חומר רקע

כז' באייר התשע"ו 3 ביולי 2016 אל: ועדת החוקה חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה מסמך רקע לקראת דיון הוועדה ביום 5.7.16 בנושא הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)(דרכי ענישה- הוראת שעה), התשע"ו–2016 ובהצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – קטין שביצע מעשה טרור), התשע"ו–2015 (פ 2207/20) של חה"כ ענת ברקו הצעת החוק ממשלתית זו נועדה להסמיך (בהוראת שעה) את בית המשפט להטיל עונש מאסר על קטין בטרם הגיעו לגיל 14 בגין ביצוע עבירת המתה. מוצע כי בית המשפט יהיה רשאי לצוות שקטין שטרם מלאו לו 14 שנים ביום מתן גזר הדין, יוחזק במעון נעול לפרק הזמן שיקבע, וכי המשך נשיאת עונשו תרוצה במאסר בשלב מאוחר יותר, ובלבד שבעת העברתו למאסר ימלאו לקטין 14 שנים לפחות. לפי דברי ההסבר, מטרת ההצעה היא לתת ביטוי לשיקולי גמול והרתעה באותם מקרים חמורים. נוכח הכרסום בעקרונות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, מוצע שהוועדה תשמע הסברים על ההצדקה והצורך בתיקון המוצע, ותבחן האם יש בו כדי לענות על מטרת ההצעה ועל הצורך החברתי במניעת עבריינות ועבריינות חוזרת. רקע חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), קובע כי אדם יישא באחריות פלילית על מעשים שביצע מיום שמלאו לו 12 שנים. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971 (להלן–חוק הנוער או החוק), קובע התייחסות שונה וייחודית לקטינים עוברי חוק במהלך הליכי החקירה והמשפט נגדם. עקרונותיו הבסיסיים של החוק באים לידי ביטוי בסעיף 1א הקובע כדלקמן: לעניין הענישה, חלות הוראות פרק ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בכפוף להוראות מיוחדות לעניין דרכי ענישתם של קטינים הקבועות בסעיף 25 לחוק הנוער. סעיף זה קובע הוראות שונות, וביניהן- קביעת מנגנון ענישה נוסף של החזקת קטין במעון נעול; קביעה כי בית המשפט יתחשב לעניין העונש בגילו של הקטין בשעת ביצוע העבירה; קביעה כי על קטין שטרם מלאו לו 14 שנים בעת מתן גזר הדין לא ניתן יהיה להטיל עונש מאסר ועוד, כדלקמן: התיקונים שנעשו בשנים האחרונות בחוק הנוער נערכו גם הם במגמה המדגישה את ההבחנה בין קטינים לבגירים. בעקבות אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, אשר אושררה על ידי מדינת ישראל, מונתה ועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט בראשותה של השופטת סביונה רוטלוי, אשר עסקה, בין היתר, בבחינת הקטין בהליך הפלילי. בעקבות דוח הוועדה נערך תיקון מקיף לחוק הנוער בשנת 2008 (תיקון מס' 14), במסגרתו אומצו שינויים רבים בחוק שבבסיסם עומדת ההבחנה בין קטינים לבגירים, המדגישה את שיקול השיקום וההבנה לכך שיש לתת משקל לגילו של החשוד או הנאשם בביצוע המעשה. בין היתר, אומצו תיקונים לעניין מעצר קטינים ובוטלה האפשרות לעצור עד תום ההליכים קטינים שטרם מלאו להם 14 שנים. התייחסות הפסיקה לגזירת דינם של קטינים הפסיקה עמדה רבות על סוגיית גזירת דינם של קטינים והשיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון. כך קבעה שיש בגילו הצעיר של נאשם כדי להשליך על דרגת החומרה שבה צריך להסתכל על מעשיו, שכן גילו הצעיר עשוי להצביע על חוסר בשלות להבין את משמעות המעשה ותוצאותיו. וכפי שצוין בע"פ 10715/05 לחוסר בשלות זה ניתן משקל מקל בענישתם של קטינים. כך גם הפסיקה התייחסה לשיקולי השיקום כשיקולים כבדי משקל בגזירת דינם של קטינים והתייחסה לחובת החברה למצות את דרך השיקום בעניינם. עמדה על כך השופטת ארבל בע"פ 7113/08 פלוני נגד מדינת ישראל : "ושוב אנו נדרשים במערכת השיקולים בגזירת העונש להתייחסות שונה וייחודית מזו של עבריין בגיר, התייחסות הנגזרת מהוראותיו של סעיף 25 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער). אנו נדרשים ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואלים ומחוייבים לאזן בין שיקולי שיקום לשיקולי הרתעה... כאשר מדובר על עבריין קטין יש לתת במלאכת האיזון האמורה משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של העבריין, לגילו ולסיכויי שיקומו. חוק הנוער מעניק לבית המשפט מגוון אפשרויות חלופיות לעונש המאסר, אפשרויות אשר יש בהן מרכיב טיפולי ושיקומי דומיננטי. בכך הביע המחוקק את עמדתו כי "ענישת נוער עבריין תכוון ככל הניתן לשיקומו של הקטין על מנת להחזירו לתפקוד נורמטיבי בחברה" (ע"פ 4920/01 הנ"ל, בעמ' 602). בהקשר זה ציינתי כי- "בבסיס תפישה זו עומד הרצון לאפשר לצעיר שסרח לפתוח דף חדש ולנהל חיים נורמטיביים כאזרח שומר חוק תחת שיעמיק הידרדרותו אל לב המדמנה העבריינית, דהיינו מדברים אנו באינטרס השיקום. בנוסף קיימת הכרה בכך שכאשר מדובר בנאשמים קטינים, לא אחת אין הכרתם ותודעתם מפותחת ובשלה באופן שעשוי היה לתרום במידה ניכרת למעורבותם במעשה העבירה, שאת משמעותו ותוצאותיו לא הפנימו ייתכן במלואם" (ע"פ 10715/05 הנ"ל, פסקה 4 לחוות דעתי)." לסיבות שבבסיס ההבחנה בין ענישתם של קטינים לענישתם של בגירים התייחס גם השופט רובינשטיין בע"פ 3673/15 פלוני נגד מדינת ישראל : "ההבחנה בין קטין לבין בגיר לעניין גזירת העונש, נובעת, כפי שבואר בבית משפט זה לא אחת, ממספר נימוקים עיקריים: (1) הכרה באחריות מופחתת למעשים, הנובעת מהתפתחויות פיסיולוגיות, היעדר נסיון חיים ועוד; (2) השפעת העונש על הנענש – תוך שההנחה היא כי בעניינם של קטינים, קיים פוטנציאל להשפעה קשה, ואף הרסנית, של עונשי מאסר; (3) ושיקולי שיקום, תוך שהנחת היסוד היא כי ראוי ואף ניתן לשקם את הקטין ביתר קלות לעומת הבגיר (ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל, סד(1) 1 (2010), בפסקה 5 לפסק דינו של השופט הנדל (להלן עניין פלוני); וראו גם ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלונים [פורסם בנבו] (2009), בפסק דינו של השופט דנציגר; ע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2013), ע"פ 5360/12 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2013))...." עמדה על כך גם השופטת פרוקצ'ה בע"פ 10715/05 פלוני נגד מדינת ישראל : "במדיניות הענישה הנוהגת והראויה ניתן, דרך כלל, משקל רב לעובדת קטינותם של נאשמים, וזאת משני היבטים עיקריים: ראשית, גילו הצעיר של נאשם משליך על דרגת החומרה שבה יש להשקיף על מעשיו. גם בקיומה של אחריות פלילית, גילו הצעיר של נאשם, טרם בגירות, עשוי להצביע על חוסר בשלות אישית טבעית להבין לעומקם של דברים את משמעות המעשה הפלילי ותוצאותיו. לחוסר בשלות זה ניתן משקל מקל בענישתם של קטינים. שנית, מעורבותם של קטינים בעבירות פליליות, ובהן גם חמורות ביותר, מותיר לעולם תחושת מחויבות של החברה למצוא כל דרך לשקם את העבריינים הקטינים ולהעלותם על מסלול חיים תקין וראוי. למחויבות זו תכלית משולבת: לשקם את הפרט ולפתוח בפניו את דרך החיים הנורמטיבית, ולהבטיח לציבור הרחב חיים של ביטחון ושלווה בחברה הפועלת להקטנת ממדיה של הפשיעה. אם עבריינות המבוגר מותירה פתח אפשרי וחשוב לשיקום, הרי עבריינות קטין מטילה על שכם החברה חובה לעשות כל שניתן, על-מנת למצות את סיכויי השיקום של הצעיר בטרם יהיה מאוחר מדי. חובתה של החברה לעשות לשיקום העבריין הצעיר והצורך למצות את דרך השיקום הם שיקולי כבדי משקל בגזרת דינו של קטין, בעבירה קלה כחמורה." מאסר קטינים כאמור לעיל, לעניין מאסר, קובע סעיף 25(ד) כי לא יוטל עונש מאסר על קטין שטרם מלאו לו 14 שנים בעת מתן גזר הדין: לפי הסעיף האמור, המועד הקובע לעניין הסמכות להטיל עונש מאסר הינו יום מתן גזר הדין. לפיכך, הלכה למעשה כאשר מתמשכים ההליכים בבית המשפט, ניתן להטיל עונש מאסר על קטין שהיה צעיר יותר בשעת ביצוע העבירה, אם ביום מתן גזר הדין כבר מלאו לו 14 שנים. שני רציונאליים עומדים בבסיס קביעת הגיל המינימאלי להטלת עונש מאסר – האחד, האחריות המופחתת המיוחסת לקטינים צעירים מאד. והשני, מניעת הנזק החמור במיוחד שעלול להיגרם לקטין צעיר מאד בהכנסתו תחת כותלי בית הסוהר. עמדה על כך נשיאת בית המשפט העליון (כתוארה אז) השופטת בייניש בע"פ 534/04 פלוני נגד מדינת ישראל: "בין שאר הנסיבות הנבדקות בעת גזירת הדין נבדק גם גילו של הנאשם ולנתון זה תהא השפעה, בדרך כלל, על האמצעי העונשי שיינקט נגדו. כך, למשל, ככל שהנאשם הינו צעיר יותר כך תגבר נטייתו של בית המשפט להפעיל בעניינו אמצעים שיקומיים ולא אמצעים עונשיים וזאת מתוך התפיסה – אליה מכוון גם חוק הנוער – כי ככל שגיל העבריין הינו צעיר יותר, כך יש לתת משקל רב יותר לסיכויי השיקום. בדיקת גילו של נאשם בעת שליחתו למאסר הינה חשובה במיוחד. עונש מאסר, מעבר להיותו הגבלה קיצונית על החירות, כולל גם החזקתו של הנאשם-הנדון בתנאים הקיימים בבית הסוהר. בכך נבדל עונש המאסר מעונשים אחרים הגורמים לפגיעה בחירות, כגון הטלת צו למעון נעול. צו למעון נעול כולל אמנם גם הוא הגבלה קיצונית על החירות אך תנאי ההחזקה במעון נעול שונים מתנאי ההחזקה בבית הכלא. מהאמור לעיל מתבהרת, איפוא, תכליתו של סעיף 25(ד) לחוק הנוער – הסעיף מבקש למנוע את שליחתם של קטינים מתחת לגיל 14 למאסר על יסוד התפיסה כי תנאי הכליאה בבית הסוהר אינם הולמים את גילם הצעיר. הרציונל העומד ביסודו של הסעיף הוא כי בהכנסתם של קטינים מתחת לגיל 14 לבית הסוהר טמון פוטנציאל לפגיעה בלתי מידתית בקטין. שליחתו למאסר של קטין שגילו קרוב לגיל הילדות עלולה לפגוע בו באופן חמור יותר מכפי שנפגע בגיר שנשלח למאסר ותוצאה זו הינה בלתי רצויה בעליל, ואולי אף בלתי צודקת. לעומת זאת, נער שהתבגר נראה בעיני המחוקק כמי שיכול לשאת בעונש מאסר יותר מאשר ילד רך בשנים. משכך הם פני הדברים ברי מדוע סעיף 25(ד) מצווה לבחון את גילו של הקטין בעת גזירת דינו דווקא שכן זהו הגיל שבו יחל הקטין את ריצוי עונשו. אם מדובר בקטין צעיר מדי, הקרוב לגבול האחריות הפלילית, הרי שאין לשולחו לבית הסוהר, והחוק מציע אמצעי ענישה אחרים." בפסקי דין נוספים עמדה הפסיקה על הקושי המיוחד במאסר קטינים. כך למשל צוין בע"פ 7781/12 פלוני נגד מדינת ישראל: "אחד מהשיקולים המרכזיים בענישת קטינים היא ההשפעה ההרסנית הפוטנציאלית עליהם כתוצאה ממאסר מאחורי סורג ובריח". בע"פ 49/09 מדינת ישראל נגד פלוני קובע השופט דנציגר: ".....מדיניות הענישה הנוהגת והראויה בעניינם של עבריינים קטינים מעניקה משקל רב לעצם קטינותם, וזאת מן הטעמים שלהלן: (א) הטעם הראשון הוא גילו הצעיר של הקטין, שבשלו יש להתייחס לחומרתן של עבירותיו באופן שונה בהשוואה להתייחסותנו לחומרת עבירותיו של העבריין הבגיר. למעשה, כאשר מדובר בנאשמים שהם קטינים, פעמים רבות אין הכרתם ותודעתם מפותחות ובשלות די הצורך. בנערותו, אין האדם מבחין בהכרח בין טוב לרע על פי אותן אמות מידה המשמשות בני אדם בגירים. גם כאשר עבר הקטין את גיל האחריות פלילית, הרי שגילו הצעיר עשוי להצביע על חוסר בשלות אישית וחוסר יכולת להבין לעומקם של דברים את משמעות המעשה הפלילי ותוצאותיו. חוסר בשלות מהווה שיקול לקולא בענישתם של קטינים [ע"פ 10715/05 הנ"ל].   (ב) הטעם השני הוא הרצון להגן על קטינים מפני תנאי הכליאה ומפני החשש למפגש עם עבריינים בוגרים. תנאי הכליאה בבית הסוהר אינם הולמים את גילו הצעיר של העבריין הקטין. בעצם הכנסתו של קטין לבית הסוהר טמון פוטנציאל לפגיעה בלתי מידתית בו, זאת בשל התוודעותו לאורחות החיים של הקהילה העבריינית, היטמעותו בה והסיכון לניצולו ולפגיעה גופנית ונפשית בו בידי אסירים אחרים בשל חולשתו היחסית ומעמדו השברירי. השפעתו השלילית של עונש המאסר על העבריין הקטין עלולה להיות חמורה מההשפעה על העבריין הבגיר. תוצאה זו הינה בלתי רצויה ובלתי צודקת [ראו: ע"א 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4) 885 (2005)] . (ג) הטעם השלישי הוא מחויבותה של החברה לנסות ולמצוא כל דרך לשקם עבריינים קטינים שהורשעו בעבירה פלילית, אף אם חמורה, ולהעלותם על מסלול חיים תקין וראוי, בטרם תוחמץ ההזדמנות לכך. יש ליתן לחובתה של החברה לעשות לשיקום העבריין הצעיר ולצורך למצות את דרך השיקום משקל משמעותי בעת גזירת דינו של קטין, בעבירה קלה כחמורה [ע"פ 10715/05 הנ"ל]." יחד עם זאת, יודגש כי בפני בית המשפט עומדות אפשרויות אחרות להעניש ולהרחיק קטינים שטרם מלאו להם 14 שנים, לרבות החזקה במעון או במעון נעול עד שלנאשם ימלאו 20 שנים. עוד יצוין בהקשר זה, כי מחקרים שנעשו בעולם בעניין ענישת קטינים למול תכניות שיקום מצביעים על כך שתוכניות שיקום יעילות יותר מענישה מחמירה של קטינים למניעת עבריינות חוזרת. הספרות גם מצביעה על כך שסיכויי השיקום והחזרה להתנהגות נורמטיבית גבוהה יותר אצל קטינים עוברי חוק ביחס למבוגרים. הצעת החוק הממשלתית הצעת החוק הממשלתית מבקשת לקבוע הוראת שעה לפרק זמן של שלוש שנים לפיה בית המשפט יהיה רשאי לצוות שקטין שטרם מלאו לו 14 שנים ביום מתן גזר הדין יוחזק במעון נעול לפרק הזמן שיקבע, וכי המשך נשיאת עונשו תרוצה במאסר בשלב מאוחר יותר, ובלבד שבעת העברתו למאסר ימלאו לקטין 14 שנים לפחות. בטרם יורה בית המשפט כאמור, עליו לשקול, בין היתר, את נסיבות המקרה, השפעת המאסר על הקטין, גילו של הקטין בעת ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הקטין. מוצע שסמכות זו תתגבש כאשר הקטין הורשע בעבירות של הריגה, רצח או ניסיון לרצח (סעיפים 298, 300 או 305 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977). עוד מוצע לקבוע כי במקרה בו ציווה בית המשפט כאמור, יורה על קיום דיון לקראת תום תקופת ההחזקה במעון הנעול ולפני העברתו של הקטין למאסר (דיון מעקב). בדיון כאמור, רשאי בית המשפט, לאחר שיוגשו לו תסקיר קצין מבחן וחוות דעתו של הממונה על המעונות, ולאחר ששקל את השיקולים המנויים לעיל (נסיבות המקרה, השפעת המאסר, גיל הקטין בעת ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות), להורות על אחד מאלה: דחיית מועד העברתו של הקטין למאסר. קיצור תקופת המאסר שקבע. ביטול תקופת המאסר. כל עוד הקטין מוחזק במעון הנעול, רשאי בית המשפט להורות על קיום דיוני מעקב נוספים בהם יהיו נתונות לו סמכויות כאמור. נוכח רגישות ההסדר המוצע וההשלכות המשמעותיות שלו על גזירת דינם של קטינים, ובמטרה לבחון את השפעתו של התיקון, מוצע כאמור לקבוע את התיקון כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים. לפי דברי ההסבר להצעת החוק, התיקון המוצע גובש נוכח ביצוען של עבירות קשות על ידי קטינים צעירים בעת האחרונה והרצון לתת ביטוי גם לשיקולי גמול והרתעה באותם מקרים חמורים. עוד נאמר בדברי ההסבר כי ההתנגשות בין קטינות לבין שיקולי ההרתעה, המניעה והגמול מתחדדת במיוחד במקרה של עברות חמורות של רצח, הריגה וניסיון רצח בהן הערך המוגן הוא קדושת החיים. במצבים אלה, כך נטען, העונש שבית המשפט מוסמך לגזור על קטין שטרם מלאו לו 14 שנים בעת מתן גזר הדין - מעון נעול עד גיל 20 - לעיתים אינו נותן ביטוי הולם לעקרונות אלה. במטרה לצמצם את הפער ולתת ביטוי גם לאינטרס הציבורי ולשיקולי הרתעה, מניעה וגמול במקרים החמורים ביותר מוצע לתקן את החוק באופן האמור. הצעת החוק הפרטית של חה"כ ענת ברקו בהצעת חוק 2207/20 של חה"כ ברקו מוצע לקבוע כי ההוראה בדבר אי הטלת עונש מאסר על קטין שטרם מלאו לו 14 שנה לא תחול על קטין שהורשע בעבירה שהיא מעשה טרור. ואולם, מוצע לקבוע, כי הוא ירצה את עונש המאסר שנגזר עליו במעון נעול עד שימלאו לו 14. מוצע להגדיר "מעשה טרור" כהגדרתו בחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005. לפי דברי ההסבר להצעה, חומרתם של מעשי הטרור הגורמים לנפגעים בנפש וברכוש, והעובדה כי מעשי טרור אלה מבוצעים גם על ידי קטינים, מחייבות התייחסות מחמירה גם לקטינים שהורשעו בעבירות, קל וחומר בעבירות חמורות. זאת כדי שלא יוכלו ליהנות מזכויות הניתנות לקטין שעבר עבירה על רקע פלילי. בפנייתה של חה"כ ברקו בנושא לשרת המשפטים הבהירה חה"כ כי ההצעה "נועדה בעיקר למנוע ניצול של ילדים לצרכי פיגועי טרור מתוך ההבנה כי יש להם אפשרות לחמוק מעונשי מאסר". הכוונה היא למזג את הצעת החוק הפרטית ולשלבה בהצעת החוק הממשלתית, לפי הנוסח שעליו יוחלט בוועדה לגבי ההצעה הממשלתית. סוגיות לדיון מוצע לקבל נתונים בדבר מספר ההרשעות של קטינים בעבירות רצח, ניסיון לרצח והריגה שנגזר דינם בטרם מלאו להם 14 שנה, או שנגזר דינם כשמלאו להם 14 שנים אך טרם מלאו להם 15 שנים (יתכן שקטין ביצע את העבירה בטרם הגיעו לגיל 14 אך דינו נגזר לאחר מכן); מוצע לבדוק האם במקרים הללו היה צורך לדעת גורמי אכיפת החוק לשלוח את אותם קטינים למאסר במקום למעון נעול - מה מידת האחריות שניתן לייחס לילדים מתחת לגיל 14, מה השפעת המאסר על ילדים בגיל כזה? מוצע לדון בשאלת ההצדקה לסטות מעקרונות חוק הנוער, שבמרכזם עומד השיקום ומהתיקונים שנערכו בו בשנים האחרות. האם יש שיקולים מקצועיים שמצביעים על צורך לסטות בעבירות המוצעות מהשיקול המרכזי של שיקום ולאפשר מאסר גם בגיל כה צעיר? נוכח דברי ההסבר, שלפיהם המטרה היא לתת ביטוי גם לשיקולי גמול והרתעה, מוצע לבדוק האם לא ניתן להסתפק במעון נעול לתקופה ממושכת כדי לענות על שיקולי הרתעה והרחקה מהחברה? כמו כן, נוכח המחקרים שנעשו בארה"ב ובקנדה, שהצביעו על כך שתוכניות שיקום יעילות יותר במניעת רצדיביזם לעומת ענישה חמורה, מוצע לבדוק, האם לדעת גורמי אכיפת החוק והגורמים המקצועיים, בראייה ארוכת טווח, מאסר לקטין צעיר עשוי להגן על החברה יותר מאשר טיפול ושיקום של הקטין שעבר על החוק? מוצע לדון ברשימת העבירות אליהן מתייחס התיקון המוצע. בעבירת הרצח והניסיון לרצח, נדרש יסוד נפשי מיוחד של כוונה להמית, מדוע מבקשים לכלול גם את עבירת ההריגה? האם לא קיים חשש שבעתיד תורחב רשימת העבירות שבגין ביצוען ניתן יהיה לשלוח ילדים למאסר בגיל כה צעיר? מוצע לדון בתקופת תוקפה של הוראת השעה, האם נדרש פרק זמן של שלוש שנים כדי לבחון את הצורך בה? "1א. עקרונות כלליים מימוש זכויות של קטין, הפעלת סמכויות ונקיטת הליכים כלפיו ייעשו תוך שמירה על כבודו של הקטין, ומתן משקל ראוי לשיקולים של שיקומו, הטיפול בו, שילובו בחברה ותקנת השבים, וכן בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו. חוק זה בא להוסיף על זכויות הנתונות לקטין לפי כל דין, ולא לגרוע מהן." "25. דרכי ענישה (א) (1) קטין שהורשע, רשאי בית משפט לנוער, במקום להטיל עליו מאסר לצוות על החזקתו במעון נעול לתקופה שיקבע ובלבד שלא תעלה על תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה שבה הורשע הקטין; (2) בית משפט לנוער, המצווה על הפעלת מאסר על-תנאי לפי סעיף 55 לחוק העונשין, רשאי, במקום להטיל על הקטין מאסר, לצוות על החזקתו במעון נעול; (3) בית משפט לנוער שהחליט על החזקת קטין במעון נעול לפי פסקאות (1) או (2), יסביר לקטין, בשפה ובאופן המובנים לו בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו, באילו נסיבות יהיה ניתן להעבירו מהמעון הנעול למאסר, לפי הוראות סעיפים 25א או 25ב(ג), ואת ההשפעה של מעבר כאמור על תנאי החזקתו ועל שחרורו. (ב) אדם שהיה קטין ביום ביצוע העבירה, לא יוטל עליו עונש מוות, ועל אף האמור בכל דין אין חובה להטיל עליו מאסר עולם, מאסר חובה או עונש מינימום. (ג) בקביעת ענשו של קטין יתחשב בית המשפט לנוער, בין השאר, בגילו בשעת ביצוע העבירה. (ד) קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע עשרה שנה, לא יוטל עליו מאסר. (ה) בוטל. " "קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע עשרה שנה, לא יוטל עליו מאסר".