חומר רקע

נייר עמדה בנושא תוכניות הגנה עצמית מעצימה לנערות וצעירות ערביות בסיכון נערות במצבי מצוקה מהוות אוכלוסייה בסיכון גבוה בכל הקשור לפגיעה מינית, בשל השתייכותן לשלוש קבוצות סיכון: קבוצת גיל ההתבגרות, אשר הינו שלב בעל פוטנציאל משברי; קבוצת המגדר שלהן, על משמעויותיו החברתיות; וקבוצת אוכלוסיות המצוקה, ברמה הסוציו-אקונומית (ברגר ושכטר,(1987 . בעקבות כך, פגיעה או אלימות מכל סוג כלפי נערות אלה הן בעלות פוטנציאל להפוך למתמשכות ומשפיעות לטווח ארוך: נערות אלה חשות מילכוד, מועדות לשמור על סודות, לבודד עצמן ממקורות תמיכה ומתקשות למקם חוויות של פגיעה בין מותר לאסור, בין נורמת התנהגות תקינה לחריגה. במקרים אחרים, ילדות ונערות מקבלות את מערך היחסים הפוגעני עם בני המין השני כנורמטיבי ומתנהלות לאור נורמה זו גם בבגרותן ולעתים לכל אורך חייהן. סכנות רגשיות ופיזיות אלו מאיימות על כלל אוכלוסיית הנערות, אך נוגעות במיוחד במי שמוגדרות כ"נערות בסיכון". נערות (ונשים) ערביות בישראל משתייכות באופן רב מימדי ועמוק עוד יותר לאוכלוסיית סיכון בכל הקשור בפוטנציאל לפגיעה: מבחינה אישית, חברתית ותרבותית עומדים בפניהן מכשולים רבים הנלווים לתפיסה המסורתית של תפקידן במשפחה, זכאותן להשכלה ולפרנסה משל עצמן, יחסים עם נערים וגברים ועוד. אם נוסיף לכך סוגיות אינהרנטיות של אפליה תקציבית ומצבה הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה הערבית בארץ ככלל, הרי שנערות אלו נמצאות מלכתחילה במצב עניינים סבוך וכמעט בלתי אפשרי, בכל תחומי חייהן. בשיח - הן באקדמיה והן בעבודת השטח של גורמי רווחה, חינוך וסיוע – הולכת ומתפתחת הבנה של הצורך לפיתוח ידע ושירותים ייחודיים ומותאמים לנערות ולצעירות במצבי סיכון ומצוקה: ההתפתחויות המתודולוגיות הובילו לשינוי בצורה בה נתפסות נערות ובהתייחסות אליהן לא רק כאל קורבנות, מוחלשות, חסרות אונים. יחד עם זאת, מעט מאד ידוע על יכולותיהן וחוזקותיהן של נערות במצבי מצוקה ובעיקר על התנאים הנדרשים כדי לאפשר להן לממש את זכותן לביטחון אישי (ברקוביץ ואח', 2012(. במקביל, קובע התע"ס יעדים לטיפול בצעירות הכוללים: העצמה אישית, הוצאה ממעגל הפגיעה והאלימות, חיזוק היכולת לפיתוח קשרים נורמטיביים, וכן צבירת התנסויות חיוביות כבסיס לביטחון עצמי ורכישת אמון. ישנן כמה דרכי התערבות כדי להשיג יעדים אלו וביניהן פיתוח שירותים רגישי-תרבות והפנייה ותיווך לשירותים בקהילה ולמסגרות חוץ-ביתיות (תע"ס 17.1 למדיניות הטיפול בנערות וצעירות, 2008). התכניות החינוכיות המוצעות על ידי עמותת "אל הלב" מתמקדת ביעדים אלה של הוצאה ממעגל האלימות, חיזוק והעצמה, דרך שיטת לימוד חווייתית וחיובית בגישת ההגנה העצמית המעצימה, ובדגש על גילוי מקורות עוצמה פנימיים מתוך רגישות לצרכיהן הייחודים של נערות בסיכון ותוך שמירה על רגישות תרבותית ומסורתית. גישה זו הוגדרה על ידי הדו''ח של האיחוד האירופי מספטמבר 2016 כיעילה ביותר בצמצום אלימות על רקע מגדרי וכמועילה בהחלמה ממנה. חדשנותה של השיטה היא בהקניית מערך מניעתי משולב של מיומנויות מנטאליות, רגשיות ומעשיות לנערות. מטרתו של שילוב זה הוא שיפור היכולת לשמירה על בטיחות אישית רגשית ופיזית גם יחד, על ידי הקניית כלים פרקטיים להבנה, להתמודדות ולפעולה. התכניות אשר הועברו בהצלחה בקרב אלפי נערות וצעירות ערביות בסיכון, מציעות אלטרנטיבה לדגמים תפיסתיים ופרקטיים המוכרים להן, ומבקש לאפשר להן להשיב את השליטה על המרחב האישי שלהן, על יכולתן לקבל החלטות ולבצע בחירות בעצמן, וזאת בכדי לצמצמם את הפגיעה בהן, אך גם על מנת לאפשר להן לתפוס את עצמן כחזקות, מסוגלות, בעלות זכות ויכולת בחירה, ותכונות חיוביות נוספות שיאפשרו להן גדילה, צמיחה והעצמה בשארית חייהן. נכון לרגע זה, צד זה של התמקדות במניעה כמעט ואינו מקבל מענה, ומטופלים, אם בכלל, רק מקרים בדיעבד, וזאת בשל מחסור במשאבים – אנושיים ותקציביים גם יחד. מציאות זו מייצרת שכפול של מצב העניינים הקיים והפיכה כמעט ודאית של אותן נערות בסיכון לנשים בסיכון לפגיעות אלימות בבגרותן. קורסים מטעם "אל הלב" נערכו בהצלחה בקרב עשרות ארגוני חינוך ורווחה בלוד, רמלה, ג'לג'וליה, יפו, טירה, חיפה, ערערה, כמאנה, חוסנייה, מזרח ירושלים, ירכא, כפר ברא, ביר אל מכסור, כפר קרע, דלית אל כרמל ועוד. הביקוש לתכניות אלה הוא רב, אך כאמור בעקבות העדר מימון מערכתי, הפוגע בתורו גם ביכולת להכשיר מדריכות ערביות בתחום מניעת האלימות, היכולת לענות עליו נמוך ביותר. מוטלת עלינו כחברה האחריות לשנות מצב עניינים זה ולהעניק לנערות ולצעירות אפשרות מוגברת לחיים של כבוד, ביטחון וחירות למימוש והגשמה אישית, משפחתית, קהילתית וחברתית.