חומר רקע
ט"ז באייר תשע"ו
24 במאי 2016
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך רקע לדיון ראשון בוועדה החוקה ביום 23.5.16 בהצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), התשע"ו-2016, בהצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון – כללי שקיפות), התשע"ה-2015 ובהצעת חוק סוכני חוץ, התשע"ה-2015
בפניכם שלוש הצעות חוק:
הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), התשע"ו-2016 (מ/1005) –קריאה ראשונה ביום 8.2.16;
הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון – כללי שקיפות), התשע"ה-2015 (פ/1761/20) – של חה"כ סמוטריץ' ואחרים – קריאה טרומית ביום 10.2.16;
הצעת חוק סוכני חוץ, התשע"ה-2015 (פ/1730/20) – של חה"כ אילטוב ואחרים – קריאה טרומית ביום 17.2.16.
בהתאם להחלטות ועדת השרים לענייני חקיקה בעניין הצעות החוק הפרטיות, על מציעיהן להכפיף את הצעותיהם לנוסח הממשלתי, ולפי החלטת ועדת השרים בעניין הצעת החוק הממשלתית, יתווסף אליה תנאי מהצעת החוק של חה"כ סמוטריץ' שעניינו ענידת תג זיהוי.
בהצעת החוק הממשלתית מוסבר כי היא נועדה להגביר את השקיפות בפעילותן של עמותות וחברות לתועלת הציבור ("חל"צ") שעיקר מימונן מתרומות שקיבלו מישויות מדיניות זרות ולפיכך מוצע להטיל עליהן ועל נציגיהן חובות גילוי מוגברות.
א. המסגרת המשפטית
לפי חוק העמותות, על כל עמותה לדווח בדוח השנתי שהיא מגישה לרשם העמותות על כל התרומות שהיא מקבלת (מכל מקור שהוא). עמותה רשאית לא לרשום בדוח הכספי שם של תורם בהתקיים אחד מאלה:
אם סכום התרומה אינו עולה על 20,000 ₪;
אם סכום התרומה מעל 20,000 ₪ – כשהעמותה קיבלה אישור מיוחד מרשם העמותות.
הסיבות לבקשה להישאר אנונימיים יכולות להיות שונות: בשל העיקרון ההלכתי של מתן בסתר, רצון להימנע מהצפה בפניות מארגונים אחרים בבקשה לתרומות, חשש של התורם מהתנכלות, או מסיבות של צניעות וענווה.
ניתן לעיין בדוח הכספי של עמותה, שבו רשימת התורמים (אם לא קיבלו חיסיון), במשרד הרשם. הרשם מאפשר לקבל את המידע בתקליטור או בדוא"ל. בנוסף לכך, הדוחות הכספיים מפורסמים באתר "גיידסטאר" באינטרנט, אך ללא שמות התורמים, מאחר שחוק העמותות אוסר על הרשם לפרסם באינטרנט שמות של תורמים.
החריגים הללו המתירים חיסיון שמות של תורמים אינם חלים על תרומה מישות מדינית זרה. לגבי תרומות כאלו חלות היום הוראות ייחודיות הדורשות שקיפות מוגברת, כמפורט בשני דברי החקיקה הבאים:
1. חוק העמותות, התש"ם-1980 – סעיף 36א
תחולה: הסעיף חל על עמותה שמחזור פעילותה עולה על 300,000 ₪ וקיבלה תרומות מישויות מדיניות זרות בסך של מעל 20,000 ₪ בשנה במצטבר, ובאופן דומה גם על חברה לתועלת הציבור (להלן – "נתמך").
ישות מדינית זרה מוגדרת כך:
מדינה זרה (לרבות איחוד, ארגון או חבר של מדינות זרות ("איחוד מדינות זרות"); אורגן, רשות או נציגות של מדינה זרה או של איחוד מדינות זרות; רשות מקומית או מחוזית, רשות שלטונית של מדינה זרה או של מדינה שחברה בברית מדינות במדינה זרה ("גוף זר"); איחוד, ארגון או חבר של גופים זרים);
הרשות הפלסטינית;
תאגיד שהוקם בחיקוק של אחד מהגופים המפורטים בפסקאות 1 או 2, או שגוף כאמור מחזיק ביותר ממחצית מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד או שהוא מינה את התאגיד לפעול בשמו;
חברת חוץ (שהיא תאגיד, למעט שותפות, שהתאגד מחוץ לישראל) שמחזורה בשנה האחרונה היה ברובו מהגופים שנמנו בפסקאות 1 עד 3 לעיל.
חובת דיווח: נתמך ידווח על כך בדוח הכספי השנתי שהוא מגיש לרשם.
בדוח השנתי יפורט המידע הבא:
זהות נותן התרומה;
סכום התרומה;
מטרת התרומה או ייעודה;
התנאים לתרומה, לרבות ההתחייבויות שנתנה העמותה בנוגע לתרומה, בעל פה או בכתב, במישרין או בעקיפין, אם יש כאלו.
חובת גילוי: העמותה תפרסם את המידע באתר האינטרנט שלה, ואם אין לה אתר אינטרנט, עליה להודיע זאת לרשם והוא יפרסם את המידע באתר האינטרנט של משרד המשפטים.
נתמך חייב לעשות כל שביכולתו כדי לדעת אם התרומה הגיעה מישות מדינית זרה, וחובת הדיווח והגילוי יחולו אם ידע או היה עליו לדעת שהתרומה היא מישות מדינית זרה.
2. חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, התשע"א-2011 ("חוק חובת גילוי")
תחולה: החוק חל על כל עמותה או חברה לתועלת הציבור שקיבלו תרומה מישות מדינית זרה ("נתמך"), בלי שישנו מדרג לגבי עמותות שונות או לגבי היקף התרומות המדווחות.
הוראות החוק אינן חלות על ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל וקרן קיימת לישראל, ועל תאגידים שבשליטתן.
חובת דיווח: על הנתמך להגיש לרשם דוח רבעוני, שבו יפורטו אותם פרטים המנויים בסעיף 36א לחוק העמותות.
חובת גילוי: הרשם יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים את רשימת הנתמכים שהגישו דוח רבעוני ואת תוכן הדיווח שהגישו.
בנוסף, גם הגוף הנתמך או מי שפועל מטעמו חייבים לפרסם באופן בולט באתר האינטרנט שלהם, אם ישנו כזה, את המידע שבדוח הרבעוני.
נתמך שקיבל תרומה שמיועדת למימון מסע פרסום מיוחד, יפרסם במסגרת אותו פרסום את קבלת התרומה.
לפי המידע שבאתר האינטרנט של משרד המשפטים, ישנן כ-60 עמותות וחברות לתועלת הציבור שדיווחו לרשם לפי חוק חובת גילוי בארבעת הרבעונים האחרונים.
ב. הצעות החוק
1. הצעת החוק הממשלתית
תחולה: ההצעה עוסקת רק בעמותות וחברות לתועלת הציבור שעיקר המימון שלהן מתרומות מישות מדינית זרה.
הבחינה של "עיקר המימון" – נעשית בשנת הכספים האחרונה שלגביה נדרשת העמותה להגיש דוח כספי או בשנת הכספים הקודמת לה.
חובות גילוי נוספות:
עמותות וחברות כאמור יצטרכו לציין את דבר היותן "נתמך שעיקר מימונו מתרומות מישויות מדיניות זרות" בכל אחד מאלה:
פרסום לציבור לרבות באינטרנט.
פנייה בכתב לעובד ציבור או לנבחר ציבור.
דין וחשבון שהן עורכות ומפיצות לציבור.
בפנייה לעובד ונבחר ציבור ובדוח המופץ לציבור (כאמור בס"ק (2) ו-(3) לעיל) יציינו גם את שמות הישויות המדיניות הזרות שמהן קיבלו את התרומות שהופכות אותן לנתמך שעיקר ממימונו מישות מדינית זרה.
חובות גילוי על נציג: נציג של נתמך המשתתף בדיון שבו נערך פרוטוקול, במקום עבודתו של עובד ציבור ונבחר ציבור יציין זאת לפרוטוקול.
סנקציות על הפרה: מוצע לקבוע כי על הפרה של חובות הגילוי החדשות יוטלו אותן סנקציות שמוטלות היום על הפרת חוק חובת גילוי:
לגבי עמותות –
תחול עבירת המרמה לפי סעיף 64(א)(1) לחוק העמותות: חבר בעמותה, עובד בה, או אדם שנמנה עם גוף מבקר, שמשיב תשובה כוזבת על שאלה שנשאל או מוסר מידע כוזב כשנדרש לכך (על פי חוק העמותות או על פי חוק חובת גילוי) – דינו מאסר שלוש שנים. העבירה חלה כבר היום על הפרת חוק חובת גילוי ולכן עם הוספת חובות הדיווח והגילוי לפי הצעת החוק, תחול העבירה גם על הפרתן.
הפרת חובות העמותה לפי התיקון המוצע – תהיה עבירה של "אחריות קפידה", כלומר, שאין צורך להוכיח את היסוד הנפשי ביחס להפרה, ועל הפרתה יוטל קנס של עד 29,200 ש"ח. גם כיום, הפרה של החובה להגיש דוחות רבעוניים כאמור בסעיף 2 לחוק חובת גילוי היא עבירה של אחריות קפידה.
לגבי חברות –
רשם החברות רשאי להטיל על חברה לתועלת הציבור עיצום כספי בסך 7,880 ₪ אם הפרה את החובה לדווח דוח רבעוני כאמור בסעיף 2 לחוק חובת גילוי. וכן, בית משפט שלום רשאי לקבוע כי נושא משרה ישיב את סכום העיצום לחברה אם ידע או היה עליו לדעת על ההפרה. מוצע כי ניתן יהיה להטיל את העיצום הכספי (לרבות האפשרות להטילו על נושא משרה) גם בשל הפרה חובות הגילוי שמוצע כעת להוסיף.
2. הצעת החוק הפרטית של חה"כ סמוטריץ' ואחרים (פ/1761/20)
הצעה זו מתקנת את חוק חובת גילוי הקיים, ועל כן היא נסמכת על ההגדרות המצויות בו.
בהצעה מוצע לקבוע חובת גילוי נוספת, לפיה נתמך לפי חוק חובת גילוי יציין כי הוא נתמך על ידי ישות מדינית זרה בכל פרסום באמצעי תקשורת, לרבות באינטרנט. כן מוצע להטיל חובות על נציג של עמותה או חברה לתועלת הציבור: כאשר הוא פונה לעובד ציבור או לנבחר ציבור, בכתב או בעל פה, עליו לציין את תמיכת הישות המדינית הזרה בנתמך; הנציג יענוד תג זיהוי בעת שהותו במקום עבודה של עובד ציבור או נבחר ציבור, שנושא את שמו ואת שם הנתמך; ויחולו עליו כללי התנהגות שונים, בדומה לאלו החלים על שדלנים לפי חוק הכנסת, התשנ"ד-1994. הרשם יוסמך להטיל על הנציג קנס בסך 29,200 ₪ אם יש לו יסוד סביר להניח שהוא פעל בניגוד לחובות המוטלות עליו.
3. הצעת החוק הפרטית של חה"כ אילטוב ואחרים (פ/1730/20)
ההצעה מבקשת לקבוע הסדר נוסף ונפרד מחוק העמותות ומחוק חובת גילוי, תוך חקיקת חוק חדש – חוק סוכני חוץ, שאלו עיקריו:
"גורם ישראלי" שמתחייב "התחייבות זרה" ייקרא "סוכן חוץ". סוכן חוץ יחוב בחובת דיווח רבעוני לרשם העמותות, והדיווחים יפורסמו גם באתר האינטרנט של סוכן החוץ ובאתר משרד המשפטים. כמו כן, על "סוכן חוץ" יחולו חובות גילוי מורחבות והוא יציין את דבר היותו "סוכן חוץ" במסמכים ופרסומים מטעמו. כן מוצעות הוראות עונשיות של קנס למי שמפר חובה לפי החוק המוצע. עוד מוצע לבטל ל"סוכן חוץ" פטור ממס הכנסה על תרומה עבור פעילות זרה, שממנו הוא נהנה היום.
נוכח החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה כי הצעות החוק הפרטיות יוכפפו לנוסח הצעת החוק הממשלתית, לא נידרש לדיון פרטני בהן, למעט בחובת ענידת תג זיהוי לנציג של נתמך שעיקר מימונו על ידי ישות מדינית זרה, כפי שהוחלט בוועדת השרים.
ג. נושאים לדיון (מיפוי השאלות המרכזיות לקראת הדיון הראשון בהצעה)
הצורך בתיקון המוצע ביחס לתכליתו המוצהרת שהיא שקיפות: כפי שפורט לעיל, חוק העמותות וחוק חובת גילוי בנוסחם כיום כוללים חובות דיווח וגילוי מוגברות (הן בתכיפות והן בפרטים) המוטלות על עמותות וחברות לתועלת הציבור לגבי תרומות מישות מדינית זרה, שסנקציות משמעותיות קבועות על הפרתן. האמצעים הטכנולוגיים הקיימים לציבור, לנבחריו ולעובדיו, מאפשרים לתור בקלות אחר המידע הנ"ל, כפי שהדגמנו לעיל, אף במהלכו של דיון (דווקא דיווחים של עמותות שאינן נתמכות על ידי ישות מדינית זרה מפורסמים באינטרנט ללא שמות התורמים וכדי לעיין בדוח המלא יש לסור למשרדי הרשם). נוסיף על כך שחלק מהעמותות ידועות בציבוריות הישראלית, לרבות התורמים להן, ועוד נציין שעובד או נבחר ציבור שרוצה לוודא מי עומד מאחורי הנציג שעמו הוא מדבר שואל אותו זאת בדיון לא אחת (וזו שאלה לגיטימית מסיבות רבות, שמופנית גם כלפי נציגים שהגופים שאותם הם מייצגים אינם נתמכים על ידי ישות מדינית זרה). בסופו של דבר איש אינו מכריח עובד ציבור או נבחר ציבור לנהל שיח עם אדם שאינו מוכן למסור לו פרטים שביקש. קל וחומר בכנסת שם יושב ראש ועדה הוא בעל סמכויות רחבות בניהול הדיון ובמתן זכות דיבור. מכל מקום, אם תכלית ההצעה היא שנבחר ציבור או עובד ציבור שמשוחחים עם נציג יוכלו לשאול אותו את מי הוא מייצג באמת ומיהו בעל המאה ובעל הדעה, אפשר להתייחס לכך בחוק ונושא זה רלבנטי לכלל העמותות. כאן נבחר רק הקריטריון של תרומה של ישות מדינית זרה. אכן, קריטריון זה קיים כבר בחוק בשנים האחרונות, כפי שפרטנו לעיל. האם הטענה שמדינה זרה אמורה לפעול רק בצינורות הרשמיים של יחסים בינלאומיים מצדיקה את ההבחנה הגדולה שתיווצר בין גופים, את הגדלת הפער בדרישות הגילוי בין גופים, ואת הדרישה לשאת תג ולדקלם בכל דיון בצד דברים שנושא הנציג (גם כזה שמופיע שנים בכנסת ומוכר בה היטב) "אני נציג של ארגון פלוני שעיקר מימונו מגיע מישות מדינית זרה"?
תכלית הצעת החוק ועיקרון השוויון: בעת חקיקת חוק חובת גילוי עלו טענות רבות באשר לתכליתו. המצדדים בחוק טענו שהחוק נועד להגביר את השקיפות של עמותות וחברות לתועלת הציבור, באופן שיאפשר לציבור לדעת מהם מקורות המימון לפעילותן. הדבר חשוב במיוחד, מאחר שארגוני החברה האזרחית עוסקים לא אחת בעניינים בוערים שעל סדר היום בישראל, ומכאן אינטרס הציבור בגילוי מקורות המימון שלהם.
מנגד נטען כי החוק, לפי תוצאתו, חל רק על ארגונים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. זאת, מאחר שבחיתוך גס, ארגוני שמאל ממומנים יותר בידי ישויות מדיניות זרות וארגוני ימין בידי גורמים פרטיים. כך, נטען כבר אז, מטרת החוק היא להצר את צעדיה של החברה האזרחית באמצעות "סימון" ארגונים מסוימים כמי שהאינטרסים שלנגד עיניהם אינם טובת מדינת ישראל. תיוג כזה עלול להוביל להפחתה בכמות התרומות, וצמצום הפעילים שמוכנים לפעול בזירה הציבורית.
בהקשר זה עלתה אז הטענה שככל שתכלית הצעת החוק היא הגברת השקיפות והרצון לדעת מי הגורמים המממנים את פעולות הארגונים, אזי אין מקום להבחין בין תרומה שניתנה בידי ישות מדינית זרה לבין תרומה שניתנה בידי גורם זר אחר (אדם או תאגיד שאינם ישות מדינית).
בהצעת החוק הנוכחית מוצע להחמיר את החובות שמוטלות על עמותות וחברות לתועלת הציבור שעיקר מימונן מישות מדינית זרה. הנימוק שניתן לכך בדברי ההסבר הוא הגברת השקיפות, ועל כן הטענות שהועלו בדיונים בחקיקת חוק חובת גילוי עולות גם כעת. מוצע לדון בטענות, בשים לב לכך שככל שהחובות שמטילים על הארגונים הן מחמירות יותר, כך גדל הקושי להחיל אותן באופן לא שוויוני. אכן, קיימת הבחנה בין תרומות מישות מדינית שיכולות להיתפס כפגיעה בריבונות לבין תרומות מגורמים פרטיים. אך בסופו של דבר, מבחינת יכולת ההשפעה בפועל על סדר היום הציבורי יש אינטרס לדעת גם על תרומות מגורמים זרים שמקורן אינו מדינה. גם כאן יש התערבות "זרה" שמשפיעה על סדר היום הציבורי. בכל מקרה המשקל של טיעון הפגיעה בריבונות (שמן הסתם גם מועלה ומטופל בערוצים דיפלומטיים) נחלש ככל שההסדר בכללו (על שלל תיקוניו בשנים האחרונות) מגביר את הפער התוצאתי שבין ארגונים שונים בישראל. לפיכך יש לשקול חובות גילוי ודיווח גם על גורמים זרים שאינם מדינתיים.
מוצע לקבל מגורמי המקצוע במשרד המשפטים נתונים עובדתיים באשר לתחולת החוק על עמותות וחברות לתועלת הציבור (על אלו עמותות מתוך ה-60 שדיווחיהן מצויים באתר משרד המשפטים יחול התיקון המוצע) ולקיים דיון בשאלות שהועלו ביחס להצעת החוק. בשים לב לקבלת ההשלמות העובדתיות, ניתן יהיה לדון בטענות לגבי פגיעה בשוויון.
חופש הביטוי: בתיקון מוצע להעמיק את החובות המוטלות על ארגון שעיקר מימונו מישות מדינית זרה. מוצע לקבוע כי הוא יצטרך לציין את דבר היותו נתמך כאמור בכל פרסום חזותי שלו המיועד לציבור; בפנייה בכתב לעובד ציבור ולנבחר ציבור; ובמסגרת דין וחשבון שהוא עורך ומפיץ לציבור. כן נדרש גם עדכון בעל-פה בפרוטוקול של דיון, וועדת השרים גם החליטה על תוספת להצעה הממשלתית שעניינה ענידת תג. חובות אלה שונות מהחובות הקיימות היום במספר מובנים משמעותיים.
קיים הבדל משמעותי בין חובת דיווח לרשויות שנעשית באופן סדור, אחת לפרק זמן קבוע מראש וקצוב, לבין הטלת חובה לפרסם את המידע במסגרת כל פרסום שהארגון מוציא מטעמו. תוספת זו מטילה על הארגון חובה לציין את היותו נתמך כאמור במספר רב של פעמים ובמדיות פרסום שונות (דבר שיכול להטיל בחלק מהמקרים גם עלות כספית נוספת על הארגון). ההצעה אף מוסיפה כי במסגרת פנייה בכתב לעובד ונבחר ציבור ובדין וחשבון המופץ לציבור, הארגון יציין גם את שמות הישויות המדיניות הזרות שתומכות בו. הבדל משמעותי נוסף הוא, כי הגילוי לפי ההצעה נדרש להיות צמוד למסר שמבקש הארגון להביע בפרסום. שאלת הפגיעה בחופש הביטוי כרוכה בשאלה הקודמת – של תחולה לא שוויונית של הוראות הגילוי.
בסעיף 5(ב) לחוק חובת גילוי נקבע כבר היום שארגון שקיבל תרומה המיועדת למימון מסע פרסום מיוחד צריך לפרסם את דבר קבלת התרומה במסגרת אותו פרסום. ואולם, הסעיף הקיים יוצר קשר ישיר בין המימון שניתן במיוחד עבור מסע פרסום מסוים לבין ציון קבלת התרומה באותו פרסום בלבד. כעת מוצע שגם כשעמותה תקבל תרומות מישויות מדיניות זרות לצורך קידום נושא מוגדר כלשהו, היא תצטרך לציין את דבר היותה נתמכת על ידן בכל פרסום שהוא, אפילו אם עניינו קידום נושאים אחרים לגמרי.
תוספת בעייתית במיוחד המוצעת כעת, היא כי נציג של נתמך שעיקר מימונו מישויות מדיניות זרות, שמשתתף באופן פעיל בדיון במקום עבודתו של עובד או נבחר ציבור, יציין לפרוטוקול הדיון את דבר היותו נציג של נתמך כאמור. אמנם, על פני הדברים מותר לארגון לקבל מימון מישות מדינית זרה אך מדברים שנשמעו במליאת הכנסת בקריאה הראשונה ניכר שהממשלה אינה סבורה שיש לשבח ארגונים כאלה. מכל מקום, עצם הטלת חובה פוזיטיבית על אדם לדקלם אמירה בצד דבריו לגופו של עניין (בנוסף לכל החובות הקיימות והמוצעות) יכולה לפגוע בו במובן הבסיסי ביותר, להרתיע אותו מלהשתתף בדיון ומלדבר, ויש בה מימד של תיוג הדובר ודבריו כבלתי-לגיטימיים (שיש להזהיר מפניהם מראש). כמו כן, בדומה להערה הקודמת, מבחינת הצגת מצב הדברים לאשורו, אין כל הכרח שהמימון הזר משמש דווקא לצורך העניין שאותו מבקש הנציג לקדם בדיון, והדברים עלולים אף להטעות. קל וחומר יש לשקול את העבירה הפלילית בגין אי עמידה בחובה זו.
מיהו "נציג" של נתמך: בהצעת החוק לא מוגדר מי הוא אותו נציג: האם מדובר באדם שעובד באופן קבוע עבור העמותה? מקבל ממנה שכר? מקבל תשלום חד-פעמי? שאלה נפרדת היא, מה קורה כשמספר עמותות מקימות צוות משותף (או פורום משותף) שנועד לקידום מטרה מסוימת – האם נציג של אותו צוות שמגיע לדיון, ואינו מייצג בהקשר זה רק את העמותה שבה הוא מועסק, נחשב כ"נציג" שלה לצורך אותו דיון? שאלה דומה עולה לגבי החובה לגלות בכל פרסום שהוא, שכן אם מדובר בפרסום מטעם צוות משולב של עמותות, האם מדובר בפרסום שנעשה מטעם העמותה או על-ידה באופן שמקים חובת גילוי לפי הצעת החוק? בשים לב לכך שסנקציה אפשרית על הפרת החובה היא עבירה פלילית שבצדה עונש של שלוש שנות מאסר, יש לברר עניין זה.
המועד לבחינת "עיקר המימון": בהצעת החוק מוצע לקבוע כי עמותה וחברה לתועלת הציבור יוגדרו כנתמך שעיקר מימונו מישות מדינית זרה, אם עיקר מימונן היה כזה בשנת הכספים האחרונה שלגביה נדרש להגיש דוח כספי או בשנת הכספים הקודמת לה. הדבר מעלה קושי מבחינת הצגת הדברים לאשורם. שהרי באופן כזה עמותות וחברות לתועלת הציבור נדרשות לדווח על עצמן כעל נתמך שעיקר מימונו מישות מדינית זרה גם כשהדבר כבר אינו נכון. מוצע למתן קושי זה, למשל באמצעים הבאים: קיצור פרק הזמן לשנה אחת אחרי הדוח הכספי שבו עיקר המימון היה מישויות מדיניות זרות; הוספת אפשרות כי עמותה או חברה לתועלת הציבור תודיע לרשם כי חדלה לקבל את עיקר מימונה מישות מדינית זרה; וכן, ניתן לשקול להוסיף הוראת מעבר.
תג זיהוי: לפי החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, לנוסח הממשלתי יתווסף הסעיף מהצעת החוק הפרטית של חה"כ סמוטריץ' שעניינו ענידת תג זיהוי על ידי נציג של נתמך שעיקר מימונו מישות מדינית זרה. ככל שענידת תג הזיהוי תתבקש רק מנציגים של עמותות מצד אחד של המפה הפוליטית, הרי שהדבר עלול "לסמן" את נציג העמותה בתור מי שהוא בעל אפשרות להשפעה בלתי-הולמת ולהעמיד את העמותה שמבקשת לקדם עניין כזה או אחר בעמדת נחיתות אפריורית מול עמותות דומות אחרות שאינן חייבות לסמן את נציגיהן. ענידת התג תהיה מחויבת לא רק כזיהוי בדיון שבו מתקיים פרוטוקול אלא בכל שהותו של הנציג בכנסת.
אמנם, חובת ענידת תג נהוגה גם היום על ידי שדלנים בכנסת, לפי חוק הכנסת, התשנ"ד-1994. ואולם, מוצע לדון בשאלה האם מתאים להחיל על נציגים של עמותה או חברה לתועלת הציבור את אותם כללים החלים על שדלנים. זאת מאחר שהקשר בינם לבין הגוף שלגביו רוצים ליצור חובת גילוי הוא רחוק יותר. שדלן פועל ישירות מטעם אותו גוף. לעומת זאת, הנציג פועל מטעם עמותה או חברה לתועלת הציבור, והן מקבלות מימון מגוף זר שלגביו מבקשת הצעת החוק ליצור גילוי.
בהקשר זה, מוצע לבחון, בהתאם לתכלית הצעת החוק, האם יש מקום לערוך הבחנות בין נציגים שונים: יש לדון בשאלה מדוע להחיל את חובת ענידת התג רק על נציגים של עמותות וחברות לתועלת הציבור שעיקר מימונן מישות מדינית זרה? ככל שיש צורך בהגברת השקיפות על זהות הדוברים בכנסת למשל, ניתן לקבוע כי על נציג של כל גוף שהוא לבקש לרשום בפרוטוקול הישיבה את שמו ואת שם התאגיד שהוא מייצג (יש לבחון מדוע קיים צורך בהבחנה בין החלת הוראות שקיפות על נציגים בכמה רמות: הבחנה בין נציג של גורם ישראלי לנציג של גורם זר; הבחנה בין נציג של גורם ישראלי שנתמך על ידי גופים זרים (כלשהם) לבין נציג של גורם ישראלי שנתמך על ידי גופים מקומיים; הבחנה בין נציג ישראלי שנתמך על ידי ישויות מדיניות זרות לבין נציג ישראלי שנתמך על ידי גורמים פרטיים זרים).
כן עולות פה שאלות דומות של הצגה מטעה של מצב דברים – אם עמותה כבר אינה מקבלת את עיקר מימונה, נכון להיום, מישות מדינית זרה, אך נציג מטעמה חייב לענוד תג זיהוי כזה בכנסת, מאחר שהעמותה סווגה כנתמך כאמור לפי הדוח הכספי שלה מלפני שנתיים.
לבסוף, יש לדון בשאלה מה תהיה הסנקציה שתוטל על הפרת החובה. לפי חוק הכנסת, ישנה ועדה (שחבריה הם יו"ר הכנסת, שני סגנים ליו"ר, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה שתבחר נשיאות הכנסת) שרשאית לשלול לשדלן את ההיתר שניתן לו לשמש כשדלן, ולאסור את כניסתו למשכן הכנסת, לרבות איסור על תנאי, לתקופה שתקבע. אם השדלן פעל במסגרת תאגיד, הוועדה רשאית להטיל סנקציות גם כלפי שדלנים ואנשים נוספים מאותו תאגיד.