חומר רקע
12.7.2016
לכבוד,
חבר הכנסת דוד אמסלם
יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת וחברי הוועדה הנכבדים
אדון נכבד/ גברת נכבדה,
תקציר עמדת ארגון הציידים בישראל לקראת הדיון בועדת הפנים של הכנסת בעניין ציד חיות בר- דיון מהיר אשר יתקיים ביום 18.7.2016
רקע-
1. ארגון הציידים מאגד ומייצג מאות רבות של ציידים בישראל מכל המגזרים. המדובר באוכלוסייה איכותית ושומרת חוק שרוב חבריה הם בעלי משפחות ועסקים אשר תורמים, כל אחד בתחומו, לחברה ולמדינה.
מטרות הארגון הן:
א. קידום תרבות הציד בישראל תוך שמירה על ערכי הטבע והסביבה;
ב. סיוע לחקלאים בהתמודדות מול מזיקים מעולם החי וזאת ללא תמורה;
ג. קידום והטמעת ערכי השמירה על הטבע בקרב ציבור הציידים בפרט ובקרב הציבור הרחב בכלל;
ד. עיצוב והטמעת קוד אתי לציידים;
ה. נטילת חלק בעיצוב וקביעת מדיניות הציד בישראל;
ו. סיוע וקידום האינטרסים של הציידים מול הרשויות המוסמכות;
ז. סיוע ומתן מענה לבעיות של הציידים;
ח. שיתוף פעולה עם ארגוני ציד בינ"ל.
מבוא-
2. הבקשה לדיון מהיר הוגשה בעקבות כתבה ששדרה בתכנית מבט שני בערוץ 1 ביום 13.1.2016. בכתבה הועלו טענות בדבר הפגיעה בבעלי חיים במסגרת הציד בישראל. למען הגילוי הנאות יצויין כי הח"מ התראיין לכתבה הנ"ל וזאת בנוסף ליועמ"ש ארגון הציידים.
3. כבר עתה יצויין כי בניגוד לעמדת רשות הטבע והגנים שהוצגה בתכנית, במדינת ישראל לא קיים ציד ספורטיבי. ציד של בעלי חיים נעשה בהתאם לחוק הגנת חיית הבר והתקנות מכוחו, והוא נועד למטרות קבועות בחוק, לרבות מניעת נזקים לחקלאות, מניעת התרבות מזיקים, מניעת התפרצות מחלות, מטרות מחקר ויצירת איזון בטבע.
ידוע כי חלק מחיות הבר מהוות מפגע סביבתי ותברואתי, וגורמות נזקים לחקלאות ולבני האדם ולכן קיים צורך לעתים בהתמודדות עם הגידול במספרם, לרבות בדרך של ציד. כפי שצוין בכתבה, החוק להגנה על חיות הבר, קבע כי דרך המלך לטיפול בחיות בר, לרבות צידתם, היא באמצעות ציד. בהתאם לחוק, ציד מותר רק על ידי מי שמחזיק ברישיון ציד תקף לאחר שעבר הכשרה ועבר בהצלחה מבחן בכתב של רשות הטבע והגנים ולאחר שקיבל היתר לשאת כלי נשק מאת המשרד לביטחון פנים (להלן- צייד). למיותר לציין כי כל הציידים הם אנשים שומרי חוק וללא עבר פלילי. הרשעה פלילית גוררת שלילת הרישיון לנשיאת כלי הנשק של הצייד וכפועל יוצר מכך, שוללת את רישיון הציד שלו.
4. כיום, קיימים בישראל כ 2000 ציידים רשומים במדינה, ואולם, מספר הציידים הפעילים איננו עולה על 1000 צייד (זאת, לעומת כ 6,800 ציידים בשנת 1997). זה המקום לציין כי מאז שנת 1997 רשות הטבע והגנים נמנעה מלתת רישיונות ציד חדשים לציבור, וזה ההסבר לצניחה במספר הציידים ברישיון.
5. ואולם על אף הוראות החוק להגנת חיית הבר, כיום הרוב המוחלט של הפגיעות בבעלי חיים לרבות בעלי חיים מוגנים, לא נעשה על ידי ציידים (שמחזיקים ברישיונות) אלא על ידי מפעלים מסחריים שנקראים "מפעלים ראויים" הפועלים למטרות רווח. המדובר במפעלים הפועלים בשיטת היתרים, המהווה עקיפה של הוראות החוק להגנת חיית הבר.
6. ויודגש, עמדת ארגון הציידים היא כי בהתאם ללשון חוק הגנת חיית הבר, תכליתו ורוחו, לא ניתן להעניק היתרי צידה למפעלים ראויים או מדבירים או למשתמשים דרך מפעלים ראויים.
המפעלים הראויים והמדבירים :
7. כפי שצוין בכתבה, רוב פעילות הציד היום נעשית על ידי מפעלים ראויים שאין להם רישיונות ציד. המנגנון פועל כך כי המפעל הראוי (שהוא מחסן נשק) מקבל מאת רשות הטבע והגנים היתרי ציד שהוא מחלק ל"משתמשים" ביחד עם כלי הנשק שבהם ייעשה שימוש. ויודגש- בהתאם לנוהל הקיים היום ברשות הטבע והגנים, "משתמש" שמקבל היתר ציד לא מחויב לעבור שום הכשרה או בחינה או אישור, לא לעניין כלי הירייה ולא לעניין הציד. כך למשל, אדם שאין לו רישיון לשאת כלי נשק ואין לו רישיון ציד ומעולם לא עבר הכשרה בכלי נשק או בציד, מקבל "היתר" לפגיעה בבעלי חיים, לרבות חיות בר מוגנות, ובצדו כלי נשק לצורך פגיעה בחיות בר.
במצב הדברים שנוצר, אין שום דרך לעקוב או לבקר אחר מספר "היתרי הציד" שניתנו או אחר מספר המשתמשים שעושים שימוש בהיתרים אלה, מהות פעילותם, היקפה או השפעותיה.
נדמה כי אין צורך להרחיב במילים לגבי סכנות המדיניות הפסולה והלא חוקית הזאת, שמעדיפה אנשים חסרי ניסיון וחסרי הכשרה על פני הציידים החוקיים, שמחזיקים ברישיונות כדין, והכל משיקולים כלכליים גרידא. ויודגש, ככלל, הרוב המוחלט של הציידים החוקיים לא גובים כספים עבור פעילותם, וזאת להבדיל מהמפעלים הראויים שגובים אלפי שקלים עבור כל ביקור, ומגלגלים עשרות מיליוני שקלים על גבי האזרחים והחקלאים.
אל אף ניסיונות רבים של ארגון הציידים, עד היום טרם נתקבלו מאת הרשות פרטים ומידע אודות היקף ההיתרים שהיא מעניקה.
8. בהתאם למידע שנמצא בידי ארגון הציידים, בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית במספר המפעלים הראויים והמדבירים הפועלים בשטח המדינה (מספרם היום הוא כ- 25 מפעלים ראויים הפזורים בכל הארץ), ומספר ההיתרים הניתנים למפעלים הראויים הוכפל בעשרות מונים יחסית למספר ההיתרים שניתנו למפעלים ראויים בשנות התשעים של המאה הקודמת.
לצורך המחשה בלבד, הארגון מציין כי בהתאם לחוק, כל צייד ברישיון רשאי להשתמש ב – 700 כדורים בלבד כל שנה. לעומת זאת, ידוע לארגון הציידים כי מפעל ראוי ממוצע צורך מאות אלפי כדורים בכל שנה.
9. לדעתנו, העלייה הקיצונית במספר ההיתרים הניתנים למפעלים הראויים היא הוכחה לכך כי לא רק שמספר חיות הבר המזיקות לא קטן כפי שטוענת רשות הטבע והגנים, אלא להפך, שחלה עליה במספר חיות הבר המזיקות.
10. הכפלת מספר ההיתרים הניתנים למפעלים הראויים, שהם עסקים מסחריים הפועלים למטרות רווח לכל דבר ועניין, אשר גובים כספים עבור ביצוע עבודתם, נועדה "לכסות" אחר הוואקום שנוצר בעקבות ההקטנה המכוונת והקיצונית במספר הציידים שמחזיקים ברישיון ציד.
11. לדעתנו, הפיחות במספר הציידים הפועלים לפי רישיון ציד הוא מדיניות מכוונת שנועדה להפוך את הציד לעסק כלכלי לכל דבר ועניין שינוהל בידי אותם מפעלים ראויים באמצעות שיטת היתרי הצידה.
12. לא זו אף זו, בזמן שציידים חוקיים ברישיון פועלים תחת מגבלות נוקשות ביותר (למשל, איסור ציד מכלי רכב, איסור שימוש בחץ וקשת, אישור שימוש בכלי ירייה מסוימים, איסור חמור לשימוש במלכודות), הרי שהמפעלים הראויים והמדבירים הפועלים מכח היתרי ציד אינם כפופים למגבלות האלה. כך נוצר מצב שבו ההיתרים, שניתנים על ידי פקידים מהווים עקיפה של הוראות החוק להגנת חייב הבר ומתירים ציד של חיות בר מוגנות בדרכים שנאסרו במפורש בחוק, למשל באמצעות מלכודות שמונחות בשטחים פתוחים, ובהן נלכדים בעלי חיים ללא יכולת להבחנה בין חיה מזיקה או חיית בר מוגנת. זאת ועוד, לפי מידע הנמצא בידי ארגון הציידים, חלק מהמלכודות הנ"ל, שמוצבות באישור רשות הטבע והגנים, נבדקות אחת לשבוע או לשבועיים, וכך נוצר מצב שבו חיית בר, שלעתים היא חיית בר מוגנת, לכודה במלכודת אכזרית למשך ימים רבים ובינתיים גוססת בייסורים קשים.
13. לדעתנו המדובר במדיניות הרת אסון, שפוגעת באיזון העדין הקיים בממשק חיות הבר והציד, ובסופו של דבר פוגעת קודם כל בחיות הבר, אשר הפכו להיות מקור הכנסה למפעלים הראויים. בנסיבות האלה, כאשר חיית הבר הפכה להיות ערך כלכלי עבור גוף הפועל למטרות רווח, הרי שניתן לצפות כי הגופים האלה ירצו לפגוע/לצוד בכמה שיותר חיות בר, וזאת במטרה להצדיק את הקיום הכלכלי שלהם ולמקסם את הרווחים שלהם.
14. להשלמת התמונה נזכיר כי הכשרת המפעלים הראויים והמדבירים היתה הכוונה שעמדה בבסיס הצעת החוק לתיקון החוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), התשע"א – 2011 (להלן- הצעת החוק), אשר נדחתה שוב ושוב על ידי ועדת הפנים של הכנסת לאור הסכנות הרבות הטמונות בה ולאור החשש כי הציד יהפוך לעסק כלכלי שבמסגרתו פגיעה בחיות בר תהפוך להיות מנוף כלכלי עבור תאגידים מסחריים שמקרובים לגורמים כאלה או אחרים.
בהקשר זה אנו מצטטים את דבריה של ח"כ מירי רגב, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה דאז, בדיון האחרון שהתקיים בועדת הפנים בנושא זה ביום 1.1.2014 (הכנסת ה- 19) בנוכחות השר להגנת הסביבה דאז, מר עמיר פרץ:
"אני מודה על הדברים של השר להגנת הסביבה, וכל חברי הכנסת, והגורמים הרלבנטיים.
אני חייבת להגיד פה משהו רוני, ולידידי שאול. הסוגיה הזאת היא סוגיה סבוכה. אני למדתי שבסוגיה סבוכה שלאורך שנים לא מצליחים לקדם אותה, זה אומר שמשהו באמצע הוא לא נקי. כשהדבר אמיתי ונכון אפשר לקדם אותו ואפשר להגיע להידברות. אם חשוב לנו לטפל בחיות הבר, לטפל באותם מזיקים שפוגעים, ומזיקים לברכות הדגים, ולגידולים כאלה ואחרים, אז צריך לעשות את זה אמיתי וראוי. אם יש מפעלים ראויים בקיבוצים, יהיו גם מפעלים ראויים אצל הדרוזים – אפשר הכול.
אנחנו רוצים לעשות סדר, נעשה סדר אמיתי, אם לא, אנחנו נשאיר את זה כמו שזה היום. זה לא יהיה מסחרי, זה לא יהיה עם כסף, זה יהיה לטובת הציבור, זה יהיה לטובת הגנה על חיות הבר, זה יהיה במינונים הנכונים, בעיתוי של העונות הרלבנטיות, אבל זה לא יהיה ברדק אחד שמפעל ראוי באיזשהו קיבוץ מחליט מה זה גירוש, ואיזה כלים יש לגירוש. שאול, אם הכול היה ברור לא היינו נמצאים פה."
(ההדגשות לא במקור)
ובמקום אחר :
" דבר שני, אני אבקש לקבל רשימת מפעלים ראויים, רשימת בעלי הרשיונות של הציידים, רשימת הרשאות לפיה הכול יהיה רשום לפי המפעלים הראויים. אני מבקשת, השר, אתה שר מאוד רציני וענייני, אני אבקש שתקיים אצלך דיון מקדים לפני שהוועדה תתכנס שוב, עם ארגון הציידים, עם משרד הבריאות, עם משרד החקלאות, כל הגורמים הרלבנטיים, עם ארגונים למען בעלי חיים. אני בעיקר חושבת שכדאי שתשבו, השר, קודם כל עם ראשי המועצות פה. " (ההדגשות לא במקור)
15. למותר לציין כי לפי המידע שנמצא בידי ארגון הציידים, רשות הטבע והגנים נמנעה עד היום מהעברת המידע המבוקש לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. וכאן נשאלת השאלה – מדוע הרשות מסתירה מידע כה מהותי וחוני מעיני הציבור ונבחריו?
16. במצב הדברים הזה, שבו הכנסת סירבה פעם אחר פעם לקדם את הצעת החוק השנויה במחלוקת והבעייתית, בלשון המעטה, שהציעו המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, אנו מגלים כי רשות הטבע והגנים מקדמת, באמצעות כלים מנהליים שלא בסמכות ושלא כדין, מדיניות אשר מרוקנת את החוק הראשי מתוכן, וזאת במטרה להתגבר על ההתנגדות של המחוקק הראשי, לתיקון המוצע לחוק הגנת חיית הבר.
תוצאות מדיניות זו הוצגו בכתבה בטלוויזיה שהמחישה את הפגיעה הקיצונית בחיות הבר, לעתים שלא לצורך, על ידי המפעלים הראויים. עוד נקודה חשובה מאוד ובעייתית שהוצגה בתכנית קשורה לטענות שיקולים זרים שמניעים את רשות הטבע והגנים, או כאלה מטעמה, במתן היתרי ציד לגוף זה או אחר. טענות אלו הוצגו על ידי מרואיינים שחלקם עבדו בעבר ברשות הטבע והגנים עצמה.
בכבוד רב,
מוחמד עבד אלחלים,
יו"ר ארגון הציידים בישראל
( טלפון : 0522791757)
העתקים :
חברי וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת