חומר רקע

משרד המשפטים הסניגוריה הציבורית הארצית ט"ז חשוון, תשע"ז 17 נובמבר 2016 ‏לכבוד ח"כ ניסן סלומינסקי יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שלום רב, הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית באשר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו-2016 לקראת הדיון בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו-2016 (להלן: הצעת החוק), מתכבדת הסניגוריה הציבורית להגיש עמדתה ביחס להצעת החוק. 1. הצעת החוק מבקשת להוסיף לרשימת העבירות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים מקרה ספציפי של עבירת "הפרת הוראה חוקית" לפי סעיף 287 לחוק העונשין, בו מדובר על הפרת צו לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. בכך, מבקשת הצעת החוק לקבוע בחוק חזקת מסוכנות של אדם שנחשד כמי שהפר צו לפי חוק מניעת אלימות במשפחה, ללא צורך בהוכחת מסוכנתו באופן פוזיטיבי לשם קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים. 2. הסניגוריה הציבורית סבורה כי הצעת החוק אינה נחוצה, אינה מקדמת באופן ראוי ומידתי את מטרתה ועלולה להפר את האיזון הדרוש לפי חוק המעצרים בכל הנוגע לשלילת חירותו של אדם אשר עומדת לו חזקת החפות. על כן, הסניגוריה הציבורית תבקש להתנגד לקידום הצעת החוק. 3. הסניגוריה סבורה כי הכלים הקיימים כיום בחוק – לפיהם ממילא רשאי בית המשפט להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אם קיים יסוד סביר לחשש שהוא מהווה סכנה או שקיים חשש לגביו שהוא עתיד להימלט מהדין – מהווים הסדר מספק וראוי המייתר מבחינה מעשית את הצורך בהצעת החוק. 4. בהקשר זה, מדברי ההסבר להצעת החוק מצטיירת, לכאורה, תמונת מצב שגויה לפיה המצב החוקי הקיים אינו מאפשר להורות על מעצרו של אדם עד תום ההליכים במקרה של הפרת צו הגנה, וכן כי לא ניתן להביא את עובדת הפרת הצו כשיקול שניתן בגינו להורות על מעצר עד תום ההליכים. ואולם, גם בנוסחו הנוכחי, חוק המעצרים מסמיך כאמור את בתי המשפט להורות על מעצרו עד תום ההליכים של אדם בהתקיים אחת מעילות המעצר, כגון מסוכנות או שיבוש הליכי משפט, ובמסגרת זו עצם הפרת צו הגנה ממילא עשוי לשמש בנסיבות מסוימות כראיה לסכנה הנשקפת מן הנאשם או לכוונתו לשבש הליכי משפט, ואף להביא במקרים המתאימים להחלטה לעצרו עד תום ההליכים. 5. הצעת החוק מסיגה לאחור ערכים מהותיים ומושכלות ראשונים העומדים בבסיסו של חוק המעצרים ולמעשה קובעת ברירת מחדל חדשה לפיה כל אדם שהוגש נגדו כתב אישום בנסיבות של הפרת צו לפי חוק אלימות במשפחה ייעצר עד תום ההליכים, גם אם אין כל אינדיקציה אחרת בנסיבות העניין לכך שנשקפת ממנו מסוכנות כלפי אדם אחר או שהוא עתיד לשבש הליכי משפט. 6. כידוע, בשנת 1996 נחקק חוק המעצרים אשר לא נולד בחלל ריק – החוק בא לעולם על רקע ריבוי הביקורות החריפות והצטברות הנתונים המדאיגים על השימוש הנרחב מדי בסמכויות המעצר, המחסור בבקרה מספקת של בתי המשפט על הליכי מעצר ותנאי המחייה הקשים במתקני המעצר בישראל.1 מחוקקי חוק המעצרים ביקשו להתאים את דיני המעצר ותנאי המעצר בישראל לעידן החוקתי, ובמיוחד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.2 ההנחה הייתה כי החוק החדש יביא לצמצום במספר המעצרים – הן לצורך חקירה והן עד לתום ההליכים – אשר במדינה ליברלית אמורים להיות החריג ולא הכלל. בהתאם לתפיסת המחוקק, העילות המקימות חזקת מסוכנות הן מצומצמות ביותר וככלל אינן מתבססות על סעיפי עבירה ספציפיים. הצעת החוק הנוכחית, אם תתקבל, חורגת מתפיסה עקרונית זו ועלולה לפרוץ את גדריה התחומים של חזקת המסוכנות ולהרחיבה לסעיפי עבירה ספציפיים אחרים. 7. מעבר לבעייתיות העקרונית הגלומה בהצעת החוק, היא אינה מפרטת את התשתית העובדתית והאמפירית המצדיקה שינוי כה יסודי בדיני המעצרים. כך למשל, לא הובאו נתונים בדבר היקפם של מקרים בהם הופרו צווי הגנה ובתי המשפט נמנעו ממעצר עד תום הליכים של הנאשמים; האם רשויות התביעה מיצו את האפשרויות העומדות לרשותן בכל הנוגע להגשת בקשות למעצר עד תום הליכים בנסיבות אלו; האם גובשה הנחיה לתובעים ולפרקליטים הרלוונטיים שתכווין את בקשותיהם למעצר עד תום ההליכים במקרי הפרת צו הגנה; והאם ניתנו החלטות שיפוטיות השוללות את האפשרות למעצר עד תום הליכים במקרים ממין אלה. על כן, לא ברור כלל האם המדובר בתופעה רחבה דיה המצדיקה עיגונה של חזקת מסוכנות, והאם נשקלו צעדים אחרים ומידתיים יותר להשגת המטרה של הגנה על קורבנות אלימות פוטנציאליים. 8. בהקשר זה, יש לזכור כי כל מעצר עד תום ההליכים מגלם בתוכו פגיעה בזכות לחירות ובחזקת החפות. הפיכתו של מעצר עד תום ההליכים במקרים הנדונים לברירת מחדל מביאה לפגיעה מוגברת ושלא לצורך בזכות לחירות ובזכות לחפות. זאת ועוד, יש לזכור כי מעצר עד תום הליכים מתמשך לעיתים קרובות חודשים רבים, מקשה על הנאשם לנהל את הגנתו ואף עלול להיות בעל אפקט מחמיר על העונש שכן לעיתים תקופת המעצר תהיה ארוכה יותר ממשך המאסר שהיה מוטל עליו אלמלא היה עצור. אשר על כן, הסניגוריה הציבורית מבקשת להתנגד להצעת החוק וקוראת לחברי הוועדה שלא לקדמה. בכבוד רב, גיל שפירא, עו"ד מנהל תחום בכיר – חקיקה הסניגוריה הציבורית הארצית