חומר רקע
נייר עמדה לדיון בוועדה לצדק חלוקתי
הקדמה:
בישראל ממתינים לדיור ציבורי 30,000 משפחות שקיבלו זכאות לדיור ציבורי על פי הקריטריונים הנוקשים ביותר. מדובר בקשישים, אימהות חד הוריות, ניצולי שואה, נכים, ילדים ומשפחות עניות מאוד שלעיתים צריכות לבחור בין אוכל לתרופות. תנאי הזכאות לדיור ציבורי הם מהנוקשים בעולם המערבי, ולמרות זאת גם לאותם זכאים הזכאות אינה מבטיחה קבלת דירה כי אין מספיק דירות ציבוריות. אותם 30,000 זכאים שנוהגים לחלק אותם ל-2700 עולים ותיקים שממתינים בתור למשרד השיכון ועוד 27,000 עלים חדשים שבתור למשרד הקליטה, ממתינים שנים רבות לעיתים גם מעל 10 שנים בתור לדירה ציבורית ולעיתים אף מאבדים את תנאי הזכאות או מתים לפני שמממשים את הזכאות לדירה. מעבר למספרים הקשים האלה בישראל יש עוד 150,000 משפחות עניות מאוד שמקבלות סיוע בשכר דירה, וגם הם במדינה מתוקנת שבה יש מספיק מלאי לדירות היו אמורים לקבל דירה ציבורית.
הסוגיות המרכזיות לדיון:
הגדלת מלאי הדירות הציבוריות -
ישראל נמצאת בתחתית טבלת ה-OECD בכל הנוגע לדיור ציבורי. פחות מ-3% מכלל הדירות בישראל הם דירות ציבוריות בעוד הממוצע עומד על 7%. בהולנד יש 31% דירות ציבוריות, בבריטניה 10% מהדירות הן ציבוריות, בגרמניה 5%, בארה"ב יש 16% ובאוסטריה 22%.
מספר פעמים עלתה בעבר כבר חקיקה שנועדה להבטיח ש-5% מהדירות החדשות יהיו דירות ציבוריות, אבל בכל פעם החקיקה הזאת נפלה ובינתיים מלאי הדירות הלך והצטמצם. מ-200 אלף דירות ציבוריות שהיו כאן בתחילת שנות ה-70 אנחנו נמצאים במצב שהיום יש פחות מ-60 אלף דירות גם בגלל שלא נוצר מנגנון להגדלת המלאי וגם שכספים שהיו אמורים לשמש לרכישת דירות נעלמו בניגוד לחוק ונעשה בהם שימוש לצרכים אחרים. ועדת אלאלוף קבעה קו תחתון אדום של 110,000 יחידות דירות ציבוריות שהמדינה חייבת שיהיו אבל אנחנו רחוקים מאוד מהחזון הזה. היום אנחנו יודעים שגם אין תקציב חדש לרכישת דירות ואין חוק שיקבע רף לבניית דירות חדשות כמו חוק ה-5% ולכן לדיירי הדיור הציבורי אין הרבה תקווה לשינוי. אין היום שום תכנית ממשלתית להתמודדות עם משבר הדיור הזה שהוא למעשה המשבר האמתי שממעטים לדבר עליו.
הגמשת הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי –
בישראל יש מצב אבסורדי שהקריטריונים לדיור ציבורי נקבעים על פי המלאי הקיים ולא על פי המצב הכלכלי והצרכים של האזרחים. בכירי משרד השיכון הודו מספר פעמים בצורה פורמאלית ובצורה לא פורמאלית שהקריטריונים הם פונקציה כל כמה דירות יש, ולכן הקריטריונים הם כל כך נוקשים כי אין מספיק דירות. לדוגמה אחד הקריטריונים לאימהות חד הוריות זה מספר ילדים כאשר נקבע מספר רנדומאלי של שלושה ילדים כתנאי הכרחי לקבלת דירה ציבורית. יש לנו אלפי מקרים של נשים שהגיעו כדי לקבל זכאות ואמרו להם לעשות עוד ילדים אם הן רוצות להיות זכאיות לדירה ציבורית. קריטריון נוסף לנשים הוא ויתור על דמי מזונות כאשר אישה חייבת לקבל הבטחת הכנסה שהם פחותים, אם ברצונה לקבל דירה ציבורית. קריטריונים נוספים נוקשים מאוד זה אחוזי הנכות הגבוהים שנדרשים וכו'. במקום שיהיה קריטריון אחיד המבוסס על רמת הכנסה ישנם קריטריונים דרקוניים שבמהלך השנים הפכו רק למחוללי עוני והעמיקו את העוני בחברה הישראלית.
בן ממשיך בדיור הציבורי–
בן ממשיך בדיור הציבורי היה חלק מחוק הדיור הציבורי המקורי כשהכוונה מאחורי החוק הייתה לקבוע עיקרון של צדק חלוקתי שהוא מקביל לחוק בן ממשיך בקיבוצים. למרבה הצער בשנת 2001 התקבלה החלטה לבטל את הזכאות לבן ממשיך, והיום אין זכות חוקית לבין ממשיך. אלפי בנים ממשיכים מקבלים צווי פינוי מהמדינה למרות שכמו שנאמר מטרת חוק הדיור הציבורי הייתה דווקא להעביר זכויות בן ממשיך מתוך כוונה להוציא משפחות ממלכודת העוני הרב דורי.
התנהלות החברות המשכנות -
סוגיה נוספת חשובה בתחום הדיור הציבורי היא ההתנהלות של החברות המשכנות והפיקוח על העבודה שלהם. מספר דוחות של מבקר המדינה ביקרו בצורה חריפה על החברות המשכנות ובעיקר על חברת עמידר. הזנחה פושעת של דירות הדיור הציבורי עד כדי סכנת חיים, העברת דירות למקורבים ולעמותות, חוסר שקיפות, הטרדות מיניות וכו'. בהקשר זה חשוב לציין שהיום מתנהלת חקירה אצל מבקר המדינה נגד חברת עמידר שכוללת חשדות כבדים להטיית מכרזים. מבקר החברה מעיד נגד בכירי החברה וקיבל צו הגנה של מבקר המדינה. מעבר לכך הסתבר לאחרונה שאין מי שבאמת מפקח על החברות המשכנות כי הן לא מחויבות לפרסם דוחות על ההתקשרויות שלהן, ואין גוף אחד שנחשב למי שיש לו סמכות להעניק את מנהלי החברה על התנהלות שפוגעת בדיירי הדיור הציבורי. מאות מיליונים מועברים לחברות המשכנות אבל היחידים שקובעים לאן הכסף ילך זה חברי הדירקטוריון של החברה בלי שיש פיקוח ממשלתי על סדרי העדיפויות.
אכלוס הדירות הציבוריות-
דו"ח מבקר המדינה מ-2015 חשף שישנם מעל 2000 דירות ציבוריות שניתנו לעמותות וארגונים בניגוד לייעודן המקורי. במקום לאכלס ממתינים הדירות האלה הועברו לעמותות שונות, סטודנטים ועוד. המבקר דרש בצורה ברורה ביותר לפנות את הדירות הללו באופן מידי וכך גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בפועל הדירות האלה עדיין מאוכלסות על ידי גורמים שאינם אמורים להיות בדירות ולמרות שהתחילו הליכים משפטיים לפינוי הדירות מדובר בתהליך איטי מידי שלא באמת עולה בקנה אחד עם חומרת הדו"ח של המבקר והדרישה המפורשת של היועץ המשפטי לממשלה. הטענות של הממשלה כי בפריפריה אין ממתינים נדחו גם על ידי מבקר המדינה וגם על ידי היועץ המשפטי בממשלה בטענה שאם אין ממתינים אז שיגמישו קריטריונים ויתנו את הדירות הללו לזכאים מתוך רשימת העניים הרחבה שיש לנו במדינה.