חומר רקע

משרד הרווחה והשירותים החברתיים משרד החינוך משרד הבריאות איתור קטינים הנמצאים במצבי סכנה והתוויית רשת ביטחון להגנה בקהילה משרד התעשייה המסחר והתעסוקה דוח הוועדה הבין-משרדית המשרד לקליטת עלייה המשרד לביטחון פנים פברואר 2010 הקדמה בשש השנים האחרונות היו בישראל כשלושים ושישה מקרי רצח והריגה של ילדים בתוך המשפחה. רוב הילדים היו בגילאי לידה עד ארבע. רובם נרצחו על-ידי אחד ההורים או שניהם, בביתם או בבית אחד ההורים.1 משיחות שקיימנו עם אנשי מקצוע שונים, שהיו מעורבים בחלק באירועים אלו, עלתה בצורה ברורה התופעה של קושי בהעברת מידע בין השירותים השונים מחד, והסתגרות הפרופסיות ושמירה על חיסיון וסודיות מאידך. לצערנו, מצאנו כי לעתים קרובות אין זרימת מידע שוטף ומלא בין גורמי המקצוע השונים המטפלים בילדים או הנמצאים עמם בקשר, דבר הפוגע במתן טיפול לילדים ולהוריהם. על רקע תופעה זו יזם מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים הקמת ועדת מנכ"לים בין-משרדית בה שותפים משרד החינוך, הרווחה, הבריאות, הקליטה, התמ"ת וביטחון פנים. על הוועדה הוטל לעסוק בנושא של איתור קטינים נפגעי התעללות, והגנה עליהם, ולבחון את הדרכים לקידום שיתופי פעולה בין גורמים מקצועיים כדי ליצור רשת ביטחון להגנה על ילדים בקהילה. הוועדה קיימה 15 ישיבות בהן נערכו דיונים מעמיקים בנושאים הבאים: • ניתוח מקרים קשים של הריגת ילדים על-ידי הוריהם בישראל • גיבוש הגדרה לילדים בסכנה ויצירת איתותים לאיתור ולזיהוי ילדים אלו • ניתוח הפגיעות הרבה של ילדים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים • בחינת דרכי התמודדות של המערכות הממשלתיות והעירוניות עם התופעה כיום • בחינת המצב החוקי הקיים כיום בישראל בנושא של שיתוף במידע בין אנשי מקצוע • פיתוח אסטרטגיות לשיתופי פעולה בין אנשי מקצוע לאיתור ולמניעה • גיבוש המלצות להקמת מערך עבודה ברמה הארצית, המחוזית והיישובית בנוסף לחברי הוועדה הקבועים הוזמנו לישיבות הוועדה אנשי מקצוע שונים הן ברמת המטה והן אנשי שטח, שתרמו להבנת דרכי העבודה ברמות השונות, לקשיים העומדים בפני אנשי המקצוע. כמו-כן הובהרו נקודות החולשה ונקודות החוזק של המערכת לאיתור ולזיהוי ילדים כפי שהיא פועלת כיום. במקביל מונו שלוש ועדות משנה: 1. ועדת משנה להגדרת סכנה ופיתוח פרמטרים (איתותים) לסכנה בראשותה של גב' דבורה איציק ממשרד הבריאות 2. ועדת משנה ליצירת מערך מידע על ילדים בסכנה ודרכי איתור בראשות גב' טלל דולב, מנהלת התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון 3. צוות של משפטנים לצורך גיבוש חוק שיתוף מידע בראשותה של עו"ד בתיה ארטמן, היועצת המשפטית של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. דוח זה, המוגש למנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מציג את תוצרי עבודת הוועדה והמלצותיה לגיבוש מדיניות אשר תעודד שיתוף פעולה בין-משרדי ותקדם הקמתה של רשת ביטחון: מערך איתור, זיהוי והגנה על ילדים. הדוח מתבסס על עבודת הוועדה וועדות המשנה והוא כולל גם סקירה ספרותית המתייחסת לידע התיאורטי והאמפירי הקיים לגבי גורמי הסיכון להתעללות והזנחה, ולשיתוף פעולה בין מערכות באיתור ילדים בסכנה במדינות שונות בעולם. הוועדה למדה גם מסיור לימודי שנערך באנגליה בראשותו של מנכ"ל משרד הרווחה מר נחום איצקוביץ ובהשתתפות כמה מחברי הוועדה; ומדוח על הסיור שנערך על-ידי צוות מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, שהאיר את עינינו ושימש לנו דגם להשוואה. עלינו להדגיש כי בעת גיבוש המלצותיה ביקשה הוועדה להתבסס על קיומו של מערך השירותים המפותח הקיים כיום בארץ לילדים ובני נוער בסיכון וסכנה, אשר צעד כברת דרך רצינית בעשור האחרון. אנו מאמינים כי היערכות מחודשת וחכמה של מערך שירותים בין-משרדי זה עשויה בהחלט לפתח מערכת איתור והגנה לילדים בסכנה שתתבסס על חקיקה מתאימה ותאפשר העברת מידע בין-משרדי ובין-שירותי, דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר. יתר-על-כן, עלינו להדגיש כי האחריות על מניעה ואיתור מצבי סכנה חייבת להיות משותפת לכל משרדי הממשלה. לכל משרד יש תחומים מקצועיים בלעדיים, אך בעבודה משותפת של כולם נוכל ליצור מערך בין-משרדי כולל להגנה על ילדים ובני נוער בסיכון ובסכנה. בנוסף, עיקר האחריות על הביצוע בפועל נופלת על הרשות המקומית. לכן חייב להיות מערך קהילתי מתואם היטב היוצר "מרחב מוגן" באזור גיאוגרפי מוגדר שבו פועלים בצוותא כל הגורמים המקצועיים במשותף כחלק מרשת קהילתית אשר מאתרת ותומכת במשפחות בסכנה. במרחב מוגן זה יפעלו כל אנשי המקצוע סביב שולחן עגול קהילתי. "במרחב המוגן" שאנו מבקשים לפתח נפעל סביב "מוקד יישובי" שיבטיח היענות מיידית ומתואמת בין כל גורמי המקצוע. בו-בזמן ייבנה שיתוף פעולה עם ארגונים קהילתיים וארגונים וולונטריים ועם הציבור הרחב והם יגויסו ויוכשרו כדי לאתר משפחות בסכנה על בסיס איתותים שישדרו סימני סכנה. אנו מאמינים שיצירת רשת קהילתית צפופה והדוקה שהוכשרה כראוי תוכל להביא לצמצום משמעותי של תופעת מקרי הרצח וההריגה עד לחיסולה הסופי. עם זאת, חשוב לציין כי מופרעים וחולים לא ייעלמו אף פעם, לכן אנו מתכוונים, כאמור, לנקוט אסטרטגיה פעילה ונחרצת כדי להביא לגילוי ולמניעה מוקדמים של מקרי סכנה. אנו מאמינים כי הקמת מערכי האיתור וההגנה המוצעים בדוח זה אפשריים על בסיס המערך שקיים כיום עם תוספת משאבים לא גדולה יחסית, שאמורה להשלים את החסר. נוסף לדוח זה אנו מכינים הצעה ליישום ניסיוני במסגרת יישובי "התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון". אנו מאמינים כי העובדה שתכנית זו משמשת פלטפורמה בין-משרדית לכל משרדי הממשלה העוסקים כיום בהתמודדות עם ילדים ובני נוער במצבי סיכון וסכנה, עשויה לשמש בסיס טוב כדי ללמוד ולבדוק את יישומן של המלצות הוועדה. מכיוון שהתכנית הלאומית פרוסה רק ברבע מהרשויות אנו מבקשים ליישם את התכנית שגיבשנו גם ברשויות שאינן כלולות בתוכה, בעיקר ביישובים בהן פועלת תכנית "המגן" למוגנות קהילתית לילדים ובני נוער בסיכון וסכנה (על תכנית "המגן" ראו בפרק ההמלצות). חברי הוועדה מקווים שההמלצות שגובשו יתרמו לעליית המודעות של הציבור בכלל, ושל אנשי המקצוע הנמצאים בקשר עם ילדים ומשפחות בפרט, כלפי מצבים וסימנים המחייבים את התגייסותם לקידום בנייתם של מנגנונים ונהלים שיבטיחו שיתוף פעולה ותיאום בין-ארגוני יעיל. זאת, במטרה לצמצם את מספרם של ילדים הסובלים מהתעללות והזנחה, ולמנוע מצבים של פגיעה חמורה בילדים. לסיום, ברצוני להודות לשר הרווחה עו"ד יצחק (בוז'י) הרצוג, ולמנכ"ל המשרד מר נחום איצקוביץ, על יוזמתם הברוכה להקמת הוועדה ולנקיטת פעולה אקטיבית כדי לצמצם מצבי סכנה של ילדים. ברצוני להודות גם לפרופ' ג'ק חביב, מנהל מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, אשר בדרכו השקטה והעניינית גייס את צוות המכון לארגון הסיור לאנגליה ולתמיכה בעבודת הוועדה. לגב' מרים כהן-נבות, מנהלת מרכז אנגלברג לילדים ונוער במאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, אשר גייסה את צוותה לאיסוף החומר המקצועי והתיאורטי. לד"ר טל ארזי, ממאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, אשר סייעה באיסוף ובעיבוד החומר התיאורטי. לגב' רחל סבו-לאל, אשר שימשה יועצת הוועדה מטעם מכון ברוקדייל והיוותה גורם משמעותי בארגון ובעיבוד החומר המקצועי במסגרת הוועדה וניסוחו. לעו"ד בתיה ארטמן, היועצת המשפטית של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, על ריכוז והובלת גיבוש הצעת החוק. לטלל דולב, יו"ר ועדת המשנה ליצירת מערך מידע על ילדים בסכנה ודרכי איתור. לדבורה איציק, יו"ר ועדת המשנה להגדרת סכנה ופיתוח פרמטרים (איתותים לסכנה). לחברי ועדות המשנה ולאנשי המקצוע שהופיעו בפני הוועדה ותרמו מניסיונם ומהידע המקצועי שלהם. לחברות הוועדה: גב' דבורה איציק, גב' מירה חונוביץ, גב' שרה כהן, גב' ורד כרמון, גב' מיכל כרמל, גב' דליה לב שדה, גב' זוהר לביא-סהר, גב' חוה לוי, גב' דפני מושיוב, גב' הילה מזרחי, גב' מיכל קדם, גב' רחל סבו-לאל, גב' הילה סגל, גב' חנה סלוצקי, גב' יונה פרבר, גב' ורד רוטפוגל, גב' חנה שדמי - אשר חרף תפקידיהן הבכירים במשרדים השונים עמלו על גיבוש ההמלצות והשקיעו שעות רבות בדיונים ותרמו כל אחת בתחומה. הן היו שותפות מצוינות אשר ידעו לייצג את זווית הראייה המקצועית של משרדיהן, אך בראש וראשונה הונעו על-ידי האינטרס של שלומם של הילדים ובני הנוער. ואחרונה חביבה, לגב' ורד רוטפוגל מרכזת הוועדה אשר היוותה מנוע חשוב בעבודת הוועדה. כישרונה המיוחד לחבר בין חברי הוועדה ולעבד את החומרים מהמשרדים השונים, תרם תרומה משמעותית לגיבוש ההמלצות ועל כך תודתי והערכתי הרבה. מוטי וינטר יו"ר הוועדה תוכן העניינים תקציר סקירת ספרות מהנעשה בעולם: מאפייני ילדים בסכנה ואסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה הבין-משרדי בנושא הגנת הילד 1 המצב הקיים בישראל: איתור וזיהוי ילדים בסכנה ושיתוף במידע בין-משרדי 6 המלצות הוועדה 12 נספחים 21 נספח א': לוח האיתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה לילדים וחובת שיתוף המידע 22 נספח ב': תרשים תהליך דיווח והעברת מידע פנים-משרדי 35 נספח ג': תהליך הטיפול במוקד ההגנה היישובי 36 נספח ד': סקירת ספרות: מאפייני ילדים בסכנה ואסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה הבין-משרדי בנושא הגנת הילד 37 נספח ה': דוח מסכם לסיור לימודי באנגליה בנושא הגנת הילד מטעם הוועדה המקצועית הבין-משרדית בנושא איתור קטינים נפגעי התעללות שהוקמה על-ידי ממשלת ישראל 60 נספח ו': חברי הוועדה וועדות המשנה 82 תקציר סקירת ספרות מהנעשה בעולם: 2 מאפייני ילדים בסכנה ואסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה הבין-משרדי בנושא הגנת הילד 1. מבוא סקירת הספרות עוסקת בשני נושאים מרכזיים: הראשון מתייחס למאפיינים ולגורמי הסיכון שנמצאו במחקרים קשורים להתרחשות ולהסלמה של התעללות בילדים, ולהזנחתם. השני מתייחס למאפייני שיתוף הפעולה בין הגורמים המטפלים, החשיבות, החסמים והאסטרטגיות המקובלות בעולם להתמודדות עם הקשיים ולקידום שיתוף הפעולה והתיאום. נתונים מהעולם מצביעים על עלייה הולכת וגוברת בשנים האחרונות במספר מקרי המוות המדווחים כתוצאה מהתעללות והזנחה. בבחינת מקרי המוות בעקבות התעללות או הזנחה עולה כי מרביתם (כ-70%) נגרמו על-ידי המטפלים הישירים של הילד: האב, האם, שניהם או בני-זוגם. מותם של הילדים או הפגיעות הקשות שנגרמו להם היו לעתים עקב אירוע ספונטני חד-פעמי, ולעתים על רקע של התעללות ו/או הזנחה שנמשכו והסלימו לאורך זמן ושלא אותרו או לא טופלו כיאות. במחקרים שונים נמצא כי במרבית המקרים קדמו לאירוע שבו הילד מת או נפגע באופן חמור, אירועי אלימות ו/או הזנחה אחרים. ממצאים אלה, בשילוב מודלים אטיולוגיים עדכניים להבנת המנגנונים לסיכון וסכנה, מצביעים על הצורך בבחינה רחבה ומפורטת של גורמי הסיכון להתעללות והזנחה של ילדים ושל יחסי הגומלין בין גורמי סיכון אלה. 2. מאפייני ילדים בסכנה וגורמי סיכון בבחינת גוף הידע העוסק בגורמי הסיכון להתעללות והזנחת ילדים, ניתן לזהות מגמה של מעבר ממודלים מוניסטיים, המציגים לרוב קשר סיבתי פשוט, לכיוון של מודלים אינטגרטיביים מורכבים. הנחת היסוד של המודלים האינטגרטיביים היא כי קיים רצף השפעות אינטראקטיביות של גורמים ומשתנים ברמת הפרט (הורה/ילד), המשפחה, הקהילה והתרבות, המחריפים או הממתנים את הסיכון לפגיעה בילד ולהזנחתו. מבין גורמי הסיכון הבולטים ברמת הפרט ניתן למנות את גילו הצעיר של הילד, הפרעות ונכויות פיזיות, רגשיות, והתפתחותיות וכן טמפרמנט סוער או פאסיבי במיוחד של הילד. בקרב ההורים נמצא כי גיל צעיר במיוחד, היסטוריה של התעללות והזנחה במשפחת המוצא, התמכרויות לסמים ואלכוהול, מחלות נפש, סבילות נמוכה למצבי דחק כמו גם מאפיינים אישיותיים מסוימים יחד עם ריבוי משברים אישיים ובידוד חברתי - מחריפים את הסיכון להתעללות והזנחה של ילדים. מאפיינים משפחתיים נמצאו אף הם קשורים בהגברת הסיכון: היעדרות האב הביולוגי, גבר זר שחי עם המשפחה, מערכות משפחתיות רב-דוריות סבוכות הגרות תחת קורת גג אחת, ריבוי ילדים צעירים ומרווחים קטנים בין הלידות, ניתוק ממערכות תמיכה וריבוי קונפליקטים במערכת הזוגית מעצימים את הסכנה לפגיעה בילדים. בספרות מתוארת גם הדינמיקה המשפחתית המאפיינת את היחסים במשפחות אלה. גורמי סיכון ברמת הקהילה כוללים: עוני ממושך ועמוק, משברי אבטלה, ריבוי גורמי דחק חיצוניים, לכידות חברתית נמוכה, מפגעים סביבתיים מרובים, חיים בקהילות מבודדות ומודרות חברתית, היעדר תשתיות ושירותים קהילתיים תומכים, ועוד. כל אלה נמצאו קשורים לרוב דפוסי ההתעללות וההזנחה של ילדים בהיותם גורמי סיכון כשלעצמם או כמעצימים גורמי סיכון ברמת הפרט והמשפחה. גם תפיסות ערכיות-תרבותיות מסוימות, במידה שהן קיצוניות, המתקיימות בחברות מסוגרות, והמאופיינות בקנאות אידיאולוגית, עלולות לאפשר אלימות כלפי הילד שעלולה להסלים, או להביא להזנחה של צורכי הילדים. מהסקירה עולה כי מודלים אטיולוגיים שונים, על בסיס הנחות היסוד המקצועיות והערכיות שבהן הם מחזיקים ובקשר ישיר עם הגדרות ה"סכנה" שאומצו על-ידי מודלים אלה, מדגישים גורמים כאלה או אחרים כבעלי חשיבות גבוהה יותר בניבוי הפגיעה בילד. עם זאת, קיימת היום תמימות דעים בקרב חוקרים והוגים בתחום כי אף אחד מגורמי הסיכון שלעיל אינו מספיק או אף הכרחי. מודלים עדכניים מכירים בקיום מספר רב של גורמים (קבועים וזמניים) שמתקיימים ביניהם קשרי גומלין מורכבים ושאותם יש לבחון על רקע הנסיבות הספציפיות (מעגל החיים, משברים וכו'). על רקע הקריאה בספרות לפיתוח אסטרטגיות לאיתור מוקדם ומניעה עולה חשיבות רבה בזיהוי גורמי הסיכון ובהבנת המנגנונים להשפעתם. הזיהוי של גורמי סיכון אלה עשוי לסייע באיתור ילדים המועדים או החשופים להתעללות והזנחה, בהערכה ראשונית של רמת המסוכנות להידרדרות ובהנגשת סיוע מתאים על בסיס הבנת הכוחות הפועלים על המשפחה ובתוכה. עם זאת, יש לנקוט בזהירות רבה ולהימנע מתיוג פרטים, משפחות וקהילות, אך ורק על בסיס נתונים הסתברותיים ולהיפך, יש להימנע מהנטייה להתעלם מאיתותי אזהרה כאשר הפרט או המשפחה אינם "עונים" על התנאים המתוארים בספרות כגורמי סיכון. 3. שיתוף במידע, תיאום ושיתוף פעולה בין ארגונים העובדים עם ילדים ובני נוער 3.1 חשיבות השיתוף במידע ותיאום בין שירותים הסכמה רחבה שוררת בקרב כותבים ואנשי מקצוע רבים לגבי חשיבות התיאום ושיתוף הפעולה בין הגורמים הבאים במגע עם הילדים ובני משפחותיהם. כותבים אלו הצביעו על כך שהשיתוף במידע ותיאום הטיפול בין גורמים ואנשי מקצוע הרואים לעתים היבטים חלקיים בחייו של הילד ומשפחתו מהווים גורמים חשובים לאיתור מוקדם, למניעת תופעת ה"נפילה בין הכיסאות", למניעת התערבויות סותרות לילד/למשפחה שעלולות לפגוע באמון ולהכשיל את תהליך ההתערבות, וכן למניעת הישנותה והסלמתה של הפגיעה בילד ובילדים אחרים במשפחה. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות ובחנו את השפעת שיתוף הפעולה בין שירותים התקשו, בשל חסמים מתודולוגיים בעיקר, לאשש אמפירית שהשיתוף והתיאום אכן השיגו תוצאות טובות יותר לילדים ולמשפחות. עם זאת, חקירת מקרים חמורים של פגיעה בילדים שהביאה למותם או לנזקים בלתי הפיכים, מצביעה, בין השאר, על כשלים בשיתוף פעולה ובהעברת מידע בין שירותים המטפלים בילדים ותומכת בגישה הרווחת בדבר הצורך בשיפור שיתוף הפעולה בין שירותים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים הסובלים מהתעללות והזנחה. 3.2 חסמים לשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע הספרות המקצועית העוסקת בניתוח שיתופי פעולה בין ארגונים המטפלים בילדים מצביעה על ארבעה סוגים של קשיים מרכזיים בשיתוף פעולה: • קשיים הקשורים לתרבות המקצועית ו/או לתרבות הארגונית. לאנשי מקצוע שונים יש טרמינולוגיה מקצועית שונה ועקרונות עבודה מקצועיים ייחודיים המקשים על שיתוף הפעולה. • קשיים הקשורים לחוסר ידע ומידע. אנשי המקצוע אינם בקיאים די הצורך בזיהוי סימנים מעוררי דאגה המצביעים על כך שהילד חשוף לפגיעה או מצוי במצוקה קשה, ולרבים מהם חסר מידע חיוני על אודות מערכות השירותים בקהילה ומחוצה לה, התכניות הייעודיות הפועלות בהן, בעלי התפקידים וסמכויותיהם, דרכי ההפניה, וכן על אודות המגבלות והאילוצים של הגופים הללו. חוסר זה במידע יוצר מתחים והתנגשויות בין מערכות השירותים על רקע ציפיות לא תואמות. • קשיים מינהליים. קשיים אלה כוללים חוסר ודאות כלכלית ומחסור במשאבים, דרכי תקצוב שונות של ארגונים והעדר תשתית טכנולוגית ועזרים מסייעים לתקשורת בין השירותים השונים, המקשים כולם על הנכונות והיכולת לשתף פעולה. הקושי בא לידי ביטוי במערכות ארגוניות שבהן חֲסָרִים אלה משמעותיים במיוחד, אך לא פחות מכך מקשה מאוד על העובדים במערכות המשיקות הנדרשות לעמוד עמם במגע. • קשיים במישור הפוליטי. קשיים אלה כוללים מאבקי כוח בין ארגונים שונים בעלי סטטוס שונה, המטפלים בילדים ובמשפחות, ומקשים על ביסוס אמון ועבודה משותפת. 3.3 חסמים לשיתוף במידע בין אנשי מקצוע אחד המרכיבים המרכזיים בשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע הינו השיתוף במידע. חוקרים שונים מצביעים על החסמים הבאים בנוגע לשיתוף במידע בין אנשי מקצוע: • בעיות באיסוף מידע על רקע רגישות המידע, המיומנויות הנדרשות לאיסופו המהימן, היעדר הסכמה בין אנשי מקצוע באפיון עצם הסכנה וחומרתה. בנוסף, עולה החשש שהפונים יירתעו לבקש עזרה ולמסור מידע בשל החשש מהשיתוף במידע. • בעייתיות בתקשורת ובהעברת מידע בין אנשי מקצוע שונים על רקע הבדלים בתפיסות העולם, גוף הידע והערכים השונים של אנשי המקצוע. • חובת הסודיות שחלה על חלק מאנשי המקצוע מתוקף חוקים, תקנות, הנחיות פנימיות וקודים של אתיקה מקצועית. 3.4 אסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה להלן מובאות האסטרטגיות המרכזיות בהן השתמשו במדינות מערביות שונות לשיתוף במידע, ולשיתוף פעולה בין הארגונים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים הנמצאים בסיכון או בסכנה: • הגדרה אחידה של "ילדים בסכנה" (כלומר ילדים הסובלים מהתעללות והזנחה). כדי לאפשר שיתוף פעולה בין המערכות המטפלות בילדים נחוצה הגדרה אחידה אחת המוסכמת על המערכות ואנשי המקצוע הפועלים בהן. במדינות שונות התגבשה ההבנה שכל עוד המערכות מגדירות בצורה שונה "ילדים בסכנה", אנשי המקצוע השונים יתקשו לפעול על פי הנהלים שגובשו ביחס אליהם. • מסגרת חוקית המסדירה את השיתוף במידע ואת שיתוף הפעולה הבין-מקצועי. במקומות שונים בעולם נחקק חוק המחייב את אנשי המקצוע בחובת דיווח על מקרים בהם נעברה עבירה מסוג התעללות או הזנחה. מעבר לכך, הסדרים חוקיים עוסקים בתנאים ובהרשאות לשיתוף במידע גם כאשר לא מדובר בדיווח על עבירה או במקרים בהם לא התבסס חשד סביר. • נהלים והנחיות לשיתוף פעולה בין אנשי המקצוע השונים. במדינות שונות מופצים נהלים והנחיות ברורים ומפורטים לגבי המהלכים הנדרשים במקרים בהם הנסיבות מעוררות את הצורך בבדיקה מעמיקה ו/או בביצוע התערבות. • כלי אחיד לזיהוי ואיתור ילדים בסכנה. ישנם מקומות בהם נעשה שימוש בכלי אחיד ומוסכם המשותף למערכות השונות (חינוך, בריאות, רווחה), המאפשר הערכה ראשונית של מצב הילד וצרכיו כחלק מתהליך ההערכה הרגיל המתבצע באותן מערכות, ומקל על שיתוף במידע בין אנשי המקצוע מהמערכות השונות. • מינוי נאמנים להגנה על ילדים. באנגליה מחויבים כל הארגונים העובדים עם ילדים (בתי-חולים, שירותי בריאות נפש לילדים, בתי-ספר) לייעד איש צוות בכיר אחד לטיפול בסוגיות הכרוכות בהגנה על ילדים. יועצים אלו הם המומחים בארגון בנושא הגנת הילד ואחראים על מתן ייעוץ לאנשי המקצוע, הסדרת הפעילות בארגונים, התרעה על ליקויים מערכתיים וייצוג הארגון בוועדות או בהתכנסויות בין-ארגוניות העוסקת בהגנת הילד. • שימוש במערכות מידע ממוחשבות. מערכות ממוחשבות לשיתוף מידע כוללות מידע בסיסי על ילדים. מטרתן לאפשר לכל גורם המטפל בילדים והרואה "סיבה לדאגה" לציין זאת ב"תיק" הילד. במדינות רבות פותחו מערכות ממוחשבות לשיתוף מידע בין גופים שונים המטפלים בילדים. חוקרים שונים מציינים את היתרונות של מערכת ממחושבת לשיתוף במידע, בהם: זמינות ונגישות לכל אנשי המקצוע, מהירות העברת המידע, יעילות באיסוף המידע, ריכוז המידע במקום אחד, הנוחות בשליפת המידע ונוחות התיעוד של המידע. לצד היתרונות הם גם מצביעים על הבעייתיות המתעוררת במאגרי מידע משותפים בכלל, ושימוש במאגרים ממוחשבים בפרט, בכלל זה סכנות הקשורות בהזנת המידע, שליפתו ואבטחתו. • ועדות ברמה המקומית לתיאום ההגנה על ילדים. ועדות אלו אחראיות על הטמעת הנהלים וההנחיות הנקבעים ברמה הארצית, בחינה שוטפת של הנהלים ועדכונם, פיקוח על תהליך ההטמעה והיישום של הנהלים ומתן הכשרה לאנשי המקצוע השונים העובדים עם ילדים. כמו-כן, הוועדה משמשת מסגרת להתייעצות וקבלת החלטות במקרים מורכבים וסבוכים. בוועדה המקומית יושבים נציגים מרשויות מקומיות, נציגי הגופים הממשלתיים הרשמיים, ארגונים וולונטריים וארגונים קהילתיים שונים. • בדיקת מקרי פגיעה קשים/מקרי מוות של ילדים. במדינות רבות בעולם מופעלים צוותי חקירה לבדיקת מקרי מוות של ילדים כדי לזהות את הגורמים למות הילדים ולאתר את הכשלים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים. • הכשרות בין-מקצועיות. במדינות שונות מתקיימות הכשרות משותפות לאנשי מקצוע שונים המטפלים בילדים במטרה לשפר את המיומנויות שלהם באיתור וזיהוי ילדים בסכנה ואת דרכי עבודתם בכל הנוגע לשיתוף במידע ולתיאום בין-ארגוני. ההכשרות המשותפות מזמנות את ההיכרות הבין-אישית המאפשרת שינוי בעמדות ובתפיסות שגויות לגבי אופי העבודה של הגורמים השונים, ובנוסף מאפשרות היכרות עם השפה והטרמינולוגיה של כל אחת מהדיסציפלינות המעורבות. 4. סיכום בסקירה שלעיל הצגנו את הממצאים העיקריים העולים בספרות ביחס להתרחשותם, הסלמתם ושימורם של דפוסים מתעללים ומזניחים. זיהוי המאפיינים וגורמי הסיכון, יחד עם הבנת המנגנונים להשפעתם, עשויים, בשימוש זהיר ומושכל, לשמש אנשי מקצוע בתכנון ויישום תכניות למניעה ואיתור מוקדם של הילדים והמשפחות. עם זאת, כדי להפיק תועלת מהידע שנאסף בספרות על אודות גורמי הסיכון, נדרשת אינטגרציה של חלקי המידע על אודות הילד, המשפחה והקהילה, ומתחייב שיתוף פעולה בין המערכות המטפלות ואנשי המקצוע הפועלים בהן. על אף ההכרה הרחבה בחשיבות התיאום ושיתוף הפעולה הבין-ארגוני והבין-מקצועי, מתגלעים קשיים לא מבוטלים בפיתוח ויישום עקרונות אלה. בסקירה המלאה של הספרות (ראו נספח ד') מתוארים החסמים השונים ולצידם, האסטרטגיות שנבחרו ברחבי העולם להתגבר על הקשיים. בין האסטרטגיות המרכזיות שאומצו ניתן למנות: אימוץ הגדרה מוסכמת של הבעיה ושל האוכלוסייה שאליה היא מתייחסת, תהליכי חקיקה המסדירים את הטיפול במידע רגיש ואת התנאים להעברת המידע, ניסוח והפצה של הנחיות ונהלים ברורים להסדרת דרכי העבודה המתואמת, מיסוד מנגנוני פיקוח על מימוש ההנחיות, פיתוח והטמעה של כלים אחידים לאיתור והערכת הסכנה, מינוי אנשי מקצוע ייעודיים בכל ארגון להגנה על ילדים, בניית מאגרי מידע משותפים, הקמת ועדות תיאום מקומיות תוך הסדרת תחומי האחריות ודרכי עבודתן, מינוי ועדות בדיקה לבחינה בדיעבד של מקרי מוות של ילדים, ולבסוף, פיתוח ויישום של תכניות הכשרה מקצועיות ובין-מקצועיות לאיתור וטיפול בילדים ובבני משפחותיהם. המצב הקיים בישראל: איתור וזיהוי ילדים בסכנה ושיתוף במידע בין-משרדי 1. המצב החוקי ישנם שישה חוקים הרלוונטיים לנושא העברת מידע בין אנשי המקצוע השונים על מנת לאתר ילדים בסכנה: 1. חוק העונשין-חובת הדיווח על קטין או חסר ישע. החוק מחייב כל איש מקצוע ואזרח לדווח לפקיד הסעד או למשטרה כאשר יש לו חשד סביר כי זה מקרוב נעברה בקטין עבירה (עבירת זנות, פרסום והצגת תועבה, סיכון החיים והבריאות, עבירת מין, נטישה והזנחה, גרימת חבלה והתעללות) על-ידי האחראי עליו. כן מחייב החוק מנהל או איש צוות במסגרת חינוכית או טיפולית לדווח על עבירת מין, חבלה חמורה או התעללות שנעברה בקטין הנמצא באותה מסגרת. 2. חוק העובדים הסוציאליים מאפשר לעובדים סוציאליים להעביר מידע במצבים הקבועים בחוק וזאת לשם טיפול או הגנה תוך הפעלת שיקול דעת. מצפים מהעובד הסוציאלי לאחריות ומעורבות. בחוק נעשה איזון מתאים בין שמירה על הפרטיות לבין הצורך המקצועי להעביר מידע. סעיף 8 לחוק קובע באילו מקרים מותר להעביר מידע ובין היתר נאמר: • הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי שלא על-ידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול באותו אדם או בבן משפחתו; • הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי בידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול בילדיו הקטינים של אותו אדם; • הגילוי דרוש לשם מניעת פגיעה באדם שעליו המידע או באדם אחר; 3. חוק זכויות החולה מאפשר העברת מידע רק בין מטפלים בתוך מערכת הבריאות, לצורכי טיפול במטופל. עמדת משרד הבריאות היא כי החוק לא מאפשר להעביר מידע בנסיבות שונות בהן נדרש שיתוף מידע, כגון למטפלים שלא במערכת הבריאות, או שלא לצורך טיפול באותו מטופל שעליו המידע, או כאשר המטופל מתנגד לכך באופן אקטיבי, וכדומה. 4. חוק הפסיכולוגים מאפשר אף הוא [סעיף 7] העברת מידע במצבים שונים. הבעיה היא שהפסיכולוגים כפופים למשרד הבריאות והעמדה המשפטית של משרד הבריאות היא כי חוק זכויות החולה גובר על חוק הפסיכולוגים ולכן גם הפסיכולוגים מנועים מלהעביר מידע. 5. החוק להגנת הפרטיות - לאדם יש זכות להגנת הפרטיות. החוק מאפשר העברת מידע בין גופים ציבוריים - אבל המבקש צריך להגיד מה מקור הסמכות שלו - וכאן מתחילה הבעיה בשיתוף. בחוק קיימת הגנה במקרה "שהייתה חובה מוסרית מקצועית וחברתית - להעברת מידע" - אם איש המקצוע הרגיש שהמקרה כרוך בחובה מוסרית - הדבר מחייב אותו לומר לאדם שהוא הולך למסור את המידע. 6. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) מחייב את המשטרה להודיע לקצין המבחן על כל קטין שנעצר או שנתגלה בחקירה פלילית כי קיים יסוד להעמידו לדין. 2. נהלים 1. למשרד הרווחה, החינוך והבריאות יש נוהלי דיווח המתייחסים לחוק העונשין-חובת הדיווח ומעוגנים בנהלים או בחוזרי מנכ"ל. נוהלי הדיווח מתייחסים הן לדיווח בתוך המשרד והן לדיווח לפקידי סעד ולמשטרה (בהתאם לחוק חסרי ישע). 2. במשרד החינוך ישנם חוזרי מנכ"ל המפרטים את הנהלים הקיימים במקרים של חשד לפגיעה בילדים. הנוהל כולל היוועצות בכל מקרה של התלבטות עם יועץ בכיר, פסיכולוג ומדריך שפ"י. החוזרים עוסקים בנושאים הבאים: • חובת הדיווח על עבירה בקטין על פי חוק וחקירת תלמידים כקורבנות או כעדים • התמודדות מערכת החינוך עם פגיעה מינית בין תלמידים • התמודדות מערכת החינוך עם פגיעות עובדי הוראה בתלמידים • מניעת אלימות במשפחה - חובת היידוע 3. במשרד התמ"ת מתכננים להשיק נוהל דיווח חדש לאיתור ודיווח על פעוטות בסיכון במעונות, הכולל פירוט המצבים שיש לאתר וכן מבנה טופס לדיווח. הנוהל כבר מבוסס על ההגדרה שהוצעה על-ידי וועדה זו. 4. במשרד לביטחון פנים (במשטרה) - נוהלי המשטרה מסדירים את הכללים ואת אופן הדיווח לפקיד הסעד או לקצין המבחן, לפי העניין, הן לגבי קטינים שביצעו לכאורה עבירה והן לגבי קטינים נפגעי עבירה או "נזקקים", בהתאם לחוק וכדלקמן: א. דיווח לפקיד הסעד על קטין שעל פי החשד בוצעה בו עבירה לפי פרק י' סימן ו1 לחוק העונשין. ב. דיווח לפקיד הסעד במקרים של עבירות בין בני-זוג. ג. דיווח לפקיד הסעד על קטין שטרם מלאו לו 12 שביצע עבירה פלילית. ד. דיווח לפקיד הסעד על "קטין נזקק" כהגדרתו בחוק הנוער (טיפול והשגחה) גם אם הגיע למשטרה שלא בעקבות ביצוע עבירה. ה. דיווח לפקיד הסעד על נעדר קטין. ו. דיווח לפקיד הסעד על מתלונן/ת קטין/ה על עבירת מין. ז. דיווח לקצין מבחן לנוער על קטין שמלאו לו 12 שנעצר או שנפתחה כנגדו חקירה פלילית. 5. במשרד לקליטת עלייה הדיווח נעשה בהתאם לחקיקה המחייבת חובת דיווח על חסרי ישע. 3. תדריכים לאיתור וזיהוי ילדים בסיכון וסכנה "אשלים" בשיתוף עם משרדי הרווחה, החינוך והבריאות, פיתחו תדריכים לאיתור ילדים בסיכון המחייבים דיווח על פי חוק העונשין: 1. חוברת לאיתור סימני סיכון וסכנה בילדים בכלל 2. חוברת לאיתור סימני סיכון וסכנה באוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים לחוברות אלה הוספו תדריכים מותאמים למגזר הערבי, מגזר חרדי, יוצאי אתיופיה. 4. מנגנונים לזיהוי מצבי סכנה במשרדים השונים 1. משרד הבריאות - מערכת הבריאות פועלת בנושא אלימות במשפחה באמצעות ועדות רב-מקצועיות המורכבות מרופא, אחות ועובדת סוציאלית ופועלות על פי נוהל. הוועדות קיימות בבתי-החולים הכלליים והפסיכיאטריים, בלשכות הבריאות, בקופות-החולים ובמרפאות לבריאות הנפש. חברי הוועדות משמשים כתובת להתייעצות לעובדי המערכת, הוועדות מקיימות תכניות הכשרה וימי עיון, ומעורבות בכל מקרה שמתגלה במערכת. במערך הפסיכיאטרי פעילות הוועדות הינה מינורית ונמצאת בתהליך של בנייה והטמעה. קיימת ערכת הדרכה לאיתור קטינים בסיכון בקהילה שנבנתה בשיתוף "אשלים", אשר הוטמעה באמצעות 6 מחזורי הכשרות בני יומיים בהן הוכשרו 132 אנשי צוות בקהילה (רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים). בנוסף, ישנה ערכת הדרכה לבתי-החולים שקיימת בשטח כבר למעלה מעשר שנים. 2. משרד הרווחה - המשרד מפעיל ברשויות המקומיות מערך של פקידי סעד ל"חוק הנוער טיפול והשגחה" המתייחס לשלומם הפיזי והנפשי של קטינים נזקקים; מערך עובדים סוציאליים המטפלים במשפחות ובילדים במחלקות לשירותים חברתיים; מערך אנשי מקצוע במסגרות הטיפוליות בשעות הבוקר או אחר-הצהריים; ועדות לתכנון טיפול והערכה; ועדות על פי חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום); תכנית "המגן"3 והכלי להערכת סכנה שפותח במסגרת תכנית זו. 3. משרד החינוך - השירות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י) ממונה על התחום. היחידה למניעת התעללות בילדים ובבני נוער מרכזת את העבודה המקצועית. ביחידה פועלים 40 יועצים ורכזים פסיכולוגיים הנותנים מענה במחוזות ואליהם ניתן לפנות לעזרה במצבים של קושי בזיהוי או זיהוי חלקי. בנוסף, קיימות הנחיות לקיום ועדה בית-ספרית במקרים של חשד להתעללות בילדים. היועצים החינוכיים והפסיכולוגים-החינוכיים פועלים בהיבט של מניעה, איתור והתערבות טיפולית בילדים שעברו פגיעה מינית. 4. משרד התמ"ת - במהלך שנת 2010 מתוכננת תכנית הכשרה יחד עם תמיכה מלווה לכל המסגרות בנושא זיהוי מצבי סכנה וטיפול במצבים אלו. התכנית תועבר לכלל המסגרות המוכרות (מעונות יום ומשפחתונים). מדובר ב-5 מפגשים בנושא איתור וזיהוי ילדים בסיכון, ובסיום המפגשים יימשכו מתן ייעוץ וליווי למסגרות אלה על-ידי המועצה לשלום הילד. 5. המשרד לקליטת העלייה - מערך הכולל 6 עובדים סוציאליים המשמשים בתפקידי פיקוח ובקרה בשלושת מחוזות המשרד ומסייעים ליועצי הקליטה (שאינם אנשי מקצוע) העומדים בקשר עם העולים לאתר ולזהות סימנים ונורות אדומות. 6. מנגנונים בין-משרדיים: ◦ במסגרת ה"תכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון" פותחו על-ידי הוועדה הארצית הבין-משרדית, מטה התכנית ומכון ברוקדייל, הנחיות מפורטות לאיתור ומיפוי של ילדים ובני נוער בסיכון על בסיס ההגדרה של התכנית הלאומית. ההנחיות הועברו על-ידי מנהלי התכנית ביישובים ונציגים מהפיקוח לכלל אנשי המקצוע ביישובים הן בשירותים הכלליים (טיפות חלב, בתי-ספר, גני ילדים), והן בשירותים המטפלים בילדים ובני נוער בסיכון. • ועדות להערכת מסוכנות - משותפות למשרד הרווחה ומשרד הבריאות. • תכנית מצו"ף - תכנית פיילוט ב-10 יישובים לאיתור סימני סיכון וסכנה באוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים, משותפת למשרד הרווחה, החינוך ו"אשלים". 5. בסיס מידע ממוחשב בנושא ילדים בסיכון/סכנה 1. ברמה הבין-משרדית - ב-68 יישובים הנמצאים ב"תכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון", נאסף מידע על כל הילדים בסיכון אשר זוהו על-ידי גורמי הטיפול השונים (מלבד השירות הפסיכולוגי החינוכי - שפ"ח). המידע נאסף ביישובים במסגרת תהליך המיפוי של התכנית באמצעות טופס אחיד לכל המשרדים, שגובש על בסיס ההגדרה שהתכנית אימצה. הטופס כולל פירוט של 24 מצבי סיכון בתחומי החיים הנכללים בהגדרה, ובנוסף מידע חברתי-דמוגרפי בסיסי על הילד ומשפחתו. המידע על אודות כל ילד הוקלד למערכת ממוחשבת מאובטחת עם מספר תעודת זהות אשר הוצפן באופן מיידי בעת ההקלדה. בשלב זה אין הרשאה לאף אחד מהגורמים לזהות אף לא אחד מהילדים. על פי ההסדר הבין-משרדי, ניתן יהיה ל"פתוח" את הצופן אך ורק כאשר תהיה הסכמה של היועצים המשפטיים של כל המשרדים המעורבים. עם זאת, בסיס המידע מאפשר לעמוד על מספר הילדים המטופלים בידי כל אחד מהגורמים וכן על מספר הילדים המטופלים בידי יותר מגורם אחד. 2. משרד הבריאות - בבתי-החולים קיים בסיס מידע ממוחשב מזוהה - מערכת "שיתוף מידע" האוספת נתונים ממערכות המידע של בתי-החולים4 לצורך הצגתם, אך המידע לא נשמר, למעט בקובץ log בו נרשמות בקשות למידע, לשם מעקב אחר תקינות השימוש. ההנחיה היא שבכל מקרה המעורר חשד כלשהו לאפשרות שמקור הפגיעה בקטין או בחסר ישע הוא אלימות במשפחה, התעללות פיזית, מינית או הזנחה, יש לבדוק במערכת הממוחשבת פניות נוספות למיון או לאשפוז בבתי-חולים אחרים. חשוב לציין, שרק העובדים הסוציאליים מורשים להיכנס למערכת וזאת באמצעות קוד שניתן להם. לאחרונה התקבלה החלטה להרחיב את הנושא ולבדוק קטינים לפי פרמטרים של סיכון שייקבעו (למשל כל קטין בגיל 4-0 שמגיע לבית-חולים עקב טראומה). הכוונה היא להגדיר מצבים מסוימים של סיכון ובכל פעם שמגיע קטין עם טראומה לבדוק אם הייתה טראומה קודמת. בטיפות החלב יש מידע ממוחשב, מזוהה, אך הוא חלקי, מכיוון שלא כל טיפות החלב ממוחשבות. המידע אינו מזוהה ברמה ארצית. 3. משרד הרווחה - קיים בסיס מידע ממוחשב לגבי הילדים והמשפחות המוכרות במחלקות לשירותים חברתיים, אולם אין בסיס מידע ממוחשב לגבי דיווחים על ילדים במצבי סיכון וסכנה. כיום מפותחת מערכת ממוחשבת ל"וועדות תכנון טיפול והערכה" במסגרתה תפותח ותשולב גם מערכת המחשוב של תכנית "המגן". 4. משרד לביטחון פנים (המשטרה) - במשטרת ישראל לא קיים בסיס מידע ממוחשב ייחודי וספציפי לילדים בסיכון. משטרת ישראל מנהלת על פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 את המרשם הפלילי, ומידע מהמרשם הינו חסוי ונמסר רק לפי החוק הנ"ל. קיימים רישום משטרתי ותיעוד ממוחשב גם לגבי תיקים שלא התבררו בבתי המשפט, אלא נסגרו. על פי פרטיו האישיים של אדם (לרבות מספר תעודת זהות), ניתן לאתר במחשב תיק שטופל במשטרה ובו מעורב אותו אדם, לרבות קטין, כחשוד, קורבן או עד. 5. משרד החינוך - קיים נוהל דיווח מקוון על אירועים חריגים. הדיווח נעשה כיום על-ידי מדריכי שפ"י, על-ידי היועץ החינוכי ו/או מנהל השפ"ח ברשות המקומית. הדיווח נעשה לשפ"י במחוז ובמטה. הדיווח הוא דיווח בלתי מזוהה וכולל פרטים על היישוב והמסגרת החינוכית בה התקיים האירוע, תאריך האירוע, המדווח, סוג האירוע. נוהל הדיווח ומערך המידע מיועד ללמידה על שכיחות התופעות ולהיערכות לטיפול ולהתמודדות עם תופעות אלו. 6. משרד התמ"ת - נמצא בתהליך תכנון. 7. המשרד לקליטת העלייה - קיים בסיס מידע ממחושב לגבי משפחות העולים המטופלות על-ידי המשרד. קיים סעיף הנקרא הערות סמויות המאפשר הכנסת תכנים רגישים שאינם חשופים לכלל העובדים. מידע המתגלה ליועצי הקליטה או לעובדים הסוציאליים עשוי להיכלל בין ההערות הסמויות. בשלב זה מתקיים מהלך להבניית בסיס מידע ממוחשב נפרד לשירות הסוציאלי במשרד. 6. הכשרות המשרדים מקיימים הכשרות לאנשי מקצוע שונים העובדים במשרדם בנושא איתור וזיהוי ילדים בסיכון אולם הדבר לא קבוע ואינו מחייב. • משרד הרווחה מפעיל בית-ספר להכשרת עובדים בשירותים החברתיים ובמסגרתו פועלים קורסים והשתלמויות רבות לעובדים במערכות הרווחה בנושאים הקשורים לזיהוי, איתור וטיפול בילדים בסיכון ומשפחותיהם. • משרד החינוך מקיים הכשרות בנושא איתור ילדים בסיכון, וזיהוי מצבים של פגיעה והתעללות, לכל היועצים החינוכיים הנכנסים למערכת, כחלק ממתווה ההכשרה המחייב. מעבר לכך נערכת השנה הכשרה לכ-500 יועצות, מתוכן כ-60 מהמגזר החרדי וכ-50 מהמגזר הערבי. משרד החינוך מכשיר מדי שנה גם גננות, מורים ותרפיסטים באמנות. בשש השנים האחרונות הוכשרו כ-500 פסיכולוגים לטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית. • משרדי הרווחה, הבריאות, החינוך והקליטה עובדים בשיתוף עם "מכון חרוב" ומפעילים הכשרות לאיתור וזיהוי ילדים נפגעי התעללות. במשרד הבריאות הוכשרו 18 רופאי ילדים מבתי-החולים. הכשרות שוטפות מתקיימות במרכז לסימולציה הרפואית למערך הבריאות הכללית, בתי-חולים והקהילה (בשנת 2009-2008 התקיימו כ-20 מחזורי הכשרה). בשנת 2010 מתוכננים 10 מחזורי הכשרה על הבריאות הכללית של קטינים, ובנוסף הכשרות למערך בריאות הנפש והתפתחות הילד. כמו-כן, בשנת 2010 תִפּתח הכשרה לעובדים הסוציאליים בבתי-חולים. במשרד הרווחה הוכשרו קבוצות של עובדים סוציאליים ופקידי סעד מ-40 מחלקות לשירותים חברתיים במחוזות השונים (בסך-הכל כ-150 עובדים). במשרד החינוך החלו בשנה האחרונה 40 פסיכולוגים לקבל הכשרות בשיתוף מכון "חרוב" בטיפול בילדים בעלי התנהגות פוגעת מינית. במשרד הקליטה בשנת 2010 (מחודש מארס) מתוכננת הכשרה לעובדים הסוציאליים (כולל עובדים סוציאליים מהסוכנות היהודית שמצטרפים להכשרה על פי בקשת משרד הקליטה). • הכשרות בין-משרדיות. במסגרת התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון מתוכננת הכשרה בין-מקצועית בגיל הרך ("התחלה טובה"), שאחד הנושאים בה הוא זיהוי ואיתור ילדים בסיכון בגיל הרך. ההכשרה תתחיל בחודש מארס 2010 והיא מיועדת למנהלי התכנית ביישובים ובמחוזות, לצוותי פיקוח בין-מקצועיים בגיל הרך במחוזות, ולאנשי מקצוע מובילים בתחום הגיל הרך ביישובים (גננות, מנהלות מעונות, אחיות טיפות חלב, עובדות סוציאליות וכו'). ההכשרה כוללת מתן בסיס ידע בין-מקצועי לאיתור ילדים בסיכון בגיל הרך ודיון בדרכי העבודה הבין-מקצועיות להגדלת היקף האיתור והתמודדות עם הילדים ביישובים. המלצות הוועדה מטרת ההמלצות היא לאפשר יצירת רשת ביטחון להגנה על ילדים בסכנה בקהילה ולקדם את שיתופי הפעולה והעברת המידע בין אנשי המקצוע השונים, כדי לצמצם ולמנוע הישנות פגיעות חמורות ומקרי רצח והריגה של ילדים בתוך המשפחה, ולהבטיח מתן טיפול מתאים לילדים ולמשפחותיהם. המלצות הוועדה מבטאות תפיסה חדשה בהתייחסות לילדים במצבי סכנה: • הרחבת ההתייחסות למגוון איתותים ומצבים בהם נמצאים ילדים ומשפחות, מצבים שעד כה לא נתפסו כמצבים מעוררי דאגה העלולים להתפתח למצבי סכנה. • דגש על האחריות של אנשי המקצוע כלפי ילדים בסיכון וילדים הנמצאים במצבים העלולים להוביל לסכנה - לא עוד דיווח גרידא, אלא לקיחת אחריות אמיתית. האחריות של אנשי המקצוע מחייבת הסתכלות דינמית ואיתור פעיל של ילדים הנמצאים במצבים העלולים להוביל לסכנה ומעקב לאורך זמן על ילדים אלו. • חיוב שיתוף במידע בין אנשי המקצוע. שיתוף זה מאפשר אינטגרציה של תפיסות הייחודיות לאנשי המקצוע השונים וראייה כוללת ורחבה של מצב הילד ומשפחתו. השיתוף במידע מבטא אחריות הדדית של אנשי מקצוע הן לצורך הערכת מצב הסכנה בו הילד עלול להימצא והן למתן סיוע מיידי למניעת הסכנה במקרה הצורך. המלצות הוועדה מסתמכות על: • הספרות המקצועית והמודלים הקיימים בעולם לאיתור ילדים בסכנה ולקידום שיתופי הפעולה בין אנשי מקצוע. • דוח מסכם של ביקור המשלחת המקצועית הבין-משרדית ונציגי מכון ברוקדייל באנגליה. • לימוד מקרים חמורים שהתרחשו בשנתיים האחרונות בישראל. • דיוני הוועדה וועדות המשנה. 1. הגדרת ילדים במצבי סכנה, זיהוי המצבים ושיתוף במידע כאזרחים ואנשי מקצוע "הגנה על ילדים הינה אחריות ומחויבות של כולנו" הגדרה ילד בסכנה הוא ילד חסר הגנה החשוף לפגיעה קשה בו העלולה להיות בלתי הפיכה ואף לגרום למותו. פגיעה יכולה להיגרם בידי אחראי על הילד, בידי אדם אחר או בידי הילד עצמו. מצב הסכנה עלול להיות תוצאה של מעשי התעללות או הזנחה קשה ומתמשכת. אולם, מצבי סכנה עלולים להתהוות גם ממצבי חיים/תפקוד של המשפחה אשר לא קדמה להם התעללות. מצבי סכנה יכולים להיות צפויים או ברי-ניבוי, ויכולים להיות בלתי צפויים. שיתוף במידע במדינת ישראל קיימת "חובת דיווח" על קטינים וחסרי ישע במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 26) התש"ן-1989. חוק זה מחייב אנשי מקצוע ואזרחים לדווח במקרים בהם: "היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה". החוק אף מגדיר מיהו האחראי על הקטין ואת סוגי העבירות לגביהם יש חובת הדיווח. מגבלות החוק: א. החוק מתייחס לחובת הדיווח רק כאשר יש חשד כי נעברה עבירה בידי האחראי, ואינו מכסה את המצבים המוקדמים יותר העשויים להוביל לאיתור ילדים במצבי סכנה ובכך למנוע את הסכנה. ב. החוק אינו מכסה מצבים בהם אצל איש המקצוע הבודד, הרואה את הילד או את ההורה ולעתים את שניהם, לא מתעורר חשד לסכנה המחייב דיווח על פי החוק. אולם, פיסות שונות של מידע הנמצאות אצל אנשי מקצוע שונים והצלבתן הם אלה שיובילו למסקנה כי מדובר במצב סכנה או העלול להוביל לסכנה. על מנת לאתר את אותם מצבי סכנה עליהם "חוק העונשין-חובת הדיווח" לא נותן מענה, השיתוף במידע בין אנשי המקצוע הוא הכרחי. מטרות שיתוף במידע: א. ביצוע הערכה נכונה ואינטגרטיבית יותר של מצב הסכנה או הפוטנציאל להתפתחות מצב סכנה או סיכון גבוה לילד. ב. קידום שיתופי פעולה ולקיחת אחריות משותפת של כל הגורמים המעורבים. ג. הגנה וטיפול טובים יותר בעבור הילדים. ד. סיוע טיפולי ותמיכה מתאימה בהורים. ה. צמצום פגיעות קשות בילדים. המטרה בשיתוף המידע אינה לדווח על ההורה כחשוד בפגיעה בילד אלא לוודא כי הילד אינו חשוף לסכנה! חשוב לציין כי שיתוף במידע אין בו כדי לבטל, במקרים הנדרשים, את חובת הדיווח על פי חוק העונשין, לפקיד הסעד או למשטרה. לאור הדברים האלה יש לחייב את השיתוף במידע בין אנשי המקצוע - כי הגנה על ילדים הינה אחריות ומחויבות של כולנו. 2. חוק המחייב שיתוף במידע הפרק על סקירת המצב החוקי הקיים בישראל הצביע על קיומם של מחסומים חוקיים המונעים העברת מידע בין אנשי המקצוע השונים. מצב זה מחייב מסגרת חוקית שתאפשר שיתוף במידע בין אנשי המקצוע השונים המטפלים בילדים בסיכון ובמשפחותיהם, בדומה לחוק באנגליה. החוק האנגלי קבע את חובת העברת המידע בין אנשי המקצוע במקרים בהם אי-העברתו עלולה להביא לכך שילד/נער יסבול מהתעללות או הזנחה. באופן זה הסדיר המחוקק האנגלי את השיתוף במידע ובתוך כך הדגיש את חשיבות העבודה המשותפת של המערכות השונות. הוועדה רואה בהעמדת בסיס חוקי לשיתוף במידע את הצעד הראשון והתשתית ליישום ההמלצות. קיומו של חוק מגביר את המודעות הציבורית ואת מודעות אנשי המקצוע לנושא הילדים בסכנה ומדגיש את חשיבותו. החוק נותן לגיטימציה לשיתוף, מונע מחסומים מינהליים וחוקיים, תורם ליצירת אתוס ותרבות של אחריות משותפת, ומאפשר לאנשי המקצוע להשקיע מזמנם בקידום השיתוף. 3. איתותים לזיהוי מצבי סכנה או מצבים העלולים להוביל לסכנה לילדים הספרות המקצועית מצביעה על החשיבות הרבה בזיהוי גורמי הסיכון העשויים לסייע באיתור ילדים המועדים או החשופים להתעללות והזנחה, ומדגישה את האינטראקציה בין גורמי הסיכון. על בסיס המידע הקיים על גורמי הסיכון והאינטראקציה ביניהם הוועדה בנתה מודל לזיהוי מצבי הסכנה או מצבים העלולים להוביל לסכנה. המודל כולל לוח של איתותים המנוסחים כך שאנשי המקצוע השונים העובדים במסגרות הארגוניות השונות יוכלו לזהותם - איתותים שיוכלו להוות בסיס לפעולה משותפת בין-מקצועית (ראו לוחות איתותים בנספח א'). איתותים הינם סימנים שיכולים לבוא לביטוי באמירות ישירות, בשפת גוף, במעשה ובהתנהגות אקטיביים או פסיביים. איתותים לסכנה לילד יכולים לבוא: • מהילד • מההורה • מהאינטראקציה בין הילד להורה האיתותים יכולים לבוא מכל אחד בנפרד או משילוב ביניהם. ערנות אנשי המקצוע והקהילה, לזיהוי האיתותים של המצבים העלולים להוביל לסכנה לילד, חיונית למניעת מצב הסכנה ולהגנה על הילד מפגיעה ונזק. אנשי המקצוע, כחלק מ"האיתור הפעיל" של מצבי הסכנה, חייבים לבחון את מצב הילד, מצב ההורה והאינטראקציה בין הילד להורה, ולשאול שאלות, גם כאשר המפגש הוא רק עם הילד או רק עם ההורה. כל איש מקצוע או גורם מטעמו (מטפח, סומכת, מגשר וכו') אשר מעצם תפקידו פוגש הורים וילדים, חייב להסתכל על כל האיתותים. בחינה זו תוביל להחלטה בדבר הצורך בהצעת סיוע לילד ולמשפחה, ו/או בשיתוף במידע עם אנשי מקצוע אחרים. יש לשים לב במיוחד לילדים בגיל הרך (מגיל לידה עד גיל 6), לילדים בעלי צרכים מיוחדים ולילדי עולים/מהגרים. קבוצות אוכלוסיות אלו הן הפגיעות ביותר מכיוון שתלותם של ילדים אלה במבוגר מטפל (care giver) הינה מוחלטת, קיים קושי ביכולת שלהם לבטא מצוקות, וחשיפתם בשנות חייהם הראשונות למבוגרים נוספים ולשירותים הקהילתיים היא מוגבלת. החשיפה לסכנה עלולה להיות גדולה יותר בזמנים מיוחדים (כגון חופשת הקיץ וחגים), בהם ילדים נמצאים בחופשה ארוכה. יש לשים לב ולתת את הדעת על ההיערכות וההתארגנות הצפויה במשפחה ובקהילה בתקופה זו. 4. מערך בין-משרדי ותוך-משרדי הוועדה ממליצה על הקמת מערך בין-משרדי ותוך-משרדי בשלוש רמות: ארצית, מחוזית ומקומית. להלן פירוט ההמלצות ברמות השונות. רמה ארצית א. יצירת שפה משותפת ושיח מקצועי משותף בין-משרדי לאנשי מקצוע שונים יש טרמינולוגיה מקצועית שונה ועקרונות עבודה מקצועיים ייחודיים המקשים על השיתוף. כדי לאפשר שיח מקצועי ומשותף נחוצה שפה משותפת ומוסכמת. שפה זו צריכה לכלול הגדרה אחידה של ילדים בסכנה וכלים אחידים לשיתוף במידע. יצירת שפה משותפת, אין משמעה ויתור על השימוש בכלי האיתור ובמנגנונים הקיימים במשרדים השונים אלא חשיבה איך משלבים בין הדברים. יצירת שפה משותפת מחייבת: • הבנה שהורי הילד הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו והמטרה היא לסייע להם בטיפול הולם בילדיהם. לכן יש ליידע אותם על הצורך בשיתוף במידע מתוך ההבנה שהם האחראים על ילדיהם (אלא אם כן הדבר עלול לפגוע בילד או יש חשש לזיהום חקירה על פי חוק העונשין-חובת הדיווח). • הגדרה אחידה של ילדים בסכנה. הוועדה פיתחה הגדרה לילדים בסכנה, כפי שמופיעה לעיל. • פיתוח כלי איתור אחידים לכל המשרדים המבוססים על ההגדרה המשותפת לזיהוי מצבי סכנה, וחיבורם לכלים הקיימים באותם משרדים. • פיתוח כלים לשיתוף במידע. הוועדה פיתחה סטנדרטים המתייחסים לאיתותים לסכנה ומחייבים שיתוף במידע. יש לפתח את הכלים על סמך סטנדרטים אלה. ב. גיבוש נהלים והנחיות פנים-משרדיים כל המשרדים יאמצו נוהל אחיד ומוסכם לזיהוי, בירור מצב הילדים ושיתוף/העברת מידע (בתוך הארגון ומחוצה לו). נוהל זה יסייע בהטמעה של ההגדרות המשותפות והמוסכמות של סיכון וסכנה, יביא להגדלת השקיפות והאחריות התוך-משרדית והבין-משרדית על הסיוע למשפחות והגנה על ילדים. הנוהל כולל מינוי "אחראי על הגנת הילד" בכל ארגון/מערכת ביישוב (לפירוט ראו המלצות ברמה היישובית), ומעליו - אחראי ברמה מחוזית וארצית (מינוי המשרד הייעודי) ונהלים פנים-ארגוניים. הוועדה ממליצה שהנהלים הפנים-ארגוניים יתייחסו לנקודות הבאות: • הטמעת דרכי עבודה של איתור "פעיל": • אנשי המקצוע הבאים במגע ישיר עם ילדים חייבים ללמוד ולהכיר את ההגדרה והאיתותים המתייחסים למצבים העלולים להוביל לסכנה. הגברת האחריות, הרגישות והמודעות לנושא מחייבת מתן השתלמויות רציפות. • הגדרה של הצעדים שעל איש המקצוע הבא במגע עם הילדים לנקוט על מנת לקיים בירור ראשוני של חשד שילד בטיפולו עלול להיות בסיכון/סכנה (למשל בירור ואיסוף מידע נוסף על המצב על-ידי התבוננות בילד, בירור עם ההורה - באותם מקרים שאינם בגדר חובת דיווח על מנת לא לזהם חקירה, וניסיון לאתר סימני סיכון נוספים או סימנים לכך שאין סיכון, וכו'). • הצעת סיוע לילד ו/או להורה בין אם פנים-ארגוני ובין אם בהפניה ובתיווך לגורם טיפולי אחר ובדיקה שאכן הילד ו/או משפחתו נמצאים בטיפול הגורם האחר תוך כדי המשך התבוננות ומעקב אחרי מצב הילד. • יידוע הורי הילד, שהם האפוטרופוסים הטבעיים של הילד, בדבר השיתוף במידע (אלא אם כן יש חשש לזיהום חקירה על פי חוק העונשין - חובת הדיווח). • הגדרה של הצעדים בהם על ה"אחראי על הגנת הילד" בכל ארגון לנקוט כאשר מגיעה אליו פנייה מאיש מקצוע המביע חשש לסיכון/סכנה: • ייעוץ ובירור עם איש המקצוע בדבר הפעולות שנעשו, כולל הסיוע שהוצע להורים, לילד. • אפשרות להתייעצות עם אנשי מקצוע ביישוב. • קבלת החלטה לגבי הצורך בדיווח על פי חוק העונשין-חובת הדיווח, ובמקרים אחרים - בפנייה לשיתוף מידע. • הזנת המידע לתוך המערכת הממוחשבת (ראו סעיף ו'). ג. גיבוש נהלים והנחיות לשיתוף במידע ושיתוף פעולה בין המשרדים יש לגבש נהלים והנחיות ברורים ואחידים לגבי השיתוף במידע ודרכי שיתוף הפעולה בין אנשי המקצוע. הנהלים מאפשרים יצירת דרכי עבודה אחידות, בהירות, ומניעת אי-הבנות בין אנשי המקצוע. הנהלים וההנחיות צריכים להתייחס לנושאים של איתור, התייעצות, איסוף מידע, העברת מידע, שילוב מידע בבסיס מידע ממוחשב ומתן משוב. ד. גיבוש נהלים לאיתור כאשר מדובר באוכלוסיות של עולים וילדים עם מוגבלויות יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לאוכלוסיות של עולים וילדים עם מוגבלויות כדי להתאים את הנהלים לאוכלוסיות הללו, כך שיהיו רגישים תרבותית ויתאימו לצרכים ולמאפיינים של אוכלוסיות אלו. ה. קיומה של ועדה ארצית בין-משרדית שתגבש מדיניות ותעסוק בדילמות העולות מהרמה המחוזית תפקיד הוועדה הבין-משרדית הינו לגבש את הנהלים וההנחיות לשיתופי הפעולה תוך עדכון מתמיד של ההנחיות בהתאם לדילמות שיעלו מה"שטח". בוועדה ישבו נציגי המשרדים השונים וכך יתאפשר שיח רב-מקצועי וייצוג לתפיסות מקצועיות שונות. ו. פיתוח בסיס מידע ממחושב רב-מקצועי במדינות רבות פותחו מערכות ממוחשבות לשיתוף מידע בין גופים המטפלים בילדים. למערכת ממוחשבת יתרונות רבים לקידום השיתוף במידע בין אנשי מקצוע לצורך ביצוע הערכת מצב הסכנה/סיכון של הילד - היא מאפשרת זמינות ונגישות לכל אנשי המקצוע, מהירות בהעברת המידע, יעילות באיסוף המידע, ריכוז המידע במקום אחד, נוחות בשליפת המידע ונוחות תיעוד המידע. לצד היתרונות ישנה בעייתיות הקשורה לאבטחת מידע, שימוש לא ראוי ופריצות של גורמים מסוכנים. הוועדה ממליצה על פיתוח מערכת מידע ממחושבת שתאפשר הצלבת נתונים על ילדים בסיכון, זיהוי ואיתור ילדים בסכנה, צבירת מידע לשם למידה על תהליכי איתור וזיהוי ברמה יישובית. המערכת הארצית תרכז את כל הנתונים ממערכת המחשוב היישובית, לא ברמה של זיהוי, על מנת שיהיה מאגר מידע אשר יסייע בתכנון מדיניות ואסטרטגיות התערבות. בפיתוח המערכת יש לשים לב לנקודות הבאות: • המידע המוקלד למערכת: • מידע המתייחס לדיווח על פי חוק העונשין-חובת הדיווח שהועבר לטיפול פקיד הסעד לחוק הנוער ו/או למשטרה. • מידע על פי ההנחיות לשיתוף במידע בהתאם לאיתותים לסכנה. • רמת פירוט המידע: יהיה כלי אחד ואחיד לשיתוף במידע, וימולאו רק החלקים הרלוונטיים לגבי כל ילד שפרטיו יוזנו למערכת. הפרטים שיוזנו למערכת יכללו בין השאר: • פרטים על איש המקצוע שמסר את המידע (על מנת שניתן יהיה לחזור אליו למקרה שצריך עוד פרטים או לשתף אותו בהתערבות). • פרטים דמוגרפיים על הילד ומשפחתו. • מצבי הסיכון והסכנה שאותרו על פי ההגדרות והאיתותים האחידים. • תיאור פתוח של האירוע שעורר חשד. • הצעדים שננקטו בתוך הארגון לבירור מצב הילד והסיוע שניתן/הומלץ לילד ולהורים. • נקודות הכניסה של ילד למערכת: 1. דיווח על פי חובת הדיווח; 2. על פי ההחלטה של האחראי הארגוני ("האחראי על הגנת הילד"). • נקודות היציאה של הילד מהמערכת: יש להגדיר את נקודות היציאה של ילד מהמערכת (סגירת רשומה). • מי רשאי להכניס מידע: הרשאה להכניס מידע למערכת תינתן רק לעובדים מוגדרים. • הרשאה לכניסה למערכת וצפייה במידע תינתן לגורמים מוגדרים. • יש להגדיר את הדרכים להפקת מידע לצורכי תכנון ועיצוב מדיניות ברמה ארצית. ז. גיבוש מערך הדרכה פנים-משרדי ובין-משרדי לצורך הטמעת הנהלים ודרכי העבודה יש לגבש מערך הדרכה לאנשי המקצוע בארגונים השונים. מערך ההדרכה יקיף את הנהלים הפנים-משרדיים והנהלים הבין-משרדיים להעברת מידע ושיתופי פעולה, וייעשה במסגרת הכשרות פנים-משרדיות ובין-משרדיות. רמה מחוזית א. ועדה מחוזית המורכבת מנציגי המשרדים השונים/אנשי מקצוע שונים תפקידי הוועדה: • אחריות על יישום המדיניות הבין-משרדית שנקבעה ברמה ארצית. • פיקוח על עבודת המנגנונים ברמה היישובית: דיון בדילמות שעולות מהרמה היישובית, הן בנושאים הקשורים לעבודת "מוקד ההגנה היישובי" (ראו סעיף הרמה היישובית), והן בנושאים שעלו בוועדה היישובית. • איסוף מידע על צרכים ברמה המחוזית ומתן פתרונות (לדוגמה פיתוח הכשרות ברמה המחוזית בנושאים, כמו מיומנויות תרבותיות, הכשרת עובדים דוברי שפות, הכשרות לאיתור ילדים בעלי צרכים מיוחדים). • העלאת דילמות לדיון ברמה ארצית. עמדת הוועדה היא שיש לתת עדיפות לשימוש בפורומים שכבר קיימים ברמה המחוזית ועוסקים בילדים בסיכון, כגופים שישמשו בתפקיד הוועדה המחוזית. מומלץ שהוועדות המחוזיות של "התכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון" תפעלנה כוועדה המחוזית גם לנושא זה, תוך הרחבת סמכויותיהן והתאמת נציגי המשרדים בוועדה לתפקיד זה (למשל, הוספת פקידי סעד מחוזיים לחוק נוער ממשרד הרווחה, נציגי המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ממשרד הבריאות ועוד). ב. אחראי מחוזי על נושא שיתופי פעולה יו"ר הוועדה המחוזית ימנה גורם מטעמו (מומלץ מנהל התכנית הלאומית במחוז) לתפקיד זה. תפקידיו: • יישום מערך ההדרכה והטמעה ברמה המחוזית. • ריכוז דילמות/סוגיות שעולות מהרמה היישובית. • מעקב אחרי יישום ההחלטות שהתקבלו ברמות המחוזית והארצית. ג. יישום מערך הדרכה והטמעה פנים-משרדית ובין-ארגונית ברמה המחוזית ◦ מערך ההדרכה יקיף ארבעה תחומים עיקריים: • הגברת המודעות/רגישות/יכולת זיהוי של המצבים הנכללים בהגדרת הסכנה. • הטמעת נוהלי האיתור/שיתוף במידע. • עבודה בין-מקצועית ביישובים. • העמקה של ידע, כלים ומיומנויות באינטראקציה הראשונית עם ילדים והורים לגביהם עולה חשד לסיכון (לא מדובר בדרכי התערבות, אלא בדרכים להעמקת האיתור ודרכים המכוונות לסייע). • מערך ההדרכה יכלול נדבכים פנים-משרדיים ובין-משרדיים: • תוך-משרדי - כל משרד אחראי על המיפוי של בעלי המקצוע הרלוונטיים המטפלים בילדים ו/או במבוגרים (כגון משרד הבריאות כולל בריאות הנפש: רופאי ילדים, רופאי משפחה, פסיכיאטרים וכו'. משרד החינוך: גננות, מורים וכו'. משרד התמ"ת: מטפלות, מנהלות מעונות/משפחתונים, מפקחות וכו'. משרד הרווחה: עובדים סוציאליים, אנשי טיפול במסגרות ועוד). זאת, תוך תיאום והתייעצות עם חברי הוועדה המחוזית. • בין-משרדי מחוזי - הכשרות משותפות לאנשי המקצוע מהמשרדים השונים. רמה יישובית א. מערכת מידע ממוחשבת יישובית כפי שצוין לעיל, למערכת ממוחשבת יש יתרונות רבים לקידום השיתוף במידע בין אנשי מקצוע לצורך שיפור יכולת ההערכה של מידת הסכנה בה נמצא הילד. כמו-כן, מערכת מידע ממוחשבת הינה מאגר מידע המאפשר למידה על תהליכי איתור וזיהוי ברמה יישובית ועל צורכיהם של ילדים בסכנה לשם פיתוח מענים ביישוב. ב. ה"אחראי על הגנת הילד" בכל ארגון/מערכת ביישוב ימונה אחראי על הגנת הילד. באחריות כל משרד לקבוע את האחראי על הגנת הילד במערכת כחלק מהנהלים הפנים-משרדיים. תפקידי ה"אחראי על הגנת הילד" הם: • קבלת מידע מאנשי מקצוע בארגונו לגבי ילדים שיש איתותים לכך שהם חשופים למצבים העלולים להוביל לסכנה, והכוונת אנשי המקצוע לגבי השלמת מידע, אם יש צורך. • קבלת החלטה האם להכניס ילד למערכת המידע הממוחשבת (לפירוט ראו סעיף ו'). • אחריות להטמעה של הנהלים בקרב אנשי המקצוע בתוך הארגון שלו. • מתן ייעוץ לאנשי המקצוע מתוך הארגון שלו. • העברת משוב/שאלות/סוגיות שעולות בארגונו ונתונים סטטיסטיים לוועדה היישובית. ראו תרשים זרימה בנספח ג'. ג. מוקד הגנה יישובי מוקד ההגנה היישובי הינו מרכז אליו יועברו דיווחים על פי חוק העונשין-חובת הדיווח ומידע על פי ההנחיות לשיתוף במידע בהתאם לאיתותים לסכנה. מוקד ההגנה היישובי יפעל על בסיס התשתיות שהוקמו בתכנית "המגן". תכנית המגן מופעלת כיום ב-22 יישובים כניסוי על-ידי השירות לילד ונוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. מטרתה המרכזית היא קידום יצירתו של מרחב מוגן לילדים בסיכון. במסגרת התכנית הוקמו במחלקות לשירותים חברתיים מוקדי דיווח יישוביים המסדירים את מערך הדיווחים לפקידי סעד לחוק הנוער. מוקד זה מקבל את הדיווחים על פי חוק העונשין-חובת הדיווח מאנשי המקצוע בקהילה/הציבור ומעריך באמצעות כלי להערכת סכנה את רמת הסכנה המיידית בה נמצא הילד, ומפנה להמשך טיפול בהתאם לרמת הדחיפות. מוקדי הדיווח היישוביים של תכנית "המגן" ישמשו תשתית ותפקידם יורחב גם לקבלת מידע על פי ההנחיות לשיתוף במידע בהתאם ללוח ה"איתותים לסכנה" שפותחו על-ידי הוועדה. מוקד ההגנה יכלול שני גורמים: מנהל מוקד ומוקדן. הצורך בחיבור המידע על הילד ומשפחתו המגיע מגורמים שונים, וראייתו כמכלול, מחייבים אחריות של גורם מקצועי ומיומן, עובד סוציאלי מומחה בעל ידע בתחום ילדים בסיכון וסכנה, אשר ישמש כ"מנהל מוקד ההגנה היישובי". מנהל זה יהיה כפוף מקצועית למנהל המחלקה לשירותים חברתיים ביישוב ובעל זיקה בעבודה המקצועית היומיומית ליו"ר הוועדה לתכנון טיפול והערכה. עם הפנייה למוקד תתקיים הערכה ראשונית לקביעה האם מדובר בדיווח על פי חוק העונשין-חובת הדיווח, או באיתותים העלולים להוביל לסכנה, ותתקבל ההחלטה אם יש צורך בהעברה מיידית לפקיד הסעד או בדיקת איתותי הסכנה. תפקידו של "מנהל מוקד ההגנה היישובי": • חיבור המידע על כל ילד מתוך המערכת הממוחשבת. • בירור עם הגורמים המזינים מידע על מצב הילד והכוונת הגורמים הללו, אם יש צורך, לביצוע בירורים נוספים על הילד או המשפחה (להנחות את איש המקצוע הרלוונטי לבצע המשך בדיקה במשפחה, כמו ביקור בית, או פגישה עם הילד או ההורה). • קבלת החלטה - לאחר חיבור המידע "מנהל מוקד ההגנה היישובי" מקבל החלטה מתוך 4 אפשרויות: • התייעצות או מפגש של כל הגורמים המדווחים או חלקם על מנת לעשות הערכה משותפת. • לפנות ליו"ר ועדה לתכנון טיפול והערכה בבקשה לכנס דיון חירום.(על פי הנהלים) • להפנות את המקרה לפקיד סעד לחוק נוער במחלקה לשירותים חברתיים. • להפנות את המקרה לטיפול במחלקה לשירותים חברתיים. ההחלטה באשר לדרך הפעולה נתונה לשיקול דעתו של "מנהל מוקד ההגנה היישובי". • העברת משוב על ההתערבות במקרה ל"אחראי על הגנת הילד", שהיה מעורב בתהליך/מסר מידע על הילד, כולל בקשה להמשך התערבות/מעקב, אם יש צורך. • דיווח תקופתי לוועדה הבין-מקצועית היישובית על פעילות "מוקד ההגנה היישובי". המוקדן הוא גורם מינהלי מסייע שיקבל פניות ודיווחים טלפוניים מהקהילה, יהיה אחראי על הכנסת מידע זה למערכת הממוחשבת; ועל העברת הדיווח לפקיד סעד במקרים שהם על פי חוק העונשין, או ל"מנהל מוקד ההגנה היישובי" במקרים שאינם על פי חוק העונשין (ראו תרשים זרימה בנספח ג'). מוקד ההגנה היישובי יהיה באחריות המחלקה לשירותים חברתיים ויפעל בשעות העבודה המקובלות. הפנייה בשעות שאינן שעות עבודה תהיה למוקד חירום עירוני, כפי שנהוג כיום. ד. ועדה יישובית בין-מקצועית המלצה זו עולה מתוך ההבנה שיש צורך בוועדה ברמה יישובית, שתהיה אחראית על ביסוס שיתוף הפעולה המקצועי ברמה המקומית, ובהסתמך על מודלים מעין אלה הקיימים במדינות אחרות. מומלץ להקים ועדה יישובית בין-מקצועית שתורכב מבעלי מקצוע/נציגי משרדים שונים (רווחה, חינוך, בריאות, תמ"ת, קליטה, ביטחון פנים [משטרה]). נציגים אלו יהיו קבועים וככל הניתן הם יהיו "האחראים על הגנת הילד" מטעם הארגונים בקהילה. לוועדה ימונה יו"ר על פי החלטת ראש הרשות. ועדה זו רשאית להזמין לדיוניה גופים בקהילה לצורך התדיינות והתייעצות. תפקידי הוועדה היישובית: • התאמת הנהלים ודרכי העבודה שנקבעו ברמה הארצית לרמה היישובית והטמעת דרכי העבודה ביישוב. • ניתוח מקרים קשים המתרחשים בקהילה. כפי שראינו, במדינות רבות בעולם מופעלים צוותי חקירה לבדיקת מקרי מוות של ילדים. מדובר בצוותים החוקרים מקרי מוות, וזאת כדי לזהות את הגורמים למות הילדים ולאתר את הכשלים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים. הבדיקות הללו אינן חקירות במובן הפלילי (חיפוש אשמים), אלא מהוות אמצעי ללמידה להפקת לקחים לשם שיפור ההגנה על ילדים ומניעת כשלים עתידיים. • קבלת מידע על עבודת "מוקד ההגנה היישובי" בנושאים הבאים: מספר וסוג הפניות, מקור הפניות, הטיפול בפניות, סוגיות והתלבטויות הקשורות להפעלת המוקד ועוד. • קבלת מידע באמצעות ה"אחראי על הגנת הילד" בכל ארגון על מספר המקרים שהופנו למוקד ההגנה היישובי, סוגיות והתלבטויות הקשורות להפעלת האיתור הפנים-משרדי ברמה יישובית. • ריכוז צרכים ברמה המקומית בנושאי הכשרות בין-מקצועיות. • בניית מערך הטמעה והדרכה בין-מקצועיים: ימי עיון, הדרכה ורענון, שיתקיימו באופן קבוע לפחות פעם אחת בשנה, לאנשי המקצוע ברמה היישובית. יצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע מחייבת היכרות, למידה והטמעה של הגדרת ילדים בסכנה, רענון הכלים לאיתור וזיהוי ילדים בסכנה ובסיכון ולמידת נוהלי העבודה והנחיות לשיתוף. • ניתוח והפקת נתונים מבסיס המידע היישובי, למידתם והפצתם לוועדות ולמנגנונים יישוביים תוך- ובין-מקצועיים. • דיווח לוועדה המחוזית על הסוגיות/אתגרים/הישגים של היישוב. ישנה עדיפות לפורומים רב-מקצועיים הקיימים ביישובים ועוסקים בילדים ובני נוער בסיכון. לכן, בישובים המשתתפים בתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, מומלץ להשתמש בוועדות היישוביות הקיימות כבר במסגרת התכנית. ביישובים אחרים אפשר להשתמש בתשתיות אחרות קיימות, כמו תכנית קדימה, מוטב יחדיו, שיקום שכונות, עיר ללא אלימות, וועדות יישוביות על פי תקנות הרשויות המקומיות וכד'. ה. פיתוח של מענים ברמת היישוב ברור כי יצירת רשת ביטחון להגנה על ילדים חייבת לכלול גם את קיומם ופיתוחם של מענים לטיפול בילדים המאותרים כנמצאים בסכנה, ובמשפחותיהם. הוועדה ממליצה להרחיב את התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון כאחת האלטרנטיבות להרחבת מענים לילדים בסיכון בקהילה תוך דגש על הרחבת החלק של "התחלה טובה" לגיל הרך. נספח א': לוח האיתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה לילדים וחובת שיתוף המידע להלן מובא לוח מסכם של האיתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה, ושל כללים מנחים לשיתוף במידע. איתותים הינם סימנים שיכולים לבוא לביטוי באמירות ישירות, בשפת גוף, במעשה ובהתנהגות אקטיביים או באי-עשייה. ההתייחסות בלוח היא לאיתותים בשלושה מצבים אותם יש לבחון: 1. מצב הילד 2. מצב ההורה 3. האינטראקציה שבין הילד להורה תחומי הסיכון הם על פי ההגדרה שנקבעה ב"תכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון". בלוח ישנם שני סוגי איתותים: איתותים המופיעים באדום ואיתותים המופיעים בשחור 1. האיתותים באדום מצביעים על מצבים המחייבים בדיקה והתערבות מיידית. די באיתות בודד, בתוך אחד המצבים הנ"ל, על מנת לשתף במידע מיידית ולהכניסו למערכת הממוחשבת במוקד ההגנה היישובי. 2. האיתותים בשחור מצביעים על מצבים שאינם מחייבים התערבות מיידית (תוך אבחנה בין איתות אחד או שניים), אך דורשים בדיקה: ◦ בגילאי לידה עד 3 די באיתות אחד בתוך אחד המצבים הנ"ל על מנת לשתף במידע ולהכניס למערכת הממוחשבת. פרטים מזהים על הילד/משפחתו יעורבלו ויופיעו כלא מזוהים. רק כאשר יופיע איתות נוסף לגבי אותו ילד (מאותו מקור או ממקור אחר) המידע יהפוך למזוהה ויחייב בדיקה של מנהל המוקד היישובי. • בגילאי 6-3 - שני איתותים בתוך אותו מצב או בשני מצבים מהנ"ל יחייבו שיתוף במידע והכנסת המידע למערכת הממוחשבת. • בגילאי 18-6 - שני איתותים בתוך אותו מצב או בשני מצבים מהנ"ל יחייבו שיתוף במידע והכנסת המידע למערכת הממוחשבת. פרטים מזהים על הילד/משפחתו יעורבלו ויופיעו כלא מזוהים. רק כאשר יופיע איתות נוסף לגבי אותו ילד (מאותו מקור או ממקור אחר) המידע יהפוך למזוהה. יש לציין כי מנהל המוקד אשר יראה את האיתותים הלא מזוהים יוכל להחליט בכל רגע נתון כי יש מקום לערוך בדיקה ולהפוך את המידע למזוהה. איתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה הגיל הרך: לידה עד גיל 6 - מצב הילד תחומי סיכון חובת שיתוף במידע ללא קשר לאיתותים אחרים (די באיתות אחד) (כאשר מאתרים איתות אחד הדבר מחייב לבדוק אם קיים עוד איתות במצב הילד או במצבים האחרים) • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • למידה ורכישת מיומנויות • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים • הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות בריאות 1. ילד נזקק לטיפול רפואי דחוף/תרופתי קבוע, ואינו מקבל 2. תאונות תכופות 3. אשפוזים חוזרים ללא יכולת לאבחנה ברורה התפתחות 4. ילדים המאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (נכות, פיגור, אוטיזם) ואינם מקבלים טיפול 5. ילדים עם בעיות התפתחות/עיכוב התפתחותי ואינם מקבלים טיפול 6. חוסר שגשוג קיום פיזי 7. חסך במזון - תלונות חוזרות על רעב 8. הזנחה קשה של היגיינה גופנית בריאות רגשית 9. התנהגויות חריגות (בכי רב או אי-שקט; אפתיות; התפרצויות זעם וכו') 10. שינויים פתאומיים במצב התנהגותי, רגשי 11. ילדים המגיבים בפחד באופן קיצוני תשומת לב מיוחדת לילדים עד גיל 3 12. נולדו עם תסמונת חסך בסם/אלכוהול עוברי 13. לא ביקרו כלל בשירותי בריאות (טיפת חלב/רופא ילדים) השתייכות למשפחה 14. ילדים נטושים (ללא אחראי) 15. ילדים משוטטים; עזובה רגשית ופיזית 16. ילדים הסובלים מחוסר השגחה או השגחה לא מתאימה 17. יתמות על רקע טראומתי (אלימות במשפחה, תאונה, וכו') למידה ורכישת מיומנויות - לגילאי 6-5 (חינוך חובה) 18. חוסר השתייכות למערכת חינוך הגנה מפני אחרים 19. סימנים פיזיים על הילד היכולים להעלות חשד לפגיעה או אלימות כלפיו 20. אמירה ישירה של הילד על פגיעה בו או סיכון 21. אמירה עקיפה באמצעות משחק, ציורים, יצירה של הילד על פגיעה בו או סיכון 22. סימנים המראים על אלימות מינית 23. סימנים המראים על הזנחה הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 24. התנהגויות של ילדים המעידות על פגיעה בעצמם ו/או באחרים (למשל תלישת שיער, התנהגויות מסכנות, סכינים, משחק באש וכו') בריאות 1. ילד אינו מקבל טיפול רפואי/תרופתי 2. ילד אינו מקבל טיפול מונע 3. מחלות חוזרות התפתחות 4. חריגה משמעותית מעקומות גדילה והתפתחות 5. ילדים המאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (נכות, פיגור, אוטיזם) או עם בעיות התפתחות/עיכוב התפתחותי קיום פיזי 6. אי-הבאת מזון למסגרת החינוך 7. מגיע לא נקי, בבגדים לא מותאמים לגיל ולעונה 8. בטיחות בסביבת המגורים של הילד לא תואמת לגילו בריאות רגשית 9. התנהגות מינית לא מותאמת לגיל/התפתחות 10. רתיעה מכל התקרבות של מבוגרים (גננת, מטפלת) תשומת לב מיוחדת לילדים עד גיל 3 11. פגים השתייכות למשפחה 12. ילד החי במשפחה בה דמויות מטפלות משמעותיות מתחלפות בתדירות גבוהה 13. מעברים תכופים של הילד במקום המגורים/מסגרות חינוך למידה ורכישת מיומנויות - לגילאי 6-3 14. ביקורים לא סדירים במסגרת החינוכית 15. היעדרויות רבות 16. חוסר השתייכות למערכות חינוך גילאי 5-3 השתייכות והשתתפות חברתית 17. מסתגרים; דחויים 18. ילדים שסובלים מהתעללויות והצקות מילדים אחרים הגיל הרך: לידה עד גיל 6 - מצב ההורה ואינטראקציה הורה-ילד תחומי סיכון מצב הורה (מחייב שיתוף במידע (איתור איתות אחד מחייב בדיקה ללא קשר לאיתותים אחרים) של איתותים במצבים השונים) אינטראקציה הורה-ילד (מחייב שיתוף במידע (איתור איתות אחד מחייב בדיקה ללא קשר לאיתותים אחרים) של איתותים במצבים השונים) • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • למידה ורכישת מיומנויות • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון בריאות 25. הורה המתנגד למתן טיפול רפואי/נפשי לילד ללא הצעה לחלופה אחרת בריאות רגשית 26. התנהגות או ביטויים לפגיעה עצמית או פגיעה בילד (תשומת לב למצבי משבר) 27. ביצע ניסיון אובדני 28. מחלת נפש לא מטופלת 29. מצב נפשי - שינויים קיצוניים בהתנהגות, תוקפנות או מופנמות הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 30. איום ברצח וניסיון רצח במשפחה 31. אלימות במשפחה 32. אמירות מאיימות של ההורה לפגיעה בילד 33. אמירות של ההורה בעלות גוון מיני על הילד 34. התנהגות מסכנת: שימוש בסמים, אלכוהול, עבריינות, זנות בריאות 19. הורה המביא לעתים תכופות את הילד לגורמים הרפואיים בתואנה לחולי אך ללא ממצא רפואי 20. הורה בעל פיגור שכלי קיום פיזי 21. עוני ומצוקה כלכלית קשה המונעים סיפוק צרכים בסיסיים בריאות רגשית 22. הורה חולה במחלת נפש 23. הורה עם מגבלה (כגון חולה כרוני, נכות וכו') שפוגעת בתפקודו ההורי 24. היכרות מוקדמת עם משפחה אצלה זוהו קשיים בתפקוד הורי 25. מצבי משבר: גירושין, אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/ מאסר ו/או משברי חיים אחרים השתייכות למשפחה 26. הורים קטינים 27. חוסר במערכת תמיכה ממשפחה מורחבת למידה ורכישת מיומנויות 28. הורה המתקשה לראות ולהבין את צורכי הילד 29. הורה המסרב לבצע פעולות לקידום הילד לפי המלצות גורמי הטיפול והחינוך השתייכות והשתתפות חברתית 30. בידוד חברתי והיעדר רשתות תמיכה (תשומת לב מיוחדת לעולים/מהגרים, משפחות חד-הוריות) 31. קשיי שפה ותקשורת 32. חוסר מוכנות לקבל עזרה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 33. סביבה המשמשת מקום עבירה בריאות רגשית 35. אמירה ו/או שפת הגוף של הילד ביחס להורה מעלה חשד למצוקה/ פגיעה נפשית 36. ההורה תופס את הילד כאחראי על המצוקות שלו כהורה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 37. אמירות ישירות של ההורה אל הילד: איומים בפגיעה בו. 38. אלימות פיזית של ההורה כלפי הילד בריאות רגשית 34. תגובת הורה לא תואמת מצבים התנהגותיים של התינוק/ילד (אי-התייחסות לבכי ממושך) 35. התנהגויות הילד מצביעות על קשיים בהתקשרות (attachment) 36. התנהגות ההורה מביעה שהילד לא רצוי ו/או דחוי - צורך במגע והכלה של הילד נענים בדחייה 37. הבדל טמפרמנט בין הילד וההורה היוצר אינטראקציות קונפליקטואליות איתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה גיל החביון: 12-6 - מצב הילד תחומי סיכון חובת שיתוף במידע ללא קשר למשתנים אחרים (די באיתות אחד) (כאשר מאתרים איתות אחד הדבר מחייב לבדוק אם קיים עוד איתות במצב הילד או במצבים האחרים) • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • למידה ורכישת מיומנויות • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים • הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות בריאות 1. ילד נזקק לטיפול רפואי דחוף/או תרופתי קבוע אך אינו מקבל 2. תאונות תכופות 3. אשפוזים חוזרים ללא יכולת לאבחנה ברורה התפתחות 4. ילדים המאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (נכות, פיגור, אוטיזם) ואינם מקבלים טיפול 5. ילדים עם בעיות התפתחות/עיכוב התפתחותי ואינם מקבלים טיפול קיום פיזי 6. חסך במזון - תלונות חוזרות על רעב 7. הזנחה קשה של היגיינה גופנית בריאות רגשית 8. ילד שהופנה לבדיקה/טיפול פסיכיאטרי ולא הגיע השתייכות למשפחה 9. ילדים נטושים נמצאים ללא אחראי 10. ילדים משוטטים; עזובה רגשית ופיזית 11. יתמות על רקע טראומתי (אלימות במשפחה, תאונה, וכו') למידה ורכישת מיומנויות 12. חוסר השתייכות למערכת חינוך השתייכות והשתתפות חברתית 13. ילדים הפוגעים ומתעללים בבעלי חיים 14. עבריינות הגנה מפני אחרים 15. סימנים פיזיים אצל הילד היכולים להעלות חשד לפגיעה או אלימות כלפיו 16. אמירה ישירה של הילד על פגיעה בו או סיכון 17. סימנים המראים על אלימות מינית 18. סימנים המראים על הזנחה הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 19. ניסיונות לפגיעה עצמית או ניסיון אובדנות 20. איומים לפגיעה עצמית 21. שימוש/התמכרויות לסמים ואלכוהול בריאות 1. ילד אינו מקבל טיפול רפואי 2. מחלות חוזרות התפתחות 3. ילדים המאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (נכות, פיגור, אוטיזם) או עם בעיות התפתחות/עיכוב התפתחותי קיום פיזי 4. אי-הבאת מזון למסגרת החינוך 5. מגיע לא נקי, בבגדים לא מותאמים לגיל ולעונה 6. בטיחות בסביבת המגורים של הילד לא תואמת לגילו בריאות רגשית 7. בעיות התפתחות ו/או בעיות רגשיות - צרכים מיוחדים של הילד: הפרעת קשב, בעיות תקשורת וכו' 8. התנהגויות חריגות, התפרצויות זעם וכו' 9. מופנמות והתבודדות 10. ילד שהופנה לטיפול פסיכיאטרי ולא מתמיד 11. התנהגות מינית לא מותאמת לגיל/התפתחות השתייכות למשפחה 12. ילדים החיים במשפחה בה דמויות רבות ומתחלפות של מבוגרים 13. ילדים הסובלים מחוסר השגחה או השגחה לא מתאימה למידה ורכישת מיומנויות 14. אי-ביקור סדיר במסגרות החינוך, ללא הסברים או אישורים מתאימים השתייכות והשתתפות חברתית 15. בידוד חברתי-סביבתי (חוסר השתתפות בטיולים, חוגים, מיעוט קשר עם קבוצת השווים) 16.ילדים שסובלים מהתעללויות והצקות מילדים אחרים 17. ילדים הפוגעים ומציקים לילדים אחרים ו/או מבוגרים הגנה מפני אחרים 18. ילדים הנתונים לפגיעה וסחטנות של ילדים אחרים 19. ילדים "קורבניים" הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 20. השתתפות במשחקים מסוכנים 21. התנהגויות מיניות לא מותאמות גיל החביון: 12-6 - מצב ההורה ואינטראקציה הורה-ילד תחומי סיכון מצב הורה (מחייב שיתוף במידע (איתור איתות אחד מחייב בדיקה ללא קשר למשתנים אחרים) של איתותים במצבים השונים) אינטראקציה הורה ילד (מחייב שיתוף במידע (איתור איתות אחד מחייב בדיקה ללא קשר למשתנים אחרים) של איתותים במצבים השונים) • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • למידה ורכישת מיומנויות • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון בריאות וקיום פיזי 22. הורה המתנגד למתן טיפול רפואי/נפשי לילד ללא הצעת לחלופה אחרת בריאות רגשית 23. מצבי משבר: גירושין, אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/מאסר ו/או משברי חיים אחרים, מלווים בהתנהגות או ביטויים לפגיעה עצמית או פגיעה בילד 24. מחלת נפש לא מטופלת 25. ביצע ניסיון אובדני 26. מצב נפשי - שינויים קיצוניים בהתנהגות, תוקפנות או מופנמות הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 27. איום ברצח וניסיון רצח במשפחה 28. אלימות במשפחה 29. אמירות מאיימות של ההורה לפגיעה בילד 30. אמירות של ההורה בעלות גוון מיני על הילד 31. התנהגות מסכנת: שימוש בסמים, אלכוהול, עברינות, זנות בריאות וקיום פיזי 22. עוני, מצוקה כלכלית קשה 23. הורה עם מגבלה שפוגעת בתפקוד כגון חולה כרוני, נכות וכו' 24. הורה בעל פיגור שכלי בריאות רגשית 25. מצבי משבר: גירושין, אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/מאסר ו/או משברי חיים אחרים. 26. הורה חולה במחלת נפש השתייכות למשפחה 27. חוסר מערכת תמיכה ממשפחה מורחבת למידה ורכישת מיומנויות 28. הורה המתקשה לראות ולהבין את צורכי הילד 29. הורה הנמנע לבצע פעולות לקידום הילד לפי המלצות גורמי חינוך וטיפול 30. הורה המסרב לרשום את הילד למערכת החינוך הפורמלי, ללא הצעת חלופה אחרת - מאושרת השתייכות והשתתפות חברתית 31. בידוד חברתי והיעדר רשתות תמיכה (תשומת לב מיוחדת לעולים/מהגרים, משפחות חד- הוריות) 32. קשיי שפה ותקשורת 33. חוסר מוכנות לקבל עזרה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 34. סביבה המשמשת מקום עבירה בריאות רגשית 32. אמירה של הילד ביחס להורה המעלה חשד למצוקה/פגיעה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 33. אלימות פיזית של ההורה כלפי הילד בריאות רגשית 35. אמירות ישירות של ההורה אל הילד - הדבקת תווית, איומים, קללות 36. התנהגות לא תואמת לסיטואציה של הורה ו/או של ילד 37. שפת הגוף של הילד ביחס להורה מעידה על קושי 38. אמירה של הילד ביחס להורה המעלה חשד למצוקה/ פגיעה 39. התנהגות ההורה המביעה שהילד לא רצוי ו/או דחוי - צורך במגע והכלה של הילד נענים בדחייה ובהתנגדות של ההורה 40. ההורה תופס את הילד כאחראי ומאשים אותו בקשייו השתייכות למשפחה 41. הימנעות מקשר או מניעת קשר של הילד עם המשפחה המורחבת איתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה גיל ההתבגרות: גיל 18-13 - מצב המתבגר מצבי סיכון חובת שיתוף במידע ללא קשר לאיתותים אחרים (די באיתות אחד) כאשר מאתרים איתות אחד הדבר מחייב לבדוק אם קיים עוד איתות למצב המתבגר או במצבים אחרים • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית קיום פיזי, בריאות והתפתחות 1. התמכרויות, שימוש קבוע באלכוהול או סמים 2. חשש להידבקות במחלות זיהומיות - אינו נבדק או מטופל 3. שינויים קיצוניים במצב הגופני - ירידה/עלייה במשקל בריאות רגשית 4. הופנה לבדיקה פסיכיאטרית דחופה ולא הגיע קיום פיזי, בריאות והתפתחות 1. הזנחה של היגיינה, טיפול פיזי ורפואי בריאות רגשית 2. בלבול בהתפתחות ובזהות המינית 3. הופנה לטיפול פסיכיאטרי ולא הגיע/לא מתמיד 4. התנהגות מינית לא תואמת • השתייכות למשפחה השתייכות למשפחה 5. אינו שייך למשפחה, מנותק ממשפחתו 6. משוטט ולן ברחובות השתייכות למשפחה 5. המתבגר מרגיש שהמשפחה אינה תומכת בו • למידה ורכישת מיומנויות למידה ורכישת מיומנויות 7. ירידה פתאומית וקיצונית במצב הלימודי, התנהגותי והישגי ללא מתן הסבר מניח למידה ורכישת מיומנויות 6. בעיות התנהגות במערכת הלימודית - אלימות וונדליזם 7. אינו משתתף באופן סדיר במסגרת חינוכית, או בהכשרה פורמלית 8. מתנתק הדרגתית ממערכת הלימודים 9. מעברים רבים או תכופים בין מסגרות, בעיות משמעת והסתגלות 10. מנוכרים מבית-הספר, מנודים מהחברה בבית-הספר 11. נעדרים לעתים תכופות מהמסגרת • השתייכות והשתתפות חברתית השתייכות והשתתפות חברתית 8. פוגעים מינית, מעורבות בעבריינות, זנות, ונדליזם, פגיעה בבעלי חיים וכו' • הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון הגנה מפני אחרים 9. סימנים פיזיים אצל המתבגר היכולים להעלות חשד לפגיעה או אלימות כלפיו 10. אמירה ישירה של המתבגר על פגיעה בו או סיכון 11. סימנים המראים על אלימות מינית כלפיו, סרסור וניצול לצורכי מין הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 12. ניסיונות לפגיעה עצמית או ניסיון אובדנות 13. איומים לפגיעה עצמית 14. התמכרויות לסמים ואלכוהול הגנה מפני אחרים 12. הימצאות בסביבה המשמשת מקום עבירה הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 13. כתיבה/רמיזה על מחשבות אובדנות 14. שיתוף על קיום מחשבות אובדניות גיל ההתבגרות 18-13 - מצב ההורה ואינטראקציה הורה-מתבגר בגיל ההתבגרות, יש צורך להתייחס לשילוב בין איתותים של מצב המתבגר בנוסף למצב ההורה ולאינטראקציה (מצב ההורה אינו עומד בפני עצמו) מצב הורה אינטראקציה הורה מתבגר תחומי סיכון (מחייב שיתוף במידע ללא קשר לאיתותים אחרים) (איתור איתות אחד מחייב בדיקה של איתותים במצבים השונים) (מחייב שיתוף במידע ללא קשר לאיתותים אחרים) (איתור איתות אחד מחייב בדיקה של איתותים במצבים השונים) • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון בריאות רגשית 15. מצבי משבר: אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/מאסר ו/או משברי חיים אחרים, מלווים בהתנהגות או ביטויים לפגיעה עצמית או פגיעה במתבגר 16. ביצע ניסיון אובדני 17. מחלת נפש לא מטופלת 18. מצב נפשי - שינויים קיצוניים בהתנהגות, תוקפנות או מופנמות הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 19. איום ברצח וניסיון רצח במשפחה 20. חשד לאלימות במשפחה/ פגיעה מינית בריאות וקיום פיזי 15. אבטלה, אשפוז הורה בעל פיגור שכלי 16.הורה עם מגבלה שפוגעת בתפקוד: חולה כרוני, נכות וכו' 17. עוני ומצוקה כלכלית קשה בריאות רגשית 18. מצבי משבר: אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/מאסר ו/או משברי חיים אחרים הורה חולה במחלת נפש 19. הורה המתנגד למתן טיפול רפואי/נפשי למתבגר השתייכות למשפחה 20. חוסר מערכת תמיכה משפחתית השתייכות והשתתפות חברתית 21. חוסר מוכנות לקבל עזרה 22. בידוד חברתי והיעדר רשתות תמיכה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 23. שימוש בסמים, אלכוהול, עבריינות, זנות, סביבה המשמשת מקום עבירה השתייכות והשתתפות חברתית 21. אמירה של המתבגר ביחס להורה המעלה חשד לפגיעה פיזית או מינית השתייכות למשפחה 24. קונפליקטים חריפים וחוסר הסכמות על דרך חיים (חזרה בתשובה/שאלה) בניגוד לאורח החיים הנהוג במשפחה 25. מניעת קשר של המתבגר עם המשפחה המורחבת