חומר רקע
6/12/2016 ו' כסלו תשע"ז מספרנו: 044-99-2016-003788
תיק: שילוב בקהילה
אנשים עם מוגבלות ועוני במדינת ישראל
נייר עמדה לוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי
לקראת היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות 2016
בישראל חיים כ 1.4 מיליון אנשים עם מוגבלות, המהווים 20% מהאוכלוסייה הבוגרת . למעשה כל אדם חמישי הינו אדם עם מוגבלות.
מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות גרוע משל אנשים ללא מוגבלות, הכנסותיהם נמוכות יותר, מדווחים על תחושת עוני, מוותרים יותר על קניית מזון, ארוחה חמה, ומוטרדים יותר ממצבם הכלכלי.
מטרת מסמך זה לפרוס נתונים אודות מצב העוני בקרב אנשים עם מוגבלות, סיבותיו והשלכותיו.
כן יציע פתרונות נדרשים בתחום הדיור הציבורי ויקרא להתייחסות ממוקדת לאנשים עם מוגבלות בכל תוכנית המיועדת לצמצום פערי העוני.
כמחצית מהאנשים עם מוגבלות (50%) הינם בגיל העבודה (20-64) .
כ 33% מבין האנשים עם מוגבלות הינם קשישים ( גלאי 65+ ) ולמעשה מהווים 50% מכלל הקשישים במדינת ישראל.
רק 19% מקרב האנשים עם מוגבלות ( בגלאי העבודה )המתגוררים קהילה מקבלים קצבת נכות.
כ- 35% מבין האנשים עם מוגבלות (בגילאי העבודה) אינם עובדים ואינם מקבלים קצבת נכות.
כ 230 אלף אנשים מקבלים קצבת נכות חודשית בממוצע של 2,850 ₪ לחודש.
תעסוקה:
רק 51% מהאנשים עם מוגבלות מועסקים וזאת לעומת 79% מהאנשים ללא מוגבלות
מבין האנשים עם מוגבלות המועסקים בגילאי העבודה, 24% מועסקים במשרות חלקיות.
הכנסות יותר נמוכות:
• ההכנסה לנפש סטנדרטית במשקי בית שבהם חי אדם עם מוגבלות נמוכה ב- 25% מזו של משקי בית ללא אנשים עם מוגבלות, בגילאי העבודה.
• ההכנסה לנפש סטנדרטית במשקי בית שבהם חי אדם עם מוגבלות נמוכה ב- 32% מזו של משקי בית ללא אנשים עם מוגבלות , בגילאי 65 ומעלה.
השפעת המצב הכלכלי על חיי היום יום:
תחושת העוני: 26% מקרב אנשים עם מוגבלות בגלאי העבודה הרגישו עניים לעיתים קרובות , וזאת בהשוואה ל 11% מאנשים ללא מוגבלות בגלאי זהים.
בגילאי הזקנה- 20% מקרב אנשים עם מוגבלות הרגישו עניים, לעומת 7% ללא מוגבלות .
• שיעור האנשים אשר אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות, בקרב בני 64-20:
אנשים עם מוגבלות חמורה 24%
אנשים עם מוגבלות מתונה15%
אנשים ללא מוגבלות 8%
• שיעור האנשים אשר אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות, בקרב בני 65+
אנשים עם מוגבלות חמורה 10%
אנשים עם מוגבלות מתונה 5%
אנשים ללא מוגבלות 2%
• שיעור האנשים המוותרים על אוכל בשל בעיה כלכלית בקרב בני 64-20:
31% מבין האנשים עם מוגבלות - לעומת 14% מהאנשים ללא מוגבלות .
• בני 65+ המוותרים על אוכל בשל בעיה כלכלית :
20% מבין האנשים עם מוגבלות - לעומת 6% ללא מוגבלות.
• שיעור האנשים המוותרים על אירוח בשל בעיה כלכלית בקרב בני 64-20:
48% מבין האנשים עם מוגבלות - לעומת 22% מהאנשים ללא מוגבלות.
• בני 64-20 שנותקו משירותים כגון חשמל, טלפון או מים:
18% מבין האנשים עם מוגבלות- לעומת 8% אנשים ללא מוגבלות.
• בני 65+ המוותרים על חימום או על קירור בגלל בעיה כלכלית :
49% מבין האנשים עם מוגבלות – לעומת 29% מהאנשים ללא מוגבלות .
• בני 64-20 שוויתרו על תרופות במרשם רופא בשל קשיים כלכליים:
◦ 23% אנשים עם מוגבלות- לעומת 6% אנשים ללא מוגבלות
• בני 65+ שוויתרו על תרופות במרשם רופא בשל קשיים כלכליים:
◦ 18%אנשים עם מוגבלות - לעומת 5% אנשים ללא מוגבלות
התופעות הקשות אשר נסקרו כאן נובעות ממכלול סיבות, בין היתר: פערים במצב החינוך וההשכלה, התעסוקה, רמות שכר נמוכות יותר, קצבת נכות נמוכה שמובילה לחיים מתחת לקו העוני וההוצאות הכרוכות במוגבלות.
נבקש להציג כאן מימד נוסף ולהתמקד בתוכנית הדיור הציבור המיועדת לאנשים במצב כלכלי נמוך אולם אינה נותנת מענה מספק לכלל ציבור האנשים עם מוגבלות .
דיור ציבורי
הסיוע לדיור אשר ניתן ע"י משרד הבינוי והשיכון באמצעות הדיור ציבורי מאפשר בסיס יציב לקיום חיים עצמאים בקהילה, בסיס להשכלה גבוהה, לתעסוקה, לקיום קשרים בין-אישים, להתפתחות ולמיצוי היכולות.
אולם, הקריטריונים הקבועים כיום למימוש הזכאות לדיור הציבורי מדירים ללא מתכוון אוכלוסייה גדולה של אנשים עם מוגבלות מזכאותה למימוש הדיור הציבור ולמימוש החיים בקהילה.
הקריטריונים המזכים לדיור הציבורי הנותנים עדיפות לבעלי משפחה אינם מאפשרים ל 60% מכלל האנשים עם המוגבלות (אשר עומדים בתנאי הסף של 75% נכות) לממש זכאותם זו. עפ"י נתוני הביטוח הלאומי והלמ"ס כ- 59% מקרב מקבלי קצבת נכות הינם בודדים, (נתון זה גבוה עוד יותר בקרב אנשים עם מוגבלות נפשית- 66%) וזאת לעומת כ- 35% בקרב האוכלוסייה ללא מוגבלות.
כלומר, מרבית האנשים עם מוגבלות הינם בודדים, ובשל כך אינם זכאים לדיור הציבורי.
יש לציין שמכלל זה הוחרגו אנשים עם מוגבלות "הרתוקים לכיסאות גלגלים" (כהגדרת משרד השיכון) , אשר זכאים לדיור ציבורי. לעומתם, אנשים עם מוגבלות פיזית אחרת, עיוורים, אוטיסטים, אנשים עם מוגבלות נפשית ועוד אינם זכאים.
יתרה מכך, העדר זכות זו לדיור הציבורי משפיעה על הדרתם של אנשים עם מוגבלות מתוכניות סיוע נוספות של משרד השיכון כדוגמת שכר דירה מוגדל הניתן לממתינים לדיור הציבורי.
עפ"י הקריטריונים של משרד השיכון אדם שמוכר כ"נכה" וזכאי לסיוע בשכר דירה בגובה של 770 ₪ לחודש (ובישובים קטנים 490-540ש"ח לחודש) ולעומתו אדם שהוכר כזכאי לדיור ציבורי וממתין בתור יקבל סיוע לשכר דירה גבוה הרבה יותר, בגבוה של 1,644 ₪ לחודש, ועד 3,100 ₪ בחודש.
המלצות
1. התייחסות ממוקדת אל אנשים עם מוגבלות בכל תוכנית המיועדת לפתרון בעיית העוני בישראל.
2. העסקת אנשים עם מוגבלות כעובדים בשוק החופשי השווים לכל אדם.
3. הרחבת תוכניות הסיוע בדיור גם עבור בודדים עם מוגבלות.
4. שינוי מבנה קיצבאות הנכות בהכוונה ליציאה מהעוני.
נתונים אלו מסתמכים על נתוני המוסד לביטוח הלאומי (2016), נתוני סקר הלמ"ס (2013, 2015) .
לפירוט והרחבה ניתן לקרוא בדוח נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות 2015.