חומר רקע

מבוא מסמך זה נכתב לבקשת חה"כ ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט (להלן – הוועדה), במסגרת דיוני הוועדה בהצעת חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 45) (השעיית חבר הכנסת שהתקיים בו האמור בסעיף 7א) ובהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 44) (השעיית חבר הכנסת שהתקיים בו האמור בסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת), התשע"ו-2016.1 סעיף 7א(א) לחוק יסוד: הכנסת קובע, בין השאר, כי אדם לא יהיה מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במעשיו, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; או תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל. הצעת חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 45) מבקשת לאפשר לכנסת, בהחלטה שתתקבל ברוב של 90 חברי כנסת, להשעות חבר כנסת אם קבעה שהתקיים בו, לאחר היבחרה של אותה כנסת, האמור בסעיף 7א(א) כמפורט לעיל. על-פי הצעה זו, החלטה כאמור תתקבל לפי הצעת ועדת הכנסת שהתקבלה ברוב של שלושה רבעים מחבריה, על בסיס בקשה של 61 חברי כנסת. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 44) מוסיפה וקובעת, בין השאר, כי ועדת הכנסת לא תציע והכנסת לא תחליט להשעות חבר כנסת מכהונתו, אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; והיא מאפשרת לאותו חבר כנסת להיות מיוצג בוועדה על ידי עורך דין ולערער על ההחלטה להשעותו לבית המשפט העליון. באשר למשך ההשעיה והשלכותיה, הצעת חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 45) מסמיכה את הכנסת לקבוע באותה החלטה את תקופת ההשעיה של חבר הכנסת, והיא אף מאפשרת לה להשעותו עד תום כהונתה. בנוסף קובעת הצעה זו, כי משרתו של חבר הכנסת המושעה תתפנה כעבור עשרה ימים מיום החלטת הכנסת. לפיכך, משמעותן המעשית של הוראות אלה היא מתן אפשרות לכנסת להדיח את חבריה בשל העילות שפורטו לעיל. מסמך זה בוחן במבט משווה את שאלת סמכותם של פרלמנטים להדיח את חבריהם. המדינות שנכללו בסקירה הן אוסטריה, אוסטרליה, אירלנד, ארצות הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, יוון, נורבגיה, ספרד, פולין, פינלנד, צ'כיה, צרפת, קנדה, שבדיה ושוויץ. מהמסמך עולה כי ברוב המדינות הנסקרות אין לפרלמנט סמכות להדיח את חבריו. במקצת מהמדינות שנבחנו - בריטניה, ובעקבותיה גם ארצות הברית, קנדה ורוב המדינות המרכיבות את הפדרציה של אוסטרליה - נתונה לפרלמנט סמכות הדחה. עם זאת יודגש, כי במדינות אלה עילות ההדחה שונות במהותן מאלה שפורטו בהצעת חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 45). בבריטניה הדחה מבית הנבחרים היא העונש המשמעתי החמור ביותר בגין הפרת קוד ההתנהגות או ביזוי הפרלמנט וההחלטה על כך יכולה להתקבל ברוב פשוט של חברי הפרלמנט המצביעים. באוסטרליה, ב-1987 חוקק הפרלמנט הפדראלי חוק שביטל את סמכות ההדחה שהיתה לו בעבר, בעקבות המלצותיה של ועדה פרלמנטרית שבחנה את הסוגיה והגיעה למסקנה כי טמונה סכנה רבה מדי לניצול לרעה של סמכות זו משיקולים פוליטיים. עם זאת, הפרלמנטים של רוב מדינות הפדרציה האוסטרלית, המסתמכים לעניין זה על הנוהג בבית הנבחרים הבריטי, מחזיקים עדיין בסמכות הדחה כעונש משמעתי בגין התנהגות חמורה ובלתי הולמת שאינה ראויה לחבר פרלמנט, וגם הם רשאים, מכוח עילה זו, להחליט על הדחה ברוב פשוט של חברי הפרלמנט המצביעים. בית הנבחרים של קנדה רשאי אף הוא לנקוט בהליכים משמעתיים נגד חבריו בגין התנהגות בלתי הולמת או ביזוי הפרלמנט, הכוללים במקרים החמורים ביותר גם אפשרות להדחה. בארצות הברית סמכות ההדחה של שני בתי הקונגרס מעוגנת בחוקה והיא דורשת הסכמה של שני שלישים לפחות מחברי הבית המצביעים. גם במדינה זו נתפסת ההדחה כסנקציה משמעתית השמורה למקרים החמורים ביותר של התנהגות בלתי הולמת, שאינה מתיישבת עם חובות האמון והתפקיד של חבר קונגרס, ושנועדה להגן על הכבוד והיושרה של הקונגרס, על תפקודו, על שמו הטוב ועל אמון הציבור בו. עוד יודגש, כי על-פי רוב במדינות אלה, בשל שיטת בחירות שונה מזו הנהוגה בישראל, לסנקציית ההדחה יש השלכות אחרות על דרך איוש מושבו של חבר הפרלמנט שהודח. את המושב שהתפנה לא אמור לתפוס המועמד הבא-בתור ברשימת מועמדים מפלגתית, אלא אמורות להתקיים בחירות מיוחדות למושב זה, במחוז הבחירה של אותו חבר פרלמנט, כך שלמעשה, אקט ההדחה מחזיר את המנדט לציבור הבוחרים, שבדרך כלל גם רשאי לבחור מחדש בחבר הפרלמנט שהודח. גם בפינלנד, על-פי החוקה, רשאי הפרלמנט להדיח את אחד מחבריו ברוב של שני שלישים לפחות מחברי הפרלמנט המצביעים, אך גם כאן מכוח שתי עילות ששונות במהותן מאלה שפורטו בהצעת חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 45): (א) כאשר חבר פרלמנט באופן מהותי ועקבי אינו ממלא את חובותיו ותפקידיו כחבר פרלמנט; (ב) כאשר חבר פרלמנט נשפט ונידון למאסר בגין עבירה מסוג פשע מכוון או שהוטל עליו עונש כלשהו בגין עבירת בחירות, ומדובר בעבירה שאינה עולה בקנה אחד עם האמון והיושרה שנדרשים מחבר פרלמנט. כאמור, ברוב המדינות שנבחנו בסקירה זו - אוסטריה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, דנמרק, הולנד, יוון, נורבגיה, ספרד, פולין, צ'כיה, צרפת, שבדיה ושוויץ - אין לפרלמנט סמכות להדיח את חבריו.2 יצוין כי בחלק מהמדינות הללו (שבהן אין סמכות הדחה) יכול הפרלמנט להשעות את אחד מחבריו, אך מדובר בסמכות השעיה שונה לחלוטין בטיבה, בעילותיה ובהשלכותיה מזו שאליה מתייחסת הצעת חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 45). מדובר בסמכות שעניינה השעיה זמנית שמשכה מוגבל, שמופעלת כסנקציה משמעתית ושאינה כרוכה בפינוי משרתו של חבר הפרלמנט המושעה ובהחלפתו בחבר פרלמנט חדש (סמכות שדומה יותר במהותה לזו שנתונה בישראל בידי ועדת האתיקה של הכנסת). להלן כמה דוגמאות לאותה סמכות השעיה מוגבלת: בבלגיה, סעיף 63 לתקנון בית הנבחרים, העוסק בענייני משמעת, מאפשר לחברי הבית, בעקבות הצעת יו"ר הפרלמנט, להרחיק באופן זמני מבניין הפרלמנט חבר פרלמנט שהפריע לעבודת הבית, כך שייאסר עליו להיכנס למשכן ולקחת חלק בעבודת הפרלמנט. ההרחקה היא עד לתום הישיבה שבה הפריע חבר הפרלמנט, או במקרים חמורים יותר (של סירוב לצאת מהמליאה או הפרעות והרחקות חוזרות ונשנות) ניתן להרחיקו לכל היותר למשך שמונה או חמש עשרה ישיבות עוקבות, בהתאמה. כמו כן, אם מתקיימת בתקופת ההרחקה הצבעה שבה קולו של חבר הפרלמנט המורחק יכול להיות מכריע, הפרלמנט יקיים הצבעה חוזרת בהשתתפותו עם תום תקופת הרחקתו או שבמקום זאת, יאפשר לו מראש לבוא ולהשתתף באותה הצבעה, חרף הרחקתו.3 ביוון, במסגרת צעדים משמעתיים שבהם ניתן לנקוט נגד חברי פרלמנט, סעיף 81 לתקנון הפרלמנט מאפשר לחברי הבית להשעות זמנית חבר פרלמנט שהורחק מישיבה בגין הפרת סדר נמשכת; שימוש או איום באלימות כדי להניע חברי פרלמנט לפעול או להימנע מפעולה במסגרת תפקידם; או מניעה מכוונת של הצבעה חופשית. על-פי הסעיף, ביוזמת יו"ר הפרלמנט או 1/20 מכלל חברי הבית, רשאים חברי הפרלמנט להחליט בהצבעה על הארכת הרחקתו של חבר הפרלמנט מהישיבות (למעשה על השעיה זמנית של פעילותו הפרלמנטרית) לתקופה נוספת של עד 15 ימים. חברי הפרלמנט יצביעו על כך לאחר ששמעו את עמדתם של חבר פרלמנט שתומך בהצעה, חבר פרלמנט אחר שמתנגד לה ואת עמדתו של חבר הפרלמנט נשוא ההשעיה, כשלכל אחד מהם ניתנות עשר דקות להשמעת דברם. משמעות ההשעיה היא אי-השתתפות בישיבות הפרלמנט (במליאה ובוועדות) וקיצוץ מחצית משכרו החודשי של אותו חבר פרלמנט במהלך תקופת השעייתו. עם זאת, היא אינה מבטלת את זכותו של חבר הפרלמנט המושעה להשתתף בהצבעות.4 בצרפת, העונש המשמעתי החמור ביותר שניתן להטיל על חבר באסיפה הלאומית (הבית התחתון של הפרלמנט) הוא גינוי עם הרחקה זמנית (La censure avec exclusion temporaire). בהתאם לסעיף (5)72 לתקנון האסיפה הלאומית, על-פי הצעת ה-Bureau (הגוף האחראי על ניהול עבודתה של האסיפה הלאומית, שחברים בו יושב-ראש הבית וששת סגניו המייצגים את הסיעות השונות) מליאת הבית רשאית להחליט, ללא קיום דיון מקדים וברוב פשוט של חברי הפרלמנט המצביעים, על הטלת עונש זה. על-פי סעיף 73 לתקנון, העונש כולל קיצוץ מחצית משכרו של חבר הפרלמנט למשך חודשיים וכן איסור על כניסתו למשכן ועל השתתפותו בעבודת הפרלמנט למשך 15 ימי ישיבות ובמקרה שבו מוטל עונש זה פעם שניה - למשך 30 ימי ישיבות.5 להלן יוצגו ביתר פירוט ההסדרים הנוגעים לסמכויות ההדחה וכן מקרים שבהם נעשה בהן שימוש באותן מדינות שבהן מחזיק הפרלמנט בסמכויות אלה. 1. בריטניה לבית התחתון של הפרלמנט הבריטי (House of Commons) יש סמכות להשעות ואף להדיח חבר פרלמנט בגין הפרת קוד ההתנהגות (Code of Conduct) או בגין ביזוי הפרלמנט (Contempt of the House - עילת ענישה שמקורה, ככל הנראה, עוד בימי הביניים, כאשר הפרלמנט האנגלי שימש בראש ובראשונה בית משפט). על-פי Erskine May, מטרת ההדחה אינה רק ענישה משמעתית אלא אף יותר מכך, יש לה תכלית תרופתית (remedial), שנועדה לאפשר לפרלמנט להדיח את מי שאינו כשיר או מתאים (unfit) לכהן כחבר בו.6 הדחה היא העונש המשמעתי החמור ביותר שבית הנבחרים מוסמך להטיל על אחד מחבריו והיא גוררת עמה את פינוי מושבו של חבר הפרלמנט המודח וכתוצאה מכך עריכת בחירות מיוחדות למושב זה (by-election) במחוז הבחירה של אותו חבר פרלמנט.7 יצוין כי חבר הפרלמנט שהודח רשאי אף הוא להתמודד בבחירות אלה ולהיבחר מחדש, גם במהלך תקופת כהונתו של אותו פרלמנט שהדיחו (עיקרון שנקבע כבר בשנת 1782).8 בעבר הודחו חברי פרלמנט מבית הנבחרים בגין עבירות כמו מתן עדות שקר, זיוף, מרמה ושחיתות, אך בעשורים האחרונים לא נעשה בבית הנבחרים הבריטי שימוש בסמכות זו.9 למעשה, במאה ה-20 היו רק שני מקרים שבהם הדיח בית הנבחרים את אחד מחבריו. הראשון שבהם היה ב-1922, כאשר חבר פרלמנט הודח לאחר שהורשע במעילה ונדון לשבע שנות מאסר. המקרה השני היה ב-1947, כמפורט להלן. בדוח מ-2012 של ה-10Standards and Privileges Committee שבו נדונה סוגיית ההדחה מבית הנבחרים נכתב כי "הדחה היתה עונש קיצוני ואת הבחירה של ציבור הבוחרים יש לבטל רק לעתים נדירות מאד".11 בדוח צוין שההדחה האחרונה של חבר פרלמנט מבית הנבחרים בשל עבירה משמעתית היתה ב-1947, לאחר שאותו חבר פרלמנט (Garry Allighan) פרסם מאמר שבו האשים חברים אחרים בבית (מבלי לנקוב בשמותיהם) במסירת מידע לעיתונאים עבור כסף, תחת השפעת משקאות אלכוהוליים שהעיתונאים קנו להם או בתמורה לקבלת פרסום אישי אוהד עבורם בעיתוניהם. חקירה בנושא של ה-Committee of Privileges העלתה לא רק שאותן האשמות היו חסרות ביסוס אלא שאותו חבר פרלמנט עצמו נהג לשלוח דוחות לעיתונות תמורת כסף, הטעה את הוועדה האמורה בעדויותיו בפניה בנושא זה, ולמעשה טפל על חברי הבית האשמות שווא בנוגע למעשים בלתי ראויים שהוא עצמו ביצע. בנסיבות אלה סברה ה-Committee of Privileges שבהתנהגותו היה משום ביזוי חמור של הפרלמנט, אך היא נמנעה מלהגיש המלצה מפורשת לגבי עונשו.12 בעקבות זאת, נציג הממשלה בבית הנבחרים הציע להשעות את אותו חבר פרלמנט לשישה חודשים, אך לא להדיחו. בהסבירו את עמדת הממשלה לעניין זה הוא ציין כי אינו מקל ראש בחומרת העבירה, אך עם זאת, לא היה רוצה שבית הנבחרים ידיח חברי פרלמנט אלא במקרים שבהם לא יכול להיות ספק רב בנוגע לצדקת ההדחה וכאשר מהלך ההדחה זוכה לתמיכה רחבה ומקפת. הוא הוסיף: "הדחה היא צעד חמור מאד. היא יכולה להיות אמצעי שנתון לניצול רב לרעה. למשל, יהיה זה חמור ביותר אם בית הנבחרים ידיח חבר פרלמנט מכיוון שהוא מתעב אותו לגמרי; אם בשל אופיו ואם בשל מספר דברים שעשה. אם נתחיל בכך, נוכל כולנו להכין רשימות שעלולות להגיע למספרים רבים [של חברי פרלמנט] עוד לפני שנסיימן. אם ננצל לרעה את סמכות ההדחה היא עלולה להפוך למכשיר שיש בו סכנה לבית הנבחרים עצמו."13 למרות דברים אלה, לבית הנבחרים הוגש תיקון להצעת ההשעיה, שלפיו הוצע להדיח ולא להשעות את אותו חבר פרלמנט. התיקון להצעה התקבל ברוב של 187 תומכים לעומת 75 מתנגדים ובעקבות זאת החליט בית הנבחרים להדיח את חבר הפרלמנט.14 יצוין כי דברים אלה משנת 1947 הובאו כאמור בדוח משנת 2012 של ה-Standards and Privileges Committee; דוח שעסק בעניינו של חבר פרלמנט אחר בשם Denis MacShane. חקירת הוועדה העלתה לגביו שהוא הגיש ביודעין, לאורך 4 שנים, 19 חשבוניות מס מזויפות בכוונה לרמות את הגורמים האמונים על החזר הוצאות פרלמנטריות. בנסיבות אלה המליצה הוועדה להשעותו מהפרלמנט למשך 12 חודשים (כאשר בתקופת ההשעיה הוא לא יקבל שכר והפרשות לפנסיה)15 אך ההמלצה כלל לא הגיעה לדיון בפרלמנט מכיוון שבעקבותיה הוא הודיע על פרישתו מבית הנבחרים. כאמור, הדחת חבר פרלמנט מבית הנבחרים יכולה להיות בגין הפרת קוד ההתנהגות הפרלמנטרית או ביזוי הפרלמנט. קוד ההתנהגות של הבית התחתון קובע כי חברי הפרלמנט מצופים במסגרת מילוי תפקידם לשמור על עקרונות כמו יושרה, אובייקטיביות, אחריותיות, פתיחות, הגינות ומנהיגות ולציית לכללי ההתנהגות ולהחלטות הקשורות אליהם שהתקבלו על-ידי בית הנבחרים: לפעול למען האינטרס הציבורי, להימנע מפעילות כעורך דין בשכר, לא לקבל שוחד או גמול לא חוקי אחר, לדווח על האינטרסים הפיננסיים שלהם, ולא לפגוע בשם הטוב וביושרה של בית הנבחרים. הנציב הממונה על אכיפת קוד ההתנהגות (The Parliamentary Commissioner for Standards, להלן - הנציב) בודק תלונות בנוגע להפרת הקוד והכללים הקשורים בו ופותח בחקירת המקרה, במידה שהוא מצוי בתחום סמכותו ואם הוא סבור שיש די ראיות המצדיקות פתיחה בחקירה. בעניינים שבהם הנציב מזהה הפרה חמורה של הכללים או כשמדובר בחקירות שמעלות סוגיות בעלות חשיבות יתרה, הנציב מגיש תזכיר על הנושא לוועדה הפרלמנטרית המפקחת עליו, ה-Committee on Standards. הוועדה האמורה מודיעה על כך לחבר הפרלמנט הנוגע בדבר וניתנת לו הזדמנות להגיב על ממצאיו העובדתיים של הנציב, טרם גיבוש מסקנותיו. דוח סופי של הנציב נמסר ל-Committee on Standards ולחבר הפרלמנט הנוגע בדבר. חבר הפרלמנט רשאי להציג את טיעוניו בפני ה-Committee on Standards לפני שהיא קובעת אם הוא אכן הפר את הכללים ולפני שהיא מחליטה אם להמליץ על סנקציות כלשהן נגדו. אם ה-Committee on Standards מגיעה למסקנה שחבר הפרלמנט אכן הפר את הכללים היא רשאית להמליץ על נקיטת סנקציות בעניינו, כמו דרישה להתנצלות בכתב או בעל-פה בפני הפרלמנט או להחזר כספים בגין הוצאות שהוצאו שלא כדין. במקרים חמורים יותר היא רשאית להמליץ לבית הנבחרים להטיל עליו קנס או להשעות אותו, ואילו במקרים החריגים ביותר ה-Committee on Standards יכולה להמליץ לבית הנבחרים להדיח את חבר הפרלמנט. הצעה להשעות או להדיח חבר פרלמנט, בעקבות המלצה כאמור, טעונה דיון ואישור של בית הנבחרים (לרבות בנוגע למשך תקופת ההשעיה) והיא יכולה להתקבל ברוב פשוט של חברי הפרלמנט המצביעים. ככלל, חבר פרלמנט שהושעה אינו רשאי להיכנס לבניין הפרלמנט במהלך תקופת ההשעיה.16 על-פי ה-Recall of MPs Act 2015, אם חבר פרלמנט הושעה מבית הנבחרים בעקבות דוח של ה-Committee on Standards לתקופה של לפחות 10 ימי ישיבות או 14 ימים קלנדריים, אזי אותו חבר פרלמנט מושעה נתון להליך שנקרא recall petition process. במסגרת הליך זה, אם במשך שישה שבועות, לפחות 10% מבעלי זכות הבחירה במחוז הבחירות של אותו חבר פרלמנט חותמים על עצומה לעריכת בחירות חדשות (recall petition), יושב ראש בית הנבחרים צריך להכריז על כך שמושבו של חבר הפרלמנט המושעה התפנה ובחירות מיוחדות (by-election) יערכו במחוז הבחירה שלו. גם במקרה זה, חבר הפרלמנט שהושעה רשאי להתמודד באותן בחירות.17 בדומה לאמור לעיל, מקרים של ביזוי הפרלמנט ייחקרו על-ידי ה-Committee of Privileges וגם זו רשאית להמליץ שחבר הפרלמנט יושעה או יודח. גם בהליך זה, הצעה להשעות או להדיח חבר פרלמנט, בעקבות המלצה כאמור, טעונה דיון ואישור של בית הנבחרים (לרבות בנוגע למשך תקופת ההשעיה) והיא יכולה להתקבל ברוב פשוט של חברי הפרלמנט המצביעים. בנוסף, על-פי תקנון בית הנבחרים (Standing Orders), ניתן להשעות (אך לא להדיח) חבר פרלמנט גם בגין התנהגות בלתי הולמת (misbehavior) או הפרת הסדר (disorderly conduct) במליאה או בוועדות. גם במקרה זה בקשה להשעיית חבר פרלמנט צריכה לקבל את אישור מליאת הבית. כאשר חבר פרלמנט שהתנהג בצורה לא הולמת מזלזל בסמכות יושב ראש הבית או היושב ראש המנהל את הישיבה ומסרב לעזוב את הישיבה לאחר שנדרש לעשות זאת, או מפריע לעבודת הבית בזדון ובהתמדה, יושב ראש הבית יקרא בשמו של אותו חבר פרלמנט (הליך שנקרא naming). בהמשך לכך – בדרך כלל על-פי הצעה (motion) שמעלה חבר הקבינט המשמש כ-Leader of the House, המצליף הראשי של הממשלה או השר הבכיר הנוכח בישיבה - יושב ראש הבית יעלה בפני המליאה את ההצעה להשעות את אותו חבר פרלמנט. בית הנבחרים רשאי לאשר הצעה זו ברוב פשוט של חברי הבית המצביעים. השעיה בגין מקרה ראשון מסוג זה תימשך חמישה ימים (הכוונה לימים שבהם נערכות ישיבות בפרלמנט). במקרה של הפרת סדר שנייה באותו מושב, ההשעיה היא למשך עשרים ימים ואילו מקרה שלישי מסוג זה (באותו מושב) כבר יביא להשעיה עד למועד שבו יקבע הפרלמנט את סיומה. חבר פרלמנט שהושעה נדרש לעזוב מיד את בניין הפרלמנט והוא אינו זכאי לשכר עבור תקופת השעייתו.18 מאז 1949 ועד אפריל 2016 היו ארבעים ותשעה מקרים שבהם הושעו חברי פרלמנט מבית הנבחרים (בכל הפרוצדורות שתוארו לעיל); השעיות שהיו למשך תקופות שנעו בין שלושה ימים ועד חודש ימים לכל היותר. רוב ההשעיות היו בגין הפרת כללי התקנון הנוגעים להתנהגות בלתי הולמת או הפרת הסדר (disorderly conduct). מקרי השעיה אחרים היו, בין השאר, בגין אי-דיווח על אינטרסים כספיים, קנייניים או חוזים; תשלום עבור הגשת שאילתות; הדלפת דוחות מוועדות או קבלת דוחות שהודלפו; הפרת קוד ההתנהגות וביזוי הפרלמנט; ושימוש לרעה בתשלום עבור הוצאות ובאישורי מעבר פרלמנטריים.19 יצוין לבסוף, שגם לבית העליון של הפרלמנט הבריטי, בית הלורדים (House of Lords), יש סמכות להדיח או להשעות את חבריו (למשך כל פרק זמן שייקבע על-ידו); זאת מכוח ה-House Of Lords (Expulsion and Suspension) Act 2015, שנכנס לתוקף ב-26 ביוני 2015, והתיקונים לתקנון בית הלורדים שהתקבלו מכוח חוק זה, ב-16 ביולי 2015. סמכות זו מאפשרת לבית הלורדים להשעות או להדיח את אחד מחבריו במקרה של הפרת קוד ההתנהגות ובהתאם להמלצה של ה-Committee for Privileges and Conduct לנקוט באחד מהצעדים הללו. המלצה שכזו צריכה להסתמך על קביעה של ה-Commissioner for Standards שלפיה אותו חבר בבית הלורדים אכן הפר את קוד ההתנהגות.20 עם זאת, חשוב להדגיש כי בשונה לגמרי מחברי פרלמנט אחרים, חברי בית הלורדים כלל אינם נבחרים על-ידי העם ורובם המכריע ממונים לכהונתם למשך כל ימי חייהם.21 2. ארצות הברית לשני בתי הקונגרס - בית הנבחרים (House of Representatives) והסנאט (Senate) - יש סמכות להדיח את חבריהם. סמכות ההדחה מעוגנת בחוקת ארצות הברית והיא ככל הנראה תוצר השפעתה של הפרקטיקה הפרלמנטרית באנגליה. הליכי ההדחה בשני הבתים דומים זה לזה ולכן הסקירה בפרק זה תתמקד בעיקר בבית התחתון של הקונגרס, בית הנבחרים, תוך התייחסות בנקודות הרלוונטיות גם אל הנעשה בסנאט.22 בית הנבחרים (כמו גם הסנאט) מוסמך מכוח החוקה23 להעניש את חברי הבית בגין התנהגות לא נאותה או שיש בה משום הפרת הסדר (disorderly behaviour). בסמכות זו נעשה שימוש לא רק כדי להעניש את חבר הקונגרס אלא כדי להגן על הכבוד והיושרה המוסדיים של בית הנבחרים, על הליכי פעולותיו ועל שמו הטוב. בצד הסמכות לנקוט בסנקציות משמעתיות קיימת גם אפשרות לנקוט בהליכים אזרחיים או פליליים נגד חבר קונגרס, במקרים המתאימים.24 ככלל, בית הנבחרים רשאי לנקוט בצעדים משמעתיים נגד אחד מחבריו בגין הפרת חוקים, לרבות עבירות פליליות; הפרת תקנות וכללים פנימיים של הקונגרס; או בגין כל התנהגות שיש בה לדעת בית הנבחרים כדי לבייש את המוסד או לפגוע באמון בו ("any conduct which the House of Representatives finds has reflected discredit upon the institution").25 הסמכות המשמעתית החמורה ביותר שנתונה בידי בית הנבחרים (או הסנאט) היא הסמכות לסלק או למעשה להדיח את אחד מחבריו (expulsion). סמכות ההדחה נקבעה במפורש בחוקה, היא נתונה להצבעה במליאת בית הנבחרים (או הסנאט) ודורשת הסכמה של שני שלישים לפחות מחברי הבית הנוכחים והמצביעים.26 יצוין כי סמכות זו של expulsion שונה במהותה ובפרוצדורה שלה מהסמכות המכונה exclusion, שאף היא מאפשרת לשלול מחבר קונגרס נבחר את מושבו בקונגרס: הסמכות השניה, בניגוד לראשונה, אינה נתפסת כצעד משמעתי אלא כצעד שנועד לשלול את המושב בקונגרס ממי שהיבחרותו לקונגרס לא היתה כשורה או ממי שמתברר כי נבחר חרף אי-עמידה בדרישות החוקתיות לתפקיד (מגבלות הנוגעות לגיל המועמד, לאזרחותו או למקום מגוריו). זאת ועוד, בעוד שהליך expulsion דורש כאמור החלטה ברוב של שני שלישים מחברי הבית המצביעים, החלטה על exclusion יכולה להתקבל ברוב פשוט של המצביעים. יש מקום גם להבחין בין הליך expulsion להליך הדחה מסוג אחר המוכר בשם impeachment, שאינו משמש להדחת חברי קונגרס אלא להדחת גורמים בכירים בראשות המבצעת והשופטת (זה ההליך שבאמצעותו אפשר, למשל, להדיח את הנשיא). כמו כן, הדחה בהליך impeachment דורשת פעולה משותפת של שני בתי הקונגרס: הדחה בבית הנבחרים ומשפט והרשעה בסנאט. לעומתה, הדחת חבר קונגרס בהליך של expulsion מתבצעת רק על-ידי הבית שבו הוא חבר (הסנאט או בית הנבחרים); היא אינה דורשת הסכמה או פעולה כלשהי מצד הבית השני וגם לא משפט והרשעה. הדחה (expulsion), אם כך, היא סנקציה משמעתית המיועדת למקרים החמורים ביותר של התנהגות בלתי הולמת (misconduct). החוקה עצמה אינה קובעת מגבלות כלשהן על הסמכות להדיח חבר קונגרס, פרט, כאמור, להצבת הדרישה הפרוצדורלית שלפיה החלטה כזו צריכה להתקבל בהצבעת רוב של שני שלישים. על-פי בית המשפט העליון של ארצות הברית, לשני בתי הקונגרס נתונים סמכות ושיקול דעת נרחבים בכל הנוגע לסיבות שבגינן ניתן לנקוט בסנקציה של הדחה. עוד קבע בית המשפט העליון שלכל אחד מבתי הקונגרס יש סמכות חוקתית להעניש את חבריו בגין התנהגות שלדעת חברי הבית אינה מתיישבת עם חובות האמון והתפקיד (trust and duty) של חבר קונגרס, גם אם אותה התנהגות לא עלתה כדי עבירה על החוק, וגם אם לא מדובר בהתנהגות במסגרת התפקיד או בהתנהגות שארעה במהלך ישיבה של הקונגרס או בתוך מתחם הקונגרס.27 התפיסה המקובלת, שגם באה לידי ביטוי בכללי ועדת האתיקה של בית הנבחרים, היא שסנקציית ההדחה צריכה להיות שמורה רק ל"הפרות החמורות ביותר".28 עד כה לאורך ההיסטוריה חמישה צירים בבית הנבחרים הודחו באמצעות השימוש בסנקציה זו: שלושה מתוכם הודחו ב-1861 בתקופת מלחמת האזרחים בגין "חוסר נאמנות לאיחוד – התקוממות מזוינת נגד ארצות הברית" (Disloyalty to the Union – taking up arms against the United States), דהיינו חוסר נאמנות לממשל הפדראלי ולמדינות שתמכו בו באותה מלחמה. שני הצירים הנוספים הודחו בגין הרשעה בעבירות פליליות שהיו כרוכות בניצול לרעה של מעמדם כחברי קונגרס: הציר הרביעי הודח ב-1980 לאחר שהורשע בעבירה של לקיחת שוחד (בתמורה להבטחה להפעיל את השפעתו בענייני הגירה) ובעבירות נלוות. הציר החמישי הודח ב-2002 לאחר שהורשע בבית משפט בקשירת קשר להפרת חוקי שוחד פדראליים, קבלת תשלומים לא חוקיים, שיבוש מהלכי משפט, מעשי מרמה, הצהרות מס כוזבות וסחיטה באיומים.29 באשר לסנאט יצוין כי מאז 1789 הדיח בית זה 15 מחבריו. הראשון שבהם הודח עוד ב-1797 בשל בגידה וקשירת קשר נגד ארצות-הברית; ואילו 14 האחרים הודחו בשנים 1862-1861 בתקופת מלחמת האזרחים בשל תמיכתם בקונפדרציה. בכמה מקרים אחרים החל הסנאט בהליכי הדחה נגד סנטורים, בעיקר בגין מעורבות במעשי שחיתות, אך אותם מקרים לא הסתיימו בהדחה, חלקם מאחר ואשמתם של אותם סנטורים לא הוכחה, חלקם מן הטעם שסנטורים התפטרו או שפקעה כהונתם עוד בטרם מוצו הליכי ההדחה נגדם. המקרה האחרון שבו החל הסנאט בהליכי הדחה היה ב-1995, כאשר ועדת האתיקה של הסנאט המליצה להדיח סנטור בגין עבירות מין וניצול לרעה של מעמדו (sexual misconduct and abuse of power) וכן שיבוש הליכי החקירה באותה ועדה. זמן קצר לאחר הגשת אותה המלצה הסנטור התפטר מכהונתו.30 על-פי דוח מחלקת המחקר של הקונגרס מ-2013, מספרם המועט של מקרי ההדחה בפועל נובע, בין השאר, מהעובדה שצירים אחרים בבית הנבחרים שנמצאו מעורבים במקרים חמורים של התנהגות בלתי-הולמת, הקשורים בעיקר לחשדות בשוחד ובמעשי שחיתות אחרים, בחרו מרצונם להתפטר מהקונגרס בטרם יינקטו נגדם הליכי הדחה רשמיים, או שנכשלו במאמציהם להיבחר מחדש לקונגרס, לאחר שכבר צצו ועלו חשדות נגדם.31 בהקשר זה נכתב עוד כי אי-בחירה מחדש של מי שהיו מעורבים במעשים של התנהגות בלתי-הולמת היא בדיוק אותו פיקוח "אתי" עיקרי שעליו חשבו "האבות המייסדים", מנסחי החוקה של ארצות הברית, שראו בתלות של הנבחרים בציבור הבוחרים ובהבטחת הצורך שלהם להיבחר שוב ושוב מחדש על-ידי העם כאמצעי היעיל ביותר להסדרה ופיקוח על התנהגותם של חברי קונגרס.32 יצוין גם שלמרות שלכל אחד מבתי הקונגרס יש שיקול דעת רחב באשר לסמכות ההדחה שמסורה בידו, הרי שככלל, שיקולי מדיניות הגבילו ועדיין מגבילים את הפעלת הסמכות כלפי חבר קונגרס, כאשר התנהגותו התרחשה בטרם נבחר לקונגרס או ארעה בעת שכיהן כחבר בקונגרס קודם וציבור הבוחרים היה מודע לה ובכל זאת החליט לבחור בו מחדש לכהונה נוספת. השופט סטורי (Story) שכיהן במאה ה-19 כשופט בבית המשפט העליון ציין בהקשר זה כי סמכות הקונגרס להדיח את אחד מחבריו שנבחר כדין חותרת תחת זכותו של העם לבחור את נציגיו ולכן גם דורשת שיעשה בה שימוש במשורה; ותוך שמירה על הדרישה להפעילה רק ברוב של שני שלישים מחברי הבית המצביעים.33 הדחה מהקונגרס של ארצות הברית אינה גוררת עמה "אוטומטית" סנקציות נוספות והיא אף אינה מונעת מחבר קונגרס שהודח לשוב ולהיבחר מחדש (זאת בניגוד לחוקותיהן של כמה ממדינות ארצות הברית, שקובעות כי חבר קונגרס שהודח מבית המחוקקים של מדינתו אינו כשיר להיבחר אליו מחדש). כמו כן, חבר קונגרס שהודח מבית הנבחרים אינו מאבד אוטומטית רק מתוקף ההדחה את הקצבה הממשלתית הפדראלית שלו.34 באשר לפרוצדורת ההדחה, בית המשפט העליון של ארצות הברית הכיר בסמכות ובשיקול דעת רחבים מאד הנתונים לכל אחד מבתי הקונגרס לנקוט בענישה משמעתית כלפי חבריו על-פי סטנדרטים פרוצדורליים שקבע כל אחד מהבתים, ככלל, ללא זכות לביקורת שיפוטית על ההליך. לטענת מסקל (Maskell), סביר על כן שבית משפט יתייחס להליך הדחה של סנטור או של ציר בבית הנבחרים כאל "סוגיה פוליטית" בלתי-שפיטה, כל עוד פרוצדורת ההדחה אינה מתנגשת עם הוראות החוקה.35 בבית הנבחרים, החלטה על הדחה תופנה בדרך כלל לוועדת האתיקה של הבית. ועדה זו גם מוסמכת לקבל "תלונות" בנוגע להתנהגותו של חבר קונגרס מכל ציר בבית הנבחרים וכן גם תלונות מחוץ לבית הנבחרים שאושרו על-ידי אחד מחברי הבית; והיא רשאית לפתוח מיוזמתה בחקירה נגד חבר קונגרס או לקבל הנחיה לכך מכוח החלטה של בית הנבחרים לחקור עניין או חבר קונגרס מסוים. עוד יצוין שעל-פי תיקון לתקנון הבית שאומץ ב-2008, בית הנבחרים הקים גם גוף עצמאי לענייני אתיקה פרלמנטרית, שיושבים בו אנשים שאינם חברי בית הנבחרים, שרשאי לפתוח בחקירות או בדיקות בנוגע לטענות בדבר התנהגות בלתי הולמת של חברי קונגרס (ועובדי קונגרס), ולהעביר לאחר מכן את העניין לוועדת האתיקה של הבית, לצורך חקירה נוספת וגיבוש המלצות משמעתיות. ועדת האתיקה עצמה פועלת על-פי כללי פרוצדורה מפורטים שגיבשה לעצמה כדי להבטיח את הגינות ההליך המשמעתי, ובמיוחד כללים המחייבים, בין השאר, מתן הזדמנות לחבר הפרלמנט המואשם להשמיע את טיעוניו, לבחון ראיות ולחקור עדים. לאחר ניהול הליכי חקירה מסוימים בידי תת-ועדה חוקרת (של ועדת האתיקה), הליכי שימוע וקבלת ראיות, במידה שרוב חברי הוועדה סבורים שחבר הקונגרס אכן ביצע את העבירות שיוחסו לו, ועדת האתיקה תשקול מהן הסנקציות המשמעתיות ההולמות. אם הוועדה סבורה שהדחה היא הסנקציה המתחייבת בנסיבות המקרה, המלצתה על-כך (ביחד עם ממצאיה העובדתיים) תועבר בדוח למליאת בית הנבחרים; וזו מצדה רשאית, לאחר דיון, לקבל, לתקן או לדחות אותה.36 כאשר מחליט בית הנבחרים להדיח את אחד מחבריו, למעשה מתפנה מושב בבית הנבחרים של ייצוג מאחת המדינות. לכן, במקרה כזה, כמו במקרים אחרים שבהם מתפנה מושב, על-פי חוקת ארצות הברית, מושל אותה מדינה מכריז על עריכת בחירות חדשות שבהן ייבחר נציג חדש מטעמה לבית הנבחרים.37 כאמור, במקרה כזה חבר בית הנבחרים שהודח רשאי להציג מחדש את מועמדותו והבוחרים רשאים לבחור בו מחדש, חרף הדחתו. זאת ועוד, בבחירות כאמור יכול גם להיבחר נציג חדש שמשתייך למפלגה שונה מזו שאליה השתייך הנציג שהודח.38 יצוין לבסוף, כי דוח מחלקת המחקר של הקונגרס מ-2013 מתייחס גם למונח "השעיה" (suspension) כאחת הסנקציות המשמעתיות שניתן לנקוט בהן נגד חבר קונגרס, ומציין כי בשנים האחרונות בית הנבחרים העמיד בסימן שאלה את סמכותו לנקוט בצעד כזה בהצבעת רוב פשוט.39 עם זאת יודגש כי על-פי הדוח האמור, המונח השעיה אין משמעותו הדחה מהקונגרס לתקופת זמן מוגבלת, אלא סביר יותר שהשעיה תהיה כרוכה במניעת הצבעה או עבודה על עניינים חקיקתיים או ייצוגיים לפרק זמן מסוים.40 3. אוסטרליה אוסטרליה היא פדרציה המורכבת משש מדינות ושתי טריטוריות יבשתיות, כשלכל אחת מהן פרלמנט משלה, בעל סמכויות שונות בכל הנוגע להדחת או השעיית חבריו. עד 1987 היתה לפרלמנט הפדראלי באוסטרליה סמכות להדיח חבר פרלמנט. עם זאת, הפעם האחת והיחידה שבה נעשה שימוש בסמכות זו היתה ב-11 בנובמבר 1920, כאשר על-פי הצעת ראש הממשלה, חבר פרלמנט בשם Hugh Mahon הודח מהפרלמנט בגין "ביטויי הסתה (או המרדה) וחוסר נאמנות" ("seditious and disloyal utterances") שהשמיע מחוץ לפרלמנט, במסגרת אסיפה פומבית במלבורן, שבה מתח ביקורת על המדיניות הבריטית באירלנד באותה תקופה ואף קרא להפיכת אוסטרליה לרפובליקה. הפרלמנט מצא אותו אשם בהתנהגות שאינה תואמת את המשך היותו חבר פרלמנט ושאינה עולה בקנה אחד עם שבועת האמונים שלו בפרלמנט. מפלגת הלייבור שבאופוזיציה טענה אמנם כי יש לשפוט אותו בבית משפט ולא בפרלמנט אך דרישתה זו נדחתה והפרלמנט, כאמור, החליט על הדחתו. בבחירות המיוחדות לאותו מושב בפרלמנט שנערכו בעקבות הדחתו ניסה Mahon להיבחר מחדש אך נכשל.41 ב-1984, ועדה משותפת לשני בתי הפרלמנט שבחנה את סוגיית החסינות הפרלמנטרית באוסטרליה התייחסה, בין השאר, גם למקרה הדחתו של Mahon. הוועדה האמורה ציינה, כי ההחלטה על הדחתו מהפרלמנט התקבלה על-פי קווי שיוך מפלגתיים ובכך המחישה את פוטנציאל הניצול לרעה של סמכות ההדחה כאשר היא מסורה בידי הפרלמנט עצמו.42 כמו כן, הוועדה ציינה כי בחוקה עצמה כבר פורטו התנאים לאי-כשירותו של אדם להיבחר או להמשיך לכהן כחבר פרלמנט (תנאים שאינם כרוכים בהחלטה של הפרלמנט לעניין זה). היא אף הדגישה את העיקרון הדמוקרטי שלפיו ציבור הבוחרים הוא זה שמחליט על הרכב הפרלמנט ואין להותיר את ההחלטה על כך לחברי הפרלמנט עצמם, לא כל שכן אם החלטותיהם לעניין זה הן מפלגתיות ומתוך תועלת פוליטית.43 בעקבות המלצותיה של ועדה זו, ה-Parliamentary Privileges Act שנחקק ב-1987 ביטל את הסמכות להדיח חברי פרלמנט בידי הפרלמנט עצמו.44 סעיף 8 בחוק זה קובע מפורשות כי לאף אחד משני בתי הפרלמנט (בית הנבחרים והסנאט) אין סמכות להדיח חבר פרלמנט.45 גם בפרלמנטים של טריטוריית הבירה האוסטרלית (Australian Capital Territory) והטריטוריה הצפונית (Northern Territory) סמכות ההדחה בוטלה, אך עדיין יש לפרלמנטים אלה (כמו גם לפרלמנט הפדראלי) סמכות להשעות זמנית את חבריהם.46 לעומת זאת, הפרלמנטים של קווינסלנד (Queensland), אוסטרליה הדרומית (South Australia), ויקטוריה (Victoria) ואוסטרליה המערבית (Western Australia), המסתמכים לעניין זה על מנהגיו של בית הנבחרים הבריטי, מחזיקים עדיין בסמכות בלתי מוגבלת לענישה משמעתית של חבריהם, הכוללת גם את הסמכות להשעייתם ולהדחתם מהפרלמנט.47 גם לפרלמנטים של טסמניה (Tasmania) וניו סאות' ווילס (New South Wales) יש סמכות להשעות ולהדיח את חבריהם שנמצאו אשמים בהתנהגות בלתי הולמת שאינה ראויה לחבר פרלמנט, אך סמכות ההדחה במדינות אלה נתפסת כמוגבלת ל"הגנת הפרלמנט" בלבד, דהיינו לשמירת יושרתו וכבודו של הבית ואמון הציבור בו, ולהבטחת יכולתו למלא כראוי את תפקידיו, אך היא אינה בגדר אמצעי עונשי.48 סמכות ההדחה, באותם פרלמנטים באוסטרליה שבהם היא קיימת, נתפסת כסנקציה הסופית והאחרונה שיש לנקוט בה. לפיכך נעשה בה שימוש רק בקומץ מקרים לאורך ההיסטוריה; בדרך כלל על סמך ממצאים שליליים בעניינו של חבר הפרלמנט הנדון, שנקבעו בידי ועדה פרלמנטרית, ועדת חקירה מלכותית, בית משפט וכיו"ב. בפסק דין מ-1969 (Armstrong v Budd) ציין בית המשפט לערעורים במדינת ניו סאות' ווילס, שיש מקום להדחה במקרה שבו התנהגותו של חבר הפרלמנט חמורה דיה כדי להצביע על אי-התאמתו לשמש חבר פרלמנט, דהיינו אם הוא מעורב בהתנהגות בלתי-הולמת חמורה שמראה שלא ניתן להפקיד בידיו אחריות ותפקידים פרלמנטריים (parliamentary responsibilities). על-פי אותה פסיקה, התנהגות שיש בה חוסר יושרה והגינות (want of honesty and probity), נופלת במיוחד בגדר קטגוריה זו.49 מהפרלמנט של ניו סאות' ווילס (על שני בתיו) הודחו לאורך ההיסטוריה ארבעה חברים: שלושה מה-Legislative Assembly (האחרון שבהם ב-1917) ואחד מה-Legislative Council (ב-1969). הסיבות להדחה כללו מעילה בכספי קרנות; ניצול חמור לרעה של חופש הדיבור הפרלמנטרי; הפרעת הסדר במליאה (כאשר חבר פרלמנט, בהיותו שיכור במליאה, התריס נגד יושב ראש הבית, איים עליו תוך שימוש בביטויים מעליבים, והשמיע האשמות חסרות בסיס נגדו ונגד יושבי ראש הוועדות בנוגע לשוחד ושחיתות); ופסיקה של בית משפט שלפי ממצאיה, חבר פרלמנט (שהיה עד במשפט) היה מעורב בתכנון להצגת עדות שקר במסגרת הליכי גירושין ואף שקל לשחד שופט של בית המשפט העליון. מהפרלמנט של ויקטוריה הודחו בעבר חמישה חברים (האחרון שבהם ב-1901), מסיבות שכללו הונאה בבחירות; שוחד ושחיתות; וכן השמצת הפרלמנט, המרדה והסתה (slandering the House and seditious libel).50 במסגרת הליך ההדחה מוגשת בקשה או הצעה, לרוב על-ידי חבר הפרלמנט שהוא גם השר האחראי על ייצוג ענייני הממשלה בפרלמנט (The Leader of the House), שלפיה חבר פרלמנט פלוני יודח מהפרלמנט. נהוג, בהתאם לנסיבות, לזמן את אותו חבר פרלמנט להשמיע את דבריו ולהסביר את מעשיו. הצעת הדחה מאושרת ברוב פשוט של חברי הפרלמנט המצביעים. באשר לביקורת שיפוטית על הליך זה, הרי שככלל, בתי המשפט משתדלים להימנע מלהתערב בענייניהם הפנימיים ובפרוצדורות של בתי הפרלמנט, והתפיסה המקובלת היא שהשאלה מתי ובאילו נסיבות ראוי להפעיל את סמכות ההדחה נתונה בידי הפרלמנט. עם זאת, בית משפט רשאי לשקול אם בכלל קיימת סמכות הדחה ומהו טיבה והיקפה של אותה סמכות. לעניין זה ציין ב-1969 בית המשפט לערעורים בניו סאות' ווילס כי תמיד ניתן לערער על הדחה לבית המשפט העליון וכי לבית המשפט יש סמכות לבטלה.51 בכל אופן, הדחה מובילה לפינוי מושב הפרלמנט של אותו חבר שהודח. עבור רוב בתי הפרלמנט התחתונים של מדינות אוסטרליה (וכך גם בבית העליון של הפרלמנט בטסמניה) משמעות הדבר היא עריכת בחירות מיוחדות (by-elections) לאותו מושב.52 חבר פרלמנט שהודח אינו מנוע מלהתמודד בבחירות אלה ולהיבחר מחדש.53 הסמכות להשעות חברי פרלמנט קיימת, כאמור, בכל הפרלמנטים באוסטרליה, אך יש להדגיש כי השעיה אין פירושה החלפת חבר הפרלמנט המושעה בחבר פרלמנט אחר תחתיו. חברי פרלמנט מושעים אינם מורשים להשתתף בישיבות ולהצביע במהלך תקופת השעייתם, אך הם חוזרים לתפקידם המלא עם תום תקופת ההשעיה. בבית הנבחרים של הפרלמנט הפדראלי ניתן להשעות חבר פרלמנט לאחר שהיושב ראש קרא בשמו (naming) בגין התנהגות המפרה את הסדר במליאה. התנהגות שכזו מוגדרת בכללי התקנון והיא כוללת, בין השאר, הפרעה מכוונת ונמשכת לעבודת הבית, שימוש בשפה לא ראויה וזלזול בסמכות היושב ראש. השעיה גם יכולה להיות ענישה משמעתית בגין ביזוי הפרלמנט (דהיינו התערבות לא ראויה בעבודת הפרלמנט והוועדות הפוגעת במילוי תפקידיהם וסמכויותיהם או בחופש הפעולה של חברי פרלמנט אחרים בכל הנוגע למילוי תפקידם). לאחר שהיושב ראש קרא, כאמור, בשמו של חבר הפרלמנט, ובמידה שהועלתה הצעה להשעותו (בדרך כלל, על-ידי ה-Leader of the House), היושב ראש יעלה בפני מליאת הפרלמנט את הצעת ההשעיה והיא יכולה להיות מאושרת בידי רוב רגיל של חברי הפרלמנט המצביעים. בבית הנבחרים הפדראלי, במקרה ראשון של השעיה היא תימשך לכל היותר 24 שעות; השעיה שניה באותה שנה קלנדארית תימשך לכל היותר שלושה ימי ישיבות; ומעבר לכך, כלומר השעיות נוספות באותה שנה קלנדארית יכולות להסתכם בשבעה ימי ישיבות.54 בתקופת ההשעיה השכר והפנסיה המשולמים לחבר הפרלמנט אינם נפגעים.55 4. קנדה56 סעיף 18 ל-Constitution Act 1867 העניק לבית הנבחרים הקנדי (House of Commons) את אותן סמכויות שמהן נהנה בית הנבחרים הבריטי.57 בהתאם לכך, לבית הנבחרים (הפדראלי) בקנדה יש סמכות לנקוט בהליכים משמעתיים נגד חבריו בגין התנהגות בלתי הולמת או ביזוי הפרלמנט, לרבות השעיה והדחה. סמכות זו נתפסת כנחוצה על-מנת לשמור על כבוד הבית ועל יכולתו למלא את תפקידיו ביעילות.58 באופן עקרוני, בית הנבחרים רשאי להחליט שחבר פרלמנט אינו ראוי להמשיך ולכהן בתפקידו בגין כל התנהגות שאינה הולמת חבר פרלמנט ואין הכרח שהתנהגות כאמור הובילה או תוביל להרשעה פלילית. כל חבר פרלמנט רשאי להגיש הצעה להדחת חבר פרלמנט אחר. חבר הפרלמנט העומד בפני הדחה רשאי למסור הצהרה בטרם יחל הפרלמנט לדון בהדחתו. בית הנבחרים יכול לאמץ את הצעת ההדחה ברוב פשוט. אם החליט לעשות זאת הוא מכריז על פינוי מושבו של אותו חבר ומורה ליושב ראש הבית לפנות אל ה-Chief Electoral Officer כדי להתחיל בהליך של בחירות מיוחדות לאותו מושב. חבר פרלמנט שהודח אינו מנוע מלשוב ולהיבחר פעם נוספת, אלא אם כן סיבת ההדחה מהווה בפני עצמה עילה של אי-כשירות להיבחר (למשל, הרשעה בעבירה על חוקי הבחירות). מאז 1867 היו ארבעה מקרים בלבד שבהם הודחו חברי פרלמנט מבית הנבחרים.59 שלושה מהם היו כרוכים בהרשעות פליליות: ב-1874 וב-1875 אותו חבר פרלמנט הודח פעמיים (בין לבין הוא נבחר שוב) בגין הימלטות מדין (fugitive from justice); וב-1947 הודח חבר פרלמנט נוסף לאחר שנמצא אשם בקשירת קשר לפי ה-Official Secrets Act. מקרה אחר שלא היה כרוך בהרשעה פלילית ארע ב-1891 כאשר חבר פרלמנט הודח לאחר שנמצא אשם בביזוי סמכות הפרלמנט. גם במקרה זה, חבר הפרלמנט שהודח נבחר מחדש ב-1895. 5. פינלנד60 על-פי סעיף 28 לחוקה, הפרלמנט יכול להדיח את אחד מחבריו אם באופן מהותי ועקבי הוא אינו ממלא את חובותיו ותפקידיו כחבר פרלמנט. במקרה כזה, רשאי הפרלמנט, לאחר שקיבל חוות דעת בעניין מוועדת החוקה, להדיח את אותו חבר פרלמנט, בין אם הדחה קבועה (דהיינו עד לעריכת בחירות חדשות לפרלמנט) ובין אם הדחה זמנית, שמשכה מוגבל יותר. החלטת הדחה כאמור (קבועה או זמנית) זקוקה לאישור שני שלישים לפחות מחברי הפרלמנט המצביעים. מקרה מסוג זה לא ארע עד היום בפרלמנט הפיני. כמו כן, על-פי אותו סעיף בחוקה, אם חבר פרלמנט נשפט ונידון למאסר בגין עבירה מסוג פשע מכוון או שהוטל עליו עונש כלשהו בגין עבירת בחירות, ואם מדובר בעבירה שאינה עולה בקנה אחד עם האמון והיושרה שנדרשים מחבר פרלמנט, הפרלמנט רשאי, לאחר קבלת חוות דעת מוועדת החוקה, להכריז על סיום כהונתו של אותו חבר פרלמנט (עד למועד שבו ייערכו בחירות חדשות). גם החלטה כזו דורשת רוב של שני שלישים לפחות מחברי הפרלמנט המצביעים. המקרה האחרון שבו נעשה שימוש בסמכות זו היה ב-1993, כאשר הפרלמנט החליט להדיח את אחד מחבריו שכיהן גם כשר בממשלה, לאחר שזה נידון למאסר בגין ניצול לרעה של משרתו כשר.