חומר רקע
בית-הנבחרים הבריטי
הוועדה לענייני פנים
אנטישמיות בממלכה המאוחדת (חלקים נבחרים)
הדוח המלא פורסם ב-16 אוקטובר 2016, ואפשר להורידו באתר הפרלמנט: http://www.publications.parliament.uk/pa/cm201617/cmselect/cmhaff/136/136.pdf
עובדות מרכזיות
במחצית הראשונה של 2016 נרשמה עלייה של 11% במספר התקריות האנטישמיות שדוּוחו לקרן הביטחון הקהילתי (Community Security Trust, או CST) בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2015.
מספר התקריות האנטישמיות בלונדון על-פי רישומי ה-CST גדל ב-62% בששת החודשים הראשונים של 2016 בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2015. בניגוד ברור לכך, מספר התקריות האנטישמיות שדווחו במנצ'סטר רבתי ירד ב-54%.
על-פי רישומי המשטרה, חלה עלייה של 29% בפשעי שנאה על רקע אנטישמי באנגליה ובאזורים מסוימים בוויילס בשנים 2010–2015, לעומת עלייה של 9% בפשעי שנאה ככלל. כמו כן, בשנים 2013/14 ו-2014/15 גדל מספר הפשעים האנטישמיים ב-97%, לעומת עלייה של 26% בפשעי שנאה ככלל.
בסקר בקרב האוכלוסייה היהודית בבריטניה שערך המכון לחקר מדיניות יהודית (Institute for Jewish Policy Research, או IJPR) נמצא כי חמישית מהמשיבים התמודדו עם תקרית אחת לפחות של הטרדה אנטישמית ב-12 החודשים שקדמו לעריכת הסקר; ב-68% מהמקרים – בתגובות באינטרנט.
בשלב מסוים במהלך 2014 הודיעה המשטרה ללוסיאנה ברגר, חברת פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור, כי התקבלו בחשבון הטוויטר שלה יותר מ-2,500 ציוצים פוגעניים בשלושה ימים בלבד, כולם תחת ההאשטאג filthyjewbitch. חברת הפרלמנט היהודייה רות סמית' דיווחה כי לאחר שיצאה בהפגנתיות במהלך אירוע פרסום דוח צ'קרברטי, שנערך ביוני השנה, נחשפה ליותר מ-25,000 תקריות פוגעניות.
במחקר שפרסמה ב-2015 אוניברסיטת סיטי בלונדון נמצא כי 90% מיהודי בריטניה תומכים בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, וכי 93% מהם חשים כי לישראל יש חלק בזהותם כבני העם היהודי, אולם רק 59% רואים עצמם כציונים.
בסקר שנערך לאחרונה נמצא כי אחד מכל עשרה בוחרים מאמין שליהודים השפעה רבה מדי בבריטניה; 6% אינם מסכימים למשפט "יהודי בריטי יהיה מקובל עלי כראש ממשלה בדיוק כמו כל בן דת אחרת"; ואילו 7% בחרו בביטוי המביע סיכוי מופחת בתשובתם על השאלה אם יצביעו למפלגה שבראשה יהודי.
בסקר שנערך בקרב חברי מפלגת הלייבור שהצטרפו למפלגה לאחר הבחירות הכלליות ב-2015, נמצא כי 55% מהם מסכימים עם הרעיון שאנטישמיות "אינה בעיה חמורה כלל וכלל, וכי היא מועצמת כדי לערער את הלייבור ואת [יושב-ראש המפלגה] ג'רמי קורבין או כדי להשתיק ביקורת לגיטימית על ישראל".
בסקר לא מייצג שנערך בקרב יהודי בריטניה נמצא כי 87% סבורים כי מפלגת הלייבור סובלנית מדי כלפי גילויי אנטישמיות מצד חבריה, תומכיה וחברי הפרלמנט מטעמה. כמעט מחצית מהמשיבים הביעו עמדה דומה לגבי מפלגת הירוקים, 43% – לגבי מפלגת העצמאות הבריטית (UKIP), 40% – לגבי המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP), 37% – לגבי הדמוקרטים-הליברלים ו-13% – לגבי מפלגת השמרנים.
1 מבוא
הגידול באנטישמיות
1. על-פי מפקד האוכלוסין לשנת 2011, מספר היהודים בבריטניה הוא כ-266,740, והם כ-0.5% מאוכלוסיית הממלכה המאוחדת; כשני-שלישים מהם מתגוררים בלונדון. יש הסבורים שמדובר בהערכת חסר, וה-IJPR סבור שמספר זה נע סביב 284,000. על-פי נתוני מפקד האוכלוסין, הקהילה היהודית בבריטניה היא החמישית בגודלה בעולם והשנייה בגודלה באירופה (אחרי צרפת).
2. בדיווחים על תקריות אנטישמיות בבריטניה ניכרת מגמת עלייה מאז שנת 2000, עם תנודתיות התואמת אירועים בולטים במזרח התיכון. במחצית הראשונה של 2016 נרשמה עלייה של 11% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2015 בדיווחים על תקריות אנטישמיות עד כה, וזהו מספר התקריות השני בגודלו שנרשם במחצית הראשונה של שנה כלשהי, כך על-פי רישום הארגון CST – מלכ"ר ששם לו למטרה להגן על הקהילה היהודית בבריטניה מפני אנטישמיות. בלונדון, ההשוואה בין ששת החודשים הראשונים של 2016 לתקופה המקבילה ב-2015 מלמדת שחלה עלייה של 62% בדיווחים על גילויי אנטישמיות.
3. בשנים האחרונות הייתה עלייה במספר המתקפות האלימות נגד יהודים ברחבי אירופה – ועמן נמנות גם המתקפות הקטלניות בקופנהגן ובפריז – ובגרמניה הייתה עלייה ניכרת במספר המתקפות האנטישמיות. מגמה זו היא אחת הסיבות להחלטתה של ממשלת בריטניה להגדיל את התקציב לאבטחת בתי-ספר יהודיים ובתי-כנסת (באמצעות ה-CST).
4. מרישומי אירועים אנטישמיים על-ידי המשטרה עולות מגמות הדומות לנתוני ה-CST. על-פי רישומים אלה, חלה עלייה של 29% במספר האירועים הנכללים בקטגוריה של פשעי שנאה אנטישמיים באנגליה ובאזורים מסוימים של ויילס בשנים 2010–2015, ולעומת זאת חלה עלייה של 9% בלבד במספר האירועים שנמנו בכל שאר הקטגוריות של פשעי שנאה. נתון זה מסווה ירידה הדרגתית שחלה בין 2010 ל-2013/14, שאחריה נרשמה קפיצה חדה, בשנת 2014/15. על-פי רישומי המשטרה, בין 2013/14 ל-2014/15 גדל ב-97% מספרם של הפשעים על רקע אנטישמי, בהשוואה לעלייה של 26% במספר האירועים שנמנו בכל שאר הקטגוריות של פשעי שנאה. יותר משני-שלישים מכלל פשעי השנאה על רקע אנטישמי שאירעו בשנת 2014/15 נרשמו במשטרת המטרופולין של לונדון – נתון התואם באופן כללי את שיעור האוכלוסייה היהודית המתגוררת בלונדון. עם זאת, נתוני המשטרה על אירועים באזורים אחרים במדינה נותרו בשיעורים נמוכים, למרבה הפלא, כפי שמפורט בדוח המלא. הפשעים על רקע אנטישמי היו כ-1.4% מכלל פשעי השנאה על רקע גזעני או דתי על-פי נתוני המשטרה לשנת 2014/15. נתונים נוספים על העלייה באנטישמיות מובאים בפרק 3 בדוח המלא.
אנטישמיות במפלגות פוליטיות
5. באפריל 2016 ובחודשים שלאחר מכן הושעו ממפלגת הלייבור חברי הפרלמנט נאז שאה, קן ליווינגסטון וחברי פרלמנט נוספים (מספרם בדיווחים השונים נע בין 18 ל-50) בעקבות טענות על אנטישמיות. לדוגמה, סאלים מולה, חבר מועצה מטעם הלייבור בבלקבורן, הושעה לאחר ששיתף סרטון (ב-2014) המראה לכאורה ילד פלסטיני שנעצר, והוסיף לו את ההערה: "אפרטהייד במיטבו. יהודים ציונים הם בושה לאנושות". נאז שאה – החברה בוועדה זו – פרסמה התנצלות פומבית בעקבות פוסטים שהעלתה לפייסבוק קודם בחירתה לפרלמנט ב-2015, ובהם היא תומכת ברעיון של העתקת ישראל לארצות-הברית ומציינת קווי דמיון בין ישראל לנאצים. בעקבות זאת, התראיין קן ליווינגסטון לתקשורת בכמה הזדמנויות, ובהן הגן על גב' שאה והביע את תמיכתו ברעיון שאדולף היטלר תמך בציונות בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת. מאז, שבה נאז שאה לתפקידה כחברת מפלגת הלייבור, ומהלך זה זכה לתמיכת כמה נציגים בולטים של הקהילות היהודיות. עם זאת, וכפי שמוצג בדוח המלא, בהסכמת הוועדה היא נמנעה ממעורבות בחקירה הנוכחית.
6. זמן קצר לאחר השעייתו של קן ליווינגסטון ובעקבות כמה האשמות נוספות, הכריז מנהיג מפלגת הלייבור, חבר הפרלמנט מר ג'רמי קורבין, על פתיחה בחקירה פנימית בנוגע לגילויי אנטישמיות וסוגים אחרים של גזענות מצד חברים במפלגת הלייבור. לראשות הוועדה החוקרת מונתה מי שעמדה בעבר בראש ארגון זכויות האדם "ליברטי" (וכיום נושאת גם בתואר ברונית) שאמי צ'קרברטי. הדוח פורסם ביוני 2016, ונכללה בו המלצה לערוך כמה שינויים בהליכים המשמעתיים של מפלגת הלייבור. על-פי הדוח, מפלגת הלייבור "אינה מוצפת" באנטישמיות, איסלמופוביה או צורות אחרות של גזענות, ואולם "בדומה לכלל החברה" יש בקרבה סימנים ל"גישות והתנהגויות המבטאות שנאה או בורות כלפי מיעוטים אשר מתקיימות בתוך שיח הלוקה לעתים בחוסר נימוס ובגסות". בתחילת אוגוסט פורסם כי מנהיג הלייבור הציע את מועמדותה של גב' צ'קרברטי לקבלת תואר אצולה וכי היא נענתה להצעה. מאז זכתה גב' צ'קרברטי למושב בבית-הלורדים ומונתה ליועצת המשפטית בממשלת הצללים של מפלגת הלייבור בסבב חילופי הגברי האחרון. דיון נוסף בנושא מובא בפרק האחרון של הדוח המלא.
7. הדוח הנוכחי מתמקד במידה רבה במפלגת הלייבור, משום שהיא מושאן העיקרי של ההאשמות שהועלו לאחרונה בדבר אנטישמיות במפלגות פוליטיות. חשוב להדגיש כי את רוב ההטרדות והפגיעות על רקע אנטישמי, הן בעבר והן בהווה, ביצעו יחידים המשויכים למפלגות ולפעילויות פוליטיות המזוהות עם הימין הקיצוני או המונעים על-ידן. אף שהנתונים המייצגים והאמינים בנוגע למקורות העכשוויים של האנטישמיות מועטים, נתוני ה-CST מלמדים כי כשלושה-רבעים מכלל התקריות האנטישמיות שנעשות ממניעים פוליטיים מקורן בימין הקיצוני. עם זאת, העובדה שתקריות אנטישמיות, במיוחד במרחב המקוון, הגיעו עד המפלגות המרכזיות היא תופעה חדשה וראויה לגינוי, אשר לא השפיעה לאחרונה על הזרם המרכזי בימין הפוליטי בבריטניה. מזעזע במיוחד להיווכח שתופעה כזאת משפיעה על מפלגה שנוסדה על עקרונות השוויון.
חקירת הוועדה
8. החקירה שלנו מונעת מחששות שהובעו בפנינו בנוגע לגידול בגילויי דעות קדומות ואלימות כלפי הקהילות היהודיות בבריטניה, לצד עלייה בפעילות הימין הקיצוני. רבות מההתפתחויות שתוארו לעיל ושנדונות בפירוט בדוח המלא התרחשו לאחר שהכרזנו על פתיחה בחקירה זו ב-12 באפריל 2016. במקביל היו התפתחויות אשר לאנטישמיות לכאורה באגודת הסטודנטים הארצית (National Union of Students, או NUS) ואשר לחקירה בנושא אנטישמיות בתא הלייבור של אוניברסיטת אוקספורד, שתי סוגיות שנדונות בהרחבה בפרק 5 של הדו"ח המלא.
9. חברת הפרלמנט נאז שאה פרשה מהוועדה זמן קצר לאחר השעייתה ממפלגת הלייבור, ולא היה לה כל חלק בחקירה זו. היא שבה לפעילותה בוועדה לאחר שהוחזרה לתפקידה כחברת מפלגת הלייבור, אולם הקפידה לפסול עצמה מכל פעילות הקשורה לחקירה זו.
10. במסגרת חקירה זו קיימנו ארבע ישיבות של גביית עדויות בעל-פה, ועם העדים נמנו הרב הראשי ונציגים נוספים של הקהילות היהודיות, ראש המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP) בווסטמינסטר, ראש מפלגת הלייבור וראש מפלגת הדמוקרטים הליברלים, היושב-ראש לשעבר של מפלגת השמרנים ופוליטיקאים נוספים. קיימנו פגישה פרטית עם חברת הפרלמנט רות סמית' ועם חברת הפרלמנט לוסיאנה ברגר, וכן פגישות לא רשמיות עם ארגוני ידידי ישראל של המפלגות המרכזיות (ידידי ישראל של השמרנים, ידידי ישראל של הלייבור וידידי ישראל של הדמוקרטים-הליברלים). כמו כן, נפגשנו עם ארגוני ידידי פלסטין של המפלגות (ידידי פלסטין והמזרח התיכון של הלייבור, ידידי פלסטין של הדמוקרטים-הליברלים וידידי פלסטין של מפלגת ה-SNP), והזמנו גם את מועצת המזרח התיכון של מפלגת השמרנים להגיש את עדותה. עדויות בכתב התקבלו מכמה יחידים וארגונים, כפי שמפורט בסוף הדוח המלא. אנו מבקשים להודות לכל מי שתרם לחקירה זו.
מסקנות והמלצות
הגדרת האנטישמיות
ההגדרה שהוצעה בדוח מקפרסון (Macpherson) לצורכי תיעוד, ולפיה תקרית גזענית היא תקרית ש"נתפסת כגזענית על-ידי הקורבן או כל אדם אחר", היא הגדרה התחלתית טובה המספקת בסיס חזק לפתיחה בחקירה. לפיכך, התפיסה של יהודים את עצמם כקורבנות לכאורה – הן באופן קולקטיבי והן כיחידים – צריכה להיות נקודת פתיחה לכל חקירה בנושא אנטישמיות. עם זאת, כדי לקבוע שתקרית הייתה על רקע אנטישמי או כדי להעמיד לדין את התוקף בגין עבירה פלילית שהונעה או החריפה מסיבות אנטישמיות, לא די בתפיסת הקורבן; יש צורך בראיות, ויש צורך שמישהו שאינו הקורבן יציג פרשנות אובייקטיבית לראיות אלה. הקושי בקביעה כזאת לנוכח פרשנויות סותרות של אותו אירוע מחזק את החשיבות הרבה שבקביעת הגדרה מוסכמת לאנטישמיות (פסקה 22).
אין חולק שלעניין מתיחת ביקורת על ממשלת ישראל, ההקשר הוא חיוני. מדינת ישראל היא בת-ברית של ממשלת בריטניה, ובאופן כללי נחשבת לדמוקרטיה ליברלית שפעולות ממשלתה נתונות לוויכוח פתוח ולביקורת מצד אזרחיה. גורמים הפועלים למען זכויות הפלסטינים ציינו בפנינו שהם מצפים כי ממשלת ישראל תפעל לפי אותם הסטנדרטים שממשלת בריטניה פועלת לפיהם. חשוב שגם גורמים לא-ישראליים שיש להם ידע והבנה בענייני האזור יהיו רשאים למתוח ביקורת על ממשלת ישראל, כפי שעושים רבים מאזרחי ישראל הנמנים עם מבקריה החריפים ביותר של הממשלה וארגוני זכויות אדם במדינה (פסקה 23).
ככלל, אנו מקבלים את הגדרת ארגון הברית הבין-לאומית להנצחת השואה (International Holocaust Remembrance Alliance, או IHRA), אך מציעים שתי הבהרות נוספות, כדי להבטיח שחופש הביטוי יישמר בהקשר של שיח על ישראל והפלסטינים בלי שאנטישמיות תוכל לחלחל לדיון. להלן הנקודות שיש לכלול בהגדרה:
ביקורת על ממשלת ישראל אינה אנטישמית ללא ראיה נוספת המעידה על כוונה אנטישמית.
הדרישה מממשלת ישראל לעמוד בסטנדרטים שדמוקרטיות ליברליות אחרות עומדות בהם או ההתמקדות המיוחדת במדיניות או בפעולות של ממשלת ישראל אינן אנטישמיות ללא ראיה נוספת המעידה על כוונה אנטישמית (פסקה 24).
אנו ממליצים שההגדרה של ה-IHRA, בצירוף ההבהרות הנוספות שלנו, תאומץ באופן רשמי על-ידי ממשלת בריטניה, גופי אכיפת החוק וכלל המפלגות הפוליטיות בבואם לקבוע אם אפשר להגדיר תקרית או דיון כלשהם כביטויי אנטישמיות (פסקה 25).
ה"ציונות" כרעיון הייתה ועודנה נושא לגיטימי לוויכוחים פוליטיים ואקדמיים, הן בתוך גבולות ישראל והן מחוצה להם. עם זאת, למילה "ציוני" ככינוי גנאי (וגרוע מזה, לקיצור "Zio"), אין מקום בחברה תקינה. מילה זו הוכתמה בשל השימוש החוזר והנשנה בה בהקשרים של אנטישמיות ותוקפנות. אנטישמים עושים שימוש תדיר במילה "ציוני" כשהם מתכוונים ליהודים, בין יהודים בישראל ובין במקומות אחרים. מי שטוענים שהם "אנטי-ציונים אך לא אנטישמים" צריכים להכיר בכך ש-59% מהיהודים בבריטניה רואים עצמם ציונים. אם אנשים אלה מבקשים אך ורק לבקר את המדיניות של ממשלת ישראל ואין להם כל כוונה לפגוע ביהודי בריטניה, עליהם לבקר את "ממשלת ישראל" ולא את "הציונים". לעניין חקירות משמעתיות או פליליות, יש לראות את השימוש במילים "ציוני" או "Zio" בהקשר מאשים או פוגעני כשימוש מסית ואנטישמי בפוטנציה. על הממשלה והמפלגות להפיץ הנחיה זו לכל הגורמים שבאחריותם לקבוע אם תקרית מסוימת נחשבת לאנטישמית (פסקה 32).
העלייה באנטישמיות
כפי שאפשר לראות בנתונים המובאים בנספח לדוח המלא, בחלקים מסוימים של אנגליה כמעט אין רישום משטרתי של פשעים אנטישמיים. נשאלת השאלה איך ייתכן שחלק מכוחות המשטרה, אשר פועלים במחוזות שמתגוררים בהם אלפי תושבים יהודים, רשמו מספר מועט כל כך (אם בכלל) של פשעים אנטישמיים. על מועצת מפקדי המשטרות הלאומית (National Police Chiefs Council, או NPCC) לחקור את הסיבות לדיווח החסר לכאורה, ולספק תמיכה נוספת, במקרה הצורך, לכוחות המשטרה המנוסים-פחות בחקירה של תקריות אנטישמיות (פסקה 41).
אף שבריטניה עודנה אחת מהמדינות באירופה שבהן היקף האנטישמיות הוא המצומצם ביותר, מדאיג להיווכח כי ההגדרה "אנטישמי מובהק" מאפיינת לא פחות מאחד מכל 20 בוגרים במדינה, כך על-פי סקרים עדכניים. העלייה החדה בשיעור האנשים שיש להם עמדות אנטישמיות בפוטנציה שחלה בין 2014 ל-2015 היא מגמה שחייבת להדאיג רבים מאתנו. יש חשש של ממש כי בניגוד למצב במדינות רבות אחרות במערב אירופה, המגמה בבריטניה שלילית בכל הקשור לאנטישמיות, והחדירה לכאורה של האנטישמיות לשיח הפוליטי מעוררת דאגה באופן מיוחד. תופעה זו צריכה לעורר לפעולה ממשית כל מי שהדמוקרטיה הגאה והרב-תרבותית של בריטניה חשובה לו. הממשלה, המשטרה ורשויות המשפט חייבות לפקח על מצב זה במידת הזהירות הראויה ולנקוט גישה תקיפה של אפס סובלנות לבעיה (פסקה 47).
הזדעזענו מאופיים האנטישמי המובהק ומהיקפם של ה"ציוצים" בטוויטר שהופנו ישירות לחברי פרלמנט, וכן מהתגובות ל"ציוצים" שלנו על חקירה זו. למרבה האירוניה, עד לשלב שבו שקלנו את הכנת הדוח הנוכחי טוויטר לא עשתה כל מאמץ להסיר תגובות אנטישמיות ל"ציוצים" שהעלינו מחשבון הוועדה יומיים קודם לכן. מדאיגה יותר העובדה שחלק מההודעות הפוגעניות שנשלחו לחברת הפרלמנט לוסיאנה ברגר ב-2014 (תוך שימוש בהאשטאג "filthyjewbitch") עדיין זמינות. אין ספק שגם ליהודים רבים מחוץ לפרלמנט חוו מצבים דומים. מחפיר ומצער שאדם כלשהו נאלץ לספוג גינויים אנטישמיים ברמות מבישות כאלה כחלק מהשימוש שלו בטוויטר – פלטפורמה חברתית שנחשבת כיום כלי עבודה חיוני לכל דמות ציבורית – וכי "טרולים" בטוויטר מנסים לנקוט מתקפות שפלות כדי להשתיק קולות שאינם ערבים לאוזניהם. (נציין כי בחנו את השימוש הבלתי-חוקי באינטרנט לקידום שנאה, במסגרת הדוח שלנו בנושא המאבק בקיצוניות) (פסקה 57).
לנוכח הכנסותיה הגלובלית של טוויטר, המסתכמות ב-2.2 מיליארד דולר, מצער מאוד שהיא ממשיכה, מעצם ישיבתה בחיבוק ידיים, לספק כר נרחב לביטויי שנאה אנטישמיים ופוגעניים. לחברה המשאבים הנדרשים והיכולת הטכנית בתחום זה, ומוטל עליה לפעול ביתר שאת כדי להתמודד עם הבעיה הממארת הזאת, שנדמה כי היא מכפילה את עצמה. לא הקורבן צריך לשאת באחריות לנטר את החשבון שלו מפני ביטויים פוגעניים חוזרים ונשנים ולדווח עליהם לחברה. לטוויטר יש כ-3,800 עובדים ברחבי העולם; גם אם יוקצו כשליש מהם לצוות האבטחה והאכיפה של החברה, עדיין מדובר בעובד אחד לכל 82,000 משתמשים פעילים או עובד אחד לכל 130,000 "ציוצים" ביום. על החברה להקצות משאבים רבים יותר ולהעסיק כוח אדם רב יותר על מנת שתוכל לזהות משתמשים פוגעניים ואמירות שטנה באופן פרואקטיבי, ועליה להכניס לשימוש כלים מחמירים יותר לשם זיהוי וסינון של ביטויים פוגעניים (פסקה 58).
טוויטר הכניסה לשימוש כלים חדשים כדי לשפר את יכולתם של קורבנות לדווח על "ציוצים" פוגעניים. אף שאנו מברכים על שינויים אלה, בעיית הפוגענות בטוויטר היא בקנה מידה כזה שאי-אפשר לפתור אותה בתיקונים מהירים ומקומיים בלבד. במקום זה, אנו ממליצים שהחברה תנקוט את הצעדים האלה:
הרחבה ניכרת של האכיפה מטעמה, לרבות זיהוי פרואקטיבי של משתמשים פוגעניים באמצעות חיפוש מילות מפתח המשויכות עם פוגענות, והשעיה או הסרה של חשבונות התוקפים.
הקצאת משאבים נרחבים יותר לזיהוי משתמשים פוגעניים באופן פרואקטיבי, והעסקת מספר רב יותר של אנשי צוות ייעודיים לאכיפת כללים חדשים אלה.
מתן אפשרות למשתמשים לבחור את המונחים הפוגעניים שהם מבקשים לחסום בציוצים או בהודעות, כך שאלה לא יגיעו לקורבן המיועד ולא יופיעו בשום שיחה הקשורה אליו, כך לא יזכו "טרולים" פוגעניים לאותה תשומת הלב שהם מחפשים (פסקה 59).
תגובות הממשלה ומערכת המשפט
רוב הראיות שהגיעו לידינו מלמדות שתגובת מערכת המשפט והמשטרה בבריטניה לגילויי אנטישמיות הייתה על-פי רוב מצוינת. עם זאת, אנו מברכים על החלטת שירות הפרקליטות המלכותי (Crown Prosecution Service, או CPS) להפיץ הנחיות מפורטות בדבר העמדה לדין בגין תכתובות שנשלחו באמצעות הרשתות החברתיות, וכן על ההמלצות שגוף זה פרסם לאחרונה בדבר פשעי שנאה על רקע גזעני או דתי. אנו תקווה כי ארגוני הקהילה היהודית יהיו מעורבים באופן מלא בתהליך, כדי להבטיח שבהנחיות ה-CPS הסופיות תהיה התייחסות הולמת להשפעות הספציפיות של האנטישמיות. נשוב ונציין את החשש שלנו מפני האפשרות שבאזורים מסוימים באנגליה יש תת-רישום של פשעים על רקע אנטישמי, כמפורט בפרק 3 של הדוח (פסקה 67).
כדי להתמודד עם הבעיה הספציפית של פשעי שנאה ברשת, אנו ממליצים שאנשים המתלוננים בגין פשעי אנטישמיות ופשעי שנאה אחרים יופנו לאיש קשר מסוים בתחנת המשטרה המקומית אשר ילווה אותם במהלך החקירה כולה ובמהלך תביעה אם תהיה, למשל "קצין לפשעי שנאה". הדבר יבטיח תקשורת רציפה עם המתלוננים גם בעת העברת התיק לגורם אכיפה אחר. אם תחנת המשטרה קטנה מכדי להחזיק איש צוות ייעודי לנושא זה, אפשר יהיה להסמיך קצין באחריות ייחודית לטיפול בתיקים של פשעי שנאה. המטרה היא שהקורבן יוכל לפנות ישירות לאדם זה ולקבל ממנו מידע ועדכון בדבר מצב התיק. הכרזנו על פתיחת חקירה נפרדת בנושא פשעי שנאה, לשם בחינה מפורטת יותר של סוגיה זו וסוגיות נוספות הקשורות בנושא (פסקה 68).
העובדה שאי-אפשר להפיק נתוני בסיס אמינים בנוגע לשכיחות הדיווחים על פשעים אנטישמיים מתוך סקר הפשיעה באזורי אנגליה ווילס (Crime Survey of England and Wales, או CSEW) מעוררת דאגה. רוב היהודים בבריטניה מתגוררים בלונדון רבתי, ולפיכך נדרש מדגם ארצי עצום בגודלו כדי להפיק ממנו נתונים אמינים על אנטישמיות. נתוני ה-CST חשובים, אך עלולים לשקף גם מגמות בדיווח, מעבר לשכיחות הכללית. על משרד הפנים והמשרד לסטטיסטיקה לאומית לפעול להכנת סקרים משופרים בלונדון רבתי ובאזורים אחרים שבהם קיימות קהילות יהודיות גדולות, כדי לוודא שה-CSEW אכן יוכל לקבל נתונים אמינים על שכיחות האנטישמיות (פסקה 69).
הראיות שקיבלנו בדבר תגובות הממשלה הנוכחית וממשלות קודמות לאנטישמיות היו חיוביות, במיוחד לגבי שילוב ארגוני הקהילה היהודית, עבודה בין-דתית ומימון מתמשך של שירותי אבטחה לבתי-ספר יהודיים ובתי-כנסת. ראש הממשלה הקודם דייוויד קמרון צוין לשבח באופן מיוחד על תמיכתו בהנצחת זיכרון השואה ולימוד הנושא. נראה שקבוצת העבודה הבין-משרדית על אנטישמיות היא פורום יעיל לבניית קשרים, שיתופי מידע ועבודה משותפת במטרה לתת מענה על בעיית אנטישמיות בכל הקהילות, והיא נתפסת בעולם כמודל להתנהלות מיטבית (פסקה 74).
אנו מביעים את תודתנו ל-CST על העבודה המקצועית והמרשימה שהוא עושה במטרה לשמור על ביטחונו של העם הבריטי. מזעזע לגלות כי נדרשים אמצעים כה קפדניים כדי להבטיח את ביטחונם של אזרחי בריטניה היהודים, ואך נכון הוא שמימון אבטחה מסוג זה יגיע ברובו ממקור ממשלתי: לא ייתכן שביטחונה של קהילה בריטית כלשהי יהיה תלוי בנדיבותם של בני אותה קהילה. אנו ממליצים שזרם המימון הנוכחי יחודש מאליו על בסיס שנתי, ולא יהיה תלוי בהכרזה של שר בממשלה ב"דינר" השנתי של ה-CST. כמו כן, על הממשלה להיענות לכל בקשה להגדלת המשאבים שמקורה בעלייה בתקריות האנטישמיות (פסקה 76).
אנטישמיות בקמפוסים
דומה כי הנשיאה הנוכחית של ארגון הסטודנטים הארצי (National Union of Students, או ה-NUS), מליה בואטיה, אינה מתייחסת ברצינות מספקת לסוגיית האנטישמיות בקמפוסים, ותגובותיה לחששות שהביעו סטודנטים יהודים אשר להתבטאויות קודמות שלה מבטאות התגוננות וחוסר נכונות להקשיב לטענות. כמובן, זכותו של אדם המעורב בפעילות למען זכויות הפלסטינים (מאבק שזוכה לתמיכה רבה בקמפוסים באוניברסיטאות) לשמש נשיא של אגודת הסטודנטים הארצית. עם זאת, המילים שגב' בואטיה בחרה להשתמש בהן (והתעקשותה לעמוד מאחורי האמירות) מלמדת על התעלמות מדאיגה מחובתה לייצג את כלל המגזרים בקרב הסטודנטים ולקדם דיון מאוזן ומכבד. ההתייחסות לאוניברסיטת ברמינגהם כאל "מוצב הציונים" (ועוד הערות דומות) היא דוגמה מובהקת לגזענות בוטה שאינה מקובלת, במיוחד לא מצד דמות ציבורית דוגמת ראש אגודת הסטודנטים הארצית (פסקה 87).
טיבה הייחודי של האנטישמיות מחייב תגובה ייחודית, אך הצעדים שאגודת הסטודנטים נוקטת כעת אינם בגדר מענה ראוי. לשם שמירת אמינותן, וכדי להבטיח שסטודנטים יהודים בכל בריטניה יזכו ליחס הוגן, על אגודת הסטודנטים הארצית (NUS) ואגודת הסטודנטים היהודים (Union of Jewish Students, או UJS) לפעול למען תיקון היחסים שנפגמו. אגודת הסטודנטים היהודים היא שצריכה לבחור את החבר היהודי בכוח המשימה "נגד-גזענות ונגד-פאשיזם" (Anti-Racism, Anti-Fascist, או ARAF), ואין כל צורך באישור של ראש אגודת הסטודנטים הארצית לכך. אם בתום תקופת חסד של שנה, תגיע אגודת הסטודנטים היהודים למסקנה כי ARAF אינו מצליח לעמוד באתגר ההתמודדות עם האנטישמיות בקמפוסים, יהיה צורך בהקמת כוח משימה למאבק באנטישמיות בדרג המינהלי של אגודת הסטודנטים הארצית; מטרתו של כוח זה תהיה להבטיח כי האוניברסיטאות בבריטניה יהיו מקום בטוח לסטודנטים מכל הדתות, לרבות חסרי הדת (פסקה 88).
אנו מברכים על הנהגת חובת לימוד השואה בבתי-הספר. עם זאת, ההכרה הציבורית, הן בשנאה כלפי יהודים שהתקיימה באירופה לאורך מאות שנים ושיאה בשואה והן בהיסטוריה היהודית שלאחר מלחמת העולם השנייה, עדיין לוקה בחסר. סטודנטים רבים נתקלים לראשונה בקמפיינים ובדיונים על ישראל ופלסטין רק בהגיעם לאוניברסיטה. המתחים סביב "שבוע האפרטהייד הישראלי", ומנגד סביב פעילויות פרו-ישראליות בקמפוסים, ממחישים עד כמה מקוטב הוויכוח בנושא, באשר חלק מהסטודנטים מאמצים ניסוחים פשטניים לסכסוך. יש עדויות לכך שהדבר הביא להתעוררות לא-מכוונת של אנטישמיות בקרב חלק מקהילות הסטודנטים, ובמיוחד בקרב ארגונים פוליטיים סטודנטיאליים בעלי נטייה לשמאל (פסקה 93).
חופש הביטוי חייב להישמר, ולסטודנטים יש זכות מלאה לנהל קמפיינים נגד פעולות של ממשלת ישראל. עם זאת, יש להקצות משאבים כדי להבטיח שהסטודנטים יהיו בקיאים היטב בטיעוני שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, וכדי לעודד בקרבם תפיסה רגישה ומורכבת של הפוליטיקה במזרח התיכון בכלל. על ארגון האוניברסיטאות בבריטניה (Universities UK) לעבוד עם תאי הסטודנטים המתאימים על הפקת חומרים עבור סטודנטים, מרצים וקבוצות סטודנטים שיסייעו בהתמודדות עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני ברגישות הנכונה ויבטיחו שקמפיינים פרו-פלסטיניים יימנעו מרטוריקה אנטישמית. יש לדאוג לתפוצה רחבה של חומרים אלה באמצעות אגודות הסטודנטים, סגל האוניברסיטה והרשתות החברתיות (פסקה 94).
השיח הפוליטי והמנהיגות הפוליטית
למנהיג הלייבור מוניטין ידוע של פעילות נגד צורות שונות של גזענות, אולם בהתבסס על העדויות שקיבלנו, לא השתכנענו שהוא מעריך כראוי את טיבה הייחודי והמובחן של האנטישמיות בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. בניגוד לצורות אחרות של גזענות, פוגעניות אנטישמית נוטה לצייר את הקורבן כרשע וככוח שולט ולא כאובייקט נחות ונלעג. משום כך, אפשרי בהחלט ש"פעיל מוצהר נגד גזענות", יביע דעות אנטישמיות. חברי פרלמנט יהודים מטעם מפלגת הלייבור נחשפו לרמות מבישות של פוגענות, כולל איומים אנטישמיים על חייהם מצד אנשים שהציגו את עצמם כתומכיו של מר קורבין. אין ספק שמנהיג הלייבור אינו אחראי ישירות לפוגענות שנעשתה בשמו, אולם אנו מאמינים שהיעדר מנהיגות עקבית בנושא זה, לצד חוסר נכונות מצדו להפריד בין אנטישמיות ובין צורות אחרות של גזענות, יצרו את מה שאפשר לכנות "מרחב בטוח" לאלה המחזיקים בעמדות נתעבות כלפי יהודים. המצב החמיר עוד יותר בעקבות אוזלת היד הבולטת של המפלגה בהתמודדות עם חבריה שהואשמו באנטישמיות, והמחשה לכך הייתה סאגת השעייתה, השבתה והשעייתה מחדש של ג'קי ווקר. גם סוגיית הישארותו של קן ליווינגסטון כחבר מפלגה לאחר התבטאויותיו בנוגע להיטלר ולציונות הייתה צריכה לזכות לטיפול יעיל יותר. התוצאה היא שמפלגת הלייבור, על עברה המפואר בנושא המאבק בגזענות וקידום שוויון זכויות, נתפסת בעיני חלק מהציבור כמקום שאינו מקבל בברכה חברים ופעילים יהודים (פסקה 113).
עצם החלטת מנהיג מפלגת הלייבור לפתוח בחקירה עצמאית בסוגיית האנטישמיות ראויה לשבח, למרות הביקורת שהועלתה לאחר מכן. בדוח צ'קרברטי יש המלצות לגיבוש הליך משמעתי נוקשה יותר בתוך מפלגת הלייבור, אולם דוח זה לוקה בחסר בתחומים רבים, במיוחד לעניין ההבחנה המפורשת בין גזענות לאנטישמיות. כמו כן, העובדה שתקריות אנטישמיות מתוארות בדוח כ"תקריות מצערות" ותו לא מרמזת שיש כשלים גם בהערכת חומרת ההתבטאויות שהביאו לפתיחת החקירה מלכתחילה. חסרונות אלה, בשילוב החלטתה של גב' צ'קרברטי להצטרף למפלגת הלייבור באפריל ולקבל את תואר האצולה כמועמדת מטעם מנהיג המפלגה, וכן מינויה בהמשך ליועצת המשפטית בממשלת הצללים, מעלים ספקות אשר לטענותיה (ולטענותיו של מר קורבין) שחקירתה הייתה עצמאית ובלתי תלויה לחלוטין. גב' צ'קרברטי לא הייתה גלוית לב די הצורך בדבריה בפני הוועדה בנוגע למועד קבלת המועמדות לתואר אצולה, למרות כמה ניסיונות להבהיר סוגיה זו עמה. למרבה הצער, היא לא השכילה לחזות שמועד כניסתה לבית-הלורדים בעת פרסום דוח הפוטר את ראש מפלגתה מכל אחריות לעניין העלייה ברמת האנטישמיות בתוך המפלגה, יחבל לגמרי במאמצים שלה לטפל בסוגיה זו. כמו כן, מטרידה העובדה שמר קורבין לא שקל את הנזק התדמיתי שעתיד היה להיווצר מהשתלשלות אירועים זו (פסקה 114).
המלצות דוח צ'קרברטי לוקות בחסר גם משום שלא מתלווה להן הגדרה ברורה של אנטישמיות שכאמור, על-פי המלצתנו ראוי שכל המפלגות יאמצו להן. לא השתכנענו שהקוד האתי של מפלגת הלייבור חזק דיו (וכי יזכה לאכיפה אפקטיבית), ואין כל התייחסות בדוח לחוסר השקיפות החמור בהליך המשמעתי בתוך המפלגה. יש דוגמאות של חברי לייבור שהואשמו באנטישמיות, עברו בדיקה בתוך המפלגה והוחזרו לתפקידם ללא כל הסבר מדוע התנהגותם לא סווגה כאנטישמית. מחובתה של מפלגת הלייבור, וכל מפלגה אחרת שנקלעת לנסיבות דומות, לפרסם הצהרה פומבית ברורה בעקבות כל הרחקה או השבה לתפקיד של חבר מפלגה בשל חקירה בחשד לאנטישמיות (פסקה 115).
לא מצאנו נימוק סביר להצעה המופיעה בדוח צ'קרברטי להחיל התיישנות על התנהגות אנטישמית. אנטישמיות אינה רעיון חדש: "ציוץ" אנטישמי פוגעני שנשלח ב-2013 אינו בר-הגנה יותר מכזה שפורסם ב-2016. על מפלגת הלייבור או כל ארגון אחר המבקשים להוכיח רצינות בטיפול באנטישמיות לחקור את כל ההאשמות במידה זהה של רצינות, ללא קשר למועד שבו אירעה אותה ההתנהגות לכאורה (פסקה 116).
בשל הרצון לכלול את כל צורות הגזענות תחת הגדרה אחת, יש בחלקים מסוימים בדוח צ'קרברטי התעלמות מטענות וחששות שהעלו יהודים. למשל, ההמלצות לגבי הדרכה אינן מתייחסות כלל לאנטישמיות, ובעקבות זאת הביעו מבקרים חיצוניים את החשש שהאנטישמיות תוצא מתכניות הדרכה בעתיד. על מפלגת הלייבור וכל שאר המפלגות להבטיח כי חלקים מרכזיים בהדרכות שהן מעבירות בנושאי גזענות והכללה ייוחדו לאנטישמיות. יש צורך לנסח מידע מסוג זה בשיתוף עם נציגי הקהילה היהודית, ולהכיר בטיבה הייחודי של האנטישמיות. אם האנטישמיות תוטמע בתוך גישה כוללנית כלפי גזענות, המאפיינים הייחודיים והמסוכנים שבה לא יזכו להתייחסות. נוסף על כך, במסגרת ההליך המשמעתי במפלגת הלייבור יש הכרח להכיר בעובדה שהתנגדותו המפורשת של חבר המפלגה לצורות אחרות של גזענות אין בה כדי לשלול את האפשרות שנקט עמדות אנטישמיות, או לפטור אותו בדיעבד מביטויים של עמדות כאלה (פסקה 117).
סיכומו של דבר, דוח צ'קרברטי לוקה בשל כישלונו לספק מערך המלצות מקיף, להציג הגדרה לאנטישמיות ולהציע דרכים יעילות להתמודד עם אנטישמיות. כישלונה של מפלגת הלייבור להתמודד בצורה עקבית ויעילה עם תקריות אנטישמיות בשנים האחרונות עלול לפתוח פתח לטענות שאלמנטים של אנטישמית ממוסדת חדרו לתנועת הלייבור (פסקה 118).
האי-דיוקים ההיסטוריים בדבריו של קן ליווינגסטון בנוגע להיטלר ולציונות כבר זכו לניתוחים במקומות אחרים, ולא מתפקידה של הוועדה הנוכחית ללמד שיעור בהיסטוריה של הנאציזם. לכן נסתפק בציון העובדה שמר ליווינגסטון בעצמו הודה מאז שהיה "טיפשי" להתייחס להיטלר כציוני. אם מניחים בצד את הדיוק האקדמי, עצם החלטתו של מר ליווינגסטון לערב את היטלר בדיון על אנטישמיות וציונות – כחלק מניסיון להגן על "פוסט" בפייסבוק המשווה בין ישראל לנאצים – היה כשלעצמו מהלך לא נבון, פוגעני ופרובוקטיבי. לנוכח אירועים קודמים שבהם השמיע מר ליווינגסטון אמירות שפורשו כאנטישמיות או כפוגעניות במיוחד כלפי יהודים, אנו סבורים שיש מקום להניח כי הוא ידע שגם דבריו אלה יתפרשו באופן פוגעני. העובדה שהוא ממשיך להגן על עמדתו מטילה ספק כבד במידת הבנתו והיכרותו את טיבה של האנטישמיות בימינו. וכדברי מר קורבין, שתיאר עצמו כידידו, אנו מקווים כי מר ליווינגסטון "יתקן את דרכיו" ללא דיחוי (פסקה 119).
אין מפלגה המוגנת בפני "תפוחים רקובים", ויהיה זה אך תמים להניח כי מניעת אנטישמיות במפלגת הלייבור תכחיד כל מופע שלה בשיח הפוליטי הכללי. אנטישמיות היא בעיה כה חמורה עד ששום מפלגה אינה יכולה להרשות לעצמה להיות שאננה לגביה. בנושא זה יש להתעלות מעל נאמנות מפלגתית או סכסוכים בין-מפלגתיים (פסקה 128).
אל למפלגות פוליטיות אחרות להניח כי שיח פוליטי אנטישמי הוא בעיה של מפלגת הלייבור בלבד. במיוחד נדרשים הדמוקרטים-הליברלים לשים לב לצורך לפעול במהירות ובנחישות לשם מיגור האנטישמיות משורותיהם. התאכזבנו מהעובדה שמנהיג המפלגה, טים פארון (Tim Farron), בחר להתייחס להליכים משמעתיים במקום לגנות במפורש את האמירות האנטישמיות שהשמיעו חברי מפלגתו, והופתענו ללמוד כי חבר המועצה דייוויד וורד (Ward) נותר נציג נבחר של הדמוקרטים-הליברלים חרף התבטאויותיו האנטישמיות החוזרות והנשנות. על כל המפלגות המרכזיות לבדוק את האפשרות להטמיע את הרפורמות המומלצות בדוח זה בפעולות ההדרכה לחברי המפלגה ולפעיליה ובהליכי המשמעת כלפיהם. כמו כן, ראוי שראשי המפלגות יקבלו עליהם את האחריות לנקוט מייד צעדים משמעתיים או חקירתיים במקרים שבהם חבר מפלגה מזוהה בטוויטר כפוגעני (פסקה 129).
פעולותיהן של ממשלות זרות אינן תירוץ לאלימות או לגילויי פוגענות כלפי תושבי בריטניה. אנו חיים בדמוקרטיה שבה אנשים חופשיים לבקר הן את הממשלה הבריטית והן ממשלות זרות. אולם פעולותיה של ממשלת ישראל אינן מספקות הצדקה פגיעה ביהודי בריטניה, בדיוק כשם שפעולותיהן של ממשלות ערב הסעודית או איראן אינן מספקות שום הצדקה לפגיעה במוסלמים בבריטניה (פסקה 130).
ההיסטוריה מלמדת שהאנטישמיות היא נגיף המתפשט בקלות רבה מדיי באמצעות שיח זדוני, בורות וקנוניות. על המנהיגים הפוליטיים מוטלת האחריות לשמש דוגמה, להשמיע קול נחרץ נגד גזענות ושנאת דת על כל מופעיהן, ולעודד אווירה של סובלנות, הכלה והבנה ההולמת את מעמדה של בריטניה כחברה רב-תרבותית, רב-אתנית ורב-דתית (פסקה 131).