכז של AI, המרכז של וולקני למחקר בעלי חיים, המרכז לחקלאות בת קיימא. כל הדברים האלה הם באינטראקציות, חלק מהתשתיות שאני אציג פה עוד שנייה הן משותפות לא רק לנו, הן בעצם אינטרס משותף של עוד מרכז מחקר ואנחנו מנסים לעשות את החיבורים האלה. בזמן שנשאר, כמה דוגמאות, טעימות מהדברים שהולכים לקרות וכבר קורים, אבל הולכים להתבצע בטווח הזמן של עד סוף 2024, שהם, ככה אנחנו מאמינים, ייתנו לנו את קפיצת המדרגה הזאת. דבר ראשון זה פרויקט של רשת נדידות קרקע לחיזוי וניבוי שינויי אקלים בישראל. אנחנו עשינו הרבה מאוד חשיבה של צוות ההיגוי בוולקני איזה תשתיות חסרות. אחד הדברים שאנשי המודלים גילו שהרבה ציוד חסר לנו, אפשרות למדוד את הטמפרטורה ואת הלחות בקרקע. יש תחנות מטאורולוגיות שמנוהלות על ידי משרד החקלאות, על ידי מר פרל, החזאי שלהם, והיא מאפשרת לתת לחקלאים מענה יום יומי לגבי תנאים צפויים, ככלי תומך החלטה וגם ככלי תכנוני לדעת האם אני כחקלאי רוצה לטעת מטע או ללכת על גידול מסוים מה הצפי. בהקשר הזה אנחנו רוצים להוסיף פה עוד כלי שבזכות אותן תחנות של טמפרטורה לתת אפשרות לעשות חיזוי, זה כמעט דמיוני אולי להגיד את זה היום, אבל זאת בהחלט הכוונה ואני מניח שנגיע לזה בזכות התשתית הזאת, חיזוי תוך עונתי מדויק. זאת אומרת שחקלאי היום מסתכל ויודע, אני יושב עם החקלאים כל שנה בתחילת עונה, עם חקלאי החיטה, ואנחנו שומעים את התחזית והיא בדרך כלל פוגעת ברמה רנדומלית של 50% או לפה או לפה דיוק, עוד פעם, עם כל העבודה של אנשי המקצוע מאוד קשה לעשות, המערכת הזאת אמורה לתת לנו אפשרות לעשות חיזוי תוך עונתי מדויק, שזה יהיה ממש קפיצת מדרגה. אנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה עם משרד החקלאות על גבי רשת שהזכרתי הקיימת של התחנות המטאורולוגיות. צריך לזכור שיש לנו כסף לקנות את התשתית, אבל אין לנו כסף לתחזק אותה, וזו תשתית שדורשת תחזוקה. ואז יש לכם ווין ווין עם משרד החקלאות ותהיה פריסה של 50 תחנות כאלה בכל הארץ שעוד פעם, הם אמורים לתת לנו בזמן שהפירות הראשונים מתחילים כבר לצאת עם תחזיות ומיפוי של הארץ ברמות השפעה שונות של יובש למשל על היצרנות של גידולי השדה. ככה זה נראה ממש בשטח, זה תחנות שמוקמות מדי שבוע בתפרוסת ואלה כבר הנתונים שאנחנו מקבלים מהם, זה גם נתוני טמפרטורת קרקע וגם אינדיקציות ללחות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אתם מקימים את זה בשדות של חקלאים או בקיבוצים? << אורח >> רואי בן דוד: << אורח >> לא, יש כבר את הפריסה הקיימת, היא בכל הארץ, היא לאו דווקא בשדות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הפריסה הקיימת היסטורית? << אורח >> רואי בן דוד: << אורח >> המערכת שעובדת היום במשרד החקלאות זה טכנולוגיות מטאורולוגיות רגילות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> שמודדות מעלות קור, שמודדות גשם? << אורח >> רואי בן דוד: << אורח >> בדיוק, אבל אין להם את הרכיב הזה של הקרקע. עוד פעם, כל המקטע הקרקעי הן נלוות אליו. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אתם בעצם משדרגים את התחנות האלה. << אורח >> רואי בן דוד: << אורח >> אנחנו מוסיפים את האלמנט הזה ומשלבים ביחד את הדבר הזה, זה נתונים שבסופו של דבר הולכים למשרד החקלאות, הם זמינים לציבור, הם לטובת החקלאי. אולי לא אמרתי את זה, אבל המרכז הזה חוץ משהוא אמור לייצר לנו פרנסה ומחקרים ולקדם אותנו בסוף הוא צריך להביא, וזאת הייתה החשיבה וההנחיה שהייתה מהנהלת וולקני, איך התשתיות האלה מאפשרות לחוקרי וולקני להביא תוצרים לחקלאי בסוף היום. אז אם בסוף נייצר מפה תחזית עונתית לחקלאים אז זה תוצר פנטסטי שאין אותו היום ולא היה מתאפשר ללא התשתית הזאת. תחום נוסף שאנחנו עובדים בו זה התאמה של גידולי שדה, זה תחום שהוא קצת יותר קרוב לליבי. המטרה כאן היא לייצר אפשרות לחוקרים, למטפחים, לרוץ מהר. כשאנחנו רוצים למצוא זנים עמידים לחום או לקור או ליובש זה סיפור של מספרים. אם אתה עובד ביכולות הקיימות וסורק מאות קווים אתה נמצא במקום אחד, אם אתה יכול להגדיל את זה ולסרוק אלפי קווים בעונה היכולת הזאת עולה. יש פה מערכת מאוד יפה שיכולה לסרוק. אתם רואים פה את מאות הקווים האלה, ברגע שיש ירידה של גשם החממות האלה נסגרות, נעות על רלסים בצורה אוטומטית וזה מאפשר לנו לייצר שתי סביבות באותו מקום, כאן זה גידול חיטה וניסוי שהיה לנו בפקולטה ומערכת כזאת דומה הולכת להיות מוקמת כבר ב-2023 כאן בוולקני. זה מאפשר לנו לייצר סביבה עם 600 מילימטר, תנאים מיטביים, וסביבה עם 300 מילימטר גשם בתנאי קיצון, כמו שאנחנו רגילים אולי באזור של הנגב הצפוני וכו'. צריך לסרוק הרבה מאוד קווים ולראות את העמידות שלהם. עוד תשתית שקיימת זה תאי גידול מואץ שמאפשרים לנו לעשות בתכניות הטיפוח שישה דורות בשנה במקום דור אחד. אם אני מגדל בשדה אני יכול להתקדם בקצב של דור בשנה, המערכות האלה יאפשרו לנו גידול מואץ. הן גם מוקמות פה בחצר אצלנו והן יאפשרו גידול מואץ במגוון גידולים בעיקר גידולים כמו חד שנתיים, ירקות וגידולי שדה, לטובת תכניות הטיפוח. כאן זו דוגמה של אותו מתקן שהראיתי לכם בשקף הקודם, שהשנה פרסנו עליו ניילון ועשינו לו מה שנקרא ניסוי סריקה בחום. אפשר לראות פה את הטמפרטורות שקיבלנו בשלב סוף העונה, השלב הכי קריטי בגידול חיטה וגידולי דגן בארץ, יש לך כבר את כל היבול בשדה, החקלאי עבד כל כך קשה ובפברואר, סוף מרץ, מתחילה מכה טרמינלית, קרי טמפרטורות גבוהות ואין לך מים, בשלב הזה הוא ממלא את הגרגר, הוא ממלא את הפוטנציאל שיש לו בשיבולת עם הגרעינים, מה שבסוף אנחנו כולנו אוכלים וזאת בעיה קשה. אז פה אמרנו מה הולך להיות קיצון, תרחיש מאוד מאוד קיצוני, שימו לב לטמפרטורות, יצא לנו פה טמפרטורות של 40 מעלות בהשוואה לטיפול הביקורת שהיה פחות מ-30, וסרקנו פה מגוון קווים, אפשר לראות פה את הפגיעה האדירה ביבול. זה התנאים שיש לנו היום, תראו מה קורה, תראו את היבול של היום, שהוא יכול להגיע עד 100 טון לדונם בתנאים מיטביים, תראו מה קורה לו בחום, הכול מתרסק. אבל כמובן שאנחנו ננסה להסתכל על אלה שמתרסקים קצת פחות, לנסות אותם לשפר. בשקף הזה אפשר לראות כבר חלק מהתוצאות. יש לכם פה זן שגדל בתנאים מיטביים, זן שגדל בתנאי יובש וזן שגדל בתנאי חום. אפשר לראות פה את הפגיעה המאוד קריטית, גם מי שכולו מטפח חיטה מקצועית, והנה קו שיודע לייצר יבול יציב ואיכותי בתנאים מיטביים והפגיעה שלו גם ביובש וגם בחום, צריכים להשוות אותה לזן הרגיש. זה הכיוון, ללכת לכיוון זנים כאלה שיש לנו כבר היום ולשפר אותם. כמובן שהדבר הזה רלוונטי לא רק לגידולי שדה וירקות, אלא גם למטעים. אתם יכולים לראות פה אירועי קיצון, התמונות האלה בעיקר מצפון הארץ. יש לנו נזקי קור, לא רק חום ויובש, אלא גם קור במטעים, נזקי קור שפגעו בפריחה של הנקטרינה וגם של הדובדבן. יש לנו בעיות של הצפות במטעים עם נזקים כבדים, יש לנו כאן נזקי חום בשקד, אתם רואים את הפרי שלא הצליח לחנוט והפלה של פריחה. הנושא של מטעים הוא מאוד מאוד דומיננטי גם במרכז שלנו. במקרה הזה אנחנו מכוונים לתשתית שלא קיימת בעולם היום, לבנות פה יחד עם אנשי הנדסה חקלאית שיושבים במכון בתוך וולקני עם יכולות מאוד מאוד גבוהות של בקרת אקלים, הנדסה וחישה, לבנות איתם תאים שיאפשרו לנו לבוא אל העץ בשדה. יש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה, אם אתה לוקח את העץ, שם אותו בעציץ של עשרה או 15 ליטר, גורר אותו לתוך איזה שהיא חממה, או שאתה עכשיו בשדה, במטע, כמו שחקלאי עובד, בתנאים אמיתיים. התאים האלה אמורים פשוט לתת השקיה של תנאי אקלים שאנחנו נקבע אותם, נעבוד עם המודלים, עם אנשי החיזוי, נראה מה צפוי בעצי הזית או בעצי אבוקדו 20 ו-30 שנה קדימה ונוכל עם התנאים האלה ממש לחקות את התנאים הצפויים ולראות איך אנחנו משפרים, הן באמצעים גנטיים והן באמצעים אוטו קולטרליים אגרוטכניים את ההתאמה של המטעים לשינויי האקלים. ואולי דוגמה אחרונה, פגעים. צריך לזכור, בדרך כלל כל יובש, חום, קור, אלה נחשבים פגעים אביוטיים, אלה פגעים שקשורים לסביבה, לתנאי הגידול, לאקלים, יש לנו סט של פגעים שהוא ביופטיים, ממקורות ביופטיים, זה יכול להיות וירוסים, מחלות, עשבים רעים בשדה וכו', וכל אלה כשאנחנו מסתכלים על המערכת בצורה הוליסטית מושפעים גם כן, זאת אומרת מושפע לי הגידול, אבל הפגעים שתוציא מושפעים גם כן. יכול להיות גם פגע שיירד מהשולחן, פגע מאוד חמור היום שמשרעת טמפרטורה בעתיד שהיא לא תהיה עבורו אופטימלית והוא יידחק מהשולחן. מה שיותר מדאיג אותנו זה אותם פגעים שאנחנו אפילו לא יודעים עליהם היום שייכנסו פנימה. זה למשל עבודה של אביב דומברובסקי על וירוסים במלפפון ועל ההשפעה על הנגיעות ועל הסימפטומים בהתאם לשינוי טמפרטורה. אנחנו רואים שבטמפרטורות שונות אנחנו מקבלים סימפטומים שונים. צריך ללמוד את הסימפטומים האלה, צריך להכיר וצריך גם להיות מוכן לפגעים שעוד יבואו. לצורך זה אנחנו מתאימים מתקן לפגעים בהסגר וגם לצמחים שיאפשר לעשות את כל המחקר הזה, בעצם לחזות קדימה איזה פגעים, אם זה וירוסים, כולל חרקים שאולי היום לא מוכרים ועשויים להיכנס ולהשפיע מאוד על המערכות, ועוד פעם, להתאים סל כלים למחקר להערכה במשרד החקלאות ולחקלאים להתמודדות עם מה שעוד יגיע. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> תודה רבה. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> עכשיו אנחנו יוצאים לשני מכונים, אנחנו נוסעים עם הרכבים שלנו ונגיע למקום האחסון ואחר כך לראות דגים. (בהמשך הסיור) << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> לפני ההסבר, במקומות כמו אולמי חתונות יוצאים משם אלפי דברים שאפשר לשמר אותם, מה עושים באגף הזה? << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> זה לא כל כך התחום שלנו, אני מאמין שיש עמותות שבאות לקחת את זה ואז לפחות לא זורקים. אני מאמין שמה שיש בצלחת אי אפשר להשתמש. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> יש הצעת חוק בקשר למזון שנשאר במקומות כאלה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לתת למקומות נזקקים? << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> כן. << אורח >> דני אשל: << אורח >> ברוכים הבאים. אני מנהל המכון לחקר תוצרת חקלאית ומזון, זה אומר שאנחנו עוסקים גם באחסון של פירות וירקות טריים וגם אנחנו עוסקים בחקר של מוצרי מזון שמיוצרים ושימור שלהם ועטיפה שלהם וכן הלאה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> גם באיבוד או רק באריזה? << אורח >> דני אשל: << אורח >> גם באיבוד. המחלקה הזו היא מחלקה יחידה בארץ, יש בה משהו כמו 45 חדרי אחסון, כולם נשלטים על ידי המחשב הזה. אנחנו יכולים לשלוט על הטמפרטורה, על הלחות, על הרכב האוויר ובעצם אפשר לעשות ניסויים של אחסון, ניסויים שמדמים הובלה בים וכן הלאה. הרעיון סביב המחלקה הזו שיש מספיק אוכל בעולם, כמו שאתה אמרת, אבל בערך 40% מהאוכל נזרק לזבל, זה מה שמראים מחקרים ואם נדע לשמור על האוכל יותר טוב נוכל לחסוך הרבה מאוד כסף. בעיה נוספת היא בעיה של שינוע, יש מדינות עם המון אוכל שזורקות המון אוכל ויש מדינות רעבות שצריך להזיז אליהן את המזון. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הרבה מהמזון נזרק כבר אצל החקלאי או במפעל, כל מיני דברים שהם לא באיכות המתאימה וגם הרבה מאוד נזרק בבתי האב, שבתי אב זה יותר חינוך, הסברה. דווקא בחקלאות אפשר ל - - - << אורח >> דני אשל: << אורח >> כל אחד מכם תסתכלו בפח הזבל שלכם, תראו כמה אוכל יש. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אצלי אין כלום, אני לא זורקת. << אורח >> דני אשל: << אורח >> לי יש תרנגולות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לכל היותר אני עושה קומפוסט. << אורח >> דני אשל: << אורח >> יש לי כאן כמה דוגמאות לדברים שאנחנו עושים כדי לשמור פירות וירקות לאורך יותר זמן. כאן לדוגמה יש לימונים. השיטה היום שלוקחים את הלימונים ומצפים אותם בדונג שמכיל חומר הדברה שהוא בעצם רעיל והוא שומר עליהם יפה במשך כמה חודשים באחסון. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> עושים את זה גם בתפוחים. << אורח >> דני אשל: << אורח >> עושים את זה גם בתפוחים. ובעצם החומרים האלה הרעילים, אסור להשתמש בהם וצריך לפתח תחליפים שהם ידידותיים וכאן יש דוגמה ללימונים שמצופים ב - - - זה סוג של סוכר שעטוף בסוג של מטריקס שגם נותן ברק וגם מאפשר לשמור מבלי החומר הרעיל וככה מקבלים גם לימון יותר יפה וגם הוא נשמר הרבה יותר מזמן מבלי להירקב. שיטה אחרת היא שיטה של אריזות. אלה אריזות שהולכות ליצוא, של בזיליקום, זה משהו כמו 12 ימים אחרי שאספו אותם מהשדה ואפשר לראות שזה טרי לגמרי. זה בזיליקום רגיל, זה הכול בזכות האריזה המיוחדת. פשוט להשאיר את זה בפלסטיק ולא לשים במקרר, זה פחות אוהב מקרר. זה נקרא בזיליקום תאילנדי. << דובר >> קריאה: << דובר >> את האריזה הזאת פיתחו פה במכון? << אורח >> דני אשל: << אורח >> כן. זו אריזה שפיתחו אצלנו, אתם רואים שאין לחות בפנים. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> מה ייחודי? << אורח >> דני אשל: << אורח >> היא לא מאפשרת ללחות להתפתח בתוך השקית. היא מנדפת את הלחות והיא נושמת בעצם והיא שומרת על אווירה גזית שהיא טובה לעלים האלה ושומרת אותם יפים. אתם רואים, זה נראה כאילו זה נקטף - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כתוב עליו ה-15.6. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> אלה שאנחנו קונים בסופר בתוך קופסה וזה נמצא בקירור בסופר. << אורח >> דני אשל: << אורח >> הקירור הפתוח שבסופר זה לא כמו המקרר שלך, המקרר שלך הוא ארבע מעלות, שם זה סדר גודל של 12-10 מעלות. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> אז עדיף להשאיר בחוץ? << אורח >> דני אשל: << אורח >> ב-12-10 מעלות. צריך לשמור את זה באריזה וזה נשמר. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבל אנחנו לא מקבלים את זה בכזאת אריזה. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> נכון, למה אתם לא משווקים את האריזות? << אורח >> דני אשל: << אורח >> בדרך כלל זה כן מגיע בכל מיני אריזות וצריך לשמור על האריזה, כי האריזה הזו היא ייחודית, זה לא פלסטיק. יש כאן כל מיני פלפלים. כרמית, את יכולה להגיד מילה על הפלפלים? כרמית זיו היא חוקרת במחלקה הזו. << אורח >> כרמית זיו: << אורח >> אני פתולוגית של ירקות פרי, זה מה שאתם רואים פה, דלעת, פלפל, זה נקרא ירק פרי, כי זה ירק אבל למעשה מבחינה בוטנית זה פרי. הנושא של פלפל הוא מאוד חשוב, לפלפל יש חשיבות תזונתית מאוד גבוהה. מבחינת ישראל מבחינת הירקות זה הירק עם השיווק הכי גבוה ליצוא לחו"ל וגם יש לו חשיבות מבחינת השיווק המקומי. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> מבחינה תזונתית, מה התכונה בריאותית? << אורח >> כרמית זיו: << אורח >> יש לו תכולה מאוד גבוהה של ויטמין סי. רק לסבר את האוזן, בפלפל יש יותר ויטמין סי מאשר בתפוז. לא משנה הצבע. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> זה הפלפל האדום? << אורח >> כרמית זיו: << אורח >> באדום נוסף לזה יש בו גם קרטנואידים שהם אנטי אוקסידנטים, הם אנטי אייג'ינג ומאוד מועילים לבריאות שלנו. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> גם הכתום. << אורח >> כרמית זיו: << אורח >> גם הכתום. הצהוב, יש קרטנואידים, זה פשוט נעצר במקום אחר במסלול של הקרטנואידים. זה מתחיל מצהוב, עובר לכתום ואז לאדום. הירוק הוא למעשה פלפל שלא הבשיל עדיין, הוא עוד לא קיבל צבע. יש זנים ספציפיים שתקעו אותם שהם לא יבשילו ואז הם נשארים ירוקים, אבל בעיקרון כל הפלפלים אמורים בסוף להגיע להיות או אדום, או כתום או צהוב. הנושא של הפלפל הוא מאוד חשוב. אחת הבעיות המרכזיות שלנו בשיווק של פלפל לאירופה וגם בשיווק בארץ זה חיי המדף של הפרי. אנחנו קוטפים פרי מאוד יפה, אבל הוא מגיע ליעדים שלו באירופה ובצפון אמריקה עם הרבה עובש אפור, מה שנקרא בוטריטיס, ומעט פלפל. אחת הבעיות המרכזיות זה הצמצום של השימוש בחומרי הדברה. למעשה בירקות אסור להשתמש בחומרי הדברה לאחר הקטיף, החקלאים שלנו לא משתמשים בחומרי הדברה, הם גם מפסיקים לרסס שבועיים-שלושה לפני הקטיף כדי שהפרי שייצא לשיווק כבר יהיה בלי אותם חומרי הדברה. בישראל מאוד מקפידים על זה ולכן חשוב לשמור על תוצרת מקומית כי אנחנו לא יודעים מה מגיע אלינו מחו"ל, שם הביקורת היא אחרת. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> מקפידים ביצוא. << אורח >> כרמית זיו: << אורח >> לא, זה ממש לא נכון. שופרסל עושה בדיקות וכל רשתות השיווק ויש לנו את יחידת הפיצוח של משרד החקלאות שעוברת בשטחים ובודקת אותם. החקלאים לא משחקים עם זה, אני אומרת לך בוודאות. כן יש להם שיטות לצמצם, אנחנו מפתחים להם אלטרנטיבות לחומרי הדברה, אחת האלטרנטיבות זה זנים. אנחנו רוצים למצוא זנים שיהיו עמידים, פה אנחנו עושים סריקה של ספרייה שמכילה זנים מכל העולם כדי לחפש גנים לעמידות לאותן פטריות ולקור. << אורח >> דני אשל: << אורח >> כרמית גם עובדת על דלעות ואחד הדברים שהיא מצאה זה שווירוסים שנמצאים בשדה משפיעים על האחסון, זה מחקר מאוד כבד, כפי שאם רואים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ושב-12 בלילה זה כבר לא כרכרה. << אורח >> דני אשל: << אורח >> כמו שכרמית ציינה גנטיקה זה אחד הכלים המשמעותיים לאחסון. כאן לדוגמה יש שילוב של זרע ואשכולית אדומה, זן שנקרא רדסון, שפותח כאן ובעצם מביא מוצר חדש לשוק. << אורח >> כרמית זיו: << אורח >> היא פחות מרה. << אורח >> דני אשל: << אורח >> זה מתוק וטעים. עוד דבר שפיתחנו במחלקה הזו, במקרה במעבדה שלי, זה חומר, אנחנו משתמשים בשמן מנטה שמונע לבלוב של ניצנים ובעצם זה חומר היום שמשתמשים בו באירופה. במקום כימיקלים שהם יודעים עד היום זה שמן מנטה. אגב, סיפור מצחיק. סבתא שלי מאלג'יריה שאלה אותי פעם מה אני עושה בעבודה, אמרתי לה שאני מפתח שמן מנטה לתפוחי אדמה, אז היא אמרה לי איזה קללה בערבית שאני לא אחזור עליה ואמרה לי: מה, אתה עובד עליי? באלג'יריה היינו זורקים עלים של מנטה על תפוחי האדמה. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> נסגר המעגל. סיפור יפה שסוגר את המעגל. אתה יכול להסביר איך זה עובד. << אורח >> דני אשל: << אורח >> עוד דברים שאנחנו עושים בגנטיקה, יש פרויקט שלם של המדען הראשי במכון וולקני שעוסק בעריכה גנומית, אולי שמעתם עליו, בעצם אנחנו מפתחים זנים חדשים באמצעות עריכה גנומית. אנחנו משנים אות אחת או כמה אותיות בדנ"א ושומרים בדיוק על הזן. אז אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל הצ'יפס שאתם מטגנים בבית עולה בו ריכוז רמת האקרילאמיד, חומר קרצינוגני מסרטן, לא כדאי לאכול צ'יפס שרוף באופן כללי ולכן פיתחנו זנים שאפשר לטגן אותם. זה וזה טוגנו באותו זמן והם לא משחימים ויש בהם רמת אקרילאמיד מאוד נמוכה. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> גם אם זה בטיגון וגם אם זה בתנור זה אותה השפעה שלילית? << אורח >> דני אשל: << אורח >> מעל 20 מעלות התופעה הזו מתחילה. אנחנו מתחילים מתא בודד שבו אנחנו יוצרים צמח שהוא ערוך גנומית ומייצרים את זה. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> לגבי ה-120 מעלות, גם אם אתה לא מטגן, גם אם אתה אופה בתנור בלי שמן? או שזה לא קשור לשמן? << אורח >> דני אשל: << אורח >> בלי שמן זה יותר טוב. בעצם התחלנו מתא בודד, זה לא טרנסגני, כך שאפשר לצאת עם זה לשדה ולגדל תפוחי אדמה שהתעשייה מעדיפה אותם והם יותר בריאים ובסוף גם הילדים שלנו אוכלים בריא. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> יש לנו זן גם שזה מגיע מלוח מראש. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבל העריכה הגנטית לא נחשבת GMO? << אורח >> דני אשל: << אורח >> באירופה היא נחשבת עדיין GMO, בארה"ב כבר זה – << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בארה"ב הכול מותר. << אורח >> דני אשל: << אורח >> יש כאן חוקרת שגם מפתחת תרופות מצמחים. לצערי אסור לי להגיד את שם הצמח ואסור לי להגיד מה זה, אבל בשיתוף פעולה עם בית חולים שיבא, תרופה לפרקינסון ולפגיעות ראש. דבר אחרון שאני אדבר עליו, כשאנחנו מסתכלים קדימה לעתיד אנחנו רואים חדרי אחסון שהם כבר לא קירור שמשנה את הכפתור ככה וככה, אלא חדרי אחסון הרבה יותר חכמים שבעצם מרגישים את הפרי והירק, יודעים אם הוא רקוב ואם הוא לא רקוב ויודעים לתת התראות לסלולרי שלנו. אז יש כאן חיישנים, יש בתוכם חיידקים מהונדסים, החיידקים האלה ברגע שהם מרגישים את הוולטיל שבא מהריקבון הם יוצרים חומר צבע, הסנסור הזה מרגיש את הצבע והוא שולח לסלולרי של החקלאי שיש לו ריקבון. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> בארגז מספר 28 בחדר 4. << אורח >> דני אשל: << אורח >> נכון, ואז הוא יודע. זה לא שהוא פותח את החדר ומזהה קטסטרופה, הוא יודע בדיוק לאן ללכת וככה גם במכולות בים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כמה זה כבר מיושם? << אורח >> דני אשל: << אורח >> אנחנו כבר עושים את זה wifi, זאת אומרת לא צריך את כל החיבורים האלה וזה כרגע במצב של אב טיפוס ואנחנו מקווים שזה יוכל – הרעיון הוא לייצר סנסור זול שיהיה גם חד פעמי ויוכל לנסוע עם התוצרת כל הזמן ונדע כל הזמן מה קורה עם זה. אז ככה אנחנו רואים את העתיד, לדעת כל הזמן מה קורה ופחות לזרוק אוכל. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> אבל בגלל שאנחנו עכשיו אוכלים הרבה ירקות ופירות תוצרת חוץ, כי הכניסו יבוא, אז הדונג לדוגמה שאני יודעת ששמים על התפוחים ואתה אומר שהוא רעיל והתפוח הוא לא כמו לימון, אנחנו אוכלים אותו עם הקליפה. << אורח >> דני אשל: << אורח >> לא, הדונג על תפוחים, לא אמרתי שהוא רעיל, מותר לאכול אותו, זה בסדר גמור. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> כל הנושא של יבוא, זה תלוי איך מפקחים על מה שנכנס. יש כל מיני דברים, כולל מחלות - - - << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> לא רק זה, יש דברים שמשפיעים על המגוון הביולוגי בצמחים לנוי. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> אם אין שאלות נעבור לתחנה הבאה שזה דגים, אז תפוח אדמה עם צ'יפס ודגים הולך טוב, לא? (בהמשך הסיור) << אורח >> קובי בירן: << אורח >> ברוכים הבאים למדגה של וולקני. אנחנו היום שלושה חוקרים שאמונים על שיפור כל העבודה בתחום חקלאות המים בישראל. באופן טבעי כאן אנחנו מתעסקים בדגי מים מתוקים, בעיקר באמנונים. האמנון זה מושט, סנט פיטרס פיש, זה הדג הכי מגודל בארץ, כמין בודד הוא המין השני הכי מגודל בעולם ובאופן טבעי מכיוון שזה בעיקר מה שמעסיק את הענף בארץ גם אנחנו מתעסקים עם זה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> מספר אחת בעולם? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> מספר אחת זה הקרפיונים. סין, כמו בכל דבר, מסיטה את הכול, סין גם מסיטה את נושא האמנונים, אבל אמנונים מגודלים מאוד גם בדרום אמריקה, באפריקה, באזורים הרבה יותר נרחבים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> והיום הוא רק בבריכות? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> בישראל מגדלים בעיקר בבריכות. באפריקה הדגים במאגרי מי מתוקים, באגמים, באגם ויקטוריה למשל. יש הרבה מקומות בעולם שהפכו להיות ממש מין פולש וחלק מזה הפך להיות גם חלק מהתזונה המקומית. יש כאן שלושה חוקרים, כמו שאמרתי. חוקר אחד מתעסק בפיזיולוגיה ובגנטיקה, חוקר שני מתעסק בהתפתחות העוברית של הדגים ובבקרה אינדוקטרינית של התהליך ואני מתעסק בבקרה של סטרס ומטבוליזם בדג. בעצם מכוונים לייצר דגים שגדלים יותר מהר, יותר טוב ובדרכים יותר זולות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה בעצם מה שקרה לענף הפטם. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> כשאנחנו מתעסקים בעיקר בצד של הדג ובאמת זה מעניין שהזכרת את ענף הפטם, בניגוד לפטמים, בניגוד לבקר, דגים הם חיות המשק הכי קרובות לחיות בטבע. אם אנחנו מדברים על טיפוח של אלפי שנים, יש כאלה שאומרים 15,000 שנה, בעופות, בבקר, אנחנו מדברים פה על עשרות בודדות של שנים למרות שיש עדויות כבר מלפני 2,000 שנה שהתחילו לעשות ברירה, סוג של סלקציה, באמנונים אפילו במצרים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אמנונים משריצים? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> אמנונים מטילים ביצים, אבל הם מגדלים אותם בפה, תלוי במין האמנון, הזכר הוא זה שדוגר על העוברים בפה, יש מינים שהנקבה היא זו שדוגרת על העוברים בפה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבל בשבי חייבים לעשות את הסימולציה הזאת או שאפשר לגדל את הדגיגים גם בתנאי מעבדה? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> אנחנו מגדלים בתנאי מעבדה, אנחנו עושים עריכה גנומית שמיד אני אסביר טיפה. המניפולציה היא מאוד מורכבת, השרידות היא יחסית נמוכה ולכן אנחנו מדגירים את העוברים בתנאי מעבדה, גם מכיוון שאנחנו מנקדים אותם וגם מכיוון - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה במחקר, אבל אני מדברת על המסחרי. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> במסחר בדרך כלל מגדלים להקות מאוד גדולות ואחת לתקופה אוספים עם רשת את ההורים ואוספים את העוברים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> את הדגיגים. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> את הדגיגים, נכון. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ובמסחר לא מצאו איזה שהיא דרך לריבוי הדגיגונים שהיא לא עוברת בפה של ההורים? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> כן, רוב הגידול נעשה דרך ההורים. כשאני הגעתי אני הכנסתי לכאן את נושא העריכה הגנומית, אנחנו נכנסים עם מעין מספריים מולקולריים לתוך העוברים בשלב של התא הבודד ואנחנו מזריקים כמות מאוד קטנה, בין שניים לחמישה ננו ליטר, בערך 1 מיליליטר חלקי מיליון, אז שניים עד חמישה חלקיקים כאלה לתוך התא הבודד ואז אנחנו נותנים לדגים לגדול ומקווים שבאמת המספריים האלה חתכו. הסבירו לכם קצת על העריכה הגנומית, על קריספר? אני אסביר מאוד בקצרה על רגל אחת. שיטה שמבוססת על איזה שהוא חלבון לא ספציפי שיודע לייצר שבר במטען הגנטי ואיזה שהוא רכיב של חומצת גרעין שיודע להכווין אותו למקום ספציפי. לפני שנתיים קיבלו על זה פרס נובל שתי חוקרות שפיתחו את השיטה ואנחנו מיישמים את זה בדגי מאכל כאשר אנחנו מחדירים את הריאגנטים האלה, את המספריים האלה, אל תוך התא הבודד, הוא פוגש את האתר הספציפי במטען הגנטי ומייצר שם שבר בדו גדיל. השבר הזה מתוקן על ידי המערכת הטבעית ולמערכת הטבעית יש גליצ'ים, היא לא תמיד עובדת בצורה מושלמת. אנחנו מכירים את זה, למשל כשאנחנו הולכים בשמש וחלילה יש לנו איזה נקודת חן בתיקון לא טוב של המטען הגנטי ואז אנחנו מכירים את זה בתור מלנומה למשל. במקרה הזה אנחנו מנצלים את זה לטובת יישומים חקלאיים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אתם בעצם משרים מוטציות בהקרנה או ב - - - שמה, זה קשור בפיזיולוגיה? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> כאן אנחנו משרים מוטציות מאוד ספציפיות, שקשורים להרבה תכונות, אני כבר אתן כמה דוגמאות. אנחנו מסוגלים היום להשרות את המוטציה בצורה מאוד מאוד ספציפית ועל ידי זה לא להשפיע על שאר המטען הגנטי של הדג. בנוסף, בניגוד לשיטות הישנות יותר של הטרנסגנזה אנחנו לא מחדירים כאן מטען גנטי זר, אנחנו הרבה יותר מחקים סריקה טבעית של אוכלוסיות רחבות, רק שאנחנו עושים את זה בצורה שהיא מוכוונת וספציפית. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בארץ אין בעיה של רגולציה? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> אין בעיה של רגולציה מכיוון שאין רגולציה. אף אחד לא התעסק עם זה, זה איזה שהוא אלמנט שהוא ממש מחויב המציאות, לדעתי, לא רק בדגים. ישנם כאן חוקרים שמתעסקים גם בעריכה גנומית בצמחים. המדינה השקיעה המון המון המון משאבים בסיפור הזה, בין אם דרך המדען הראשי של משרד החקלאות, בין מאגד קריספר IL ומאגדים נוספים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב ראש, הנושא של עריכה גנטית זה פרקטיקה שהופכת להיות פופולרית ולא בטוח שהמדינה באמת – אולי צריך לעשות שאילתה לשר המדע או אני לא יודעת למי, כי זו פרקטיקה – בדרך כלל יש רגולציה ואנחנו מתיישרים גם לפי הרגולציה של אירופה, יותר אירופה מאשר ארה"ב, אבל פה אני לא מכירה כל כך את הטכנולוגיה, אבל הפרקטיקה הזאת צריך לראות שהמדינה מבינה מה קורה בה. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> יפן כבר אישרה דגים ערוכים גנטית, ארגנטינה אישרה דגים ערוכים גנטית. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אז צריך להסדיר את הרגולציה. זו שאלה, גם השווקים האלה, הפרקטיקות האלה, יפתחו לנו שווקים בחו"ל. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> שר המדע הגיע לפה? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> לא. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבל צריך לבקש אולי לעזור לנו לנסח שאילתה. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> אנחנו נשמח להירתם. באמת אנחנו חושבים שזה נושא חשוב ומהותי, זה נושא שהוא באמת חשוב גם לביטחון מזון במדינה. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> יש את הבריכות, יש הטבעי של הכנרת, איך משמרים את זה שהכנרת, בינינו, זה הדג ש - - - << אורח >> קובי בירן: << אורח >> משפרים את הגידול בחקלאות מים, מורידים את הלחץ מהכנרת בדיג ואז מקבלים גם וגם. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> איך דגים שם? יש שם חברות גדולות? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> היום יש מעט מאוד דייגים שהם באמת דייגים ברשתות גדולות בכנרת, פשוט אין מספיק דגים ולאט לאט הם נעלמו כי לא הייתה להם פרנסה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> יש איזה משהו שרוצה ל - - - את דגי האמנונים? << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> יש לי חבר, קרוב לעכו, מזמין אותי לאמנון - - - << אורח >> קובי בירן: << אורח >> דגים מעולים. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> אז מה, אנשים פרטיים דגים? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> לא, יש המון מדגים שנמצאים באזור עמק המעיינות, גידול בבריכות בעיקר, מאגרי מים, כל מאגרי המים הגדולים בצפון יש בהם כפל שימוש, מכניסים דגיגים בתחילת עונה, המאגר מתמלא, הדגיגים גדלים, רק מאכילים אותם ואז כשהמאגר מגיע למפלס מים נמוך אפשר לאסוף את הדגים יחסית בקלות ועל ידי זה מנצלים את המים פעמיים, פעם אחת כדי להשקות את השדות ופעם אחת כדי לגדל את הדגים. הדבר הראשון שעשינו היה לייצר אמנונים אדומים. ישנם מינים של אמנונים כאלה, הם נקראים אדמוניות, אבל הקווים שמגודלים יש להם כתמים אפורים. לאמנונים האדומים יש שוק מאוד מאוד גדול ומשמעותי במזרח, שם מוכנים לשלם עליהם אפילו פי שניים. בישראל זה פודה לחקלאים בין 25% ל-30% יותר בערך שוק, אבל בישראל הכתמים האחוריים עוברים ובמזרח זה לא עובר. בישראל המכלים שחברת הכנסת נמצאת לידם אלו מכלים שאלו הדגים האדומים. אם תסתכלו באקווריומים תראו שהדגים אפורים, במכלים, בחלק מהמכלים ישנם דגים אדומים. כאן יש דגים גדולים יותר אם אתם רוצים לראות מהקו האדום. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה גם בעריכה גנטית? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> זה לגמרי בעריכה גנטית. בעצם כדי לפתור את הבעיה של הכתמים האפורים מה שעשינו זה פגענו ביכולת הדג לייצר את הפיגמנט השחור, את המלנין השחור, ועל ידי זה יצרנו דגים שהם אלבינואים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבל איך מכוונים את העריכה לגן שאתה רוצה? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> יש רכיב של RNA שהוא קובע את הספציפיות. ל-RNA יש שני אזורים, במערכת החיידקית מדובר בשתי מולקולות שונות שהבינו שאפשר לחבר ביניהן עם ליקר קצר ורכיב אחד קובע את הספציפיות, את אתר המטרה הספציפי במטען הגנטי, והרכיב השני הוא בעצם רכיב מבני שהמטרה שלו היא לגייס את ה - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אז כל הגנום של האמנון מרוצף? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> כן, גנום האמנון מרוצף, לא באיכות מדהימה, אנחנו נתקלים גם בזה בבעיות, תמיד גם צריך לרצף את האוכלוסיות בפני עצמן, אבל רק את אתרי המטרה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> וזה על עוברים, זה לא על ביצים. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> אנחנו עושים את העריכה כשהם עוד בביצה, בשלב התא הבודד, מיד לאחר ההפריה. יש הרבה שיטות ליישם את השיטה, בצמחים למשל אפשר על ידי הכלאות ומעבר דרך תרביות רקמה להיפטר מכל מיני רכיבים גנטיים, לעומת זאת ההחדרה היא מאוד מאוד מסובכת ולכן מה שעושים, מחדירים פלסמיד, איזה שהיא דנ"א מעגלי, חומצת גרעין מעגלית, שנשארת בתוך התא ומשכפלת את עצמה, משרה את המוטציה ואז עושים הכלאות כדי להיפטר ממנה. בדגים זה הרבה יותר מסובך, ההיפטרות מהמטען הגנטי, ולכן אנחנו עובדים בשיטה שהיא טרנסגנטית, היא בת חלוף בעצם, אנחנו מזריקים את ה-RNA הסופי, זה חומצת גרעין שלא יכולה להיכנס לתוך המטען הגנטי, וחלבון, אלו מתפרקים, מידללים עם ההתפתחות של העובר. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ברגע שיש לכם שני פרטים שהצלחתם לעשות אותם מתאימים אתם מכליאים ביניהם? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> מספיק אחד, מעבירים את זה לדור הבא בהטרוזיגוט, גן אחד קטין ועותק אחד - - - << אורח >> יעקב מועלם מרום: << אורח >> את רוצה שהוא לא יהיה טרנסגני, את רוצה שהוא יהיה אמנון מחילוף גנטי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הוא לא מכניס שום דנ"א אז הוא לא טרנסגני. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> אנחנו לא מחדירים שום זן גנטי זר. << אורח >> יעקב מועלם מרום: << אורח >> בשיטה הזאת זה מאוד חשוב כי בנושא הרגולציה כל הזמן רוצים שזה לא יהיה - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כן, זה יכול להיות יותר פשוט, רק צריך לעשות את זה, זה מה שאתם אומרים. << אורח >> יעקב מועלם מרום: << אורח >> לכן הרגולציה מאוד חשובה לנו. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> זה איזה שהוא משהו שסביר להניח שאולי גם משרד הבריאות ירצה להיות בתוך זה, אני לא יודע, אבל זו טכנולוגיה שהיא משנת עולם ואנחנו לא נמצאים שם. << אורח >> יעקב מועלם מרום: << אורח >> אנחנו מאחור. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> ולמען האמת ברמת הפיתוחים אני אעז לומר, מעבר לזה שבאמנונים למשל יש בסך הכול שלוש קבוצות או שלושה מרכזים בעולם שמייצרים אותם, שיודעים לעשות את העריכה הגנומית, ואנחנו אחד מהם, אבל גם בכל השאר זה פשוט מהפכה אדירה. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> החשיבות היא יותר גדולה מאשר בחקלאות. החשיבות של הקריספר זה ברפואה, אפשר למצוא פתרונות למחלות. << אורח >> עדן לומרמן: << אורח >> אז בעצם מה המטרה הסופית של פיתוח הטכנולוגיה הזאת? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> יש לנו קווים, הקו האדום הוא יותר קל לראייה, אבל הוא פחות ברור, הוא לא משמעותי, אבל יש לנו כאן קווים למשל שהם ערוכים גנטית. לכל מערכת ביולוגית יש מדכא ויש פקטור חיובי שדוחף אותה לפעול. למשל ייצור שריר, בדרך כלל בטבע כמות השריר של חיה שהיא מפתחת היא נגזרת מהמקום שלה בפירמידת המזון, זאת אומרת כמה אנרגיה היא מסוגלת לצרוך לעומת זה שהיא רוצה להיות עם כמה שיותר שריר שהיא יכולה לייצר כדי לשרוד ושם זה נעצר. לנו בחקלאות מים אין שום בעיה לתת אוכל לדגים ולהעלות את כמות ההזנה וכיוון שכך מה שעשינו זה השתמשנו בשיטה הזו להוציא מהמשחק, נקרא לזה, את הפקטורים שמדכאים ריבוי של שריר במערכת הטבעית וזה מייצר לנו פנוטיפ שבו יש לדגים האלה פי שניים שריר. << אורח >> ג'וואד אבו אלהיג'א: << אורח >> האדומים? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> לא האדומים, זה בקו נפרד, אנחנו גם פועלים כדי לחבר את הכול יחד, אבל זה כרגע בנפרד. << אורח >> ג'וואד אבו אלהיג'א: << אורח >> אבל בין האדום לאפור ההבדל הוא רק בפיגמנט? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> כן. זה היתרון של השיטה שאנחנו משתמשים בה, שאיפה שאנחנו נכנסים אנחנו יודעים בדיוק איפה אנחנו משפיעים ושאר המטען הגנטי לא נפגע ולא מש תנה. << אורח >> ג'וואד אבו אלהיג'א: << אורח >> יש שאיפה אחר כך לעשות את זה על בני אדם? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> משתמשים בשיטה הזו גם לצרכים קליניים, לא אנחנו. אנחנו דואגים לחקלאות, מתעסקים בחקלאות מים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> יש פה מים מלוחים, מה מגדלים במים מלוחים בעיקר? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> במים מלוחים בארץ מגדלים בעיקר דגי דניסים. אנחנו לא מתעסקים במים מלוחים. זו איזה שהיא חלוקה בין המכון לחקר ימים ואגמים והמרכז לחקלאות מים לבינינו. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ואתם שואפים להיכנס לעוד זנים? פורלים? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> יש לנו דברים אחרים, קודם כל באמנונים בעריכה הגנומית הדרך עוד ארוכה יש עוד המון מה לעשות, צריך לזכור שזה באמת חיות שהן ממש חיות שיצאו מעשרות שנים של הטבע, זה מה שמגדלים היום. המרחק, אם משווים את זה לפטמים, לבקר, לבשר או לחלב, הוא עצום ויש עוד המון מה לעשות ואפשר לעשות את הקפיצה הזאת במקום באלפי שנים, בעשרות בודדות. מעבר לזה אנחנו מתעסקים בטכנולוגיה של הדור הבא מבחינתנו והיא דג מתורבת. בעצם המעבדה שלי מובילה את כל ה-RND ומבצעת את כל ה-RND עבור קבלת בשר דג מתורבת בשיתוף עם - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בארץ? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> פה אצלנו במכון וולקני, אנחנו מקיימים את המחקר הזה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אני אוכל לאכול דג צמחוני שיהיה מהונדס? << אורח >> קובי בירן: << אורח >> השאיפה שלנו זה שהוא לא יהיה מהונדס, בעצם אנחנו רק נגדל את התרביות ונגדל רק את השריר, על ידי זה אנחנו חוסכים לגדל מוח, עצמות, עור ועוד המון רכיבים הרבה יותר אנרגטיים. אנחנו עוד די בהתחלת הדרך. החברה שלנו הייתה אחת הפיינליסטיות בתחרות פודטק של כלכליסט, היינו בחצי גמר של תחרות של פורבס שכללה סטרטאפים מכל התחומים, לא רק ביו, גם פיזיקה, הנדסה, הייטק. אנחנו מנסים לדחוף את זה קדימה בתור הטכנולוגיה של הדור הבא, זה ייקח עוד עשר עד 15 שנים ובינתיים יש עוד יכולות אדירות שאפשר לקיים גם פה, שגם הן בסוף היום מביאות אוכל שהוא יותר זול, יותר זמין, יותר נוח וישים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה. << אורח >> קובי בירן: << אורח >> תודה לכם. (בהמשך הסיור) << אורח >> ארי שפר: << אורח >> כבוד גדול לי לארח אתכם, חלק מכם אני מכיר, חברי הכנסת מהסיבוב הקודם בכנסת שאני חושב שטעמתם כבר את עגבניות הצימוקים. אני אספר לכם שני סיפורים היום על שני נושאים שאנחנו עובדים עליהם, אחד מהם זה רק לחזור כדי שתוכלו לטעום, זה הסיפור של עגבניות צימוקים שבעצם מה עשינו, וזה גם כבוד לי שרן חובב, שהוא עכשיו המנהל שלי במחלקה, זה היה הדוקטורט שלו. אלו עגבניות שמבוססות על מחקר ביוכימי ומולקולרי וגנטי של מיני בר, האוצרות בטבע של עגבניות, מיני בר שגדלים בפרו, באקוודור, זיהינו תכונה שגורמת לעגבנייה לבנות מיקרו סידוקים על הקליפה ואז כשהיא מבשילה היא גם מתייבשת, כמו פפריקה, ואז זה הופך להיות משהו מרוכז שהוא רק מאבד מים ויש לו את הריכוזיות של כל חומר יבש, בעצם יש לו מה שנקרא בתעשייה בריק של 30-20, זה כמעט קטשופ, זה כמעט רסק, ויש היום חברה, תומייזנס, מגדל עם התוצר הזה טומצ'יו, אפשר לקנות את זה בשמן זית, אבל כל מי שהיה במטוס, כל חברות התעופה, אלה העגבניות שלהם. הוא עכשיו נכנס לקידום והוא רוצה להרחיב את הפעילות של הדבר לעוד טיפוח, לשפר את הזן עוד וממש לכבוש את התחום של קונדימנטים של עגבניות מיובשת בשמן זית או רגיל. כשתטעמו את זה, האיכות של הדבר הזה ביחס לעגבניות, אין מה להשוות. עגבניות מיובשות שאתה קונה בשוק זה עגבניות תעשייה, זה פרי גדול שמתחיל לא איכותי, מגדלים אותם בטורקיה, חותכים אותם לחצי, משטחים אותם בשמש עם כל הציפורים והכול, זה מתבייש ומאבד את כל החיוניות שלהם, כל הטעם שלהם ואחר כך מוסיפים בחזרה טעם. העגבניות האלה, שומרים את כל הטעם הטבעי ורק מרכזים אותו. אז באמת זה תוצר מיוחד. הנושא העיקרי שרציתי לשתף אתכם זה הנושא של ממתיק טבעי, לא סוכרי, ללא קלוריות, ויש היום רק שני צמחים בעולם שיודעים להכיל חומר ממתיק שהוא לא סוכר, הוא ממשפחת הטרפנואידים, אחד מהם זה סטיבייה שאתם מכירים, והשני זה הפרי הזה, המונק פרוט, ה-Luo Han Guo, או siraitia. הפרי הזה הוא ממשפחת הדלועיים, הוא הבן דוד של האבטיח, והוא היחיד בכל המשפחה שמייצר חומר שככה נראה הפרי בפנים, אבל אפשר גם ללעוס. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> זה נראה כמו פסיפלורה. << אורח >> ארי שפר: << אורח >> תעבירו את זה ורק תלעסו את הזרע ואתם תרגישו שיש כאן חומר שהדבר המדהים בו שהוא פי 250 יותר מתוק מסוכר. הוא ללא קלוריות וזה חומר טבעי. קוקה קולה התלהב מהדבר הזה והם מימנו בחמישה מיליון דולר את המחקר שלנו חמש שנים דרך קידום כדי לאפשר לנו לזהות את המסלול המטבולי. כל הביוכימיה, כל הגנים שאחראים על הדברים הזה. מכיוון שקשה מאוד לגדל את הצמח הזה הצלחנו להשיג זרעים בדרך לא דרך, לגדל אותם בארץ ושבוע לפני החתימה עם קוקה קולה עוד לא הצלחנו להוציא פרי מהצמח הזה. שנתיים גידלנו את הצמחים ולא הצלחנו להוציא פרי. שבוע לפני שאנשי קוקה קולה הגיעו למינהל לחתום חוזה פתאום היה נס, היה ענף אחד באחד מהצמחים מלא פרחים, הוא לא פרח עוד פעם בעשר שנים, אבל מהענף הזה הצלחנו לגדל ולדגום פירות בהתפתחות ומזה יצא כל המחקר שאחר כך פורסם ב-PNAS, אבל העיקר שנתן לנו את כל הכלים לחשוב איך אפשר להפיק את החומר הזה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה גדל בר בעצם, לא גדל מסחרי. << אורח >> ארי שפר: << אורח >> זו בדיוק הבעיה, זה צמח שגדל רק בהרים בדרום סין, הוא צמח אנדמי לסין אז לפי האו"ם אסור לכל מדינה אחרת לגדל אותו מסחרית. איפה אנחנו נכנסים? אי אפשר לגדל אותו מסחרית והוא מאוד מאוד יקר מכיוון - - - << אורח >> עדן לומרמן: << אורח >> לממשלת סין יש פטנט על הפרי? << אורח >> ארי שפר: << אורח >> זה לא נקרא פטנט, זה חוק של האו"ם שצמחים אנדמיים, אסור להשתמש בהם, זה נבע מזה שהאירופאים גנבו את כל הגידולים מדרום האמריקאים אז עכשיו האו"ם מתקן את כל העניין הזה. מה הרעיון שלנו? אנחנו זיהינו, זה החומר הממתיק וזה הפרי וזה גדל בסין, פי 250 יותר. לא צריך להיות כימאי גדול לראות את הקשר בין החומר הזה לאחד החומרים הכי מרים בעולם הטבע, החומר המר הזה נמצא בדלועיים אחרים שגדלים בר, אבטיח הפקוע, קישוא הנביאים, דברים שממש ליטרלי אפשר למות מהם אם אתה אוכל אותם, הם כל כך מרים, אבל בעצם זו אותה מולקולקה חוץ מ-. זה עכשיו המחקר והפיתוח שאנחנו עושים בעידוד של חברת נייצ'ר סוויט, שזה סטרטאפ שמבוסס על זה, אנחנו יכולים להכין חומרי אלה, החומר הזה הוא בערך 1,000 דולר לקילו, אבל אנחנו יכולים לנקות אותו לגמרי והשוק מאוד מאוד מעוניין בדבר הזה. אז מה הרעיון שלנו? הרעיון שלנו שעשינו סריקה במשך כמה שנים של כל מיני דלועים בעולם כדי לראות איזה דלוע יכול להיות המקור שאנחנו נתחיל איתו ולשכנע אותו בעריכה גנומית שבמקום שהוא יעשה את החומר המורכב הזה הוא יעשה את החומר הזה. אז בינתיים אנחנו בערך שליש בדרך. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בסריקה? << אורח >> ארי שפר: << אורח >> לא, סיימנו את הסריקה. ירוקת החמור למשל, קישוא הנביאים, אבל בסוף זיהינו מוטנט - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבטיח בר. << אורח >> ארי שפר: << אורח >> לא, זה לא אבטיח בר, זה אבטיח מסחרי, זאת אומרת זה גידול מסחרי של עשרה טון לדונם, פרי של חמישה עד שמונה קילו, זה פרי קטן, אבל הוא ממש גדל, אפשר לראות אותו, כך נראה הגידול, והדבר הזה, למרות שבפנים הוא נראה כך, כמו אבטיח רגיל, אבל כל המסלול הביוכימי לייצר את החומר המר שיש במיני בר עדיין נמצא בו ואז אי אפשר לאכול את הפרי, זה הדבר הכי מגעיל בעולם. הרעיון הוא שאם הוא עושה כל כך הרבה חומר מגעיל אנחנו יכולים לשכנע אותו שהוא יעשה את החומר המתוק במקום. זה העריכה הגנומית והמחקר במעבדה וכו' וכו'. זה הרעיון של המחקר הזה. הייתי אומר שאנחנו שני שליש בדרך, יש לנו עוד שניים-שלושה גנים לזהות, אבל אני מקווה שזה אוטוטו, ואחר כך לעשות עריכה גנומית של האבטיח המר כדי שיהיה זן אבטיח שיכול להפיק כמויות מסחריות של החומר הממתיק. אם אני יכול להגיד רק משפט אחד, איזה שהוא מסר, אנחנו נהנים מאוד ממימון של א', המדען הראשי, עם חברות כמו ניצן וכו', אז המדען הראשי של משרד החקלאות מאוד מאוד חשוב לנו, אבל גם המדען הראשי של משרד הכלכלה, רשות החדשנות. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> כן, משרד המדע, כי רשות החדשנות כבר לא תחת משרד הכלכלה. << אורח >> ארי שפר: << אורח >> בסדר, אבל אנחנו נהנינו מכמה פרויקטים ואנחנו עכשיו מגישים עוד אחד, זה דבר שממש נותן לחברות כאלה להתפתח בליווי של המחקר. ראיתי שבתקציב של השנה הייתה הורדה של תקציב, אז אם לוועדת המדע יש משהו להגיד בזה, אני חושב שזה דבר שבאמת עוזר מאוד במיוחד במחקר היישומי. תודה. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> תודה ענקית לך. תודה רבה לכם. << אורח >> רן חובב: << אורח >> אני אספר לכם קצת על העבודה של מינהל המחקר החקלאי בנושא אגוזי אדמה. קודם כל כמה מילים על אגוזי אדמה או בוטנים בישראל, המילה הנכונה זה אגוזי אדמה. תשכחו מה שאתם חושבים, בוטנים זה לא במבה וזה לא הבוטנים האמריקאים, במבה בכלל מכינים מחמאת בוטנים שמייבאים מחו"ל. לא שווה לגדל את הבוטנים הרגילים לחמאת בוטנים בישראל והשוק בישראל הוא השוק הזה, זה שוק של בוטנים שמייצאים אותם בעיקר לאירופה. רואים אותם קצת פה בשווקים, אבל העיקר הוא יצוא לאירופה של בוטן גדול, יפה, בהיר, זה בוטן קלוי כבר, שהוא משווק עם הקליפה החיצונית, בעיקר לאיטליה ומשם לכל אירופה. הבוטן הזה הוא גם טעים, גם הזרע קרנץ' ומתקתק, תוכלו לטעום, ועל הבסיס הזה, ענף שגדל ופותח בישראל במשך עשרות שנים, ובשנים האחרונות הכנסנו לו אקסטרה. אתם יודעים, בוטנים זה 50% שמן, 50% מהזרע זה שמן, ומה שעשינו זה עשינו טריק, בעצם שינינו את הפרופיל של חומצות השומן והעלינו את כמות חומצת השומן העולה בתוך הזרע בשיטות של גנטיקה קלאסית כאשר כרגע הפרופיל של השמן בתוך הזרע זהה לשמן זית. בעצם כל הפרופיל זהה לשמן זית. תוכלו תיכף לטעום, גם שמרנו על כל שאר מרכיבי האיכות של הזרע, הטעם והגודל, תוכלו אחר כך להעביר ולטעום. מה נותן החומצה האלואית הגבוהה? שני דברים, קודם כל אורך חיי מדף יותר ארוך מאשר הבוטן הרגיל. בוטן רגיל, חצי שנה אצלכם בקליפה, ברגע שפותחים אותו מאריזת הוואקום, אפילו אם אתם שומרים אותו בתנאים טובים אחרי חצי שנה הוא מתעפש, השמן מתחמצן. השמן הזה מתחמצן יותר לאט בגלל המבנה שלו והוא מחזיק שנה במקום חצי שנה וזה נותן יתרון גדול מאוד למשווקים. הוא גם מחזיק יותר זמן גם לפני הקלייה וגם אחרי הקלייה ביחס לבוטן הרגיל. היתרון השני זה יתרון בריאותי כמו שמן זמן. מחקרים, כאלה שאנחנו עושים בשיתוף פעולה עם הפקולטה לחקלאות, מראים שיש יתרון לירידה בכבד שומני. אנחנו עושים את המחקר בעכברים, יש גם מחקרים בעולם באנשים, פחות דלקתיות ויתרונות לבריאות הלב. כל אלה בריאות של החומצה האלואית הגבוהה שנמצאת בתוך הבוטן כשאוכלים אותו. אני לא מדבר כרגע על הפקה של שמן כי בארץ אין לנו תעשייה של הפקת שמן מבוטנים, זה באזורים אחרים בעולם. מכאן אני עובר לפיתוח אחר שלנו, פיתוח חדש שעושה הרבה גלים, וזה כל הנושא של אלרגיה לבוטנים. אלרגיה לבוטנים היא אחת האלרגיות הקשות בעולם, גם בישראל הולכת ועולה. אגב, אני לא רופא, אבל הסיבה שחושבים שגם בישראל היא הולכת ועולה זה בגלל שההורים היום חושבים שבמבה זה מזון לא בריא, אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון, אבל הפסיקו לתת אותו לילדים קטנים ממש, לתינוקות, ולכן החשיפה לבוטנים לא קורית בגיל צעיר אלא היא נדחית לגיל יותר מאוחר. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> זה בדיוק ההיפך ממה שצריך. << אורח >> רן חובב: << אורח >> נכון. עכשיו הם דוחפים חמאת בוטנים, הם גם הפסיקו באיזה שהוא שלב את חמאת הבוטנים ובגלל זה הייתה עלייה, עכשיו הם חוזרים לתת חמאת בוטנים. << דובר >> איילת חאקימיאן: << דובר >> זה אותו דבר עם חלב. << אורח >> רן חובב: << אורח >> זה גם קשור איך שהוא לחלב מה שאני הולך להגיד. מה שאני הולך לספר זה אנשים שכבר יש להם אלרגיה, לא כאלה שעוד לא פיתחו, אלא ילדים שכבר יש להם אלרגיה. בעולם יש טיפולים, הטיפול הכי נפוץ זה טיפול אי רגישות לבוטנים שנותנים אותו על ידי מנות קטנות של חלבון בוטנים רגיל. לוקחים בוטנים רגילים ונותנים מנות קטנות, אבל הולכות ועולות. הבעיה הכי גדולה זה טיפול שגם עשה הרבה רעש, לפני כמה שנים, אבל הוא די נעצר מכיוון שיש לו תופעות לוואי מאוד חזקות. בזמן הטיפול הילדים חוטפים אלרגיות חזקות מאוד, צריכים מזרקים. מה שאנחנו חשבנו, אנחנו באנו ביחד עם ד"ר מונה כידון מתל השומר, היא עושה טיפול בחלב וביצים וברגע שהיא מבשלת, עושה דנטורציה, פירוק של החלבון של החלב והביצים, זה מיד הופך אותו לפחות אלרגני ונותן את האפשרות לעשות את הטיפול הזה לאורך זמן וחשיפה לאורך זמן בלי תופעות לוואי קשות. אנחנו שאלנו את עצמנו איך אנחנו יכולים להפוך את הבוטנים, בבוטנים זה לא עובד, ברגע שאתה קולה או מבשל אותם הם נהיים עוד יותר אלרגניים, בגלל המבנה של החלבונים בתוך הזרע, והמחשבה שחשבנו זה בהתפתחות הזרע אנחנו יודעים שיש שלב ראשוני מאוד שהזרע עוד קטן, הרי אתם אוכלים את הבוטנים, זה הזרע עצמו, אז בשלב שהוא מתפתח החלבונים עדיין לא הגיעו להבשלה ואם ניקח בשלב מאוד צעיר את אותה כמות חלבון, לוקחים כמות גדולה מאוד של זרעים ולוקחים את אותה כמות חלבון כמו בזרע הבשל, ובתהליך שלקח לנו, אנחנו כבר בשנה השביעית של הפיתוח הזה, ראינו שברגע שמשתמשים בבוטנים צעירים עובריים החלבון הוא הרבה פחות אלרגני גם כשלוקחים אותה כמות חלבון והתחלנו טיפול. הטיפול שלקח כמה שנים, כרגע הוא רק על מספר מאוד קטן יחסית, 40 ילדים, עם הצלחה אדירה. מתוכם הרבה מאוד ירדה פי 1,000 הרגישות שלהם, חלקם הבריאו לגמרי, וכרגע אנחנו בשלב שמחפשים מימון למאות ואלפים של ילדים ואישור של ה-FDA של הדבר הזה. איך זה קורה? מה שעשינו עד היום, סיפקנו את האבקה הזאת של חלבון לא בשל להורים, לפי כמות שאמרנו להם, כמות ידועה של 300 מיליגרם, זה לא כזה חשוב, והטיפול קורה בבית. האמא או האבא מכינים פנקייקים, שמים את הכמות שאמרנו להם מהאבקה, במשך 40 שבועות מפתחים לאט לאט את העמידות הזאת עם כמובן ביקורות אצל הרופאה. בשלב יותר מאוחר ראינו שזה נהיה מסורבל, יש פה שונות גדולה מדי, אז החלטנו שאנחנו הולכים להפוך את זה למשהו יותר מסחרי, לא חיכינו למימון הגדול, והיום יצרנו באמצעות שיתוף פעולה, כרגע זה ביסקוויט שעושה איזה שהיא חברה מטורקיה, אני לא יודע אם זה יהיה בשלב הסופי, אבל פה יש 300 מיליגרם של חלבון בוטנים מוחלש שלנו, עוגייה אחת כזאת ביום באה להחליף את כל הבישול של הפנקייקים. זה נכנס עכשיו לסבב השני של מבחני התגר והטיפול הקליני. זה פחות או יותר הפיתוח הזה. יש כמובן עוד פיתוחים במעבדה שקשורים לכלל החקלאות שהם פחות מעניינים, עמידויות למחלות של צמחים ותכונות אחרות. זהו, זה פחות או יותר הסיפור. << דובר >> קריאה: << דובר >> הזן הזה הוא משווק, האולאית? << אורח >> רן חובב: << אורח >> האולאית כבר קיים, יש גם שיווק לשוק המקומי, זה לא בדיוק הזן הזה, זה זן אחר. היום אפשר למצוא אותו בכל חנויות חממה, הוא תחת המותג של אומגה 9. זה מותג, כתוב על האריזות אומגה 9, ויש בניצן הדובדבן ובחממה. המטרה היא שכל הבוטנים בישראל, גם לשוק המקומי וגם לאירופה, שגדלים בארץ, יהיו האולאית, כנראה בשנה הקרובה, אם לא אז עוד שנתיים, הם יהיו בכל החנויות. << אורח >> שמואל אסולין: << אורח >> אבל אנחנו לא עושים פרסומת. << יור >> היו"ר איימן עודה: << יור >> תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:30. << סיום >>