חומר רקע

תקנות הדיינים (כשירות של מנהל בתי הדין הרבניים) תשע"ז 2016 עמדת ארגון "מבוי סתום" לקראת הדיון הקבוע ליום שני 30/1/2017 בהתאם להחלטות בית המשפט העליון בעתירה, שהגישה הח"מ עו"ד בתיה כהנא דרור יחד עם ארגון מבוי סתום , ארגון נעמת וויצו (בג"ץ 8213/14), לבטל את הפגיעה בזכות יסוד של נשים להציג מועמדות לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים.1 הוגשה טיוטת התקנות להלן. עמדת מבוי סתום כי התקנות המוצעות עלולות לסכל את המטרה שלשמן נועדו – ולמנוע מתן אפשרות אמתית לנשים להתמודד לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים. יצוין כי בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 3/8/2016, הדגיש ביחס לטיוטת התקנות כי "יש נושאים הטעונים הבהרה (כגון השאלה אם אין מקום שהחלופות לכשירות יהיו עורך דין/עורכת דין או טוען רבני/טוענת רבנית, תוך שעורכי דין (ולא טוענים/טוענות) נדרשים לבחינות; כן גם באשר לאפשרות של הארכת ותק נדרש (כהצעות העותרות) וכדומה...."  ולמרות זאת עד כה , לא הוגש נוסח מתוקן של התקנות. כפי שיובא להלן , עמדתנו כי יש לתקן את טיוטת התקנות, באופן שיבטיח סיכוי אמיתי למועמדת אישה להתמנות כמנהלת כללית לבתי הדין הרבניים. כללי 1. ביום 2/12/2014 הגישה הח"מ יחד עם הארגונים מבוי סתום, נעמת וויצו עתירה נגד שרת המשפטים ואחרים2 ("העתירה"), בעניין ופרשנותו של סעיף 13 לחוק הדיינים תשט"ן-1955 (להלן: "חוק הדיינים" וגם "החוק"), ושאלת עצם חוקתיות הוראותיו. 2. יוזכר כי סעיף 13 לחוק המאפשר למנות למנהל בתי הדין הרבניים רק דיין או אדם הכשיר להיבחר כרב עיר. קרי בפועל רק גברים יכלו להציג את מועמדותם לתפקיד. 3. הרקע לעתירה סירוב ארוך שנים של המדינה לאפשר לנשים אף להציג מועמדות לתפקיד מנהל/ת כללי/ת של בתי הדין הרבניים3, ובפרט למבקשת הח"מ, מנהלת מבוי סתום להציג את מועמדותה לתפקיד. 4. החשיבות והצורך המיוחדים במינוי אישה לתפקיד מנהלת כללית לבתי הדין הרבניים. הוכרו כבר על ידי בית המשפט. על רקע העובדה כי מדובר בגוף בו כל הדיינים הינם גברים, וכמעט כל העובדים בו, בפרט בעלי תפקידים בכירים, הינם גברים, וזאת בעת שכמחצית הבאים בשעריו (לעיתים רבות שלא מבחירה), הינם נשים. 5. ביום 7/1/2016 בהמשך לדיון בעתירה, ניתנה החלטת בית המשפט העליון , במסגרתה, הוצע מתווה, לפיו תתוקן בתקנה 4 לתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס"ז-2007, באופן שיתווסף "מסלול נוסף לארבעת המסלולים לכושר רב עיר ... קרי, סעיף קטן שעניינו אך ורק כשירות לעניין סעיף 13 לחוק הדיינים, ושכמובן יחול על נשים וגברים כאחד. 6. רק במאי 2016 הועברה טיוטת תקנות לעותרות ולבית המשפט העליון. העותרות העירו על נוסח התקנות וכאמור אף בית המשפט העליון קבע בהחלטתו מיום 3/8/2016, כי "יש נושאים הטעונים הבהרה (כגון השאלה אם אין מקום שהחלופות לכשירות יהיו עורך דין/עורכת דין או טוען רבני/טוענת רבנית, תוך שעורכי דין (ולא טוענים/טוענות) נדרשים לבחינות; כן גם באשר לאפשרות של הארכת ותק נדרש (כהצעות העותרות) וכדומה...."  התייחסות לנוסח המוצע 7. כאמור, עולה חשש, כי הנוסח המוצע טומן בחובו חסמים ומכשולים שעלולים לסכל המטרה שלמה הוכנה טיוטת התקנות ולאפשר סיכוי אמיתי לבחירת אישה לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים. 8. בטיוטת התקנות נקבעו תנאי כשירות של מנהל בתי הדין הרבניים. בין השאר נקבע בתקנה 1 לטיוטת התקנות כי על מועמד להיות: (1) תושב ישראל (2)...עורך דין ובנוסף יש לו אחד מאלה: רישיון טוען רבני או תואר שני במשפט עברי. (3) עמד בבחינות שערך המשרד לשירותי דת, על ידי ועדה בוחנת שימנה השר לשירותי דת בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, כולל בחינה בתחום המעשי של המקצוע. (4) הוא בעל ניסיון של 5 שנים לפחות בהופעה בבתי הדין הרבניים (5) מבחינת אופיו ואורח חייו הוא ראוי לשמש בתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים. 9. תקנה 1(2) לטיוטת התקנות - במקובל והוסכם על כל הצדדים ואף בית המשפט הנכבד עצמו העיר כי יש מקום לדרישת ידע בתחומי ההלכה היהודית, והכרות עם מערכת בתי הדין הרבניים. יחד עם זאת אין מקום להגביל את הכשירות לתפקיד רק למי שהוסמך כטוען רבני או בעל תואר שני במשפט עברי. 10. יצוין, כי במהלך השנים הלכה וגדלה המגמה של נשים, גם אלה המתמחות בייצוג בבתי הדין הרבניים, להעדיף מסלול לימודי עריכת דין על פני מסלול צר של "טוענת רבנית". אין בכך כדי לפגוע בידע והכישורים הרלוונטיים לתפקיד מנהל/ת בתי הדין הרבניים. בדומה גם לימודי תואר שני במשפט עברי, אינם מכשירים מועמד לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים. מדובר בתואר תיאורטי שאין בו כדי לתרום להבנת מערכת בתי הדין הרבניים. יוזכר שוב כי מדובר בתפקיד מנהלי בלבד ואף בית המשפט העליון עמד על כך בהחלטותיו בעתירה. בהתאם מוצע כי במסגרת תקנה 1(2) לטיוטת התקנות ייקבע כי די בתואר בעריכת דין ואילו בתקנה 1(4) לטיוטת התקנות ניתן להרחיב את הניסיון הנדרש ל- 10 שנים במקום 5 שנים כמוצע בתקנת משנה 1(4). 11. ביחס לתקנה 1(3) לטיוטת התקנות תקנת משנה זו מחייבת את המועמד/ת לעמוד בבחינות שיערכו ע"י המשרד לשירותי דת, באמצעות ועדה בוחנת שתמונה בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, ויכללו בחינה בתחום המעשי של המקצוע. מדובר בנוסח מעורפל, המאפשר המשך ההגמוניה הגברית והדרת נשים מתפקיד מנהל/ת בתי הדין הרבניים. התקנה אינה קובעת את הרכב הוועדה הבוחנת; ברור גם כי מתן זכות וטו על הרכב הוועדה, לנשיא בית הדין הרבני הגדול עלולה לסכל את מטרת תיקון התקנות מעיקרו. יצוין כי במסגרת העתירה, הביע נשיא בית הדין הרבני הגדול התנגדות מפורשת לאפשרות מינוי אישה לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים. זאת ועוד, לא נקבע האם מדובר בבחינות בע"פ או בכתב, ומה כוללות הבחינות מעבר לידע ב"תחום המעשי של המקצוע". עצם המונח "תחום המעשי של המקצוע" הינו מעורפל. לא ברור אף לאיזה "מקצוע" הוא מתייחס. יצוין כי הנוסח המוצע דומה ללשון תקנה 2(א)(3) לתקנות הטוענים הרבניים תשס"א 2001, אך לא בוצעו שינויים המחויבים. כך למשל בתקנה הועתק הביטוי בחינה בתחום המעשי של המקצוע, שברור למה כוונת מתקין התקנות ככל שמדובר בטוענים הרבניים, אך לא ברור מהו ביחס למנהל בתי דין רבניים. ככלל, הנוסח המוצע מותיר מרחב פרשני רחב מדי בידי הוועדה הבוחנת; בפרט נוכח העובדה, שמי שייקבע את הרכב הוועדה הבוחנת כבר גילה את התנגדותו למינוי אישה לתפקיד. 12. תקנה 1(5) לטיוטת התקנות - לדעת העותרות, גם תנאי הכשירות הקבוע בתקנת משנה 1(5) מעלה חשש כבד, כי ישמש כלי לסינון והדרה של נשים מהתפקיד. העותרות סבורות, כי מדובר בתנאי כשירות, אשר עלול להוות "מכשיר" להעדפת מועמדים מסוימים (גברים), בהיותו מעורפל ובלתי ניתן למדידה, זאת ועוד, עצם רצונה של אישה להתמנות לתפקיד זה, עלול להיזקף לחובתה בהקשר של תנאי זה. זאת במיוחד לנוכח התנגדותו והסתייגותו של מי שאמור להיות בעל זכות וטו ביחס למועמד לתפקיד – נשיא בית הדין הרבני הגדול. 13. לסיכום, יש לתקן את הנוסח המוצע של טיוטת התקנות, באופן שייתן סיכוי אמתי לאשה להתמודד לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים, ובהתאם להחלטות בית המשפט העליון בעתירה. ובהתאם לעקרונות הצדק והשוויון ותיקון ההפליה רבת השנים העולות מערכי היסוד של המדינה היהודית והדמוקרטית. בכבוד רב בתיה כהנא דרור, עו"ד מנהלת ארגון מבוי סתום