חומר רקע

לא משאירים ילד נכה מאחור הצעה למודל עבודה משופר בחינוך המיוחד לאוטיסטים © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי אוגוסט 2016 תוכן הדברים תקציר מנהלים רקע-נתונים לגבי אוטיזם הבעיה: חינוך לא מספק לאוטיסטים-רע לילדים, יקר למדינה הצעת פתרון מבחינה חינוכית-הומאנית הצעת פתרון מבחינה כלכלית סיכום והמלצות לפעולה © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי תקציר מנהלים בישראל חיים כיום (2016) כ-12,000 אוטיסטים. זה גידול של כמעט פי 10 לעומת כמות האוטיסטים שחיו בישראל לפני 12 שנה (2004). משרד הרווחה מדווח על גידול שנתי של כ-15% בכמות האנשים המוכרים בשירות לאדם עם אוטיזם. אם מגמה זו תימשך, יחיו בישראל בעוד עשר שנים (2026) כ-50,000 אוטיסטים. מסלול החינוך המיוחד בישראל, בו לומדים ילדים בתפקודים בינוניים ונמוכים, עוסק בהכלת הילדים האוטיסטים אבל לא בקידומם. חינוך זה, למרות המשאבים המושקעים בו, מבטיח שהילד האוטיסט יגיע מבית הספר לחינוך מיוחד ישר להוסטל ("בית לחיים"). הוא לעד יהיה תלוי בשירותי הרווחה והסיעוד וגם לא יתרום לכלכלת המדינה, מכיוון שבמקרה הטוב הוא יועסק בעבודות זעירות ושגרתיות בתעסוקה מוגנת העולה למדינה במשאבים רבים. ולכן נדרש מהלך משנה מסלול (שובר שוויון)! בדו"ח זה מוצע פתרון חינוכי-הומאני ופתרון כלכלי: במערכת החינוך המיוחד תפתחנה מסגרות העובדות בגישה ההתנהגותית ( מודל מבוסס מחקר ואשר פועל במדינות מערביות כגון ארצות הברית). להורים שמעוניינים במודל זה, יתאפשר לקבל אותו בתוך מסגרת החינוך המיוחד. הורים שאינם מעוניינים במודל זה, ימשיכו לקבל את השירותים הקיימים, או שירותים אחרים. היקף סל שעות הטיפול הנוסף יעמוד על 2500 שקל לילד לחודש, מכניסת הילד למערכת החינוך המיוחד (גיל 3) ועד תום הלימודים (גיל 21). זה יאפשר, במודל העבודה בטיפול ההתנהגותי ABA, תוספת כוח אדם משמעותית שתעניק לילד טיפולים לימודיים פרטניים ותקדם אותו לעבר עתיד עצמאי ותורם יותר. תוספת זו צפויה גם לחסוך למדינה מיליוני שקלים בעתיד, בעלויות סיעוד ורווחה. אין צורך ב"המצאת הגלגל" מחדש: מודל העבודה המוצע מתקיים כבר בחו"ל ואף במסגרות חינוך מיוחד מסוימות בישראל. לכן יש להרחיב את מסגרות הלימוד המאפשרות קבלת טיפול זה. על המדינה למסד ולממן את מודל העבודה הזה. לאור המלצות אלו, נדרש דיון ותכנון מחודש של מערך החינוך המיוחד בישראל. אם לא יינקטו צעדים לפי ההמלצות בדו"ח זה, הדבר עלול להוביל לאסון חברתי של ממש: בעוד שנים לא רבות, יהיו בישראל מאות הוסטלים ("בתים לחיים") ובהם יגורו אלפי אוטיסטים תלויי-סיעוד, ואשר לא יתרמו דבר לכלכלת המדינה. זה פתרון רע להם ויקר מאוד למדינה. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי לגבי מחברי המסמך: מסמך זה חובר בחודש אוגוסט 2016 ע"י עופר זאבי, אבא לתאומות אוטיסטיות בנות 17 ומנהל "מרכז שי" – המרכז ללימוד וליישום ABA (טיפול התנהגותי). עופר הוא גם חבר ועד ההורים בבית הספר לחינוך מיוחד "אבן חן" בראש העין, בית ספר בו מופעל מודל העבודה בטיפול ההתנהגותי ABA. מספר הטלפון של עופר: 0545-771731. קרא והעיר לגבי מסמך זה: נחום בלס. נחום בלס חוקר את תחום החינוך מזה 45 שנה, ומשמש חוקר בכיר במרכז טאוב כבר 25 שנה. בעבר מילא נחום תפקידים שונים כגון עוזר מנהל שר החינוך, מנהל לשכת המדען הראשי במשרד החינוך, מנהל המחלקה לתכנון חברתי ומנהל המכון לפיתוח מבני חינוך ורווחה. מאז 1989 הוא משמש חוקר עצמאי. נחום ריכז והיה שותף לפרויקטים שונים: תכנון החינוך לשנות השמונים, היערכות לקליטת גל העלייה מרוסיה, תכנון יום לימודים ארוך, ועדת שושני לתקצוב החינוך היסודי ושתי ועדות משנה בכוח המשימה הלאומי למערכת החינוך. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי רקע-נתונים לגבי אוטיזם וחינוך אוטיסטים בישראל לפי נתוני 2016, במשרד הרווחה מוכרים 12 אלף איש הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי בישראל. נתונים נוספים המוזכרים באתר משרד הרווחה בהקשר של אוטיסטים הם: • מידי שנה חל גידול בכ-15% במספר המוכרים במשרד הרווחה • כ-75% מהאוטיסטים המוכרים במשרד הרווחה הם צעירים עד גיל 21 על הגידול המשמעותי בכמות האוטיסטים בישראל, ניתן ללמוד מהטבלה הבאה: כלומר, ב-12 השנים האחרונות חל גידול של כמעט פי 10 בכמות כלל האוטיסטים (בתפקוד גבוה, בינוני או נמוך) המדווחים בישראל (רשומים במשרד הרווחה). בין הסיבות לגידול בכמות האוטיסטים בישראל, ניתן לציין לפחות שתי סיבות טכניות: -יכולות האבחון והדיוק באבחון של אוטיסטים השתפרו מאוד בשנות ה-2000. -השיפור בדיווחים לגבי אוטיזם במגזרים החרדי והערבי בשנות ה-2000. מעבר לשתי סיבות טכניות אלו, נותרה עדיין התעלומה הבלתי פתורה של "מה גורם לאוטיזם?". ממון רב מושקע בעולם המחקר בניסיון לפענח את התשובה לשאלה זו, אך המחקר טרם הניב תוצאות של ממש. אם תימשך מגמה זו של גידול באוטיזם בישראל, לפי השיעור הנוכחי של 15% בשנה, הרי שבעוד עשר שנים (2026) יחיו בישראל 50,000 אוטיסטים. אבל, גם אם מספר האוטיסטים יעמוד על 30,000 או 40,000 בעוד עשור, מדובר בכמות אוכלוסייה שלא ניתן יותר להתעלם ממנה ומצרכיה. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי ג. הבעיה: חינוך לא מספק לאוטיסטים-רע לילדים, יקר למדינה הנה ארבע התחנות הצפויות בחייו, נכון להיום, של ילד אוטיסט (בתפקודים בינוניים ונמוכים; לגבי התפקודים הגבוהים-התמונה שונה), בישראל: גיל שנה וחצי-מאובחן כאוטיסט. (הערה: יש ילדים שמאובחנים בגילאים מאוחרים יותר). גיל שלוש-נכנס לגן מיוחד (גן תקשורתי בחינוך המיוחד). גיל שש (לפעמים שבע)-מתחיל ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד. גיל 21 ואילך-מסיים את בית הספר ועובר לגור ב"בית לחיים" (הוסטל). מועסק במפעל לעבודות זעירות, במקרה הטוב. ונשאלת השאלה: האם זו גזירת גורל שזה יהיה המסלול הצפוי של ילד אוטיסט (בתפקוד בינוני\נמוך) בישראל? או שיש גם פתרונות אחרים, משני-מסלול, שהמדינה יכולה לדאוג להם, ולהפוך את הבוגר האוטיסט לאדם שמתפקד הרבה יותר טוב ותורם הרבה יותר לעצמו ולחברה? ********************************** בישראל של 2016 קיים פער ניכר בין הרצוי למצוי בכל מה שקשור להשקעה בילדים בעלי צרכים מיוחדים. במדינות מערביות מתקדמות, כגון ארה"ב וקנדה, קיימת האמירה ש"לא משאירים ילד נכה מאחור". אמירה זו מגובה בתקציבים משמעותיים ובתכנית פעולה ברורה בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה. מודל מערבי זה מזמין בחינה של דרכי הפעולה בתחום גם בישראל. מבנה החינוך המיוחד הנוכחי לא השתנה מזה שנים רבות. לפי משרד החינוך , כנראה שהמודל עובד , ולכן אין סיבה לשנות אותו באופן משמעותי. אבל, קיימת בעיה מרכזית אחת במודל העבודה הנוכחי: מודל החינוך המיוחד עסוק בהכלת הילדים האוטיסטים אבל לא בקידומם! הילדים האוטיסטים זקוקים לשעות רבות של עבודה פרטנית על מנת שיתקדמו (זו הנחה מבוססת-מחקר; המחקרים הרלבנטיים מוצגים בהמשך דו"ח זה), אבל דבר זה לא מתקיים עדיין בחינוך המיוחד. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי ישנן חמש בעיות מרכזיות במודל החינוך המיוחד הנוכחי: -יש רק מחנכת וסייעת בכיתה\גן של 8 ילדים על הרצף האוטיסטי (מחסור משמעותי בכוח אדם). כמות כוח אדם זו אינה מאפשרת עבודה פרטנית עם כל תלמיד לאורך היום. -מיעוט שעות טיפוליות פרא-רפואיות (תלמיד אוטיסט מקבל רק שעתיים של טיפולים פרא-רפואיים בשבוע, מתוך 45 שעות בהן הוא שוהה במסגרת החינוכית). -אין שילוב של גישות טיפול מודרניות (כגון ABA, אבל לא רק). -יש טיפול מצומצם בפתרון בעיות התנהגות של הילד האוטיסט. -יש היצמדות רבת שנים למודל האקלקטי-רגשי, שאינו מקדם ואינו מדיד. שורה תחתונה: במסגרת החינוך המיוחד הנוכחית, יש הכלה של הילד האוטיסט במקום עיסוק בקידומו. מסלול חינוך זה, שאינו מקדם את הילד, מבטיח שהילד יגיע מבית הספר לחינוך מיוחד ישר להוסטל ("בית לחיים"). הוא לעד יהיה תלוי בשירותי הרווחה והסיעוד וגם לא יתרום לכלכלת המדינה, מכיוון שבמקרה הטוב הוא יועסק בעבודות זעירות. אם לא יחול שינוי בתכנון ובתקצוב מסגרת החינוך המיוחד, הילדים האוטיסטים לא יזכו להזדמנות אמיתית לשפר את תפקודיהם ולהפוך לעצמאיים יותר ותורמים יותר לחברה בעתיד. נדרשת חשיבה ופעולה מחודשת לגבי מודל החינוך המיוחד!! ******************************* דבר נוסף: המצב הנוכחי גרם ליצירת שוק פרטי גדול, בו הורים לילדים אוטיסטים רוכשים שירותי טיפולי ABA בכספם. זהו בפועל שוק חינוך אלטרנטיבי, שבו מוציאה כל משפחה כ-5000 שקל לחודש לפחות, ורוכשת שעתיים טיפוליות ליום, חמש פעמים בשבוע (בדרך כלל בשעות אחה"צ). העלות הזאת נגרמת עקב רצון הורים רבים לילדים אוטיסטים להעניק לילדם שירותי טיפול התנהגותי, דבר שאינו ניתן במסגרת מרבית מסגרות החינוך המיוחד בישראל. מדובר בהוצאה כספית כבדה (בלתי נסבלת, לרוב) שפוגעת במשפחות רבות, ואשר אינה מתאפשרת אצל משפחות אחרות שידן לא משגת לעמוד בסכומים אלו. זו התמודדות קשה נוספת למשפחות שממילא כבר קשה להן. נייר עמדה זה ממליץ להעביר את האחריות, החינוכית והכלכלית, למדינה, ובכך גם לשפר את חינוך הילדים האוטיסטים וגם להפסיק את עולם השיקום הפרטי. הערה: כאבא לתאומות אוטיסטיות שהשקיע שש שנים בתכנית ביתית כפולה של ABA, אני מנסה "לחסוך את התענוג" הזה מהורים אחרים. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי ד.הצעת פתרון מבחינה חינוכית-הומאנית מחקרים רבים מוכיחים כי ילד אוטיסט שהפערים התפקודיים שלו מהנורמה רחבים ביותר, זקוק לשעות טיפול רבות ביותר על מנת להשלים את אותם פערים. מחקר מפורסם של ד"ר אייבר לובאס מאוניברסיטת UCLA בשנת 1987 קבע כי כמות משמעותית של שעות טיפול בשבוע, לאורך זמן, הביאה להתקדמות משמעותית בתפקודיהם של ילדים אוטיסטים, בהשוואה לילדים אוטיסטים אחרים שקיבלו פחות שעות טיפול או לא טופלו כלל. ילדים אוטיסטים זקוקים לשעות טיפול פרטניות רבות, על מנת שיוכלו לתרגל את מכלול כישורי החיים והמיומנויות התפקודיות הרבות. בשל פגיעת האוטיזם בהם, הם זקוקים לזמן עבודה וטיפול רב יותר בהשוואה לזמן הלימוד לו זקוק ילד רגיל. בהינתן להם מערך טיפולי רחב, הן בהיקף שעות הטיפול והן באיכות הטיפול, אנו מעניקים להם הזדמנות להתקדם משמעותית בכל התפקודים. אחד הטיפולים המובילים הוא טיפול המבוסס על עקרונות הגישה ההתנהגותית (ABA). הטיפול בנוי באופן מדוקדק המסייע לאוטיסט להתגבר על הקשיים המפריעים לו ללמוד, והוא מתקיים באופן פרטני (אחד-על-אחד) ובהנחייה שוטפת של מנתח התנהגות. יש רצף מחקרי עקבי המראה שטיפול התנהגותי משמעותי משפר באופן דרמטי את תפקודי הילד. פרט למחקר פורץ הדרך של ד"ר אייבר לובאס (1987), שקבע את הנתון הזה, נערכו מחקרים נוספים שהניבו תוצאות דומות (מק'אקין, 1993, וקבוצת החוקרים אלדביק, אייקנסט, ג'אר וסמית, 2006). חוקר אחר בשם דוסון פרסם מאמר בשנת 2008 ובו סיכם כי שילוב של אבחון מוקדם של הילד ביחד עם התערבות טיפולית התנהגותית, מראה הבטחה גדולה בכל מה שקשור אפילו למניעת אוטיזם בשלב בוגר יותר. לפחות שבעה ארגונים מובילים בארצות הברית תומכים בטיפול ההתנהגותי כגישת הטיפול המועדפת בילדים עם אוטיזם (הרופא הכללי הראשי של ארצות הברית; מחלקת הבריאות של מדינת ניו יורק; המשרד לשירותים לנכים של מדינת מיין; המוסד הלאומי לבריאות הנפש; המוסד הלאומי לבריאות הילד; המועצה הלאומית והאגודה למדע בטיפול אוטיזם). גושפנקא לגישת העבודה המבוססת על ההתערבות ההתנהגותית ניתנה גם מארגון הבריאות העולמי שפרסם דו"ח בעניין ב-1996. הדו"ח קבע כי עבודה אינטנסיבית בגישה המבוססת על ההתערבות ההתנהגותית נחשבת ליעילה ותורמת רבות להפחתת אפקט האוטיזם על ילדים. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי דו"ח מצב מעודכן של ארגון הבריאות העולמי, מינואר 2016, מופיע בלינק הזה: http://www.who.int/mediacentre/factsheets/autism-spectrum-disorders/en/ שם מופיעה הפיסקה הבאה: "Evidence-based psychosocial interventions, such as behavioral treatment, can reduce difficulties in communication and social behavior, with a positive impact on wellbeing and quality of life". "טיפול התנהגותי", המושג המוזכר בפיסקה זו, הוא ה-ABA. לפי המלצה זו, יש לאמץ מודל טיפול התנהגותי המגדיל את כמות כוח האדם בכיתת התקשורת ממצב של 2 על 8 ילדים (גננת וסייעת בגן או מורה וסייעת בכיתה) למודל של 6-8 אנשי צוות בכיתה. כוח האדם הנוסף יכלול מנתחת התנהגות, רכזת ו-4 בנות שירות לאומי. כוח אדם רב יותר יאפשר את מימוש תכניות העבודה עם כל ילד ויאפשר לילדים להתקדם. כך תתחיל המערכת לקדם את הילדים, במקום להסתפק רק בהכלתם. השילוב של כמות (כוח אדם מוגדל) ואיכות (טיפולים פרטניים לפי התכנים שהילד צריך ללמוד) יאפשרו למידה של ממש ויגדילו את הסיכוי שתפקודיו של הילד ישתפרו משמעותית. פעולה שכזו, בגילאי החינוך 21-3, תאפשר לאוטיסטים רצף לימודי-טיפולי משמעותי. במידה ויש הורים שלא יהיו מעוניינים במודל ה-ABA, יש לאפשר להם להמשיך ולקבל את המודל הקיים או לאפשר הכנסת מודלים אחרים של עבודה. הסל הטיפולי החודשי יתוקצב ב-2500 שקל, סכום השווה לגודל קצבת הילד הנכה המוענקת מהביטוח הלאומי. פירוט התקציב מופיע בהמשך מסמך זה. מודל העבודה ב-ABA יאפשר פתרון של בעיה מרכזית נוספת, והיא בתחום העבודה המקצועית של הצוות הפרא-רפואי. תחומי האחריות של קלינאיות התקשורת והמרפאות בעיסוק יעבור שינוי. בחצי השעה השבועית שיש להן לעבודה עם כל ילד בגן\בכיתה, יעניקו אותם אנשי מקצוע הכוונה לצוות בכיתה בהקשר של תחומי המומחיות שלהן. הדרכות אלו יאפשרו לצוות לתרגל עם הילדים את אותם תרגילים על בסיס יומיומי. לדוגמה, תחום הגרפו-מוטוריקה (אחד מתחומי האחריות של מרפאה בעיסוק, בדרך כלל) או תחום הרחבת השפה (באחריות קלינאיות תקשורת) יתורגלו על בסיס יומי בידי המטפלים האישיים של כל ילד, מה שמבטיח התקדמות כתוצאה מאותו אימון יומי. זהו פתרון יעיל בהרבה ממודל העבודה הקיים היום. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי לסיכום, כך נראית טבלת ההשוואה בין שני המודלים בחינוך המיוחד: © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי ה.הצעת פתרון מבחינה כלכלית מחקרים עדכניים מראים שהשקעה משמעותית בטיפולים בגילאים הצעירים, לא רק מקדמת את הילדים באופן משמעותי אלא גם עשויה לחסוך כסף רב לחברה בעתיד. במקום שהבגיר יהיה תלוי בשירותי סיעוד של המדינה ולא יתרום לכלכלה, הרי שטיפול משמעותי בגילאים הצעירים עשוי לקדם את הילד באופן כזה שיאפשר לו בעתיד הרחוק יותר להשתלב בשוק העבודה ולתרום לכלכלה; וכמובן, ככל שהוא עצמאי יותר, התלות שלו בשירותי הרווחה והסיעוד במדינה פוחתים, מה שמביא לחיסכון במשאבים שהמדינה צריכה להשקיע בו כבגיר. מחקר ממדינת טקסס (חסון, האריס ונילי; 2007) הראה, במישור הכלכלי נטו, שאחרי שלוש שנים של טיפול התנהגותי רב שעות, המדינה יכולה לחסוך 84,300$ בעלויות חינוך מיוחד עתידיות לילד. ביחד עם החיסכון העתידי למשפחה, מדובר בחיסכון כולל של 208,500$. את עלויות העבודה באותן שלוש שנים, קובע המחקר, ניתן להחזיר תוך 5 השנים הבאות. מחקר אחר (גאנז; 2007) בדק את העלויות לחברה בארצות הברית לגבי ילדים אוטיסטים שלא מקבלים טיפול אינטנסיבי בגילאים הצעירים, וכתוצאה מכך לא הופכים לאנשים רגילים בקהילה. חישוב העלויות מורכב מסך ההוצאות הרפואיות של המדינה לאורך חייו של האוטיסט וגם משכר עבודה אבוד, כי ברוב המקרים אותם אוטיסטים, שלא זכו לטיפול אינטנסיבי, אינם מועסקים. הנתונים שהמחקר מצא הם שההוצאה של מדינה על אוטיסט לאורך כל חייו היא 3.2$ מיליון דולר בממוצע וגם שהוצאות אלו (מגורים בהוסטל\השגחה מתמדת של מבוגר וכל ההוצאות הנלוות) גבוה פי 5 (!!) מ-3 ההוצאות הבאות: חינוך מיוחד, תכנית של טיפול התנהגותי ועזרה בבית. הנה ציטוט מהמסקנות מהמחקר של גאנז: "The lifetime per capita incremental societal cost of autism is $3.2 million. Lost productivity and adult care are the largest components of costs. The distribution of costs over the life span varies by cost category. Although autism is typically thought of as a disorder of childhood, its costs can be felt well into adulthood. Adult care, which has the largest lifetime cost of all direct costs, is typically more than 5 times larger than the next 3 largest costs, which include care incurred during childhood (behavioral therapies, child/respite care, and special education). Alemayehu and Warner49 reported that the typical American spends about $317 000 over his or her lifetime in direct medical costs, incurring 60% of those costs after age 65 years. In contrast, people with autism incur about $306 000 in incremental direct medical costs, implying that people with autism spend twice as much as the typical American over their lifetimes and spend 60% of those incremental direct medical costs after age 21 years". הערה: אין בידי מחקרים רבים נוספים בתחום החיסכון הכלכלי לחברה, אבל ניתן להניח ששיפור בתפקודי האוטיסטים יובילו חלק מהם להתנהלות עצמאית בעתיד ואילו חלק אחר ישפר את תפקודיו אבל עדיין יהיה תלוי בשירותי הסיעוד במדינה. פרט לנתונים הכלכליים האלו, לא צריך לשכוח שמדובר גם בעמדה הומאנית של מדינה כלפי האזרחים שלה, והיכולת שלה להבין ולקבוע מדיניות חברתית מקיפה שמנסה לקרב את האוכלוסיות המיוחדות לאוכלוסיות הרגילות. מוסדות חינוך רבים בעולם כבר אימצו מודל זה: http://rsaffran.tripod.com/schools.html. לאור המחקרים והנתונים הנ"ל, מסתבר שתכנון לפי המודל הזה הוא גם הומאני וגם עשוי לחסוך כסף רב לחברה, בטווח הארוך. מדינה שנוקטת בגישה פרואקטיבית ומתפעלת מערך טיפולי איכותי ומרובה שעות בשנות הילדות והנערות של האוטיסט, תדאג לקידומו האישי וגם תחסוך ממון ומשאבים מרובים לחברה כשאותם אוטיסטים יהפכו לבגירים. על בסיס הנתונים הנ"ל, מה שנדרש מהמדינה הוא הכנת תכנית פעולה מפורטת שעיקרה בניית מערך טיפולי משקם עבור כל אוטיסט מרגע שהוא מאובחן. מכיוון שמרבית האבחונים מתרחשים בסביבות גיל שנה וחצי (לא ניתן כמעט לאבחן לפני גיל זה), הרי, כפי שקורה בארצות הברית, נדרשת הקמת מערכת טיפולית, באחריות ובמימון המדינה, של הענקת טיפולים אינטנסיביים בין גיל שנה וחצי לגיל שלוש. בארצות הברית קיימים "מרכזים לאבחון מוקדם" (EARLY INTERVENTION CENTERS), שבהם גם מאבחנים את הילדים וגם מטפלים בהם באופן אינטנסיבי, מתוך הבנה שאבחון וטיפול מוקדם הם המפתחות להתפתחות טובה יותר של הילדים. זאת בגיל של טרום גן. בארה"ב, מגיל הגן ולאורך שנות בית הספר, הסל הטיפולי "הולך" עם הילד למסגרת. בישראל נדרש שינוי משמעותי בהיערכות להמשך מתן הטיפולים לילדים האוטיסטים. בניית מערך זה מצריכה מספר שינויים משמעותיים, תקציביים וארגוניים. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי ההשקעה הנדרשת, בפריסה ל-18 שנה (גיל 3 עד גיל 21 בחינוך המיוחד) היא של 540,000 שקל לילד. זה לפי ערכי הכסף ב-2016. פירוט: בסכום הזה ניתן לרכוש, לכל גן או כיתה, שירותי מנתחת התנהגות, רכזת ו-4 בנות שירות לאומי. ביחד עם הגננת\המורה והסייעת, ניתן לאפשר מצב שכל תלמיד במסגרת נעזר באיש צוות. להורים שלא יהיו מעוניינים בטיפול התנהגותי מקיף, ניתן להרכיב תכנית טיפולים מתוגברת אחרת באותו היקף כספי (2500 שקל לחודש). הדבר הזה מאפשר עבודה פרטנית יותר עם כל תלמיד וקידומו, ולא רק הכלתו. עבודה פרטנית רבת-שעות, לאורך 18 שנה בחינוך המיוחד, תשפר מאוד את יכולותיו של האוטיסט ותגדיל את הסיכוי שלו לצמוח לחיים עצמאיים יותר, אשר תלויים פחות בחסדי שירותי הרווחה של המדינה. החיסכון למדינה בטווח הרחוק יהיה משמעותי (הסכומים לפי ערכים של 2016): © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי הסבר: המדינה משלמת למפעיל הוסטל (בית לחיים) 12,000 שקל בחודש עבור כל הוצאותיו של החוסה. עלות זאת, בתקופת זמן משוערת של 30 שנה (גיל 21 עד 51) תעלה למדינה, בערכים של היום, סכום של 4,320,000 שקל. עלות זאת אינה כוללת הוצאות רפואיות נוספות, את העלות העצומה שכרוכה בבניית הבתים לחיים וזיוודם, וכמובן את שכר העבודה האבוד, שהרי אוטיסט בוגר (בתפקוד בינוני-נמוך) אינו מועסק, או שמועסק בעבודות זעירות שאינן תורמות כלל למשק. לחילופין, אם המדינה תשקיע רק 2,500 שקל בחודש בתוספת לסל החינוכי (מודל ה-ABA שפורט כאן למעלה ומודלים נוספים), אזי בהשקעה מצטברת של חצי מיליון שקל, בפריסה ל-18 שנה, עשויה המדינה לחסוך חלק מ-, או אף למעלה מ- 4 מיליון שקל לכל אוטיסט בגיר!! קידום משמעותי של האוטיסט בזמן הימצאותו במערכת החינוך המיוחד, עשוי לקרב אותו לתפקוד עצמאי ותורם יותר בחברה, ולחסוך את התלות שלו בהימצאות במסגרת של "בית לחיים". חלק מהאוטיסטים בתפקוד בינוני-נמוך עשויים לשפר את מצבם באופן שיצטרכו לצרוך פחות מהשירותים הסיעודיים של המדינה. זה פתרון שהוא גם הומאני, וגם עשוי לחסוך כסף רב לחברה\למדינה. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי למען ההמחשה, הנה פירוט השירותים שניתן לרכוש במודל הטיפול ההתנהגותי בעבור 2500 שקל לחודש, לפי 7 תלמידים בכיתה או 17,500 שקל לכיתה בסך הכל: הערות: -מודל זה נשען על התקצוב שכבר מתקיים בבית הספר "אבן חן" בראש העין, בית ספר לחינוך מיוחד הפועל בגישת ה-ABA מזה מספר שנים. -במידה ויש 8 תלמידים בכיתה, הסכום החודשי הכולל שמשולם עולה ל-20,000 שקל. צריך להוסיף שעתיים למנתחת ההתנהגות ושעתיים לרכזת, אולם אין שינוי בכמות ובשעות בנות השירות. זה עדיין מתאזן כלכלית. -הטבלה כאן מציגה מודל עבודה מלא. לעיתים מגיעות רק 3 בנות שירות לכיתה, ואז יש חיסכון כספי של 2475 שקל לחודש. עלויות בנות השירות הלאומי הן לפי תעריפי השירות הלאומי וכוללים שכר ומגורים עבור כל בת שירות בקרבת מקום לבית הספר. -הפעילות הכספית מנוהלת דרך ועד ההורים ובשיתוף עם עמותת אלו"ט. -ההכשרות לתפקידי המטפלות בגישת ה-ABA מבוצעות ע"י מנתחות ההתנהגות בתוך המסגרת החינוכית. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי סיכום והמלצות לפעולה מערכת החינוך המיוחד נדרשת לחשיבה והיערכות מחודשת בכל מה שקשור למודל העבודה והלימוד של ילדים אוטיסטים. מודל העבודה הנוכחי, למרות כל המאמצים והתקציבים המושקעים בו, מבטיח בעיקר הכלה של הילדים אבל לא את קידומם. אם מצב זה לא ישתנה, יהיו פרוסים בישראל מאות הוסטלים (בתים לחיים) ובהם אלפי אוטיסטים שתלויים לעד בשירותי הסיעוד של המדינה, ואשר אין ביכולתם לתרום לכלכלת המדינה ולהשתלב בחברה. יש לאמץ מודל עבודה בגישת ה-ABA, שהוא מבוסס מחקר ומבטיח שהתמדה בו, לכל אורך שנותיו של הילד האוטיסט במערכת החינוך (גילאים 21-3), יפחית את אפקט האוטיזם באותו ילד. ואז יש סיכוי שאותו בגיר אוטיסט ישתלב בחברה, יתרום לשוק העבודה באופן ממשי, יממש את עצמו באופן המיטבי ויחסוך עלויות רבות לחברה. המלצות לפעולה משרד החינוך יאפשר את יישום מודל ה-ABA בגני תקשורת ובתי ספר לחינוך מיוחד לאוטיסטים נוספים. בשלב ראשון , והחל משנת הלימודים תשע"ח, יפעלו מסגרות אלו בשיתוף עם ההורים ובהסכמתם. המימון יגיע מכספי ההורים המעוניינים בכך, בסכום חודשי שווה ערך לקצבת ילד נכה מביטוח לאומי (2500 שקל). זאת עד להסדרת מודל העבודה החדש במימון מלא של משרד החינוך. הדרישה היא לפתיחת לפחות 5 בי"ס נוספים, כולל בצפון ובדרום, שיפעלו במודל ההתנהגותי (בתי ספר קיימים, עליהם "יולבש" המודל ההתנהגותי, בהסכמת ההורים כמובן). משרד החינוך יבחן את ההשלכות השונות הכרוכות במעבר למיסוד ולמימון של מסגרות חינוך מיוחד נוספות, במודל העבודה הפרטני בכלל ובמודל העבודה ב- ABA בפרט. מומלץ להקים גוף בודק\מנהלת לטובת העניין. משרד החינוך יקיים סיורים לימודיים בארץ ובחו"ל, על מנת ללמוד טוב יותר את מודל העבודה הפרטני המוצע, בין אם בגישת ה-ABA או בגישות אחרות. משרד החינוך יבצע הערכה כלכלית שתתקצב את סל הטיפול המעודכן ואת חישוב שעות העבודה של כל אנשי הצוות המתווספים למודל הקיים. משרד החינוך יבדוק את המשמעויות החינוכיות והתקציביות לגבי המסגרות בהן לא יתקיים מודל לימודי בגישת ה-ABA. כלומר, קיום מודל אחר בעלות של 2500 שקל לתלמיד. כל זאת על מנת לאפשר להורים בחירה במודל החינוכי המתאים להם. © כל הזכויות שמורות לעופר זאבי שנה סך האוטיסטים המדווחים בישראל 2004 1325 2009 6000 2012 7800 2016 12,000 מסגרות ABA מסגרות חינוך מיוחד ללא ABA (מודל נוכחי) כוח אדם מתוקצב ע"י משרד החינוך (זהה בשני המודלים) מורה וסייעת מורה וסייעת בנוסף: מנתח התנהגות, רכזת ומטפלת לכל ילד יש אין טיפולים פרטניים של 2-3 שעות ABA יומיות בממוצע + פעילויות לימודיות רבות נוספות בחשיבה התנהגותית יש אין טיפול משמעותי בקשיי התנהגות (בהנחיית מנתח התנהגות) יש אין עבודה עם הילד על בסיס יומי בטיפולים הפרא-רפואיים יש אין גיבוי בכוח האדם במידה ומי מאנשי הצוות בחופש\חולה קיים במידה רבה מצומצם ביותר לאור מיעוט כוח האדם בכיתה חישוב עלות-תועלת להורים בנוגע לקבלת טיפולים כמות שעות הטיפול החודשיות רבה ועלותן היחסית נמוכה בהשוואה לעלות אותם טיפולים בשוק הפרטי אין טיפולים וההורים משתמשים בקצבה החודשית לרכישת טיפולים אחר הצהריים בשוק הפרטי (יקרים בהרבה ובכמות קטנה) תוספת חודשית לילד בחינוך המיוחד עלות תוספת שנתית לילד חישוב תוספת שנתית לילד כפול 18 שנה במערכת החינוך (גילאים 3-21) 2500 שקל 30,000 שקל 540,000 שקל תשלום המדינה כיום למפעילי "בתים לחיים" תוספת מוצעת בדו"ח זה להגדלת משאבי החינוך חודשי פר אוטיסט 12,000 שקל חודשי פר אוטיסט 2,500 שקל שנתי פר אוטיסט 144,000 שקל שנתי פר אוטיסט 30,000 שקל סך לפי תוחלת מגורים משוערת של 30 שנה (גילאי 21-51) 4,320,000 שקל סך לפי השקעה בשנות החינוך של האוטיסט בחינוך המיוחד (3-21) 540,000 שקל תפקידים בכיתה שעות שבועיות שעות חודשיות עלות שעה ממוצעת עלות חודשית כוללת (+ נסיעות ולפי 4.2 שבועות) מנתחת התנהגות 14 (שעתיים לכל ילד) 59 90 שקל 5310 + 300 שקל נסיעות רכזת ABA 14 (שעתיים לכל ילד) 59 40 שקל 2360 4 בנות שירות לאומי 40 שעות שבועיות לכל אחת 168 שעות לכל אחת 2475 שקל לכל בת שירות 9900 סה"כ: 17,870