פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב ראשון פרוטוקול מס'14 מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה יום חמישי, כ"ד בתמוז התשפ"ג (13 ביולי 2023), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> ביקור בעמותת 'פתחון לב' והצגת פעילותה לצמצום פערים חברתיים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אברהם בצלאל – היו"ר מוזמנים: עדי וולס – מנהלת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה יוכי אילוז – מרכזת תחום בכיר עיזבונות ותמיכות, משרד הרווחה והביטחון החברתי אביבית דוד אלינזון – מנהלת תחום פ"א עוני והדרה, משרד הרווחה והביטחון החברתי דורון שלי – יו"ר עמותת 'פתחון לב' אלי כהן – מנכ"ל עמותת 'פתחון לב' שמשון כץ – ועד מנהל, עמותת 'פתחון לב' רועי שיפטן – מנהל אגף אימפקט, עמותת 'פתחון לב' בני ינאי – עמותת 'פתחון לב' הילה – עמותת 'פתחון לב' אילן ברסלר – מנהל תחום כלכלת משפחה, עמותת 'פתחון לב' רעות תם – מנהלת תחום תעסוקה, עמותת 'להיטיב' בתיה – תושבת ירושלים עידית שבתאי סידיס – שדלנ/ית , מייצג/ת את פתחון לב מנהל הוועדה: יונתן בן-הרוש רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> ביקור בעמותת פתחון לב והצגת פעילותה לצמצום פערים חברתיים << נושא >> << אורח >> אלי כהן: << אורח >> שלום לכולם, צוהריים טובים, ברוכים הבאים. אחד מעקרונות הפעולה הכי חשובים של 'פתחון לב' שאנחנו ארגון שטח, הווה אומר שאנחנו פוגשים את האנשים בעצמנו יום יום בשטח ומכירים אותם ויודעים מי הם וככאלה האנשים הכי חשובים בארגון זה האנשים שנמצאים ופועלים בשטח יום יום, אז אנחנו ניתן להם את הכבוד קודם כל להציג את עצמם ואת מה שהם עושים ואחר כך את שאר הדברים. << אורח >> בני ינאי: << אורח >> ברוכים הבאים. אני בני ינאי, היום זה פופולרי אז אני אשתמש ברזומה הצבאי שלי ואחר כך אני אגיד שהוא לא חשוב, זה הנושא של מילואים, אני הייתי מפקד יחידה אסטרטגית בפיקוד צפון ואחר כך סגן מפקד אוגדת המילואים הכי גדולה פה בארץ, אבל אחד הדברים הקסומים שאני עושה, אולי היום בעת הזו, א', כי אני יכול, ב', כי זה ממלא לי את הלב בממדים אדירים, זה הדבר הזה שאתם נמצאים בו, תיכף נדבר עליו, הדבר החברתי המאוד משמעותי שזה עושה. קיימים שני מרכזים כאלה, אחד פה בירושלים ואחד פה במגדל העמק. אנחנו שמחים לארח אתכם, את האנשים שמבקרים את ההחלטות ומשפיעים בדיוק על הדברים שקורים בתקווה שנוכל לעשות עוד יותר טוב ממה שאנחנו כבר עושים. אנחנו לא סתם משתמשים במונח קסם חברתי, זה מה שאנחנו מייצרים פה, אני מקווה שתצאו בהרגשה הזאת גם אתם. (הצגת נוכחות). << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אנחנו רוצים לספר לכם את הקונטקסט. אמרתי ליוכי קודם שבפעם הקודמת שהיה לנו ביקור זה היה בסניף בצפון והגיע מאיר כהן, ממש בשלהי הכהונה שלו, והוא לקח אותי אחרי זה לצד והוא אמר לי: תשמע, חבל שבאתי רק עכשיו, אמרתי לו: למה? הוא אומר לי: אני כבר שנה מסתובב בביקורים, כל הזמן לוקחים אותי לראות מחסנים עם עגבניות והנה סוף סוף באתי למקום שאני רואה פה מחשבים וגרפים ועליות וירידות ודרך לעשות פעילות הומניטרית שהיא לא בדרך הזו של מחסנים של פירות וירקות. אנחנו רוצים לספר לכם את הסיפור של מה שאנחנו עושים פה. (המשך סבב נוכחות). << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> יושב ראש הוועדה לצמצום פערים, כמובן מתנועת ש"ס, תנועה חברתית, הכי חברתית שיש ומחובר מאוד לשכבות החלשות, לעשייה. הזכרת את המזון, אצלי סבתא תמיד הייתה אומרת: אוכל לא זורקים. כשאני רואה את זה היום, המצב היום נהיה מצב של כל כך הרבה אוכל שנזרק או חוסר הצלת מזון שאני חושב שזו אחת מהבעיות הכי קשות שיש לנו במדינה. אם היינו מטפלים בזה העוני והכול היה נראה אחרת. אנשים היו יכולים לשחרר כספים שלהם במקום לאוכל לדברים אחרים, לתרופות, לכל כך הרבה נושאים אחרים שחשובים. כשאתה שומע על כמויות האוכל וגם על האוכל עצמו, גם אולמות, מלונות ודברים, אני חושב שחייבים לחוקק חוקים שפשוט יעצרו את כמויות האוכל שנזרקות שפשוט כואב הלב כשאתה רואה את זה. אתה מגיע למקומות וגם כשאתה מנסה לעצום את העיניים זה קשה. << דובר >> קריאה: << דובר >> כן, אבל זה החלק שאנחנו מתעסקים בחלק של המזון. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> זה נכון שאני שמח לבוא למקום, רק אני אומר, האוכל, ההצלה, הוא לא פחות חשוב, אבל ודאי מיצוי זכויות ודברים אחרים שעושים פה. זה עוד דברים חשובים מאוד מאוד שעושים, לכן אנחנו נמצאים פה. אני רק אומר ברמה האישית, הקטע של האוכל, שנלמד לעצמנו את הדבר הזה. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אחד הדברים שהמקום הזה עושה, אנחנו מדברים פה הרבה מאוד על הפערים הגדלים בין ביטחון תזונתי לבין עוני בכלל, המקום הזה באיזה שהוא מקום מתייחס לשניהם בהמון מובנים. בתיה, אני שמעתי שאת צריכה ללכת עוד מעט, אני מכבד את זה שבאת לארח לנו לחברה ונתחיל איתך ואחר כך נספר את כל הסיפור. << אורח >> בתיה: << אורח >> שמי בתיה, אני תושבת ירושלים. השכבות החלשות, לא לזרוק אוכל, להציל אוכל, זה מאוד מדבר אליי. אני אמא לחמישה, היום נשואה, חיה בשכירות. אני הכרתי את 'להיטיב' דרך עמותה והגענו לפה בסופו של דבר דרך המצע של הרווחה כי הרווחה היא המחליטה והיד המכוונת אז הגענו לפה. קיבלנו יועץ פיננסי וזוגי, קיבלנו ייעוץ, אני חושבת שכל אחד מהם, חוץ מהקטע של התפקיד שלהם, שיש פה את היועץ הפיננסי, יש פה את רכזת התעסוקה, יש פה את המזכירה הכול יכולה, יש פה את אושר שהיא בתחום הילדים ואת בני המקסים שמתפקד את כל הדבר זה. אני יכולה להגיד שמאילן קיבלנו את התמיכה שזה ללכת יד ביד למשרד השיכון בשביל למצות את הזכויות שלנו. זו הרגשה מבחינתי שזה כיף לי שיש לי בכל תחום מישהו שבא ותומך בי והוא איתי יד ביד כשאני לא מרגישה מול הרשויות או מול דברים גדולים שאני מרגישה שקשה לי איתם, שיש לי מישהו שיגיד לי: בואי, אני איתך, אני עוזר לך. שיהיה הפה שלי, שיהיה התומך שלי, שיעזור לי בזכויות שלי. כך אני מרגישה ביטחון. מבחינתי זו רשת הביטחון שאדם במצב שלי כרגע זקוק וזה אומר, מה שאמרתי, מיצוי הזכויות גם בהוצאה לפועל כשאנחנו נאלצים לפתור את העניינים, זה גם בסיוע בשכר דירה. יש את אושר וגם שיר, שלא נמצאת איתנו כרגע, בזמנו הם באו לוועדה, הייתה ועדה של הבן שלי, יש לי ילד בן 14, יש לי קצת קשיים איתו בתלמוד תורה ובענייני מסגרות, אז הם באו לוועדה שהייתה ברווחה והם דיברו בעדו וניסו לתמוך, ניסו למצוא לו חונך. לצערי יש איזה שהוא נושא משפטי בגלל שאני לא בקשר אי אפשר משפטית כרגע לטפל בזה, אבל הם נותנים מענה מבחינת שעות, יש זמינות תמיד, מבחינת אמפתיה, מבחינת חמלה, מבחינת לבוא לעזור. יש רצון לבוא לעזור. אני חושבת שזה הדבר הא'-ב' של אנושיות, הרצון הזה לבוא לעזור לזולת. מבחינתי זה מאוד תורם לי, זה מאוד כיף לי שאני מקבלת את כל תשומת הלב הזו ואת כל אהבת החינם הזו. אני יכולה להגיד שתמיד אני באה ואם אני אומרת שאני רוצה לעסוק בזה וזה, ואני מקבלת טיפים ורעיונות ושיעורי בית וזה משהו שמאוד נותן לי דרייב לפגישה הבאה. מבחינתי אני רוצה להישאר בכיתה א' תמיד, זו השאיפה שלי, תמיד ללמוד וללמוד וללמוד. היה לי גם ייעוץ או אימון אישי דרך הזום, שהיה מאוד נחמד, מאוד מעצים, אני מאוד אוהבת את הנושא של הטיפול ולטפל בנפש, זה מאוד חשוב הקשר של גוף ונפש, חומר ורוח. היה לנו גם ייעוץ לגבי הורות, היה מאוד נחמד והיה מאוד כיף לבוא ולעשות שיעורי בבית וללמוד ולכתוב. ממש כל פעם שאני באה לפה אני מרגישה שבאמת מכל מלמדיי השכלתי, כל בן אדם, אני יכולה לבוא ללמוד ולהשכיל. אני חושבת שהרצון של לתת והרצון להביא – יש פה בחינם את כל הדברים האלה, את כל המשאבים האלה, זה מבחינתי קרש הצלה וזה נותן לי מוטיבציה להמשיך הלאה ולא לחשוב על להישאר במקום הזה של המסכן, של אכלו לי ושתו לי וגם להתחזק יותר באמונה וגם לתת לעצמי, להבין שאם אני לא אעשה בשביל עצמי, כשיש את כל האנשים המקסימים האלה שאני רק אגיד להם אני פה והם באים לעזור, אז מבחינתי זה המאסט שלי וקרש הקפיצה. אני מודה לקדוש ברוך הוא ששלח לי את כל השליחים האלה, כי זה לא מובן מאליו, ויש פה צוות אחד אחד מלאכים. אז תודה רבה על הזכות לבוא ולדבר פה, לא מובן מאליו. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> קודם כל תודה רבה שבאת, זה מצריך הרבה כוח, תודה רבה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בזכות כל מה שנתנו לה פה היא אומרת: עכשיו אני יכולה לדבר, אני יכולה. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אני חושב שזה אחד מהניצחונות הגדולים ביותר. את מוזמנת בכיף להישאר איתנו, אבל אם את צריכה ללכת זה בסדר, תודה רבה. מהדברים של בתיה עלו שני דברים משמעותיים. האחד, דיברנו על הקשר ישיר, ועוד דבר שעלה פה בצורה מאוד משמעותית והוא חלק ממתודת העבודה וזה ההוליסטיות. לא במקרה המקום הזה נראה כמו בית, הוא בית. אתה מגיע למקום אחד, וכשמדברים על בירוקרטיה, אתם זוכרים את ההוא של כלבוטק, אז איך הוא אומר? הפנו אותו לפה והלך מכאן והחזירו אותו מפה ושלחו אותו לכאן. אז זה בדיוק מה שזה עושה, אבל בדיוק ההיפך. באים לנקודה אחת שיש בה את כל מה שצריך ואם אתה צריך מקומות אחרים יש מישהו שמלווה אותך, נותן לך יד והולך איתך את הדרך הזאת. זה אחת מסודות הקסם של הפעילות הזאת. הרעיון בפעילות של 'להיטיב' הוא השילוב הזה, כמו שאמרתי קודם, בין הביטחון התזונתי לבין התהליכים היותר רחבים של העשייה וכל מה שקשור לעולמות האלה, אלה המקומות שבהם אנחנו מתפקדים. הנקודה הזאת משמשת גם כמובן לחלוקה של סלי מזון וכו' ויש גם פעילויות, יוכי מכירה את זה, לדעתי היא יכולה להגיד אפילו את השמות של האנשים בעל פה, אבל זה חלק מהתהליך של מה שאנחנו עושים פה. התפיסה של 'פתחון לב' התחילה לפני משהו כמו חמש שנים וחצי כשישבנו ואמרנו מה הן הנקודות שהכי משמעותיות של ארגונים חברתיים. אחת מהנקודות שעלו זה שהרבה פעמים ארגונים חברתיים משמרים את הבעיה החברתית שבה הם באו לטפל. אני בא לעזור לבן אדם, מחלק לו סלי מזון באופן קבוע. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתה משאיר אותו באותו מצב. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> הרעיון שאם אנחנו הולכים ורק מחלקים מזון אנחנו מרגילים אותו לדבר הזה ואנחנו רצינו לעשות איזה שהוא שינוי שהמטרה שלו לטפל בדבר הזה, לקחת סוגיה חברתית, לטפל בה ולפתור אותה, לא לגרום לה להמשיך להיות. כיוונו לדעת גדולים, גם הקמפיין של ש"ס דיבר גם על חכות וגם על דגים, עם התובנה הזאת שאין חכות בלי דגים ואין דגים בלי חכות. צריך לייצר את זה באופן שלם ביחד כדי להצליח לעשות את כל התהליך באופן מלא. בכלל התפיסה שלנו יוצאת דרך פירמידת הצרכים של מאסלו, אני מניח שכולם מכירים. בעצם מה הוא אומר? פירמידת הצרכים, הבסיס שלה פנוי מקיום של צרכים פיזיולוגיים. מקום לגור בו, אוכל לאכול, ומי שנמצא שם יכול לעשות את כל התהליך למעלה עד שקצה קצה הפירמידה הוא מימוש עצמי. אם אנחנו רוצים לעזור לאדם לממש את עצמו באופן מלא אנחנו קודם כל צריכים לראות שהצרכים הפיזיולוגיים שלו מתקיימים והוא יכול להיות באיזה שהיא נקודה של רוגע. ההסתכלות שלנו על כל הסוגיה הזאת של עוני אנחנו מסתכלים עליה כמו מקל משני צדדים, מצד אחד מה יש? עניין כלכלי. אילו משפחה מכניסה 100,000 שקל בחודש, יכול להיות שיש לה הרבה מאוד קשיים ובעיות, אבל עניים הם לא, יש משהו אחר. בצד השני מה יש? מה שכולם קוראים תודעת עוני. זה הדבר הזה ששם לאנשים הרבה פעמים משא על הכתפיים שהוא גדול ממה שהם יכולים לשאת בעצמם. הם לא מצליחים תמיד להתמודד איתו והבנו שאם אנחנו רוצים לטפל אנחנו צריכים לאחוז במקל משני הצדדים שלו ומשם יצאנו לתהליך המלא שאנחנו עושים בארגון. התהליך הזה מתחיל בזה שעשינו שינוי ראשון, שינינו את דפוס חלוקת המזון. יוכי מכירה את זה לעומק, ארגוני המזון שקיימים בארץ בדרך כלל מחלקים מזון או אחת בחודש, או בחגים הגדולים, לפחות רובם. אנחנו שינינו ואמרנו לעשות את החלוקה כל שבוע במשך כל השנה עם אותו גרעין של משפחות שבאות לקבל את הסיוע באופן קבוע. לא רק זה, גם הרחבנו את מעגל הסיוע ובמרכזי הסיוע שלנו אפשר לקבל מזון, כלי בית, צעצועים, משחקים, ספרים, משקפיים, טיפולי שיניים, מספרות. חבל שאין לנו את המצגת, הייתם רואים תמונות של הכול, ובעצם כל מה שמשק בית של כולנו צורך באופן שוטף אנחנו מספקים למשפחות האלה כל שבוע כל שנה, ואז מה אנחנו מספקים פה? את השקט, את הרוגע. כולנו מחפשים ביטחון תעסוקתי, מחפשים לראות איך אנחנו יכולים לצאת עם הרגשה בטוחה, אז אנחנו הביטחון התעסוקתי של האנשים שאנחנו מסייעים להם. הוספנו בהמשך שתי פעילויות מרכזיות, אחת מהן היא פעילות של מיצוי זכויות אקטיבי, דהיינו, וזה נאמר פה בדברים שאמרה בתיה, כשאנחנו עושים מיצוי זכויות אנחנו לא ממליצים, מדריכים או מסבירים מה צריך לעשות, אנחנו הולכים ועושים. אחד הכשלים, ואנחנו יודעים שככל שיורדים בעשירונים בין האוכלוסיות אנחנו מגיעים למצב של תת מיצוי זכויות הרבה יותר גדול מהעשירונים שלמעלה. זאת אומרת יש פה מצב אבסורדי שככל שבן אדם פחות צריך הוא ממצה יותר מהזכויות שלו, וככל שהוא יותר צריך הוא ממצה פחות. את הדבר הזה אנחנו רוצים לשנות. אחד הדברים שאנחנו גילינו בכשלים אצלנו זה אחד המכשולים הכי משמעותיים והדבר הזה לפעמים מתחיל כמו הדבר הנורא נורא פשוט הזה של: תביא לי צילום תעודת זהות להתחיל את התהליך. פה נכנסת אחת הפעילויות המרכזיות שלנו. הפעילות של 'פתחון לב' גם מאופיינת בעוד שני דברים, האחד, שהיא מאוד אמפירית, הכול נורא נורא מדיד והכול מבוסס על מערכות מחשוב וכך אנשים אצלנו מסתובבים עם הכרטיס הזה שהוא כרטיס של 'פתחון לב' וכל פעם שהם מגיעים הם מעבירים אותו ודרך זה הם יכולים להתחבר גם למי שהם מסייעים לו, אבל גם אנחנו יכולים לדעת אם חסרים לו עוד דברים שהוא צריך להעביר. תעביר צילום תעודת זהות, אני אקבל אותו אחר, אבל קודם תן לי את צילום תעודת הזהות. בגלל זה או חלק מזה אנחנו יכולים לראות שהליך מיצוי הזכויות שאנחנו עושים לעומת למשל תהליכים שקורים במדינה פה בארגונים אחרים, בדרך כלל נהוג שבערך 20% מהתיקים נסגרים בשנת הפעילות שבה הם התחילו, בפעילות אצלנו מגיעים לאזור של 86% מהפעילויות שנסגרות כבר בשנה הראשונה. אפשר לראות את הפער. מיצוי זכויות, חשוב להבין, בערך כל מי שנמצא פה בחדר עכשיו יש לו זכויות שמגיעות לו על פי חוק שהוא לא ממצה, אבל כנראה שלכולנו זה לא מזיק, אבל מיצוי זכויות של אם חד הורית שזכאית להשתתפות בשכר דירה הוא לא עניין של מיצוי זכויות, הוא עניין של בין בית לרחוב. ושוב, זה גם הולך לעניין של השקט, של הרוגע הנפשי. זה עוד תהליך שאנחנו עושים. על זה אנחנו מוסיפים את פרויקט 'להיטיב' שלשמו התכנסנו פה, עוד שנייה נרחיב עליו בצורה יותר משמעותית על מה הוא עשה. בתוך כל התהליך הזה מלא הזה אנחנו לוקחים מצב שאנחנו גם נותנים את הסיוע וגם מקדמים את המשפחה בתהליכים של המימוש העצמי. בתוך זה 'פתחון לב' מובילים לטווח הרחוק פעילות חינוכית שלוקחת את הילדים של המשפחות האלה למסלול בן שבע שנים, שלוש שנים בתיכון, שלוש שנים בצבא ועוד שנה באזרחות, בסיום המסלול בן שבע השנים אנחנו מפקידים אותם או במקום עבודה, או בלימודי תעודה או בלימודי תואר. אם עשינו את זה מה אנחנו יכולים לדעת בוודאות? שלא נפגוש אותם במוקד הסיוע של 'פתחון לב'. ואנחנו מצליחים להגיע להשיג הזה עם 84% מהילדים שאנחנו מטפלים בהם. התכנית נמצאת היום ב-1,606 נערים ונערות בסיכון בכל הארץ במספרים האלה, וזאת לעומת כשאנחנו מדברים על מעגל העוני הבין דורי בישראל, מונח שכולנו מכירים, זה מונח מחקרי שאומר שאם ילד נולד למשפחה ענייה יש לנו 78% ודאות לומר לו ביום שהוא נולד שהוא ימות כעני. בני כל הזמן מתייחס לנתון הזה כשהוא מדבר על הפעילות. אז בעצם אנחנו יכולים ביום להסתכל על 84% מהילדים ולומר להם אם תעברו במסלול הזה שם אנחנו נהיה. מודל הפעולה המלא של 'פתחון לב' הוא בעצם החיבור בין התהליך החינוכי הזה לבין התהליך שעוברת המשפחה. למה, מה קורה? הרבה פעמים כשאתה לוקח ילד ואתה מנסה להרים אותו למעלה למעלה למעלה אבל המשפחה נשארת מאחור היא הופכת להיות סוג של משקולת שמושכת את הילד כלפי מטה. מה הדוגמה הכי טובה? כמעט כולנו מכירים את הסיפור הזה על הילד שהלך לצבא, בטירונות, בשעת ת"ש בערב הוא מתקשר הביתה והאמא אומרת לו שניתקו את החשמל, מה הוא עושה? בורח מהצבא. אנחנו רוצים שבמקום שהוא יעשה את זה הוא ירים טלפון אלינו, למנחה שמלווה אותו. את הדבר הזה אנחנו צריכים כי אם הוא יודע שאם יש בעיה במשפחה יש מקום אחד, בית אחד, שיודע לפתור את הבעיה במשפחה, לא משנה מהי, ומה הבעיה בצבא, אנחנו נדאג גם לפתור את הסוגיה שלו. אנחנו מצליחים להגיע בתכנית החינוכית שלנו, למרות שהיא תכנית שמתעסקת בחינוך ולא בלימוד, זאת אומרת אנחנו לא מלמדים שם שום דבר, אנחנו מגיעים ל-94% בגרות של נוער בסיכון, הממוצע הארצי עומד על משהו כמו 50%, 96% מתגייסים, הממוצע הארצי עומד על משהו כמו 48%, ו-98% מסיימים שירות צבאי מלא בהצלחה. מי שמכיר נוער בסיכון יודע שגם מי שמתגייס בחודשים הראשונים משתחרר, וכמו שאמרתי 84% מסיימים את כל המסלול המלא בהצלחה. הדבר האחרון שאנחנו עושים זה פעילות ממשל ולובינג. החברים של עדי, דורון ושמשון, שהם הקימו את 'פתחון לב', ישבו באוהל מחאה, באיזה שנה? לפני 25 שנה, אתה יודע מה הם ביקשו שיעשו? למה הם שבתו רעב שם? אמרו שאולי יום אחד מישהו יקים רשות לאומית למאבק בעוני. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> וואו, 25 שנה עברו מאז? בסוף זה קם. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> רק 25 שנה. << אורח >> דורון שלי: << אורח >> ישבנו עם ברק על זה. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> הסיפור הזה מבחינתנו הוא הגשמה של חזון גדול, בעיקר שלקחו את זה עכשיו והרימו את זה עשרות מונים ממה שיכולנו לצפות וזה חשוב ואדיר ונדרש. << אורח >> דורון שלי: << אורח >> שם המשחק הוא זה, הרי המשפחה כשהיא עמוסה, כשיש עליה עוני, הם פשוט לא מתפקדים. זה לפעמים דברים פשוטים, כמו שהוא אמר, כמו להביא תעודת זהות. להביא תעודת זהות הם לא מסוגלים כי אין להם כוח. המערכת הזאת פשוט לוקחת אותם למעלה, מוציאה אותם, ממש מוציאה אותם מתחתיות, מרימה אותם למעלה והם נפתחים לעולם, פתאום הם מתחילים לראות אור. נסביר על המשכורות, שהמשכורות עולות, ממש כאילו משנים להם שינוי חיים טוטאלי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמה מוקדים יש לכם כאלה? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> כאלה יש לנו שניים, אחד במגדל העמק ואחד בירושלים, אבל הם פועלים גם באופן רחב על הנקודות האחרות שלנו, אבל לא כמרכזים פיזיים. למעשה אחת השאיפות המרכזיות שלנו הייתה, חלק ממודל הפעולה שלנו, אנחנו מסתכלים על עצמנו כמו סטרטאפ חברתי. מה רוצה סטאראפ לעשות? הוא מביא איזה רעיון טוב, מוכיח שהוא עובד והוא עושה את זה. אנחנו לא אקזיט בכסף, אנחנו רוצים אקזיט חברתי. המטרה שלנו זה לקחת ולהעביר את זה לריבון, למשרד הרווחה, מי שייקח את הדבר הזה, יראה שיש פה מודל שעובד, עוד פעם אתם תראו נתונים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מה החיבורים שלכם עם משרדי הממשלה כמו משרד הרווחה? בעיקרון אתם אמורים להיות בממשקים מאוד מאוד - - - << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> ברשותך תיכף אני ארחיב. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אוקיי. כי בסוף התכנית היא שאתם מחליפים את משרד הרווחה בעבודה שלכם. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> לא, אנחנו לא יכולים להחליף. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתם לא יכולים להחליף, אבל העבודה שאתם עושים - - - << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> אז אני אגיד עכשיו, אני אעשה איזה פאוזה. משרד הרווחה והביטחון החברתי משנת 2015 מקדם עבודה עם אוכלוסיות בעוני והדרה באמת עם גישה מודעת עוני, גישה אחרת. יש תכנית שבה עובד סוציאלי עובד עם המשפחה, לעובד הסוציאלי נצמד מלווה שמסייע בתהליכים של מיצוי הזכויות הפיזיים. התכנית פועלת היום בכ-130 רשויות בפריסה ארצית, התכנית מתייחסת גם למשפחות במצבי עוני וגם למשפחות שבהן המרכיב ההורי בעייתי ומשפחות במצבי סיכון. יש לנו גם מרכזים בכל אחת מה-130 רשויות, יש לנו מרכזי עוצמה. מרכזי העוצמה עובדים במודל של ארבעה תחומים, של עבודה עם המשפחה בתחום של מיצוי זכויות, מיצוי זכויות אקטיבי, יש מלווה מיצוי זכויות שמלווה את המשפחה, עבודה בתחום התעסוקה, כל הנושא של התעסוקה, ליווי כלכלי. בנושא הזה הרבה פעמים צריך לעזור למשפחה להתרומם, למצות את הזכויות שלה, לראות שבאמת היא מנהלת את החשבון בצורה נכונה. והדבר האחרון שהוא נדבך נוסף זה כל הנושא של רישות. אנחנו מבינים שהרבה פעמים אנשים שנמצאים במצבים של עוני וסיכון הם מודרים, הקשרים החברתיים שלהם הרבה פחות טובים והיכולת שלהם כמוני וכמוך להיעזר בחברה, להיעזר בקהילה כדי להסתדר, אני הרבה פעמים רואה בפייסבוק: מי מכיר את הבן אדם הזה שעובד פה, שיכול לעזור לי להעביר קורות חיים? את זה אין לאנשים בעוני והדרה והרבה פעמים הרישות החברתית הזאת היא מאוד משמעותית כדי להתקדם, כדי לצמוח, כדי לגדול, כדי לפתח יכולות. זה משהו נוסף שאנחנו במרכזי עוצמה עוזרים. אז זה הסיוע שאנחנו עוזרים. למען ההגינות אני אגיד ש'פתחון לב' מתמודדים כנראה בשני מכרזים שהמשרד עומד להוציא בתקופה הקרובה, גם של המעטפת וגם של כל הנושא של מכרז המלווים שאנחנו מקימים ולכן מעבר לזה אני לא – אבל זו תכנית שקיימת במשרד, שאנחנו עובדים. אני אגיד עוד משהו אחד, מ-2015 עד היום טיפלנו בכ-10,000 משפחות, התכנית הזאת מלווה מחקרית ויש נתונים מאוד מאוד יפים שבקרוב יוצגו לשר על כל הסיוע שניתן במרכזים. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אני מצטרף לכל מה שאביבית אמרה, מסכים עם כל מילה שנאמרה, ממש בפה מלא. אני חושב שהתכנית שהיא מדברת עליה היא פנטסטית ונהדרת ואני לא מתפלא שיש לה גם תוצאות נהדרות. אנחנו חושבים, התפיסה שלנו, ובגלל זה אנחנו עושים מאמץ כרגע לשכנע, גם כמובן את הגורמים במשרד הרווחה, הם כמובן נגישים ומכירים, שני דברים, האחד, שיש שינוי משמעותי בין התכניות, שהתכניות הן תכניות שונות, אבל בעיקר שהן מיועדות לאוכלוסיות קצת שונות, או אפילו שונות מאוד. זה בעצם הפער. התכנית הזאת היא באמת פנטסטית, אני חושב שהיא מתאימה לסוג האוכלוסייה, התכנית שלנו מתאימה לאוכלוסייה קצת שונה בהרבה מובנים וגם פועלת באלמנטים שונים, קודם כל השילוב עם נושא המזון, שהוא אקוטי מאוד מאוד בתהליך מבחינתנו, גם העבודה באלמנטים השונים וגם החיבור של הכול תחת קורת גג אחת. אבל זה לא חלילה יותר טוב או פחות טוב, זה שונה, זה מותאם לאוכלוסיות שונות. << דובר >> קריאה: << דובר >> למה האוכלוסיות שונות? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> מידת הצורך להיות פרואקטיבי, פסיבי או אקטיבי, היא שונה וזה יושב באוכלוסיות האלה על הרבה מאוד אלמנטים שהם שונים. מי שיגיע למרכז עוצמה הוא שונה לגמרי ממי שלא יגיע למרכז עוצמה לצורך העניין. << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> אני לא לגמרי מסכימה איתך, ואני אגיד גם שלפי הנתונים שלנו מעל 25% ממקבלי השירותים אצלנו בכל מערך התכניות מקבלים סיוע של הביטחון התזונתי. זאת אומרת זה לא לגמרי מדויק. << אורח >> דורון שלי: << אורח >> איך אני נהנה לראות עכשיו את הוויכוח. << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> זה לא ויכוח, חס וחלילה. << אורח >> דורון שלי: << אורח >> לא ויכוח, משהו של חזון מלפני 25 שנה, לפני שנת 2000 שפתאום מתגשם בין הרשויות. אני חשבתי שיזרקו אותנו תוך עשור, כנראה שלא, כנראה שזה צעד משלים לאותם ארגונים ממשלתיים שצריכים להיות. זה משהו אחר, זאת אומרת זה יותר משהו בוטיקי, יותר משהו שנותן רמה אישית. תסתכלו מה קורה, נכנסים לאיזה שהוא בית ועוטפים אותו מכל הכיוונים. כשהוא נכנס למשרד ממשלתי, עני שנכנס למשרד ממשלתי קצת הולך טיפה אחורה ואומר: אני צריך לפנות למשהו מסוים ולמישהו מסוים לקבל משהו מסוים ופה הוא נכנס למעטפת מסוימת. אני כל כך מברך ונהנה להסתכל עכשיו על ההתפלפלות בדפי גמרא, אני לומד בבית כנסת אז ככה שנוח לי להסתכל בהיבט הזה ולתרום כמה שאני יכול, אבל אני נורא נהנה לראות את ההתפלפלות הזאת, אנחנו עושים את זה, אנחנו עושים את זה, איזה כיף שמשרדי הממשלה נכנסו פנימה. רק הערה אחת, בראייה של משרד הרווחה, כשהקמנו את העמותה, עד היום, נכון או לא נכון, משרד הרווחה כל חג מה מבקש מאיתנו? הוא נותן לנו רשימת כתובות לחלק סלי מזון. זאת אומרת הם נהנים מהעניין, לא פוגעים בזה. בדיוק הפוך. השילוב הזה, היחד, בין שני הארגונים, אין יותר טוב מזה. אבל הלוואי שהם גם - - - << אורח >> הילה: << אורח >> אם יורשה לי, רק לצורך המחשה, שווה לראות בהזדמנות זו את החלק הזה שמדבר גם על המרכיבים השונים של 'להיטיב'. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> תיכף אנחנו נדבר על זה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> איך אתם מממנים את כל הפעילות? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> הפעילות ממומנת רובה ככולה מתרומות של הציבור עם תמיכות מסוימות. זה החלק שיוכי הכי אוהבת, אנחנו - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אם זה התמיכות, אני מאוד מעריך, יוכי, אבל - - - << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אנחנו מפעילים את המכרז של משרד הפנים של כרטיסי המזון, אנחנו מפעילים חצי שנה וחצי שנה בירושלים. האמת שביום חמישי התבשרנו שאנחנו נפעיל עם משרד הרווחה את התכנית של נור. אנחנו מפעילים עם משרד הביטחון, עם משרד הבריאות. הכול מהשנה וחצי האחרונות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> חלוקה כמה זה תרומות, כמה זה תמיכות באחוזים. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> הדרך הכי טובה להסתכל על תמיכות, אנחנו מקבלים תמיכות דרך יוכי, אנחנו מחלקים, הסלים אצלנו הם קצת שונים מהנורמות, גם בגלל התכיפות, שזה כל שבוע, וגם בגלל הגודל של הסל. הסל שלנו בערך 450 שקלים, יחסית גדול. זה כאילו נהיה לא כלכלי, כי עדיין נשאר ה-180 שקל, נכון? << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> 150 שקל. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> בעיקרון עמותה חכמה, במרכאות, מחלקת סל מזון של 150 שקלים לבן אדם, אבל מי שמבין שמשפחה לא יכולה לאכול גם לא בשבוע ב-150 שקלים, מישהו צריך לעשות את זה יותר גדול, אז אנחנו מחלקים 500 שקלים, הקרטון שבו אנחנו שמים את המזון עולה לנו שישה שקלים. יוכי, כמה מקבלים לסל היום? חמישה וחצי? << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> משהו כזה. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אנחנו מקבלים קצת פחות מהקרטון שבו אנחנו שמים את סלי המזון. מבחינת חלוקת סלי מזון, לא אמרנו מקודם, אבל בעוני אנחנו עושים הבחנה בין שני סוגים של עוני, עוני כרוני ועוני בר חלוף. רוצה לומר, בן אדם בן 85 ערירי אתה לא יכול להוציא מעוני, אתה צריך לאפשר לו לחיות את חייו בכבוד. זה דפוס פעולה גם כן שאנחנו פועלים בו ועושים אותו בכבוד מאוד גדול. אנחנו מחלקים בעולמות האלה של המזון בעשרות מיליוני שקלים, מהארגונים היותר גדולים גם בעולמות האלה של המזון, אבל הרוב המכריע של הפעילות שלנו היא פעילות שממומנת מתרומות של הציבור הרחב בעיקר. אנחנו פועלים מאוד חזק בציבור הרחב וגם בגופים עסקיים וכו'. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתם גם הולכים על תרומות של אוכל ודברים או רק תרומות כספיות? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> בוודאי. הרוב המכריע של האוכל שאנחנו מחלקים מגיע מהצלת מזון. אנחנו עושים הצלת מזון אצל הקמעונאים, שזה המקומות עם המזון הכי גדול שנעלם, אצל הקמעונאים נעלם הכי הרבה מזון בתוך הנושא הזה של הצלת מזון, והרוב המכריע של הפעילות שלנו זה הצלת מזון משם. אנחנו עוסקים גם בזה. יש לנו גם עוד פרויקטים של איכות סביבה, מחזור, פרויקטים של החזרה לתעסוקה של האוכלוסיות שלנו דרך פעילויות, יש לנו מפעל מחזור שבו אנחנו מעסיקים את האנשים שאנחנו מסייעים להם. יש המון פעילויות. מחזור הפעילות בשנה האחרונה היה 405 מיליון שקל, מהארגונים היותר גדולים בהיבט הזה. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> המשרד שלנו תמך ב-2.2 מיליון בערך ב-22'. יש התקדמות. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> יש התקדמות, חד משמעית. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> התקדמות גדולה. אני חושבת שמאיר כהן, כשהוא קיבע את תקציב התמיכות בבסיס התקציב זו הייתה פעולה משמעותית. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> בדרך כלל היינו רגילים לדבר עם יוכי ב-2023 לשאול אותם מה קורה עם התקציב של 2021. עכשיו זה לפחות כבר לא כך. זה באמת היה, אנחנו צוחקים, אבל זה היה בדיליי של שנתיים. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> אני חושבת שזה סכום מאוד מכובד, צריך להמשיך לעבוד על זה, השר שמע את זה כשהוא נכנס למשרד. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> וגם הייתה הגדלה באחרון. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מראה שליחות של השר שביום כזה חם גם ניסה להסביר לציבור שלא רק כשחורף אז צריך עזרה לקשישים, דווקא בימים כאלה, שמעתי שהוא לקח את זה בצורה רצינית, וזה נכון, בימים כאלה יש קשישים, איך אמרת? אי אפשר לתת להם לצאת ממעגל העוני, צריך לדאוג להם במקום שהם נמצאים, אז בוודאי בימים כאלה צריך ללכת ולראות מה קורה איתם. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> זה לא רק קשישים, למרות שיש אוכלוסיית קשישים, אבל יש אוכלוסיות שלמות שלצאת למעגל העבודה ולפתור את הבעיה זה לא רלוונטי להם, כך נכים, כך תשושי נפש, כך המון אוכלוסיות. הבוקר קיבלתי טלפון מבחור שהוא הלום קרב. הוא גר באוטו שלושה חודשים, המצב האבסורדי, הוא מקבל סיוע בשכר דירה ממשרד הביטחון דרך 'נפש אחת', אבל מה הבעיה שלו? הוא אומר: אני כל חודש-חודשיים מקבל ג'ננה, רב עם בעל הדירה שלי והוא זורק אותי. נמאס לי כבר לעבור ממקום למקום, אז החלטתי שאני גר באוטו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> יש להם תכנית מיוחדת עכשיו שהולכים לעשות, בית משקם כזה לתקופה מסוימת. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> נכון. לכן אני אומר, התפיסה הזאת שברור לי שפה היא לא התפיסה הרווחת, אבל בעבר הייתה תפיסה שאומרת שלכולם אפשר לפתור את הבעיה, לא, לא לכולם אפשר לפתור את הבעיה ואנחנו צריכים גם אלה שאי אפשר לפתור להם את הבעיה לדעת לתת פתרון. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בני, אני אשמח אם תתאר תהליך, כשהוא מתחיל ואיפה הוא נגמר והאם הוא מסתיים. << אורח >> בני ינאי: << אורח >> אני מקווה שאני אגע בהכול. אני רוצה להתחיל במשהו אחר, קודם כל להגיד תודה לפקידות הממשלתית ולכם על השליחות הציבורית שאתם עושים עבור כולם, אני יודע שזה שלא שכיח שאומרים לכם את זה או רחוק מזה כאילו שנות אור, וכל מה שאני הולך להגיד זה אנשי הצוות שלי עושים, אני הולך להתהדר בדברים שאני אולי יש לי זכות לעמוד בהם, אבל האנשים האלה נוגעים לליבי. עוני. אנחנו מבינים שעוני, אני מגיע מתוך עוני. היום אני איש חזק, אני יכול לא לעבוד, אבל גדלתי בקומה שלישית בלי מעלית בלוד, שישה ילדים באותו חדר, הייתי בטוח שחותכים ביצה לארבע. אני זוכר שבאמצע החיים מישהו נגע לי בכתף ואנחנו נוגעים בכתף ועושים את זה בצורה כזו לאנשים שנמצאים פה ונכנסים אלינו. אתם שמעתם קצת בקטנה את בתיה, אבל יש לנו כמעט 100 משפחות שנמצאות פה במרכז הזה וגם במגדל העמק ואנחנו מייצרים שינוי חברתי מאוד משמעותי. אנחנו לא מתכוונים להיות פרלליים לתכנית ממשלתית כזו או אחרת, יש לנו הוקרה והערכה גדולה לכל מי שעושה בתחום הזה, הלוואי שלא נצטרך להיטיב אף פעם והלוואי שלא נצטרך את משרד הרווחה, אבל נראה לי שאנחנו רחוק מזה שנות אור. רק על ההגדרה שלי אפשר לספר מה אנחנו עושים, המשוואה הנוראית והאיומה הזאת, כמו שאלי דיבר עליה, זה שאתה יכול ללכת היום לבית חולים קרוב, לילד שנולד למשפחה ענייה, שנייה אחרי שחתכו לו את חבל הטבור ולהגיד לו: תשמע שנייה, ילד, אתה לא צריך לעבוד בעשר השנים הבאות, אתה תהיה עני, למה? כי ככה המדינה שלך אומרת, שתהיה עני. הנתון הזה הוא מזעזע מבחינתנו, אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לפעול בעיקר בגלל שני אספקטים. מאוד משמעותיים, האחד לטפל בעוני, שהוא הרבה מאוד דברים. אז בשלב ראשון אנחנו מנקים את המרחב. אנחנו נעשה סלון של בית, באופן מכוון הדלת שלנו כל הזמן פתוחה. באופן חריג, אנשים מכירים את זה, היא סגורה כי אנחנו מבינים שבן אדם שבא לבקש עזרה הוא לא ישן בלילה לפני אז אנחנו רוצים שיפגוש דלת פתוחה. הוא נכנס למרחב סלוני ובמרחב הסלוני של הבית שלו, שאותו אנחנו בשלב הראשון לא מכירים, אנחנו מנקים את הרעש באוזניים. אנחנו מבינים שהיחסים שלו עם הילדים שלו לא טובים כי אין לו מה לאכול, אנחנו מבינים שהיחסים בין בני הזוג הם לא טובים כי אין להם מה לאכול. אנחנו מבינים שאין לו עבודה, אנחנו מבינים שיש לו שני איומים גדולים. כשתגיעו לתיבת הדואר שלכם בדרך הביתה תקוו שאין שם דואר, למה? כי זו הדרך של כל מי שרוצה מכם משהו לפתור את הדבר הזה. אצלם זה נפרץ, יש מאות מכתבים שהם לא פותחים. ואז אנחנו אומרים לו: אתה נכנסת אלינו, נצמיד לך חונכים לילדים, אושר עושה את זה בכישרון רב, ישר חונכים לילדים שהם אח גדול, מכינים איתו שיעורים, משחקים איתו כדורגל, לא קרה כלום. אנחנו עושים מנטורינג בסיסי כדי לפתח איזה סוג של זיקה לחיים בחזרה ואומרים לו: שמע, קח את שקית הזבל הכי גדולה שיש לך בבית, שים את כל הדואר, אתה בא לפה, אנחנו נפתח איתך מכתב מכתב ואתה לא לבד. אנחנו הולכים איתך צעד צעד, אנחנו הולכים איתך יד ביד לכל מה שאתה צריך ואולי גולת הכותרת שמלווה אותנו, אנחנו אומרים לו: אתה בשותפות. כי כשבן אדם בא לבקש עזרה אז תמיד יש מין נטייה להגיד: שמע שנייה, אני אגיד לך מה לא בסדר. אז אנחנו לא, אנחנו אומרים לו: אנחנו שותפים שלך, אנחנו יודעים שהחיים פגעו בך ואנחנו שותפים שלך. אנחנו הולכים איתו יד ביד. ואז מכניסים אותו. אחרי שאנחנו מנקים לו את המרחב הסלוני קונים לו מקרר ומספקים לו חבילת מזון שבועית שמגיעה אליו, חלק ממותגים, אתם מוזמנים לראות את הסל, הוא מטורף. אנחנו נותנים לו את השקט הזה באוזניים שהוא יכול לאכול. אנשים הולכים לישון מוקדם כי הם רעבים, אנחנו חותכים את הדבר הזה. ואחרי שאנחנו קונים לו את המקרר ואת חבילת המזון שנכנסת לו למקרר אנחנו קונים שולחן שיהיה לילדים איך להכין שיעורים. ואחרי שאנחנו מסיימים את זה, מיטה לילדים, כי רוב הילדים ישנים על הרצפה. ואחרי שהזזנו את הרעש הזה אנחנו אומרים לו: בוא כנס לפה, כנס לעולם התעסוקה ולרעות. ופעם ראשונה שדיברו עם בתיה על החלומות שלה, והיא אמרה: החלום שלי? למה אתם שואלים אותי על החלום שלי? אף אחד לא שאל אותי מה החלום שלי. מה את רוצה לעשות? אז בתיה במקרה הזה בחרה, היא אמרה שהיא רוצה לעשות עוגות כאלה, היא רוצה להתמחות בקונדיטוריה, זה החלום שלה. ופעם ראשונה היא אומרת: ואללה אני יכולה להגשים את החלום שלי. אחרי שזה נגמר בתוך עולם התעסוקה, ורעות מובילה אותה מהחלום ליישום, של אולי עסק פרטי, אנחנו עוד מצויים בתוך העניין הזה, קודם כל כל הדואר שלה נפתח. אני לא אדבר על בתיה, על הרבה מאוד אנשים אחרים. אין מודל גנרי פה, אתם תראו את זה אחר כך בחדרים, אין מודל גנרי כי כל משפחה היא משפחה. ואז נכנסים לאושר, שמנהלת כמעט 50 אנשים שנותנים טיפול רגשי ו-CBT, כל מיני טיפולים של 500 שקלים, אבל מי יכול לקנות כזה דבר היום? אפילו מעמד ביניים רגיל לא יכול לקנות. מקבלים בחינם. ואנחנו מדידים והכול ועכשיו מדדנו את התלמידים שלנו שנמצאים במגדל העמק, פרסמנו לא מזמן את הנתונים, הילדים אצלנו מתחילים ב-40 ומסיימים ב-80. בשלושה ערכים, כישורים חברתיים, כישורים אישיים, מתמטיקה ואנגלית אתה רואה את הדבר הזה בתוך שנה. מתוך צניעות אני שואל את עצמי, מי אני בכלל? אז התכנית הזאת יודעת להוליד את הדבר הזה כל כך חזק, יודעת לייצר תכנית חברתית, אנחנו עד כדי כך מדידים שאני יכול להגיד בפה מלא שאחת מכל ארבע משפחות שייכנסו אלינו לתוך התהליך הזה ייצאו לחלוטין לחרות כלכלית וחברתית לנצח. יחזרו לשלם מיסים ויפסיקו לבקש הנחות תל"ן במערכת החינוך ויחזרו לשלם את הארנונה ואת התשלומים בעיריות ויחזרו להיות אנשים כאלה שמאמינים בעצמם ומגדלים את הילדים. כמו שאמרתי, אנחנו נותנים טיפול כל כך חזק בעולם הילדים שהאספקט השני שרק עכשיו אנחנו מתחילים למדוד אותו זה המניעתי. כמה ילדים שנולדו לתוך מציאות כזו, 75%, לא נצליח להוציא, כמה כאלה באמת באמת – אתם לא צריכים להתרגש, אתם מוזמנים לבוא לפה. אתה יושב פה ויש התרגשות. אנחנו מתרגשים כי אנחנו עובדים פה ויוצאים ילדים מחדר טיפולים שפעם ראשונה מישהו אומר לו: תשמע, אתה מסוגל. הוא יוצא מפה והוא אומר לנו, לא אחת, פעם ראשונה אני מרגיש בית. המשרדים האלה לא סתם נראים כך, בכוונה, אנחנו רוצים לייצר אקלים אחר ממה שקיים אצלם בבית. כשהם מגיעים לפה זה מייצר להם את הדבר הזה של מרחב מאפשר. זהו. אז דיברתי על 25% מהילדים, 26.2% ליתר דיוק, אנחנו ממש מדידים ברמת הקצה. בתלושי השכר אנחנו מייצרים ערך חברתי כל שבוע של מיליוני שקלים במרכז הזה ובמרכז ההוא. מיליוני שקלים זה אומר שמישהו שעבד בעבודת דחק כזו של 4,000 שקל, פתאום בעזרת רעות כזו או המקבילה שלה במגדל העמק, מקבל 6,500 שקל והוא מפסיק לבקש הנחות בעירייה. האיום הכי גדול שלו היה הלילה כי בלילה אתה לבד, אתה הכרית והשמיכה, אתה לא יכול לעשות שום דאווינים על אף אחד. הוא נכנס לפה והוא מספר, הוא אומר: תשמע, אני חזרתי להיות מישהו, הפכתי להיות משמעותי עבור הילדים שלי. טיפול זוגי מקבלים פה, כי זה החריב להם את הזוגיות ואילן הולך איתם לביטוח לאומי יד ביד ומדבר במקומם, כי היכולת הוורבלית שלהם, מה לעשות, פחות טובה מאנשי המקצוע. כל הדבר הזה שאנחנו מחוללים פה מייצר את הקסם החברתי הזה. כשנכנסתם אמרתי קסם חברתי, אני מאוד גאה במה שאני עושה כל יום. האנשים פה, חלקם אומרים לי לעיתים קרובות: אני מחכה לבוקר. אז אני מקווה, בעזרת אנשים כמוכם, שעומדים שם בעמדות האלה, זה לא מעניין אותי להתחרות, אבל הלוואי שיהיו עוד בתיה כאלה. << אורח >> בתיה: << אורח >> אני יכולה את זכות הדיבור? קודם כל נשארתי פה, אני צריכה היום ללכת לילדים, אבל נשארתי פה כי זה היה דיון כל כך מעניין ולשמוע כל אחד ואחד שמדבר זה באמת כמו אוכל לנשמה. אני יכולה להגיד שני מתרסים, אני יכולה להגיד את בתיה של לפני כמה שנים ב-2011 במחאת אוהלים, ישנה עם ילדה בת חודש וחצי וילד בן ארבע, חצי שנה, ואז נותנים להם פלסטר וזה לא עזר. אבל גם התודעה שלי אז הייתה שונה, התודעה שלי של אכלו לי ושתו לי ואין לי לאן להתקדם ואין לי מה לעשות. לא היה לי את המקומות האלה, לא הכרתי את המקומות האלה. אני באתי ממשפחה קשת יום, לכל אחד יש את החיים שלו, זה ברור, אני מדברת כרגע על עצמי, וכשהגעתי לפה, תמיד כשראיתי את הארגזים שהיו באוהלים של 'פתחון לב', תמיד אמרתי: וואו, איזה טוב הם עושים, ואיזה חלום היה להגיע מהמקום הכל כך נמוך שאני נמצאת, לבוא ולתת לאנשים את כל המעטפת הזאת תחת קורת גג אחת ושהם לא יצטרכו להיטרטר עם המצב הנפשי, המצב הבריאותי. אני כעיקרון מתמודדת עם פיברומיאלגיה, אני מתמודדת עם המון דברים. אני יכולה להגיד שגם עם כל הקשיים שאני חווה אני מקבלת כוחות מחודשים, אנשים מאמינים בי פה, אנשים רוצים לעזור לי, אנשים אומרים לי שאני יכולה אז אני יכולה, ואני קמה בחיוך ואני מגבה בדיוק את הדברים שבני אומר וכיף לי לבוא לאנשים שיש לי אוזן קשבת, שיש להם מענה לכל דבר בשבילי. הם מבחינתי השמים הם הגבול. אז תודה באמת על הזכות להיות פה, זה לא מובן מאליו, תודה. << אורח >> בני ינאי: << אורח >> נראה לי שבתיה סתמה את זה, אבל אני אסגור במילה שלה מילולית, אני מסכים. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> קודם כל תודה גם לבתיה וגם לבני, אני מרגיש קצת במעבר חד, אבל לצערנו אני כן רוצה להגיד לכם כמה נתונים, דווקא מספרים שצריך לדבר עליהם, אבל בסוף הרבה פעמים כשאנחנו משקיעים מהמשאבים של הארגון במערכות מחשוב לדוגמה, תמיד אומרים לנו: מה זה? זה לא הומניטרי, תקנו עם זה אוכל, אבל אנחנו מזכירים שבסוף לעשות שינוי ולעשות סיוע הומניטרי זה בא גם על ידי גיוס של הטכנולוגיה. זה חלק מהדברים שצריכים להבין. אם הולכים למחצית הראשונה של 2023 בנתונים, בממוצע כל המשפחות שאנחנו מטפלים בהם בפרויקט 'להיטיב' הגדילו את ההכנסה הממוצעת לאדם שמשתתף בתכנית ב-1,523 שקלים. רק כדי להבין, לפחות 17% מהמשפחות שלנו הן משפחות עם שש נפשות ומעלה. זאת אומרת זה לא עכשיו שאנחנו עושים איזה פעילות נקודתית רק אצל משפחות קטנות. << דובר >> קריאה: << דובר >> מה זאת אומרת, זה מיצוי הזכויות? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> לא, הדבר הזה נגמר בזה שאנשים מועסקים במקום עבודה והם מפסיקים לקבל עזרה, לא מ'פתחון לב' ולא מאף אחד אחר. המשרד שהכי חשוב היה שיהיה פה זה משרד האוצר כדי שיעשה את התובנה הזאת של להשקיע באנשים, בסוף זה גם עושה לו כסף, ולא רק יתנגד עקרונית לכל דבר שהוא בזבוז של כסף. סליחה על הוצאת התסכול, אבל אם אני מסתכל בנתונים, חצי שנת פעילות מימוש זכויות, רק לאנשים של פרויקט 'להיטיב' 3,804,000 שקלים. הגדלת יכולת הכנסה 2,449,652. על כל שקל השקעה שלנו אנחנו מצליחים לייצר אימפקט של שלושה וחצי שקלים. הנתונים האלה יכולים ללכת הלאה לעוד הרבה נקודות, אבל אנחנו בודקים גם את ההיבט האנושי, כמו שאמרתי, 80% הגדילו את תחושת המסוגלות, 83% מהילדים עושים שיפור בציונים שלהם בבית הספר בלימודים. זאת אומרת אנחנו רואים את מעגלי ההשפעה שמתחילים בתוך הבית הזה, איך הם יוצאים לתחומים אחרים בכלל של החיים וזה חלק חשוב ונדרש. יש עוד הרבה נתונים, אני לא אקריא את כולם, כי זה פחות מדיד. עוד יתרון אגב שיושב בתוך זה, דיבר על זה קודם בני, כשהוא עושה את הפעילות, ארגון כמו שלנו, אנחנו יודעים לחבר אליו שותפויות ולהביא בכמעט שמונה מיליון נוספים שירותים שארגונים אחרים מביאים ללא כסף. הוא דיבר על הנחות כאלה ואחרות, ולכן כל שקל השקעה בפעילות מתרגם את עצמו לפי כמה וכמה וכמה. זה עוד איזה שהוא הבדל בפעילות מול המדינה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הארגונים נותנים את זה בחינם? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> כן. << אורח >> בני ינאי: << אורח >> יש הרבה עמותות שעושות טוב פה בארץ, אנחנו משמשים כאינטגרטור מאוד מרכזי, בטח בירושלים ובטח במגדל העמק, אנחנו מייצרים את כל האימפקט של העמותות, אנחנו מוציאים דרכנו, דרך איתור המשפחות, כי אנחנו מאוד מדויקים במה הצורך. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> למשל העצמה רגשית או כל הדברים האלה, זה עמותות שהן - - - << אורח >> בני ינאי: << אורח >> חלקם אנחנו משלמים, חלקם עמותות, חלקם מתנדבים. יש לנו צבא של 50 מטפלים תחתינו. צריך להבין, זה מקום קטן, עם מעט מאוד אנשים אנחנו מייצרים את האימפקט החברתי הזה, אבל מתחת זה עדיין - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> איזה אוכלוסיות? איך זה עובד? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> פה ספציפית בירושלים, אחת הנקודות הכואבות והמבישות, זה ש-64% מהמשפחות שמטופלות פה הן חד הוריות, משפחות שהגברים לא בתמונה. בני, האחוז מתוכם שחוו אלימות? << אורח >> בני ינאי: << אורח >> 54% אלימות פיזית, מילולית ונפשית. זו אוכלוסייה מאוד רחבה, אנחנו נותנים להם חוזק מנטלי, אנחנו מצמידים להם מנטור, מעבר לרעות שמסבירה את החלום, צריך לחזק אותם כי הן באמת מרוסקות עד עפר עם יכולת כלכלית שאפילו לא קיימת, כדי חרפת רעב. אנחנו רואים בזה הצלחה יפה מאוד, אבל אני רוצה לשים דגש על הילדים האלה עם העקומה הליניארית שאנחנו רוצים לצייר אותה, תוך שנת לימודים אחת, זה פחות משנה קלנדרית, יש לנו את הנתונים ואנחנו נשמח להציג לכם אותם, של ילדים שמתחילים מזה שהם אולי לא הולכים לבית הספר או בציון 40 והם מסיימים ב-80, בכישורי שפה, בכישורים חברתיים, במתמטיקה, אנגלית. דרך אגב אנחנו מפרסמים שלושה שאלונים, תחילת שנה, אמצע שנה, סוף שנה, כדי להחזיק את זה ממש חזק. אני גם מגיע מעולם המחקר, כדי להחזיק את זה ממש חזק אז אנחנו מפרסמים את זה גם ליועצות בתי הספר, גם להורים ולתלמידים, גם למשפחות. את הנתונים שאנחנו מכמתים אנחנו מגיעים להערכות שאומרות רגע, קרה פה משהו עם הילדים האלה. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אתם עושים את כל התהליך של איסוף המידע? << אורח >> בני ינאי: << אורח >> כן. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> גם בליווי מחקרי. כל הנתונים שאנחנו מחזיקים פה יש גורם חיצוני שמודד ובודק אותנו. מה השם של החוקר? << אורח >> בני ינאי: << אורח >> שלום בוחבוט. זה מוסד מחקרי שנותן תוקף לשאלונים. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> רועי, אתה יכול לספר על הפרויקט של 'זכות בקלות'. יש פרויקט נוסף שאנחנו עושים בשיתוף הביטוח הלאומי שגם מובל בצוות של רועי. << אורח >> רועי שיפטן: << אורח >> 'זכות בקלות' זה בעצם פרויקט שבא לתת מענה, כשאנחנו מסתכלים על מיצוי זכויות בארץ התהליך שעובר האזרח, בעצם היום מי שמכיר, יש פיילוט שבנוהל זכויות של המדינה, שאתה יכול להקיש את תעודת הזהות שלך ואת הפרטים שלך ולקבל איזה שהוא מיפוי ואפיון של מה מגיע לך וזה מהנתונים שקיימים במשרדי הממשלה השונים ומשם אתה יכול לצאת, או לאתר כל זכות ולאתר את הזכויות שלך ואתה יכול לקבל פרטים. אם אתה מסוגל לעשות את זה באופן עצמאי אתה הולך וממצה את הזכות באופן עצמאי, אם לא, אתה רוצה להיעזר באיזה שהוא גוף כלכלי שאתה משלם לו והוא מסייע לך. אם זה לא מסתדר אתה נמצא באחד משני המקומות, או שאתה יכול לגשת לסניפים של מיצוי זכויות כמו שי"ל, כמו סניפים של מיצוי זכויות שלנו ועוד עמותות אחרות שעושות מיצוי זכויות, או שאתה נתקע באיזה שהוא תהליך שבו אתה עושה לבד. לפעמים המוטיבציה או החסמים הבירוקרטיים או קשיים של הבנה מונעים ממך את הדבר הזה. באחוזים האלה של בין מי שיכול למצות בעזרה כלכלית לבין מי שהולך לסניפים של 'פתחון לב' או הסניפים של שי"ל יש נדבך מרכזי שלא מקבל מענה מספק. הפרויקט של 'זכות בקלות' מה שהוא בא לעשות, בעצם הוא אומר שמכל מקום אתם יכולים לפנות אלינו, בכל נושא שקשור למיצוי זכויות, בתוך שלושה ימי עסקים יחזור אליכם מומחה בתחום שאליו פניתם. אם יש לכם בעיה בדיני עבודה, אם יש לכם בעיה בהוצאה לפועל, בדיור ציבורי, כרגע גם בהתמודדות נפשית, ואנחנו לאט לאט מכניסים עוד ועוד תחומים, אפשר להשאיר הודעה דרך ווטסאפ, דרך הטלפון או דרך האינטרנט, ותוך שלושה ימים חוזר אליך מישהו. אבל הוא לא רק חוזר ומדבר איתך, אלא מתחיל איתך תהליך של ליווי טלפוני, לפעמים גם וידאו, כולל מילוי מסמכים, וכל שבוע הוא מרים אליך טלפון מחדש יזום מהצד שלנו, שואל אותך: מה קורה, יעקב? הגשת את המסמכים? קיבלת תשובה? אוקיי, אני אתקשר אליך בשבוע הבא. עדיין לא? בוא תשלח לי אותם, בוא נראה מה לא בסדר, עד שאתה ממצה את הזכות אנחנו לא עוזבים אותך ככל שאתה רוצה אותנו שם ואנחנו מביאים אותך בסופו של דבר למיצוי הזכות. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> כל הדבר הזה מבוסס על אפליקציה שאנחנו פיתחנו שהיא יושבת בשני מקומות. מצד אחד היא יושבת אצל אלפי מתנדבים בתוך הסמרטפון ואז הם יכולים להתנדב בדרך, באוטובוס, הם בדרך ממקום למקום יכולים להתנדב דרך המערכת שמשקפת להם את הנתונים, אבל מהצד השני אנחנו רותמים את כל הארגונים החברתיים, אנחנו נותנים להם את המערכת כמערכת CRM שיושבת אצלם בארגון כדי לנהל את כל התהליך ומספקים להם את הפרסום לפניות ומתוך זה אנחנו עושים את החיבור. למה זה קשור גם לשיחתנו? זה שוב בפערי ההבדלים היכולת של גוף מהחברה האזרחית להיות אינטגרטור להמון המון המון גופים שיושבים כבר על העשייה הזאת בלי הצורך להגדיל את המשאבים בצורה משמעותית כדי לרכוש את השירותים האלה. זה חלק משמעותי בתוך התהליך. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמה מתנדבים עובדים יש לכם בארגון? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> ב'פתחון לב' עוברים בשנה 15,000 מתנדבים יוניקים, מעבר לזה יש 258 מתנדבים קבועים שזה אומר שהם מגיעים ליום עבודה שלם אחת לשבוע ומעלה, על זה יש צוות של 97 עובדים בשכר, רובם מנחים שעובדים בפעילות החינוכית שלנו, כמו שאמרתי שנמצאת בכל הארץ. << דובר >> יונתן בן-הרוש: << דובר >> נניח שעכשיו היו מגדילים לך את התרומות היית מוסיף עוד כסף כדי לפתח את המקום פה? היית פותח מקום אחר בארץ? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> זו שאלה מצוינת, כאילו הזמנתי. זו בדיוק התפיסה השונה שלנו. הרבה פעמים פועלים בווליומים, או בזה או בזה או בזה, התפיסה שלנו אומרת שאי אפשר כי אז אחוזי ההצלחה יורדים פלאים. אני אקח מישהו ואני אתן לו רק 'להיטיב', אבל אני לא אדאג לייצר לו את השקט הנפשי בזה שהוא יודע שאת זה יש ואת זה יש ואת האוכל יש ואת זה, אני לא אצליח באותם אחוזים. שים לב למשל למיצוי זכויות, לפער שאמרתי לך בין 19% - - - ו-84% סגירת טיפול. הדרך לתפיסתנו, שזה קצת הפוך לתפיסה שהמדינה הלכה אליה, אני לא יודע אפילו אם מתוך אג'נדה, שהיא הלכה כחלק מההפרטה, מכרז מכרז מכרז מכרז, ואז איך תעביר אנשים בין מקום למקום? כדי לדעת את התשובה הכי אמיתית, שכל אחד רגע יחשוב עם עצמו בכנות מלאה ובשקט אם הוא מגיע ל – תחשבו רגע אם הלכתם כבר למשרד ממשלתי והגעתם ועמדתם בתור ואז אמרתם יופי, עשיתם את זה, עכשיו כדי להשלים את הפעולה לך למשרד ההוא ושם תמשיך. זה בדיוק מה שאמרתי, בדיוק הפוך אצלנו, אנחנו אומרים: אל תלך לשום מקום, תבוא לפה, מפה הכול. << דובר >> יונתן בן-הרוש: << דובר >> אבל כשאתה אומר תבוא לפה בסופו של דבר זה משרת רק אוכלוסייה שגרה קרוב לפה. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אמרת לי אם היית אומר לי: קח, אין ספור כסף, לא הייתי עושה רק יותר אוכל או רק יותר 'להיטיב', או רק יותר כל אחד מאלה, אלא הייתי לוקח ומייצר את המודל הזה, ההוליסטי השלם, שרץ וממשיך ומתפתח וגדל. זה מה שאמרתי בראשית דבריי, שאנחנו צריכים להיות כמו סטרטאפ, לעשות את האקזיט, האקזיט שאנחנו רוצים זה להעביר את זה למדינה בלי לקבל על זה משאבים, אנחנו לא מנסים למכור שום דבר לאף אחד, ולעשות את זה ברמה הלאומית. תחשבו רגע, אמרתי לכם שחסר פה את משרד האוצר, בישראל חיים 1,930,000 אנשים מתחת לקו העוני, הפעילות שאנחנו עושים נמשכת בין 12 ל-18 חודשים למשפחות, כמו שאמר קודם בני את הנתון, אחת מארבע משפחות מסיימות את זה מחוץ למעגל העוני. אתם מנסים לחשוב שנייה מה היה קורה במדינה אם תוך שנה וחצי היינו מוציאים רבע מהמשפחות מעוני. עזבו רבע, 10%, עזבי 10%, 5%, עזבו 5%, 3%, חוסר היכולת של האוצר להבין שזה המנוף הכלכלי הכי גדול שיש לנו במדינה זה אולי אחד הכשלים הכי מעצבנים, הכי קשים שיש לנו בתוך המדינה. אבל אנחנו מדברים ותמיד אנחנו אומרים על הצורך בפעילות אחודה הוליסטית, גם אגב בתפיסה שמובילה ש"ס עכשיו בפרויקט של הרשות למיגור העוני. בעצם מה היא אומרת? בואו נכנוס את כל המשרדים תחת קורת גג אחת, כי זה כבר לא שאלה, זה סימן קריאה שההפרדה הזאת בין הפעילויות זאת הסיבה - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אלי, אני רק רוצה להגיד, אני באתי מהרשויות. בעיריית ירושלים יש אגף רווחה גדול, רציני, גם שם יש מיצוי זכויות וגם שם יש – ואני מנסה להבין מה קורה אצלכם שאין שם, כי סליחה שאני אומר למשרדים האחרים, אני מרגיש שאצלכם יש הרבה יותר, אני מנסה להבין מה השוני, האם כי שם כל אחד לבד או בדברים אחרים או לא מחוברים או אין את המקום הזה של 'להיטיב'? אני מדבר דווקא על החלק הזה. הייתי יושב ראש ועדה, אני קצת מכיר ושמעתי על הרבה דברים, על הרבה תכניות, יש תכניות, 'נושמים לרווחה', אין ספור תכניות שיש בעיריית ירושלים ובכל הארץ, דווקא משרד הרווחה, ויבורכו באמת, הם עושים הרבה הרבה תכניות, השאלה איפה הממשק או איפה החוסר. איפה אנחנו צריכים לתקן בשביל שלא יהיו צריכים להגיע לפה, בשביל באמת להוציא את האנשים. כי אני מרגיש שכסף נשפך, יש כסף ומוציאים, והשאלה אם לא מסונכרנים מספיק, או שלא תחת קורת גג אחת? משהו שלא עובד בצורה נכונה בשביל להגיע לתוצאה. כי רצון טוב יש, אנשים מיוחדים יש בכל המשרדים שעובדים ועושים, אם זה ברשויות או אם משרדי הרווחה בכל שכונה ושכונה, בירושלים כדוגמה, יש לשכות רווחה מופלאות, באמת מופלאות, למה הדבר הזה לא מתקדם? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> קודם כל אמרתי, אנחנו עובדים עם שורה ארוכה מאוד של משרדי ממשלה, סליחה שאני אומר, מבחינתי האנשים, הסיירת של משרדי הממשלה זה משרד הרווחה והאנשים שנמצאים שם - - - << אורח >> עדי וולס: << אורח >> זה כי אתה לא מכיר אותנו. אם תכיר אותנו – << אורח >> אלי כהן: << אורח >> יכול להיות. אז אני אומר, רק מבין אלה שאני מכיר, אין אנשים עם תחושת השליחות הזאת, אין אנשים עם המחויבות הזאת. ממה שאני נתקלתי. וגם אמרת שאתה מרגיש שיש פה יותר ממה שיש ברווחה, אז תודה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אומר, או בגלל שאנשים פחות אוהבים להגיע למשרדים. אני דווקא הרבה פעמים דיברתי עם אנשים, הם פחות רוצים להיות מוכרים ברווחה, לא, רק לא את זה. איך הם אומרים? ברגע שאני מוכר ברווחה מחר ייקחו לי את הילדים, מוחרתיים – לא יודע, אל תיתנו לי להגיע למקום הזה. יכול להיות שזו הבעיה והם צריכים דווקא כן להיכנס, טיפה יותר להתחבר לארגונים האלה, ודווקא כן להכניס את האנשים לבית כזה שכביכול הם לא מחוברים לרשויות או שחס ושלום מחר ירגישו שחרב עליהם עולמם. כמו שבן אדם אומר: כשאני מגיע למשרד אני לוקח מה שצריך ואני הולך הביתה, לא רוצה יותר מדי להתערבב. בסוף העוני נמצא, לטפל בו חייבים כי אין פתרון אחר. זה לא שאם אנחנו עכשיו נעצום עיניים אז נקום בעוד שנתיים ונגיד: תשמע, אלי, ברוך ה', זה חלף מן העולם. לצערנו זה לא חלף, גם הקדוש ברוך הוא ככה קבע, לא יחדל אביון מקרב הארץ, כאילו אביונים יהיו, לצערנו, כי כך אנחנו חיים, זאת האמונה שלנו, בן אדם צריך לתת. כוח הצדקה, הקדוש ברוך הוא אמר שזה לא לשנה מסוימת או לתקופה, תמיד צריך לתת צדקה ותמיד צריך לעזור וזה חלק מהנתינה שלנו, זה החסד וזה חלק אינטגרלי מהחיים שלנו, אבל השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות בשביל להפחית, בשביל למנוע, בשביל לעזור יותר לאנשים. אני שומע את זה מארגונים, 'פתחון לב' הוא באמת ארגון רציני מאוד שעושה ופועל, והשאלה מה אנחנו יכולים לעשות, או לעזור לו, או לעזור לעצמנו לעשות את זה קצת יותר טוב בצורה שאנשים באמת ייצאו מהמעגל הזה. כי אני אומר עוד פעם, כל כך הרבה תכניות טובות יש, באמת שיש תכניות, יש אין ספור תכניות שפגשתי ואני נפגשתי אנשים שגם מספרים דווקא על העצמה, דווקא על תעסוקה, דווקא על כלכלת בית בצורה יותר מסודרת, בהרבה רבדים שגם הם נוגעים, אבל בסוף אני לא שומע שאנחנו מצליחים, כל אחת מארבע משפחות, להוציא אותם מהמעגל. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב קצת אחרת. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> התחלתי קודם, אני חושב שאין משהו שאנחנו נותנים שתגיד שאין אותו למשרד הרווחה .אני חושב שיש למשרד הרווחה פתרונות טובים לכל הדברים, כמו שאמרתי קודם, אבל יש כמה הבדלים שחלקם, אין מה לעשות, זה שמשרד הרווחה, רמזתי קודם על נושאים כמו אוכלוסיות אחרות, בתיה לא תגיע למשרד הרווחה, היא פשוט לא תגיע מהסיבות שאמרת ואתה מכיר את זה, הם לא ייכנסו לרווחה. יש להם ילדים והם לא ייכנסו. בתוך פעילות המזון שאנחנו עושים למעלה מ-60% ממקבלי סיוע המזון הם לא מוכרי רווחה, הם גם מכירים את זה, הם לא יגיעו לרווחה ולא משנה מה תעשו, הם פשוט לא יגיעו לשם. זה אחת. שתיים, אני חושב שבסוף מסתכלים בתוך משרד הרווחה על שתי מתודות פעילות. יש את המתודה של הפרויקטים שמופעלים, המכרזים, ויש את המתודה של סלי המזון שעובדת על תמיכות רחבות. יש דבר אחד בעיניי שהוא לא ניתן לערעור, כמות הכוחות שיש היא מספיקה למשרד הרווחה ולעוד 20 'פתחון לב' ועדיין יישאר לנו עוד הרבה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אז זה בכל זאת תקציב, זה מה שאתה בא לומר? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> לכן אני אומר, לכל הפחות, זה אני חושב הפספוס, אמרתי את זה כמובן גם לשר, במקום העבודה שמנסה לעבוד כאחד אני הייתי אוסף את כולם, הולך לפורמט של 'פתחון לב', כל מי שיודע לעשות הוצאה מעוני, בוא, אני רוצה שתעשה. זו בכלל לא שאלה, כי אני לא יכול לעשות לבד. אני יכול להוציא 10,000 משפחות מטופלות, יש 300,000 שצריך. אז אני יודע לעשות 10,000. 'פתחון לב', אתה מביא כסף? בוא אני אעזור לך. תן שקל לשקל, לא משנה מה הפורמט, תן תמיכה. אז זה פער משמעותי שיש. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני מנסה להבין, אתה אומר שמשרד הרווחה נגיד מסוגל לטפל ב-10% מכל 1.9 מיליון אנשים, כדוגמה, הם לוקחים פלח, 'לתת' לוקחים עוד, כל אחד לוקח, והשאלה אין כפילויות? אפילו במיצוי זכויות, אפילו ב'נושמים לרווחה', בתכנית כלכלית, האם אין אנשים שגם אצלכם וגם נמצאים ברווחה וזה כפילויות, גם שלהם מבחינת אנשים, מבחינת כוח אדם, מבחינת כסף. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אני לא מכיר אף אחד, כמעט אף אחד, שאוהב לבזבז את הזמן שלו. מי שפתרת לו את הבעיה, לא רק שהוא לא ממשיך לבוא למקומות אחרים, הוא גם לא בא אלינו. מרגע שבתיה לא תהיה בבעיה אנחנו נקבל אותה רק כמתנדבת לעזור לאחרים, שגם זה קורה בתכנית. אנשים לא באים לקבל עזרה כי הם רוצים. אתה יודע, כל הזמן מתקשרים אליי כשמורידים תמיכה בשלושה שקלים למשפחות, איזה שהיא קצבה, שואלים: כמה אנשים מגיעים יותר למרכז הסיוע? עיתונאים. אני אומר לא מגיעים יותר, בן אדם לא מגיע בגלל שהורדנו לו שלושה שקלים, זה באמת אנשים שמגיעים ממקום שאין להם ברירה. << אורח >> בני ינאי: << אורח >> אלי, רק מילה אחת, סנני הכניסה שלנו הם כל כך רגישים שאחד הדברים שאנשים מכירים את זה, אין כפל תקציבים. לא ייתכן שייצא כסף של מדינה ובמקביל גם מתוך עמותה, זה הרבה מאוד כסף. לא קורה. הם לא יכולים לחצות את זה, אי אפשר לחצות את זה, יש יותר מדי סננים שחוסמים את העניין הזה של תקצוב מקביל. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אני אסביר ואני אשים על השולחן בדיו את הפער ש - - - << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> אני הייתי רוצה גם להתייחס לנושא. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אגיד מילה אחת, אני כן חושב שיש מקום לכפילויות וחוסר סדרים. הרבה עושים, כולם עושים, אבל בסוף יש אחד שיכול לקבל מעשרה כיוונים, או עשרה ארגונים שמקבלים על אותו ילד שכר ואני לא יודע אם זה בכלל מגיע לילד או לא. פה ודאי שמי שמקבל את הסל מקבל את הסל, זה לא שהסל הזה לא הגיע אליו, רק אני מנסה להבין בסוף איך אנחנו פועלים בצורה יותר טובה, כי איך אלי אמר? אני לא מחפש את הארגונים האלה, אני אתן לכם את הפורמט, קחו אותו, תשתמשו בו. כמו שהוא מחלק את הידע המחשובי שלו לכל אחד. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> התפיסה אצלנו נורא פשוטה, אנחנו עושים את הסינון. אם מישהו מגיע לפה והוא מטופל ב'נושמים לרווחה', אנחנו אומרים לו תודה רבה, אתה מטופל, הכול בסדר, הוא לא מתקבל. לא צריך שגם אנחנו. בגלל זה אמרתי, אנחנו לא עושים שום דבר שהמשרד לא עושה, ואני גם לא רוצה להגיד יותר טוב או פחות טוב או לא, אבל אני אשים את הדברים על השולחן, אנחנו בשיח עם משרד הרווחה בעניין הזה לגבי התכנית שאתם רואים פה היום, ואז השאלה שנשאלת היא תמיד: תגיד, במה היא יותר טובה או במה היא שונה ואנחנו נצטרך לעשות את זה ואת זה? כששאלת אותי, אני עניתי שהתשובה שלי שבכלל לא צריך לשאול את זה. התשובה היא, משפחה, אתם יודעים לעשות את זה ב-10,000 משפחות כמדינה, אתם יודעים לעשות את זה בעוד 2,000 משפחות ועוד אתם מביאים תקציבים כדי לעזור לזה, יופי, בואו נעזור. לצערנו הפער, זה באמת ברמה הזאת, זה בין 10,000 משפחות ל-300,000 משפחות שצריכות את העזרה. אנחנו מכירים, לא יביאו את התקציב, לא צפוי תקציב לעוד 290,000 משפחות, כנראה לא בחודשים הקרובים, אז אני חושב, ושאלת אותי מה הפער, אני הייתי עובד על זה שכל מי שיודע לעשות את העבודה, עומד בקריטריונים ובעיקר לוקח את המקום המתכלל, מי שצריך לעשות את הסדר, היחידי שיכול לעשות את הסדר כדי שלא יהיו כפילויות זו המדינה. ואצל יוכי יודעים לעשות את זה. שוב, בנושא הזה של סלי המזון, דווח לי למי אתה עוזר ואני אדאג שהוא לא עובד עוד עם עשרה אחרים. ההבדל הנוסף, החשוב מעבר לתחומי העשייה והאוכלוסיות שדיברתי עליהן, זה העובדה שאנחנו כגוף אזרחי יש לנו יכולת לגייס עוד עשרות מיליוני שקלים של ארגונים אחרים מתנדבים לתוך הפעילות הזאת. זה יכולת לעשות אימפקט הרבה הרבה יותר גדול. שוב, זה לא בא להחליף, כמו שאמרתי, זה בא לפעול לצד ובעיקר לאוכלוסיות קצת שונות. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> אני הייתי אולי מתחילה בעובדה שלפני שנה וחצי האוצר ומשרד המשפטים הגיעו למסקנה שנושא של תמיכות המזון שאנחנו מתקצבים את העמותות הוא לא כפילות לנושא של המיזם לביטחון תזונתי. זה היה צעד מאוד חשוב. הם תמיד דיברו על כפילות והם השאירו אותי תמיד על בסיס שאני בפיילוט, כי בפיילוט זה אפשרי, לא כשזה נהיה משהו קבוע. הם הבינו שכדי להציל משפחה קודם נותנים לה אוכל, כמו שציינתם, מיצוי זכויות למי שצריך לא מיצה, תכנית העצמה למי שמסוגל ויכול וכל הדבר הזה ביחד יכול באמת להוציא את המשפחה מקו העוני, קצת לעלות או לתת מענה. לכל אחד ספציפית זה בסך הכול שנה שזה עובד. האוצר מקבל גם הרבה כסף, האנשים האלה מקבלים 350 שקל כל חודש, משלמים מע"מ ומס הכנסה, קונים בזה אוכל. המדינה מאחורה מקבלת, זה לא פטור, וזה דבר שאני אמרתי בוועדה אצל חבר הכנסת אייכלר, שאני חושבת שכרטיס מזון כזה צריך להיות פטור ממע"מ ולקנות אותו מלא. העמותה עוד טרחה ועמלה מול כל המרכולים לקבל הנחה על מוצרי מזון, אז לפחות שייקנו אותו. מה זה 350 שקל? זה קנייה יומית, דו יומית? מקסימום. המיזם הארצי לביטחון תזונתי, בעצם היום זה פועל ב-220 רשויות, יש לנו בערך כ-26,000 משפחות, מדויק זה 25,665, המנכ"ל מקפיד שאני אגיד את הכמות, שאני לא אוציא ממנו עוד איזה סכום שהוא לא בהתחייבות, אבל יש כנראה כוונה כן למצוא לזה פתרון ולהגדיל את זה, לנסות להחזיר את אלה שקיבלו באופן זמני. יש כיוון, אנחנו ממתינים לפתרון. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> למציאת הכסף. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> כן. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> סליחה, להבדיל, בפרויקט של משרד הפנים, כי אומרים שזה פרויקטים דומים, 354,000 בתי אב, והקצאה ממוצעת זה 2,600, זאת אומרת צריך להבין את הפערים. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> גם אוכלוסיית היעד של הפנים היא שונה, אצלנו זה באמת האוכלוסייה שמוכרת על ידי אגף הרווחה, יש לה תיק פלוס סטטוס עוני, כאשר אנחנו אפשרנו למנהל אגף הרווחה גם במקרים ספציפיים שיקול דעת של אנשים בקהילה, כמו שסיפרת, מין בתיה כזו שלא רוצה להיות מוכרת וכאלה, לשלב אותם בתכנית. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני בן למשפחה עם 15 אחים ואחיות, אני זוכר כשהיינו ילדים הציעו לאבא שלי ללכת לרווחה, אז הוא היה יכול לקבל שמיכות, כל מיני דברים, הוא אמר: לשם אנחנו לא מתקרבים. הייתה כזו תחושה. אני מבין שעד היום הרבה אנשים חיים בצורה כזאת, תחושה שברגע שייכנסו לי לחיים מחר, אני לא יודע, הילד שלי יגיע בלי לחם בטעות או זרק את זה בדרך כבר יחליטו שאני לא יכול לטפל בילדים שלי או כל דבר שהוא. יש תחושה של לא להתקרב, כשאת אומרת את זה, סתם מעניין אותי, למה באמת לא עושים גם למשפחות, לא חסרות משפחות שהם באמת עניים והם לא נמצאים ברווחה, הם לא מוכרים. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> הרוב. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> זה עניין של תקציב. כשהאוצר אישר את ה-90 מיליון או 100 מיליון, הוא לקח עשרה חזרה, את ה-90 מיליון שקלים שר הרווחה דאז כהן היה צריך להחליט על איזה אוכלוסייה הולכים, הוא הלך לעניים שבחבורה, אלה שגם מוכרים, שהם נמצאים ממש בתחתית, שהם מגיעים למצב של דילוג על ארוחות. מדברים על עוני מאוד מאוד חמור. היינו חייבים ללכת לאוכלוסייה הזאת, זה מה שהוצג גם לאוצר וזה מה שהוסכם. בעצם חלפה בערך שנה אבל הצלחנו לעשות הצלבות נתונים. למשפחות האלה יש עדיפות להיכנס לתכנית של 'נושמים לרווחה', תכניות עוצמה, כל מנהלי אגפי הרווחה בארץ יודעים את זה, הם קיבלו מאיתנו מכתב ברור, חד משמעי, עם הנחיה, אבל אין מקום. יש לנו היום 7,000 משפחות שמשולבות. עד שהצלחתי קצת להוציא נתונים מהאגף שלך, לי יש הרי תעודות זהות, אז ביקשנו לעשות הצלבה, לא נתנו ל – לא משנה, נתנו את שלנו, הצלבה, יש לנו 7,000 משפחות שהן משולבות בתכניות של העצמה, שזה מאוד מאוד מכובד, ובכמות הזאת גם ביצעו להם מיצוי זכויות. רכז הביטחון התזונתי בעצם מופקד על מיצוי זכויות, אבל לא כולם צריכים. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> הנה זאת הבעיה. תראה, יש 7,000 משפחות שהיא אומרת שהן מקבלות כבר וצריך להעביר אותן גם לזה ואין תקן, עדיין התפיסה אומרת במקום שניקח אותם ונחבר אותם למישהו אחר שכן יכול, שפנוי לקבל את זה, אז זה שלא. זה בדיוק הפער שדיברתי עליו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתה רוצה לקבל את הנתונים מהם שתוכל לקבל את האנשים? << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אני לא רוצה את הנתונים, אני רוצה - - - << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> הוא לא יוכל לעמוד בזה, זה היקפים גדולים. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אנחנו יכולים לקחת 200 משפחות. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> אני אנסה לעשות את זה. רציתי להגיד את זה בסיום דבריי, אבל בואו נלך לפי סדר. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אם את לא יכולה להעביר, אז אולי תיתני למשפחות, כמו שהוא אמר פה, להעביר למשפחות את הטלפונים שלהם שייצרו קשר איתם. << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> המחלקות לשירותים חברתיים, ואלי דיבר על זה, משתדלות לתת ככל שהם יכולים לתת, ואני הייתי מנהלת מחלקה לשירותים חברתיים בעבר, אז אתה באמת מנסה למקסם את הנתונים ואתה נעזר במה שאתה מקבל ובכל מה שיש בסביבה שלך וזה מה שאנשים עושים. זה שלאנשים עדיין יש את הסטיגמה על המחלקות לשירותים חברתיים, אנחנו באמת בשנים האחרונות מנסים לעבוד על הנושא הזה כדי להפוך את המחלקה לשירותים חברתיים – לכן גם שונה השם של המשרד למשרד הרווחה והביטחון החברתי. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל העובדים הסוציאליים נמצאים במתקפה חסרת תקדים, זה המקום להגיד את זה, בכנסת, אז זה חלק מזה שהתדמית של העובדים הסוציאליים כל כך נשחקת. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> נכון, ובאנדרפייד הזוי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני רוצה להגיד מילה אחת דווקא לגבי מיצוי זכויות. כמו שאמר אלי מקודם, כל מי שיושב בחדר הוא לא מציב את הזכויות שלו, לא משנה באיזה תפקיד אנחנו. אני כבן אדם שמשלם ביטוח חיים, יכול להיות שיש לי הרבה זכויות שאני לא ממצה אותן בכלל, לא כי אני לא צריך אותן, כי אני לא יודע שאני יכול לקבל רפואת שיניים, שאני יכול לקבל כל מיני דברים, לא עושה אותם. הדבר הבסיסי, כמו שהוא אמר, אוכל זה דבר בסיסי, אבל מיצוי זכויות הוא לא פחות מזה, כי בסוף משפחה, משפחה חד הורית שיכולה לקבל סיוע בשכר דירה, 3,000 שקלים בחודש, בשבילה זה חיים ומוות. זה לא מותרות או משהו כזה. לכן אני אומר, למה שלפחות בדברים האלה, יש פה אנשים רציניים שעובדים ועושים את זה, הם לא יקבלו או שיקשרו אותם לאנשים שיעשו את זה? כי מספיק אתה פותח לבן אדם עוד משהו שהוא לא יודע עליו בכלל, עוד משהו שהוא יכול לקבל, עוד סיוע לילד או משהו דרך קופת חולים שהוא יכול לקחת את הילד לטיפול רגשי או לכל דבר שהוא יכול לקבל החזרים או דברים כאלה. כמו שהוא אמר, כשהילד נולד הוא יודע שהוא יהיה עני, לפחות את זה נעצור, נגדע את זה פה. << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> הדברים האלה נעשים ברמה הפרטנית ביום יום מול כל ארגוני הסיוע. כל מנהלת מחלקה לשירותים חברתיים מסתכלת במפה על מה שיש לה בסביבה שלה ופונה לכל המסגרות האלה באמת כדי למצות עבור האנשים שמגיעים אליה וצריכים את העזרה, למצות את הזכויות הכי טוב שאפשר. זה נעשה. אבל אתה מבין שכדי שאני אוכל לתת את השם של בן אדם לפנות אני צריכה ממנו הסכמה, אני צריכה ממנו איזה שהוא תהליך. << דובר >> קריאה: << דובר >> הוא אמר דבר נכון, הפוך, להפנות אותם. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אם הייתי אומר עכשיו על מיצוי זכויות, בנוסף לזה שאני מפעיל אישית את זכויות הרווחה אני אומר לו, תשמע כל זכות שמיצית אני אתן לך 5.5 שקלים. לקחתי את כל מי שמתעסק במיצוי זכויות במדינה וגייסתי אותו לעבוד עם המדינה, אבל המדינה נמצאת במקום שהיא מבינה שהיא אחראית ולא נעים לה להגיד שהיא לא יכולה, אז היא אומרת - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אמרתי לעצמי שהמדינה אומרת לעצמה אין לי מיצוי זכויות, אם כולם ימצו את הזכויות שלהם אני לא אעמוד בזה, מבחינת ביטוח לאומי וכל הדברים האלה. כאילו איך אומרים? מספיק מה שיש לי, אני מעדיף שפחות יידעו מזה האנשים. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אז במקום לחבק את כל מי שפועל בתחום הזה ולייצר שהם יעמדו עם האזרח על הכף, זו בדיוק הנקודה. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> אני חושבת גם שיש בעיה שהעוצמה וה'נושמים לרווחה' לא נמצאים בכל הארץ. יש לנו יישובים שבכלל אין כיסוי ויש יישובים שהם נמצאים שהמשפחות ממתינות בתור. פה אני אציע גם למנכ"ל להתחבר, אני חשבתי בהתחלה ללכת על תכנית עם שירות התעסוקה, על קורסים שיכולים להתאים במקומות, נעשה איזה שהוא פיילוט. אני עכשיו יודעת שאתם מתעסקים עם זה, נוכל באמת להסתייע ולעשות חיבורים ובין עמותות אין בעיה לעשות חיבורים. << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> אנחנו נשמח מאוד להסתייע גם ב - - - אם יש כספים. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> זה לא כספים, זה חיבור. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> ראית את ההבדל בינינו, משרד הרווחה מתחיל בכספים, אנחנו מה אמרנו? תביאו משפחות. זה בדיוק הפספוס. אם יש כסף, זה נכון שהוא צריך להיות בנושא הזה, אני לא מדבר עליי, זה בדיוק העניין, שהמדינה תבוא למקום שמתכלל. << אורח >> אביבית דוד אלינזון: << אורח >> הלוואי שהיה לי יותר לתת. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> הם צריכים לעשות יותר פרסום, שהאזרח - - - << אורח >> בני ינאי: << אורח >> את אלי שומעים כל היום בזה. << אורח >> יוכי אילוז: << אורח >> יותר פרסום בקרב המשפחות שהם לא יגיעו למקום שהם או מתביישים או לא יכולים, זה מה שחשוב, ולראות בעקבות פרסום כמה באים, לראות אם הפרסום היה טוב, כי גם אותו צריך לבחון. בכל מקרה אני באמת אקח את מה שאמרת על המיזם, מיזם ארצי, זה 220 יישובים, זה לא מבוטל, זה גם ליהודים ולא יהודים, אנחנו צריכים להיות שוויוניים כמובן. אתה לא סיפרת איך אתה עם מגזרים לא יהודיים, אבל אנחנו נצטרך לתת מענה לשניהם בצורה אחידה. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אתמול היה אירוע, אנחנו היום בירושלים עיר קודשנו, אתמול היינו בריינא, פתחנו מרכז סיוע בריינא, במגזר הערבי. זה הזוי, יוכי מכירה את זה, לבוא ולהרים את קרנו של הנושא של ביטחון תזונתי, אבל תראו מה קורה בעזרת ה' בתוך שנתיים. עמותות מזון מחלקות בערך שלושה מיליארד שקל מזון בשנה, המיזם מוסיף לזה עכשיו עוד 150 מיליון שקל בשנה, התמיכות מוסיפות לזה עוד 50 מיליון שקל בשנה ובעזרת ה' תקציב שמשרד הפנים מוסיפים זה עוד מיליארד שקל בשנה, חבר'ה, אנחנו יכולים להיות בסוף השנה במקום שסוגיית הביטחון התזונתי פתורה. כדי לסגור את כל בעיית הביטחון התזונתי בישראל צריך בערך 5.5 מיליארד שקל בשנה, שימו לב שאנחנו מגיעים למשהו שהוא פחות או יותר באזור, למה? כי לקחו וחיברו גם משרדי ממשלה נוספים וגם את כל הארגונים החברתיים ביחד ועשו סדר בתוך הדבר הזה. יוכי מכירה את זה היטב. אני אומר, קחו את המודל הזה, תהפכו אותו כמודל לכל מה שקשור בסוגיות הרווחה כי אף אחד לא ייתן את הכסף שנדרש למשרד הרווחה כדי לסגור את כל הפערים בעצמו. זה לא יקרה. זה מה שאנחנו אומרים פה, בואו נעשה את אותו פורמט. זה מעל נס כמעט מה שקורה בביטחון התזונתי. אני יכול להגיד לכם מהמקום הזה, אנחנו עובדים שנתיים, התארגנו כל הארגונים החברתיים ביחד, ואמרנו: מה נבקש בתחום של ביטחון תזונתי? והייתה שם מריבה, אני אומר לכם פיצוצים, אם לבקש 50 מיליון לביטחון תזונתי או 75 מיליון. זאת הייתה המריבה. היום באה המדינה ושמה פה עוד שנייה מיליארד ו-300 מיליון שקל בדבר הזה ופותרת את הסוגיה הזאת. לא נצטרך מאמץ אחרי זה כי נפתרת הסוגיה של ביטחון תזונתי. מישהו חשב שזה ריאלי לפני שנתיים? אבל חיברו את כולם ועשו משהו שהוא יותר גדול. בהרבה מקומות אנחנו מרגישים שעוד ממשיכים לשמר את התהליך כזה של בוא רגע אנחנו נעשה ולא נחבק את כל מי שבתחום. אם אמרת 7,000 משפחות שצריכות את זה, 200 משפחות את יכולה מחר להעביר. יוכי, למרות שאנחנו עולים בקמפיין רשתות, עשינו את זה גם בירושלים וגם במגדל העמק פעמיים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תספר לי קצת על חוק העוני, על קידום חוק העוני שלכם. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> חוק העוני. אנחנו מדברים פה הרבה הרבה הרבה על עוני ואז אני כל פעם מתחיל, באחת מוועדות הכנסת שעשינו באנו, יושב ראש הוועדה אמר: מי אחראי על להוציא אנשים מעוני? משרד הרווחה. אמר לו נציג משרד הרווחה: מה פתאום? זה לא אנחנו. הוא אמר: תעצרו את הישיבה, תקראו למנכ"לית. היא באה ואמרה: מה פתאום, איך אנחנו מוציאים מעוני? אנחנו לא יכולים להוציא מעוני, והוא אמר: אני עוצר את הישיבה, אני רוצה להבין. אבל הוא צודק, משרד הרווחה לבד לא יכול להוציא מעוני. כדי להוציא מעוני צריך גם חינוך ושר הרווחה לא יכול לעשות כלום בתחום החינוך. היום בישראל יכול לצאת שר הרווחה בבוקר ולהגיד: חבר'ה, קשישים עריריים, אני עוזר להם להתנייד, 100 שקל קצבה לתחבורה ציבורית, מחר יוצא שר התחבורה ואומר: חבר'ה, עלו מחירי הדלקים, אני מעלה את המחירים ב-150 שקל, מה קרה לבן אדם? עוד הוצאה של 50 שקלים, אפס תיאום. זה נובע מזה שאין אף אחד שאחראי למלחמה בעוני. אם אני היום רוצה לפתוח קיוסק אני הולך לבנק אני אומר: אני רוצה 100,000 שקל הלוואה, מה אומרים לי? תביא תכנית עסקית, בלי תכנית עסקית אין על מה לדבר. מה התכנית העסקית להילחם בעוני? אין תכנית עסקית, אין יעדים. ובעצם החוק הזה אומר ככה, בואו קודם כל נכנס את כל מי שמטפל בעוני, כל משרדי הממשלה יחד, נציב יעדים. לא משנה מה היעדים, שיהיה להוציא שתי משפחות בשנה מעוני, בוא נראה אם השיטה של 'פתחון לב' ושל אחרים בכלל עובדת להוציא שתי משפחות מהעוני. נציב יעדים. אחרי שיש יעדים בואו נעשה להם תכנית עבודה, נראה שאנחנו יודעים בכלל להגיע ליעדים האלה ואז בואו נמדוד פעם בשנה אם אנחנו בכלל בכיוון. כל הדבר הזה לא קיים. חבר'ה, זה בלתי נתפס. אנחנו כגישה אומרים שהאיום הקיומי הכי גדול על מדינת ישראל זה העניין החברתי. לא אירן, אירן, צריך איזה מישהו באירן לקום וללחוץ על כפתור, מיליון דברים שכנראה לא יקרו, חבר'ה, בעוני אנחנו במסלול שבעוד 30 שנה אנחנו נהיה כל כך עניים שלא נוכל להיות. לכן החלקה הזאת שחבריי פה התחילו להילחם עליה לפני כבר 20 שנה דורשת את הדבר הזה. לפני שבש"ס לקחו את זה, עשו לזה עוד אפגריידינג מטורף, שמו עכשיו כסף, בישיבה האחרונה אמרו שזה כבר מתוקצב בבסיס התקציב, ואני עוד שנייה התעלפתי כי כמה כסף יש בבסיס תקציב המדינה להילחם בעוני בישראל? אפס. אין כסף. זה כנראה לא מספיק, אפס, דרך אגב. פה בפעם הראשונה, אני לא זוכר מה התקציב, ינון דיבר על זה שיש איזה שהוא שריון של ארבעה מיליון או משהו כזה להתחיל ובשנה הבאה 15 מיליון. זה התחלה של משהו שאפשר לדבר עליו. אנחנו נמצאים פה ומדברים על משהו שהוא סכנה קיומית ויש אפס התמודדות איתה. עכשיו אם אני אגיד את זה בפורום הזה זה ייחשב פוליטי, אבל זה לא פוליטי. סוף סוף גוף שקם ואומר: חבר'ה, בואו נעצור את המשחק הזה, בואו נטפל בסוגיה הזאת כי אף אחד לא עושה איתה שום דבר עד היום. לכן החוק הזה בעינינו הוא בעל חשיבות עליונה. ואולי חלק מהחוק הזה בואו נכנס לא רק את המשרדים הרלוונטיים, בואו נכנס את כל מי שמטפל בעוני במדינת ישראל. בואו ניקח את כולם, נעבוד ביחד ונגיע למקסימום תוצאה שאפשר. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אבל כל אחד ירגיש שאתה לוקח לו את זה ומחר איך הוא יציג את זה, איך הוא יקבל תרומות מחו"ל. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> נכון. << אורח >> בני ינאי: << אורח >> אני רוצה להתכתב עם מה שאלי אמר עכשיו, חלק מהמשפחות שנכנסות לפה הן לא רואות את עצמן עניות, הן בטוחות שהן מעמד ביניים. זוגות צעירים, בגלל שאנחנו קטנים וזריזים, לא כמו משרד העבודה שהוא משחתת ענקית, אז אנחנו מזהים את המגמות החברתיות האלה יחסית מהר, משפחות ממש צעירות, סוף שנות ה-20 שלהם, ילדים קטנים, הם נכנסים לפה והם חושבים שהם במעמד ביניים, אבל אנחנו מבינים שקרה להם משהו בתוך החיים, אז אנחנו אומרים להם: תשמע שנייה, אתה לא מעמד ביניים, אתה עני. פתאום הוא מבין שהוא לא מסוגל לקיים את עצמו. זו מגמה שאנחנו ממש מהר מזהים במגמות החברתיות. והשנייה, אני מבקש להציע את משרד העלייה והקליטה פה. אילן מטפל ביוצאי דרום אמריקה בכל הארץ, הוא מנצל את זה שהוא ארגנטינאי. אנחנו עוסקים בארבע שפות, אני אישית דובר ארבע שפות, אנחנו הגענו למרכז קעליטה של עולים מצרפת. יש לנו הרבה אימהות חד הוריות מאתיופיה, במגדל העמק זו מגמה של לפחות 30% מהמשתתפים שלנו, אימהות חד הוריות מאתיופיה, עולות חדשות. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> הקליטה, שלא נסתבך, אנחנו מתמודדים במכרז של קליטה מיטיבה, לא אמרנו שום דבר שאסור לדבר. התקשרה אליי היועצת המשפטית, איך אתם מדברים על זה פה, אסור, אנחנו במכרז, אז הנה רשום בפרוטוקול. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אז טוב שאנחנו נפגשים, ביום שלישי - - - << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אבל כן, לשאלתך, חלק מהמסקנות שלנו מתוך ההיכרות שלנו את הגופים שצריך בהיעדר, שם קוד, פחות דנאל, יותר ארגונים חברתיים, ולכן החלטנו להיכנס לתחום. << אורח >> רועי שיפטן: << אורח >> השוני שבין איך שאנחנו מצליחים להגיע למשפחות, יש משהו מהותי בכיוון העבודה. כשאנחנו לוקחים משפחה ואנחנו אומרים שיש להם משא על הכתפיים, קשה לה, כבד לה, היא גם ככה עייפה, הרמה האנרגטית שלה נמוכה, ואנחנו מציבים מולה הנה, יש לנו מענה של סלי המזון שלנו, יש לנו עובדת סוציאלית שיכולה לעבוד איתך, יש מומחה תעסוקה שם ומיצוי זכויות אתה יכול לעשות מולו. רק המניפה שפרסנו כרגע שהוא צריך לגשת לכל אחד מהגופים האלה ולעבוד מול כבר מתיש, כבר מעייף ויכול להיות שגם התוצאה לא תהיה טובה. כשאנחנו משנים את כיוון העבודה ואנחנו אומרים שהנה יש פה חמישה גופים, כולם עובדים בשבילך, מחוברים אליך באותו מקום, את סל המזון אתה תקבל פה, את מיצוי הזכויות אתה תקבל פה, אתה צריך להגיע רק לכאן ורק מול בן אדם אחד כל הזמן זה כבר כשלעצמו בצורת הזרימה משנה את התוצאה. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אני חייב לציין, כשאתה בא לעשות תהליך מיצוי זכויות, למרות שהוא מאוד משמעותי לבן אדם, הרבה פעמים הוא לא משתף איתך פעולה, אתה נמצא במצב שהפרה רוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק. זה לא ככה בסלי מזון, בסלי מזון אתה אומר שאתה מחלק סל מזון, אתה פותח בעשר, בתשע ורבע יש תור. זה למה זה קריטי, אבל כשאתה בא לתור בתשע ורבע אומרים לך: לפני שאתה לוקח את הסל שים פה צילום תעודת זהות. זה מהפכה. זה נשמע דבר כל כך פשוט, אבל הרעיון הוא שאתה נלחם על הקשרים האלה שבין ביטחון תזונתי לטיפול בעוני. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> טוב. דבר ראשון, יש אוכל, חבר'ה, אפשר לאכול. אנחנו לא נמצאים בחנוכה, כבר מזמן עברנו את חנוכה לראותם בלבד. זה גם אמיתי, זה לא פלסטיק. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> לא רק זה, אתם מדברים על הצלת מזון ולקט, פה זה לקט. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> האמת היא שמה יש לי להגיד. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> אתה רואה, איפה היית בא למקום, זה רק במגזר החברתי מפרגנים בין ארגונים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתם הזכרתם את השמות האחרים כי אני יודע שאתם מפרגנים וגם הם מפרגנים לכם, כי בסוף איך אמרת? לא באנו לפה לקחת לעצמנו איזה משהו, קחו את הכול, זה גם ראיתי. הייתי גם בסיור בלקט וראיתי את האנשים, איך הוא אמר? יש לי מספיק רקורד עשיר. אבל את כל זה אני משאיר בצד, בסוף אנשים מגיעים בסוג של שליחות, אני חושב שזה כל מי שנמצא פה בחדר הזה מרגיש. אני מדבר עם יוכי, הרבנית יוכי אני קורא לה, אמרתי לה: הרבנית יוכי, את השם שלה אני מכיר כבר למעלה מ-20 שנה, איך אמרת? היא תמיד מסדרת לנו ודואגת לנו וזה רק סוג של שליחות כי אין דרך אחרת לכל האנשים שנמצאים פה. גם אין ספק שהן קמות בבוקר וזה לדבר אחד, איך עושים עוד טוב ועושים עוד טוב, כי בלי זה גם לא שורדים בעבודה כזאת כל כך הרבה זמן, וגם לא מגיעים לתוצאה. לראות ארגון שאני מאמין שכשהתחלתם אותו לפני 25 שנה באיזה אוהל מחאה לא חשבתם שתגיעו למה שנמצא היום. << אורח >> שמשון כץ: << אורח >> הייתה לנו שליחות, כמו שאתה אומר. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני מאמין שהיום יש חזון לעוד הרבה הרבה דברים ולכן מה יש להגיד? דבר ראשון תודה רבה על כל מה שאתם עושים כל יום כל היום. זה דבר אחד. דבר שני, נהניתי פה מאוד מהפרגונים אחד לשני. סתם להכיר קצת וללמוד, יושב פה בן אדם שאומר: תשמעו, אתם רואים פה את כולם, ואני גונב לכולם את ההצגה פה. אז הרבה למדתי פה, אני מאמין שכמוני גם מנהל הוועדה וכל החברים האחרים שהגיעו פה, צוות הלשכה, ואני רק חושב שדבר אחד אנחנו צריכים לעשות, לנסות לחבר כמה שיותר. להגיד אסור לנו לתת נתונים זה נכון, אבל כשאני אומר שאין דבר העומד בפני הרצון, צריך לדעת גם לעקוף את המכשולים או להתמודד עם המכשולים האלה. בסוף זה לא שאני מבקש נתונים בשביל שאני אוכל לקחת את זה לספר להוא בחו"ל שאני מחלק לעוד 20 אנשים שייתן לי עוד. אתה אומר תשמעו, אני עובד, אני רוצה להוציא עוד אנשים מהמעגל הזה, וכולם מחויבים לזה, זה לא משנה איפה אתה ובאיזה משרה אתה מחזיק ומה אתה עושה. אנחנו בעולם הזה בשליחות אחת שזה עולם חסד ייבנה וחייבים לעזור לאנשים, זה אפילו ראית חמור שונאך רובץ תחת משאו אתה צריך לעזור לו. אנחנו מצווים כל יום, גם חברתית, ערכית, מוסרית ובוודאי גם מבחינת כל אחד באמונה שלו שבאנו לעולם בשביל לעשות את הדברים האלה. אז אני שמח על הביקור הזה. מתחילים בכבוד האכסנייה ומסיימים בכבוד האכסנייה, אז באמת המקום המכובד הזה, ההרגשה הטובה שגם אנחנו קיבלנו פה בלי לבקש עזרה, רק להיכנס לפה, באמת האווירה והנחמדות והרצון. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> תשאיר תעודת זהות ביציאה, נראה את מיצוי הזכויות שלך. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לא, אבל ברצינות, גם אדם כמוני צריך עזרה במיצוי הזכויות, אני פתאום מגלה דברים שלא ידעתי שאני יכול לקבל ולעשות, לא כי אני אני, כי יש דברים שאני יכול לקבל ואין שום סיבה שאני לא אשתמש בזה. רק להאיר לאנשים, כתוב שלבן אדם להאיר לו את הדרך, זה יותר חשוב מלתת לו את ה – אז אין ספק שאתם עושים דברים גדולים מאוד ואני מקווה שאנחנו נהיה שותפים בצורה כזאת או אחרת. אשמח לעזור בכל מה שאנחנו רק יכולים, כי זה לא עוזר לא לאלי ולא לחברים אחרים שנמצאים פה ושמשון כץ, אנחנו עוזרים בסוף לאנשים העניים שאיך אמרתם? ישנים יותר מוקדם כי הם לא אוכלים, הם מדלגים על ארוחות, הם נמצאים בתסבוכת כל כך קשה בחיים. אומרים כשאדם שבע, בסוף הכול מתחיל מהאוכל, כשבן אדם לא רעב יש לו פניות גם לדברים אחרים, כשבן אדם רעב הוא לא יכול להתמודד עם שום דבר. תודה רבה על הכול, תודה רבה על האירוח, ואני מקווה שניפגש עוד ובדברים טובים ונקדם דברים טובים ביחד בעזרת ה'. << אורח >> אלי כהן: << אורח >> רק עוד משפט. קודם כל אני רוצה להגיד תודה לאנשים שלנו ב'פתחון לב' שעושים את כל הקסם הזה, מגיע להם. עוד משפט, אמרתי מכל מלמדיי השכלתי, לפני שבועיים בערך הזמינו אותנו לפגישה מאוד מאוד מוזרה בכנסת, בא חבר כנסת אחד, פתאום אחרי 25 שנה, אמר שבא להגיד תודה לארגונים שמחלקים מזון. אנחנו לא רגילים לזה. אז למדנו ורצינו להגיד תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:00. << סיום >>