חומר רקע

‏15 אוקטובר 2023 ‏ל' תשרי תשפ"ד לכבוד: חברי ועדת החינוך, התרבות והספורט, כנסת ישראל הנדון: עמדת קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים בנוגע למערכת החינוך במלחמת "חרבות ברזל" – דיון בוועדת החינוך התרבות והספורט – 16.10.23 א.ג.נ, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מודה לכם על קיום דיון חשוב זה בשעה קריטית זו. בנייר עמדה זה נתייחס גם לחינוך הכללי וגם למסגרות החינוך המיוחד הנפרד, שכן גם בשיגרה ובוודאי במלחמה, ישנם תלמידים עם צורך במענים מיוחדים, גם אם לא קיבלו זכאות לשירותי חינוך מיוחדים. בימים האחרונים הוציא משרד החינוך מספר הודעות הנוגעות לחזרה לשגרת למידה בכל מסגות החינוך, עם שונות לפי אזורים גאוגרפיים, בהתאם להנחיות פיקוד העורף. לצערנו, נראה כי טעויות שנעשו בתקופת סגרי הקורונה עומדות לחזור על עצמן, ועלולות לגרום להחרפת מצבם הנפשי של התלמידים, ההורים והמורים - אוכלוסיית העורף - שנדרשת בימים אלה לחוסן נפשי והתמודדות עם מלחמה. אנו מסכימים עם הגישה לפיה חשוב לייצר שיגרה גם בימים אלה ומודים על המאמצים הנעשים לשם כך, אולם יש לנו השגות לעניין הדרך בה הדברים נעשים והעקרונות שנראה כי מנחים את המשרד בקבלת ההחלטות. אנו סבורים כי ישנם עקרונות יסוד שיש לקחת בחשבון בזמן מלחמה וכי ההחלטות צריכות להיגזר לאורם ולא במנותק מהן, ואלו הם: מצב האזרחים בעורף: לצערנו, תוצאות השבוע האחרון נוגעות בכל בית בישראל, בין אם בהכרות עם מישהו שנרצח, נפצע, נעדר או נחטף, בין אם כי בן או בת משפחה משרתים בסדיר או גוייסו למילואים, ברוב הבתים יש מי שמתנדב בעורף למאמץ המלחמתי ולכן לא נמצא בפועל בבית או נמצא אך עסוק בפעילות ההתנדבותית, וטרם הזכרנו את המשפחות שפונו או מפונות מבתיהן וחיות בתנאים לא תנאים (גם אם הן נמצאות בבית מלון). האוכלוסיה המושפעת מהמצב: המצב נוגע בתלמידים בכל הגילאים, בהוריהם ובצוותי ההוראה כאחד ומשפיע על הקשב שלהם ללימודים, על מצבם הנפשי ועל היכולת הפיזית להיות בסביבה שבה ניתן ללמוד, עם אמצעים טכניים ללמידה. מצב נפשי: הלקח המשמעותי ביותר שלמדנו מהלימודים המקוונים בתקופת מגיפת הקורונה הוא, כי יש לכך השפעה הרסנית על בריאותם הנפשית של ילדינו. המחיר הנפשי הגבוה של תקופה זו ידוע לכולם היטב ומערכת החינוך עצמה מודה כי היא מתקשה לתת את התמיכות הנדרשות בהיקפים האמיתיים שבשטח גם בתקופת שגרה, ודאי וודאי בתקופת חירום בטחונית. משום כך, אנו מתפלאים כי הפתרון האוטומטי שעלה הוא חזרה ללימודים מקוונים. די לנו בנזק הקיים מאז ובנזקים הנפשיים שיהיו כתוצאה מהמלחמה המתחוללת בימים אלו, ואין סיבה להשתמש באמצעי שבוודאות יחריף את המצב. לימוד חובה: אנו סבורים כי אין לחייב השתתפות תלמידים כחלק מחוק חינוך חובה, ויש לאפשר להוריהם לקבל את ההחלטות הנכונות לילדיהם. אנו מאמינים כי כל הורה יודע הכי טוב מה נכון לילדיו, וכי במידת הצורך יש להם עם מי להתייעץ במערכת החינוך היישובית. למידה: אנו סבורים כי אין לקיים למידה כבשגרה, מבחינת "התקדמות בחומר". פרט לעובדה שלא כל התלמידים יכולים להתחבר ללמידה מקוונת מבחינה פיזית של עמדות לימוד, מצאי מחשבים ואינטרנט, הרי שרוב האוכלוסייה לא נמצאת במצב המאפשר שקט נפשי הנדרש ללמידה והתקדמות בחומר. הדבר נכון גם לתלמידים בוגרים יחסית שיכולים ללמוד עצמאית וגם לתלמידים הצעירים שזקוקים לסיוע של הוריהם, תיווך ודירבון. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר במאות התלמידים שפונו מביתם. האם מישהו סבור שהתקדמות בחומר שרק חלק קטן מהתלמידים יוכל לעשות היא התוצאה שנרצה לראות בסוף תקופת המלחמה? פתיחת פערים, תסכול וחוסר אונים? הוראה: מבין אנשי ההוראה במדינת ישראל רבים נמצאים בשירות מילואים פעיל או שהם הורים לחיילים וחיילות, בני זוג או בני משפחה של מי שנמצא כעת בשירות צבאי ורבים עוד יותר מתנדבים ביוזמות השונות בעורף. בנוסף, לצערנו לרבים מהם בן משפחה או חברים אשר נרצחו, נחטפו או נעדרים. במצב זה, אי אפשר (ולא צריך) לצפות מצוותי ההוראה להכין מערכי שיעור, לנסות להתקדם בחומר או לנהל שיעור, בוודאי לא באופן מקוון, כאשר דרישת המשרד החדשה בנוסף לאמור, היא לעבוד במערכת Microsoft Teams או במערכת Google Meet ולא ב Zoom, שהן מערכות שרוב צוותי החינוך לא מכירים וכך גם רבים מהתלמידים. בנוסף, אנו שבים ומזכירים כי רוב המורים הם בעצמם הורים או סבים וסבתות, אשר צריכים לדאוג לילדיהם שגם הם יידרשו ללמידה מקוונת, שרבים זקוקים לסיוע כדי שהדבר יקרה ובעצמם חסרים עמדת עבודה מסודרת ושקטה ומחשב. הבדלים בין הישובים השונים בארץ: כל ישוב בארץ נמצא במצב שונה מבחינת מיקומו הגאוגרפי, היקף משאבי כוח האדם הזמין מבין אנשי הצוותים החינוכיים ועובדי מערכת החינוך היישובית, מיגון מבני החינוך והמבנים העירוניים, זמני ההתרעה, הרכב התלמידים ועוד. אנו מבקשים להדגיש גם כי לא כל מורה מלמד בעיר מגוריו ולא כל תלמיד לומד בעיר מגוריו, ובין אם המורה נדרש להוראה מקוונת או להגיע פיזית למסגרת החינוכית, לעניין זה יש השפעה ישירה על היכולת להגיע או ללמד. כך למשל, יתכן שבמקום בו נמצאת המורה תהיה אזעקה ואילו אצל התלמידים לא, אולם הסיטואציה עצמה יהיה בה די כדי להכניס את התלמידים למתח. גם מבחינת התלמידים, הלומדים במסגרות חינוך מיוחד, בתי ספר אזוריים או תיכונים בערים גדולות, עשויים להיות מצבים בהם במהלך שיעור חלק יאלצו למצוא מחסה או לגשת לאזור מוגן, וחלק לא. במצב כזה לא ניתן לייצר שיגרת למידה ובהכרח תיווצר פגיעה בחוסן הנפשי, עת צופים הילדים "בשידור חי" במורים או חברים במצוקה או חלילה נפגעים, או במורה מקבלת "דפיקה בדלת". לאור הנחיות צוותי בריאות הנפש על הצורך להפחית בצריכת חדשות בעת זו משום השפעתם על יצירת טראומה, הרי שבמו ידינו ניצור את הטראומה, ובאופן הכי אישי וקרוב שאפשר. הסעות תלמידים עם מוגבלויות: בכדי להגיע למסגרות החינוך המיוחד הנפרד, רובם המכריע של התלמידים נעזרים בהסעות. כבר היום קיבלו ההורים הודעות כי הלימודים יתחדשו אך ללא הסעות וכי הם נדרשים להביא את ילדיהם ולאסוף אותם בעצמם. לאור המצב בארץ, מדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה ועצם השילוב בין חזרה ללימודים ודרישה ללימוד חובה יחד עם השתת האחריות על השינוע על ההורים, שלחלקם כלל אין יכולת או אפשרות כזו, יש בה משום התנהלות בעייתית. לצורך הענין נעלה מספר סיטואציות אפשריות שיוכלו להמחיש את הבעייתיות: יכולתם של תלמידים עם מוגבלות פיזית המשתמשים בכסאות גלגלים או מקביליהם, בייחוד תלמידים סיעודיים, אשר יהיו בדרכים בשעת אזעקות, יתקשו לבצע את הנדרש כדי להגן על עצמם והדבר יעמיד בסיכון גם אותם וגם את מי שמסיע אותם. נסו לדמיין את הזמן שלוקח למעלון להעלות ולהוריד כיסא גלגלים ממונע, או את הקושי להוציא אפילו על הידיים, צעירים אשר גופם במצבי ספסטיות, משקל גבוה וכדומה, וכל זאת כאשר אזעקות פועלות והדי מתחים נשמעים מסביבם. חלק מההורים הם עצמם אנשי הוראה ואם יאלצו להסיע את ילדיהם לא יוכלו לעבוד בזמן זה בהוראה. חלקם עובדים בעבודות שהם מחויבים להגיע אליהן גם במצבי חירום ואין ביכולתם להיות זמינים להסעות הלוך ושוב ועוד. להורים רבים אין כלי רכב והדבר יאלץ אותם להשתמש במוניות נגישות מיוחדות בעלויות אדירות, במיוחד ככל שמדובר במרחקים גדולים. לימודים פיזיים במסגרות חינוך מיוחד: הרצון לייצר שגרה לתלמידים שהשגרה היא מרכיב עיקרי בחייהם ברורה ואף מוערכת, אולם ההתייחסות לכל "החינוך המיוחד" כמקשה אחת היא טעות, במיוחד בתקופה זו בה המענים הנדרשים שונים מאד, כמו גם הצרכים וההתאמות. כך למשל, ישנם תלמידים עם אבחונים נפשיים שונים, בעיקר אבחונים של חרדה או פוסט טראומה, אשר יציאה מהבית עשויה שלא להיות בטובתם, גם לא לזמן קצר של 3 שעות ולעומתם תלמידים שהגעה למסגרת החינוכית ליום מלא היא כמו אוויר לנשימה עבורם. ישנם תלמידים שאם יהיו במסגרת החינוכית בזמן השמע אזעקה, לא יהיה קושי רב להביאם למרחב מוגן ולעומתם מסגרות שהבאת תלמידים למרחב מוגן כבר הוכחה בעבר כבלתי אפשרית (לדוגמא: בי"ס און, המשמש כבי"ס לתלמידים עם בעיות מוטוריות מורכבות). לאור האמור, אנו מבקשים להציע את העקרונות הבאים: בשעה קשה זו, לא תהיה אכיפה של חוק לימוד חובה ולא תהיה "התקדמות בחומר". גם תלמידים שרוצים ללמוד, יוכלו לקבל העשרות, חזרה על חומר קודם, עבודה אישית או קבוצתית על נושאים שהם מתחברים אליהם ושאינם חלק מחומר הלימודים בשגרה. מורים ותלמידים יוכלו לקיים מפגשים על דברים מתוך תחומי עניין אישיים ועוד. אנו סבורים שהתקדמות בחומר, גם כאשר מדובר על תלמידי תיכון, היא שגויה בעת הזו ותוצאתה תהיה פתיחת פערים בין מי שיכול ומי שלא, בין הפריפריה למרכז, בין מי שאיבד קרובים למי שלא ועוד. הבגרויות אינן חזות הכל. פרט לעובדה שבריאות הנפש של ילדינו חשובה עשרות מונים יותר, הרי שהסולידריות בין מי שיכול ללמוד ומי שלא בעת הזו, חשובה לחוסן הלאומי שלנו כחברה, בשלום ובעיקר במלחמה. חשוב להוציא הודעות בעניין זה בדחיפות, כי הפחד מהפגיעה בעתידם של התלמידים בשל פגיעה בבגרויות, היא גורם מתח מיותר בעת הזו, גם לתלמידים וגם להוריהם. חשוב להדגיש, כי המצב לא רק יגרום להתרדרות בבריאות הנפשית של תלמידים נוספים, אלא גם יחריף את מצבם הנפשי של מי שנפגעו כבר בתקופת הקורונה. כל רשות או מועצה יקבלו את החופש לקבל החלטות המתאימות למצב בישוב, בשיתוף קצין פיקוד העורף המלווה אותם. כך יוכלו לקבל החלטות אשר נכונות להרכב התלמידים ולזמינות צוותי החינוך המקומיים והמשאבים העירוניים. המענים לא חייבים להיות בהתאם לחלוקה למסגרות בשגרה, אלא בגמישות המתאימה למצב ולצרכים העירוניים והאישיים של האוכלוסייה. אנו ממליצים כי כל רשות מקומית או כל מסגרת חינוכית תיצור קשר ישיר עם הורי התלמידים ותעביר להם שאלון מיפוי צרכים בנוגע לילדיהם ולמשפחה. אנו מציעים לשקול מודל של מרכזים רשותיים שכונתיים במקום שיש בו מרחב מוגן נגיש. אל המרכז השכונתי יופנו כל הילדים הגרים באותו אזור, מכל הגילאים ללא קשר לחלוקה למסגרות, וכך יוכלו הבוגרים לסייע בהפעלת הצעירים יהיו מי שיקיימו למידת עמיתים או יסייעו לאחרים בלמידה, או לסייע לתלמידים עם מוגבלות וכדומה. בכל מרכז כזה יהיו גם עובדי מערכת החינוך העירונית, גם תומכות חינוכיות וגם מתנדבים, ובמידת הצורך אנשי מקצוע מהשפ"ח, הרווחה, המתי"א ועוד. באופן זה כל ילדי המשפחה יהיו במקום אחד, קרוב לבית, ללא לחץ של לימודים מצד אחד אבל עם מסגרת פעילות מצד שני. באופן זה, נוער שרוצה להמשיך להתנדב יוכל לבחור לעשות זאת גם במרכזים הללו. ככל שיהיו תלמידים עם מוגבלות שאינם יכולים להגיע למסגרות שיפתחו, יש לברר עם הוריהם מה הם צריכים בכדי לסייע להם עם הילדים בבתים. לכל רשות מקומית יש את פתרונות כוח האדם הרלוונטיים לה. עם זאת, על הפיקוח לוודא כי הצרכים נבדקים וכי נעשים מאמצים לספק את הפתרונות הנדרשים באופן פרטני, עד אחרון התלמידים. אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, להמנע מקיום לימודים מקוונים, אך ככל שתישאר בעינה ההחלטה על לימודים מקוונים, יש לוודא כי תלמידים הנעזרים בתומכות חינוכיות יוכלו לקבל את עזרתן בבתים (בהתאם להוראות שיקבע פיקוד העורף), או במרכזי למידה מיוחדים שיוקמו לשם כך. בכל מקרה, אנו ממליצים לא לחייב תלמידים או מורים להשתתף בלמידה/הוראה מקוונת, משום שהדבר עשוי לעורר טריגר לטראומה. עו"ד רויטל לן כהן, מוריה וינדרבוים, אסתר קרמר נציגות צוות חינוך קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים