חומר רקע
מלחמת "חרבות ברזל"
תכנית עבודה מיידית: מענה לאוכלוסיית הגיל השלישי
לפרטים נוספים: ד"ר אליקים כסלו, ביה"ס למדיניות ציבורית וממשל, האוניברסיטה העברית, אימייל: [email protected]; ד"ר רון עדני, אימייל: [email protected]
בתקופות של משבר חריף וחרדה אישית וקולקטיבית כמו במלחמת "חרבות ברזל", האוכלוסייה המבוגרת מתמודדת עם אתגרים מורכבים הנובעים לא רק מהאיומים הפיזיים אלא גם מהבידוד, ההזנחה, ותחושת חוסר האונים שנסיבות כאלה יכולות להגביר. אך אל לנו להזניח אוכלוסייה זו. רווחתם, ביטחונם ובריאותם הנפשית של המבוגרים בישראל אינם רק חובה חברתית אלא גם עדות לערך ולכבוד שאנו רוחשים לאוכלוסייה זו וליכולת שלה לתרום.
תוכנית הפעולה להלן מתבססת על דו"חות ותקדימים של עבודה מול הגיל השלישי במהלך משברים חריפים בעבר ועל שיחות עם אנשי מקצוע העוסקים בכך בימים אלה. התכנית נותנת מענה לצרכים הרב-גוניים של אוכלוסייה זו, תוך התבססות על החששות הדוחקים בתקופה זו.
הגישה של מסמך פעולה זה היא מקיפה והוליסטית. מטרותיו הן מצד אחד הקלה מיידית ומצד שני יוזמות ארוכות טווח המטפחות העצמה, חיבור ותמיכה. בזמן שאנו מבטיחים את החוסן הלאומי בזמנים מאתגרים אלה, חשוב להבטיח שהאזרחים המבוגרים שלנו לא רק ירגישו מוגנים, אלא גם מוערכים, מעורבים וחלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי כולו. לבסוף, בבסיס המסמך יש המלצה אחת מרכזית: לתכלל את כלל השירותים בכל איזור תחת גוף אחד.
קשיים ייחודיים לאוכלוסיית הגיל השלישי בזמן המלחמה
1. ירידה בתחושת השייכות
· סגירת מועדונים חברתיים / מרכזים קהילתיים / חוגים / מרכזי יום (בתי הכנסת ממשיכים להיות פתוחים ברובם).
· היעדר מקומות התכנסות מאובטחים ובטוחים.
· אין היצע מספק של פלטפורמות מקוונות מותאמות ופעילויות מערבות.
2. אתגרי בריאות ובריאות הנפש
· תחושת בדידות וחרדה מתעצמת.
· תחושות של חוסר רלוונטיות, חוסר ערך ונטל מכיוון שהצבא נמצא במוקד תשומת הלב הציבורית.
· רגשות שליליים שנגרמים ממלחמה כמו חרדת מוות, אשמה וחרטה, במיוחד אם זו אוכלוסייה הקרובה לעוטף ("למה הבאתי את משפחתי לגור ביישובי קו העימות" או "למה הרשיתי לילדיי לצאת להילחם/לחגוג במסיבת הטבע").
· תשומת הלב של הפסיכולוגים הם למפונים, אבל ישנם מבוגרים שבחרו להישאר בבתיהם ואין שירותי תמיכה רגשית מספקים במקום.
· ניכרת ירידה ניכרת בפעילות פיזית, בגלל החשש לצאת ובגלל חוסר בצוות מקצועי.
3. בעיות נגישות
· קושי בנגישות של מרחבים מוגנים ומקלטים.
· אתגרים בהגעה למרכזים רפואיים עקב חששות בטיחותיים.
· בעיות ניידות שוטפות (ביטול שירותי הסעות) ובזמן אזעקות.
· היסוס ביציאה לרכישת מצרכים וצרכים חיוניים (קושי לרוץ או להשתטח כשיש אזעקה).
4. חוסר תמיכה משפחתית/סביבה קרובה
· בניגוד לקורונה, בתקופת מלחמה המיקוד החברתי איננו באוכלוסייה המבוגרת אלא בדורות הצעירים יותר.
· חוסר זמינות של בני משפחה עקב חובות מילואים או התחייבויות אחרות.
· משאבים וידע מוגבלים כיצד לתמוך בבני משפחה מבוגרים במהלך משברים.
· הגיעו אלינו דיווחים גם על נטישה/עזיבה של עובדים זרים.
5. חוסר בשירותים מותאמים במעגלים רחבים יותר
· שידורי הטלוויזיה והרדיו מעוררים חרדה ואין היצע המותאם לאוכלוסייה המבוגרת.
· היעדר שירותי ביקור בית מקצועיים למי שנרתעים או חוששים לעזוב את בתיהם.
6. אין מספיק מינוף של הניסיון, הזמן והמשאבים של אוכלוסיית הגיל השלישי
· אנשי ונשות הגיל השלישי שפרשו לפנסיה יכולים להיות עורף חזק, יציב ומלא משאבים.
ממצאי סקר מיידי שערכנו בקרב הגיל השלישי בעת המלחמה (רוב הנתונים נאספו בשבוע השני והשלישי למלחמה)
35% מהנשאלים מדווחים שהחרדה שלהם גברה מאד מאז פרוץ המלחמה.
24% מהנשאלים מדווחים שהבדידות שלהם גברה מאד מאז פרוץ המלחמה.
35% מהנשאלים מדווחים על ירידה בפעילות הגופנית ו20% על ירידה באיכות התזונה.
27% מדווחים על ירידה בתמיכה הנפשית המקצועית שהם מקבלים מאז פרוץ המלחמה.
57% מדווחים על ירידה באמון במוסדות המדינה.
73% מהנשאלים מדווחים על ירידה בהשתתפות במרכזי פעילות וחוגים.
47% מהנשאלים חוששים או חוששים מאד לצאת לסידורים חיוניים.
55% מדווחים על הפסקת ההסעות ששירתו אותם (בשבוע 2: 69%).
50% מרגישים יכולת רבה מאד (29%) או רבה (21%) לתמוך במשפחה ובסביבה.
40% מהנשאלים מאד מעוניינים להתנדב בפעילויות הקשורות למלחמה.
3. מטרות התכנית
1. הקטנת הבידוד והגברת תחושת הקהילה
2. התאמת שירותי הבריאות ובריאות הנפש לתקופת המלחמה
3. שיפור הבטיחות והניידות בתקופת המלחמה
4. חיזוק רשתות התמיכה המשפחתיות
5. פיתוח וייזום שירותים המותאמים לצרכי האוכלוסייה המבוגרת
6. העצמת האוכלוסייה המבוגרת וגיוסה לטובת החברה
4. פירוט תכנית העבודה
1. מעורבות ושייכות קהילתית
להחיות את המרכזים הקהילתיים:
· מרכזי היום והמועדונים החברתיים נסגרו באופן כמעט גורף ויש לכך מחיר כבד, אבל הערכתינו היא שאין זה הכרח המציאות בכל מקום. לכן על הרשויות המקומיות לאמוד את אבטחת המרכזים הללו ולבדוק האם קיים מרחב מוגן / ממ"ד גדול מספיק.
· אם זה בטוח, פתחו מחדש מרכזים כאלה כדי להקל על האוכלוסייה המבוגרת ולהגדיל את היכולת שלנו לסייע ולתמוך בהם.
מעורבות וירטואלית:
· ליצור פלטפורמה מקוונת המספקת הדרכות, סדנאות ומפגשים חברתיים המותאמים לאוכלוסייה המבוגרת.
· להחיות ולשחזר תכני זום שונים מתקופת הקורונה, מפעילויות פנאי ועד קבוצות תמיכה.
· בתקופת הקורונה חולקו טאבלטים פשוטים להפעלה - יש לחזור ולהפיץ כאלה כדי להנגיש שירותים וירטואליים גם לגיל הרביעי.
הקמת קבוצות עמיתים מבוגרים:
· להשתמש בפלטפורמות וירטואליות כדי ליצור ולטפח קבוצות עמיתים, מה שמאפשר לאוכלוסייה המבוגרת להתחבר ולשתף בין שווים.
2. רווחה, בריאות נפשית
התייחסות לבדידות וחרדה:
· השקת מוקד ארצי המיועד לתושבים מבוגרים שיכלול גם "מבוגרים למען מבוגרים".
· ארגון קבוצות תמיכה וירטואליות בכל אזור, לא רק הרצאות כפי שנפוץ כעת.
תחושות של חוסר רלוונטיות, חוסר ערך ועומס:
· הפעלת קמפיין תקשורתי המדגיש את ערכה של האוכלוסייה המבוגרת בחברה.
· הצעת שירותי ייעוץ וטיפול ברגשות שליליים הנובעים מהמלחמה כמו אשמה, הצפת טראומות, חשש מהמוות, חוסר ערך או חרטה.
· גיוס מתנדבים מקרב האוכלוסייה המבוגרת (למשל טלפנים בנושאים שונים, ייעוץ בזום, הרצאות, בייביסיטר ועוד).
פיתוח מעגלי תמיכה רגשית:
· ארגון צוותי מתנדבים בשכונה כדי לבצע צ'ק אין קבוע (וירטואלי או באופן אישי).
פיתוח תחליפי פעילות גופנית:
· גם אם חלק ממאמני/ות הכושר במילואים, אזרחים הוותיקים מכירים את התרגילים הפיזיים הרגילים וזקוקים בעיקר למסגרת כדי להמשיך ולשמור על פעילות גופנית: כושר קבוצתי, זקנים למען זקנים וצוותי מתנדבים וירטואליים או ניידים (חדר כושר נייד) יכולים לגשר על החוסר בפעילות גופנית בתקופה זו.
3. בטיחות פיזית ורווחה
דיור מאובטח וגישה למקלט:
· ההערכה שלנו היא שיש מבוגרים שקשה להם להגיע למרחבים מוגנים והם בסיכון מוגבר. אחרים, מוותרים על שירותים רפואיים חיוניים בגלל הפחד שתהיה אזעקה בדרך (השתטחות או ריצה הם קשים במיוחד למבוגרים). לכן, בכל רשות מקומית יש לערוך סקר נגישות למרכזים רפואיים ומקלטים.
· לבחון עניין בדיור מוגן ומשותף בקרב אוכלוסייה המבוגרת וליזום/לבחון פרויקטי פיילוט (יש כבר כמה כאלה בשטח).
סיוע בניידות:
· שיתוף פעולה עם רשויות מקומיות למתן שירותי הובלה למרכזי יום, למרכזים רפואיים ולמועדונים חברתיים שיש בהם מרחבים מוגנים.
קניית מצרכים ומשלוחים חיוניים:
· שותפות עם סופרמרקטים וחנויות מקומיות למשלוחים עד הבית ללא עלות, תוך עדיפות לתושבים אוכלוסייה המבוגרת. יש לשקול גיוס מערך מתנדבים לצורך זה.
4. תמיכה ומעורבות משפחתית
העצמת המעגל המשפחתי:
· בניגוד לתקופת הקורונה בה האוכלוסייה המבוגרת הייתה במוקד תשומת הלב הציבורי, במלחמה המוקד הוא הצעירים/חיילים, כך שהאוכלוסייה המבוגרת נזנחת למעשה. בנוסף, המשפחה הסובבת איננה זמינה הרבה פעמים משום שאחד מבני הזוג במילואים. לכן, יש להגביר את תשומת הלב לכך בקרב עובדים סוציאליים קהילתיים.
· להפעיל סדנאות המדריכות משפחות לתמיכה באוכלוסייה המבוגרת בעת משברים, גם מרחוק אם אין ברירה.
· לספק משאבים למשפחות על ניהול תחושות עומס ושיפור התקשורת הבין-דורית.
· לאפשר העברה של התמיכה הכספית של ביטוח לאומי לבני המשפחה עצמם במקרה של נטישה/עזיבה של עובד זר.
5. יוזמות מיוחדות
שידורי טלוויזיה ייעודיים:
· שיתוף פעולה עם גופי שידור ארציים כדי להציע תוכן מותאם לאוכלוסייה המבוגרת, החל בעדכוני חדשות ועד בידור.
ביקורי בית מקצועיים:
· ארגון צוות של אנשי מקצוע ומטפלים רפואיים לעריכת ביקורי בית עבור אלה שחוששים לעזוב את בתיהם.
תמיכה כלכלית:
· להעריך את הצרכים הכספיים של האוכלוסייה המבוגרת בעת משברים ולספק סובסידיות או סיוע במידת הצורך, במיוחד במקרה של עזיבת העובד הזר.
6. העצמת האוכלוסייה המבוגרת וגיוסה
העצמה:
· לאוכלוסייה המבוגרת יש ניסיון, קשרים, אורך רוח, משאבים וזמן. חשוב להדגיש זאת בכל אינטראקציה ולהבהיר לאנשי המקצוע, הארגונים ובני המשפחה שיש להם יכולת רבה לתרום. שיחות על כך ו"סקרי יכולות" כמעט ולא נפוצים ויש להרבות בכך.
גיוס והתנדבות:
· לאוכלוסייה המבוגרת יש כישורים וניסיון רבים והם יכולים להחליף אנשי מילואים בתעסוקה, בתי ספר ואפילו שמירה.
· כמוזכר לעיל, ניתן וצריך לגייס מתנדבים מקרב האוכלוסייה המבוגרת. התנדבות כזאת לא רק תחזק את בריאותם הנפשית ותעצים את תחושת הרלוונטיות שלהם, אלא גם תתרום למשק ולחברה משום שלעיתים רבות יש להם זמן (לאחר פרישה) והון אנושי רב.