חומר רקע
נייר עמדה- עמותת "בשביל החיים"
גם השנה יתאבדו במדינת ישראל כ- 500 בני אדם (לצורך השוואה, בשנת 2015 מספר ההרוגים בתאונות דרכים עמד על 345). מתוכם כ 100 צעירים.
גם השנה יגיעו לחדרי מיון כ 6000 בני אדם עקב נסיון אובדני משמעותי, מתוכם כ 3000 צעירים.
בתחילת שנת 2014, יצאה לדרך התכנית הלאומית למניעת התאבדויות, בהובלת משרד הבריאות ובשיתוף משרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לענייני גמלאים, משרד העלייה והקליטה ומשרד רוה"מ. התוכנית מבוססת על פיילוט שנערך בארץ בשנים 2009-2012 ועל מחקרים ותוכניות בעולם אשר הוכיחו מעבר לכל ספק כי ניתן לצמצם משמעותית את מספר ההתאבדויות על ידי תכנית לאומית מובנית.
לאחר שבדצמבר 2013, אישרה הממשלה תקציב לשלוש שנים (2014-2016), הוקמה היחידה למניעת אובדנות, הוכשרו אלפי שומרי סף בכל רחבי הארץ, נעשו פעולות משמעותיות לקידום הרצף הטיפולי בכלל ועם קופות החולים בפרט לאור הרפורמה בבריאות הנפש, הוקמו וועדות היגוי בעשרות יישובים, הוקמו קבוצות תמיכה רבות לבני משפחה שאיבדו את יקיריהם, ופעולות נוספות.
כעת, בנקודת הזמן הזו, משאנו מצויים בחוסר וודאות לגבי המשך תקצובה של התכנית הלאומית, אנו מאמינים כי ישנם כמה הישגים בולטים וחשובים שקריטי להמשיך בהם:
א. משרד החינוך הכשיר יועצות ופסיכולוגים במערכת החינוך להכרות עמוקה עם נושא האובדנות של בני נוער כדי לשדרג את היכולת המקצועית שלהם לאיתור מקרי סיכון לאובדנות ולטיפול בהם בטרם המעשה.
ב. משרד הרווחה מוביל יחד עם פרויקט מיתרים ועמותת "בשביל החיים" את הטיפול במשפחות שיקיריהן התאבדו במסגרת של קבוצות תמיכה וטיפול פרטני.
ג. משרד הבריאות הוביל הקמת וועדות היגוי ישוביות שמטרתן היא קיומו של צוות ישובי רב תחומי (חינוך, רווחה, קשישים ועוד) לקידום הכשרות שומרי סף ביישוב, לביסוס הרצף הטיפולי במי שאובחן ברמת סיכון אובדני גבוה, ועוד.
ד. הוקמה המועצה הלאומית למניעת אובדנות בראשותו של פרופ' גיל זלצמן.
מאידך, אנו מזהים קשיים שחשוב לתת עליהם את הדעת:
א. טרם החל שיח עם תלמידים, באופן ישיר, על סוגיית האובדנות. מחקרים מראים כי למעלה מ 60% מבני הנוער שהתאבדו, סיפרו על כך לפחות לחבר אחד. אנו רואים חשיבות אדירה בכך שיתפתח שיח פתוח ולגיטימי בנושא אובדנות כדי לאתר את
בני הנוער עם סימנים למצוקה אובדנית. ברגע שהשיח יהיה לגיטימי וניתן יהיה להביע מצוקות, ניתן יהיה למנוע כנראה חלק משמעותי ממקרי האובדנות. במקביל, נדרש כי יינתן מענה מקצועי כאשר מזוהה מצוקה, וכיום לא קיימת בכל בתי הספר של משרד החינוך מערכת טיפולית.
ב. תוכנית חינוכית שהוכחה במחקר אירופאי רב היקף (שגם ישראל היתה שותפה לו) כאסטרטגיה אפקטיבית לצמצום ניכר של ניסיונות אובדניים בקרב בני נוער, בשם YAM (Youth Awareness of Mental Health) הוכנסה לשימוש רק ב 70 בתי הספר של משרד הכלכלה.
ג. היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות מונה 4 אנשי צוות בלבד, ומצויה במחסור משמעותי של כוח אדם, שאינו מאפשר התרחבות ובקרה אחר ועדות ההיגוי היישוביות. נכון להיום, פרוטוקולים של וועדות ההיגוי, אם קיימים כאלה, לא נגישים לנו, כך שאין לנו למעשה מושג מה הן ההחלטות ומה ההתקדמות. כמו כן, חשוב להרחיב את האוכלוסיות המוכשרות כשומרי סף.
ד. למיטב ידיעתנו קיים מחסור ממשי באנשי המקצוע הן במערך בריאות הנפש והן במערכת החינוך והרווחה שייתנו מענה למצוקות אובדניות של בני הנוער. יש קושי ממשי ביצירת הרצף הטיפולי שכה נחוץ במצבי אובדנות.
לסיכום, אנו חושבים כי המשך תקצובה של התכנית הלאומית גם לשנים הבאות הוא קריטי. התכנית תוכל להפחית בכ-20% את מספר המתאבדים (כ-100 בשנה) ואף מעבר לכך.
במקביל, אנו מאמינים כי יש לתת מענה מיטבי לקשיים שעלו ולתקן כמה מדרכי הפעולה כדי למקד ולמקסם את הצלחת התכנית.