חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט 26 בדצמבר 2016
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה כ"ו בכסלו התשע"ז
הצעת חוק לתיקון חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 76) (סמכות בית המשפט שלערעור)
מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 28.12.16 – הכנה לקריאה שנייה
סעיף 213 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי לבית המשפט שלערעור יש את הסמכות, בין היתר, לקבל את הערעור, ולשנות את פסק הדין של הערכאה הקודמת, ליתן אחר במקומו, או להחזיר את המשפט לערכאה הנמוכה עם הוראות.
בפסק דין בעניין גנני (רע"פ 6374/08, ניתן ביום 6.2.2012), קבע בית המשפט העליון כי ערכאת הערעור אינה מוסמכת להטיל על נאשם עונש של מאסר בפועל (שכולל גם באסר בעבודת שירות) אם הערכאה הדיונית הטילה צו לשירות הציבור (של"צ), והנאשם השלים לבצע את תקופת צו השל"צ. סעיף 71א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי בית המשפט אינו רשאי להטיל על נאשם עונש של של"צ בשילוב עם עונש של מאסר בפועל. לכן, בית המשפט הגיע למסקנה כי אם הנאשם סיים לרצות את העונש של של"צ, בית המשפט שלערעור כבר אינו מוסמך להטיל עליו עונש של מאסר בפועל. בקשה לדיון נוסף בעניין גנני נדחתה, בין היתר בשל "העובדה שבידי המדינה לקדם את שינוי החקיקה בנושא זה, בעקבות פסק הדין והערותיו של בית המשפט" (דנפ 1537/12, ניתן ביום 20.5.2012, פסקה 8).
בפסק דין מאוחר יותר, בעניין סרוסי (רע"פ 6219/12, ניתן ביום 5.6.2014), נקבע, בהתבסס על הלכת גנני, כי גם אם הנאשם החל לרצות את השל"צ, אף אם לא סיים, אין לבית המשפט שלערעור סמכות להטיל עליו עונש של מאסר בפועל. כלל זה יושם גם בעניין פלוני (ע"פ 3261/15, ניתן ביום 9.11.2015).
על אף שבעניין סרוסי הביעה השופטת נאור אי-נוחות מהלכת גנני, היא קבעה (בהסכמת ההרכב של חמישה שופטים) כי המחיר של סטיית בית המשפט מתקדים הוא גבוה מדי, ובמיוחד בהתחשב בעובדה שאפשר לתקן את החוק:
"אין לכחד: בקרב חברי הרכב מורחב זה ישנן עמדות שונות בשאלת הלכת גנני. לא כולנו היינו פוסקים, מלכתחילה, כפי שנקבע באותה הלכה. דעותינו אינן אחידות גם בשאלות האם רק השלמתו של של"צ יש בה כדי להביא לתחולת הלכת גנני, והאם יש טעם בהבחנה בין השלמת שעות השל"צ לבין ביצוע חלקי שלהן. אין חולק כי אנו מוסמכים לסטות מהלכת גנני (ראו סעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה), ואולם עצם העובדה שיש בידינו הכוח לסטות מההלכה שנקבעה, אין משמעה כי ראוי לעשות כן. אכן, "אין כל קדושה בתקדים, אך גם אין כל חזון בסטייה ממנו" (אהרן ברק שופט בחברה דמוקרטית 242 (2004) (להלן: ברק)). על כן, גם כשנקודת המוצא היא כי חלק מאיתנו היו מעדיפים הלכה אחרת, אין די בכך. עלינו להעריך את עלות השינוי. עלינו לקחת בחשבון כי בעצם הסטייה מהתקדים נגרם נזק לשיטת המשפט. סטייה מתקדים פוגעת בצורך ביציבותה, בוודאותה ובעקביותה של הפסיקה. .... בתוך כך יש לזכור גם כי הלכת גנני נפסקה פה אחד בידי מותב תלתא וכי ניתן בנקל להביא לשינוי הדין שלא בדרך של שינוי שיפוטי (ראו ברק, בעמוד 244), שהרי מדובר בהלכה המפרשת חוק, הניתנת לשינוי בדרך של שינוי החוק.... 11. אשר להלכת גנני, אנו סבורים שהדרך הנכונה שבה על המשיבה לנקוט היא להמשיך ביוזמות חקיקה... " (פסקה 9 ו-11 לפסק דינה של הש' נאור)
התיקון המוצע
התיקון המוצע מבקש לשנות את הלכת גנני, שכן לטענת הממשלה, היא מגבילה יתר על המידה את ערכאת הערעור בגזירת הדין. העובדה כי הנאשם ריצה את עונשו, או חלק ממנו, ראוי שתהווה שיקול לעונש על ידי ערכאת הערעור, אך לא תכבול את ידיו של בית המשפט שלערעור. מה עוד שהלכת גנני מעבירה את כוח ההכרעה בערעור לידי השופט הדן בחלטה לעיכוב ביצוע העונש, שכן ככל שהוא לא נעתר לבקשה, הוא מביא לכך שבית המשפט שלערעור אינו רשאי להחמיר את עונשו.
יוער כי לאור הדרך הפרשנית לפיה הגיע בית המשפט למסקנה של פסק דין גנני, יש חשש שבכל מקרה שחוק העונשין קובע שאין לשלב בין דרכי ענישה, תחול הלכת גנני. לכן מוצע תיקון "כללי" לסעיף 213 לחוק סדר הדין הפלילי, ולפיו רשאי בית המשפט שלערעור להטיל על הנאשם כל עונש שהערכאה הדיונית רשאית להטיל – גם אם הנאשם החל ואף סיים לשאתו. לכן תיקון זה גם מבהיר, לדוגמא, כי אם הנאשם סיים לרצות מאסר בפועל ויצא מהכלא, רשאי בית המשפט שלערעור להחזירו למאסר (אם כי במקרים חריגים, ור' לענין זה ע"פ 652/88, מ"י נ' סעדיה).
וזה נוסח התיקון המוצע:
הערות לדיון
נציין כי תיקון זו אינו בא לשנות את ההלכה הפסוקה ולפיה ערכאת הערעור לא ממצה את העונש עם הנאשם. כל תכליתו של התיקון המוצע הוא להסיר מבית המשפט את המגבלה המוחלטת על שיקול הדעת שהטיל בית המשפט בפסק דין גנני, ומאפשר לו לשקול את כל העובדות הרלבנטיות. אך אין ספק שאם הנאשם החל לשאת את עונשו, וקל וחומר אם הוא סיים לרצותו, בית המשפט שלערעור ייקח את זה בחשבון בערעור, וניתן להניח שבמקרים רבים יגזור עונש נמוך יותר מהעונש שהיה ראוי להיגזר עליו מלכתחילה על ידי הערכאה הדיונית בשל כך.
לבסוף, בהתחשב בפגיעה שיכולה להיגרם לנאשם שמסיים לרצות את עונשו לפני גזר הדין שבערעור, מוצע לבקש מהתביעה להציג את הנוהל של בקשות לעיכוב ביצוע. בפרשת סרוסי קבע בית המשפט כי ככל שהלכת גנני חלה, על התביעה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע השל"צ, ולבקש את ביטול העיכוב אם וכאשר תחליט שלא להגיש ערעור. בצורה זו יימנעו מצבים כגון גנני בעתיד:
"על כן, ראוי כי במקרים בהם חלה ההלכה, תגיש המדינה בקשה לעיכוב ביצוע השל"צ (אף בטרם הכרעה סופית אם ברצונה להגיש ערעור על גזר הדין, אם לאו), וראוי כי בתי המשפט ייעתרו לבקשות אלה – כפי שמקובל גם היום ... מקום שלאחר הגשת בקשה לעיכוב ביצוע שהתקבלה, תחליט המשיבה שאין מקום להגיש ערעור, עליה להודיע על כך לבית המשפט ולהגנה באופן מיידי ולבקש את ביטול עיכוב הביצוע, כפי שנוהגים, למשל, בעיכוב ביצוע החלטה על שחרור, עד להכרעה בשאלה אם המדינה תגיש ערעור על החלטה זו." (פסקה 11 לפסק דינה של הש' נאור)
מוצע לברר האם פרקטיקה זו קיימת היום, ומהן ההשלכות בשטח. לדוגמא – האם התביעה מבקשת עיכוב ביצוע על כל עונש של של"צ שנגזר ומבקשת ביטול לאחר מכן, או שהיא מקבלת החלטה מראש האם בכוונתה לערער? מהן ההשפעות על הנאשם שמבקש לרצות את עונשו באופן מיידי? מוצע עוד לדון בהנחיות שינחו את התביעה בענין זה לאחר תיקון החוק, שמצד אחד יצמצמו את המקרים בהם הנאשם מסיים לרצות את עונשו לפני גזר הדין שבערעור כאשר יש סיכוי שעונשו יוחמר בערעור, ומצד שני, לא יכביד יתר על המידה הן על התביעה, בצורה של הליכים מיותרים, והן על הנאשם שמבקש לרצות את עונשו כמה שיותר מהר ולשלם את חובו לציבור.