חומר רקע

עוני בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות- קריאה לשינוי היחס בין המרכז הכלכלי והגיאוגרפי ובין הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות בישראל הוא מקור לפערים אדירים. הפערים באים לביטוי במספרים: פערים במספר הרופאים ל1,000 נפש (2.8 בדרום. 1.7 בצפון. 4.5 בתל אביב), מספר המיטות ומספר האחיות, מתנקז לפערים של 2-4 שנות חיים בין אנשי המרכז והפריפריות, לטובת הראשונים. פערי השקעה בחינוך הפורמלי (בין 28,000 ₪ לילד לשנה במועצה המשקיעה ביותר ועד לשקלים בודדים בישובי אשכול 1) מביאים לפערים אדירים בהישגים בבתי הספר ובהשכלה גבוהה (פי 2-20 בסיכוי להשגת תואר ראשון ושני בישובים חזקים, לעומת ישובים מוחלשים). פערים נוספים נרשמים בתעסוקה ובשכר. דו"ח העוני האחרון של הביטוח הלאומי מראה מגמות של העמקת פערי עוני בין הפריפריות הגיאוגרפיות, המאופינות, כאמור, בחולשה כלכלית- חברתית, ובין המרכז. תחולת העוני קפצה בדרום מ15.9% ל17.8%. תחולת העוני במחוז תל אביב ירדה ובמחוז מרכז עלתה במקצת. בשני המקרים מדובר על פחות מעשרה אחוזים. העוני בדרום כמעט כפול, ובצפון כמעט משולש. באוכלוסיות פריפריאליות מובהקות, כבדואים וערבים בכלל, אחוז מקבלי הבטחת הכנסה מעל שנתיים גבוה במיוחד. בקרב בדואים מדובר בכ- 60% ממקבלי הבטחת הכנסה, בעוד שבמגזר היהודי מדובר על כשליש. הפריפריות מהוות אתגר כפול למשפחות ופרטים עניים: מצד אחד, ההשקעה ואחוזי החינוך הדלים ותשתיות בריאות ורווחה לא מספקות, דוחפות לעוני. מצד שני, יש פער עצום בהזדמנויות ההיחלצות מעוני בין המרכז הכלכלי והגיאוגרפי ובין הפריפריות. ההמשכיות בפער הזה ומגמות הגידול בו מחדדות את העדר הפתרון המערכתי, העדר מדיניות מצמצמת פערים בין מרכז ופריפריות והעדר ייצוג וכח פוליטי משפיע מספק לפריפריות מול המרכז. תנועת הפריפריות הוקמה, כחיבור רחב בין ציבורים בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות, כדי לענות לאתגר. את התנועה מובילים אנשי ימין ושמאל, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, אנשי עיר וכפר. לתפיסתנו רק בניית כח קהילתי, אזרחי ופוליטי יכול לשנות את המשוואה המייאשת הזו. הנתונים מראים שההשקעה הממשלתית איננה מספקת מחד, ואיננה מכוונת, גם כשהיא קיימת, מאידך. דו"ח העוני שיוצג בקרוב יציג מגמה. אם לא תיראה מגמה דרמטית של צמצום עוני בפריפריות, הרי שיש צורך בשינוי עמוק במדיניות ממשלתית, שתביא לצמצום כזה בשנים הקרובות. [email protected]