חומר רקע
ט"ו באייר התשע"ו
23 במאי 2016
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
1. הצעת חוק התובענות הייצוגיות (תיקון – הסדר פשרה והסתלקות), התשע"ו-2015 של ח"כ מירב בן ארי וח"כ אחרים (פ/2149/20);
2. הצעת חוק התובענות הייצוגיות (תיקון – הסדר פשרה והסתלקות), התשע"ו-2015 של ח"כ מרב מיכאלי (פ/1606/20)
כללי
חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן – החוק), נועד לקבוע הסדר שלם וממצה של מנגנון התובענה הייצוגית בדין הישראלי. מטרותיו של החוק, אשר הוגדרו בסעיף 1 לחוק, הן –
מימוש זכות הגישה לבית המשפט;
אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.
כדי להשיג מטרות אלה קובע החוק, בין היתר, הוראות מפורטות המסדירות את נושא הסכמי הפשרה וההסתלקות בתובענה הייצוגית.
שתי בעיות מרכזיות ביישום החוק נוגעות להסכמי פשרה והסתלקות:
תביעות ראויות שמסתיימות באופן לא מיטבי מבחינת חברי הקבוצה – חלק מהתביעות הן תביעות ראויות, אשר מסתיימות בפשרות שעלותן לנתבע ותועלתן לקבוצת התובעים היא נמוכה;
תביעות סרק – חלק אחר מהתביעות הן תביעות סרק, ולמרות זאת נתבעים מסכימים להתפשר בהן כדי להסיר מעל עצמם את המטרד הכרוך בהתגוננות מולם.
בנוסף ישנן בעיות שונות שמפחיתות מתועלתה של התובענה הייצוגית ומעמיסות עלויות מיותרות על נתבעים ועל בתי המשפט.
הצעת החוק מבקשת להציע תיקונים לחוק, שייתנו מענה לחלק מהבעיות האמורות.
התיקונים המוצעים
סעיף 1 להצעת החוק – תיקון סעיף 16 לחוק: הסתלקות מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית
חלק מהתובענות הייצוגית הן תביעות סרק, ולמרות זאת נתבעים מסכימים להתפשר בהן כדי להסיר מעל עצמם את המטרד הכרוך בהתגוננות מולם. בקשות כאלה מטילות עומס על מערכת המשפט, גורמות לעלויות מיותרות לנתבעים ואינן משרתות את עניינם של חברי הקבוצה המיוצגת ושל הציבור. כדי להתמודד עם התופעה של תביעת סרק, מוצע לקבוע כי במסגרת החלטתו האם לאשר גמול, שכר טרחה או טובת הנאה למבקש / תובע או בא כוחו במסגרת הסתלקותם, ישקול בית המשפט את התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. כמו כן מוצע כי כאשר מוגשת בקשה להסתלקות לפני שהתובענה אושרה כייצוגית, יבחן בית המשפט, במסגרת שיקוליו אם לפסוק שכר טרחה וגמול, גם האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה (בדיקה זו אינה נדרשת בבקשת הסתלקות שהוגשה לאחר אישור התובענה כייצוגית, שכן היא נעשתה על ידי בית המשפט במסגרת החלטת האישור).
סעיף 2 להצעת החוק – תיקון סעיף 18 לחוק: בקשה לאישור הסדר פשרה
בית המשפט העליון עמד על חשיבותו של מוסד ההתנגדות בתובענות ייצוגיות. הנשיא גרוניס ציין, כי לעתים, בשל "בעיית הנציג", קיימת חשיבות רבה לשמוע את עמדתם של צדדים שלישיים בנוגע להסכם הפשרה (למשל את חוות דעתו של הבודק) וגם את עמדתם של חברי קבוצה אחרים שאינם נמנים על התובעים המיוצגים. לפיכך, מוצע לקבוע כי כל אדם אשר פועל לטובת הקבוצה יוכל להגיש התנגדותו להסדר פשרה אשר הוגש לאישורו של בית המשפט. כמו כן מוצע כי כל ארגון אשר פועל לקידום מטרה ציבורית בקשר לעניין שבו עוסקת התובענה יוכל להגיש התנגדות כאמור, ללא צורך בקבלת היתר משר המשפטים לעניין זה.
בנוסף, לצד פתיחת האפשרות להתנגד להסדר פשרה שהוגש לאישור בית המשפט, הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדר שלפי הנטען בדברי ההסבר תכליתו היא למנוע הגשתן של התנגדויות סרק שמטרתן היחידה היא לקבל טובת הנאה מהצדדים תמורת הסתלקות מההתנגדות. לכן, מוצע לקבוע כי מתנגד לא יוכל להסתלק מהתנגדותו ולא יקבל טובת הנאה בעבור ההסתלקות אלא אם יקבל את אישורו של בית המשפט. בנוסף, מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי יהיה לשקול פסיקת גמול לאדם או לארגון שהגישו התנגדותם, וכי במסגרת זו ישקול בית המשפט את התועלת שהביאה ההתנגדות לחברי הקבוצה.
נקודות לדיון:
(1) הערת ניסוח: "אדם או ארגון... שהגישו התנגדות... לא יסתלקו..." – מכיוון שמדובר על "אדם או ארגון" הרי שניסוח המשך הסעיף צריך להיות בלשון יחיד, דהיינו: "אדם או ארגון... שהגיש התנגדות... לא יסתלק...". זאת, בדומה לניסוח שבסעיף 16(א) לחוק.
(2) ארגון שאישר השר – נוכח מתן האפשרות לארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית להגיש התנגדות להסדר פשרה, אף ללא קבלת אישור מהשר, יש מקום לשקול תיקון מקביל גם בסעיף 15(א) לחוק, לעניין האפשרות להשתתף בדיונים. כך, יוכל כל ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית בקשר לעניין שבו עוסקת התובענה הייצוגית להשתתף בדיוני התובענה, אם בית המשפט יתיר זאת, ללא צורך באישור השר. ככל שרואים חשיבות בשמיעת התנגדויות של ארגון כאמור במסגרת אישור הסדר פשרה ללא דרישה לאישור של היועץ המשפטי לממשלה לשם כך, כי אז לא ברור מדוע לצורך עצם הגשת הבקשה להשתתף בדיונים בבית המשפט והשמעת עמדתו במהלך הדיונים זקוק הארגון לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה. ודוק, לא מדובר בהשתתפות אוטומטית בדיונים, אלא במתן אפשרות להגיש בקשה לבית המשפט להתיר לו להשתתף בדיונים.
(3) הפרוצדורה להסתלקות מהתנגדות – בהליך של הסתלקות מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, נדרש המבקש להסתלק לצרף לבקשת ההסתלקות המוגשת לבית המשפט תצהיר ובו יגלה בגילוי נאות את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסתלקות (סעיף 16(ב) לחוק). בהמשך לכך, יש מקום לשקול לקבוע דרישה דומה כלפי מי שמבקש להסתלק מהתנגדות.
(4) קביעת שכר טרחה לבא הכוח שייצג את מגיש ההתנגדות – על פי המוצע, בית המשפט רשאי יהיה לפסוק גמול לאדם או ארגון שהגישו התנגדות שהתקבלה, כולה או חלקה. בהמשך לכך, יש מקום לשקול האם לאפשר לבית המשפט לפסוק גם שכר טרחה לבא הכוח שייצג את מגיש ההתנגדות, ולא רק גמול למגיש ההתנגדות בעצמו. זאת, בדומה להוראות אחרות בחוק שמאפשרות לפסוק שכר טרחה לבא כוח המייצג במקביל לפסיקת גמול למבקש / תובע.
סעיף 3 להצעת החוק – תיקון סעיף 19 לחוק: אישור הסדר פשרה בידי בית המשפט
תנאים לאישור הסדר פשרה (תיקון ס"ק (א))
סעיף 19(א) לחוק הקיים קובע, כי בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. אם הבקשה לאישור הסדר פשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית, בית המשפט יאשר את הסדר הפשרה רק אם – בנוסף לאמור לעיל – קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנות להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. מוצע לקבוע כי אם הבקשה לאישור הסדר פשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית, בית המשפט יאשר את הסדר הפשרה אם התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית, בשינויים המחויבים מכך שהסתיימה בהסדר פשרה.
מה משמעות השינוי המוצע? סעיף 8(א) לחוק, שקובע את התנאים לאישור תובענה ייצוגית, קובע כי בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;
קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.
נקודות לדיון:
הערת ניסוח: הכוונה העומדת ביסוד התיקון המוצע וניסוחו בפועל – במקום להחיל את התנאים לאישור התובענה הייצוגיות שבהם התובענה שהוגשה נדרשת לעמוד, לכאורה, על דרך של הפנייה בשינויים המחויבים, כאשר לגבי חלק מהתנאים עלול להתעורר ספק האם מדובר על "שינוי מחויב" או על שינוי מהותי, נראה כי נכון וברור יותר יהיה למנות בסעיף בצורה ברורה את אותם התנאים שהמחוקק מבקש שיתקיימו. בנוסף, הביטוי "בשינויים המחויבים מכך שהסתיימה בהסדר פשרה" אינו ברור, בשל העובדה שבשלב שבו אנו נמצאים – קרי: בשלב השיקולים של בית המשפט האם לאשר את הסדר הפשרה – התובענה הייצוגית עדיין לא הסתיימה בהסדר פשרה.
הוראות בעניין פיקוח ושכר טרחה (תיקון ס"ק (ד) ו-(ו) והוספת ס"ק (ד1))
ברוב הסדרי הפשרה שאושרו, בתי המשפט לא קבעו מנגנונים לפיקוח על המימוש. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי מאחר שלאחר אישור הסדר הפשרה או מתן פסק הדין לנתבע ולתובע אין שום אינטרס במימוש, ומאחר שחברי הקבוצה המיוצגת אינם מודעים לפסק הדין או שזכותם על פיו מזערית מכדי להצדיק נקיטת צעדים למימושה, פסקי דין רבים המאשרים הסדרי פשרה אינם ממומשים, בחלקם או במלואם.
לפיכך, מוצע להסמיך את בית המשפט לתת הוראות בדבר פיקוח על ביצוע הסדר הפשרה, לרבות מתן הוראות לצדדים לדווח לו על ביצוע הסדר הפשרה. אמנם, גם לפי סעיף 19(ד) הקיים, בית המשפט רשאי לקבוע בהסדר הפשרה תנאים לשם פיקוח על ביצוע ההסדר. אולם, מדובר על קביעת תנאים במסגרת הסדר הפשרה, שמתן אישורו של בית המשפט להסדר הפשרה מותנה בהסכמת הצדדים לאותם תנאים. על פי המוצע, בית המשפט יכול ליתן הוראות אלה, בלי שהדבר יהא כפוף לאישור הצדדים. זאת, מכיוון שהוראות אלה, ככל שתינתנה, אינן נוגעות לתנאי הסדר הפשרה, אלא לאופן ביצועו. בנוסף, מוצע לקבוע כי תשלום שכר הטרחה לבא כוח המייצג יהיה מותנה, כולו או חלקו, במימוש הסדר הפשרה ובהשלמת ביצועו. הוראה זו תיתן תמריץ לבא כוחו המייצג לדאוג לכך שהסדר הפשרה ייושם וימומש.
נקודות לדיון:
הערת ניסוח: "או לשם פיקוח על ביצוע ההסדר" (ס"ק (ד)(1)) – מכיוון שמדובר ברשימה של דברים שלשמם קובע בית המשפט תנאים מסוימים בהסדר הפשרה, והמשפט "או לשם פיקוח על ביצוע ההסדר" הוא הפרט האחרון שברשימה, יש צורך לתקן גם את הפרט שלפניו ולהוסיף לפניו את המילה "או". דהיינו: " מצא בית המשפט כי יש צורך לקבוע בהסדר הפשרה תנאים מסוימים, אשר נראים לו דרושים לשם הגנה על ענינם של חברי הקבוצה שעליה חל ההסדר לשם הבטחת אכיפת הדין...".
סעיף 4 להצעת החוק – תיקון סעיף 20 לחוק: הוכחת הזכאות לסעד ותשלום פיצוי כספי
כיום, אחד הסעדים שבית המשפט רשאי לפסוק במסגרת תובענה ייצוגית הוא פיצוי שיינתן בדרך של תרומה. פיצוי חברי הקבוצה בדרך של תרומה מעלה שאלות שונות: האם העמותה ראויה ומסוגלת להשתמש בכספים לצרכים שנמנו במטרותיה; האופן שבו נבחרה העמותה, והאם יש קשרים קודמים בין מי מן הצדדים לבין העמותה (ניגוד עניינים); והאפשרות לפקח שהכספים שיועברו לעמותה ישמשו למטרות שהוצהר עליהן.
כדי למנוע בעיות אלה, מוצע לקבוע כי הכספים המיועדים להיפסק כסעד לטובת הקבוצה או לטובת הציבור, יועברו אל קרן שתוקם לצורך זה. הכספים אשר יועברו לקרן זו יוקצו למימוש מטרות אשר יש בהן משום תרומה לחברה, לקהילה ולמדינה, ובראש ובראשונה למטרות הקרובות לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי המנגנון המוצע יפתור את הבעיות שתוארו לעיל: ראשית, המנגנון המוצע מנתק את הקשר שבין הצדדים להליך לבין הגוף הנתרם. כך, מוסר החשש מניגוד עניינים ומתרומה לגופים הקשורים לצדדים, ומהאפשרות של הנתבע לעשות מספר שימושים באותה התרומה; שנית, מנגנון זה מבטיח אכיפה מלאה של פסק הדין, שכן יהיה גוף חיצוני ואובייקטיבי אשר עליו תוטל משימת הביצוע של פסק הדין והוא יוכל לוודא כי הכספים אכן מועברים במלואם; שלישית, המנגנון המוצע מבטיח כי רק גופים אשר עברו הליך מסודר ושקוף יזכו ליהנות מכספי הקבוצה המיוצגת. מבחינה זו המנגנון המוצע יעיל וחסכוני שכן הוא חוסך לבית המשפט (וכן לצדדים, ליועץ המשפטי לממשלה ולגופים מתנגדים נוספים) לבדוק כל אחת ואחת מן העמותות שנבחרו על ידי הצדדים בהסדר. לבסוף, המנגנון המוצע פשוט ונוח לתפעול ואינו מצריך הפעלת מנגנוני פיקוח הדורשים עלויות של בתי המשפט.
נקודות לדיון:
העברת כספים לקרן כשפיצוי כספי אינו מעשי (ס"ק (ג)) – סעיף 20(ג) הקיים קובע, כי אם בית המשפט מוצא שמתן פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי, מכל סיבה שהיא, הוא רשאי להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון. כך, למשל, בית המשפט יכול להורות כי הסעד יהיה מתן הנחה לחברי הקבוצה או לכלל הציבור, חלוקת תלושים, תרומה לעמותות שונות או כל סעד אחר שהוא מוצא לנכון בנסיבות העניין. בדברי ההסבר נטען, כי מטרתו של התיקון המוצע היא ליצור מנגנון שימנע את הקשיים הקיימים כיום במתן סעד של פיצוי על דרך של תרומה. ואולם, התיקון המוצע לא רק יוצר את המנגנון של הקרן שנועד לתת מענה לבעיות הקיימות כאשר הסעד שניתן הוא פיצוי על דרך של תרומה, אלא מבטל את האפשרות שהחוק מעניק כיום לבית המשפט להעניק כל סוג של סעד אחר! לפי התיקון המוצע כל אימת שבית המשפט ימצא כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין, הוא לא יוכל לתת כל סעד שהוא סבור שנכון בנסיבות העניין (כפי שהוא רשאי לעשות כיום), והאפשרות היחידה שתעמוד בפניו היא להורות על העברת הכספים המיועדים להיפסק כסעד לטובת הקבוצה לקרן.
לא ברור מדוע הרצון לטייב את האופן שבו יופעל סעד של פיצוי על דרך של תרומה, באמצעות יצירת קרן שתחלק את כספי התרומה, מחייב לבטל את האפשרות של בית המשפט להורות על מתן של "כל סעד אחר לטובת הקבוצה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות העניין"? ככל שהסעד שאותו בית המשפט מבקש לקבוע הוא תרומה, הרי שיש היגיון בתיקון המוצע, אך הקביעה כי הסעד האופציונאלי היחידי במקרה שבית המשפט סבור כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי, הוא העברת הכספים לקרן מצמצמת מאוד את מגוון האפשרויות העומדות בפני בית המשפט, ולא בטוח כי תמיד הדבר יהיה לטובת הקבוצה או לטובת הציבור.
סעיף 5 להצעת החוק – תיקון סעיף 23 לחוק: שכר טרחה של בא כוח מייצג
בהמשך לתיקון שהוצע לעיל לגבי קביעת שכר טרחה במסגרת אישור הסדר פשרה (התיקון המוצע לסעיף 19(ו) לחוק), מוצע גם כאן להסמיך את בית המשפט לקבוע כי תשלום שכר טרחה לבא כוח המייצג, במסגרת ההכרעה בתובענה הייצוגית, יהיה מותנה, כולו או חלקו במימוש פסק הדין והשלמת ביצועו.
סעיף 6 להצעת החוק – הוספת סעיף 27א: הקרן לחלוקת כספים שנפסקו כסעד לטובת הציבור
כפי שהוסבר לעיל, כדי למנוע בעיות שונות שמתעוררות כאשר הסעד שנפסק הוא פיצוי על דרך של תרומה, מוצע להקים קרן שתנהל את הכספים ותחלק אותם.
נקודות לדיון:
(1) הערת ניסוח: "קרן לניהול ולחלוקת כספים הנפסקים מכוח סעיף 20(ג)" (ס"ק (א)) – לפי התיקון שהוצע לעיל לסעיף 20(א)(3) לחוק, הרי שכספים יכולים יהיו להיות מועברים לקרן אותה מוצע להקים גם מכוח סעיף 20(א)(3) המוצע ולא רק מכוח סעיף 20(ג), ועל כן הניסוח המוצע אינו מדויק, אלא יש לומר: "קרן לניהול ולחלוקת כספים הנפסקים מכוח סעיף 20(ג)". תיקון דומה יש לערוך גם בסעיף קטן (ב).
(2) "לטובת מטרות ציבוריות שונות, הכל כפי שיוגדר בנהלי הקרן" (ס"ק (ב)) – מסעיף קטן (ב) המוצע עולה, כי האופן שבו יחולקו הכספים לטובת מטרות ציבוריות שונות יוגדר בנהלי הקרן. כדי למנוע טעויות באשר להיקף שיקול הדעת של הקרן, יש להבהיר כי שיקול הדעת של הקרן כפוף להוראות סעיף 20(א)(3) ו-(ג) המוצעות. דהיינו: שיקול הדעת של הקרן כיצד לחלק את הכספים, למי ולאיזה מטרות ציבורית, הוא בתוך מסגרת העיקרון הבסיסי שנקבע בסעיף האמור ולפיו הכספים מיועדים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית, ואם הדבר אינו מתאפשר אזי לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה.
(3) האפוטרופוס הכללי (ס"ק (ג)) – נראה כי יש מקום להוסיף שחבר בהנהלת הקרן יכול להיות גם נציגו של האפוטרופוס הכללי שהוא הסמיך לעניין זה.
(4) שני חברים נוספים שימנה השר (ס"ק (ג)) – במסגרת התקנות שייקבעו באשר לסדרי עבודתה של הקרן, יש מקום לקבוע הסדרים שיבטיחו כי שני החברים הנוספים בהנהלת הקרן לא יהיו קשורים למי מהצדדים בתובענה הייצוגית או למי מהעמותות או הגופים שמבקשים את קבלת התמיכה מהקרן, כדי למנוע חשש לניגוד עניינים.
(א) מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט.
(ב) מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, המבקש להסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, יצרף לבקשת ההסתלקות המוגשת לבית המשפט, תצהיר ובו יגלה, בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסתלקות.
(ג) הסתלק מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית או שבית המשפט מצא שנבצר מאחד מאלה להמשיך בתפקידו בבקשה או בתובענה, לא יהיה בכך כדי להשפיע על המשך ניהול הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית בידי מבקש אחר, תובע מייצג אחר או בא כוח מייצג אחר, לפי הענין.
...
(א) לא ייעשה הסכם ליישוב הסכסוך שבענינו הוגשה בקשה לאישור או שבענינו אושרה תובענה ייצוגית (בחוק זה – הסדר פשרה), אלא באישור בית המשפט.
(ב) בקשה לאישור הסדר פשרה תוגש לבית המשפט בצירוף תצהירים מטעם באי כוח הצדדים, אשר בהם יגלו, בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר הפשרה.
(ג) הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה ולא מצא בית המשפט טעם לדחות אותה על הסף, יורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 25, וכן על משלוח ההודעה כאמור, בצירוף העתק מהבקשה, מההסדר ומהתובענה, ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט, ולכל גוף או בעל תפקיד אחר שיקבע השר, ורשאי בית המשפט להורות על משלוח כאמור גם לאדם אחר כפי שיורה; הודעה לפי סעיף קטן זה תכלול את פרטי ההסדר שלגביו הוגשה הבקשה ויצוין בה האמור בסעיפים קטנים (ד) ו-(ו).
(ד) אדם הנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה, רשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית, ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית כאמור, וכן היועץ המשפטי לממשלה, רשאים להגיש לבית המשפט, בכתב, בתוך 45 ימים מיום פרסום ההודעה כאמור בסעיף קטן (ג) או בתוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית המשפט, התנגדות מנומקת להסדר הפשרה וכן להמלצה המוסכמת בענין גמול ושכר טרחה שהוגשה לפי סעיף קטן (ז)(2).
(ה) הוגשה התנגדות כאמור בסעיף קטן (ד), רשאים המבקש או התובע המייצג, לפי הענין, והנתבע להגיש, בתוך המועד שיקבע בית המשפט, תגובה להתנגדות.
(ו) חבר קבוצה אשר אינו מעוניין כי יחול עליו הסדר הפשרה, רשאי לבקש מבית המשפט, בתוך המועד שנקבע להגשת התנגדויות לפי סעיף קטן (ד), להתיר לו לצאת מן הקבוצה שעליה יחול ההסדר.
(ז) הסדר פשרה לא יכלול –
(1) עילות תביעה, בעלי דין או חברי קבוצה, אשר לא נכללו בבקשה לאישור או בהחלטה על אישור התובענה הייצוגית; ואולם אין בכך כדי לגרוע מזכותו של בעל דין לבקש מבית המשפט רשות לתקן את הבקשה לאישור או את התובענה הייצוגית, לפי כל דין;
(2) הוראה בדבר תשלום גמול למבקש או לתובע המייצג, או שכר טרחה לבא כוח מייצג, ואולם הצדדים רשאים להגיש לבית המשפט המלצה מוסכמת לענין תשלום גמול ושכר טרחה כאמור, לרבות שיעורו ותנאיו; הוגשה המלצה מוסכמת כאמור, ייכללו פרטיה בהודעה כאמור בסעיף קטן (ג).
(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי.
(ב) (1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה – בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר.
(2) לא ימונה כבודק אדם שעליו המליץ אחד הצדדים או שהגיש התנגדות להסדר הפשרה לפי סעיף 18(ד) או שיעץ עצה או חיווה את דעתו לאחד הצדדים בקשר לסכסוך שבענינו הוגשה הבקשה לאישור או אושרה התובענה הייצוגית.
(3) מונה בודק, יעביר לו בית המשפט העתק מהבקשה לאישור הסדר הפשרה על נספחיה וכן מההתנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד); לשם מתן חוות דעת לפי סעיף קטן זה, רשאי כל צד להגיש לבודק כל חומר בקשר להסדר הפשרה והבודק רשאי לזמן את הצדדים כדי לשמוע את עמדתם בענין זה וכן להציע שינויים בהסדר הפשרה, הכל כפי שימצא לנכון.
(4) בחוות דעתו יתייחס הבודק ליתרונות ולחסרונות של הסדר הפשרה מבחינת כלל חברי הקבוצה, בשים לב למכלול הנסיבות, ולכל ענין אחר כפי שיורה בית המשפט.
(5) הבודק ימציא לבית המשפט את חוות דעתו בתוך 60 ימים מהיום שבו הועבר אליו העתק הבקשה לאישור הסדר הפשרה ובית המשפט ימציא העתק מחוות הדעת לצדדים; הצדדים רשאים להגיש לבית המשפט תגובה בכתב לחוות הדעת בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא להם העתק ממנה.
(ג) (1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:
(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;
(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;
(ג) עיקרי הסדר הפשרה.
(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:
(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;
(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;
(ג) השלב שבו נמצא ההליך;
(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);
(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;
(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר.
(ד) (1) מצא בית המשפט כי יש צורך לקבוע בהסדר הפשרה תנאים מסוימים, אשר נראים לו דרושים לשם הגנה על ענינם של חברי הקבוצה שעליה חל ההסדר, לשם הבטחת אכיפת הדין, לרבות תנאים והוראות לפי סעיף 20(א) עד (ג) או תנאי בדבר יציאה מן ההסדר, יודיע לצדדים להסדר הפשרה כי מתן אישורו להסדר הפשרה מותנה בהסכמתם לאותם תנאים.
(2) כללה החלטת בית המשפט בדבר אישור הסדר הפשרה תנאי בדבר יציאה מההסדר, לא תהווה ההחלטה מעשה בית דין כלפי חבר קבוצה אשר הודיע לבית המשפט כי אינו מעוניין שההסדר יחול עליו.
(3) בסעיף קטן זה, "תנאי בדבר יציאה מההסדר" – תנאי שלפיו חבר קבוצה, אשר אינו מעוניין כי יחול עליו הסדר פשרה שאושר, יוכל להודיע לבית המשפט על רצונו זה במועד ובדרך שיקבע בית המשפט.
(ה) העתק מהחלטת בית המשפט לפי סעיף זה יישלח למנהל בתי המשפט, ולענין החלטה לאישור הסדר פשרה, יצורף להעתק ההחלטה העתק הסדר הפשרה שאושר על נספחיו, והכל לשם רישומם בפנקס.
(ו) אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי הענין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לענין זה.
(ז) התקיימו הליכים לאישור הסדר פשרה, ולא אושר ההסדר על ידי בית המשפט או שבוטל אישור שניתן על ידי בית המשפט להסדר פשרה, לא ישמשו דברים שנאמרו או שנקבעו במסגרת ההליכים כאמור ראיה בהליך משפטי אזרחי.
(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה שבשמה נוהלה התובענה הייצוגית, כולה או חלקה, רשאי הוא במסגרת החלטתו על מתן פיצוי כספי או סעד אחר לחברי הקבוצה להורות, בין השאר, הוראה כמפורט להלן, לפי הענין, ובלבד שלא יהיה בכך כדי להכביד במידה העולה על הנדרש על חברי הקבוצה או על בעלי הדין:
(1) על תשלום פיצוי כספי או על מתן סעד אחר, בשיעור ובאופן שיקבע, לכל אחד מחברי הקבוצה שהוכחה זכאותו לפיצוי או לסעד כאמור;
(2) על כך שכל חבר קבוצה יוכיח את זכאותו לפיצוי כספי או לסעד אחר;
(3) על תשלום פיצוי כספי בסכום כולל ועל אופן חישוב חלקו של כל חבר קבוצה, ובלבד שסכום הפיצוי הכולל ניתן לחישוב מדויק על יסוד הראיות שבפני בית המשפט; הורה בית המשפט על תשלום פיצוי כספי בסכום כולל כאמור, רשאי הוא להורות בדבר חלוקה בין חברי הקבוצה, באופן יחסי לנזקיהם, של יתרת הסכום שתיוותר אם חבר קבוצה, אחד או יותר, לא דרש את חלקו, לא הוכיח את זכאותו לפיצוי או לסעד, לא אותר או שלא ניתן לחלק לו את חלקו מסיבה אחרת, ובלבד שחבר קבוצה לא יקבל פיצוי כספי או סעד אחר מעבר למלוא הפיצוי או הסעד המגיע לו; נותרה יתרת סכום לאחר החלוקה לחברי הקבוצה כאמור, יורה בית המשפט על העברתה .
(ב) הורה בית המשפט על כך שכל חבר קבוצה יוכיח את זכאותו לפיצוי כספי או לסעד אחר, רשאי הוא ליתן הוראות בדבר –
(1) הדרך והמועד להוכחת הזכאות לסעד על ידי חברי הקבוצה ודרך חלוקתו, ורשאי הוא למנות לשם כך אדם בעל כישורים מתאימים (בסעיף זה – ממונה); החליט בית המשפט על מינוי ממונה, רשאי כל אדם הרואה את עצמו נפגע ממעשה או מהחלטה של הממונה, לפנות לבית המשפט אשר הורה על המינוי, ובית המשפט רשאי לאשר, לבטל, או לשנות את המעשה או ההחלטה, וליתן כל צו בענין, הכל כפי שימצא לנכון; שכרו והוצאותיו של הממונה, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר;
(2) תשלום הוצאות, לחבר קבוצה, בסכום שיקבע בית המשפט או הממונה, בעד הטרחה הכרוכה בהוכחת הזכאות לפיצוי או לסעד כאמור.
(ג) מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת,.
(ד) (1) הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להתחשב גם בנזק העלול להיגרם, בשל תשלום הפיצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור.
(2) הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד נתבע שאינו מנוי בפסקה (1), רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להתחשב גם בנזק העלול להיגרם, בשל תשלום הפיצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו, כתוצאה מפגיעה ביציבותו הכלכלית של הנתבע, לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור.
(ה) בית המשפט לא יפסוק בתובענה ייצוגית פיצויים לדוגמה, וכן לא יפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק, למעט בתביעה כמפורט בפרט 9 בתוספת השניה, ואולם אין באמור כדי למנוע פסיקת פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון.
(ו) בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר הפיקוח על ביצוע פסק דינו לפי סעיף זה.
(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.
(ג) בית המשפט רשאי לקבוע לבא כוח מייצג שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל, אף בטרם הסתיים הליך הבירור של התובענה הייצוגית, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, וככל הניתן, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב).