חומר רקע
15.11.16
נייר עמדה מטעם איגוד העובדים הסוציאליים
בחינת החסרים במערכת בריאות הנפש
התייחסות לצרכי הפריפריה הגיאוגרפית, החברתית והכלכלית
1. דו"ח מבקר המדינה משנת 2010 (60 ב') מצביע על אי שוויון ובעיה בפריסת שירותי בריאות הנפש וקבע כי "המצב קשה במיוחד בפריפריה הרחוקה, המאופיינת במצב סוציו אקונומי נמוך". המבקר קבע יש בחלק מיישובי הפריפריה ניתן מענה רק לבעיות הקשות והדחופות ביותר, כגון סכיזופרניה ופסיכוזות אחרות. "חלק גדול מהמטופלים המבוגרים מקבלים בעיקר 'התערבויות במשבר' ולא טיפול ממושך יותר. יוצא אפוא ששירות ממלכתי שהיה אמור להינתן לכלל האוכלוסייה בצורה שוויונית לא ניתן בצורה זו".
2. המבקר מצביע על האופן שבו חוסר בשירותי בריאות הנפש, בעיקר ביישובי הפריפריה, מקשה על הרווחה למלא את תפקידה בכך שמעמיס עליה עול שאינו בתחום אחריותה או מומחיותה.
3. לדוגמא אנשים המאיימים בהתאבדות, ואשר אינם מוכרים כנפגעי נפש, מופנים על-ידי המשטרה והרשויות השונות לשירותי הרווחה. כאמור לעיל, לעו"ס במחלקות אין את ההכשרה הנדרשת לטפל במקרים של איום בהתאבדות וכל תופעה של הפרעה נפשית כמו דיכאון קליני. בנוסף, שיטת העבודה של המטפלים בקופות החולים ובמרפאות בריאות הנפש אינה מחייבת ביקורי בית אצל המטופלים. הפרעות מכל סוג יוצרות בעיה אצל כלל המשפחה וסביבתה והם פונים לרווחה לסיוע.
4. כדי ליצור שינוי משמעותי של פריסת מרפאות חדשות בדגש על אזורי הפריפריה, שיפור זמינות השירותים וקיצור זמני ההמתנה והטיפול, ביצע משרד הבריאות רפורמה בבריאות הנפש, שנכנסה לתוקפה ב-1.7.15, במסגרתה הועברה האחריות לטיפול בנפגעי הנפש בקהילה ממשרד הבריאות לקופות החולים.
5. בפועל, לא רק שהמציאות עבור כמיליון מתושבי הפריפריה לא השתנתה, אלא שבמקומות מסוימים חלה רגרסיה משמעותית. פריסת השירותים חסרה, תורי ההמתנה רק הולכים ומתארכים, מצבת כוח האדם המקצועי לא גדלה ומרפאות ציבוריות, שמופעלות על-ידי משרד הבריאות, נמצאות באיום סגירה. המרפאות שפתחו קופות החולים אינן בשכונות ואינן בכל הישובים, כך שהאוכלוסייה הענייה נצרכת להוצאה נוספת ונכבדת שאין ידה משגת להם.
6. איגוד העובדים הסוציאליים עד להחרפה שנוצרה עם כניסתה של הרפורמה לבריאות הנפש על המעמסה הקיימת, הנובעת מפניות זכאים עם מצוקה נפשית ובעיות הקשורות בה והמשליכות על כל תחומי חייהם; יותר ויותר אנשים עם בעיות נפשיות מגיעים לשירותי הרווחה בבקשת סיוע מעובדים סוציאליים, שכן הם מתקשים לקבל תור למטפל "חינמי" דרך הקופה – פרוצדורה ארוכה וקשה ולאנשים חלשים – דלי כוחות, בדיכאון ובמצוקה והמתנה ארוכה. הפניות אף מתגברות כפועל יוצא של הפסקת ההתערבות במצבים של משברי חיים כמו דיכאון בשל מקרה מוות של בן משפחה או מחלה קשה של הפונה או בן משפחה, אבטלה, לידת ילד מת, הפלה, הגירה וכיו"ב או הפסקת ההתערבות הקהילתית של משרד הבריאות – הדרכה וטיפול קבוצתי לפי צרכים של קהילה.
7. שיטת העבודה החדשה בעקבות הרפורמה – הפכה את עובדי בריאות הנפש של משרד הבריאות לנותני שרות טיפול קליני לקופות החולים. בעצם התהפכו היוצרת ומשרד הבריאות הפך לספק של קופות החולים. קופות החולים אמורות לדאוג לצרכן הפרטני ואינן דואגות לקהילה ולקבוצות בקהילה. אין בהסכם הרפורמה כל סעיף המחייב את קופות החולים להמשיך ולקיים הדרכה בקהילה ולתת מענים במצבים שיש השלכה על צוות מורים וגננות, על תלמידים, על בני משפחה רחבה וכיו"ב או על פגיעות רחבות. קיימת פגיעה בכל הפעולות שאינן מגע ישיר עם המטופל, למרות שיש בהן הכרח לצורך הטיפול הנכון והמקצועי: הדרכה לצוות של בתי הספר התיכוניים לנוער מאושפז (3 בתי ספר כאלה) עלולה להיפסק, בהעדר מימון על-ידי קופות החולים; ישיבות עם צוות חיצוני – שיקום, רווחה, וועדות השמה או החלטה; איתור והקמת שירותים חדשים בקהילה; פגיעה בהתמקצעות עובדים, נוכח צמצום ההדרכות; ועוד.
8. פעילויות שצומצמו או בוטלו, עקב הרפורמה בבריאות הנפש: עבודה עם יועצות בתי ספר תיכוניים לבחינת ואיתור סיכונים של בני נוער; קבוצות נפגעי ראש; הדרכת אימהות בסיכון לדיכאון בטיפות חלב; פורומים טיפוליים בטיפות חלב לנשים שעברו 'לידה שקטה'- ילדו ולד מת ועוד.
9. איגוד העובדים הסוציאליים רואה בדאגה רבה את החסרים והעדר המענים המספקים במערכת בריאות הנפש הציבורית, בעיקר ביישובי הפריפריה – בדרום ובצפון הארץ ובשכונות הדלות של הערים. הדבר חמור במיוחד נוכח העובדה כי תושבי הדרום, ובמיוחד הילדים ובני הנוער, חווים עדיין פוסט טראומה עקב מצב לחימה מתמשך בחזית הדרום וזקוקים לסיוע נפשי, שלא תמיד נגיש וזמין עבורם. יתרה מזו, מצבם הסוציו-אקונומי של תושבי הפריפריה, אינו מאפשר להם תמיד לרכוש שירותים פסיכו-סוציאליים פרטיים, והם נדרשים להיסמך על שירותי בריאות הנפש הציבוריים.
מהכלל אל הפרט, בדגש על אזורי הפריפריה:
10. חסרים טיפולים רגשיים למבוגרים, במיוחד לאלה שאינם חברי קופת חולים הכללית. לדוגמה: למטופלת מצפון הארץ, המבוטחת בקופת חולים מאוחדת, אושרו 10 טיפולים בעלות של 100 ₪ לפגישה ומרפאה ציבורית חינמית אינה קיימת באזור מגוריה. האשה מתקיימת מקצבת נכות, ואינה יכולה לממן את הטיפול וכתוצאה מכך, למרות המצוקה הנפשית והצורך הנדרש, היא אינה מקבלת את שירותי בריאות הנפש הנדרשים לה.
11. קטינים שנפגעו מינית אינם זוכים לטיפול נפשי מקצועי במרפאות לבריאות הנפש בצפון הארץ. היה מרכז לטיפול בקטינים נפגעי ונפגעות תקיפה מינית בצפת, אולם הוא נסגר. לאחר מכרז נבחר ספק למתן טיפולים לילדים נפגעי ונפגעות תקיפה מינית בחצור הגלילית, אולם מסיבות בירוקרטיות והעדר אישורים מתאימים, מזה מספר חודשים, לא נפתח המרכז החדש.
12. נפגעי תקיפה מינית מבוגרים אינם זוכים כלל למענה טיפולי ציבורי וביניהם יש נפגעות ונפגעים רבים, הסובלים מפוסט-טראומה ואינם זוכים למענה כלל, בהעדר מימון טיפולים עבורם.
13. העתקת מרפאות בריאות נפש ציבוריות, ללא התחשבות באפשרויות ההנגשה וההגעה אליהן, דבר הפוגע פגיעה חמורה באוכלוסייה הנדרשת לטיפול. לדוגמה: בעכו ממוקמת מזה כ-25 שנה מרפאה במרכז העיר, המשרתת אוכלוסייה מעורבת, בפריסה גיאוגרפית רחבה ובמצב סוציו-אקונומי קשה. המרפאה זמינה ונגישה מבחינה תחבורתית, לאזור כולו.
עם תחילת הרפורמה בבריאות הנפש, הוגשה תוכנית להעתקת המרפאה בסמוך לבית החולים "מזור" (מזרע) הממוקם בשולי העיר ורחוק מקווי תחבורה, מבלי לבחון את השלכות המעבר, הן מבחינת הנגישות התחבורתית והן מבחינת הסטיגמה שבדבר. המעבר, המתוכנן להתבצע בעוד כחודשיים, יקשה מאוד על ההגעה (מהכפרים הסמוכים נדרשים לפחות 2 אוטובוסים), כשהמטופלים עצמם מגלים חשש שתוצאות המעבר יהיו שהמרפאה תבלע בתוך בית החולים.
14. זמני המתנה ארוכים ביותר לטיפול במרפאות בבריאות הנפש. לדוגמא, בטבריה ההמתנה לטיפול היא למעלה משנה.
15. העדר מסגרות לשיקום תעסוקתי בדרום הארץ ובצפונה ומסגרות לקליטת מטופלי בריאות הנפש, המתגוררים בקהילה, דבר הפוגע בהליך הטיפול השיקומי של המטופלים. כמו כן העדר מועדונים חברתיים למטופלי בריאות הנפש.
16. חסר קשה בפסיכוגריאטרים וכתוצאה העדר טיפול לאוכלוסייה מזדקנת הסובלת מהפרעה נפשית.
עו"ס מומחה צפרא דוויק
יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים