חומר רקע

נייר עמדה מטעם איגוד העובדים הסוציאליים חסרים וחסכים בשירותי רפואה ושירותים סוציאליים בפריפריה איגוד העובדים הסוציאליים רואה בדאגה את המחסור והעדר השירותים הרפואיים ביישובי הפריפריה – בדרום ובצפון הארץ – המשפיעים באופן ישיר על חוסר האפשרות להעניק לתושבים שירותים סוציאליים ופוגעים קשות באוכלוסייה, במספר תחומים, שיפורטו להלן. המחסור בא לידי ביטוי בהעדר תקנים מספיקים של עובדים סוציאליים במערכת הבריאות, הן בבתי החולים והן בקהילה; מחסור במטפלים פרא-רפואיים – פסיכולוגים התפתחותיים, פיזיותרפיסטים ושאר מקצועות תומכי הרפואה. העדר מסגרות טיפול לאוכלוסייה בדרום הארץ ובצפונה יוצרים מעמסה רבה על העובדים הסוציאליים ויש לה השלכה ארוכת טווח על משפחות, המפסידות ימי עבודה, ו/או נדרשות לוותר על עבודה – עקב צורך להגיע לטיפולים במקומות מרוחקים – וכתוצאה מכך מגיעים לפתחם של השירותים הסוציאליים לסיוע ולמיצוי זכויות ולעיתים, עקב כך, אף נאלצים להיסמך על שירותי הרווחה: • על-פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות (1/2010), במידה וקופת החולים אינה מספקת לתינוק עד גיל שנה, הממתין שלושה חודשים, ומעל גיל שנה, הממתין עד 4 חודשי המתנה, שירותי טיפול פרא-רפואיים (כמו קלינאי תקשורת; פיזיותרפיסט; פסיכולוגים התפתחותיים וכדומה), מחויבת הקופה לממן 80% מגובה הטיפול. מחוסר האפשרות לאתר מטפלים שיתנו שירות, גם במגזר הפרטי, נדרשים העובדים הסוציאליים לסייע לאותן משפחות למיצוי זכויותיהן מעבר לנדרש – דבר היוצר מעמסה נוספת לפתחם של העובדים הסוציאליים, מחד, והעדר פתרונות ישימים מאידך. • העדר מסגרות מיוחדות ללקויי ראיה בדרום הארץ, שנאלצים לנסוע עד באר-שבע למכון "אליע". • העדר מסגרות לליקויי שמיעה – מחי"א/ "שמע קולנו". • מחסור בתקני רופאים, הגורם להמתנה של 8 חודשים ויותר לבדיקת רופא ולאבחון ילדים עם תסמונת דאון, בעקבותיו גם לא ניתן להכין אבחון סוציאלי; חוסר אפשרות לבנות תוכנית שיקום לילד – עיכוב בטיפול בילדים עם תסמונת דאון. • בכל אזור הדרום אין מחלקות שיקום לילדים, והם נאלצים להגיע למרכז (תל השומר – במרכז; בי"ח אלין – ירושלים). עקב המרחק ולעיתים התור להמתנה והעדר מסגרות שיקומיות נגישות, נאלצות המשפחות להשאיר הילד בבית החולים ולא להעבירו לשיקום – עיכוב בבניית תוכנית שיקום לילד על-ידי העובדים הסוציאליים, עיכוב בטיפול ולרוב חריצת גורלה של המשפחה להתנייד למקומות מרוחקים, על כל המשמעויות שבכך: השקעה כספית, אנרגיה, היעדרות מעבודה ועוד. -2- • כנ"ל קיים מחסור ביחידות להמשך טיפול סיעודי/ שיקומי באשקלון, לילדים מעונות יום סיעודיים/ שיקומיים. ילדים מעל גיל 3 נאלצים לנסוע ל"מגן הלב" באשדוד. • העדר זמינות לנוירולוג ילדים (בכל נפת האשפוז באשקלון רופא נוירולוג אחד מגיע פעם בשבוע), מעכב אבחון נוירולוגי ילדים ופוגע ביכולת העובד הסוציאלי לבנות תוכנית טיפול סוציאלי מותאמת, לפי צרכי המטופל, בהנחיית הרופא המטפל. • המתנה ארוכה מאוד במסגרות סיעודיות, שיקומיות ומונשמים. • ניתוח PEG- המתנה של חצי שנה לפחות (גם חולים ששולפים את הזונדה ולא משתפים פעולה – דבר זה אינו מהווה קריטריון לדחיפות בביצוע הניתוח). להמתנה שכזו השלכות מרחיקות לכת על השמת קשישים בבתי אבות. בגלל העדר PEG בתי אבות מסרבים לקלוט את הקשיש ובמקרה כזה הוא מושם בבית אבות סיעודי מורכב, שהינן מסגרות מצומצמות יותר וגם בהן יש תור המתנה ארוך, מה גם שאינם בהכרח מותאמים לאותם קשישים. • מחסור בשירותי הוספיס בית; יחידות לטיפול בית, למרות שהחוק מחייב לתת שירות כזה לחולים סופניים, אין בפריפריה יחידות טיפול בית מסודרות וקבועות. • כדי לא לצאת למסגרות שיקום מרוחקות הוקמו יחידות לשיקום בית. בכל אזור הדרום, לבד מאשקלון ובאר-שבע, אין יחידות שיקום בית והפתרון הוא או נסיעה למרחוק או אשפוז בבית חולים ובמסגרות שיקומיות. • מחסור במסגרות שיקום לצעירים בדרום הארץ, הנאלצים להרחיק עד בית לוינשטיין (רעננה) או בית חולים רעות (ת"א) - הרחוקות מאוד גיאוגרפית וגם בהן המתנה ארוכה. לפיכך נאלצים לעיתים העובדים הסוציאליים לכפות על המטופלים מסגרות פחות מותאמות להם, מבחינת גיל המשוקמים. • מחסור בפסיכוגריאטרים – קופת חולים לאומית לא מספקת מזה מספר שנים אבחונים לקשישים עם חשד לדמנציה ואלצהיימר. הדבר מגביל ומעכב את העובדים הסוציאליים ולא מאפשר להם השמה מותאמת בבתי אבות לתשושי נפש. מגביל את המשפחות בסידור מוסדי מתאים לאוכלוסייה זו ומאלצת אותן לעיתים לקנות אבחון. • העדר מכוני קרינה בפריפריה – חולים נאלצים לנסוע מרחקים גדולים לטיפולים הנדרשים לעיתים להינתן מידי יום, לתקופות ארוכות. בצפון הארץ מכון הקרינה היחיד נמצא בבית חולים רמב"ם בחיפה, האמור לשרת את כל תושבי הגליל והגולן. העדר השירותים הרפואיים והפרא-רפואיים באזורי הפריפריה, מאלצים את המטופלים, המלווים על-פי רוב בבני משפחותיהם, לנסוע מרחקים גיאוגרפים רבים, כדי לקבל טיפול רפואי. נסיעות אלה, על-פי רוב במוניות, זוכה להחזר כספי חלקי ביותר של קופות החולים (50% בלבד עלות של מונית). המטופלים, שבדרך כלל עקב מחלתם אינם יכולים או מסוגלים לעבוד במקביל לטיפולים הרפואיים, נדרשים לשאת בהוצאה כספית של נסיעות, העלולה להגיע ל-300 שקל ליום ויותר. מחיר דומה נאלצים גם בני המשפחה, המלווים את המטופלים, לשלם, בהיעדרויות תכופות מהעבודה, עקב שעות ארוכות של שהייה בדרכים. -3- איגוד העובדים הסוציאליים סבור כי מצב בריאותה של האוכלוסייה המתגוררת באזורי הפריפריה, המחסור והעדר שירותים מספקים עבורם, מחייבת הערכות מחודשת של מערכת הבריאות ולפעול באופן מותאם ומיידי לפריסת שירותים, פיתוח תוכניות התערבות על-ידי אנשי מקצוע ושינוי לתקצוב מתאים, הוספת שירותים, תקינה וכדומה. נ.ב – נייר עמדה זה אינו מתייחס לשירותי בריאות הנפש באזורי הפריפריה, שגם בו קיים מחסור במענים לאוכלוסייה בכלל, ועקב הרפורמה בבריאות הנפש, שנכנסה לתוקפה לפני כשנה וחצי, בפרט. ריכזה: עו"ס מומחית בבריאות חני קאופר צירה באיגוד העו"ס וחברה בתא הבריאות של האיגוד