חומר רקע
יב' בתמוז התשע"ו
18 ביולי 2016
לכבוד חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך רקע לקראת דיון הוועדה ביום 19.7.16 בהצעות החוק בנושא עבירות ההמתה
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015
הצעת חוק העונשין (תיקון - עבירת רצח), התשע"ה-2015 (פ/1499/20) של חה"כ ניסן סלומינסקי
הצעת חוק העונשין (תיקון–עבירות המתה ורשלנות), התשע"ו–2015 (פ/2321/20) של חה"כ מיקי רוזנטל
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, עוסקת ביצירת מדרג חדש של עבירות ההמתה בחוק העונשין, התשל"ז–1977. הצעת חוק ממשלתית זו נסמכת על דו"ח ועדה שמינה שר המשפטים, בראשותו של פרופ' מרדכי קרמניצר (להלן – ועדת קרמניצר או הוועדה), שהתבקש לבחון אפשרות יצירת מדרג ענישה ראוי בין עבירת הרצח לעבירת ההריגה, תוך בחינת הצורך בשינוי יסודות עבירות אלו, ובהתאם לכך גם שינוי במדרג העונשים הקבועים בצדן..".
ועדה זו הוקמה, בעקבות קריאתו של בית המשפט העליון בדנ"פ 1042/04 ביטון נ' מדינת ישראל למחוקק לבצע בחינה מחודשת של דיני ההמתה הקיימים לאחר שבחן את יסוד "הכוונה תחילה":
"מקווה אני כי בחינה כוללת של דיני ההמתה תעשה בהקדם האפשרי בישראל וכי הממשלה והכנסת תיתנה דעתן לסוגיה סבוכה זו בכל המהירות הראויה".
הצעת החוק של יו"ר ועדת החוקה, חה"כ סלומינסקי, נועדה גם היא לעצב מחדש את עבירות ההמתה ולקבוע שתי דרגות של עבירות רצח, כפי שיפורט בהמשך.
הצעת החוק של חה"כ רוזנטל זהה להצעת החוק הממשלתית.
במסמך זה נסקור בכלליות את מדרג העבירות הקיים ואת עיקרי הרפורמה המוצעת. מסמך זה הינו ראשוני בלבד ונועד, כאמור, להסביר את הקווים המרכזיים של השינוי המוצע לעומת המצב המשפטי הקיים. בהמשך, לקראת כל ישיבה, יופץ מסמך המתייחס לסוגיות ולסעיפים שיידונו ובו נחדד את הנושאים שיועלו לדיון.
רקע
סימן א' בפרק י' בחוק העונשין עוסק בכלל עבירות ההמתה. החוק קובע מדרג של שלוש עבירות עיקריות - רצח, הריגה וגרם מוות ברשלנות, שהפער ביניהן הוא משמעותי הן ביחס ליסוד הנפשי הקבוע בהן והן לעניין העונש שלצדן:
עבירת הרצח מתגבשת אם הוכח יסוד נפשי של "כוונה תחילה" (כפי שיפורט בהמשך) או אם התקיים אחד המקרים האחרים המנויים בסעיף - המתה של הורה או סב, או שההמתה בוצעה תוך ביצוע עבירה אחרת, כדי להקל על ביצועה או לשם הימלטות מעונש, במקרים אלה לא נדרשת הוכחת כוונה ודי במחשבה פלילית, קרי, מודעות וצפייה של התרחשות התוצאה (יוסבר להלן).
היסוד הנפשי של עבירת ההריגה הוא מחשבה פלילית. מחשבה פלילית מוגדרת בחוק העונשין- כמודעות לטיב מעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת תוצאות המעשה תוך כוונה לגרום לתוצאה או בפזיזות באשר לתוצאה.
פזיזות כוללת 1. אדישות, קרי שוויון נפש כלפי התוצאה, או-
2. קלות דעת- נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות מתוך תקווה להצליח למנען.
עבירת ההריגה חלה על קשת רחבה מאד של מקרים - ממקרים בהם הייתה כוונה כאמור, אך לא התגבשו יסודות הכוונה תחילה ולכן לא ניתן להרשיע ברצח, למשל אם היה קנטור, ועד מקרים בהם הנאשם נטל סיכון בלתי סביר תוך תקווה שהתוצאה לא תתממש.
סעיף 301 קובע מהי כוונה תחילה לשם גיבוש עבירת הרצח, כדלקמן:
הפסיקה קבעה שרכיב ה"כוונה תחילה", לפי סעיף 301, דורש שלושה אלמנטים מצטברים:
החלטה להמית, ביצוע מעשה הכנה והיעדר התגרות.
כפי שנראה להלן, הפסיקה בפרשנותה קירבה את יסודות "הכוונה תחילה" ליסוד הנפשי של כוונה, ויחד עם זאת עדיין קיים פער מסוים ביניהם. נעמוד על כך בקצרה:
החלטה להמית
בפסיקה התעוררה השאלה מתי צריכה להתגבש ההחלטה, האם לפני המעשה או שזו יכולה להתגבש במהלכו. השופט אגרנט בעניין אברהם בנו קבע שיסוד ההחלטה להמית:
"מצריך אך ורק כי בשעה מעשה קיננה בלב העבריין כוונת קטילה ממשית, זאת ותו לא."
דהיינו, די בכוונת קטילה בשעת מעשה ולא נדרש להוכיח כוונה שהתגבשה מוקדם יותר.
פרופ' פלר מתח ביקורת על גישה זו, בסוברו כי ההחלטה להמית צריכה להעיד על כוונה מיוחדת שאינה כוונה ספונטאנית, אלא כוונה שנשקלה וגובשה לפני המעשה.
יחד עם זאת, גם בפסיקה נקבע שאם לא הוכחה כוונת קטילה של ממש לא ניתן להסיק החלטה להמית ולא די לשם כך בהוכחת כוונה לפגוע בקורבן. בשורה של פסקי דין קבעה הפסיקה שאף אם הייתה כוונה של ממש לפגוע בקורבן אך לא בהכרח להמיתו, לא ניתן להרשיע בעבירת הרצח. כך למשל בפסה"ד בעניין אנסטסיה מיקל בו הנאשמת דקרה את הנאשם ליד ליבו, בית המשפט הרשיעה בעבירת הריגה ולא ברצח משום שהתעורר ספק אם אכן התכוונה להמיתו.
כך גם בעניין טורק, הורשע הממית בעבירת הריגה ולא ברצח למרות שירה במנוח מספר פעמים מטווח קרוב וזאת, בשל הספק שהתעורר שמא התכוון רק לפגוע בו ולא להמיתו.
2. מעשה הכנה
הדרישה שהמעשה בוצע "לאחר שהכין עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו" פורש בפסיקה כאלמנט פיזי, למרות שנועד לשמש לבחינת הלך המחשבה של המבצע.
גם ליסוד זה ניתנה פרשנות מצמצת בפסיקה, כפי שקבע השופט אגרנט בפס"ד בעניין נעים בנו:
"יכול שיסוד ההכנה יוכח על-ידי אותן הפעולות של הנאשם, המהוות חלק ממערכת פעולות הקטילה גופן".
כלומר, הפסיקה הסתפקה בפעולות שהן חלק מביצוע המעשה כגון הנפת כלי הרצח וכדומה.
גם בעניין זה נמתחה ביקורת בספרות, ואולם הפרשנות המצמצמת השתרשה בפסיקת בתי המשפט. כפי שעמדה על כך השופטת בייניש בפסה"ד בעניין כלב:
" יסוד ההכנה פורש בפסיקת בית-משפט זה כיסוד פיזי מובהק, שעניינו ההכנה למעשה ההמתה או הכנת הכלי המשמש לביצוע הרצח. כפי שציין בית-משפט קמא, יסוד ההכנה התקיים במקרה דנן בכך שהמערער נטל את האלה ממקומה במחסן והניפה באוויר....".
3.היעדר התגרות (היעדר קנטור)
כאמור, היסוד השלישי הינו היעדר קנטור בטרם ביצוע מעשה ההמתה – "והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו"
שאלה זו הינה השאלה המרכזית במסגרת בחינת הכוונה תחילה, שכן, היא זו שיוצרת את ההבחנה העיקרית בין כוונה "רגילה" (אז לא ניתן להרשיע ברצח, אלא בהריגה בלבד) לבין "כוונה תחילה".
יסוד זה התפרש בפסיקה כמחיל שני מבחנים, סובייקטיבי ואובייקטיבי, כמבחנים מצטברים.
המבחן הסובייקטיבי מתאפיין בהיעדר שליטה עצמית שנגרם על ידי ההתגרות:
"אם ההתנהגות המקנטרת השפיעה בפועל על הנאשם"... באופן שגרם לו "לאיבוד שליטתו העצמית, כך שביצע את המעשה הקטלני בלי לחשוב על תוצאות מעשהו."
הכוונה למצבים בהם בשל סערת רוחו נחלשו מעצוריו הנפשיים של הנאשם עד שלא שקל והעריך מוסרית את התוצאה הקטלנית, כלומר שהמצב הנפשי התגבש באופן ספונטני, ללא שיקול ויישוב דעת.
המבחן האובייקטיבי (נורמטיבי) בודק "האם אדם מן היישוב היה עשוי, בהיותו נתון במצבו של הנאשם, לאבד את השליטה העצמית ולהגיב בדרך הקטלנית בה הגיב הנאשם.... האם אפשר להסיק שרוב האנשים היו מתקשים מאד שלא להיכנע להשפעתו ולפיכך היו עלולים להגיב בצורה הקטלנית שבה הגיב הנאשם".
במבחן האובייקטיבי מעריך בית המשפט וקובע, לאחר בחינת שיקולי מדיניות חברתיים, הערכה נורמטיבית כיצד היה נוהג האדם מן היישוב.
המבחן האובייקטיבי עורר ביקורת חריפה בספרות. פרופ' קרמניצר סבור כי המבחן האובייקטיבי אינו עולה בקנה אחד עם נוסח החוק, מטשטש בין כוונה תחילה לכוונה ספונטנית ופוגע בעקרון החוקיות.
גם הפסיקה התבלטה כיצד ראוי להשתמש במבחן האובייקטיבי. אמנם השתרשה ההלכה כי המבחן הסובייקטיבי והאובייקטיבי הם מבחנים מצטברים. אך שאלת היקפו ודרך השימוש במבחן זה שב ועלה בפסיקה.
הנטל להוכחת העדר קנטור רובץ על התביעה אך במידה פחותה יותר לעומת יתר רכיבי העבירה.
יצוין כי לאחרונה, הכיר בית המפשט באפשרות של קנטור מתמשך (בשל התעללות מינית של המנוח בממית) ובלבד שהיה טריגר כלשהו בתכוף לפני מעשה ההמתה.
הלכת הצפיות
סעיף 20(ב) לחוק העונשין קובע:
"לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".
משמעותה של הוראה זו המכונה "הלכת הצפיות" (שגובשה לפני כן בפסיקה) היא שאם הייתה אפשרות קרובה לוודאי לגרימת התוצאה, אזי ניתן לייחס לעושה יסוד נפשי של כוונה. אולם, החלתה של הלכת הצפיות על יסוד ה"כוונה תחילה" עוררה שאלה בפסיקה.
לפני תיקון 39, נקבע שלא ראוי להחיל את הלכת הצפיות הפסיקתית בעבירת הרצח. אולם, לאחר שעוגנה הלכת הצפיות בחוק שוב התעוררה השאלה. בפס"ד טורק קבע השופט לוי כי לא ניתן להחיל את הלכת הצפיות בעבירת הרצח שהרי אז לא ניתן להוכיח החלטה להמית. בפסקי דין אחרים לא נקבע חד משמעית האם ניתן להחיל את הלכת הצפיות ובחלקם צוין כי יתכן שאפשר יהיה להחילה במצבים מסוימים ואולם, בתי המשפט לא הרשיעו עד עתה בעבירת הרצח בהתבסס על הוראה זו.
עונש מופחת
סעיף 300 העוסק בעבירת הרצח קובע לצדה עונש של מאסר עולם חובה שבית המשפט לא יכול לסטות ממנו. בעקבות ביקורת שנמתחה על כך בפסיקה ובספרות, ובעקבות מספר מקרים מיוחדים בהם מבחינה מוסרית נראה היה לא ראוי להטיל עונש מאסר עולם על הממית, התווסף בשנת 1995 סעיף 300א. סעיף זה קובע את המצבים בהם ניתן לסטות מעונש מאסר עולם חובה ולקבוע עונש קל יותר, כדלקמן:
יובהר כי סעיף זה קובע מצבים בהם מורשע אדם בעבירת הרצח אך ניתן, כאמור, להקל בעונשו של הממית ולא להטיל עליו עונש מאסר עולם חובה. הצעת החוק הממשלתית שהובילה להוספת הסעיף ביקשה לקבוע כי ההרשעה באותם מצבים תהיה בעבירת הריגה לכל היותר, אך ההצעה התקבלה רק בהיבט ההקלה בעונש ולא בהפחתת אחריות הממית, כלומר, הממית עדיין מורשע בעבירת הרצח.
בנוסף לסעיפים אלו, קיימים בפרק י' סעיפים המתייחסים לניסיון לרצח, שידול או סיוע להתאבדות, עבירות הקשורות בהמתה של תינוק שטרם מלאו לו 12 חודשים על ידי אמו והעלמת לידה, איום בכתב ברצח ומצבים בהם יראו אדם כאילו גרם למותו של אחר, אף אם המעשה או המחדל לא היו הגורם התכוף והיחיד למותו.
נוסחן של העבירות מקורו בפקודת החוק הפלילי 1936 שאומץ לתוך חוק העונשין בעת קבלתו בשנת 1977. בתי המשפט ביקרו את נוסחן של עבירות ההמתה, את המדרג הקיים ביניהן, את היעדר ההלימה לעיתים בין האשם לעבירה שבה ניתן להרשיע. נוסחה של עבירת הרצח עוררה פעמים רבות קשיים בפסיקה באופן שלעיתים לא איפשר הרשעה ברצח למרות שראוי היה לתייג את מעשה ההמתה ככזה מאחר שלא ניתן היה להוכיח את יסוד הכוונה תחילה. הפסיקה צמצמה אמנם את פרשנותה של הכוונה תחילה אך נתקלה בכל זאת בקשיים במקרים מסוימים.
כמו כן, ההבחנה בין עבירת הרצח לעבירת ההריגה על בסיס יסוד ה"כוונה תחילה" עורר שאלה האם בהכרח בכל מקרה קטילת חיי אדם באופן ספונטני היא מוסרית יותר מאשר קטילת חיים לאחר שקילה והרהור. כך למשל בע"פ 70/04 בעניין פוריאדין עמד השופט חשין על הקושי בהגדרה שלא מאפשרת להרשיע ברצח בשל כך שלא מתגבש יסוד הכוונה תחילה :
"המערער נהג להכות את אישתו המנוחה באכזריות שלא תתואר.....וגם לאחר שמסכנה זו שכבה בביתה מתפתלת ביסוריה, לא הזעיק המערער עזרה לה. על מעשיו הקשים והרעים הורשע המערער בעבירת הריגה.
ואני אין לי מנוח. מה טעם מורה אותנו החוק כי עבירה שעבר המערער עבירת הריגה היא ולא עבירת רצח? והרי בלשון בני אדם נוכל בנקל לתאר את מעשהו של המערער כמעשה רצח. אכן, לא רצח מדרגה ראשונה - כמעשה רצח של שכיר לרצח - ואולם מה-טעם לא רצח מדרגה שניה....".
קושי נוסף התעורר לעניין העונש הקבוע לצד עבירת הרצח- עונש מאסר עולם חובה שלא מאפשר לסטות ממנו אלא אם מדובר במצבים הנמנים בסעיף 300א. ואולם, גם במצבים המפורטים בסעיף, התיוג נותר כעבירת רצח, כאשר לעיתים לא ראוי לתייג את המעשה כמעשה של רצח.
כפי שהוזכר לעיל, בית המשפט העליון שב וקרא למחוקק לבחון את עבירות ההמתה:
"מן הראוי הוא לבחון מחדש את דיני ההמתה בכלל ואת דיני הרצח בפרט.... יש לחדש את העבירות עצמן, ואת העונש שבצידן. כך, למשל, האם מוצדק הוא שלא להבחין בין סוגים שונים של רצח? האין מקום להבחין, למשל, בין "רצח מדרגה ראשונה" לבין "רצח מדרגה שניה"? האם מוצדק הוא כי לכל מקרי הרצח עונש מאסר העולם הוא עונש חובה?"
הצעת החוק הממשלתית
ועדת קרמינצר לאחר עבודת מקצועית ומקיפה הציעה מתווה נורמטיבי חדש המבוסס על בחינת הספרות, הפסיקה, הניסיון מהשטח ומשפט משווה והיוותה כאמור את הבסיס להצעת החוק הממשלתית.
מוצע לערוך שינוי יסודי ולקבוע מדרג חדש של עבירות ההמתה, הכולל נוסח חדש של העבירות עצמן ושל העונש שלצדן. ההנחה העומדת בבסיס ההצעה היא שהמדרג הקיים בחוק העונשין אינו ראוי ויש לשנותו.
בפתחו של דו"ח הצוות לבחינת יסודות עבירות ההמתה הובהר, שמסקנות הדוח מבוססות על הרצון להעניק משקל הולם לשני עקרונות: עיקרון קדושת חיי האדם ו"עקרון האשמה, הנגזר מערך כבוד האדם" המחייב ש"לא תוטל אחריות פלילית על אדם מעבר למידת אשמתו".
המדרג החדש שמוצע שונה בנקודות רבות מהחוק הקיים, כפי שיוצג להלן:
השינויים המרכזיים המוצעים הם יצירת מדרג של שתי עבירות רצח, עבירת רצח "רגילה" ועבירה של רצח בנסיבות מחמירות, המבטאת חומרה מוסרית מיוחדת. ביטול עבירת ההריגה, כך שחלק מהמקרים הנמנים בה היום יכללו בעבירת הרצח (המקרים בהם ניתן להוכיח כוונה או אדישות) ויצירת עבירה קלה יותר של המתה בקלות דעת. בנוסף, כאמור, מוצע לקבוע עבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, בה לא רק העונש יהיה קל יותר אלא גם מידת האשמה שתיוחס לנאשם.
יש בנוסח המוצע כדי להרחיב מחד את המקרים שיחשבו כרצח- מקרים שגם אם לא ניתן להוכיח בהם כוונה תחילה, ניתן להוכיח בהם כוונה או אדישות. ומאידך, יש מצבים שנחשבים היום כעבירת הרצח שבצדה עונש מאסר עולם חובה, אך לא יכללו בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות ולכן העונש בגינם לא יהיה מאסר עולם חובה כפי שהיה עד עתה (למשל מקרים בהם הייתה החלטה להמית אך לא היה תכנון או הליך ממשי של שקילה, המצבים הקיימים היום בעבירת הרצח של המתת הורה או סב).
לעניין היסוד הנפשי, מוצע, כאמור, לבטל את יסוד ה"כוונתה תחילה" בעבירת הרצח ובמקומה לקבוע יסוד נפשי של כוונה או אדישות. מוצע כי ניתן יהיה להחיל את הלכת הצפיות על יסוד זה.
לפי דברי ההסבר ודו"ח ועדת קרמניצר היסוד הנפשי של אדישות הולם את עבירת הרצח משום שהוא מגלם עמדה שלילית מובהקת כלפי הערך של חיי אדם. יסוד נפשי זה, נטען, מבטא זלזול מובהק התנכרות קשה ומורה לערך של חיי אדם ויש להבחין בין יסוד נפשי זה ליסוד הנפשי של קלות דעת שמבטא חומרת פחותה (במסגרת צוות ועדת קרמניצר היו שסברו שיש הבדל מוסרי משמעותי בין יסוד הכוונה ליסוד האדישות).
[לעניין עבירת ההמתה באחריות מופחתת, אחד המצבים המנויים בסעיף הוא מקרה של התגרות. יסוד זה לא יידרש עוד בעבירת הרצח מאחר שלא נדרש להוכיח כוונה תחילה. אולם, מוצע להשתמש ביסוד זה כנסיבה מקלה. המבחן המוצע לקנטור קובע מבחן סובייקטיבי ואובייקטיבי- נורמטיבי אך זונח את מבחן האדם הסביר. לעניין המבחן הסובייקטיבי תידרש תגובה קשה להתגרות הפוגעת ביכולת השליטה עצמית של הנאשם, ולעניין המבחן הנורמטיבי ביהמ"ש יידרש להכריע אם יש ברגש שהתעורר אצל הנאשם נוכח ההתגרות כדי להפחית מאשמתו. מדברי ההסבר עולה כי הכוונה היא למבחן שהוא חיצוני לנאשם וייבחן על ידי בית המשפט מנקודת מבט מוסרית -חברתית. מוצע שבית המשפט יוכל לשקול לעניין זה הן את נסיבות במקרה והן נסיבות אישיות של הנאשם].
בנוסף, מוצע ליצור עבירה חדשה של רשלנות בנסיבות מחמירות, בה היסוד העובדתי יהיה סטייה ניכרת מהתנהגות סבירה שהיא גם הפרה של דין- כלומר, המעשה הוא מעשה אסור על פי דין.
חידוש נוסף בהצעה הוא התמקדות מפורשת במידת האשם- אפשרות להחמיר או להקל לפי מידת האשמה שיש לייחס לנאשם.
בנוסף מוצע לקבוע עבירות של ניסיון לרצח או לרצח בנסיבות מחמירות (מוצע לקבוע עונש של 30 שנות מאסר), שידול לרצח בנסיבות מחמירות (מאסר עולם), סיוע לרצח (15 שנות מאסר), ניסיון לשידול לרצח (15 שנות מאסר), שידול להתאבדות (14 שנות מאסר), סיוע להתאבדות (7 שנות מאסר), במסגרת ההצעה מוצע לבטל את העבירה של המתת תינוק (לפיה ניתן היה להרשיע בעבירה של חמורה פחות מרצח במקרה של אישה שהמיתה את תינוקה בטרם מלאה לו שנה כשהיא היתה במצב של ערעור שיקול הדעת) ועבירה של העלמת לידה. מוצע להותיר על כנה את הוראת סעיף 309 לעניין גרימת מוות – מהי שצוינה לעיל.
לעניין העבירות הנ"ל והעבירות שמוצע לבטלן, נרחיב לקראת הדיונים הבאים בנושא, כך גם לעניין כל אחת מהנסיבות המנויות בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות ובעבירת ההמתה באחריות מופחתת.
הצעת החוק הפרטית של יו"ר הוועדה חה"כ סלומינסקי
הצעת החוק הפרטית של חה"כ סלומינסקי מבקשת גם היא לקבוע מדרג שונה מהקיים לעבירות ההמתה במסגרתו יקבע רצח מדרגה ראשונה ורצח מדרגה שנייה, כמפורט להלן:
את יתר סעיפי הפרק (רשלנות, ניסיון רצח וכו') מוצע להותיר על כנם.
לפי דברי ההסבר, עבירת הרצח מדרגה ראשונה תכלול את כל המקרים בהם הייתה כוונה ולמעשה תשקף את המשמעות שניתנה לכוונה תחילה בפסיקה, כך שעיקר הדרישה היא הוכחת החלטה להמית.
אם לא ניתן להוכיח כוונה אך התקיימה אחת הנסיבות המנויות לעיל- כוונה לגרום חבלה חמורה (כפי שקבוע במשפט האנגלי), צפייה התוצאה כאפשרות קרובה לוודאי (הלכת הצפיות), תוך ביצוע עבירה או כדי להימלט מעונש וכיוצ"ב- יהיה זה רצח מדרגה שנייה.
לפי דברי ההסבר, לא ניתן להשוות את אשמתו של מי שהייתה לו כוונה להמית למי שלא הייתה לו כוונה קטלנית. ולכן, כאמור, מוצע לקבוע כי גם אם הייתה אפשרות קרובה לוודאי אך לא כוונה של ממש, או שהדבר היה תוך ביצוע עבירה או לשם ביצועה (נסיבה שכיום מביאה לגיבוש עבירת הרצח גם אם אין כוונה), אך לא הייתה כוונה להמית- ניתן יהיה להרשיע ברצח אך לא בעבירה החמורה ביותר של רצח מדרגה ראשונה.
לעניין עבירת ההריגה, נאמר בדברי ההסבר, כי מאחר שבהתאם להצעה לא יכללו בעבירה זו המקרים הקשים יותר של פגיעה מכוונת בחיי אדם, שנכללו בה היום, מוצע להפחית את העונש בגינה מ 20 שנות מאסר ל -15 שנות מאסר.
הצעת החוק של חה"כ מיקי רוזנטל
הצעת החוק זהה להצעת החוק הממשלתית.
סיכום וסוגיות מרכזיות לדיון:
כפי שעולה מהספרות והפסיקה, ראוי ליצור מדרג חדש של עבירות ההמתה. במסגרת הצעת החוק הממשלתית התקבלו הכרעות ערכיות שיש לדון בהן במסגרת דיוני הוועדה. להלן מספר סוגיות מרכזיות שמוצע לדון בהן (לקראת כל ישיבה נחדד את הסוגיות הספציפיות שיעלו לדיון):
היסוד הנפשי בעבירת הרצח ובעבירת הרצח בנסיבות מחמירות – הצעת החוק הממשלתית מבקשת לקבוע יסוד נפשי של כוונה או אדישות בשתי העבירות. בהצעת החוק של חה"כ סלומינסקי מוצע לקבוע עבירה של רצח מדרגה ראשונה ובה יסוד נפשי של כוונה, ועבירת רצח מדרגה שנייה הכוללת כוונה לחבלה חמורה או צפיית התוצאה כאפשרות קרובה לוודאי או תוך ביצוע עבירה וכיוצ"ב.
מוצע לדון במידת האשם שיש לייחס ליסוד נפשי של כוונה לעומת אדישות, ולעומת קלות דעת, האם יש הצדקה להבחין בין אדישות לקלות דעת בעבירת המתה.
מוצע לבחון האם ניתן להוביל ליצירת מדרג נורמטיבי דומה למדרג המוצע בהצעה הממשלתית באמצעות החלת הלכת הצפיות, מבלי ליצור הבחנה בתוך היסוד הנפשי של פזיזות.
הבחנה בין אדישות לקלות דעת קיימת בחלק הכללי של חוק העונשין בלבד, ואין הבחנה כאמור בעבירות הספציפיות בחוק העונשין. מוצע לדון בהשלכות הרוחב שעלולות להיות ליצירת ההבחנה.
מבחינה מעשית, מוצע לבחון כיצד בית המשפט יבחין בין היסוד הנפשי של אדישות לקלות הדעת.
העונש הקבוע לצד עבירת הרצח – מוצע בהצעה הממשלתית לקבוע לצד עבירת הרצח עונש מאסר עולם שאינו עונש חובה. המשמעות שמוצע לתת לעונש זה היא הסמכת בית המשפט לקבוע אם לגזור על הנאשם עונש מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה או מאסר לתקופה קצובה שאינה עולה על 30 שנות מאסר. עונש כאמור לא קיים בחוק העונשין, שכן כיום עונש מאסר עולם שאינו חובה משמעותו עונש של עד עשרים שנות מאסר. מוצע לבחון את משמעות העונש המוצע. כמו כן, מוצע לדון בהקלה שיש לעניין העונש לגבי עבירות רצח מסוימות שכיום מסווגות כרצח, ואולם לא יסווגו כרצח בנסיבות מחמירות, ולפיכך העונש לצדן יופחת ממאסר עולם חובה למאסר עולם "רשות" כאמור.
עבירת ההמתה בקלות דעת- שאלה זו קשורה כמובן להבחנה בין אדישות לקלות דעת. הצעת החוק הממשלתית מבקשת לקבוע לצד עבירה זו 12 שנות מאסר. מוצע לבדוק האם העונש המוצע משקף את חומרת העבירה והאשם שיש לייחס בגין יסוד נפשי זה, והאם יש הצדקה להפחית את העונש הקיים היום בעבירה זו, מ- 20 שנות מאסר ל 12 שנות מאסר. יוזכר בהקשר זה כי בעבירות אחרות בחוק העונשין כגון חבלה פציעה בנסיבות מחמירות, יידויי אבנים ועוד קבועים עונשים חמורים יותר מהמוצע לעניין עבירת המתה כאמור.
רשלנות בנסיבות מחמירות- מוצע לדון ביצירת העבירה החדשה של רשלנות בנסיבות מחמירות, השלכות של יצירת עבירה כאמור על ההבחנה בין קלות דעת לרשלנות חמורה, וליחס בין עבירה זו לרשלנות "רגילה". נציגי הסנגוריה בוועדת קרמניצר סברו כי אין הצדקה לסטות מהעיקרון שעבירת רשלנות לא תהווה פשע. מנגד, עלו טענות כי קיים חשש שקביעת עבירה כמוצע תגרום להעמדה לדין בעבירה זו במקרים בהם נכון היה להעמיד לדין בעבירה של המתה בקלות דעת.
בהמשך יוצע לדון בכל אחת מהנסיבות המחמירות וההצדקה לעגן כל נסיבה כמצביעה בהכרח על חומרה מיוחדת, שמשמעותה תיוג בעבירה חמורה יותר ועונש מאסר עולם חובה.
בהמשך יוצע לדון בכל אחד מהמקרים המפורטים בהמתה באחריות מופחתת, במבחנים שראוי לקבוע בהם, ובמיוחד בשאלת ההצדקה להכיר בכל אחד מהמקרים כ"מקלים". בין היתר מוצע לבחון האם יש הצדקה להכרה בהתגרות (קנטור), המהווה הכרה באובדן שליטה שמסתיים בקיפוח חיי אדם, כנסיבה מקלה ובאלו נסיבות.
300. רצח
(א) העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו- מאסר עולם ועונש זה בלבד:
גורם במזיד, במעשה או במחדל אסורים, למותו של אביו, אמו, סבו או סבתו;
(2) גורם בכוונה תחילה למותו של אדם;
(3) גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה;
(4) גורם למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או הימלטות מעונש.
(ב) מי שהורשע ברצח לפי סעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950, דינו - מיתה.
"298. הריגה
הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יאשם בהריגה, ודינו - מאסר עשרים שנים."
304. גרימת מוות ברשלנות
הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו - מאסר שלוש שנים.
301. כוונה תחילה
(א) לעניין סעיף 300, יראו ממית אדם כמי שהמית בכוונה תחילה אם החליט להמיתו, והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו.
(ב) לעניין ההחלטה וההכנה להמית, אין נפקא מינה אם החליט להמית את האדם או את מישהו, מסוים או בלתי מסוים, מבני משפחתו או מבני גזעו.
(ג) כדי להוכיח כוונה תחילה אין צורך להראות שהנאשם היה שרוי בהלך נפש מסויים במשך זמן פלוני או תוך תקופה פלונית שלפני ביצוע העבירה או שהמכשיר שבו בוצעה הוכן בזמן פלוני שלפני המעשה.
300א. עונש מופחת
על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקובע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה:
(א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח –
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה.
(ב) במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות הענין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא, 34יב.
(ג) כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו.
רצח בנסיבות מחמירות
הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מן הנסיבות המפורטות להלן – דינו מאסר עולם חובה:
תמצית הנסיבות המחמירות:
מעשה לאחר תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית.
המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחר או להקל על ביצועה, או במטרה להסתיר ביצועה או לאפשר הימלטות מהדין לאחר ביצוע עבירה אחרת.
הקורבן היה עד במשפט פלילי או צפוי למסור עדות והמעשה נעשה במטרה למנוע או להכשיל את ההליך.
המעשה נעשה במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה להניע ממשלה או רשות שלטונית לעשות מעשה.
המעשה נעשה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור.
המעשה נעשה כפעולה עונשית במטרה להטל מורה או מורא ולכפות אורחות התנהגות על הציבור (כדוגמת רצח על רקע "כבוד המשפחה").
המעשה נעשה באכזריות מיוחדת או תוך התעללות בקורבן.
הקורבן הוא קטין והממית היה אחראי עליו.
הקורבן הוא חסר ישע.
המעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לפגיעה חמורה בגופו של אדם אחר נוסף על הקורבן.
המעשה בוצע במסגרת פעילות של ארגון פשיעה או טרור.
ואולם, אם התקיימה נסיבה מחמירה אך ביהמ"ש מצא, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שהתקיימו נסיבות מיוחדת שבשלהן המעשה לא מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, הוא רשאי להרשיע בעבירה של רצח (ההתייחסות היא למידת האשם במעשה ולא לנסיבותיו האישיות של הממית).
רצח
הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם.
מוצע לקבוע שבעבירה זו ביהמ"ש יהיה רשאי להטיל מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה או מאסר עולם עד שלושים שנים.
המתה בנסיבות של אחריות מופחתת
הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם (בין אם לפי עבירת הרצח או הרצח בנסיבות מחמירות) באחת הנסיבות המפורטות, דינו – מאסר עשרים שנים:
קנטור- המעשה בוצע בתכוף לאחר התגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות, ובלבד שבעקבות ההתגרות הנאשם התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו (המבחן הסובייקטיבי) ויש בקושי האמור כדי למתן את אשמתו, בשים לב למכלול נסיבות העניין (מבחן אובייקטיבי).
המעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו על ידי מי שהנאשם גרם למותו (כפי שקבוע היום בסעיף 300א הקובע עונש מופחת).
המעשה נעשה במצב שבו בשל הפרעה נפשית חמורה או ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו במידה ניכרת להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשהו או להימנע מעשיית המעשה. (אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש- אז מתגבשת הגנה לפי החוק). גם נסיבה זו קיימת היום בסעיף 300א בדבר עונש מופחת.
המעשה חרג במידה מועטה מתחולת סייג לאחריות פלילית (הגנה עצמית, צורך, כורח או צידוק) ויש בנסיבות העניין כדי למתן את אשמתו. נסיבה זו דומה לנסיבה הקיימת בסעיף 300א של עונש מופחת אך רחבה ממנה במקצת (לא נדרש שהחריגה תהיה רק בשל חריגה מתחום הסבירות ומאידך, נדרש שיהיה בכך כדי למתן את אשמת הנאשם).
מוצע לקבוע כי חזקות של אדישות לא יחולו לעניין סעיפים אלו ודינו יהיה עשרים שנים.
המתה בקלות דעת
הגורם למותו של אדם בקלות דעת, דינו – מאסר 12 שנים.
גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות
הגורם ברשלנות למותו של אדם ומתקיימים לגביו שניים אלה, דינו – מאסר חמש שנים:
המעשה סטה במידה ניכרת מהתנהגות סבירה בנסיבות העניין, והיה מודע לטיב המעשה.
המעשה מהווה הפרה של דין.
גרימת מוות ברשלנות
הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים.
רצח מדרגה ראשונה
הגורם בכוונה למותו של אדם- עונשו מאסר עולם ועונש זה בלבד.
* מוצע לקבוע כי הלכת הצפיות לא תחול על סעיף זה.
רצח מדרגה שניה
העושה אחת מאלה, דינו מאסר עולם:
גורם למותו של אדם בכוונה לגרום לו חבלה חמורה או תוך שראה מראש את גרימת המוות כאפשרות קרובה לוודאי.
גורם בכוונה למותו של אדם ומתקיים אחת הנסיבות המנויות בסעיף 300א של עונש מופחת (מצב קרוב להגנה, מצב של מוגבלות נפשית או שכלית הקרובה להגנה, מצוקה נפשית קשה של הממית בשל התעללות של הקורבן בממית או בבן משפחתו).
גורם למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה.
גורם למותו של אדם כנשעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה בריחה או הימלטות מעונש.
מוצע לקבוע כי לא יחול לעניין זה סעיף 41 לחוק הקובע שמאסר עולם שאינו חובה יהיה עד 20 שנות מאסר (ההצעה לא קובעת מהו מספר השנים המרבי ולפי דברי ההסבר, הכוונה הייתה להשאיר שאלה זו לבחינה במסגרת הליכי החקיקה בכנסת).
הריגה
הגורם למותו של אדם, דינו – 15 שנות מאסר.
לעניין קינטור- מוצע לקבוע בעבירת הרצח מדרגה ראשונה הגנה אם המעשה נעשה בתגובה להתגרות חמורה בתכוף למעשה, אם אדם מן היישוב, בגילו של הנאשם ובנסיבות העניין, עלול היה להגיב באופן דומה. בבוא בית המשפט להחליט אם אדם סביר כאמור היה עלול להגיב כאמור, לא יביא ביתה משפט בחשבון מאפיינים של הנאשם הנוגים למידת שליטתו העצמית בלבד. לפי דברי ההסבר, אם מתגבשת הגנת הקינטור, הממית יורשע ברצח מדרגה שנייה.