חומר רקע
אל ועדת חוקה חוק ומשפט
הנדון: ישיבה בנושא שיעור הנבחנים שעברו את הבחינות
שלום רב,
ברצוני להעלות בפניכם 4 נושאים, שלטעמי, ולדעת רבים אחרים חשוב שידונו במעמד הישיבה לבחינת שיעור הנכשלים הגבוה בבחינת הלשכה האחרונה.
1. מועד פרסום תוצאות הבחינה.
הבחינה התקיימה בתאריך 27/10/16 בשעה 11:00 וכללה 100 שאלות אמריקאיות בעלות 4 חלופות. הציון האישי נשלח כעבור ארבעה ימים, בתאריך 31/10/16 לקראת 15:30 אחרה"צ, ופתרון המבחן והסימוכין פורסמו רק כעבור חמישה ימים בתאריך 1/11/16. מצ"ב צילום מסך מאתר הלשכה ביום שבו פורסמו תוצאות הבחינה, כנספח א'.
הדברים הבאים נאמרים בזהירות רבה, שכן יש בהם כדי להאשים, וחשוב לסייג ולומר שאלו תחושות ואין בדברים הוכחה כי כך הם פני הדברים, ויחד עם זאת חשוב שיאמרו, משום שהם מבטאים תחושות אמיתיות אצל רוב הנבחנים.
יש האומרים כי לא מן הנמנע שהחלופה הנכונה נבחרה בדיעבד, בהתאם לתשובות הנבחנים באופן שאיפשר ויסות אחוזי המעבר לאחוז הרצוי. הנחה זו אינה מופרכת לאור העובדה, שישנן שאלות רבות מדי בעלות 2 חלופות נכונות, וניתן להחליט לגביהן לאחר הזנת תשובות הנבחנים.
האין זה מתבקש כי הוועדה הבוחנת תעמוד מאחורי התשובות שנתנה לשאלות שיצרה?
האין זה לגיטימי לדרוש כי טופס התשובות יופקד יום לפני הבחינה בידי גוף ניטרלי ויפורסם מייד עם תום הבחינה?
מדוע יש להמתין עד תום סריקת תשובות הנבחנים. היש בהם כדי לשנות תשובות, שאמורות להקבע מראש?
דברים אלו ראוי שיחקרו, באמצעות שאילתות, ודרישת הסברים לפרסום המאוחר.
כבוד השרה, איילת שקד, מוזמנת לשקול התקנת תקנה בעניין שתחייב את הלשכה להפקיד את טופס התשובות יום לפני הבחינה. ודוק, אין בשינוי מתכונת הבחינה בנובמבר 2017 לשנות מהכרח זה. מתכונת הבחינה החדשה אמנם לא כוללת 100 אחוזים שאלות אמריקאיות, ומותירה שיקול דעת רחב לבוחנים, אך יחד עם זאת על הוועדה הבוחנת להציע פתרון לדוגמא ולהפקידו יום לפני הבחינה.
2. השאלות עצמן והחלופות המוצעות
כאמור לעיל, היו מספר לא מבוטל של שאלות בעלות 2 חלופות אפשריות כדוגמת שאלה 39 (22 בטור 2) ו 68 (73 בטור 2), או שאלות ללא שום תשובה נכונה כגון שאלה 67 (74 בטור 2), כמו גם חלופות עם טעויות משפטיות.
במהלך המבחן, היתקלות במצבים מעין אלו המתוארים בפסקה לעיל, מובילה לבזבוז זמן יקר, שמתמסמס בחיפוש אחר "כוונת המשורר?". הנבחן נאלץ להוסיף נתונים מדמיונו, כי הוועדה הבוחנת לא ציינה נתון מהותי לצורך החלטה בחלופה הנכונה. נוצר מצב, שהנבחן יודע על בוריו את החומר הנשאל, אך בהעדר נתון, אין בידו להחליט אם מדובה בחלופה א' או בחלופה ד', והוא נותר לחסדיה של הועדה שתחליט עבורו למה היא התכוונה (חמישה ימים לאחר הבחינה).
אני חייבת לציין כי במהלך הבחינה מילמלתי לעצמי "איזו רשלנות!", של כותב השאלה, כמובן, אבל עם תום הבחינה, ובמיוחד לאחר פרסום התשובות גוברת בי ובחבריי התחושה כי השאלות נכתבו בכוונה באופן זה, ובחוסר תום לב לכאורה.
חיזוק לתחושותיי לחוסר תום הלב, לכאורה, ניתן לראות בשאלה 82 (99 בטור 2), שעוסקת בתקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (פטור ממס רכישה למוסד ציבורי), התשס"ו- 2005, אלא שתקנות אלו לא צויינו ברשימה המנחה שפורסמה ע"י הלשכה בתאריך 21/9/16. בשלב כלשהו, תקנות אלו נוספו לרשימה המנחה, ללא עדכון ציבור הנבחנים על העדכון וללא שינוי התאריך או מס' הסימוכין של המסמך. הרשימה המנחה לפני ואחרי מצ"ב כנספח ב'.
בנוסף לכך, נשאלו שאלות איזוטריות, על חוקים ארכאים, שאלות שאינן רלוונטיות לעבודתו של עו"ד, כגון שאלת השבועה המפורסמת, וחוק בית המשפט לימאות משנת 1952.
מעבר לניסוח השאלות, ולסוג השאלות, הסיבה העיקרית למס' העצום של הנכשלים, נובעת, לדידי, מהסיבה שהנבחנים למדו חומר ליבתי, שהיה נהוג בכל בחינות הלשכה הקודמות ולא נשאלו עליו. הנבחנים של נובמבר (אוקטובר) 2016 הסתמכו על בחינות העבר, עשו אינספור סימולציות והשיבו על אלפי שאלות, אבל בבחינה הנוכחית רוב הנבחנים חשים שכלל לא נשאלו על החומר אותו למדו. לדוגמא, נושא הבוררויות- חומר ליבתי מהותי שחזר שוב ושוב בבחינות עבר, לא נשאל אפילו בשאלה אחת. המון שאלות עסקו בשולי החומר, ועל כן גם לנבחן, כמוני, שלמד 16 שעות ביום לא יעזור, אם בסופו של יום הוא לא נשאל על מה שלמד.
יוטעם כי אין אני מלינה על קושי הבחינה, כפי שלעיתים מצטייר בטעות בתקשורת. אני מלינה על חוסר הוגנות בבחינה. אותה חוסר הוגנות באה לידי ביטוי בניסוח השאלות, בסוג השאלות ובבחינה שלא היתה כדוגמתה, שכן כאמור, הנבחנים יכלו להסתמך רק על בחינות עבר ובחינה זו לא דמתה אפילו במעט למאות הבחינות שפתרנו לפני כן.
3. איפה ואיפה
על פי לשכת עורכי הדין, הסיבה לאחוז הנמוך של העוברים, נעוצה בתלמידי המכללות. אסמכתא לכך ניתן לראות בהודעה לעיתונות שפרסמה הלשכה, ובה היא מבליטה את המשפט: "מדובר למעשה במחזור שרובו המכריע מורכב מבוגרי מכללות. כפי שניתן לראות לנתונים אלו השפעה משמעותית על נתוני המעבר הכלליים".
ה"מנטרה" הזו, שנאמרת ע"י עובדי לשכת עו"ד תחת כל עץ רענן, לצערי, נישנת שוב ושוב ע"י אנשי תקשורת, שאינם עושים עבודה יסודית, ומסתמכים על "העתק – הדבק" של האותיות המודגשות מהודעת הדוברות השבלונית של הלשכה. הדבר יוצר רושם שלילי ביותר בקרב הציבור שאינו חשוף לנתונים האמיתיים של המבחן האחרון. מצ"ב הודעת הדוברות של לשכת עורכי הדין עם פרסום נתוני המעבר כנספח ג'.
מעיון בנתונים ניתן לראות כי הציון הממוצע, הגבוה ביותר, ביהלום שבכתר (האוניברסיטה העברית) הסתכם ב 67.69 בלבד. כלומר כ-2 נק' מעל ציון עובר, ציון נמוך לכל הדעות.
כמו כן, ציונה הממוצע של אוניברסיטת חיפה הוא "נכשל" (63.83), לא ציון שניתן להתגאות בו. בנוסף על כך, מכללת הבינתחומי בהרצליה עם ציון ממוצע מעל אוניברסיטת חיפה (64.32).
האיפה ואיפה שהלשכה עושה בין יוצאי אוניברסיטאות לבין יוצאי מכללות מחלחלת לשוק העבודה וגורמת לנזק עצום ליוצאי המכללות, שלא בצדק.
מבחינה אישית, עשיתי את התואר הראשון שלי בצעירותי באוניברסיטה העברית (אמנות וספרות ושפה צרפתית). לאחר הקמת משפחה וגידול שלושה ילדים, החלטתי להגשים את חלומי ולהרשם למשפטים. בחרתי במכללה למנהל משום שזו איפשרה לי ללמוד לימודי ערב וימי שישי, ולשלב עבודה כדי להמשיך ולפרנס יחד עם בעלי את משפחתנו. נכחתי בכל השיעורים וסיימתי בציון לתואר של 84. כמותי יש עוד רבים, ואין זה הוגן להתייחס אלינו כאל סוג ב', או כפי שאחד המגיבים באחת הקבוצות בפייסבוק ציין לאחרונה "אתחיל לענוד טלאי צהוב".
יתרה מכך, לפחות 2 מרצים מהמכללה למנהל מועמדים נכון להיום לעליון: פרופסור חיים זנדברג שלימד אותי קניין, אמצעי תשלום וסמינריון בתחום הקניין, ודוקטור יפעת ביטון שלימדה אותי תורת המשפט ונזיקין. כמו כן, קיימים היום שופטים רבים בוגרי מכללות. אם כן, מדוע עלי לפקפק במוסד האיכותי ממנו יצאתי? מדוע הלשכה עושה איפה ואיפה?
יש הסבורים, שמכיוון שהלשכה ידעה מראש את כמות הנבחנים מהמכללות נוצר מראש מבחן בלתי עביר כדי להצדיק את המנטרה האמורה, אבל לא מתפקידי לשפוט, אך אלו הנחות שעולות מקרב הנבחנים, וראוי להעלותם.
4. הצפת המקצוע
נושא זה הוא נושא בפני עצמו, שראוי לו ישיבה נוספת, אך אציין מס' מילים.
כמוני, בוודאי רבים מהמאזינים/קוראים שורות אלו, מכיר חבר או שניים, ואף יותר, עו"ד שלא מתעסקים במקצוע. אם זה מכיוון שקיבלו את ההסמכה לצורך מילוי דרישה בתפקיד כגון דירקטור עיסקי, לשיפור המשכורת, אנשי עסקים, שביקשו לעצמם תואר נוסף למקרה הצורך, צעירים שנוכחו בפרקטיקה שמדובר בהרבה ניירת לטעמם, בניגוד לציפייתם מהאקדמיה, ו"חישבו מסלול מחדש" ועוד כאלף ואחת סיבות.
השאלה האמיתית היא כמה באמת עו"ד פעילים יש? זו שאלה שיש להפנות ללשכה, וספק אם אם יש בידה לענות על כך.
טענתי היא, שגם אם השוק היה מוצף, אף שלדעתי אין זה במצב, אין בסמכותה בחוק של הלשכה לקבוע מדיניות בעניין.
אני סבורה כי אין זה ראוי רק לשים רף כניסה בסוף הלימודים, אלא יש לפעול בערוצים נוספים, כגון הכשרת עו"ד קיימים, במקצועות בהם הם עוסקים, או לבחון מדי כמה שנים, כל עו"ד בתחומו, ואם אינו עומד בסטנדרט, אז לחייבו במבחן חוזר או בלקיחת קורסים וכד'.
הצעות אלו ישפרו אלפי מונים את רמת עו"ד ואת תדמית המקצוע מאשר הכשלת נבחנים ומניעת כניסתם לשוק העבודה. יודגש, שעצות אלו כן נמצאות בסמכותה של לשכת עורכי הדין, שאמונה על שמירת כבוד המקצוע.
הנבחנים בסך הכל רצו להשיג לעצמם מקצוע מכובד ולעבוד בכבוד, והלשכה במבחן נוב' (אוקטובר) 2016, מחקה את שאיפתם במחי יד, ללא שום סמכות או הגיון.