חומר רקע

עמדת "אמונה" לקראת דיון בנושא: תקנות הדיינים (כשירות של מנהל בתי הדין הרבניים) תשע"ז 2016 "אמונה" רואה במערכות הממלכתיות הרבניות ובראשן הרבנות הראשית לישראל ומערכת בתי הדין הרבניים, כבעלות הסמכות הממלכתית התורנית העליונה. להשקפתנו, על מערכות אלו לפעול להובלת החברה הישראלית כולה לחיזוק והעמקת הקשר עם יהדותה מתוך ראיה ממלכתית ומתוך מחויבות למציאות החיים העכשווית לתחומיה השונים, וזאת במסגרת גדרי ההלכה. לפיכך, אמונה רואה חשיבות עליונה בשימור וביסוס המוסדות הממלכתיים הדתיים של המדינה ובכללם מערכת בתי הדין הרבניים. כידוע, סמכותם של בתי הדין הרבניים חולשת על כל תחומי המעמד האישי ולפיכך הם משרתים את כלל הציבור היהודי במדינת ישראל, מחציתו נשים. ואולם, ייצוגן של נשים במערכת בתי הדין הרבניים חסר ודל. ברי, כי מינוי אשה לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הוא רצוי ויהיה בכך כדי לתקן, ולו במעט, את ייצוגן החסר של נשים במערכת זו. אנו סבורות, כי מינויה של אשה לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים יסייע לשיפור תדמיתו של בית הדין הרבני וחיזוק מעמדו בעיני הציבור הרחב, ובכך רואה עצמה אמונה כשותפה למטרות ביה"ד הרבני. לשיטתנו, תפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים הינו תפקיד מינהלי, בדומה לתפקידם של מנהלי בתי הדין האחרים, ולפיכך אין הצדקה לקיומם של תנאי כשירות המונעים גישתן של נשים לתפקיד זה. בתקנה 1 לתקנות המוצעות נקבע בין השאר כי תנאי הכשירות של מנכ"ל בתי הדין יהיו: תושב ישראל הוא עורך דין, ובנוסף יש לו אחד מאלה: רישיון טוען רבני או תואר שני במשפט עברי עמד בבחינות שערך המשרד לשירותי דת, על ידי ועדה בוחנת שימנה השר לשרותי דת בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, כולל בחינה בתחום המעשי של המקצוע הוא בעל נסיון של 5 שנים לפחות בהופעה בבתי הדין הרבניים מבחינת אופיו ואורח חייו הוא ראוי לשמש בתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים. התייחסותנו לתקנות המוצעות ביחס לתקנה 1(2)- למיטב ידיעתנו קיימות היום מסגרות בודדות, אם בכלל, להכשרת נשים כטוענות רבניות. על כן, מספרן של הנשים שהן טוענות רבניות הוא כיום מועט וכאמור אין צפי להגדלת מספרן, וכך גם ביחס למספרן של הנשים בעלות תואר שני במשפט עברי. לפיכך מוצע להרחיב את החלופות גם לנשים בעלות השכלה בתחומים נוספים כדוגמת תואר שני בתלמוד וכדו'. ביחס לתקנה 1(3)- נשים שהוכשרו והוסמכו כטוענות רבניות עמדו כבר בבחינה הנדרשת לצורך הסמכתן ככאלה ולכן אין מקום, לטעמנו, להעמיד אותן בבחינה נוספת כפי שמתחייב מתקנה 1(3). לפיכך מוצע כי עמידה בבחינה תהיה חלופה נוספת לצד החלופות של טוען רבני או בעל תואר שני במשפטים וכיוצ' המובאות בתקנה 1(2) ולא כתנאי כשירות נוסף כפי שהיא מוצעת בתקנה 1(3). ובנוסף ביחס לתקנה1(3)- הדרישה לעמידה בבחינות שיערכו על ידי המשרד לשירותי דת באמצעות ועדה בוחנת שימנה השר בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, אינה ברורה דיה ויכולה ליצור חשש מערעור המשמעות המעשית של התקנות המוצעות, לאור חוסר וודאות באשר לתוכן הבחינה וחברי הוועדה הבוחנת. לפיכך מוצע כי הבחינות יערכו ע"י נציבות שרות המדינה כמקובל בתפקידים בכירים בשרות המדינה, ויותאמו לדרישות התפקיד הן בפן הניהולי והן בהיבט של השכלה רלוונטית משפטית ודתית כאחד.