חומר רקע

יום ראשון, 1 בינואר 2107 לכבוד הועדה לקידום מעמד האשה כנסת ישראל הנדון: עמדת ארגונים פמיניסטיים בנושא הפסקות היריון פתיחה הזכות לפיריון היא זכות אדם הניתנת לכל אשה וגבר, במסגרתה קיימת גם הזכות להפסקת היריון. בישראל הפסקות היריון מוסדרות מתוקף חוק משנת 1977 (חוק העונשין, התשל"ז-1977) ומתקנות העונשין משנת 1978 (ומתיקוני חוק נלווים). ומכאן בישראל אין בידי נשים את הזכות המלאה לבחור בכל הנוגע לגופן ולבריאותן. במהלך השנים ישנו מעקב צמוד מצד גורמים רבים אחר שיעורי הפסקות ההיריון, המגלה שוב ושוב שישנה ירידה מתמשכת בשיעור הפונות לוועדות להפסקות היריון. חשוב לזכור שנשים הבוחרות או נאלצות להפסיק היריון עושות זאת מטעמים רגשיים, משפחתיים ואחרים ולעולם אין זו החלטה שמתקבלת בקלות ראש. ישראל כמדינה דמוקרטית מחוייבת לסייע במניעת מצבים אלו ובמימוש הזכות לפיריון וזאת באמצעות הקצאת משאבים לחינוך והעלאת מודעות לאפשרויות הקיימות של אמצעי המניעה. חינוך והעלאת מודעות יובילו לכך שהפרטים יוכלו לבחור בחירה מושכלת. חשוב לציין שזכות זו איננה רק סוגייה דתית או דמוגרפית אלא זכותו הבסיסית של כל אדם על גופו ובריאותו. נתונים ורקע1 • שיעור הפניות לוועדות להפסקת היריון עמד בשנת 2014 על 9.7 (מספר הפניות ל-1,000 נשים בגילים 49-15). שיעור שנמצא במגמת ירידה מתמשכת מאז שנת 1988 (אז עמד על 18.6). בשנת 2014 נרשמו 20,868 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון. 98.9% מהן אושרו על ידי הוועדות. סה"כ 19,467 הפסקות היריון בהתאם לאישורי החוק. יש לציין ששיעור ההפסקות בישראל נמוך ביחס לשיעורן באיחוד האירופי. גם בהשוואה למדינות אחרות בעולם, יחס הפניות לוועדות להפסקת היריון ל-100 לידות חי נמוך בישראל (10.6), ומשקף את הפריון הגבוה יחסית בישראל. • בשנת 2014, הורחב המימון להפסקות היריון והוא כולל כעת את כלל הנשים בתחת לגיל 33 המקבלות אישור מוועדה להפסקת היריון. לאור זאת, המשך מגמת הירידה במספר הפסקות היריון שבוצעו מדגים שהמימון לא מעודד הפסקות היריון ושמשמעותו היא רק הורדת חסם כלכלי בפני נשים שרוצות יפסיקו היריון בכל אופן. • שיעורי הפניות לוועדות להפסקת היריון של נשים מוסלמיות (6.5 ל-1,000 נשים) ודרוזיות (7.5) נמוכים יותר מאלו של יהודיות (10.0) ושל ערביות נוצריות (11.5). שיעורי הנוצריות האחרות (שאינן ערביות) והנשים ללא סיווג דת הם הגבוהים ביותר (28.7 ו-16.0, בהתאמה). שיעור הפניות בקרב ערביות נמצאים במגמת עליה קלה (כ-8% בשנה) בין השנים 2003-2013. חלקן היחסי של הפסקות ההיריון בגין הסעיף "סיכון למום גופני או נפשי בעובר" גדול יותר בקרב נשים ערביות, מאשר בקרב יהודיות ואחרות. • שיעורי הפסקות ההיריון בקרב עולות ממדינות ברה"מ לשעבר נמצא בירידה מתמדת אך שיעור ההפסקות בקרב עולות אתיופיה ממשיך להיות גבוה מאוד ועומד על 32.7. פי שלוש מהשיעור הארצי. • ב-9.6 מתוך כל 100 היריונות ידועים הייתה פנייה לוועדה להפסקת היריון. יחס זה נמצא במגמת ירידה מתמדת משנת 1988 (אז עמד על 15.2). 86.6% מהפניות היו בשליש הראשון של ההיריון (עד לסוף השבוע ה-12). ירידה ניכרת במספר הפסקות ההיריון המאוחרות, בשבועות 24-26 ועלייה בשבועות 27-31 ומעלה (בעיקר עקב איתור מומים בעובר). • התשלום לוועדה עומד על כ-400 ₪. חברי הוועדה (הרופאים והעו"סית) מקבלים תשלום בנפרד עבור השתתפותם בוועדות (המגולם כתוספת לשכר), כמאה ₪ לכל תיק. המלצות אנו, כנציגות של ארגוני שטח המסייעים לנשים, בפניותיהן לוועדות וליווי לפני ואחרי הפסקת ההיריון, ממליצות על מספר שינויים: א. זכות אישה על גופה והרחבת שירותי בריאות האישה: 1. כארגונים פמיניסטיים, אנו מאמינות שלאשה יש וחייבת להינתן, הזכות על גופה. בידיה ההחלטה אם ומתי להביא ילדים, וכן להפסיק את היריונה. זכות הנשים על גופן היא זכות אדם בסיסית במדינה דמוקרטית, רב-תרבותית ומתקדמת, חברה בה כולנו, נשים וגברים, היינו רוצים לחיות. נשים רבות שעברו וועדות אלה מעידות שנאלצו לעמוד בפני שאלות חודרניות ואישיות, שרק בסופן ניתן האישור המיוחל.. עבודת הוועדה אמורה לבדוק שהפנייה תואמת את סעיפי החוק המאפשר אישור להפסקת היריון. לא מעט נשים הפונות נותרות פגועות מחוויותיהן בוועדות. אנחנו רואות בחיוב את הירידה בשיעורים השונים ולכן ממליצות שלא להחמיר עוד או להוסיף חסמים שונים, אלא ההפך, מקלות ומפשטות את ההליך כך שיאפשר לנשים לקבל החלטות מושכלות ונכונות לגבי גופן ופיריונן. 2. ניתן להשתמש במרכזים לבריאות האישה הקהילתיים הקיימים על מנת להעניק בהם לנשים שירותי ייעוץ וטיפול עם אנשי מקצוע (כגון עובדת רווחה ו/או פסיכיאטר/ית). כך, ניתן שלפי הצורך, בזמן קבלת ההחלטה ולאחר מכן לפי רצונה ובקשת האשה, היא תוכל לקבל סיוע מאנשי מקצוע בקהילה שהיא בוחרת ומכירה. בנוסף, האשה תוכל לקבל ייעוץ לגבי שימוש באמצעי מניעה והתאמת האמצעי הרצוי והיעיל מבחינתה. 3. יש לדאוג לפריסה ארצית של מרכזים רפואיים בהם ניתן יהיה לבצע את הפסקות ההיריון שתהיה נגישה לאוכלוסיות מגוונות. כך נשים לא תאלצנה לנסוע למרחקים גדולים לביצוע הליך רפואי שמוגדר ע"י עולם הרפואי כהליך לא מורכב. ב. חינוך לשימוש באמצעי מניעה: אין עוררין על כך שהיריון לא רצוי, כהגדרתו, אינו רצוי. נשים נקלעות למצב זה מסיבות שונות, כגון חוסר נגישות לאמצעי מניעה, חסמים רגשיים ותרבותיים בשימוש באמצעי מניעה, חוסר במודעות לשימוש באמצעי מניעה, שימוש לקוי בהם וכשל באמצעי המניעה. ככל שהשימוש באמצעי מניעה יהיה רווח יותר, כך שיעור ההיריונות הלא רצויים יפחתו, להוציא, כמובן, היריונות שבמהלכם התגלה מום. 1. יש להנגיש את אמצעי המניעה לכל, בפרט לאוכלוסיות מוחלשות. יש להשקיע בהקמתם ובחיזוקם של מרכזי הסברה על בריאות מינית וזכויות פיריון, כולל שימוש באמצעי מניעה למניעת היריון, בפרט בקרב אוכלוסיות מוחלשות גיאוגרפית וחברתית. 2. יש להשקיע בחינוך ובהסברה על מגוון אמצעי המניעה ואופני השימוש בהם לאוכלוסיה הכללית. ראוי לערוך קמפיינים ממוקדים המותאמים לאוכלוסיות מגוונות מבחינה תרבותית, שפתית ודתית.