הודעה לעיתונות
הכנסת
*דוברות הכנסת (ועדה לביטחון לאומי)*
כ-95% מהאסירים נאזקים בעת אשפוז או טיפול רפואי; יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ח"כ צביקה פוגל: "מצב בלתי מתקבל"
משרד הבריאות עובד על חוזר שיאסור טיפול במטופל שאזוק בהצלבה למיטה, אלא במצב של סכנת חיים: ההסתדרות הרפואית: "מדובר בעינוי"
הוועדה לביטחון לאומי דנה היום (ד') בבקשה לדיון מהיר בנושא איזוק אסירים בזמן טיפול רפואי שהגישו חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן ואברהם בצלאל. בדברי הסבר לבקשה נכתב כי על פי נתונים שהתפרסמו במאמר בכתב העת המדעי הנחשב "לנסט" עולה, כי יותר מ־ 95% מהאסירים המתאשפזים או מקבלים טיפול רפואי בבתי החולים השונים בישראל נאזקים למיטה ומלווים בשומרים. קשירות שנעשות לרוב בניגוד לכללי האתיקה, פקודת שב"ס והנחיות משרד הבריאות.
בפתח הדיון אמר יו"ר הוועדה ח"כ צביקה פוגל: "אסיר הוא אדם שזכאי לטיפול רפואי, וכן לשמירה על כבודו ופרטיותו. בהתאם לכך, החוק קובע שאיזוק אסיר בעת טיפול רפואי צריך להתבצע רק כשיש חשד לאלימות או לבריחה. עם זאת, על פי הנתונים השונים שהוגשו לוועדה בין 87%-98% מהאסירים שהגיעו לטיפול או לאשפוז נכבלו או נאזקו וכולם לוו על ידי שומר אחד לפחות ולעיתם יותר. מטרת הדיון היא לבחון את הפער בין הדין הקיים לביצוע ולהמליץ לגורמים הרלוונטיים על צעדים נדרשים כדי לקיים את החוק ולשמור על זכויותיהם של האסירים".
ח"כ עאידה תומא סלימאן, יוזמת הדיון: "אסירים הם קודם כל בני אדם ומגיעות להם זכויות, אבל כשראיתי את תוצאות המחקר שפורסמו לא הייתי מופתעת. כיום ברירת המחדל היא איזוק ואחר כך חושבים אם לא, כאשר התקנות וההוראות ברורות ואומרות להיפך. המצב הרגיל אמור להיות לא לאזוק, ורק במקרים ספציפיים צריך לאפשרו. יש מקרים שבהם אנשים שמחוברים להנשמה אזוקים וזה בלתי מתקבל על הדעת. הרבה מהרופאים מתעקשים שהאיזוק יוסר מהחולה כי זה מקשה על ביצוע הטיפול ועל המטופל, אבל קולם אינו נשמע והיו מקרים שזה פגע קשות בחולים".
נורית יכימוביץ כהן, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ציינה נתונים נוספים מתוך מסמך שנכתב לקראת הדיון: "מתוך מדגם של 1,013 אסירים שאושפזו, 87% נאזקו או נכבלו בכבילה כלשהי, לרוב יד ורגל בהצלבה. 13% לא נכבלו בכלל. בקרב מדגם של מעל 34,000 אסירים שהגיעו לבדיקות רפואיות, נמצא כי 98% נכבלו בכבילה כלשהי, לרוב כבילה מלאה- יד ליד ורגל לרגל ורק 2-3% מתוכם נכבלו ביד או רגל אחת. רק 2% לא נכבלו בכלל".
ד"ר יוסף ולפיש, ההסתדרות הרפואית: "צורת האיזוק היא משמעותית מאוד. אנחנו מבינים ששב"ס חייב לשמור על הרופאים כדי שלא ניפגע אבל זה צריך להיות בצורה המינימלית כדי שלא לפגוע בבריאות המטופל. פנינו לרגולטורים ואמרנו שצריך לאסור איזוק למיטה, מספיק לאזוק אדם יד ליד או רגל לרגל. משרד הבריאות הרים את הכפפה ויש כבר טיוטא של חוזר שיגיד שרופאים לא יטפלו באנשים שאזוקים בהצלבה אלא אם יש סכנה לחייהם, כי זה מהווה עינוי. אסור שיהיו כיסויי עיניים או קשירות עם אזיקונים. צה"ל כבר היום לא מאפשר איזוק לחפצים בפקודה- לא למיטה ולא לכסא, ואין להם יותר בריחות או בעיות. האדם אזוק לעצמו עם שומרים. וגם זה ל- 70% מהאסירים, זה עדיין פחות משב"ס".
ד"ר הגר מזרחי, משרד הבריאות אישרה את ניסוח החוזר שיאסור טיפול באזוקים בהצלבה (יד אחת והרגל הנגדית) והתבקשה על ידי יו"ר הוועדה לעמוד בקשר בנושא מול המשרד לביטחון לאומי. בנוסף אמרה ד"ר מזרחי: "משרד הבריאות לא מתיימר לקחת את נושא הביטחון לידיו, אבל בהיבט הרפואי ברור שכבילה מזיקה. לבצע החייאה בחולה מורדם ומונשם שכבול למיטה זה בלתי אפשרי. כמובן שאנחנו לא רוצים לסכן את האזרחים או העובדים ויש להגיע לאיזון הנכון בין הדברים, נקיים שיח בנושא עם המשרד לביטחון לאומי".
עו"ד ישי שרון, הסנגוריה הציבורית: "גם אנחנו מתריעים על התופעה הפסולה הזאת במשך שנים, הכבילה האוטומטית גם כשלא נשקפת מסוכנות מהאסיר היא בניגוד לחוק. אנחנו רואים מקרים קיצוניים שבהם האסיר נמצא במצבי קיצון רפואיים ועדיין אזוק. פנינו לגורמים הרלוונטיים בנושא ונאמר לנו שנעשית עבודת מטה לעדכון הנוהל אבל לא הצלחנו לקבל את הנוהל. הנוהל הזה חייב להיות מפורסם לציבור.
אביב ישראלי, המשרד לביטחון לאומי: "הכלל הוא שאסיר לא יהיה כבול אלא אם קיימת אחת העילות הקבועות בחוק. ברירת המחדל משתנה כשמדובר בעבירות שיש בהן ישנה חזקת מסוכנות ועדיין מתקבלת החלטה פרטנית ביחס לכל אסיר ואסיר". בהתייחס לעובדה זו אמרו חברי הכנסת שהשתתפו בדיון כי יש לבצע פילוח חדש של הנתונים, תוך בחינה של אופי העבירה שבגינהה הורשעו ובהתאם לכך, לברירת המחדל החוקית שחלה על שאלת כבילתם בעת טיפול רפואי.
עוד הוסיפה ישראלי, כי: "בשנתיים האחרונות מתבצע מעקב של השב"ס והמשרד על הנושא. צריכה להיעשות כאן עבודה אבל יש קשיים. בבתי המשפט לדוגמא חלה ירידה משמעותית בכבילות בזכות שיתוף פעולה בין שב"ס ובתי המשפט, שאפשר התאמות נדרשות ברמת האבטחה". ד"ר גדי פרישמן, המדען הראשי, במשרד לביטחון לאומי הוסיף: "בשנתיים האחרונות אנחנו רואים שינוי בדפוסי הכבילה. בסוף שנת 2020 האחוזים עמדו על 94% באשפוז והיום על 83%. גם בשיטת הכבילות ישנם שינויים ובשנתיים האחרונות נרשמה ירידה של 16% בכבילות למיטות. בבתי המשפט כפי שצוין, הירידה היא משמעותית: מ-90% ל-35% בלבד".
תג"ד שלומי אדרי, רח"ט מבצעים, משטרת ישראל: "בנוהל הביטחון מ-2021 כתוב שאסיר לא ייכבל רק לאחר ביצוע הערכת מצב מפורטת עם כל ההסברים, בחתימת מפקד בית הסוהר שחותם על צורת הכבילה, שגם לה יש משמעות. אנחנו מבחינים בין עצור שלא מוכר לנו ויש לו סיכון גדול לבריחה, לבין שפוט שאותו אנחנו מכירים טוב יותר ויודעים להעריך את רמת הסיכון. כשהיו מקרים שבהם אסירים ברחו מבית המשפט או מבית החולים ישר אמרו 'איפה היה שב"ס' ו'למה לא שמרתם עליו', כמו במקרה של ירון סנקר, אסיר עולם שרצח וברח מבית החולים, לאחר ששוחרר מכבילה לבקשת הצוות הרפואי. אנחנו מתייחסים לאסירים כבני אדם אבל כל גוף צריך לממש את האחריות ואת המטרה שלשמה הוא משרת. תפקידינו הוא שאסיר לא יברח, לא יפגע בצוות הרפואי או בחולה שיושב בסמוך אליו".
הראל ירקוני, ראש ענף אבטחה, שב"ס: "שב"ס עוסק הרבה בנושא הזה ופועל להפחתת אחוזי הכבילה. מתבצע איסוף נתונים שוטף, פגישות תכופות ואנחנו נותנים על כך דין וחשבון בכל חודש למשרד, זה לא קיים בשום מקום אחר. כל אסיר שיוצא למקום ציבורי עובר הערכת מצב שמתייחסת לנתוני האסיר, יכולת התנועה שלו ולפרופיל שלו. הכנסנו גם את סביבת הליווי והאשפוז ורכיבי האבטחה במקום האשפוז. בתי המשפט שיפרו יחד איתנו את מרכיבי האבטחה ולכן יכולנו להוריד את הכבילה. בבתי החולים זה לא קורה ובכל זאת שב"ס פעל חד צדדית למצוא פתרונות. ככל שישפרו את רכיבי האבטחה בבתי החולים נוכל להפחית את הכבילה. כבר היום חלה ירידה ו-11% מהאסירים שמאושפזים בבתי החולים שוהים בו ללא אבטחה כלל. 28% לא נכבלים כיום וזה תהליך שלא היה קודם. גם במדרג הכבילה היה צמצום ולמעלה מ-10% נכבלים רק בגפה אחת".
מלי קושא, יו"ר לשכת האתיקה של האחים והאחיות בישראל: "איזוק בהצלבה פוגע באיכות הטיפול, גופנית ונפשית למטופל וזה גורם גם לזעקה מוסרית לצוות שידיו כבולות. זה מצב לא נתפס והגיע הזמן לשים לזה סוף". ד"ר נורית וגנר, מייסדת לשכת האתיקה הוסיפה: "כשמבקשים להסיר את האיזוק לצורך טיפול רפואי לוקח שעות לקבל את האישור, צריך לחשוב יחד איך מצמצמים את זה ל-8% ולא ל-80%.".
ענת ליטוין, רופאים לזכויות אדם: "ב-2008 נכתבו נהלים עם משרד המשפטים שהיו אמורים לפתור את העניין הזה והיה אמור להיות מופעל שיקול דעת את מי לאזוק ואת מי לא, אבל זה מעולם לא יושם ו-2020 הוא נעלם מהנהלים של שב"ס. האסירים הם בני אדם, הם לא יכולים להיענש על ידי דרדור המצב הרפואי שלהם. אני מבינה שזה יכביד על גופי הביטחון אבל אתם אחראיים על הבריאות של האנשים האלה ולא רק על ההגבלה שלהם. הרבה יותר קל ובטוח לכבול אוטומטית כל אדם אבל אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמינו".
ח"כ עאידה תומא סולימאן אמרה בתום הדיון: "אני יוצאת מודאגת מהדיון. יושבים פה אנשים ואומרים שברירת המחדל היא לא כבילה, כאשר הסטטיסטיקה אומרת את הכל. הרי איך יכול להיות שמעל 90% מהאסירים נמצאים מסוכנים? אני מבינה את הפחד מביקורת כשאסיר בורח, אבל מדובר במקרים בודדים ולא יתכן שעל זה מסכנים את הטיפול הרפואי של כלל האסירים שמגיעים לטיפול. אנחנו צריכים לבדוק את הנוהל ולקיים דיון רציני בנושא שיקול הדעת, כי המגמה חייבת להשתנות".
יו"ר הוועדה ח"כ צביקה פוגל סיכם: "ברור לנו שאם הדין לא מאפשר את זה ואנחנו שומעים על אחוזים גבוהים מאוד זה מצב בלתי מתקבל. גם אם הנתונים בפועל נמוכים יותר ועומדים רק על 70%, אלו עדיין מספרים שאי אפשר לסבול. בכל זאת ממה ששמענו כאן אני סבור שנעשית עבודה יסודית מאוד בכוונה להפחית את אחוזי הכבילה. נקיים דיון נוסף בתוך 3 חודשים כדי לראות את הנהלים, משרד הבריאות והמשרד לביטחון לאומי ישבו יחד לבחון את הדברים. בהמשך לאבחנה שבוצעה כאן לגבי ברירת המחדל, נבקש לראות בדיון הבא את נתוני האיזוק בחתך לפי סוג העבירה בגינה הורשע האסיר".
מור אברג'יל, דוברות הכנסת
יקותיאל צפרי, דוברות הכנסת