חומר רקע
א.ג.נ,
קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים (להלן: "הקואליציה"), הינה התארגנות אזרחית וולונטרית אשר הוקמה בשנת 2011 מתוך מטרה לאחד תחת גג אחד, למען מטרות משותפות ומאבקים משותפים, הורים ומשפחות לילדים ובוגרים מכלל המוגבלויות. הקואליציה שמה לה למטרה לפעול לקידום זכויותיהם והטבת מצבם של אנשים עם מוגבלויות, קיצור תהליכי הבירוקרטיה, הרחבת המענים והשירותים באופן נגיש, מתוקצב, שוויוני והוגן, המותאם לצרכים הייחודיים של האדם ומשפחתו ובהתאם לרצונם ואשר שם דגש על הכללה בקהילה, וכן לפעול להפסקת המלחמה של סקטור זה באחר, ולהפסקת המדיניות הבדלנית אשר מביאה לפגיעה של מגזר מוגבלויות אחד במשנהו.
מאז הקמתה של הקואליציה, אנו מושיטים את ידנו לשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך (להלן: "המשרד") ולצערנו לא תמיד מתקבלת היד המושטת בברכה, בטיעונים שונים אך לא ענייניים, והתוצאה היא פגיעה ביכולתו של המשרד להתנהל ביעילות ואפקטיביות בשגרה ועל אחת כמה וכמה בחירום.
למרות התחושה שאולי קיימת במשרד, כי הדברים מנוהלים היטב, הרי שבשטח, נשמעות טענות קשות הן מהורים ותלמידים והן מצוותי החינוך. קשיים מוכרים מהשגרה, הפכו בחירום לחסמים, אבני נגף לסלעים עיקשים ולצידם תחושה קשה של אטימות או התעלמות.
בין הפניות הרבות שקיבלנו משפט אחד ממצה לדעתנו את הכאב: "המשימה שלהם צריכה להיות אחת בלבד: להקל, ומה שעובד לא לקלקל. והם רק מקשים."
אנו שבים ומציעים את עזרתנו, את היכולת שלנו שניבנתה לאורך שנים רבות לתקשר עם השטח, ונסיון מצטבר של עשרות שנים בפתרון בעיות יצירתי ותווך בין מצוקות ההורים והתלמידים לפתרונות אפשריים של המשרד.
מצורף קובץ תזכיר החוק שפורסם ובו ב"עקוב אחר שינויים" מוצעים שינויים שלנו, הן בניסוחים הכלליים והן לגופו של התזכיר.
התוספות המשמעותיות שאנו סבורים שיש להוסיף להצעה הממשלתית הם:
1. תלמיד אשר הוא והוריו בחרו בשילוב במסגרת חינוך כללית, יקבל תוספת של 1 ש"ש לסל השירותים שלו, לצורך טיפול רגשי. אין באמור לפגוע בזכותם של התלמיד והוריו לבקש שינוי סוג מסגרת, וכן בזכותם לבקש כינוסה של ועדת זכאות ואפיון לצורך שינוי רמת תפקוד, או אפיון מוגבלות או היקף סל השירותים שנקבעו לתלמיד זה מכבר.
2. על אף באמור בסעיף 11(א) לחוק העיקרי, נוכחותו של פסיכולוג הרשות בוועדה לא תידרש כחלק מהמניין החוקי לדיוני הוועדה, וזאת במידה וחתמו התלמיד (ככל שהוא בגיר ולא מונה לו אפוטרופוס) או הוריו על מסמך בו הם מוותרים על נוכחותו, לאחר שהוסברה להם משמעות הוויתור.
ההגיון העומד בבסיס ההצעה לתוספת של טיפול רגשי מיידי, היא מניעה של החמרה בעתיד, ובאשר לשחרור הפסיכולוג מחובת הנוכחות, הסיבה לכך היא המחסור הרגיל באנשי מקצוע כאמור בשגרה, שבעת חירום זו הוא אף קשה יותר וישנה משמעות לעבודתם בשטח מאשר התעסקות בבירוקרטיה.
בהזדמנות זו נבקש להעלות עוד מספר נקודות שאנו מציעים לתת עליהן את הדעת:
א. מדינת ישראל חולקה ל-5 אזורים, אך לשם היעילות חולקה מבחינת מערכת החינוך ל-3 אזורים בלבד: כחול כהה, תכלת, ירוק. בשטחים הירוקים ניתן לקיים פעילות חינוכית ללא מגבלות, בשטחי התכלת ניתן לקיים פעילות חינוכית עם מגבלות ובשטחים הכחולים לא ניתן לקיים פעילות חינוכית, אלא בהחרגה ספציפית. למרות האמור, קבע שר החינוך כי אין חובה לקיים פעילות כאמור, בכל האזורים, ללא אבחנה. אנו מבינים את הרציונל העומד מאחורי החלטתו (לא כל המורים במצב נפשי לקיים פעילות חינוכית וכך גם התלמידים) ומסכימים עמו, אולם העמימות שבהנחיה זו מאפשרת לא לקיים כל פעילות חינוכית בכלל, גם במקומות שבהם הדבר אפשרי ואף מתבקש. כדאי לזכור שגם לקיומה של שגרת חירום חינוכית יש משמעות והשפעה, הן על החוסן הלאומי והן על החוסן האישי של התלמידים, משפחותיהם והצוותים החינוכיים כאחד.
אנו מבקשים, כי לצד החלטתו של השר המאפשרת גמישות ניהולית של ראשי הרשויות המקומיות, יקבע כי ברירת המחדל היא לקיים פעילות, עם אפשרות שלא לקיימה כאשר הדבר אינו מתאפשר. אנו מציעים כי ייקבעו אמות מידה וכללים שיחייבו בדיקת היתכנות להפעלה של כל מוסד חינוכי בפני עצמו, במודל המתאים למסגרת, לצוות ולתלמידים, כך ששיקול הדעת של ראשי הרשויות ומנהלי המסגרות יהיה בתוך מסגרת של הנחיות ברורות. אנו מציעים גם כי יתקיים מעקב קבוע של משרד החינוך כי אכן נעשים כל המאמצים לאפשר פעילות חינוכית כאמור, ולסייע במקום שבו הדבר יכול להתאפשר בתנאים מסוימים.
נמליץ עוד, כי הדגש בימי הלימודים במלחמה יהיה על הפן החברתי-רגשי, ולא על האקדמי. מפגשים חברתיים לאוורור הדאגה והחרדות וכן שיעורי העשרה אקדמית ופדגוגית.
ב. מערכת החינוך נוטה להחריג את "החינוך המיוחד" ועל כך אנו מודים, אולם למרות הוראות חוק חינוך מיוחד ממשיכים משרד החינוך והרשויות המקומיות להתייחס ל"חינוך המיוחד" כמקום ולא כשירות. החוק קובע מפורשות כי החינוך המיוחד הוא שירות ולא מקום ומכך נגזר כי גם תלמידים המקבלים זכאות לשירותי חינוך מיוחדים בתוך המסגרות הכלליות זכאים להחרגות. לאור האמור, אנו מבקשים כי יקבעו הנחיות המחייבות בחינת האפשרות לספק גם לתלמידים המשתלבים במערכת החינוך הכללית את השירותים שהם זכאים להם, ובכלל זה לאפשר למי שיש לו זכאות לליווי של תומכת חינוכית, שהתומכת החינוכית תגיע לביתו וכך גם שירותי הטיפול וההוראה. לא מדובר רק על הגעה בשעה שמתקיימים לימודים ממש, אלא גם כאשר אין למידה, משום שהקשר בין התלמיד לתומך/ת החינוכי/ת שלו חשוב מאד והפסקתו כמוה כהפסקת רצף טיפולי. פרט לכך, הדבר יביא הקלה גדולה להורי הילדים עם המוגבלות המשולבים בחינוך הכללי, שבניגוד לחבריהם נזקקים בד"כ לסיוע רב יותר גם בבית. אמנם הדבר נכתב במודלים שפורסמו, אך בפועל הדבר כמעט ולא קורה בשל חסמים שמערימים בעלי תפרידים במשרד וברשויות שלא לצורך ולכן יש חשיבות לדרישת דיווח של המשרד על ביצוע בפועל.
הדברים נכונים, בשינויים הנדרשים, גם לתלמידים הלומדים בכיתות חינוך מיוחד בבתי הספר הכלליים, נוער בסיכון, תלמידי היל"ה, פנימיות וכו'.
כיום לצערנו, האפשרויות שפורסמו במודלים הוגבלו בנהלים שנראה כי שוכפלו מהקורונה ללא התאמתם למצב הנוכחי, ובנוסף במקומות רבים דרגי הפיקוח כמו גם מנהלי כוח אדם ברשויות, מונעים את הגעת המשלבות לבתים למרות שאין הדבר בסמכותם.
בנוסף, חשוב לבחון האם איגום שעות סיוע למספר תלמידים אינו מונע מהם את האפשרות לקבל את הסיוע שהם זקוקים לו בלימודים מקוונים והאם יש צורך לפצל מחדש את הזכאויות כך שכל תלמיד ותלמידה יקבלו ליווי אישי.
ג. נבקש להסב את תשומת הלב גם לתלמידים שנקבעו עבורם שעות סיוע ע"י תומכי חינוך, אך לא בהתאם להיקף שעות השהות במסגרת החינוכית. גם בשיגרה קביעה זו אינה מטיבה עמם, אך כעת בעת חירום של מלחמה, הרי שהדבר ממש מעמיד אותם בסכנה, בפרט כאשר ישנן אזעקות והם נדרשים להגיע למרחבים המוגנים במסגרת החינוכית. נבקש כי לאור המצב תאושר תוספת שעות סיוע לכל שעות השהות במסגרת, לכל תלמיד ותלמידה שיש להם זכאות לליווי של תומכי הוראה אך לא קיבלו מספיק שעות לכך.
מאותו עקרון, חשוב לבחון האם איגום שעות סיוע למספר תלמידים אינו מסכן אותם בעת הזו והאם יש צורך לפצל מחדש את הזכאויות כך שכל תלמיד ותלמידה יקבלו ליווי אישי.
ד. למידה, מיצ"ב ובגרויות: הפגיעה הקשה שספגה האוכלוסייה האזרחית נותנת את אותותיה גם בילדים ובילדות, מי כנפגע ישיר ומי בעקיפין. אנו סבורים כי ראוי לשקול עבור שנת הלימודים הנוכחית, או לפחות לחודשים הקרובים, לוותר על דרישת ההתקדמות בחומרי הלימוד בכל שכבות הגיל, וכן ביטול מבחני המיצ"ב והבגרויות לשנה זו. החלטה זו תאפשר ירידת סף הלחץ של התלמידות והתלמידים בכלל ושל תלמידות ותלמידי התיכון במיוחד. עם הקלות או בלעדיהן, עצם קיומם של מבחני בגרות בעת הזו מהווה גם גורם לחץ מיותר וגם גורם תסכול בקרב מי שלא יוכל לגשת לבגרויות בגלל המצב. לחוסן לאומי נדרשת גם סולידריות לאומית ואין סיבה שבני נוער בעוטף עזה ואשקלון ובצפון הארץ, או מי שבמשפחתו ישנם חלילה הרוגים, פצועים, נעדרים או חטופים, יסיימו את לימודי החובה שלהם בנקודות פתיחה שונות לחיים, רק בשל אזור מגוריהם או האסון האישי. בפועל, מדובר על אפליה שתביא לפערים בין תלמידים בנקודת סיום הלימודים והיציאה לחיים. כך גם מרגישים תלמידי התיכון שהם "דור אבוד" בגלל נזקי הקורונה, חשוב לא ליצר פגיעה נוספת על זו שכבר קיימת.
ואזכיר כי אף מועצת התלמידים הארצית העלתה נושא זה, אך לצערנו נראה כי לא ניתנה לכך מספיק תשומת לב.
נשמח לשתף פעולה בכל נושא, משפטי או תפעולי.
בשם קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים:
עו"ד רויטל לן כהן
050-2493949