חומר רקע

אייר תשע"ו יוני 2016 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת ייעוד השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016 ביום 11.2.16 הגיע לסיומו מאבק משפטי בן למעלה מעשור, כאשר בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגישו התנועה הרפורמית והתנועה המסורתית על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, וקבע כי יש לאפשר למתגיירים רפורמיים וקונסרבטיביים לטבול במקוואות ציבוריים בהם מתאפשרת טבילת גרי המערך הממלכתי (המדובר במקוואות בצפת, עפולה, תל-אביב, קרית-גת, באר שבע ומבשרת ציון) (עע"ם 5875/10). בית המשפט קבע כך: מניעת הטבילה של גרים לא אורתודוכסיים במקוואות ציבורים הא הפליה פסולה שכן מרגע שהקימה המדינה מקוואות ציבוריים והעמידה אותם לרשות הציבור – לרבות לצרכי גיור – אין היא יכולה לנהוג מדיניות של איפה ואיפה בשימוש בהם. סעיף 6א לחוק שירותי הדת, המכפיף את המועצות הדתיות לפסיקת הרבנות הראשית אינו יכול להכשיר אפליית הבאים בשערי המקוואות, שכן הרבנות אינה מוסמכת לקבוע מדיניות של הפליה. הרבנות הראשית, כמו כל הרשויות, כפופה לעקרונות היסוד האוסרים הפליה. עקרון חופש הדת מחייב את המדינה לספק תשתית הולמת לקיומם של חיים דתיים, ובכלל זה אפשרות טבילה במקוואות. יצויין כי פסק הדין ניתן רק לאחר שהמדינה סרבה לקבל את הצעות התנועות בנוגע לפתרונות פרגמטיים לטבילת גרים לא אורתודוכסיים, דוגמת הקצאת מקוואות שישמשו באופן בלעדי את התנועות הלא אורתודוכסיות, או הקצאת תקציב לבניית מקוואות לא אורתודוכסיים. פסק הדין מצטרף לשורה ארוכה של פסקי דין בהם קבע בית המשפט העליון כי יש להעניק יחס שוויוני לתנועות הלא אורתודוכסיות, למשל בנושא מימון כתות הכנה לגיור, רישום גרי התנועות כיהודים במרשם האוכלוסין, מימון ציבורי של משכורותיהם של רבנים רפורמיים וקונסרבטיביים ומימון מבני בתי כנסת לקהילות לא אורתודוכסיות. פחות מחודש לאחר מתן פסק הדין, הוגשה הצעת החוק האמורה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ובהליך בזק אושרה ההצעה בועדת שרים לחקיקה ביום 13.3.16. ההצעה אושרה בקריאה טרומית בסוף המושב הקודם. הסיכום הקואליציוני שהושג היה כי הצעת הוק לא תקודם ללא הסכמת כל סיעות הקואליציה, שחלקן מתנגדות להצעת החוק בנוסחה הנוכחי. כפי שעולה מדברי ההסבר של הצעת החוק, מדובר בניסיון נואל לחוקק חוק עוקף בג"ץ. זאת ועוד. הצעת החוק הינה בלתי חוקתית משום שיש בה פגיעה אנושה בעקרון השוויון ובעקרון חופש הדת. הצעת החוק קובעת כי במקוואות תתקיים טבילה הלכתית בלבד וזאת על פי הוראת הרבנות הראשית. ממה נפשך – אם הכוונה להכפיף את הטבילה להוראות הרבנות, הרי שדבר זה כבר נקבע בחוק הקיים (סעיף 6א לחוק שירותי הדת קובע כי המועצות הדתיות, האחראיות על המקוואות הציבוריים, יפעלו בהתאם לפסיקת הרבנות המקומית והראשית). ואם הכוונה להתיר למועצה הדתית להפלות – בית המשפט העליון כבר קבע שמדובר בפעולה בלתי חוקית ובלתי חוקתית. בדברי ההסבר נאמר כי על הרבנות הראשית להיות הרגולטור המפקח על המקוואות, בדומה למשרד הבריאות המפקח על תרופות, אלא שבית המשפט העליון כבר פסק שהיהודים בישראל אינם עדה אחת בראשה עומדת הרבנות הראשית, אלא ישראל היא מדינתו של העם היהודי, בו יש זרמים שונים שכולם זכאים ליחס שווה. המועצות הדתיות והרבנות הראשית הינן יציר החוק. כיתר הרשויות, אף הן כפופות לעקרונות היסוד החוקתיים של השיטה ובהם עקרון השוויון ועקרון חופש הדת. הצעת חוק זו או אחרת אינה יכולה לשנות עקרון חוקתי יסודי זה. הצעה השוללת את אפשרות הטבילה מגרים על רקע השקפתם הדתית היא הצעה בלתי חוקתית בהיותה מפלה ופוגעת בעקרון חופש הדת, ולפיכך אין כל סיכוי שהיא תעמוד במבחן בג"ץ. אף היועץ המשפטי לממשלה חיווה את דעתו שהצעת החוק האמורה אינה חוקתית שכן התרת הטבילה במקוואות ציבוריים בדרך הלכתית מסוימת בלבד "פוגעת בליבת הזכות לחופש הדת, עד כדי פגיעה בכבוד האדם המעוגן בחוק היסוד ובזכות לשוויון". בנסיבות אלה, יש להימנע מקידום הצעת החוק.