חומר רקע

נשים עם מוגבלו ת ואימהות לילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדואית בנגב 2016 ""מען- הפורום למען נשים ערביות בנגב כתיבה: ליהד אדם ייעוץ: ספא שחאדה :עריכת לשונית אירית בלושטיין 1 2 תוכן עניינים פרק 1 :מבוא ................................ ................................ ................................ ................................ ....... 4 1.1 .מהות המחקר ומטרתו ................................ ................................ ................................ ............... 4 1.2 .מתודולוגיה ................................ ................................ ................................ ............................... 5 פרק 2 :רקע ................................ ................................ ................................ ................................ ........ 6 2.1 .האוכלוסייה הבדואית בנגב ................................ ................................ ................................ ......... 6 2.2 .הנשים באוכלוסייה הבד ואית בנגב ................................ ................................ ............................... 6 2.3 .מוגבלות :מסגרת משפטית ................................ ................................ ................................ ......... 7 2.3.1 .האמנות הבינלאומיות ................................ ................................ ................................ .......... 7 2.3.2 .חקיקה ישראלית בעניין אנשים עם מוגבלות ................................ ................................ ........... 9 פרק 3 :שי עורי המוגבלות ואפיון אנשים עם מוגבלות ,תוך התמקדות באוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב ובנשים ................................ ................................ ................................ ................................ ............. 10 3.1 .גודל אוכלוסיית בעלי המוגבלות ................................ ................................ ................................ 10 3.2 .מאפייני השכלה ................................ ................................ ................................ ....................... 13 3.3 .מאפייני תעסוקה ................................ ................................ ................................ ..................... 15 3.4 .המצב הכלכלי ................................ ................................ ................................ ......................... 16 3.5 .מאפייני בריאות ................................ ................................ ................................ ...................... 17 3.5 .נתונים על ילדים עם צרכים מיו חדים ................................ ................................ ......................... 18 פרק 4 :השירותים הניתנים לאנשים עם מוגבלות ,תוך התמקדות באוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב ובנשים ................................ ................................ ................................ ................................ ........................ 20 4.1 .הנגשת זכויות ,מודעות לזכויות ................................ ................................ ................................ . 20 4.2 .שירותי רווחה................................ ................................ ................................ .......................... 21 4.3 .המוסד לביטוח לאומי ................................ ................................ ................................ .............. 23 4.4 .שירותי בריאות ................................ ................................ ................................ ....................... 25 4.5 .שירותים עבור ילדים עם צרכים מי וחדים ................................ ................................ ................... 27 פרק 5 :קשיים מרכזיים העומדים בפני נשים עם מוגבלות בחברה הערבית-בדואית בנגב ............................ 30 5.1 .יחס החברה הערבית והמשפחה לאנשים ונשים עם מוגבלות ................................ ......................... 30 5.2 .אלימות כלפי נשים עם מוגבלות................................ ................................ ................................ . 32 3 5.3 .פוליגמיה ................................ ................................ ................................ ................................ 34 5.4 .אימהות לילדים עם מוגבלויות - הנטל וההשפעה עליהן ................................ ................................ 35 פרק 6 :דיון ,המלצות ומגבלות המחקר ................................ ................................ ................................ 38 6.1 .סיכום ודיון ................................ ................................ ................................ ............................. 38 6.2 .המלצות ................................ ................................ ................................ ................................ .. 39 6.3 .מגבלות המחקר ................................ ................................ ................................ ....................... 40 פרק 7 :ביבליוגרפיה ................................ ................................ ................................ ........................... 41 עמותת מען ................................ ................................ ................................ ................................ ....... 43 4 פרק1: מבוא 1.1 . מהות המחקר ומטרתו מחקר זה בודק את מצבן של הנשים בחברה הבדואית בנגב, ובמיוחד את מצבן הקשה של הנשים שסובלות ממוגבלויות ושל הנשים שהן .אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים המחקר מתרכז בפ ער בין המחויבויות לאמנה הבינלאומית ביחס לאנשים עם מוגבלות ובין מה שנשים אלה מקבלות בפועל. כמו כן, המחקר מתמקד במחסור במוד ע ות ובנגישות לזכויות המגיעות לנשים, באפליה בקבלת שירותים בקרב החברה הערבית- בדואית בנגב בתחומי קצב אות ביטוח לאומי, שירותי בריאות, שירותי ,רווחה ושירותים בעבור ילדים עם צרכים מיוחדים וכן בקשיים העומדים בפני נשים אלו בתוך החברה הערבית- .בדואית קבוצ ת נשים זו היא קבוצה מיוחדת, שעד היום לא זכתה להתייחסות מחקרית ולמענה הולם מהמדינה .ומגורמים רלוונטיים שונים זהו ,אם כן מחקר חלוץ המחבר את שלושת התחומים : ,מוגבלויות נשים והחברה הערבית-בדואית בנגב. מטרת המחקר היא להצביע על הבעיות המרכזיות העומדות בפני קבוצת נ שים זו, ברמה .הממסדית כמו גם ברמה החברתית המקומית הרציונל מאחורי ביצוע המחקר עלה מתוך העובדה שחלק גדול מן הנשים הפונות ל עמותת "מען" לקבלת סיוע, תשמ .ייכות לקבוצה זו, עובדה המצביעה על מצוקתן מצוקתה של קבוצת נשים זו טמונה בעובדה שהן מודרות ומוחלשות באופן עמוק בג לל שלושה מוקדים : שייכותן למיעוט ה ערבי-פלסטיני , שייכותן לחברה מסורתית פטריארכלית ושייכותן לקבוצת בעלי המוגבלויות. יתר על כן, מצבה הירוד של האוכלוסייה הבדואית, גם בהשוואה לכ לל ה אוכלוסייה הערבית, מגביר את מצוקתם של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה זו, ובפרט את מצוקת הנשים מתוכם. ראשית יש לציין כי אנשים עם מוגבלויות מכל קבוצות האוכלוסייה חווים פערים גדולים בהשוואה לכלל הא וכלוסייה בישראל בכל תחומי החיי ם, כגון מצב כלכלי, השכלה, תעסוקה ומגורים. בתוך קבוצת בעלי המוגבלויות קיימים פערים ניכרים בין האוכלוסייה היהודית לא וכלוסייה הערבית, הן בשיעור בעלי המוגבלויות והן במדדי רמת החיים והשירותים הניתנים להם.מהרשויות הממשלתיות הפערים נטועים בשייכות הלאומית כחלק מהמיעוט הערבי- .פלסטיני במדינה, המופלה כמעט בכל התחומים פערים אלו נכונים לנשים ערביות וגברים ערבים ,כאחד אך רוב ל נשים .סובלות מאפליה נוספת ברמת החיים וקבלת שירותים תרומת המחקר: המחקר הנוכחי מציג את המצב הנוכחי לאור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אנשים עם ( מוגבלויותCRPD ) ( ולאור האמנה לביעור כל צורות האפליה נגד נשיםCEDAW ) , והוא מציג פערים בכל תחומי החיים בין נשים ערביות-בד ואיות הסובלות ממוגבלות או א י מהות לילדים עם צרכים מיוחדים, לבין הגברים הבדואים ו כלל האוכלוסייה בישראל, ערבים ויהודים. מתודולוגיית המחקר הינה איסוף נתונים סטטיסטיים ונתונים מתוך דו"חות שונים בנושא ,לצד ראיונות עומק עם מספר נשים עם מוגבלויות ואימהות לילדים עם ,צרכים מיוחדים ו שיחות עם גורמי רווחה. לאחר הצגת הבעיות המרכזיות, המחקר יציע המלצות לקידום מעמדם של אנשים עם מוגבלויות בחברה הערבית- בדואית 5 בנגב, ובפרט לקידום מעמדן של הנשים. עמותת "מען" תפעל להצגת דו"ח המחקר בפני מקבלי ההחלטות בזירה הישראלית ובזירה הבינלאו מית כחלק מהמאבק לש ינוי מצבן של הנשים הערביות בנגב. 1.2 . מתודולוגיה מטרת המחק ר הינה להציג את הבעיות העומדות בפני נשים עם מוגבלות ואימהות לילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדו אית בנגב, על כל היבטיהן . על כן, המחקר הוא בבסיסו מחקר גישוש הבוחן באופן ראשוני תחומים רבים ואינו חוקר אותם לעומק. נמליץ אם כן להתעמק.במחקרים באים בנושאים אשר עלו במחקר זה איסוף נתונים רבים מן הנתונים שנאספו לצורך מחקר זה נלקחו מתוך ספרות מחקרית ומתוך דו"חות של משרדים ממשלתיים ועמ ותות שונות. חלק נכבד מן הנתונים הסטטיסטיים, ובייחוד ה ,אומדנים השונים באשר לאנשים עם מוגבלות מבוססים על הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הנערך מדי שנה , וכולל בתוכו שאלות המגדירות מוגבלות . האוכלוסיות עם המוגבלות אשר אינן כלולות בסקר הן ילדים עד גיל17 , דיירי מוסדות .ואנשים המתגוררים מחוץ ליישובים מוכרים על כן, תושבי הכפרים הבדואים הבלתי- מוכרים בנגב אינם נכללים ב מרבית האומדנים המחושבים .והמחקר מתייחס לחסר זה ראיונות במסגרת המחקר נערכו ראיונות עומק פרונטליים עם עשר נשים ערביות- בדואיות החוות מוגבלות ו/או שהינן אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים. המרואיינות מיי צגות מוגבלויות שונות (נפשיות, שכליות ופיזיות), גילאים שונים, מגורים ביישובים מוכרים ומגורים בכפרים בלתי-מוכרים , מצבים סוציו-אקונומ י ים שונים , רקע השכלתי שונה ו הימצאות במערכות.נישואים פוליגמיים ומונוגמיים כל המרואיינות מוצגות במחקר בשמות .בדויים נוסף על כך, נערכו שיחות טלפוניות עם חמישה עובדים סוציאליים המ רכזים את תחום המוגבלויות במספר מחלקות לש.ירותים חברתיים של משרד הרווחה ביישובים הבדואיים בנגב 6 פרק2: רקע 2.1 . האוכלוסייה הבדואית בנגב האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב מונה כ- ,000 32 2 איש נכון לסוף שנת2014 . 1 למעלה מ חצי מאוכלוסייה זו מתגורר בשבעה יישובים, אש ר מוכרים על ידי המדינה (רהט, תל- ,שבע ערערה, חורה, לקיה, כסייפה ושגב- .)שלום השאר מתגורר ים בכפרים בלתי-מוכרים, הנאבקים במשך שנים על הכרה מצד המדינה ו על קבלת זכויותיהם הבסיסיות. היישובים הבדואים בנגב מאופיינים בעוני ו ב איכות חיים נמוכה באופן משמעותי מרמת החיים הממוצעת בישראל, בישובים היהודיים כמו גם בישובים הערביים. כך, היישובים הבדואים בנגב נמצאים בתחתית הדירוג החברתי-כלכלי של הל שכה המרכזית לסטטיסטיקה (אשכולות1 ו-2 .) המצב הפוליטי, החברתי והכלכלי המוחלש של החבר ה הבדואית כולל מחסור בשירותים בו תשתיות בסיסיים. הישובים הבדואיים בנגב מתמודדים עם מחסור באספקת מים, חשמל ורשת ביוב; מחסור בתשתיות בתחום הרווחה; מרחק רב משירותים ציבוריים, כגון בתי ספר ו שירותים רפואיים ; היעדר תחבורה ציבורית וכבישים הולמים; חשיפה למפגעים סבי בתיים כגון קרבה למכרה פוספטי ם והיעדר פינוי אשפה . גם שירותי ה שיטור לוקים בחסר . כמו כן יש ביישובים רמה נמוכה של חי בור לתשתיות אינטרנט ותקשורת . על כך וגם כתוצאה ,מכך היישובים הבדואים בנגב מאופיינים ב רמת השכלה נמוכה, שיעור אבטלה גבוה ו הכנסות נמוכות באופן משמעו.תי מאשר היישובים היהודיים וכלל הישובים הערביים המצב הזה חמור עוד יותר בכפרים הבלתי- מוכרים אשר נעדרים ,תשתיות בסיסיות כגון אספקת חשמל מים וכבישים . מצב זה משפיע כמובן על אנשים עם .מוגבלות הסובלים גם כך מקשיים מתוקף מצבם 2.2 . ה נשים באוכלוסייה הבדואית בנגב נשים בדואיות הן מיעוט מופלה מ ,כמה ממדים הן משום השתייכותן למיעוט הערבי-בדואי בנגב אשר סובל ממדיניות ממשלתית מדירה ,, עוני ורמת חיים נמוכה והן משום שייכותן למגדר הסובל מדיכוי חברתי . הנשים הבדואיות חיות בחברה מסורתית ופטריארכלית מאוד .החברה נוטה להתעלם מ הצרכי מ ם ו הרצונות של ה נשים ה בדואיות וזכויותיהן מופרות. לעיתים קרובות, הנשים עצמן אינן מודעות ל זכויותיהן , והן רואות את קשייהן ו את ההתנהגות הפוגענית כלפיהן כחלק טבעי ובלתי נמנע מחייהן. מבנה החברה הבדואית הינו פטריארכלי, כאשר החברה מורכבת משבטים שונים, אלו מורכבים מחמולות המורכבות ממספר משפחות מורחבות. האב הוא הסמכות העליונה בכל ענייני המשפחה, והאישה כפופה לו 1 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל( . 2014 .) 7 ולשאר קרוביה הגברים. היא נתונה תחת מגבלות רבות הנוגעות לחייה, כגון הגבלת התקשרות עם זרים והגבלת יציאה מהבית ללא ליווי של קרוב משפחה זכר. מבחינת המשפחה הגרעינית ,, הגבר רשאי לגרש את אשתו כרצונו כאשר מעשה זה מוביל לביטול זכויותיה על נכסים, ממון ומשמורת על ילדיהם המשותפים, מתוך התפיסה .התרבותית שהילדים צריכים להישאר בשבטו של אביהם החברה הערבית מחזיקה בדעות קדומות וביחס מפלה כלפי אנשים עם מוגבלות ומדירה אותה לשוליים .החברתיים, אך נשים סובלות מתופעה זו במידה רבה יותר הנשים עם המוגבל ות בחברה הערבית ככלל, ובחברה הבדואית בפרט, הן האוכלוסייה הכי מוחלשת, וזאת לאור העובדה כי נשים אלה מופלות על רקע מוגבלותן, על רקע שייכותן ה מגדרית וכמובן גם על רקע שייכותן הלא ומית כחלק מהמיעוט הערבי-פלסטיני .הא פליה המשולשת שצוינה לעיל מעמידה בפני הנשים חסמים רבים המקיפים את כל תחומי חייהן ,: בריאות, תעסוקה ,השכלה, זכאות לקצבאות מודעות לזכויות, נגישות לשירותים, הזנחה והתעלמות מצד החברה ו חשי פה לאלימות כלכלית, מילולית ופיזית מצד המשפחה ובני הזוג .נ וסף על כך, אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים .נושאות בעול רב יותר במידה ניכרת בהשוואה לאבות, ומצב זה משפיע על בריאותן הפיזית והנפשית 2.3. מוגבלות: מסגרת משפטית 2.3.1 .האמנות הבינלאומיות CRPD - האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות2 האמנה הבינלאומית של ה או"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות נוסחה ב שנת2006 , נחתמה על ידי מדינת ישראל ב שנת2007, ואושררה על ידה ב שנת2012 . האמנה מגדירה חזון וקובעת סטנדרטים בינלאומיים לזכויות אזרחיות וחברתיות ש אנשים עם מוגבלות זכאים להן , ו היא מחייבת את המדינות החתומות עליה לקדם שוויון הזדמנויות ואי- אפליה ב עבור אנ.שים עם מוגבלות בכל תחומי החיים האמנה מתייחסת לקידום כל התחומים העולים במחקר באשר לאנשים עם מוגבלות, וביניהם נגישות, שירותי הכשרה ושיקום, רמת חיים נאותה, הגנה סוציאלית, גישה לשירותי בריאות, הגברת מודעות ומאבק בדעות ק .דומות ברמת המשפחה והחברה והגנה מפני ניצול ואלימות האמנה כוללת סעיפים המכירים בייחודה של קבוצת הנשים ו אלה נועדו לתקן את המציאות ש בה נשים עם מוגבלות מופלות גם על רקע מינן וסובלות .מאלימות ומרמת חיים נמוכה הס עיף הכללי הנוגע ל נשים ולנערות עם מוגבלות (סעיף6 ) :מובא להלן 1 ,. מדינות שהן צדדים מכירות בכך שנשים ונערות עם מוגבלות נתונות להפליה מסוגים רבים, ובקשר לכך .תנקוטנה אמצעים כדי להבטיח כי הן ייהנו הנאה מלאה ושווה מכל זכויות האדם וחירויות היסוד 2. The Convention on the Rights of Persons with Disabilities (2006) – CRPD 8 2. מדינות שהן צדדים תנקוטנה את כל האמצעים ההולמים כדי להבטיח את הת ,פתחותן המלאה של נשים ,קידומן והעצמתן, במטרה להבטיח להן מימוש של זכויות האדם וחירויות היסוד המנויות באמנה הנוכחית .והנאה מהן CEDAW - האמנה לביעור כל צורות האפליה נגד נשים3 האמנה הבינלאומית של האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים נוסחה ב שנת1979 ונכנסה לתוקף לגבי ישראל ב שנת1991 ,. האמנה כוללת הוראות כלליות בדבר ביעור אפליה נגד נשים, קידום מעמדה של האישה סילוק דעות קדומות ונהלים שיש בהם משום הפליה נגד נשים, שוויון של גברים ונשים בפני החוק והוראות ,ספציפיות בנושאים שונים כגון שוויון בתחומי האזרחות, החינוך ,התעסוקה .הבריאות, הכלכלה והחברה סעיף 5 המובא להלן מדבר על ביעור דעות קדומות, ויכול לבוא לראיה בהקשר של נשים עם מוגבלות ואימהות לילדים עם מוגבלות:באוכלוסייה הבדואית המדינות שהן צד באמנה ינקטו את האמצעים המתאימים: (א) כדי לשנות את דפוסי ההתנהגות החברתית והתרבותית של גברים ונשים, במגמה להשיג את ביעורם של דעות קדומות ומנהגים מקובלים ואחרים המבוססים על רעיון נחיתתו או עליונותו של אחד המינים, או על תפקידים סטריאוטיפיים לגברים ולנשים; (ב) כדי להבטיח שהחינוך לחיי משפחה יכלול הבנה נכונה של אימהות כפונקציה חברתית , והכרה באחריותם המשותפת של גברים ונשים לגידול ילדיהם והתפתחותם, מתוך הבנה כי עניינם של הילדים הינו השיקול הראשון .במעלה בכל מקרה במסקנות ועדת אמנתCEDAW על ישראל שפורסמו בפברואר2011, נכללת ביקורת על מצבן של הנשים הבדואיות, וכך נכתב ב סעיף44 : 4 "הוועדה חו זרת על כך שהיא מביעה דאגה מכך שהנשים הבדואיות נותרו במצב של נחיתות ודחיקה לשוליים במיוחד בנוגע לחינוך, תעסוקה, בריאות וגישה לאדמות. הוועדה מציינת את דאגתה ביחס לנשים בדואיות המתגוררות בכפרים הבלתי מאושרים בתנאי דיור קשים, ללא גישה או עם גישה מוגבלת למים, ח .שמל ותברואה הועדה מפצירה בישראל שתמשיך לנקוט באמצעים יעילים לביטול אפליה נגד נשים בדואיות ותגביר את כיבוד .זכויות האדם שלהן על ידי אמצעים יעילים ומניעתיים, לרבות בתחום החינוך, התעסוקה והבריאות" 3 (1979). The Convention on the Elimination of All Forms of Discrimination against Women - CEDAW 4 ). 2011 ( Israel. – mination against Women ervations of the Committee on the Elimination of Discri Concluding Obs 9 2.3.2 .חקיקה ישראלית בעניין אנשים עם מוגבלות קיימים בישראל .חוקים רבים הנוגעים לאנשים עם מוגבלות וילדים עם צרכים מיוחדים חוק שוויון זכויות ( לאנשים עם מוגבלויות1998 ) הינו החוק המ רכזי בנוגע לאנשים עם מוגבלות. החוק בא להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החי ים ולתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים, באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו. בסעיף5 בחוק מוגדרת המוגבלות כך : " אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי ב.תחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים" כל אדם העונה על הגדרה זו הוא אדם עם מוגבלות כלשון החוק. גישת החוק תואמת לסטנדרטים הבינלאומיים ו נחשבת לפתוחה , כיוון ש היא מגדירה מוגבלות לפי מידת ההכלה של החברה את האנשים בעלי המוגבלויות ולפי הגדרה עצמית של בעל המוגבל ות . נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מטעם מ שרד המשפטים היא הגוף אמ ה ון על יישום החוק בישראל. 10 פרק 3 :שיעורי המוגבלות ואפיון אנשים עם מוגבלות ,תוך התמקדות באוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב ובנשים 3.1 . גודל או כלוסיית בעלי המוגבלות שכיחות המוגבלות בישראל5 על פי הסטטיסטיקה מטעם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות של משרד המשפטים ומאיירס-ג'וינט- מכון ברוקדייל, בשנת 2013 חיים בישראל כ- 1,603,500 אנשים עם מוגבלויות , ו הם מהווים כ- 20% מהאוכלוסייה. רובן המכריע של המוגבלויות מתפתחות במהלך חי י האדם. שיעור האנשים ע ם מוגבלו ת עולה עם הגיל, כאשר בקרב הגילים 20-34 , 11% הם בעלי מוגבלויות, ואילו בקרב הגילים 75 ולמעלה מכך, 62% .הם בעלי מוגבלויות .כמו כן, חומרת המוגבלות עולה אף היא עם הגיל ( בגיל העבודה20-64 ) שיעור הנשים הסובלות ממוגבלות ושיעור הגברים הסובלים מ מוגבלות הוא ש ווה, אולם בקרב בני65 ,ולמעלה מכך שיעור הנשים עם מוגבלות גבוה משיעור הגברים : 60% לעומת47% בהתאמה . ייתכן שהסיבה לכך היא תוחלת החיים הגבוהה יותר של נשים. שכיחות המוגבלות באוכלוסייה הערבית6 על פי הסטטיסטיקה מטעם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות של משר ד המשפטים ומאיירס-ג'וינט- ,מכון ברוקדייל באוכלוסייה הערבית, שיעור בעלי המוגבלויות גבוה מאשר באוכלוסייה היהודית: 32% לעומת 24% בהתאמה. שיעור בעלי מוגבלות חמורה גבוה במיוחד באוכלוסייה הערבית ב השוואה לאוכלוסייה היהודית: 15% לעומת9% , .בהתאמה מבחינת חלוקה גיל ית , שיעור האנשים עם מוגבלות בגיל העבודה ( 20-64) באוכלוסייה הערבית גבוה משיעורם באוכלוסייה היהודית: 28% לעומת18% .בהתאמה בקרב בני65 , שיעור האנשים עם מוגבלות בקרב+ האוכלוסייה הערבית גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה היהודית: 69% לעומת53% בהתאמה. ראוי לציין כ י האוכלוסייה הערבית צעירה יותר מן האוכלוסייה היהודית. כיוון ששיעור המוגבלות עולה עם הגיל, אילו .התפלגות הגילים בשתי האוכלוסיות הייתה זהה, הפער ביניהן בשיעור האנשים עם מוגבלות היה גדול אף יותר :ניתן לראות את ההתפלגות בגרף הבא 5 'ברלב, ל. ושות ( 2015 ). הנתונים נכונים לשנת2013 . 6 'ברלב, ל. ושות ( 2015 ). הנתונים נכונים לשנת2013 . 11 שכיחות המוגבלות באוכלוסייה ה ערבית-בדואית בנגב קיים קושי מתודולוגי בהערכת שיעור בעלי המוגבלויות בקרב האוכלוסייה הערבית- .בדואית בנגב הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ,אשר אוסף בין היתר סטטיסטיקה על אנשים עם מוגבלות אינו ,כולל תושבים שגרים מחוץ ליישובים מוכרים. כל שכן הנתונים לע בעלי מוגבלו ת במחוז ה דרום בקרב מוסלמים אינם מהימנים, כיוון ש.הם חשופים לטעויות דגימה גבוהות ההערכות הן כי שיעור האנשים עם מוגבלות בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב דומה ואף גבוה מה שיעור אצל כלל האוכלוסייה הערבית . האוכלוסייה הבדואית סובלת מהזנחה מבחינה סוציו-אק ונומי ת ו מבחינה בריאות ית , ואין לה מספיק נגישות ל קבלת עזרה רפואית. גם ה נישואים ה תוך שבטיים מביאים לעלייה בשיעור המומים המולדים והמוגבלויות. בכפרים הבלתי- ,מוכרים שילוב של המצב התברואתי הגרוע הנובע מהיעדר תשתיות כגון מים זורמים, מערכות ביוב ופינוי אשפה , גורמים לעלייה בשיעור המוגבלויות. למרות ,המחסור בנתונים ניתן להצביע על פערים ומגמות בהתבסס על אומדן על פי עיבוד ו של משרד הכלכלה לסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת2014 . ,לפי האומדן שיעור המוגבלות באוכלו סייה הבדואית בנגב בגילאי העבודה ( 20-64 )נאמד ב- 22.4% ( 15 )אלף , מהם כ- 33% ( 5000 )איש ואישה עם מוגבלות חמורה והיתר עם מוגבלות בינונית .מדובר בשיעור מוגבלות מעט גבוה יותר מהשיעור בקרב כלל האוכלוסי י ה הערבית בישראל, הנאמד ב- 20.6% ו גבוה משמעותית מהשיעור בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, הנאמד בכ- 16% . 7 7 אלפסי- .הנלי, מ( 2016). הנתונים מבוססים על הסקר החברתי של ( הלמ"ס2014 ). מדובר באומדן חסר המוצג על מנת להראות מגמה. האומדן שונה מהנתונים לגבי הפערים בין האוכלוסיות הערבית והיהודית שהוצגו בתחילת הפרק, אשר כוללים אוכלוסיות שאינן מופיעות בסקר החברתי ומבוססים על עיבוד מיוחד של נציבות שו ויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות של משרד המשפטים ומאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל. 6% 13% 12% 15% 82% 72% 0% 10% 20% 30% 40% 50% 60% 70% 80% 90% 100% יהודים ערבים תרשים1 : בני20-64המתגוררים בקהילה , לפי מידת המוגבלות וסוג האוכלוסייה , 2013 (באחוזים) ללא מוגבלות מוגבלות מתונה מוגבלות חמורה 12 אצל האוכ לוסייה הבדואית בולט ייצוג יתר לנשים עם מוגבל( ות68% ) בהשוואה לשיעורן באוכלוסי י ה ללא ( מוגבלות44.7% .)גם באוכלוסי י ה היהודית יש ייצוג יתר לנשים עם מוגבלות, אם כי לא באותו ה ה יקף המאפיין את האוכלוסי י ה הבדואית, כך ששיעור הנשים הבדואיות עם המוגבלות הינו גבוה יות ר במידה ניכרת משיעור הנשים היהוד וי( ת עם המוגבלות בכלל הארץ53.6% ). 8 8 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 .) 16% 20.60% 22.40% 84% 79.40% 77.60% 0% 10% 20% 30% 40% 50% 60% 70% 80% 90% 100% יהודים ערבים בדואים תרשים2 : בני20-64המתגוררים בקהילה , לפי קיום מוגבלות וסוג האוכלוסייה , 2014 (באחוזים) ללא מוגבלות מוגבלות חמורה ומתונה 54% 68.00% 46% 32.00% 0% 10% 20% 30% 40% 50% 60% 70% 80% 90% 100% יהודים בדואים תרשים3 : בני20-64המתגוררים בקהילה , לפי מין וסוג האוכלוסייה , 2014 (באחוזים) גברים נשים 13 באשר להתפלגות סוגי מוגבלויות, קיימים נתונים המשווים בין סוגי המוגבלויות באוכלוסייה הבדואית בנגב לעומת כלל האוכלוסייה הערבית. 9 מנתונים אלו עולה כי בקרב האוכלוסייה הבדואית קיימות במידה בו לטת .יותר מגבלות בתחום הדיבור ובתחום הנפשי או הנפשי והמוטורי במשולב מאשר בכלל האוכלוסייה הערבית לצד זאת, שיעור בעלי המוגבלות בתחום הראי י ה בקרב האוכלוסייה הבדואית נמוך משמעותית מכלל .האוכלוסייה הערבית תרשים4 : התפלגות הסובלים מנכות באוכלוסייה הבדואית ובכלל ( האוכלוסייה הערבית לפי סוג הנכות2007 ). סוג הנכות כלל האוכלוסייה הבדואית כלל האוכלוסייה הערבית ראייה 6.8% 22.8% שמיעה 9.5% 10.8% דיבור או דיבור ושמיעה 23.8% 7.2% מוטורית 29.3% 35.2% נפשית או נפשית ומוטורית 20.0% 13.1% רב-תחומית 8.4% 6.8% אחרת 2.2% 4.1% 3.2 . מאפייני השכלה מאפייני השכלה של אנשים עם מוגבלות רמות ההשכלה בקרב אנשים עם מוגבלות בישראל נמוכות יותר מאשר בקרב אנשים ללא מוגבלות בישראל . נמצא ש שיעור האנשים עם מוגבלות בגיל העבודה שהם בעלי השכלה תיכונית ומטה (ללא בגרות) הוא50% לעומת שיעור של28% .בקרב אנשים ללא מוגבלות שיעור האנשים עם מוגבלות בגיל העבודה שהם בעלי השכלה אקדמית הוא18% לעומת שיעור של32% .בקרב אנשים ללא מוגבלות בגיל העבודה10 מאפייני השכלה של האוכלוסייה הבדואית בנגב האוכלוסייה הבדואית מאופיינת בשיעור גבוה של48.3% של בעלי השכלה נ מוכה או חסרי השכלה כלל לעומת שיעור של33.6% בכלל האוכלוסייה הערבית בישראל , ובאופן בולט גבוה לעומת שיעור של7.7% בעלי ההשכלה 9 .רודניצקי, א( 2011 ). ( מבוסס על סקר אגודת הגליל2007 .) 10 .'ברלב, ל. ושות ( 2015 .) 14 הנמוכה או חסרי השכלה כלל בקרב האוכלוסייה היהודית בדרום ה.ארץ11 נוסף על ,כך הישגיהם של התלמידים הבדואים בכל בחינות המיצ"ב12 נמוכים במיד ה ניכרת מהישגי התלמידים במערכת החינוך הערבית ובמערכת החינוך היהודית, בכל שכבות הגיל. 13 לאור הרמה הנמוכה של החינוך הממלכתי, המצב הכלכלי הירוד של האוכלוסי י ה הבדואית ו חסמים בקבלה למוסדות ה השכלה הגבוהה , אין זה פלא כי שיעור בעלי השכלה אקדמית בקרב האוכלוס י יה הבדו אית הינו נמוך משמעותית ביחס לכלל האוכלוס י יה הערבית ולאוכלוס י יה היהודית. 14 שיעור הבדואים בדרום בעלי תעודה אקדמית עומד על כ- 14%, לעומת 17.5% בקרב האוכלוסייה הערבית ו- % 26 בעלי תעודה זו בקרב האוכלוסייה היהודית בדרום הארץ. 15 זאת ועוד, שיעור י הבדואים בדרום הארץ אש ר עושים שימוש ב מחשב ויודעים עברית היטב הם 34.5% ו- 38.1% בהתאמה, והם נמוכים במידה ניכרת מהשיעור ים בכלל האוכלוסי י ה הערבית: 51.6% ו- 54.2% ,בהתאמה ומ שיעור ם באוכלוס י יה היהו דית בדרום הארץ: 76.8% ו- 83% בהתאמה . כל אלו– השכ לה נמוכה, היעדר שימוש במחשב ואי-ידיעת עבר ית, מהווים חסמים לתעסוקה. 16 מאפייני השכלה של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב בדואים עם מוגבלות מאופיינים בהשכלה נמוכה במיוחד, הן ביחס לבדואים ללא מוגבלות והן בהשוואה לערבים עם מוגבלות וליהודים עם מוגבלות. שיעור הבדואים עם המוגבלות אשר השכלתם ברמת ת בי-ספר יסודי או חטיבת ביניים או חסרי תעודה כלל עומד על כ- 73% ,זאת בהשוואה לכ- 39% ,בקרב הבדואים ללא המוגבלות לכ- 62% בקרב ערבים עם מוגבלות ולכ- 13% בקרב יהודים עם מוגבלות .עוד ניתן לראות כי רק כ- 7% מן הבדואים עם המוגבלות הינם בעלי תעודה אקדמית, בדומה לשיעור( בקרב ערבים עם מוגבלות8.6% ,) אך בשיעור נמוך במידה ניכרת מהשיעור בקרב יהודים עם מוגבלות( 23.6% .) נוסף על כך, בדואים עם מוגבלות משתמשים פחות במחשב ושליטתם בשפה העברית פחותה ביחס לבדואים ללא מוגבלות, לערבים עם מוגבלות וליהודים עם מוגבלות. 17 לא קיימים נתונים ע.ל מאפייני ההשכלה של נשים בדואיות עם מוגבלות 11 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 ( ,). עיבוד מיוחד לסקר החברתי של הלמ"ס2014 .) 12 מיצ"ב- מדדי יעילות וצמיחה בית ספר ית. מערכת מדדים בית- .ספריים שמטרתה לספק מידע על תפקוד בתי הספר במגוון של נושאים 13מרכז ש. דניאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי, המכללה האקדמית נתניה( . 2013 ) .הנתון לקוח מתוך הפרק "תמורות חברתיות- פוליטיות והתפתחותה של מערכת החינוך הפורמאלית בקרב הבדווים בנגב: דילמות ואתגרים", מאת אסמעיל אבו-סעד. 14 .)(שם 15 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 ( ,). עיבוד מיוחד לסקר החברתי של הלמ"ס2014 .) 16 .)(שם 17 .)(שם 15 3.3 . מאפיינ י תעסוקה מאפייני ה תעסוקה של אנשים עם מוגבלות שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות בכלל האוכלוסייה בישראל נמוך בהשוואה לאנשים ללא מוגבלות. בגיל העבודה ( 20-64 ), 21% מן האנש ים עם מוגבלות מועסקים לעומת78% מקרב אנשים ללא מוגבלות . שיעור המובטלים בקרב אנשים עם מוגבלות בני64 - 20 הוא6% לעומת4% בקרב אנשים ללא מוגבלות. 18 מאפייני ה תעסוקה של האוכלוסייה הבדואית בנגב קיימים פערים במאפייני התעסוקה בין התושבים הבדואים בנגב לבין האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה היהודי.ת, גם ללא הפרמטר של המוגבלות התושבים הבדואים סובלים משיעור תעסוקה נמוך ומפערים בשכר ובמאפייני התעסוקה :בשל מספר סיבות ,ראשית שילובם של ערבים בשוק העבודה מאופיין ב גזענות וב אפליה .על רק אתני שנית, היישובים הבדואים נמצאים באזורים נעדרי תשתיות של תעשייה וכלכל ,ה והם נאלצים לרכז את פעילותם הכלכלית בערים יהודיות ולהתמודד עם קשיי תחבורה ונגישות , בעיקר בכפרים הבלתי מוכרים .זאת ועוד , רמת השכלה נמוכה ומגבלות שפה תורמים אף הם לקשיי ההשתלבות בתעסוקה. 19 מצבן של נשים ע רביות ובדואיות בפרט אף קשה יותר שכן הן סובלות מאפליה ע ל רקע מגדרי הנובעת מגורמים תרבותיים בתוך החברה הערבית לצד חסמים מבניים בשוק העבודה הישראלי- מחסור במקומות עבודה פוטנציאליים לנשים ערביות. 20 בשבטים רבים הנשים אינן מורשות ,להשתלב בשוק העבודה לצאת ללמוד או לעבוד מחוץ ל .תחומי היישוב נוסף על כך , אימהות לילדים מ תקשות לצאת לעבוד שכן אין מספיק מסגרות ב עבור פעוטות. 21 שיעור התעסוקה בקרב ה אוכלוסייה הבדואית בנגב וע מד על כ- 51% , שיעור הנמוך במקצת מהשיעור בקרב כלל ה אוכלוסייה הערבית ( 54.2% ) ונמוך במידה ניכרת מהשיעור בקרב האוכלוס י( יה היהודית בדרום הארץ75.3% .) שיעור התעסוקה של הנשים הבדואיות הינו נמוך במיוחד וע ו מד על כ- 29% .בלבד באשר לאבטלה, השיעור בקרב בדואים ב נגב עומד על14.5% והוא גבוה למעלה מפי שניים מהשיעור בקרב כלל ה אוכלוס י יה הערבית וה אוכלוסי י ה היהודית בדרום הארץ. בתוך כך, שיעור האבטלה בקרב נשים בדואיות הינו גבוה במיוחד ו וע מד על24.4% ,ו זאת בהשוואה ל- 10% בקרב כלל הנשים הערביות ול- 6% בקרב נשים יהודיות בדרום הארץ. 22 18 .'ברלב, ל. ושות( 2015 .) 19 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 .) 20 ( .יונאי, י. וקראוס, ו2009 .) 21 'אבו ראס, ת .( 2011 ). 22 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 ). מבוסס ,על הסקר החברתי של הלמ"ס2014 . 16 מאפייני ה תעסוקה של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב מצבם של בדואים עם מוגבלות בשוק העבוד ה הינו קשה במיוחד ביחס לכלל האוכלוסייה הערבית וביחס לאוכלוסיי ה היהודית עם המוגבלות. בשל היותם חלק מן המיעוט הערבי בישראל, הסובל מאפליה , גזענות וחסמים בתוך הקהילה עצמה , וכן בהיותם חלק מ אוכ לוסיית ה אנשים עם מוגבלות, המאופיינת בשיעורי תעסוקה נמוכים מלכתחילה בשל מגוון חסמי הי צע וביקוש , ולבסוף בהיותם חלק מקבוצ ת אוכלוסייה מוחלשת :הנתקלת בקשיים מעצמים בעיות נגישות, הון אנושי נמ.וך, היעדר מידע והשכלה נמוכה23 ( נכון לגילאי העבודה20-64 ,) שיעור התעסוקה בקרב בדואים עם מוגבלות בדרום הארץ הינו נמוך במיוחד ועומד על13.6% בלבד; זאת בהשוואה לכ- 30% בקרב האוכלוסי י ה הערבית עם המוגבלות ולכ- 62% בקרב יהודים עם .מוגבלות בדרום הארץ יתר על כן , שיעור הבלתי מועסקים בקרב הבדואים עם המוגבלות הינו גבוה מאוד ועומד על34.2% בהשוואה לכ- 10% בקרב כלל האוכלוסי י ה הערבית עם המוגבלות ולכ- 9% בקרב יהודים עם מוגבלות בדרום הארץ. ,מעבר לכך שיעור הנמצאים מחוץ לכ ו ח העבודה מקרב הבדואים עם המוגבלות בדרום הארץ הינו גבוה לאין שיעור בהשוואה לכלל האוכלוס י יה הערבית עם המוגבלות ולאוכלוס י יה היהודית עם המוגבלות בדרום הארץ- 79.2% , 67% ו- 31.5%, בהתאמה. 24 לא קיימים נתונים על מאפייני התעסוקה של נשים בדואיות .עם מוגבלות 3.4 . ה מצב ה כלכלי מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות בקרב אנשים עם מוגבלות שעובדים רמות השכר נמוכות יותר . ההכנסה הסטנדרטית לנפש במשקי בית שבהם יש אדם ( עם מוגבלות בגילאי 20-64 )נמוכה ב- 23% מזו של משקי בית ללא אנשים עם מוגבלות . שיעור גבוה יותר של אנשים עם מוגבלות, בהשוואה לאנשים ללא מוגבלות, דיווחו כי ויתרו על אוכל, ארוחה חמה, קניית בגדים, אירוח אנשים או פעילות פנאי בגלל בעיה כלכלית, והתקשו במימון הוצאות אחזקת דירה . ,כמו כן בגיל ,העבודה24% מ ן האנשים עם מוגבלות חמורה ו- 15% מן האנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי הם אינם מצליח ים לשלם את ההוצאות החודשיות שלהם בהשוואה ל- 8% בקרב אנשים ללא מוגבלות. 25 מצבה הכלכלי של האוכלוסייה הבדואית בנגב26 על פי נתו ני המוסד לביטוח לאומי לשנת 2013 , שכרם של בדואים ביישובי הקבע בדרום היה נמוך במידה ניכרת מהשכר הממו( צע למשרת שכיר בשנה זו9708 )₪ומן הש( כר בנפת באר שבע8928 .)₪ הפער נע בין2000 ₪לכ- 23 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 ). 24 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 ( ). מבוסס על הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה2014 .) 25 'ברלב, ל. ושות( . 2015 .) 26 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 ). 17 3500 ₪לרעת הבדואים. זאת ועוד, ברוב היישובים הבדואיים בדרום , משכורתם של למעלה ממחצית מהשכירים הינה עד שכר המינימום במשק. נוסף על כך, ממוצע ההכנסה למשק בית, ברוטו, בקרב בדואים בדרום הארץ עמד על כ- 7600 ₪בהשווא ה לכ- 9700 ₪בקרב כלל האוכלוס י יה הערבית ולכ- 13,300 ₪בקרב יהודים בדרום הארץ. יתר ,ה מכך שיעור הבדואים בדרום אשר הכנסתם למשק הבית הינה עד 4000 ( ₪ 27.2% ) הינו גבוה יותר משמעותית מהשיעור בקרב כלל האוכלוסי י( ה הערבית13% )ומהשיעור בקרב כלל האוכלוסי י ה היהודית בדרו ם הארץ ( 10.3% .) לא יי פלא אפוא כי כ- 65% מהבדו אים בדרום הארץ מדווחים כי הם אינם מצליחים כמעט או אינם מצליחים לחלוטין ל שלם את ההוצאות החודשיות של משק הבית, זאת בהשוואה לכ- 58% בקרב כלל האוכלוס י יה הערבית ולכ- 36% בקרב כלל האוכלוס י יה היהודית בדרום הארץ המדווחים כ.ך27 מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב28 ממוצע ההכנסה ל( משק בית של בדואים עם מוגבלות כ- 5500 )₪ הינו נמוך משמעותית מההכנסה של בדואים ללא מוגבלות (כ- 8700 ,)₪מההכנסה ( של ערבים עם מוגבלות כ- 7600 )₪ונמוך בכ- 50% מההכנסה למשק בית של יהודים עם מוגבלות בדר ום הארץ, אשר עמדה על כ- 11,500 ₪ .נ יתן לראות כי כמחצית מהבדואים עם המוגבלות בדרום הארץ מצויים בקצה התחתון של התפלגות ההכנסה למשק הבית (ע ד4000 ,)₪ו זאת בהשוואה לכ- 18% ב קרב בדואים ללא מוגבלות, כ- 17% בקרב ערבים עם מוגבלות וכ- 15% בקרב יהודים עם מ וגבלות בדרום הארץ. לא קיימים נתונים על מצבן הכלכלי של נשים בדואיות עם מוגבלות, ויש מגבלה בהשגתם בשל .מדידת הנתונים לפי משקי בית 3.5 . מאפייני בריאות מאפייני בריאות של אנשים עם מוגבלות29 מצב הבריאות של אדם עם מוגבלות עשוי להיות קשור במישרין או בעקיפין למוגב לותו, אך אין הכרח בכך . 71% מ ן האנשים עם מוגבלות חמורה ו- 45% מן האנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי מצבם הבריאותי לא כל כך טוב או כלל לא טוב, לעומת4% בלבד מן האנשים ללא מוגבלות. בהקשר למצב הכלכלי אשר דובר בו לעיל , שיעור גבוה של אנשים עם מ וגבלות שנזקקו לטיפול ים רפואיים ויתרו עליהם בגלל קשיים כלכליים . בגיל ,העבודה21% מן האנשים עם מוגבלות שנזקקו לטיפול רפואי במהלך השנה החולפת ויתרו עליו לעומת3% מן האנשים ללא מוגבלות. 27 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 ( ). עיבודים מיוחדים לסקר החברתי של הלמ"ס4 201 .) 28 ( .)שם 29 'ברלב, ל. ושות( . 2015 ( ). מבוסס על הסקר החברתי של הלמ"ס2013 .) 18 מאפייני בריאות של האוכלוסייה הבדואית בנגב הבדואים בנגב סובלים מבריאות ירוד ה בהשוואה לאוכלוסייה הערבית ולאוכלוסייה היהודית. מצב זה נגרם בחלקו בשל כל המרכיבים שנידונו בפרק זה, החל ברמת תברואה נמוכה כתוצאה מהיעדר תשתיות מים, מערכת .ביוב ופינוי אשפה, אשר מהווה גורם למחלות וזיהומים, וכלה בגישה מוגבלת לשירותי רפואה שונים תוחלת ה חיים הממוצעת של האוכלוסייה הבדואית נ מוכה מזו של כלל האוכלוסי י ה הערבית והאוכלוס י יה היהודית בישראל. הגברים הבדואים חיים בממוצע כשלוש שנים פחות מהגברים בכלל האוכלוסי י ה הערבית וכשבע שנים פחות מגברים יהודים ( 72.1 , 75.1 ו- 79.5 ), בהתאמה . הנשים הבדואיות חיות בממוצע כארבע שנים פחות מנשים ער ביות וכשש שנים פחות מנשים יהודיות ( 74.9 , 78.5 , 83 ), בהתאמה . נוסף על כך, בקרב האוכלוסייה הבדואית קיים שיעור גבוה של תמותת תינוקות ביחס לכל קבוצת אוכלוס י .יה אחרת בישראל שיעור זה בחברה הבדואית נמצא אמנם במגמת ירידה, אולם עדיין גבוה פי1.5 מהשיעור באוכלוסי ה ה י ערבית ופי3.75 מהשיעור באוכלוסי י ה היהודית. 30 ,כמו כן תופע ת הנישואין בין קרובי משפחה נ פוצה יותר בקרב בדואים בנגב בהשוואה לכלל האוכלוסי י ה הערבית בישראל, בהיקף של כמעט פי שניים , ונמצאת במגמת עליה בשנים האחרונות . לתופעה זו השלכות בריאותיות רבות, בעיקר ב שיעור גב וה של מחלות תורשתיות ומומים מולדים, אשר חלקם אף מובילים לתמותת תינוקות. 31 מאפייני בריאות של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב שיעור הבדואים עם המוגבלות אשר מגדירים את מצבם הבריאותי ככלל לא טוב( 29.3% ) הינו גבוה יותר משיעור הערבים עם המוגבלות המגדי רי( ם כך את מצבם הבריאותי22.3% ) וגבוה יותר באופן משמעותי משיעור היהודים עם המוגבלות המגדירים כך את מצבם הבריאותי ( 9.6% ). 32 לא קיימים נתונים על מאפייני הבריאות .של נשים בדואיות עם מוגבלות 3.5 . נ תונים על ילדים עם צרכים מיוחדים ילדים עם צרכים מיוחדים מוגדרים כ ילדים אשר סובלים ממחלה כרונית או מנכות כלשהי הנמשכת שנה ומעלה ומשפיעה על תפקודם היומיומי. בישראל9% מהילדים (עד גיל17) הם ילדים עם צרכים מיוחדים. 33 בסטטיסטיקה על ילדים עם צרכים מיוחדים לא קיימים נתונים עדכניים על ההתפלגות לפי סוגי ה אוכלוסייה , אך מנתונים מט עם מאיירס-ג'וינט- מכון ברוקדייל עולה ששיעור הילדים בעלי צרכים מיוחדים בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב גבוה בכ- 1% משיעור הילדים בכלל האוכלוסייה הערבית וב- 1.5% משיעור הילדים 30 .רודניצקי, א( 2011 .) 31 .רודניצקי, א( 2011 ). מבוסס על סקר אגודת הגליל2007 . 32 אלפסי- .הנלי, מ( 2016 ). 33 .'ברלב, ל. ושות ( 2015 .) 19 בקרב האוכלוסייה היהודית ( 9.1% , 8.3% ו- 7.6% ), בהתאמה. 34 קיים תת- אבחון בקרב הילדים הערבים ו הבדואים ומכאן ש סביר כי שיעור הילדים הבדואים בעלי צרכים מיוחדים אף גבוה יותר ממה שהוצג בהשוואה לשיעורם בכלל האוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה היהודית – .לפי ההשערות נראה כי פי שניים35 ,בכל סוגי הנכויות המספרים בקרב ילדים בדואים גבוהים מה מספרים .בקרב ילדים יהודים בולט השיעור הגבוה של הילדים הבדואים עם מחלות הדורשות טיפול רפואי או פרה-רפואי קבוע, יחסית לשיעורים בקרב ילדים ערבים ובקרב ילדים י הודי( ם4.9% , 2.8% ו- 2.1% ), בהתאמה ו בולט גם שיעור הילדים הבדואים עם נכות חושית, אשר כמו בקרב ילדים ערבים בכלל, גדול למעלה מפי ש ניים מהשיעור בקרב ילדים יהוד( ים2.0% , 2.2% ו- 0.8% ,בהתאמה). 36 נוסף על כך ,כ כל שהרמה החברתית- כלכלית של יישוב נמוכה יותר, כן גבוה שיעורם של הילדים בעלי הצרכים המיוחדים ביישוב. על פי נתוני המועצה הלאומית לשלום הילד לשנת2007, יותר מ - 50% מראשי המשפחות באוכלוסי יה הבדואית אשר יש בהן ילד עם צרכים מיוחדים, אינם עובדים ומצבם הכלכלי ירוד. השיעורים המקבילים באוכלוסייה הערבית והיהודית הם43% ו- 30% בהתאמה. משפחות בדואיות עם ילד בעל צרכים ( מיוחדים מתקשות לקבל שירותים שונים, בעיקר מחמת עלותם הגבוהה של השירותים74% מהמשפחו ת) או מיקו( מם הרחק מן הבית72% )מהמשפחות. 37 בפרק4.5 במחקר זה יפורטו הליקויים ב שירותים הניתנים .לילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדואית בנגב שיעור ה בנים בעלי צ רכים מיוחדים עולה על שיעור ה בנות עם צרכים מיוחדים בכל תחומי הנכות , כאשר תופעה זו נצפית גם באוכ לוסייה היהודית. 38 דו"ח של ארגון אלמנארה על אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית מציג תמונת מצב לפיה בחברה הערבית הפטריארכלית הרבה הורים מפלים בין בניהם לבנותיהם, ובאופן מובהק יותר ,כאשר מדובר בילדות בעלות צרכים מיוחדים. האפליה מתבטאת בין היתר בחוסר תמיכה בלימודים היעדר .מענה הולם לצרכים יומיומיים וביחס כללי לא תומך ולא מכבד39 34 שטרוסברג, נ 'ושות. ( 2008 ) .הנתונים על הבדואים נכונ ים לשנת2003 והנתונים על הערבים והיהודים נכונים לשנת1998 . 35 .רודניצקי, א( 11 20 ). 36 שטרוסברג, נ 'ושות. ( 2008 ) . הנתונים על הבדואים נכונים לשנת2003 והנתונים על הערבים והיהודים נכונים לשנת1998 . 37 .רודניצקי, א( 2011 ). 38 שטרוסברג, נ 'ושות. ( 2008 ). 39 .עבאס, ע .ארגון אלמנארה ( 2013 ). 20 פרק4 : השירותים הניתנים לאנשים עם מוגבלות , תוך התמקדות באוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב ובנשים אנשים עם מוגבלות וילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדואית בנגב עומדים בפני חסמים בקבלת שירותים וליקויים בשי רותים הקיימים. הנשים השייכות לקבוצה זו הן הפגיעות ביו תר בכל הקשור לקבלת שירותים, הן מבחינת ה התנהלות מול מוסדות המדינה ו הן מבחינת ה מגבלות החלות עליהן מתוקף מעמדן הנחות בחברה הבדוא ית. פרק זה יתמקד בהנגשת זכויות, ב ,מודעות לזכויות, בשירותי הרווחה ב שירותי המוסד ,לביטוח לאומי ב שירותי בריאות ובשירותים הניתנים לילדים עם צרכים .מיוחדים 4.1 .הנגשת זכויות, מודעות לזכויות ביישובים הבדואים קיים קושי רב בנגישות לקבלת שירותים וזכויות מהרשויות הממשלתיות השונות, לצד היעדר מודעות לזכויות המגיעות לאנשים עם מוגבלות. התושבים ה בדואיים בנגב מרוחקים משירותים ציבוריים ,שונים במידה גבוהה יותר לעומת כלל האוכלוסייה הערבית ולעומת האוכלוסייה היהודית. לדוגמה שיעורן של המשפחות הבדואיות המרוחקות חמישה קילומטרים ויותר מבית ספר יסודי , מרפאה או ,נתיב תחבורה ראשי גבוה פי שלושה ויותר מן השיעור המקביל בקרב כלל המשפחות הערביות בישראל. 40 היישובים הבלתי- מוכרים סובלים מבעיית הנגישות במידה חמורה בהרבה, מ שום שיש בהם תשתית כבישים לקויה ו היעדר תחבורה ציבורית, .ועל כן היעדר גישה אל מחוץ ליישוב מובן שמצב זה משפיע ביתר שאת על אנשים עם מוגבלות אשר נדרשים לשיר.ותים ציבוריים לצרכיהם המיוחדים היעדר נגישות כולל גם ליקויים בהנגשה פיזית של מבני ציבור לבעלי נכויות פיזיות, בעלי לקויות ראייה ולקויות שמיעה, וכן הנגשה שפתית ותרבותית של השירותים השונים. יתר על כן, עבור נשים נדרשת הנגשה מגדרית .שלעיתים אינה באה לידי ביטוי תחום הנגישות יקבל ייחוס ב פרקים הבאים באשר לשירותי רווחה, שירותי .בריאות ושירותים עבור ילדים עם צרכים מיוחדים מעבר לכך, סובלים האנשים עם מוגבלות ב אוכלוסייה הבדואית בנגב ,ובפרט הנשים ממחסור במודעות באשר לזכויותיהם השונות , האזרחיות כמו גם החברתיות . ניתן לראות זאת בפרקים הבאים בייחוד באשר לשיעורי פניה נמוכים לשירותי הרווחה ו באשר לליקויים ב.מיצוי זכויות מול המוסד לביטוח לאומי "אמינה", מרכזת קבוצה של קהיל ה נגישה באחד היישובים הבדואיים ה סובלת ממגבלה פיזית בעצמה, מספרת שטרם הגעתם של אנשים עם מוגבלות לקבוצה, היו חסר" .ים להם דברים רבים והם לא היו מודעים לזכויותיהם רק יודעים דבר אחד, קצבת נכות של ה- 28 . אפילו לא לוקחים אותה כמו שצריך. יש אנשים שמגיע להם שירותים מיוחדים, לא יודעים. מגיע להם ניידות, .לא יודעים חסר להם הרבה." 40 .רודניצקי, א( 2011 ). ( מבוסס על סקר אגודת הגליל2007 .) 21 4.2 .שירותי רווחה הרשומים במחלקות לשירותים חברת יים ביישובים הבדואיים בנגב משרד ,הרווחה והשירותים החברתיים פועל להבטחת שילובם של האנשים עם המוגבלות בתחומי התעסוקה דיור, הקהילה והחברה ולקדם השתתפות שוויונית ופעילה בכל תחומי החיים על מנת לאפשר להם לחיות את חייהם בעצמאות מ רבית ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתם. 41 ביישובים הבדואיים בנגב קיימות תשע מחלקות לשירותים חברתיים בשבעת היישובים המוכרים וכן במועצות האזוריות אל- קסום ונווה מדבר. תושבי הכפרים הבלת י-מוכרים פונים .למחלקות השונות מתוך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הרשומים במחלקות לשירותים חברתיים בשנת2014 , עולה כי תחת אשכול הנזקקות המוגדרת (ה נזקקות עיקרית) של סיבות רפואיות ומוגבלות ר שומים כ- 162,500 איש ואישה ,. אשכול זה כולל מחלות אקוטיות/כרוניות נכות, פיגור שכלי, מחלות נפש מאובחנות, הפרעות התנהגות ו אוטיזם. לא פורסמו נתונים נוספים לגבי התפלגות הרשומים באשכול ל זה פי קבוצת אוכלוסייה ו.מין42 נעשו בקשות ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים למידע על מיפוי הרשומים תחת אשכול מוגבלות ביישובים הבדואיים בנגב לפי מין ובהשוואה לכלל האוכלוסייה הערבית ולאוכלוסייה היהודית. אולם, המשרד סיפק אך ורק נתונים לגבי נשים וילדות הרשומות בי ישובים הבדואיים בנגב ולא נענה מעבר לכך. ללא השוואה לגברים בדואים, לכלל האוכלוסייה הערבית ולאוכלוסייה היהודית, אין משמעות בהצגת.נתונים אלו החסמים לשימוש בשירותי הרווחה ביישובים הבדואיים בנגב בהיעדר נתונים סטטיסטיים ועל מנת לקבל תמונה רחבה יו תר על הנושא, ב חרנו לערוך שיחות עם מספר עובדים סוציאליים ,מהמחלקות לשירותים חברתיים ביישובים הבדואים בנגב, האמונים על תחומי מוגבלויות, נכויות .פיגור שכלי ושיקום מתוך השיחות עלו מספר תמות באשר לאנשים עם מוגבלות ולנשים בפרט בהקשר של רישום במשרד לשירותים חברתיים והשירותים ש.הוא מעניק כל העובדים הסוציאליים העידו כי שיעור בעלי המוגבלויות הרשומים במחלקתם הינו נמוך ואינו משקף את שיעור .בעלי המוגבלויות הקיים באוכלוסייה הסיבות לכך טמונות במספר בעיות במתן שירותים לאוכלוסייה הבדואית בנגב. ,ראשית בעיית היעדר מודעות בקרב האוכלוסייה לש ירותי הרווחה ולז כויות המגיעות לא.נשים עם מוגבלות לרוב , אלו שמגיע ים לרווחה הופנו קודם לכן .על ידי מוסדות אחרים ואנשי מקצוע שמספקים את הידע העובדים הסוציאליים מדווחים כי כמעט ו לא מתקיימת פעיל ות הסברתית ב קהילה בנושא זה. ממחקר שלAl-Krenawi עולה כי למגורים בכפ רים בלתי- .מוכרים לעומת כפרים מוכרים השפעה על רמת המודעות לשירותים סוציאליים 41 .אתר האינטרנט של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אנשים עם מוגבלויות http://www.molsa.gov.il/Populations/Disabilities/Pages/Disabilities.aspx 42 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנתון ( הסטטיסטי לישראל2015 ). הנתונים מתוך לוח7.12 - רשומים במחלקות לשירותים חברתיים, לפי ( נתונים נבחרים2014 .) 22 נשים מכפרים מוכרים הרבה יותר מודעות לשירותים סוציאליים ומשתמשות בהם, מאשר נשים מכפרים בלתי .מוכרים. המודעות מושפעת גם מרמת ההשכלה43 בעיה שני י ה היא אכזבה משירותי הרווחה, בעיקר כאשר ה עזרה הכלכלית הניתנת אינה עומדת בציפיות , או חשש שהשתלבות בשיקום תעסוקתי תפגע בקבלת קצבה מביטוח לאומי, על אף שאין זה כך. סיבה זו מתקשרת להיעדר המידע לגבי השירותים הניתנים והיקפם , ולעובדה כי האמון בין משרד הרווחה לציבור ה.וא נמוך בעיה נוספת הינה ליקויים ב הנגש ה .של שירותי הרווחה לאוכלוסייה הבדואית המחלקות לשירותים חברתיים של המועצות האזוריות אל-קאסום ונווה-מדבר ממוקמות בבאר שבע .מועצות אלו משרת ות רבים מן הכפרים הבלתי-מוכרים, ו הנסיעה הרחוקה והמסובכת מקשה על אנשים עם מוגבלות במועצות אלו לקבלת שירותי רווחה. הסובלי ם העיקריים מכך הם תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים ונשים שאינן מ ורשות לצאת מן היישוב .ללא ליווי. בנוסף, מדווחים המרואיינים על ליקויי הנגשה פיזיים של המחלקות לשירותים חברתיים בעבור נכים עוד סיבה העולה מן השיחות ומן הידע הקיים44 הינה ליקויים באבחון. רבים מהמקרים, בע יקר בתחום של מוגבלות שכלית התפתחותית, לא מאובחנים בילדות ולא מאותרים במסגרות החינוכיות על- ידי פסיכולוגים חינוכיים. תחת סעיף אוטיזם, למשל, רשומות רק19 בנות בכל היישובים הבדואיים בנגב. 45 גם בקרב מבוגרים האבחון לקוי, כיוון שנעשה לרוב בתקופת הילדות במסגרות החי נוכיות, ורבים הם בעלי המוגבלות שלא השלי מו .את השכלתם היסודית סיבה נוספת לשיעורי פנייה נמוכים טמונות בבעיות חברתיות של דעות קדומות כלפי אנשים עם מוגבלות, ופחד של האנשים או של משפחתם מתיוגם ככאלה ומיחס שלילי מצד החברה. אחד מהעובדים הסוציאליים הדגים את התופעה" :לאחרונ ה היה לי מקרה כזה עם בחורה בת שלושים ש לא אובחנה על פי.גור אף פעם לקח לי כמה חודשים לשכנע את המשפחה, בייחוד את האמא. הם כל כך חששו שידביקו לה את התואר הזה, זה קשה למשפחה .", זה גורם למשבר עוד על נושא זה ניתן לקרוא בפרק5.1 ( יחס החברה הערבית והמשפחה לאנשים עם מוגבלות). העובדים הסוציאליים עוד חו שפים כי נשים מהוות את מרבית הפונים הבוגרים למחלקות לשירותים חברתיים בשל מוגבלויות. ה ם מתארים תופעות ייחודיות ;לנשים תופעות של אלימות כלפי הנשים והזנחתן, בייחוד מצד המשפחה. נשים עם מוגבלויות הן לרוב נשים רווקות ה נשארות לגור עם המשפחה, אינן זוכות לעצמאות ולא מורשות לצאת מהבית. כאשר יש אלימות והזנחה נראים לעין הרווחה מתערבת, אולם לרוב יש קושי בהתערבות כיוון שהנשים לא חושפות בפני העובדים הסוציאליים את מה שהן עוברות. עוד על נושא זה ניתן לקרוא בפרקים 5.1 (יחס החברה הער בית והמשפחה לאנשים עם מוגבלות) ו- 5.2 .)(אלימות כלפי נשים עם מוגבלות 43 Krenawi, A. (2004). - Al 44 ראו פרק3.5 במחקר זה– .נתונים על ילדים עם צרכים מיוחדים 45 נתונים שהתקבלו עבור "מען" מהמשרד לרווחה ושירותים חברתיים. נתקב לו באפריל2016 . ידוע כי שיעורי האוטיזם בקרב בנים גבוהים מאשר .השיעורים בקרב בנות, ואף על כך מספר זה נראה נמוך במיוחד 23 הערכת שירותי הרווחה ביישובים הבדואיים בנגב ב בחינת איכות שירותי הרווחה ושירותי הש יקום, חלק מהעובדים הסוציאליים מעידים ש היא טובה וחלק .מעידים שהיא לקויה ,לצד זאת האינדיק טור ה טוב ביותר לבדי קה זו יהיה מתוך תשובותיהן של ה נשים המרואיינות בעלות ה מוגבלויות אשר פנו לקבל .שירותי רווחה חלק מן נשים המרואיינות מרוצות מהשירות ,של משרד הרווחה וממסגרות השיקום אולם רבות מהן התלוננו על יחס רע ו על כך ששירותי הרווחה לא עוזרים להן מספיק, בעיקר סביב נושאים כלכ ליים, תמיכה מול ביטוח לאומי ומול ה רשו יו ת המקומי ו .ת"אמאל" נרשמה במחלקה לשירותים חברתיים בלקיה בגלל מצבה הנפשי שאינו מאפשר לה לעבוד, וביקשה עזרה בתהליך מול ביטוח לאומי ב השגת קצבת הבטחת הכנסה. היא נענתה שהנושא ייבדק, אך לא קיבלה תשובה במשך חצי שנה. כאשר פנתה ,אליהם שוב קיבלה את התשובה "מה יש ."לך, תלכי לעבוד אישה אחרת בשם"עיאת" פנתה למחלקה לשירותים חברתיים בכסייפה בנוגע ל מצוקתו של בעלה בעל המוגבלות אל מול המוסדות ואל מול משפחתו. היא מספרת שעובדי הרווחה לא התייחסו אליה טוב .ואמרו שלא מגיעות לה ולבעלה זכויות ע וד תלונות נרשמו על.תהליכים ארוכים של שילוב "פאטמה" שילבה את שני בניה בעלי המוגבלות במפעל מוגן לאחר תהליך ארוך של שנתיים אל מול הרווחה בתל- .שבע כמו כן, נשמעו תלונות על אי- התאמה של מסגרות שיקומיות ל סוג הנכות של בעלי המוגבלות, מחסור במסגרות אחרות ביישוב ואי- הפניה למסגרות שמחוץ .ליישוב חלק מן העובדים הסוצ יאליים שרואיינו סיפרו גם הם על ליקויים בהתאמת המסגרות ל סוגי המוגבלויות השונים., בייחוד עבור ילדים הם סיפרו ש אין מספיק מ ענים ביישובים ויש תלות במסגרות הנמצאות באר שבע. 4.3 .המוסד ל ביטוח לאומי קצבת נכות כללית במסגרת ביטוח נכות כללית, משולמת קצבה חודשית למי שהוא תושב ישראל מגיל18 ועד גיל פרישה. מי שזוכה לקצבה זו הוא מי ש עקב נכותו נפגעה יכולתו להשתכר מעבודה. קצבה זו מבטיחה לזכאים הכנסה מינימלית לקיום. החוק מגדיר שני סוגי זכאים לקצבה: נכים משתכרים ועקרות בית העונ ים לתנאים מסוימים. בתהליך קביעת הזכאות לקצבה נבחנות ההכנסות מעב ודה, רמת הנכות הרפואית ודרגת אי- כושר ההשתכרות. הקצבה החודשית נגזרת כ אחוז מתוך סכום הקצבה המלאה לנכה לפי שיעור קצבת הנכות שנקבע. בשנת2013 סכום הקצבה המלאה לנכה יחיד היה299 ,2 "ח ש. 46 שיעור קצבת מ קבלי קצבאות נכות הוא נמוך בהשוואה למספר ,האנשים עם מוגבלות המופיעים בנתוני המחקר משום ש קבלת הקצבה מבוססת על קריטריונים הקבועים ,בחוק .ולא על פי הגדרה של דיווח עצמי 46 ( .פינטו, א2014 .) 24 על פי דוח שפורסם בשנת2012 על ידי מאיירס-ג'וינט-מכון בורקדייל והמוסד לביטוח לאומי47 , מתוך האנ שים ( עם מוגבלות בגיל העבודה18-67 ,) רק19% ,מקבלים קצבת נכות46% עובדים ואינם מקב לים קצבת נכות, ו- 35% ( אינם עובדים ואינם מקבלים קצבת נכות. בתוך הקבוצה האחרונה יש שיעור גבוה של נשים62% ) ושל ( ערבים32% ). נתון זה, לצד הנתונים אשר הוצגו בפרקים הקודמים באשר לת עסוקה נמוכה ומצב כלכלי ירוד אצל ערבים, ובייחוד אצל נשים ערביות, מלמד על העובדה שנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית מופלות פעמיים. הן אינן משולבות בתעסוקה וגם אינן מקבלות קצבאות נכות כי אינן עומדות בקריטריונים של דרגת אי-כושר ההשתכרות. מצב זה מותיר את הנשים במצב כלכלי גרוע ומגביר את תלות ן .בגברים בתוך קצבאות הנכות שניתנות לאוכלוסייה הבדואית בנגב קיימים פערים בין נשים לגברים . נשים מהוות68% מכלל בעלי ה.מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב48 ,אולם מבחינת קבלת קצבאות נכות, נשים בדואיות מהוות רק39.9% מבין מקבלי ה קצבא ות. 49 נתונים אלו מעידים על הדרה של נשים מקבלת קצבאות נכות, ומבטאים .את המצב שנסקר בפסקה הקודמת קצבת ילד נכה קצבת ילד נכה נועדה לסייע למשפחה המטפלת בילד עם צרכים מיוחדים בהוצאות הכרוכות בטיפול האישי והסיעודי בו או בכל טיפול אחר שנועד לשפר את תפקודו, ולעודד אותה לטפל בילד במסגרת הבית והקהילה. בשנת2014 סכום הגמלה החודשית הבסי סית לילד המקבל גמלה בשיעור100% היה2,189 .₪ 50 בשנת2014 , סך קצבאות ילד נכה שניתנו בכלל האוכלוסייה בישראל עמד על40,473. מספר זה מהווה כ- 16% מ סך הילדים עם ( צרכים מיוחדים בישראל236,900 .) 51 מתוך כך, בשנת2014 באוכלוסייה הבדואית בנגב ניתנו126 ,2 קצבאות ילד נכה המהוות5.2% .מכלל קצבאות ילד נכה אשר ניתנו באותה שנה52 לא קיים נתון עדכני באשר לשיעור הילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדואית בנגב, ועל כן לא ניתן לערוך השוואה בחלוקת קצבאות ילד נכה בק.רבם המספר הנמוך של מקבלי קצבאות הנכות בכלל האוכלוסייה כנראה נכון גם לאוכלוסיית הבדואים בנגב, אם לא .יותר חמור נוסף על ה הוצא ות הכלכליות המתלוות למוגבלות, ו נוסף על מצבם הכלכלי הירוד של הבדואים בנגב בין כה וכה ,היעדר קבלת קצבאות מטיל עומס כלכלי כבד על אותה ק .בוצת נשים בדואיות בעלות מוגבלות במקרים רבים הן אינן עובדות , אינן מקבלות תמיכה מבעלן או מהמשפחה, ואינן מקבלות קצבאות האמורות .לתמוך בהן במצב זה ,מעבר לכך.המודעות לזכויות בנושא זה נמוכה ומובילה לשיעור נמוך של פונים ופונות 47 נאון, ד'. ושות. ( 2012 .) 48 אלפסי- ( .הנלי, מ2016 .) 49 המוסד לביטוח לאומי. נתונים שנמסרו על פי בקשת עמותת "מען". התקבלו ב מרץ2016 . 50 .פינטו, א( 2014 ). 51 .'ברלב, ל. ושות ( 2015 .) 52 המוסד לביטוח לאומי. נתונים שנמסרו על פי בקשת עמותת "מען". התקבלו במרץ2016 . 25 דוגמאות מתוך הראיונות שנעשו על יד:"י "מען  "אמאל" בת השלושים סובלת ממוגבלות נפשית לאחר שהתגרשה מבעלה לפני שנה וב תה התינוקת .נלקחה ממנה על ידו. היא מטופלת ונוטלת כדורים פסיכיאטריים אשר אינם מאפשרים לה לעבוד בעבר היא קיבלה קצבת הבטחת הכנסה אך זו הופסקה על ידי המוסד ל ביטוח ל אומי בטענה שהיא מס וגלת .לעבוד כרגע היא אינה מקבלת קצבה מכל סוג שהוא, נמצאת במצב כלכלי גרוע וחסר לה כסף לקניית .תרופות"אמאל" .פנתה ל"מען" לאחר שלא קיבלה מידע על זכויותיה ומענה למצוקתה הכלכלית  "שרה" בת העשרים וארבע היא אם לשני ילדים אשר ה גדול מהם בן שלוש וחצי עם אפילפסיה ו זקוק לליווי צמוד שהיא מעניקה לו , כך שאין לה פנאי לעבוד בנוסף . בעלה סובל מבעיות בריאותיות בגב ו ובראש ו .ואינו עובד בתחילה היא לא קיבלה קצבת ילד נכה מהמוסד לביטוח לאומי בטענה שבנה לא חולה מספיק לפי הקריטריונים . היא נאלצה לתבוע א ת ביטוח לאומי באמצעות עורך דין, ו כעת היא מקבלת קצבת ילד נכה על סך2700 ₪ בחודש. היא מעידה שמצבם הכלכלי מאוד לא טוב והקצבאות אינן .מספיקות  "הא לא" היא אם ל חמישה ילדים, וביניהם שתי בנות עם צרכים מיוחדים. הקטנה מהן בת שמונה .חודשים, סובלת מחירשות מולדת ונמצאה זכאית לקצבת ילד נכה "האלא" טרם קיבלה קצבה בעבור ביתה, וזה מהווה מחסום ברישומה למעון מיוחד בבאר שבע)"לילדים חירשים ("מיכה .היא מתלוננת " :על היחס של ביטוח לאומי זה גרוע לגמרי, אלה שמ ,קבלות אותנו מקבלות אותנו בחוצפה. הן צועקות מק,בלות בצורה מגעילה לגמרי ולא יפה בשביל שלא תחזור ." ,מעבר לכך היא מספרת שהב יאה עמה ,מסמכים אך נאמר לה שוב ושוב שהמסמכים לא התקבלו או שעליה להביא מסמכים נוספים . בפעמים שהגיעה לא קיבלה מידע קוהרנטי וכולל לגבי ז כויותיה . הבירוקרטיה הסבוכה, חוסר הבהירות והיחס " המזלזל, מטרתם לטענתה להביא לייאוש ושלא יחזרו שוב לביטוח לאומי ."נוסף על כך ,"הא לא" נמצאת בתהליכי גירושין מבעלה לאחר שנשא אישה שנייה ועזב את הבית. הוא הפסיק לתמוך בה ובילדיה והיא מנסה כעת להשיג קצבת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי, תהליך אשר מסתבך אף הוא ועבורו היא נעזרת בעמותת .""מען 4.4. שירותי בריאות שימוש בשירותי בריא ות על ידי נשים באוכלוסייה הבדואית מתוך מחקרו של Al-Krenawi עולה כי קיים פער במודעות ובשימוש בשירותי בריאות בין נשים הגרות בכפרים מוכ רים לבין נשים הגרות בכפרים בלתי- מוכרים, וכן בין נשים הנמצאות בנישואים מונוגמיים לבין נשים הנמצאות בנישואים פוליגמיים. המודעו ת לשירותי בריאות נמדדת לפי השכלה, מצב משפחתי, מצב מגורים ומצב כלכלי. נשים משכילות, נשואות, מכפרים מוכרים ומעמד כלכלי גבוה יותר, יהיו יותר מודעות. נשים מכפרים בלתי מוכרים מעידות ששירותי הבריאות רחוקים ופחות נגישים עבורן. הן מתלוננות על כך שהשירותים יקרים, ש אין להן ליווי, ושמחסום השפה מקשה עליהן. נשים בנישואים פוליגמיים ישתמשו פחות 26 בשירותים רפואיים על אף שהן יותר נזקקות, ככל הנראה כיוון שהן מטפלות ביותר ילדים ולכן יש להן פחות זמן פנוי להגיע לשירותים הללו. כיוון שהגבר מחלק את זמנו בין כל הנשים, במרבית המקרים ל א יהיה מי .שילווה אותן53 מתוך הראיונות שנערכו על- ידי "מען" עולה כי מרבית הנשים מרוצות מאיכות השירותים הרפואיים. הקושי העיקרי שאותו הן העלו הוא המרחק הגדול של השירותים הרפואיים. מרביתן צורכות שירותים רפואיים בבאר שבע באופן קב וע בשל המוגבלות שלהן או בשל המוגב לות של ילדיהן ,. המרחק הרב והיעדר הנגישות התחבורתית בייחוד בכפרים הבלתי- .מוכרים, מטיל עליהן עומס רב שירותי בריאות הנפש .מבחינת שירותי בריאות נפשית, בקושי קיים שימוש בשירותים אלו לפי מחקרו שלAl-Krenawi , נשים יעדיפו ,לקבל עזרה מגורמים לא רשמיים בתוך הקהילה או מגורמים רפואיים שאינם קשורים לבריאות הנפש. בקרב נשים בדואיות המודעות לשירותים עומדת על55% , ואילו השימוש עומד על4% . המודעות גבוהה יותר בכפרים המוכרים לעומת הבלת י מוכרים , 66% לעומת39% בהתאמה . כמעט כל הנשים הגרות בכפרים בלתי מוכרים טוענות שהשירותים מאוד .רחוקים עבורן. גם אלו אשר משתמשות בשירותים מעידות שאינן מרוצות מהם נשים לא נשואות יסבלו יותר מהסטיגמה של טיפול פסיכיאטרי כיוון שזה עלול לפגוע בנישואין עתידיים. עבור נשים נשואות, השתייכות לקטגוריה של מחלות נפשיות יכולה להיות מנוצלת ע"י הבעל או משפחתו, וכתמ ריץ לנישואים נוספים שלו. היחס השלילי של המשפחה הקרובה והמורחבת לטיפול נפשי יכולה להגביר את הלחץ שמופעל על האישה .ואת התופעות הנפשיות שהיא חווה54 .מצב שירותי הנפש המסופקים לאוכלוסייה הבדואית בנגב הוא בכי רע מאז הרפורמה בבריאות הנפש, המרכזים לבריאות הנפש עברו להיות תחת אחריות קופות החולים. ביישובים הבדואים בנגב קיימת רק מרפאה אחת לבריאות הנפש של קופת חולים כללית ברהט, והיא מיועדת למבוגרים. מבין שני פסיכיאטרים העובדים במרפאה זו, רק אחד הוא ממוצא ערבי, והוא מקבל מטופלים שלושה ימים בשב וע, אחת לשבועיים. מרפאת בריא ות נפש לילדים.לא קיימת ביישובים הבדואים בנגב בדו"ח על אי שוויון בבריאות של משרד הבריאות55 , מופיע מיפוי שפות בחתך סטטיסטי של יום אשפוז במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. במיפוי נמצא כי מתוך290 ,מאושפזים67% הם דוברים עברית, ואילו2% בלבד הם דוברי ערבית (שישה אנש)ים . בחתך סטטיסטי של פניות למרפאות חוץ נמצא כי בשנת2012 , מתוך7,488 ,מבקרים 70% יו ה דוברי עברית ורק0.2% יו ה דוברי ע ית רב ( 12 )אנשים. מתוך הדו"ח עולה כי קיימות מספר תכניות לצמצום הפערים על רקע תרבותי ולשוני במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, המתייחסות גם לאוכל וס ייה הערבית-בדואית. אולם למרות זאת, כנראה שקשיי המרחק מכריעים בעניין זה ומטופלים מהאו כלוסייה .הבדואית בנגב לא מגיעים 53 ). 2004 ( Krenawi, Alean. - Al 54 ). 2004 ( Krenawi, Alean. - Al 55 ( 'קפלן, ז. ושות2015 .) 27 לפי דו"ח ארגון קשר, ההערכה היא כי בנגב ישנם בין8,400 ל- 26,400 ,ילדים המתמודדים עם בעיה נפשית. בנוסף ישנו מחסור בכוח אדם ערבי ומ ותאם תרבותית בתחום בריאות הנפש, ובעיקר מחסור חמור בפסיכיאטרים ערבים. נסיעה למרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, בייחוד עבור תושבי הכפרים הבלתי- ,מוכרים מהווה מחסום בשל סיבות הנגישות שהוזכרו קודם לכן . איסור יציאת נשים מתחומי היישוב ללא ליווי מהווה אף הוא חסם בנושא זה . נוצר מצב.של היעדר נגישות לשירותי בריאות הנפש לילדים ונטל שנופל על האימהות56 השפעת היעדר חשמל בכפרים הבלתי מוכרים על בריאות האוכלוסייה דו"ח של ארגון רופאים לזכויות אדם עוסק במצוקתם של חולים כרוניים בהיעדר חשמל בכפרים הבלתי- מוכרים .בנגב57 אוכלוסיית החולים הכרוניים וא וכלוסיית בעלי המוגבלויות הן אוכלוסיות מקבילות במרבית מן המקרים. היעדר החשמל מונע מן החולים לשמור מזון ותרופות בקירור, לחמם ולקרר את הבית באופן בטיחותי ולהשתמש במכשור רפואי חשמלי החיוני לטיפולם. מהדו"ח עולה כי21% מתושבי הכפרים הבלתי- מוכרים הם חולים כרוניים הזקוקים לתשתית חשמל באופן קבוע. עוד עולה כי היעדר החשמל גרם להידרדרות במצבם הרפואי של כ- 70% מכלל החולים . מתוך כלל הנשים בכפרים הבלתי- ,מוכרים31% חולות במחלות כרוניות ובריאותן נפגעת בעקבות היעדר חשמל. נתון זה מצטרף לנתונים על שיעורים גבוהים של נשים בקרב בע לי .המוגבלויות באוכלוסייה הבדואית בנגב, ומדגיש את פגיעותן מהיעדר התשתיות והשירותים .המקרה של "סראב" מדגים את הנושא"סראב" מתגוררת בכפר בלתי- מוכר בסמוך לכסייפה וסובלת מ בעיה בריאותית בריאות א .שר גורמת לה להפסקות נשימה בלילה היא זקוקה למכשיר חשמלי שיקל עליה , אך אינה יכולה להשתמש בו כיוון שביתה לא מחובר לתשתית החשמל .הפסקת ;הנשימה משפיעה על מצבה הבריאותי היא עייפה, סובלת מכאבי ראש ואינה יכולה להתאמ ץ. היעדר החיבור לחשמל בכפרה .מדרדר את מצבה הרפואי 4.5 .שירותים עבור ילדים עם צרכים מיוחדים פרק זה מבוסס על מחקר ש נערך על-ידי מאיירס-ג'וינט- מכון ברוקדייל על ילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדואית בנגב בשנת2008 . 58 השירותים הנבחנים בפרק זה כול לים שירותים רפואיים, שירותים פרא-רפואיים (כגון פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק), שירותים פסיכו- סוציאליים, שירותי חינוך מיוחד, שירותי .הסעות וליווי ושירותי ייעוץ למשפחה הדיון בפרק מתייחס לשירותים הניתנים הן במימון פרטי והן במימון .ציבורי ילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדואית מקבלים פחות שירותים לע ומת ילדים עם צרכים מיוחדים ב אוכלוסייה היהודית. כשני-שלישים ( 66% ) מכלל הילדים הבדואים עם צרכים מיוחדים מקבלים לפחות שירות 56 גרוס- ( .אנגלנדר, י2015 .) 57 .עבאס, ו( .ואלון, ש2008 .) 58 שטרוסברג, נ 'ושות. ( 2008 ). 28 אחד מתוך רשימת השירותים שנבדקו , לעומת שיעור של89% .בקרב ילדים יהודים עם צרכים מיוחדים למעט שירותים רפואיים, הפערים בין שתי האוכלוסיות נמצאו לגבי כל סוג שירותים שנבדק , כגון שירותים פר א- רפואיים , 10% בקרב הבדואים לעומת39% ב קרב האוכלוסייה היהודית; שירותי ח ינוך ,מיוחד25% לעומת % 57 ;, בהתאמה ו שירותים פסיכו-סוציאליים , 2% לעומת21% ., בהתאמה59 במסגרת המחקר של מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל רואיינו אנשי מקצוע המספקים שירותים לאוכלוסייה זו בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך ברמה המקומית, המ חוזית והכלל- ארצית. גם מראיונות אלה עולה כי קיים פער גדול בין הצרכים לב ין המענים במגוון רחב של תחומים בשל מחסור בתקציבים המועברים לאוכלוסייה הבדואית. המח סור קיים במסגרות לחינוך מיוחד ומתבטא במספר מועט ,של גנים ובתי ספר לחינוך מיוחד ב מסגרות שאינן מתאימות לסו ,ג המגבלה של הילדים בכלי רכב לא מותאמים בהסעות למסגרות ו ב מחסור בכלי אבחון לי לדים עם צרכים מיוחדים, אשר בעקבותיו ילדים אינם מאובחנים או מאובחנים באופן שגוי. כמו כן, מרכזי הבריאו;ת אינם עונים על צרכי האוכלוסייה מרביתם נמצאים במרחק רב מהיישובים הבדואיים וזמן ,ההמתנה אליהם רב. קיים מחסור חריף בכוח אדם מקצועי המותאם מבחינת תרבות ושפה, כגון רופאים אחיות, כוח אדם בתחום ה פרא-רפואי ובתחום הפסיכו-סוציאלי, ומורים מוסמכים לחינוך המיוחד. המחסור בכוח אדם יוצר עומס על המערכות שאינן עומדות בצרכי ה אוכלוסייה או שמעניקות שירו ת לקוי .באיכותו במקרים רבים אימהות שאינן ניידות מחויבות לצאת מהיישוב בליווי צמוד ולעיתים האבות מוותרים על יום .עבודה לשם כך ,לעתים בעקבות היע ,דר נגישות ההורים אינם מוכנים להוציא את הילדים מחוץ ליישוב לצורך .קבלת שירותים, כדוגמת מסגרות חינוכיות מותאמות לצד זאת, קיים חוסר מודעות בקרב האוכלוסייה הבדואית לצרכים המיוחדים עצמם ולקיומם של טיפולים ושירותים ב עבור ילדים עם צרכים מיוחדים. ילדים אלה אינם נשלחים למסגרות מתאימות ונותרים בבתי ה ם ללא טיפול הולם. הרשויות המקומיות אינן מודעות מ ספיק לצרכי האוכלוסייה בנושא זה , או שמא הן בוחרות להשקיע תקצ יבים בתחומים אחרים., ועל כן אינן מקדמות את פיתוח השירותים לילדים עם צרכים מיוחדים אין הבדלים גדולים בין שיעורי הבנים לבין שיעורי הבנות המקבלים שירותים בתחומים שונים. 60 נתונים אלו מפתיעים לאור התיאור שהוצג בפרק3.5 ויוצג בהרחבה בפר ק5.1 באשר לאפליה בחברה הערבית מצד הור ים .כלפי ילדות עם צרכים מיוחדים דוגמאות מתוך הראיונות"שנערכו על ידי "מען:  "נור" מתארת את בית הספר המיוחד שבו נמצאים שני בניה בעלי הנכות ,בית ספר ערבי בערוער (ערערה בנגב .)היא מתלוננת על חוסר תשומת הלב הגובל בהזנחה ד מצ הצוות החינוכי , אשר לעיתים משאיר את הילדים לבד ולא מחליף להם חיתול, ועל מחסור בשירותי שיקום כגון פיזיותרפיה .הילדים שלה אף נחבלו בעקבות הזנחת הצוות .אחר כך היא מספרת שהיא רוצה להעביר את ילדיה לבית ספר מיוחד 59 חשוב לציין כי הנתונים על הילדים הבדואים נאספו בשנת2003 , ואילו הנתונים על הילדים היהודים נכונים לשנת1998 , עם החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אשר הביא בהמשך לעלייה בשיעור מקבלי שירותים רפואיים ופרא-רפואיים. על כן, סביר ששיעור הילדים מקבלי שירותים אלו עלה עם השנים כך שהפער בפועל בין בדואים ליהודים באשר לקבלת שירותים אלו, נכון לשנת2003 , היה גבוה יותר. 60 שטרוסברג, נ 'ושות. ( 2008 ). 29 בלהבים כי שם יש פיזיותרפיסט מספר פעמים בשבוע ובר יכת שחיה טיפולית .משתמע ששני בתי הספר הם ציבוריים ,ובכל זאת קיימים ביניהם פערים עצומים הנובעים מפערי תקצוב וממחסור בכוח אדם .מקצועי ומותאם באוכלוסייה הבדואית  "שרה" היא אם לילד בן שלוש וחצי עם אפילפסיה ו .גרה בתל ערד, כפר בלתי מוכר היא הולכת עם בנה כל שבוע ל בדיקות בכסייפה ופעם בחודש למעקב בסורוקה. השירותים ש בהם"שרה" משתמשת אינם נגישים ב עבורה מבחינת תחבורה, ובדרך כלל היא הולכת עם בנה ברגל במשך שעה לכסייפה ו משם לוקחת אוטובוס לבאר שבע . היא מגדירה את בעיית הנ גישות כקושי ה גדול ביותר.עבורה כרגע ,בנוסף היא מתלוננת על חוסר מקצועיות ם של.שירותי הבריאות בכסייפה לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים השפעה נרחבת על הוריהם, ובעיקר על האימהות אשר תפקידן המסורתי ייחד אותן כאחראיות העיקריות על הטיפול בילדי המשפחה. בעקבות השיעורים הגבוהים של ילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדוא .ית, עולה הנטל של כלל החברה ובפרט של האימהות כאשר השירותים לילדים אלו אינם מספיקים, הנטל על האימהות גובר והן חוות .עומס רב, קושי רגשי וכלכלי ופגיעה בבריאותן נושא זה מתואר בהרחבה בפרק5.4 - אימהות לילדים עם מוגבלויות - הנטל וההשפעה עליהן. 30 פרק5 :קשיים מר כזי ים ה עומדים בפני נשים עם מוגבלו ת ב חברה ה ערבית-בדואית בנגב 5.1 . יחס החברה הער בית והמשפחה ל אנשים ונש ים עם מוגבלו ת יחס החברה והמשפחה הערבית לאנשים עם מוגבלות ה אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית סובלים מיחס מפלה מצד החברה, המבוסס על מערכת מ ושרשת של דעות קדומות . אנשים עם מוגבלות ואף בני משפחתם מתמודדים עם דיכוי וחסמים בתחומי הנישואין והקמת ,משפחה, רכישת השכלה ו השתלבות במשק התעסוקתי ובמסגרות חברתיות שונות. בנוסף, הם נמצאים תחת ,בידוד והתעלמות, לצד יחס משפיל מזלזל וחשדני מצד החברה. 61 מתוך דו"ח מחקר על הנכים בחברה הערבית בי שראל של תכנית "מסירה" ביחידה לנכויות ושיקום של ג'וינט ( ישראל2006 ), עולה כי מצבם של בעלי המוגבלויות בחברה הבדואית בנגב הוא הקשה ביותר מבחינת יחס .החברה62 מבחינת יחס המשפחה לאנשים עם מוגבלות, קיימים טווחים שונים של מערכות יחסים . בחלק מהמקרים המשפחה היא המסגר ת התומכת היחידה עבור בעלי המוגבלות, כאשר היא מעניקה להם יחס מכבד ורוצה לסייע ולשלבם בקהילה. במקרים אחרים יחס המשפחה לקוי, המשפחה אינה מאפשרת לבעלי המוגבלות לצאת מן הבית ולוקחת את כספי הקצבה שלהם. במקרים רבים המשפחה מתביישת ב בעלי המוגבלויות, מסתירה אותם מן החברה ואינה פונה ל קבלת.שירותים שונים על מנת לא לחשוף את המוגבלות בפומבי63 תחושת הבושה נרחבת יותר במשפחות ערביות מאשר במשפחות יהודיות. עוד עולה כי במשפחות ערביות יש נטייה למגננה גבוה על בעלי המוגבלות ואי-קידומם ל עבר עצמאות. 64 לצד זאת, יש לציין כי משפח ות של א נשים עם מוגבלות אשר סובלים מאפליה בקבלת שירותים וממדדי חיים קשים, נושאות בנטל הטיפול בבעלי המוגבלות, אינן זוכות לסיוע מספק ומוגבלות מבחינת השתלבות בתעסוקה. 65 יחס החברה והמשפחה הערבית לנשים עם מוגבלות מצבן של נשים עם מוגבלות בהקשר זה אף חמור יותר מאשר מצבם של הגברים בשל מעמדן החברתי הנמוך .בחברה פטריארכלית כבר בשלב הילדות, ההורים נוטים לקדם את ילדיהם הזכרים על פני אחיותיהם, וזה .קורה בצורה נרחבת אף יותר כאשר הילדות סובלות ממוגבלות. הילדות סובלות מהזנחה, הגבלות ויחס רע66 61 ( .עבאס, ע2013 .) 62 סנדלר- ( .לף, א. ושחק, י2006 .) 63 סנדלר- ( .לף, א. ושחק, י2006 .) 64 סנדלר- ( .לף, א. ושחק, י2006 .) ."מבוסס על שטרוסברג, נ. "סקירת ספרות על מוגבלות בחברה הערבית בישראל 65 סנדלר- ( .לף, א. ושחק, י2006 .) 66 ( .עבאס, ע2013 .) 31 באוכלוסייה הבדואית בנגב מצבן של נשים עם מוגבלות הוא החמור ביותר. סיכוייהן להתחתן ולהקים משפחה נמוכים, ו במקרים רבים הן אף נכל אות בבתיהן על ידי משפחתן , מתוך חשש לדעות קדומות ופגיעה במעמדה של .המשפחה והשבט67 בראיונות שנערכו על-ידי מען שבה והופיעה המילה "מסכנה" מצד המרואיינות לתיאור מצבן ולתיאור התי וג שניתן להן על- .ידי החברה והמשפחה השימוש במילה זו הוא דוגמה ליחס לו זוכות הנשים עם המוגבלות מצד המשפחה והחברה, והוא מנמיך אותן ומשאירן במצב של השפלה, ב.ושה ותלות בחברה :"דוגמאות מתוך ראיונות שנעשו על ידי "מען  "ליאן" בת השלושים ואחת סובלת ממוגבלות שכלית כ .לשהי שאינה יודעת לציין את שמה היא מתארת את יחס החברה כלפיה לאורך השנים. כשלמדה בבית הספר היו קוראים לה בשמות- "וו "סחה (מלוכלכת) ו"תפסה" (מפגרת), ו המורים לא התייחסו אליה טוב. היא מספרת שאנשים לא מדברים איתה, מתעלמים ממנה אם היא פונה אליהם, אומרים לה שהיא ח.ולה ומקללים אותה ,בנוסף לכך היא סובלת מאלימות כלכלית ונפשית והזנחה מצד משפחתה. אימה ואחיה לוקחים ממנה את קצבת ,הביטוח הלאומי שהיא מקבלת אינם מאפשרים לה לצאת מהבית לבד ו מגב ילים אותה בקניות . אימה .מרבה לקלל אותה ואחיה, בעל מוגבלות בעצמו, מכה אותה בגב לעיתים "ליאן" מסכמת את סיפורה :במילים אלו"אבא שלי נתן לי כסף והיה קונה לי בגדים .הוא היה אוהב אותי ועכשיו הוא נפטר ואף אחד לא אוהב אותי .עדיף למות ,יותר טוב .אף אחד לא מקשיב ,לא עונה ,לא עוזר לנו."  "עזיזה" היא אישה עיוורת ואם לילד בן שש-עשרה .הסובל ממגבלה נפשית היא מספרת על יחס החברה המזלזל המתבטא בכך שהיא כל,ל לא זוכה לעזרה אף אחד לא ר ו צה אותה בשכונה או בא לבקר אותה , אפילו לא משפחתה . את מחלת הנפש של בנה היא מסתירה ונוסעת אתו למרפאה לבריאות הנפש בראשון-לציון, מרחק רב ביותר עבורה, רק כדי שאף אחד לא ידע על מצבו וש.לא יהיה מושא לצחוק  "אמאל" בעלת מגבלה נפשית ו שומרת א ת זה בסוד מהמשפחה ומהחברה, כאשר רק אימה ואחותה הגדולה יודעות. "אמאל" מספרת ש תמיד הייתה בחורה שקטה ושונה משאר אחיותיה ,החברה תמיד התייחסה אליה כ"מסכנה" והתעלמה ממנה .היא בוחרת להימנע מהחברה ולשמור על מצבה בסוד כיוון " שלטענתה החברה לא מתחשבת ולא סבלנית .החברה יכולה להתייחס באופן לא טוב." 67 סנדלר- ( .לף, א. ושחק, י2006 .) 32 5.2 .אלימות כלפי נשים עם מוגבלות אלימות כלפי נשים עם מוגבלות נשים עם מוגבלות סובלות מאלימות, מהשפלה ו מ ניצול מיני יותר מאשר נשים ללא מוגבלות, בגלל ניצול החולשה הנובעת ממו גבלותן מצד הגורמים בהם .הן תלויות ממחקר שנערך בשנת2006 על ידי מאיירס-ג'וינט- מכון ברוקדייל עולה כי נשים עם מוגבלות סובלות מאלימות פיזית, אונס ואלימות מינית יותר מאשר נשים ללא ,מוגבלות17% לעומת9% .בהתאמה נשים עם מוגבלות סובל ות מאלימות פיזית בשיעור הגבוה ב ערך פי2 מנשים ,ללא מוגבלות13% לעומת6% .בהתאמה68 מנתונים מתוך מחקר שנערך על ידי קואליציית "מדד הביטחון של נשים" ועוסק בנשים עם מוגבלות, עולה כי נשים עם מוגבלות סובלות מתקיפה, אלימות או השפלה מצד המש ,פחה יותר מאשר נשים ללא מוגבלות35.7% לעומת10.8% בהתאמה עברו ח וויה טראומטית בעקבות אירוע שכזה. נוסף על כך , נשים עם מוגבלות ע וברות תקיפה מינית על ידי אדם מוכר או בלתי מוכר , גילוי עריות או תקיפה מינית לפני גיל16 בשיעורים גבוהים יותר .מאשר נשים ללא מוגבלות69 אלימות כלפי נשים בחברה הבדואית תופעת אלימות כלפי נשים ק יימת ברחבי העולם, כאשר בחברה הבדואית בנגב נסיבותיה של התופעה ד ומות ,לחברות פטריארכליות נוספות ן בה קיימת לגיטימציה גבוהה לאלימות כלפי ילדות ו נשים אשר נתפסות כרכוש ם של קרוביהן הגבר ים . הגישה הרווחת היא האשמת האישה באלימות המופנית כלפיה כי המרתה את פי הגבר או כי ביצעה התנהגות לא מקובלת , אפילו אם מדובר בתקיפה מינית , ולכן האלימות מתרחשת בפרהסיה כפעולה חינוכית וכמנגנון אזהרה ופיקוח כלפי נשים אחרות. קיימת נורמה ש ל השתקה חברתית של מקרי האלימות ו איסור להתלונן עליהם, כאשר מעשה כזה עלול לגרור נידוי משפחתי וחברתי ואף רצ ח. על כן, הנשים .מפנימות את האלימות כלפיהן כחלק מתנאי חייהן ואינן מספרות או מתלוננות עליה70 גורמים נוספים לתופעת האלימות כלפי נשים הינם גורמים מבניים הכוללים מצב סוציו- אקונומי ירוד ותפקוד לקוי של הרשויות. קיים קשר בין תנאי חיים קשים כגון עוני, אבטלה, פוליגמ ,יה ורמות נמוכות של השכלה המאפיינים את היישובים הבדו איים בנגב ובפרט את הכפרים הבלתי- .מוכרים, לבין שימוש באלימות כלפי נשים מבחינת הרשויות הממשלתיות, קיימים ליקויים בטיפול, מניעה ואכיפה ביחס לאלימות כלפי נשים , אשר מונעים מנשים להתלונן . המשטרה לא ממהרת להתערב במקרי אלימות כלפי נשים בחברה הבדואית, גם כאשר ,נשקפת לסכנה לחייהן ו יש מחסו ר בחוקרות ובהנגשה שפתית ותרבותית. נוסף על כך , בתי המשפט אינם 68 שטרוסברג, נ. ואיתן- .ריבליס, ג( 2006 ). 69 ( .איסטושינה, א. וזמיר, א2013 .) 70 אבו- ( .שראב, א2012 .) 33 .מענישים בחומרה מספקת עברייני אלימות71 לא קיימים מקלטים לנשים מוכות המיועדים לאוכלוסייה הבדואית בנגב, מותאמים תרבותית ומס פקים הגנה ראויה. 72 אלימות כלפי נשים מתבטאת בצורות שונות ; פיזית, נפשית , כלכלית, מילולית ומינית ,. מבחינת אלימות פיזית במחקר שבדק בריאות נפשית ופיזית בקרב נשים מוכות בנגב, נמצא כי באוכלוסייה הבדואית תופעת אלימות כלפי נשים מצד בני זוגן שכיחה הרבה יותר מאשר באוכ ,לוסייה היהודית50.6% לעומת8.8% ., בהתאמה73 אלימות נפשית הנחווית על ידי נשים כוללת עלבונות, העלבות, צעקות ומניעת רצונות אישיים כגון יציאה לעבודה, ללימודים או בחירת בן זוג לנישואים. מצב זה מכניס את הנשים למצבי חרדה ולחץ, ומשפיע עליהן מבחינה נפשית ופסיכוסומט .ית. נשים רבות שנפגעו מאלימות צורכות תרופות נוגדות דיכאון ותרופות הרגעה התרופות הגורמות לתחושת עייפות פוגעות בתפקודן של הנשים כעקרות בית ואימהות. יתר על כן, נשים .הפגועות נפשית מתוקף האלימות חוששות לפנות לטיפול רפואי בשל הסטיגמה הרווחת כלפי פגועי נפש74 מבחי נת אלימות כלכלית, כפי שהוצג בפרק3.3 , שיעורי האבטלה בקרב נשים בדואיות גבוהים ביותר ומרביתן עובדות כעקרות בית ותלויות מבחינה כלכלית בבן זוגן ובקצבאות ביטוח לאומי. הגבר אחראי על ההכנסות המשפחתיות ונותן כסף לאישה לפי רצונו. לצד זאת, הנשים מוגבלות ביציאה מן הב ית ורשאיות לעשות זאת רק .בליווי גבר בן המשפחה. הן אינן רשאיות לדבר עם זרים, החופש שלהן נפגע וכן היכולת להתלונן על אלימות75 אלימות נוספת מתבטאת ב נושא ,משמורת על ילדים. לפי הקודים התרבותיים לאחר גירושים נלקחים הילדים מן האם ועוברים לחזקת האב. על אף שפעולה זו אינה חוקית, במרבית המקרים לנשים אין א פשרות להתנגד .לה בשל מצבן המוחלש והחשש מסנקציות חברתיות אלימות כלפי נשים עם מוגבלות בחברה הבדואית אם כך, נשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית חשופות לאלימות ולהזנחה במידה גבוהה יותר , בשל ניצול חולשתן הנובעת מהמוגבלות ובש ל יחס החברה הפוגעני אשר תואר בפרק5.1 . כפי שתואר לעיל , האלימות .שהנשים חוות יוצרת אצלן מוגבלויות שונות, כאשר הנפוצה ביותר היא מוגבלות נפשית האלימות הכלכלית כלפי נשים עם מוגבלות מתבטאת ב .לקיחת כספי הקצבאות האמורים לשמש לרווחתן החברה לא מחייבת אותן להתחתן בג .לל מוגבלותן, אך במקרים רבים גברים מתחתנים איתן רק כדי לנצל את כספי הקצבה שלהן " :"אמינה" היא אישה עם מוגבלות פיזית שבחרה לא להתחתן, והסבירה זאת כך אני לא רוצה רחמנות מאף אחד. יש חלק שרוצים .בנאדם מוגבל בגלל הכסף שלו, בגלל הקצבת נכות ואני לא רוצה להיות כזאת , אני הבנתי את זה טוב מאוד ."בנושא האלימות בקרב נשים בדואיות עם מוגבלות לא נערכו מחקרים קודמים וניתן ללמוד עליו .מתוך הראיונות שנעשו במחקר זה 71 Bador, S. (2005). - Al 72 אבו- ( .שראב, א2012 .) 73 דפנה- ( .'תקוע, ש. ושות2005 .) 74 אבו- ( .שראב, א2012 .) 75 .)(שם 34 :"דוגמאות מתוך ראיונות שנעשו על ידי "מען  "עזיזה" היא אישה עם עיוורון ואם לשישה י לדים א שר הגדול מהם סובל ממחלה נפשי ת . היא הייתה נשואה בנישואים פוליגמיים .לאדם אשר היה מכה אותה ואת ילדיה היא ניסתה להיפרד ממנו אך אחיה התעקשו שת י תן לו הזדמנות נוספת. לאחר שהמשיך להכות אותה היא רצתה לפנות למשטרה, אך אחיה התנגדו לכך ואיימו לזרוק אותה לרחוב. לבסוף השתכנעו שתיפרד ממנו. כיום הי א גרה אצל הוריה ונתמכת רק.על ידי בנותיה  בעלה של"אמאל" התגרש ממנה לפני כ שנה לאחר שהיה מתעלל בה. הוא היה מקלל ומעליב ,אותה מגביל אותה בכמויות מזון ו .מתעלם ממנה נוסף על כך , היא האישה השנייה שלו. לאחר הגירושים הבעל ל קח את ביתם המשותפת בת השנתיים. על אף שהמשמ ורת על הבת מגיעה ל"אמאל" על- ,פי החוק בהסכם הגירושים"אמאל" ומשפחתה לא דרשו את הילדה כיוון שמשפחת הבעל היא משפחה מיוחסת בכפר והם פחדו ממאבק בין "המשפחות שלא יוכלו לעמוד בו. "אמאל לא ראתה את ביתה כבר חמישה חודשים וסיפרה- "אין לי כלום בידיים, אבל אני רוצה לפח ות ל ראות אותה". לאחר שהילדה נלקחה "אמאל" החלה לסבול מתסמינים פסיכוסו מטיים ונפשיים הכוללים מחנק, כאב- לב, לחץ, אבדן זיכרון ו.התבודדות. היא מטופלת אצל פסיכיאטר ולוקחת כדורים הגורמים לה לעייפות 5.3 .פוליגמיה תופעת הפוליגמיה , צורת נישואים בה גבר מתחתן עם מספר נשי ,ם קשורה במבנה החברתי והפטריארכ לי של חברות מסורתיות מוסלמיות ולא מוסלמיות בעולם כולו . נשיאת מספר נשים מעלה את הסטאטוס האישי .והפוליטי של הגבר ומגדילה את כוח העבודה של המשפחה76 בחברה הבדואית בנגב הפוליגמיה היא מוסד חזק ה נמצא במגמת עליה, על אף מגמות העיור ואף בקרב משכילים וצעירים. מרבית מהנשים הנשואות בנישואים פוליגמיים מובאות מרצועת עזה ו מ הגדה המערבית ואינן מקבלות מעמד של אזרח. תופעה זו מגבירה את התלות .בבן הזוג. נוסף על כך, השאת קטינות ונישואים ראשונים בגיל צעיר מתקשרים לתופעת הפוליגמיה77 הפוליג מיה נחשבת בישראל לעבירה פלילית , ועל כן נישואים פוליגמיים אינם רשומים ו אין נתונים מדויקים על היקף התופעה. אולם, לפי הערכות הרשויות בדרום, כ- 30% מהמשפחות הבדואיות בנגב מקיימות נישואים .פוליגמיים78 בתוך נישואים פוליגמיים מתגלעים קשיים רבים הנוצרים בשל חלוקת משאבים רגשיי ם וכלכליים על ידי הגבר בין הנשים וקנאה ושנאה בין הנשים והילדים. לנשים הבכירות, הראשונות בנישואים הפוליגמיים, מעמד נמוך .יותר מאשר לנשים הנוספות והן מופלות בחלוקת משאבים כלכליים ותשומת לב מצד הבעל79 קיימים מקרים 76 אל-קרנאוי, ע. וסלונים- ( .נבו, ו2005 .) 77 ( .רודניצקי, א2011 .) 78 ספקטור- ( .בן ארי, ש2013 .) 79 אל- ( .קרנאוי, ע. וסלונים, ו2005 .) 35 בהם הגבר נוטש את אשתו הראשונה לטובת נשים אחרו ת ואינו תומך בה ובילדיה כלל. נטישה זו מקשה על הנשים, ופרט על אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים. המצבים שתוארו והמתחים בין הנשים משפיעים רבות על מצבן הנפשי של הנשים הנמצאות ב נישואים פוליגמיים, ומובילות למגבלות נפשיות ופסיכוסומטיות. כפי שניתן לראות, הפוליגמיה ה.יא עוד סוג של אלימות נפשית וכלכלית כלפי נשים ברבים מן המקרים מתוך המחקר של אל-קרנאוי וסלונים-נבו על נשים בדואיות בנגב עולה כי נשים בכירות בנישואים פוליגמיים סובלות מבעיות פסיכולוגיות ותסמינים פסיכיאטריים במידה רבה יותר מ ,נשים בנישואים מונוגמיים. כמו כן נמ צאו אצלן שיעורים גבוהים יותר של סומטיזציה, דיכאון, חרדה, עוינות וחשיבה פרנואידית. נוסף על כך, הן סובלות מדימוי עצמי נמוך יותר ומ.שביעות רצון נמוכה יותר מחיי הנישואין והמשפחה שלהן80 .ניתן לראות במקרה של "האלא" דוגמה להשלכות הפוליגמיה "הא לא" היא אם לחמישה ילד ים, אשר שתיים מהם הן ילדות עם צרכים מיוחדים. היא האישה השנייה של בעלה, ולאחרונה הוא נשא אישה שלישית ועזב את הבית. הוא הפסיק לתמוך בה כלכלית והמצב שלה ושל ילדיה גרוע , כפי שעולה מתיאורה: "הוא שולח לכל ילד 100 שקל בחודש. ועם הקצבת ילדים. ואמר שהביטוח )(הלאומי יעני שיעזור לנו. ואנחנו מחכים לעזרה". כעת .היא נמצאת בתהליכי גירושין ממנו ונעזרת ב"מען" להשגת קצבת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי 5.4 .אימהות לילדים עם מוגבלויות - הנטל וההשפעה עליהן הן בחברה הערבית והן בחברה היהודית, מצופה מאימהות להיות המטפלות העיקריות בילד ים, כל שכן כאשר .מדובר בילדים עם צרכים מיוחדים במקרים רבים, גם כאשר הילדים גדלים והופכים לבגירים, הם עדיין זקוקים להשגחה צמודה מצד האימהות בשל מוגבלותם. המחסור בשירותים ב ,עבור האוכלוסייה הבדואית בנגב אשר תואר בפרקים הקודמים, בליווי הקשיים הייחודיים לנשים ב חברה הבדואית אשר תוארו לעיל , מחמירים את העומס על האימהות. בנושא השלכת הטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים על האימהות בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב נע שה מחקר מקיף על ידי מאיירס-ג'ו ינט- ,מכון ברוקדייל ו ממצאיו יפורטו להלן. 81 לתמיכה בילדים עם צרכים מיוחדים יש השלכות ע ל האם במספר תחומים. הטיפול בילד נכה עשוי להיות כרוך במאמץ פיזי רב בעזרה בביצוע פעולות יומיומיות ולהשפיע על בריאות האם. מבחינה רגשית, מצב הילד והטיפול בו יכול להיות מלווה בתחושות דאגה, ד .יכאון ועצבנות מצד האם נוסף על כך , הטיפול בילד נכה גוזל מהאם זמן רב על חשבון פעילויות אחרות, כגון סידורים, פנאי ומנוחה. עומס רגשי ומחסור בזמן יכולים להשפיע אף הם על .בריאות האם. שילוב התחומים הללו מוביל לתחושת עומס כללית כבדה על האימהות מתוך השוואה בין אימהות לילדים בעלי צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדואית לבין כלל האוכלוסייה הע רבית והאוכלוסייה היהודית, נמצא כי76% מהאימהות לילדים הבדואים עם צרכים מיוחדים מדווחות כי הן חשות עומס כללי כב ד עד כבד מאוד , זאת לעומת44% ,באוכלוסייה היהודית. במישור הפיזי79% מהאימהות 80 .)(שם 81 שטרוסברג, נ'. ושות. ( 2008 .) 36 הבדואיות דיווחו על עומס פיזי, לעומת58% מהאימהות באוכלוסייה הערבית ו- 41% מהאימהות באוכלוסייה היהודית. אימהות של למעלה ממחצית הילדים הבדואים דיווחו כי הטיפול משפיע לרעה על בריאותן, ואימהות של62% מהילדים הבדואים דיווחו על עומס רגשי לעתים קרובות, לעומת51% מהאימהות באוכלוסייה .היהודית66% מהאימהות הבדואיות העידו על מחסור בזמן לעיסוקים אחרים לעומת50% מהאימהות בקרב האוכלוסייה היהודית. 82 זאת ועוד , המחקר ערך השוואה במאפייני הן של משפחות בדואיו ת ללא ילד נכה ל עומת משפחות עם ילד נכה אחד לפחות, על מנת לאמוד את ה קשיים המרכזיים העומדים בפני הן . נמצא שמשפחות עם ילד נכה אחד לפחות נמצאות במצב כלכלי גרוע יותר מאשר משפחות ללא ילדים נכים. במשפחות עם ילדים נכים קיים שיעור גבוה יותר של הורים המדווחים על בעיות בריאות ומוגבלות תפקודית. לדוגמה, אימהות במשפחות עם ילדים נכים דיווחו על מצב בריאותי לא כל כך טוב או לא טוב בשיעור הגבוה פי שלוש ה מאימהות במשפ.חות ללא ילד נכה :"דוגמאות מתוך הראיונות שנעשו על ידי "מען  "נור" היא אם ל שמונה י לדים וביניהם שני בנים נכים בגילים שתים- עשרה ושבע הסובלים מתסמונת Leigh. הם מרותקים לכיסא גלגלים ובעלי לקות תקשורתית בהבנה ודיבור , ו זקוקים לה שגחה צמודה .הכרוכה במאמץ פיזי נור מ טפלת בה ם לבד ללא עזרת בעלה ו עם מעט עזרה מבנותיה . "נור" מתארת את המצב שלה כקשה מאוד, כדבריה: "הכי סובלות הן האימהות. אפילו יותר מהילדים שיושבים בבית". המצב של בניה והלחץ שבו היית ה שרויה השפיעו על מצבה הבריאותי; היא סבלה מלחצים בראש והתעלפויות וקיבלה בגינן ט.יפול רפואי  "שרה" היא אם לשני ילדים אשר הגדול מהם בן שלוש וחצי עם אפילפסיה וזקוק לליווי צמוד. בעלה סובל מבעיות בריאותיות בגב ובראש, והיא מטפלת בו ובילדיה ללא עזרה נוספת. היא מספרת שהיא מרגישה הרבה עומס, לחץ ודאגה. על הטיפול בילדיה היא אומרת: "אני סובלת. אנ י האבא והאמא ."שלהם  "פאטמה" היא אם לתשעה ילדים אשר ארבעה מתוכם בעלי מוגבלויות . ב תה הבוגרת סובלת מעיוורון וחסרת תעסוקה, שני בניה הבוגרים סובלים מעיוורון ו מ פיגור שכלי גבולי ומשולבים במפעל מוגן, וב תה .הצעירה בעלת פיגור שכלי קשה ומשולבת במסגרת חינוכית טיפולית"פאטמה" מתארת את בעלה .כמתחשב, אך מציינת שעול הטיפול בילדים נופל על כתפיה והיא אינה מקבלת תמיכה וסיוע כלשהם היא מספרת שהטיפול בילדים דורש הרבה כוח ומאמץ נפשי; היא מרגישה בודדה ועייפה ולוקחת .תרופות על מנת להתמודד עם הקושי הנפשי  "סראב" בת הארבעים וחמש אמנם לא מטפלת בילד עם צרכים מיוח דים, אך היא מטפלת באחותה בת ה עשרים ושלוש אשר לה אפילפסיה ופיגור שכלי. היא גרה א תה ועם אימן ונטל הטיפול נופל כולו על "סראב". האחות שולבה במפעל מוגן אך הוא אינו מתאים לצרכיה והר ווחה לא מספקת לה פתרונות .אחרים "סראב" סובלת בעצמה מבע יה בריאותית מתמשכת ומקבלת קצבת נכות . היא לוקחת את 82 .)(שם 37 אחותה למעקבים רפואיים בבאר שבע באופן קבוע ומצרפת אותה לסידורים בלית ברירה. בגלל המחסור בזמן עקב .הטיפול באחותה היא אינה יכולה לעבוד בשכר או לנוח"סראב" מספרת שהיא נ תקפת מדי פעם ב לחץ ורוחה נכאה בגלל המצב של אחותה, אך מעולם לא קיבלה עזרה בעניין. "אם .הגעתי למצב רוח קשה בגלל המצב של אחותי, זו הבעיה, שאין לי מקום לפנות, לשמוע מה צריך לעשות ."זו הבעיה שלנו. אין מי שיקשיב לנו 38 פרק6 :דיון, המלצות ומגבלות המחקר 6.1 .סיכום ו דיון כל הנושאים שנסקרו במחקר זה משתלבים אלו באלו ומספקים תמונה כללית על מצבן ובעיותיהן של קבוצת הנשים עם מוגבלות והאימהות לילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הערבית- בדואית בנגב. ההתמקדות בקבוצה זו מוצגת בהשוואה לגברים בדואים עם מוגבלות, כלל האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הי הודית בעלת המוגבלות . מצב ן הקשה של הנשים מקבו צה זו הוא מקרה קיצ ון הנובע ממצבן של כלל הנשים באוכלוסייה הבדואית בנגב. כמו הנשים הבדואיות, גם אלו בעלות המוגבלות והאימהות לילדים עם צרכים מיוחדים סובלות מקשיים בממד המוסדי ומקשיים בממד הפנים-חברתי , ה.גוברים בשל מוגבלותן הנושא הרא שון שנסקר הוא הערכת שיעור בעלי המוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב ואפיונם מבחינת מדדי חיים ש.ל השכלה, תעסוקה, הכנסה ובריאות מהנתונים שהוצגו עולה כי שכיחות המוגבלות בקרב הבדואים היא הגבוהה ביותר בהשוואה ,לכלל האוכלוסייה הערבית ולאוכלוסייה היהודית22.4% , 20.6% ו- 16% בהתאמה. בתוך האוכלוסייה הבדואית עם המוגבלות, ייצוג הנשים גבוה בהרבה מייצוג הגברים- 68% . אין נתונים עדכניים בנוגע ל שיעור ה ילדים ה בדואים עם צרכים מיוחדים , אולם ממחקרים קודמים עולה כי שיעורם באוכל וסייה גבוה .יותר מאשר בכלל האוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה היהודית בישראל מבחינת מדדי ההשכלה, התעסוקה, המצב הכלכלי והבריאות, עולה כי מצבם של בעלי המוגבלויות באוכלוסייה הבדואית הוא החמור ביותר מבין כ ל ל קבוצות האוכלוסייה בישראל. אין נתונים על נשים בדואיות עם מו גבלות בנושאים אלו, אולם לפי הנתונים הכלליים על נשים בדואיות, יש לשער כי מצבן של אלו בעלות המוגב לות חמור אף יותר בהשוואה .לגברים הנושא השני שעלה הוא סקירת השירותים הממסדיים הניתנים לאנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב, ובפרט לנ שים. מנושא זה עולה כי קיימ ו ת בעי ות של נגישות לשירותים ושל ה יעדר מודעות לזכויות. בתחום שירותי הרווחה יש מיעוט רשומים בעלי מוגבלות במחלקות לשירותים חברתיים בי יש ובים הבדואים, הנגרם מ,היעדר מודעות, אכזבה משירותי הרווחה, ליקויים בהנגשה תת- אבחון ודעות קדומות .בחברה כמו ,כן קיים מחסור במסגרות שיקום ובמענה לכל סוגי המוגבלו .יות באשר ל מוסד לביטוח לאומי עולה כי נשים בדואיות עם מוגבלות מופלות בקבלת קצבאות נכות וגם אינן עובדות, כך שמצבן הכלכלי חמור ביותר. בתוך מקבלי קצבאות הנכות הבדואים יש פער לטובת הגברים, כאשר נשים מהוות רק39.9% ממקבלי הקצבאות , על אף ייצוגן הגבוה באוכלוסייה. מבחינת שירותי בריאות ע ו לה כי קיימות בעיות של נגישות, מרחק רב והיעדר מודעות לשירותים. בתחום שירותי בריאות הנפש קיים מחסור גדול ביישובים הבדואיי ם: יש רק מרפאה אחת למבוגרים ואין כלל .מרפאה לילדים במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע כמעט ואין פונים בדואיים. כמו כן, קיים טאבו משמעותי בחברה לגבי הנושא המונע מ גברים .ונשים לגשת לטיפול עוד עולה כי בכפרים הבלתי- מוכרים היעדר תשתית חשמל פוגעת .בבריאותם של אנשים עם מוגבלות 39 השירותים עבור ילדים עם צרכים מיוחדים לוקים בחסר באופן בולט, כאשר ילדים בדואים מקבלים פחות שירותים מילדים בכלל האוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה היהודית בתחומי החינוך המיוחד, הרפואה, הפרא- רפואה, והפסיכו- .סוציאלי. הזנחת הילדים מבחינה ממסדית מטילה עול כבד על הוריהם, ובעיקר על האימהות הטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים מ עמיס על האימהות הבדואיות והן חוות יותר קשיים בריאותיים, נפשיים ופיזיים ומחסור בזמן מאש.ר אימהות מקבוצות האוכלוסייה האחרות .הנושא השלישי שעלה במחקר עוסק בקשיים המרכזיים שעומדים בפני נשים עם מוגבלות בחברה הבדואית ,אנשים עם מוגבלות ונשים בפרט זוכים ל יחס משפיל ומדכא מצד החברה והמשפחה אשר רואה אותם כאנשים שאינם יכולים להתבטא ולהשתלב בקהילה . נשים עם מוגבלות חוות הדרה כבר בשלב הילדות, ובהמשך נמנע מהן להתחתן, להקים משפחה ולצאת מן הבי .ת נוסף,על כך ,נשים בדואיות רבות חוות אלימות פיזית, נפשית ,כלכלית ומינית כאשר היותן בעלות מוגבלות מגביר את פגיעותן ואת האלימות כלפיהן. עוד תופעה משמעותית היא תופעת ה נישואין הפוליגמיים אשר מייצרת אצל נשים רבות בעיות.נפשיות והזנחה כלכלית מן המחקר עולה כי קבוצת הנשים עם המוגבלות באוכלוסייה הבדואית היא בין הקבוצות המוחלשות .והמוזנחות ביותר בחברה הישראלית כפי שנאמר במבוא, מדובר במחקר ראשוני ויש ל המשיך ול חקור לעומק את הנושא ים השונים ש .נסקרו אנו קוראות ללקיחת אחריות מדינית לקידום הילדות, הנשים והאנשים עם המוגבלות באוכלוסייה.הבדואית, ולמאבק בהדרתם החברתית 6.2 . המלצות  .עריכת מיפוי סטטיסטי של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב מתוך המגבלות בהשגת ה אומדן של אנשים עם מוגבלות, ובפרט של נשים עם מוגבלות , אנו ממליצים על עריכת סקרים ייעודיים לאוכלוסייה זו על מנת להצליח להגיע לאומ.דן מדויק יותר וכדי להבין את התופעה הזו לאשורה  עריכת מיפוי סטטיסטי על מצבן של נשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנוגע לכל מדדי החיים .שנבדקו במחקר זה: השכלה, תעסוקה, מצב כלכלי ובריאות  ,שיפור מצב ההשכלה, התעסוקה, ההכנסה והבריאות של נשים באוכלוסייה הבדואית ובפרט של נשים .עם מוגבלות  עריכת מחקר בהקשר מגדרי באשר להבדלים בשירותים הניתנים לילדים עם צרכים מיוחדים לעומת ילדות עם צרכים מיוחדים .באוכלוסייה הבדואית בנגב  תכניות להעלאת מודעות בקרב אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית לזכויותיהם ולשירותים השונים הניתנים ע ל ידי הרשויות, בדגש על נשים ועל תושבי הכפרים הבלתי- .מוכרים  תכניות לשיפור שירותי הרווחה ולהעלאת שיעור הפונים- הנגשת השירות לכלל היישובים ובייחוד לכפרים הבלתי- .מוכרים, בניית אמון בין הרווחה לציבור, הנגשת מבנים לנכים 40  הרחבת מסגרות השיקום לכלל היישובים הבדואיים ובייחוד לכ פרים הבלתי- מוכרים, התאמת המסגרות .למגוון המוגבלויות הקיימות  עריכת מחקר ייעודי אשר יסביר את נתוני ה זכאות ה נמוכים לקצבאות נכות בקרב נשים בדואיות עם ,מוגבלות ומציאת פתרונות לכך.  הגדלת קצבת הנכות הכללית והקלה בקריטריונים של קביעת הזכאות לקצבה, על מנ ת לשפר את מצבן .הכלכלי של נשים בדואיות עם מוגבלות  .שיפור פריסת השירותים הרפואיים כך שיהיו יותר נגישים לאוכלוסייה הבדואית  .שיפור פריסת שירותי בריאות הנפש באוכלוסייה הבדואית, בדגש על מרפאות בריאות נפש לילדים  שיפור השירותים בעבור ילדים עם צרכים מיוחדים בתחומי הרפואה, הפרא- .רפואה והחינוך המיוחד  .שיפור שירותי התמיכה והייעוץ למשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים, ובייחוד לאימהות  ,תכניות להעלאת מודעות בקרב החברה הבדואית והמשפחות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות מאבק בדעות קדומות ובהתנהגות פוגענית, בדגש על נשים וילדות עם .מוגבלות  תכניות באוכלוסייה הבדואית .למען שינוי הטאבו באשר למחלות נפשיות  .תכניות למיגור האלימות כלפי נשים בדואיות ומיגור תופעת הפוליגמיה הפוגעת בנשים 6.3 . מגבלות המחקר מגבלות סטטיסטיות- האומדנים שהופיעו במחקר זה באשר לאנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב וחושבו מתוך הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינם כוללים את תושבי הכפרים הבלתי- מוכרים. כמו כן, הם אינם מהימנים מבחינת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על כן יש להחשיבם כאומדני- .חסר ולהתייחס אליהם כמעידים על מגמה בלבד, ולא כשיקוף אמין של המצב קושי בהש גת מידע- התקשינו בהשגת מידע מתוקף חוק חופש המידע מה מוסדות הממשלתיים השונים: המוסד לביטוח ל ,אומי, משרד הרווחה ומשרד הבריאות. לדוגמה ,משרד הבריאות השיב שאין בידיו מידע על בדואיים ו משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי סיפקו רק חל ק קטן ולא רלוונטי מתוך הבקשות שהופנ.ו אליהם 41 פרק7 :ביבליוגרפיה Al-Bador, S. 2005. Violence Against Bedouin Women. In: The Arab Woman in the Negev: Realities and Challenges. Maan- The Forum for Bedouin Women’s Organization. Al-Krenawi, A. 2004. Awareness and Utilization of Social, Health/Mental Health Services among Bedouin-Arab Woman, Differentiated by Type of Residence and Type of Marriage. Beer Sheva : Center for Bedouin studies and development. אבו- .סעד. א2013 .תמורות חברתיות- פוליטיות והתפתחותה של מערכת החינוך הפורמאלית בקרב הבדווים גב בנ: דילמות ואתגרים . בתוך: הבדווים בנגב– .אתגר אסטרטגי לישראל מרכז ש. דניאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי, המכללה האקדמית נתניה. 'אבו ראס, ת . 2011 .החברה הבדואית בנגב- תמורות בעידן העיור.). יוזמות קרן אברהם (ע"ר .אבו שארב, א2012 .קשר השתיקה: אלימות במשפחה נגד נשי ם ערביות-בדואיות בנגב . איתך- .)מעכי (ע"ר .איסטושינה, א. וזמיר, א2013 . ביטחון של נשים עם מוגבלויות2013 :". קואליציית "מדד הביטחון של נשים נשים נגד אלימות, כ יאן- ארגון פמיניסטי, אישה לאיש ה- מרכז פמיניסטי חיפה, אסוואת- נשים לסביות פלסטיניות, קואליציית נשים לשלום, פרופיל חדש - תנועה לאזרוח החברה בישראל. אלפסי- .הנלי, מ2016 .בדואים עם מוגבלות בדרום הארץ- גודל האוכלוסייה, מאפייני רקע ותעסוקה . משרד הכלכלה והתעשייה- .מחקר וכלכלה אל-קר .נאוי, ע וסלונים- .נבו, ו נישואים פוליגמיים ומונוגמיי :ם השפעתם על מצבן הנפשי והח ברתי של נשים בדואיות-ערביות. בתוך: לב- ,)ויזל, ר.; צוויקל, ג'.; ברק, נ. (עורכות""שמרי נפשך- בריאות נפשית בקרב נשים בישראל.. אוניברסיטת בן גוריון בנגב, המחלקה לעבודה סוציאלית, באר שבע ברלב, ל.; קרן-אברהם, י.; הבר, י.; אדמון- .ריק, ג2015 .אנשים עם מוגבלות בי שראל2015 . נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים ומאיירס-ג'וינט- .מכון ברוקדייל, ירושלים גרוס- .אנגלנדר, י2015 .שירותי בריאות נפש לקויים בחברה הבדואית בדרום :ליותר מ- 120 אלף ילדים אין מרפאת בריאות נפש מותאמת אחת .בתוך: לא יכול להיות- תמונת מצב. משפחות מיוחדות בישראל2015 . קשר- .)הבית של המשפחות המיוחדות (ע"ר ;.דפנה תקוע, ש לב- .'ויזל, ר.; צוויקל, ג2005 .בריאות נפשית ופיזית בקרב נשים מוכות בנגב: בדואיות לעומת יהודיות . :בתוך לב- ,)ויזל, ר.; צוויקל, ג'.; ברק, נ. (עורכות""שמרי נפשך- בריאות נפשית בקרב נשים בישראל.. אוניברסיטת בן גוריון בנגב, המחלקה לעבודה סוציאלית, באר שבע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 2014 .הסקר החברתי., ירושלים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 2014 .שנתון סטטיסטי לישראל., ירושלים 42 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 2015 .שנתון סטטיסטי לישראל , ירושלי.ם ,המוסד לביטוח לאומי2015 .מקבלי גמלאות לפי ענף.. ירושלים המוסד לביטוח לאומי. נתונים שנמסרו על פי בקשת עמותת "מען". התקבלו במרץ2016 . יונאי, י. וקראוס, ו. ( 2009 .) תרבות או מבנה הזדמנויות: למה נשים פלסטיניות ממעטות להצטרף לשוק ?העבודה . בתוך פייסל עזאיזה ו ,)אחרים (עורכים נשים ערביות בישראל- תמונת מצב ומבט לעתיד . תל-אביב : רמות- אוניברסיטת תל-אביב. משרד הרווחה והשירותים החברתיים . נתונים שנמסרו על פי בקשת עמותת "מען". התקבלו ב אפריל 2016 . נאון, ד.; שטרוסברג, נ.; בן- .שהם, א; הרן, ד; פריאור, ר; גאליה, ד. א2012 . בעלי מוגבלות בגיל העבודה בישראל: שכיחות באוכלוסייה, מאפיינים ומצב תעסוקה.. המוסד לביטוח לאומי, ירושלים סנדלר- .לף, א. ושחק, י2006 .הנכים בחברה הערבית בישראל: הזדמנות לשינוי חברתי . ,תכנית מסירה ג'וינט ישראל- .היחידה לנכויות ושיקום, ירושלים ספקטור-בן אר .י, ש2013 . פוליגמיה בקרב האוכלוסייה הבדואית בישראל– .עדכון הכנסת, מרכז המחקר .והמידע, ירושלים .עבאס, ו.; אלון, ש2008 . נידונים לחושך– סוגיית החשמל והחולים הכרוניים בכפרים הבלתי- .מוכרים בנגב .)רופאים לזכויות אדם (ע"ר .עבאס, ע2013 .לשון המופלים פעמיים. ה אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית בישראל . אלמנארה, נצרת )(ע"ר. .פינטו, א2014 . מקבלי .גמלה לילד נכה וקצבה לשירותים מיוחדים.המוסד לביטוח לאומי, ירושלים .פינטו, א2014 .מקבלי קצבת נכות כללית בשנת2013 . .המוסד לביטוח לאומי, ירושלים קפלן, ז.; גריסרו, נ.; בן- ,אור .ר2015 .המרכז לבריאות הנפש, באר שבע ,). בתוך: אברבוך, א. ואבני, ש. (עורכות אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו.. משרד הבריאות, מנהל תכנון אסטרטגי וכלכלי .רודניצקי, א2011 .החברה הבדואית בנגב- מאפיינים חברתיים, דמוגרפיים וכלכליים . יוזמות קרן אברהם .)(ע"ר שטרוס ברג, נ.; איתן- .ריבליס, ג2006 . נשים בנות18-60 עם מוגבלות בישראל . מאיירס-ג'וינט- ,מכון ברוקדייל .ירושלים שטרוסברג, נ.; נאון, ד.; זיו, ע. 2008 .ילדים עם צרכים מיוחדים באוכלוסייה הבדואית בנגב : מאפיינים, דפוסי שימוש בשירותים והשלכות הטיפול בהם על האימהות .מאיי רס-ג'וינט- מכון .ברוקדייל, ירושלים 43 עמותת מען "עמותת "מען- הפ ורום למען נשים ערביות בנגב, הוקמה בשנת1999 ו פועלת מאז לאור תפיסות פמיניסטיות והומניסטיות על מנת להביא לשינוי משמעותי ומתמשך בהקשר של זכויות הנשים .הבדואיות והשוויון המגדרי בנגב כתובת למשלוח דו אר– מספר תיבה3412 ,, באר שבע ישראל טלפון– 6651434 - 08 אי- מייל- [email protected] אתר אינטרנט- www.maanegev.org